Guittine
Daf 25b
משנה: הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לַגּוֹיִם אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ אֲבָל פּוֹדִין אֶת הַבָּנִים לְאַחַר מִיתַת אֲבִיהֶן. הַמּוֹכֵר אֶת שָׂדֵהוּ לַגּוֹי וְחָזַר וּלְקָחָהּ מִמֶּנּוּ יִשְׂרָאֵל הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא בִּיכּוּרִים מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.
Traduction
On ne rachète pas aux païens celui qui se vend à eux lui-même avec ses fils; mais, après la mort du père, on rachète ses enfants (non responsables de cette cession). Si, après la vente d’un champ à un païen, un israélite le rachète de ce dernier, l’israélite offrira les prémices au Temple; c’est un précepte d’utilité publique (149)Il ne faut pas s'habituer, en Palestine, à céder le sol aux païens, mais s'efforcer de le reprendre en cas d'aliénation.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין פודין אותו. והוא שרגיל בכך כדקאמר בגמרא:
לאחר מיתת אביהן. שלא יטמעו בין העכו''ם:
הלוקח מביא ביכורים. הלוקח הזה שלקחו ממנו מביא ביכורים וכלומר אע''פ שגדלו הפירות ברשות העכו''ם:
מפני תיקון העולם. כלומר שידעו שאין קנין לעכו''ם בא''י קנין גמור וישתדלו בפדיון זה הקרקע מידו לפי שהיא עומדת בקדושתה:
הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת עַצְמוֹ וְאֶת בָּנָיו לַגּוֹיִם כול'. מַתְנִיתָא בְּשֶׁמָּכַר עַצְמוֹ וְשִׁנָּה. אֲבָל אִם מָכַר עַצְמוֹ פַעַם אַחַת פּוֹדִין אוֹתוֹ. וְאִם מָכַר עַצְמוֹ לְלוּדִים אֲפִילוּ פַעַם אַחַת אֵין פּוֹדִין אוֹתוֹ. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁמָּכַר עַצְמוֹ לְלוּדִים. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. אָמַר. מַה נַעֲשֶׂה מִפְּנֵי חַייָו עָשָׂה.
Traduction
La Mishna ( disant de ''ne pas racheter celui qui s’est vendu lui-même'') parle de celui qui s’est vendu pour la seconde fois; mais, lors d’une première vente, on le rachète. Toutefois, celui qui s’est vendu aux Lydiens (150)En raison de leur gourmandise, les païens de Lydda passaient pour anthropophages, même pour la première fois, ne devra pas être racheté. Ainsi, il est arrivé que quelqu’un s’est vendu à ces gens; on communiqua le fait à R. Abahou, pour savoir ce qu’il décide: que voulez-vous, dit-il? C’est peut être pour se subvenir qu’il a agi ainsi (151)Il faut donc le racheter.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ואם מכר עצמו ללודים. אומה שאוכלין בני אדם:
אין פודין אותן. שמסר נפשו למות:
מפני חייו עשה מפני דוחקו שלא היה לו ממה להתפרנס ופודין:
25b רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא יַחֲזִיר. וְאַתְּ אָמַר כֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן רִבִּי יְהוּדָה אֶלָּא רִבִּי מֵאִיר. וְתַנֵּי כֵן מִשּׁוּם רִבִּי מֵאִיר. אוֹמֵר לָהּ. שְׁתִיקוּתֵיךְ יָפָה מִדִּיבָּרֵיךְ.
Traduction
Comment se fait-il que R. Juda, après avoir dit d’abord: ''le mari ne pourra pas la reprendre'', dise à la fin que le mari peut lui dire: ''Il valait mieux te taire que parler inconsidérément''? (Comment cette reprise serait-elle possible)? -En effet, dit R. Yohanan, ce n’est pas le nom de R. Juda qu’il faut lire à cette fin, mais celui de R. Meir. Aussi, l’on a enseigné au nom de R. Meir que le mari peut (en cas de revendication du douaire), objecter à la femme: ''Il valait mieux te taire que parler inconsidérément''.
Pnei Moshe non traduit
רבי יהודה אומר לא יחזיר ואת אומר כן. אהא דקתני בסיפא אמר רבי יהודה אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך פריך והא ר''י קאמר לא יחזיר וכיון שתקנו חכמים שלא יחזיר ואומרים לו הוי יודע כו' כדמפרש לעיל שהוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה והיכי מצי למימר השתא שתיקותיך יפה מדיבוריך:
לית כאן רבי יהודה. לא גרסינן במתניתין רבי יהודה בהא אלא ר''מ הוא דקאמר לה דס''ל יחזיר אם ירצה ואם לא החזירה ונשאת כו' אומר לה שתיקותיך יפה מדיבוריך ותני בברייתא בהדיא כן:
מַתְנִיתִין דְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעֲשְׂרוֹת. רִבִּי יוּדָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִין. יֵשׁ קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעֲשְׂרוֹת. רִבִּי אִימִּי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. טַעֲמָא דְּרִבִּי מֵאִיר. וְהִתְנַחַלְתֶּם אוֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחוּזָּה. הֵקִישׁ עֲבָדִים לַאֲחוּזָה. מַה עֲבָדִים אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶן וְאֵין הֵן קוֹנִין מִכֶּם. אַף אֲחוּזָה אַתֶּם קוֹנִין מֵהֶן וְהֵן אֵינָן קוֹנִין מִכֶּם. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּי רִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וְהָא מְסַייְעָא לְרִבִּי מֵאִיר. וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתוּת. לְחוֹלְטָנוּת. אָמַר לֵיהּ. כָּל גַּמְרָא אָֽמְרָה דְּהִיא מְסַייעָה לְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא תִימָּכֵר. הָא אִם נִמְכְּרָה חֲלוּטָה הִיא. רִבִּי הוּנָא דְּצִיפּוֹרִי אָמַר. הִנְהִיג רִבִּי חֲנִינָא בְצִיפּוֹרִין כְּהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מתניתין דר''מ היא דר''מ אמר. במסכת דמאי אין קנין לעכו''ם בא''י אם קנה העכו''ם קרקע בארץ אין קנינו קנין להפקיע מקדושתה שלא תתחייב במעשרות וישראל הקונה ממנו צריך לעשר פירותיו ולפיכך הלוקח ממנו מביא ביכורים:
והתנחלתם. בעבדים כנענים כתיב:
ואין הם קונים מכם. שישראל הנמכר לעכו''ם אין גופו קנוי לו כ''א לעבודה אף אחוזה אין להם קנין אלא לפירות ולא להפקיע קדושתן:
והאי. האי קרא מסייע לר''מ דדרשינן היקישא דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ומתרגמינן לחולטנית שלא תהא נמכרת לחלוטין:
כל גרמה אמרה. אדרבה כל עצמו של המקרא לר''ש הוא דמסייע לי' דמדהזהירה התורה שלא תימכר לחלוטין כלומר שלא תמכר לעכו''ם כ''א לישראל וביובל יצא ש''מ שאם מכרה לעכו''ם מכורה לחלוטין היא:
כהדא דר''ש. דיש קנין וישראל שקנה פירות ממנו פטור מן המעשרות:
רִבִּי זְעוּרָה קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אַף עַל גַּב דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֵין קִנְייָן לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְהַפְקִיעוֹ מִן הַמַּעֲשְׂרוֹת. מוֹדֶה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּהּ קִנְייָן נְכָסִים. מָהוּ קִנְייָן נְכָסִים. אָמַר רִבִּי אַבָּא. אֲכִילַת פֵּירוֹת. וְהָתַנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ מֵבִיא בִּיכּוּרִים מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וְיָבִיא בִּיכּוּרִים דְּבַר תוֹרָה.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
אכילת פירות. כלומר אם ישראל מכר הקרקע לעכו''ם לאכילת פירות יש לו בהן קנין ואם נגמרו בידו פטורין מן המעשרות דלא אמר ר''ט אין קנין אלא אם הקרקע ביד העכו''ם וישראל לקח ממנו לפירות ונגמרו ביד ישראל חייבין במעשרות אבל אם נגמרו ביד העכו''ם ונתמרחו לכ''ע יש קנין דנהי דקרקע לא קני פירות מיהא קני:
והתנינן. אדלעיל קמהדר דמוקמינן למתניתין כר''מ דאמר אין קנין א''כ הא דתנינן הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ויביא ביכורים דבר תורה דהא מד''ת חייב הישראל אם אין קנין לעכו''ם וקשיא אמאי קאמר מפני תיקון העולם:
Guittine
Daf 26a
משנה: הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית וּבַעַל חוֹב בַּבֵּינוֹנִית וּכְתוּבַּת אִשָּׁה בַּזִּיבּוּרִית. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אַף כְּתוּבַּת אִשָּׁה בַּבֵּינוֹנִית.
Traduction
Ceux qui réclament pour un dommage (que l’animal d’un individu leur a causé) peuvent se faire payer du meilleur des champs (154)Il y avait 3 classes de champs les meilleurs, les moyens, les pires ou inférieurs Cf J, (Ketubot 12, 4); les créanciers seront payés par la classe moyenne des champs; enfin la femme qui réclame le douaire ne peut prendre que de la classe inférieure. R. Simon b. Gamliel (155)L'édition de la Mishna selon le Talmud Babli a: R Meir dit: la femme qui réclame le douaire peut également se faire payer de la classe moyenne.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנזקין שמין להן. ניזקן וגובין בעידית שבנכסי המזיק וכגון שהיתה עידית דניזק כזיבורית דמזיק דשיימינן בעידית דמזיק וגובה מהן כפי נזקו:
ובעל חוב בבינונית. דמדאורייתא לא גבי אלא מזיבורית דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה ואין דרכו של אדם להוציא אלא הפחות שבנכסיו ומפני תיקון העול' אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא תנעול דלת בפני לווין:
וכתובת אשה בזיבורית. דליכא למיחש בה לנעילת דלת שיותר ממה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא:
רשב''ג. ובנוסחת הבבלי ר''מ והל' כת''ק:
הלכה: הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית כול'. קַל וַחוֹמֶר לְהֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר פַּפַּי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְהֶכְשֵׁר נְזָקִין. הָדָא דְתַנִּינָן. שׁוֹר רְעֵהוּ וְלֹא שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ. אִם לְנִיזְקֵי גוּפוֹ. הָדָא הִיא דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. נְזָקִין לְהֶדְיוֹט וְאֵין נְזָקִין לְגָבוֹהַּ. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין בְּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה מְנָא לְהֶקְדֵּשׁ. וְהָלַךְ שׁוֹרוֹ וְהִזִּיק. שֶׁלֹּא תֹאמַר. יֵעָשֶׂה בַעַל חוֹב וְיִגְבֶּה בְּבֵינוֹנִית. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בָּעִידִּית. קַל וַחוֹמֶר לְהֶקְדֵּשׁ.
Traduction
Par raisonnement a fortiori déduit ''des dommages'', on sait que les réclamations pour consécration au culte sont payables par les meilleurs champs. R. Aba b. Papi dit devant R. Yossé: à quel cas s’applique cette déduction? On ne saurait l’appliquer à l’appropriation équivalente au dommage sacré, puisqu’il a été enseigné (156)(Baba Qama 4, 3): On déduit de l’expression biblique s’il a frappé le bœuf de son voisin (Ex 21, 35) que la pénalité en question n’est pas applicable au bœuf consacré; il ne saurait s’agir non plus d’un dommage corporel, puisque R. Hiya a enseigné (157)Tossefta, ibid, ch 4 que l’on tient compte des dommages à l’égard d’un particulier, non envers le culte du Très-Haut. Il faut donc admettre qu’il s’agit du cas suivant: Quelqu’un s’engage à payer cent Maneh au culte; il ne faut pas croire alors que le Trésor sacré passe pour un simple créancier, qui fait payer par la classe moyenne des champs; c’est pourquoi il a été dit: ''Ceux qui réclament pour un dommage peuvent se faire payer par le meilleur des champs'', et à plus forte raison il en est de même pour les consécrations.
Pnei Moshe non traduit
גמ' קל וחומר להקדש. מן הנזקין שישלם מן העידית ולקמי' מפרש לה:
מה אנן קיימין. הא דקאמר ק''ו להקדש:
אם להכשר נזקין. שהזיק שורו להקדש וממונו שהזיק הכשר נזקין קרי ליה:
הדא דתנינן. הרי תנינן בב''ק שור רעהו כתיב ולא שור של הקדש ומשמע דבין בקרן בין בשן ורגל ממעט ליה הקדש:
אם לנזקי גופו. לאדם שהזיק הקדש הא תני רבי חייא דאין נזקין לגבוה דילפינן הקדש מתרומה דכתיב איש כי יאכל קדש ודרשינן פרט למזיק:
אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש שלא תאמר כו'. והלך שורו והזיק ל''ג לה ואגב שטפא דלקמן הוא. ואפשר לפרש לפי גירסת הספר דמיירי שהיה עליו חוב להקדש וגם חוב נזקין ורבותא קמ''ל דלא תימא הנזקין דוחין להקדש מן העידית דלא יהא אלא כב''ח לפום כן קאמר ק''ו דאפילו בכה''ג הקדש גובה מהעידית ושניהן חולקין בהן:
שלא תאמר. לא יהא אלא כבעל חוב בעלמא ואין דינו אלא בבינונית קמ''ל ק''ו להקדש שמשלם מן העידית שבנכסיו:
תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. נֶזֶק וַחֲצִי נֶזֶק נִגָּבִין מִן הַמְשׁוּעֲבָדִין. נִיחָא נֶזֶק. חֲצִי נֶזֶק לֹא מִגּוּפוֹ הוּא מְשַׁלֵּם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. תִּיפְתָּר בְשׁוֹר תָּם שֶׁהִזִּיק וְהָלַךְ הַבַּעַל וּמְכָרוֹ. כְּבָר נִשְׁתַּעְבֵּד גּוּפוֹ לְבַעַל הַנֶּזֶק. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. תִּיפְתָּר שֶׁזְּקָפָן עָלָיו מִלְוֶה. מֵעַתָּה לֹא תִגָּבֶה אֶלָּא בְּבֵינוֹנִית. מֵאַחַר שֶׁעִיקָּרוֹ נֶזֶק גּוֹבֶה בָּעִידִית.
Traduction
On a enseigné que R. Hiya dit (158)Tossefta à Ketubot ch 2: soit pour un dommage entiers qui est survenu, soit pour un demi-dommage, on se fait rembourser à l’aide des biens hypothéqués (des meilleurs). On comprend cette remarque pour un dommage complet (que l’on pourrait supposer équivalent à une simple créance); mais comment l’expliquer pour un demi-dommage (accompli p. ex. par un bœuf inaccoutumé à frapper), puisque ce dommage devra être réparé par le corps même qui a frappé? -On peut l’expliquer, répond R. Yossé, en disant qu’il s’agit d’un bœuf innocent jusque là, qui a frappé, et que son maître a vendu; or, à la suite de cette vente valable, l’individu lésé a recours sur l’acquéreur, en raison de droit primordial d’hypothèque sur l’animal. Les rabbins de Césarée répondent autrement: il s’agit du cas où l’animal a été saisi pour paiement d’une dette (après un procès). -Mais alors la réclamation devra seulement s’adresser aux biens moyens (comme pour une simple dette)? -Comme le principe du paiement d’un dommage se traite sur le pied du meilleur champ, il en sera de même ici (malgré l’immixtion d’une autre dette).
Pnei Moshe non traduit
ניחא נזק. שלם דמשלם מן העלייה והוי כבעל חוב דעלמא ונגבה מן המשועבדין אלא חצי נזק שור תם שהזיק לא מגופו הוא משלם והיאך שייך בה מן המשועבדים הא אין משתלם אלא מן הבעלים ומגופו:
תיפתר בשור תם שהזיק והלך הבעל ומכרו. דמכרו מכור הוא וחוזר וגובה הניזק מהלוקח דכבר נשתעבד מעיקרא גופו לדידיה:
רבנין דקיסרין. מפרשי דמיירי שזקפן עליו במלוה כלומר שעמד בדין עמו וזקפן על המזיק במלוה ובכי הא נגבית מן המשועבדים:
מעתה לא תגבה אלא בבינונית. ל' שאילה הוא דהואיל ונעשית כמלו' וא''כ אמור מעתה לא יגבה אלא מן הבינונית כב''ח וקאמר דלא היא מאחר שעיקר דין הניזקין בעידית כלומר היכי דמשלם מעלייה וה''נ אע''פ שתם הוא הואיל ועמד בדין עמו וזקפו עליו במלוה נגבית מן העדית ומן המשועבדין:
שָׂדֵהוּ פְּרָט לִמְשׁוּעֲבָד. כַּרְמוֹ פְּרָט לְהֶקְדֵּשׁ. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהִזִּיק וְאַחַר כָּךְ הִקְדִּישׁ. הָדָא הִיא דְתַנִּינָן. הִקְדִּישׁ תִּשְׁעִים מְנָה וְהָיָה חוֹבוֹ מֵאָה מְנָה. אִם בְּשֶׁהִקְדִּישׁ וְאַחַר כָּךְ הִזִּיק. הָדָא הִיא דְּתַנִינָן. שׁוֹר רְעֵהוּ וְלֹא שׁוֹר הֶקְדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בְּשׁוֹר שֶׁלְּהֶקְדֵּשׁ שֶׁרָעָה לְתוֹךְ שְׂדֶה הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. אֲנָן בָּעִנָן קַרְקַע הֶקְדֵּשׁ וְאַתְּ אָמַרְתָּ תּוֹךְ שְׁדֶה הֶדְיוֹט. אֶלָּא כֵן. אֲנָן קַייָמִין בָּאוֹמֵר. הֲרֵי עָלַי מֵאָה מְנָה לָהֶקְדֵּשׁ. וְהָלַךְ הוּא וְהִזִּיק. שֶׁלֹּא תֹאמַר. אִילּוּ נְזָקִין וּמִלְוֶה בָּעֵדִים הַנְּזָקִין קוֹדְמִין. וָכָא קוֹדֵם הַנֶּזֶק לָהֶקְדֵּשׁ. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. כַּרְמוֹ פְּרָט לְהֶקְדֵּשׁ.
Traduction
Il est dit des dommages (ibid. 22, 5): il paiera avec le meilleur de son champ; le possessif sert à exclure en ce cas les champs d’autrui, ou l’hypothèque sur les meilleurs biens, et du terme sa vigne on conclut à l’exclusion de la sainteté (non plus payable de cette façon). A quel cas se réfère ce dernier sujet d’exclusion? Ce ne saurait être lorsqu’après avoir causé un dommage le propriétaire consacre sa vigne au culte, puisqu’il a déjà été enseigné (159)Erakhin 6, 3: lorsque quelqu’un a consacré au culte 90 Maneh et que d’autre part sa dette s’élevait à cent Maneh, il faudra ajouter un dinar pour racheter ces biens, engagés au préalable, soit pour dette, soit pour douaire (donc une dette antérieure prime la consécration, sans que le dommage subit équivaille à une simple créance); et l’on ne saurait non plus supposer le cas d’une consécration de la vigne, avant d’avoir causé le dommage, puisque l’on sait déjà (selon l’énoncé ci-dessus) qu’en vertu des termes le bœuf de son prochain, la pénalité prévue par le texte biblique est inapplicable à la sainteté. De quel cas donc s’agit-il? Il est possible, répond R. Judan, que l’on ait eu en vue un bœuf déjà consacré qui passait sur le champ d’un simple particulier (si là ce bœuf en a blessé un autre, le maître sera dispensé du paiement). -Mais, lui objecta R. Mena, nous parlons forcément d’un sol consacré (l’exclusion à déduire de l’expression sa vigne se réfère à la sainteté); comment donc supposer que le bœuf consacré se trouvait dans un champ profane? C’est donc qu’il s’agit de quelqu’un qui s’est engagé à payer cent Maneh au trésor sacré, dette qu’il ne peut acquitter qu’en cédant sa vigne; puis son bœuf est allé en blesser un autre dans un autre champ: on aurait pu croire, comme en présence de dommages constatés, d’une part, et d’une dette verbale contractée devant témoins d’autre part, la réclamation pour dommages prime la dette, qu’il en serait de même ici, et qu’en conséquence ici aussi la réclamation pour dommage prime la consécration; c’est pourquoi il a fallu dire que, par l’expression sa vigne, on exclut la sainteté (lorsque celle-ci a des droits à la première hypothèque, elle passe avant tout).
Pnei Moshe non traduit
שדהו פרט למשועבד. אם לא עמד בדין מיירי ולא פליג אדר''ח:
מה אנן קיימין. הא דממעט להקדש:
אם בשהזיק ואח''כ הקדישו. לכרמו:
הדא הוא דתנינן. כלומר הא תנן בערכין הקדיש תשעים מנה והיה חובו מאה מנה מוסיף עוד דינר ופודה בו את הנכסים הללו על מנת ליתן לאשה כתובתה ולבעל חוב את חובו כדמפרש התם טעמא הא דמוסיף עוד דינר שלא ואמרו הקדש יוצא בלא פדיון ושמעינן מינה דהיכא שחובו קדים גובה מן ההקדש ולא יהא נזיקין כבעל חוב:
אם בשהקדיש. הכרם ואח''כ הזיק הא תנינן שור רעהו וכדלעיל דמכולהו ממעטינן להו להקדש בין קרן בין שן ורגל:
שרעה לתוך שדה הדיוט. והזיקו שהוא פטור:
אנן בעינן קרקע הקדש. הא בקרקע הקדש אנן עוסקין כדדריש כרמו פרט להקדש ואת אמרת שור הוא של הקדש והשדה של הדיוט בתמיה:
אלא כן אנן קיימין באומר הרי עלי מאה מנה להקדש. ונתחייב להקדש ואין לו אלא זה הכרם לגבות ממנו:
והלך הוא והזיק. ושורו הלך והזיק לשדה אחר. והנכון דגרסינן הכא בהדיא והלך שורו והזיק:
שלא תאמר אילו. יש כאן עליו נזיקין ומלוה בעדים לגבות הנזקין קודמין לב''ח:
וכא. וה''נ קדם הנזק להקדש לגבות דלא יהא אלא כמלוה ע''פ דהנזקין קודמין לו קמשמע לן כרמו פרט להקדש כלומר פרט לשהוא משועבד להקדש שהרי חוב ההקדש חל עליו מקודם וההקדש קודם לנזקין:
קָנָה שָׂדֶה בַיּוֹבֵל. רִבִּי אילָא אָמַר. קָנָה קַרְקַע. אַבָּא בַּר מָמָל אָמַר. לֹא קָנָה קַרְקַע. מָתִיב רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל לְרִבִּי אִילָא. עַל דַּעְתָּךְ דְּאַתְּ אָמַר. קָנָה קַרְקַע. יַחְפּוֹר בָּהּ בּוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. אָמַר לֵיהּ. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְשָׁב לַאֲחוּזָּתוֹ. בְּעֵיינוֹ. אַייתֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא שְׁמוּעָתָא קֳדָמֵיהוֹן 26a וְלֹא יָדַע דְּעוֹד אִינּוּן פְּלִיגין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. אֵינוֹ מֵבִיא וְקוֹרֵא. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהוּא מֵבִיא. מַה פְלִיגִין. בַּקִּרְייָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. מֵבִיא וְקוֹרֵא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מֵבִיא וְאֵינוֹ קוֹרֵא.
Traduction
(152)Suit un passage traduit en (Demaï 5, 9). Si quelqu’un a acheté de son prochain un champ pendant l’année de jubilé, selon R. Ila, il a acquis en même temps le sol; selon R. Aba b. Mamal, il ne l’a pas acquis (il n’aura que les produits). -Mais, objecta R. Aba b. Mamal à R. Ila, puisque, selon toi, l’acquisition du sol est faite en même temps, est-il loisible à l’acquéreur de creuse dans le sol des fosses, des puits, et des cavernes? Non, répondit R. Ila, parce que le texte biblique dit (Lv 25, 27): Il rentrera dans son bien; l’acquéreur devra rendre le sol dans son premier état. R. Jacob b. Aha exposa la question précédente devant R. Yohanan et R. Simon b. Lakish, ignorant que c’est déjà un objet de discussion entre eux. Or, selon R. Yohanan, l’acquéreur d’un champ en l’année du jubilé devra offrir les prémices et faire la lecture du passage biblique (153)''(Dt 26, 3) - 10; (Bikurim 1, 1)'' qui accompagne cette offre (étant censé avoir acquis le sol même); selon R. Simon b. Lakish, il sera dispensé de cette offrande. R. Eléazar b. R. Yossé dit au nom de R. Yossa: tous reconnaissent que cet acquéreur devra offrir les prémices; il n’y a de désaccord qu’au sujet de la lecture biblique: selon R. Yohanan, l’offrande sera accompagnée de la lecture; selon Resh Lakish, elle ne sera pas accompagnée de la lecture.
Pnei Moshe non traduit
קנה שדה. מחבירו ביובל כלומר כל זמן שהיובל נוהג שהמכירה אינה אלא לפירות:
קנה קרקע. כל זמן שהוא בידו קנין פירות שלו כקנין הגוף הוא ונ''מ לענין ביכורים כדלקמן:
יחפור בה. הלוקח בורות שיחין ומערות:
ושב לאחוזתו בעייניה. כמות שהיתה:
שמועתא קדמיהון. הביא שמעתא זו לפני ר''י ור''ל:
ולא ידע דעוד אינון פליגין. שהם בעצמן מחולקין בזה אם קנה קרקע או לא דרבי יוחנן אמר הקונה שדה בזמן היובל מביא ביכורים וקורא דקנין הפירות כקנין הגוף דמי ור''ל אמר אינו מביא וקורא דלאו כקנין הגוף דמי כדמפרש ר''א דלענין קרייה הוא דפליגי ולר''ל אינו קורא שאינו יכול לומר מראשית פרי האדמה אשר נתת לי:
סליק פריקא בס''ד
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source