Guittine
Daf 24a
משנה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תִּיקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִישָּׂא שִׁיפְחָה אֵינוֹ יָכוֹל בַּת חוֹרִין אֵינוֹ יָכוֹל יִבָּטֵל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִירְייָה וְרִבְייָה שֶׁנֶּאֱמַר לֹא תוֹהוּ בְּרָאָהּ לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶּן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. חָֽזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי.
Traduction
Si un individu est à moitié esclave et à moitié libre (126)Si p ex 2 frères ont hérité un esclave, et l'un d'eux l'a affranchi 5 (Eduyot 1, 13), il servira un jour son maître, et il sera libre un jour; c’est l’opinion de l’école de Hillel. L’école de Shammaï dit: Vous avez défendu les intérêts du maître, mais non pas ceux de l’esclave; il ne peut pas épouser une femme libre, car il est à moitié esclave; il ne peut pas épouser une esclave (127)Les esclaves pouvaient donc contracter entr'eux de véritables mariages, car il est à moitié libre (128)Cf, (Qidushin 1, 3) Cette dernière phrase incidente (ou explicative) manque dans le texte jérusalémite. Restera-t-il célibataire? Mais le monde n’a été créé que pour la reproduction; car il est écrit: ''Dieu n’a pas créé le monde pour qu’il reste désert, mais pour qu’il soit habité'' (Is 45, 18). Il faut donc, pour l’utilité publique, forcer le maître à l’affranchir, et l’esclave s’engagera par acte à payer au maître la moitié de sa valeur. L’école de Hillel finit alors par adopter l’opinion de l’école de Shammaï (129)Le comment de R Ascher cite ici un passage (B,43a) d'où il résulte que le fils naturel est un hériter, puis un autre passage (B, Yebamot22) concluant qu'un Mamzer (bâtard) hérite aussi.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שחציו עבד וחציו בן חורין. כגון עבד של שני שותפין ושחררו אחד מהן א''נ שקבל רבו ממני חצי דמיו ושחרר חציו באותן הדמים:
תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום:
שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו:
בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו:
לא תוהו בראה. יוצר הארץ לא על תהו להיות ריקנין ברא אותם כי אם לשבת להיות בה ישוב יצרה:
כופין את רבו ועושהו בן חורין. וה''ה אם היה עבד של ק' שותפין ואחד מהן שחררו כופין את כלם לשחררו:
משנה: הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם אוֹ לְחוּצָה לָאָרֶץ יָצָא בֶּן חוֹרִין. אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַקָּנַת שְׁבוּיִים. וְאֵין לוֹקְחִין סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת מִן הַגּוֹיִים יוֹתֵר עַל כְּדֵי דְמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.
Traduction
Si un individu vend son esclave à un païen ou à un homme qui va le conduire à l’étranger, l’esclave devient libre (134)La loi rabbinique le libère, pour lui éviter les mauvais traitements probables des païens. -On ne donne pas pour racheter les prisonniers (135)Quoique ce soit l'œuvre la plus méritoire, dit le Talmud B, Baba Batra8a plus qu’ils ne valent; c’est une mesure d’utilité publique? -On ne doit pas chercher à faire prendre la fuite aux prisonniers (il faut les racheter); c’est aussi une règle d’utilité publique (136)S'ils se sauvaient, les païens maltraiteraient d'autant plus les prisonniers qu'ils prendraient une autre fois. R. Simon b. Gamliel dit: C’est un précepte donné dans l’intérêt de ceux qui sont déjà retenus en prison (137)Même motif que celui de la note précédente. On n’achète pas de livres (de l’Ecriture-Sainte), de phylactères ou de mezuzot aux païens à un prix qui dépasse leur valeur; c’est aussi un précepte d’utilité publique (138)De crainte d'abus, comme pour le rachat des prisonniers.
Pnei Moshe non traduit
מתני' יצא בן חורין. אם ברח מן העכו''ם או שקנסו אותו ב''ד לפדותו כדאמרינן בגמרא רבו ראשון נותן את דמיו שכופין איתו לפדותו ואחר שפדאו לא ישתעבד בו וקנס חכמים הוא לפי שהפקיעו מן המצות וכן לח''ל יצא לחירות לפי שהוציאו מא''י:
מפני תיקון העולם. שלא ימסרו העכו''ם עצמן להרבות להביא שבויין כשרואין שמוכרין אותן ביותר מכדי דמיהן:
ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. שמא יקצפו על השבויים העתידים לבא לידם ויתנום בשלשלאות וישימו בסד רגלם:
רבן שמעון בן גמליאל אומר מפני תקנת שבויין. דלא חייש רבן שמעון בן גמליאל על העתידים לבא בשביה אלא א''כ יש עתה עמו שבויים אחרים ואם אין שם שבוי אלא הוא יחידי מבריחין אותו והל' כתנא קמא:
יותר על דמיהן. שלא להרגיל אותן לגונבן ולגוזלן:
הלכה: מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין כול'. הֵיאַךְ אֶפְשָׁר חֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין. תִּיפְתָּר אוֹ כְרִבִּי. דְּרִבִּי אוֹמֵר. אָדָם מְשַׁחְרֵר חֲצִי עַבְדּוֹ. אוֹ דִבְרֵי הַכֹּל בְּעֶבֶד שֶׁלִּשְׁנֵי שׁוּתָפִין וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְשִׁיחְרֵר חֶלְקוֹ. מָצָא מְצִיאָה. בְּיוֹם שֶׁל רַבּוֹ שֶׁל רַבּוֹ. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ שֶׁלְּעַצְמוֹ. וְלֵית מָחָר בְּעֵי יְעַבְדָּהּ לֵיהּ לְמָרֵיהּ. קִידֵּשׁ אִשָּׁה. בְּיוֹם שֶׁל מָרֵיהּ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. בְּיוֹם שֶׁלְּעַצְמוֹ חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין קִידֵּשׁ אִשָּׁה אֵין חוֹשְׁשִׁין לְקִידּוּשָׁיו. דִּכְוָותָא גֵּירַשׁ אֵין חוֹשְׁשִׁין לְגֵירוּשָׁיו.
Traduction
Comment est-il possible qu’un individu soit à moitié esclave et à moitié libre? On peut expliquer ce cas de deux façons (130)Cf J, (Qidushin 1, 3) ( 60a): Ou bien il est conforme à l’avis de Rabbi, qui dit (dans une barayeta) qu’il est permis d’affranchir son esclave à moitié; ou bien, il est conforme à l’avis de tous (sans conteste) s’il s’agit de l’esclave de deux associés dont l’un a affranchi l’esclave pour sa part. Lorsqu’un tel individu trouve un objet perdu au jour où il appartient à son maître, la trouvaille appartiendra au maître; si c’est au jour où il dispose de lui-même la trouvaille lui appartiendra, car au lendemain tout ce qu’il fera (le jour entier) sera pour son maître (131)Il n'a donc pas, - le jour où il est libre -, à partager le profit de sa trouvaille. Lorsqu’il a consacré une femme au jour où il dépend de son maître, le mariage est sans valeur; mais s’il s’est marié au jour où il s’appartient, l’union sera valable. Cependant, R. Hiya au contraire a dit au nom de R. Yohanan (132)J, (Pessahim 8, 1) fin que le mariage contracté par l’homme à moitié esclave et à moitié libre est sans valeur, et de même la répudiation faite dans ces circonstances est nulle.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תיפתר או כרבי דפליגי בברייתא המשחרר חצי עבדו רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה או כד''ה בעבד של ב' שותפין:
מצא מציאה. זה שחציו עבד וחציו ב''ח לדברי ב''ה במשנה ראשונה:
ולית מחר בעי יעבדי' ליה למריה. כלומר טעמא מפר' מפני מה ביום של עצמו כולו לעצמו שהרי למחר בעי ליה לעבוד למריה ואין לו כלום הילכך ביום של עצמו כולו לעצמו:
ביום של עצמו חוששין לקידושיו. דכבן חורין הוא:
ולא כן כו'. כלומר דמייתי ראי' מהא דאמר ר' יוחנן בקידושין אם קידש אשה אין חוששין לקידושיו וקאמר התם דכוותה אם גירש אין חוששין לגירושין והיכי משכחת לה גירש הא אין לו קידושין אלא על כרחך דביום של עצמו חוששין לקידושיו ואם גירש למחר ביום של רבו אין חוששין לגירושיו:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין נוֹשְׂאִין נָשִׁים בְּמוֹעֵד. שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם בִּיטּוּל פִּרְייָה וְרִבְייָה. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. עֵבֵד מָהוּ שֶׁיִּשָּׂא אִשָּׁה בְמוֹעֵד. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. לִיבְטִיל. וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְייָה וְרִבְייָה. וְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שֶׁהוּא מְצוּוֶּה עַל פִּרְייָה וְרִבְייָה אָסוּר לוֹ לִישָּׂא אִשָּׁה בְּמוֹעֵד.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (133)(Moed Qatan 1, 7): ''Il n’est pas d’usage de se marier aux jours de demi-fête''. Sur quoi Simon b. Aba dit au nom de R. Yohanan que les mariages sont interdits à ce moment pour ne pas nuire à la multiplication de l’espèce humaine (si c’était permis alors, on ajournerait tous les mariages à la demi-fête). On demanda en présence de R. Yossa si un esclave peut se marier à cette époque? On déduit la réponse, dit-il, de l’enseignement précité (disant d’affranchir tout à fait l’esclave à moitié libre, pour qu’il puisse se marier); or, le monde a été créé en vertu du principe biblique de se multiplier, et R. Simon b. Aba dit au nom de R. Yohanan que tout individu soumis à ce devoir de propagation ne pourra pas se marier à l’époque des demi-fêtes.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. במועד קטן:
משום ביטול פריה ורביה. שהכל ימתינו ויצפו לישא במועד שיהיו עושין סעודה אחת למועד ולנשואין ואין אדם נושא אשה כל השנה כולה:
עבד מהו שישא אשה במועד. אם מצווה הוא על פריה ורביה או לא ופשיט לה ממתניתין שהוא מצווה על פריה ורביה ואסור לישא במועד:
מִי מְשַׁחְרֵר. רַב אָמַר. בֵּין רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן וּבֵין רַבּוֹ הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין לָךְ מְשַׁחְרֵר אֶלָּא רַבּוֹ הָרִאשׁוֹן בִּלְבַד. הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רַב. יִשְׂרָאֵל שֶׁהִלְוָה אֶת הַנָּכְרִי עַל חָמֵיצוֹ אַחַר הַפֶּסַח מוֹתָּר בַּהֲנָאָה. אִין תֵּימַר. בִּרְ יִשְׂרָאֵל הוּא וִיהֵא אָסוּר מָה עֲבִיד לָהּ רַב. אָמַר רִבִּי יוּדָן. קַל הוּא בְשִׁחְרוּר. כְּהָדָא דְתַנֵּי. הָעוֹשֶׂה עַבְדּוֹ אֻפּוֹתֵיקֵי. מְכָרוֹ אֵינוֹ מָכוּר. שִׁחְרְרוֹ מְשׁוּחְרָר. חֵיילֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן מִן הָדָא. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אֵינוֹ כוֹתֵב אֶלָּא מְשַׁחְרֵר. אִילּוּ הַמְשַׁעְבֵּד שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ וּמְכָרָהּ שֶׁמָּא אֵין בַּעַל חוֹב בָּא וְטוֹרֵף. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. פָּתַח לָנוּ רִבִּי יוֹחָנָן פֶּתַח (ר') מֵאִיר בְּדָה כְאוֹרָה. לֹא מָצִינוּ עֶבֶד מִשְׁתַּחְרֵר וְחוֹזֵר וּמִשְׁתַּעְבֵּד. מֵעַתָּה לֹא יִכְתוֹב לוֹ שְׁטָר עַל דָּמָיו. אָמַר רִבִּי אִילָא. מוּטָּב שֶׁיֹּאמַר לוֹ. תֵּן לִי מָאתַיִם זוּז שֶׁיֵּשׁ לִי בְיָדָךְ. וְלֹא שֶׁיֹּאמַר לוֹ. עַבְדִּי אַתָּה. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין בְשֵׁם רִבִּי בּיסא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי מֵאִיר. כְּמַה דְרִבִּי מֵאִיר קוֹנֵס בִּדְבָרִים כֵּן רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל קוֹנֵס בִּדְבָרִים. דְּתַנֵּי. 24a שְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רִבִּית קוֹנְסִין אוֹתוֹ וְאֵינוֹ גוֹבֶה לֹא אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. גּוֹבֶה אֶת הַקֶּרֶן וְלֹא אֶת הָרִיבִּית.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מי משחרר. הא דקתני במתני' עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו מי שחררו:
בין רבו הראשון ובין רבו השני. ה''פ לשיטתא דהאי תלמודא דרב סבר כמ''ד בפ' כל שעה בעל חוב למפרע הוא גובה כלומר אם בא לידי גוביינא אמרינן איגלאי מילתא למפרע דמשעה שהלוהו עמדו נכסיו הללו בחזקתו ולפיכך מן הדין שחרור של שניהם לאו שחרור הוא דהלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יהיה לו מעות לסלקן לזמן הפרעון ומשאר נכסים לא יכול לסלקו דהא באפותיקי מפורש מיירי כדפרישית במתני' ונמצא משעת הגביי' קם העבד למפרע ברשותו של מלוה ושחרור דהלוה לאו כלום הוא וכן המלוה אינו יכול לשחררו שמא לא יבא לידי גוביינא מהעבד שהרי אם ירצה הלוה לסלקו במעות מסלקו ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום במצות הנוהגות בבני חורין דמי הוא ששחררו לאו כלום הוא אלא מפני תיקון העולם הוא הואיל ויצא עליו שם בן חורין ואם הראשון שחררו ואח''כ בא לידי גוביינא כופין את רבו השני ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר אין העבד כותב דאיהו מאי עביד ליה אלא המשחרר כותב ואם השני שחררו ולא בא לידי גוביינא שסילקו הלוה במעות כופין רבו הראשון ועושה אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב וקמיפלגי בהיזק שאינו ניכר אי שמיה היזק או לא דהרי שחרור של שניהם לאו שחרור מן הדין הוא אלא מדרבנן והיזק שאינו ניכר מיקרי:
ר' יוחנן. פליג דס''ל כמ''ד מכאן ולהבא הוא גובה והילכך לאו ברשות של המלוה כלל הוא עד שעת הגבייה ושחרור שלו אפילו מדרבנן בעלמא לאו כלום הוא ואין לך קרוי משחרר אלא רבו הראשון בלבד ומתני' הכי מיתפרשא שורת הדין אין העבד חייב כלום לרבו שני ששיחרור של רבו הראשון הפקיעו מידי שיעבוד אלא מפני תיקון העולם שלא יפגענו בשוק ויאמר לו עבדי אתה כדמפרש לקמן כופין רבו שני לעשות אותו ב''ח והעבד כותב שטר על דמיו ורשב''ג סבר המשחרר כותב מפני שהזיק שיעבודו של חבירו ות''ק סבר המזיק שיעבודו של חבירו פטור:
מתניתא. ברייתא בפ' כל שעה ישראל שהלוה לעכומ''ז על חמצו לאחר הפסח אינו עובר:
אין תימר ברשות ישראל הוא. כלומר לדידך דאמרת למפרע הוא גובה וא''כ החמץ בפסח ברשות ישראל הוא ויהא אסור וקשיא לרב:
קל הוא בשיחרור. כלומר אימא לך בעלמא ס''ל לרב נמי ב''ח מכאן ולהבא הוא גובה ושאני בשחרור דקל הוא שהקלו בו הואיל ויצא עליו שם שיחרור מרבו השני ולפיכך מיתוקמא מתני' בשחררו רבו שני נמי:
כהדא כו'. דיש חילוק בין מכר לשיחרור הואיל ויצא עליו שם שיחרור וה''ה נמי לענין שיחרור של רבו שני:
חייליה דרבי יוחנן. ראיתו של ר''י דברבו ראשון לחוד הוא דמיתוקמא מתני' מדקאמר רשב''ג אינו כותב אלא משחרר ולא קאמר המשחרר דהוי משמע מי ששחררו כדמפ' רב אלא ש''מ דעל רבו הראשון קאי דלדידיה משחרר קרינן ליה דברשותו הוא כר' יוחנן:
אילו המשעבד כו'. לר' יוחנן פריך והשתא מסיק לה למילתיה לפרושי המתני' אליבי' כדאמרן:
שמא אין ב''ח בא וטורף. מן הלקוחות באפותיקי מפורש והכא נמי מאי איכפת ליה לשני בשחרור של הראשון וישתעבד בעבדו שהוא אפותיקי שלו:
פתח לנו ר' יוחנן. לפרש טעמא מה שפתח ג''כ ר' מאיר בזה דהיינו טעמא שלא מצינו כו' דכיון דחל עליו שיחרור תו לא פקע:
מעתה לא יכתוב לו. העבד שטר על דמיו ששיחרור של הראשון הפקיעו מידי שיעבוד ומשני ר' אילא מוטב כו' כדלעיל:
אתיא דרשבב''ג. דאמר המשחרר כותב כר''מ דקונם בדברים וטעמיה דרשב''ג נמי משום קנס הוא:
שטר שיש בו ריבית. מפורש:
Guittine
Daf 24b
הלכה: הַמּוֹכֵר אֶת עַבְדּוֹ לַגּוֹיִם כול'. לְגוֹי אֲפִילוּ בְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. מִי מְשַׁחְרְרוֹ. רַבּוֹ רִאשׁוֹן נוֹתֵן דָּמָיו וְהַשֵּׁינִי מְשַׁחְרְרוֹ. וּבְחוּצָה לָאָרֶץ אֲפִילוּ יִשְׂרָאֵל. נֵימַר. אִם יָדַע רַבּוֹ הַשֵּׁנִי שְׁנֵיהֶן נוֹתְנִין אֶת דָּמָיו. 24b וְאִם לָאו הָרִאשׁוֹן נוֹתֵן דָּמָיו וְהַשֵּׁנִי מְשַׁחְרְרוֹ. אֲנִי פְלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מוֹכֵר אֶת עַבְדִּי פְלוֹנִי אַנְטִיוֹכֶי. יָצָא לְחֵירוּת. מִשֶּׁהוּא בְלוֹד לֹא יָצָא לְחֵירוּת. תַּנֵּי. יוֹצֵא עֶבֶד עִם רַבּוֹ בְּחוּצָה לָאָרֶץ. לְפִיכָךְ אִם מְכָרוֹ לְשָׁם מָכוּר. בָּא מֲחוּצָה לָאָרֶץ עַל מְנָת לַחֲזוֹר כּוֹפִין אוֹתוֹ לְמָחָר לַחֲזוֹר. עַל מְנָת שֶׁלֹּא לַחֲזוֹר אֵין כּוֹפִין אוֹתוֹ לַחֲזוֹר. בָּרַח מֵחוּצָה לָאָרֶץ רַשַׁאי לְהַחֲזִירוֹ. בָּרַח מֵאֶרֶץ לְחוּצָה לָאָרֶץ. רִבִּי יֹאשִׁיָּה בְשֵׁם רִבִּי חִייָה רֹבָא אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. מוּתָּר. רִבִּי מָרִינוֹס בְּרֵיהּ דְּרִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. אָסוּר. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. לֹא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר מוּתָּר. בְּלָמוּד לִבְרוֹחַ לְשָׁם. וּמָאן דְּאָמַר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ לָמוּד לִבְרוֹחַ לְשָׁם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. וְלֹא פְלִיגִין. מָאן דְּאָמַר מוּתָּר. בְּיָכוֹל לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם. וּמָאן דְּאָמַר אָסוּר. בְּשֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַהֲבִיאוֹ מִשָּׁם.
Traduction
La vente d’un esclave à un païen, même en Palestine, entraîne la libération à titre d’amende. Comment l’affranchissement sera-t-il effectuer? Le premier maître devra restituer à l’acquéreur le montant perçu, et le second maître à son tour opérera l’affranchissement. -Est-ce qu’en cas de cession de l’esclave hors de la Palestine, même à un Israélite, il y a lieu de punir aussi le premier maître? Ne pourrait-on dire que si le second maître a connu la provenance de l’esclave, il doit prendre part à l’amende (payer la moitié de la valeur, en libérant l’esclave), mais au cas contraire (s’il l’ignorait) le premier maître restituerait le total de la somme touchée, et le second effectuerait la libération? (Question non résolue). Si le contrat de vente dit: ''Moi, un tel, fils d’un tel, je vends mon esclave à un tel, à Antioche (au dehors)'', l’esclave sera de ce fait affranchi; mais si à ladite localité on joint les mots ''qui est à Lod'', l’affranchissement n’aura pas lieu (139)Il est permis de supposer que l'acquéreur laissera l'esclave à Lod, sis en Palestine V. Tossefta en Avoda Zara, ch 4. On a enseigné: l’esclave peut suivre sont maître hors de la Palestine (140)Malgré la défense générale contraire 5 (Ketubot 13, 11); par conséquent, si le maître l’a vendu au dehors, cette vente sera effective (non suivie de la libération). Mais si le départ a eu lieu à condition de rentrer en Palestine, on contraint aussitôt le maître à ramener l’esclave, de même que si la condition a été faite de ne pas retourner, on ne contraint pas le maître à ramener l’esclave. Si l’esclave s’en enfuit du dehors, le maître a le droit de le ramener au dehors (où l’esclave se trouvait d’abord); si au contraire l’esclave a fui en Palestine pour l’extérieur (puis est revenu à l’intérieur), selon R. Yoshia au nom de R. Hiya le grand, le maître a le droit de ramener l’esclave même au dehors. R. Oshia Rabba (le grand) est du même avis; selon R. Morenos, fils de R. Oshia Rabba, le maître n’a pas ce dernier pouvoir. R. Zeira dit que ces deux opinions ne sont pas opposées entre elles: la première se réfère à l’esclave habitué à s’enfuir (pour le punir, on autorise son maître à le ramener); l’autre avis dit que le maître n’a pas cette latitude, parce qu’il s’agit d’un esclave non enclin à fuir (et l’esclave une fois dehors est proclamé libre). R. Yossé explique cette divergence d’avis comme suit: la première opinion autorise le maître à ramener l’esclave, parce qu’étant aussi au dehors il n’en a pas perdu la possession; l’autre avis le défend au maître, parce que ce dernier a perdu un moment son esclave (qui avait quitté son domaine).
Pnei Moshe non traduit
גמ' לעכו''ם. אם מכרו לעכו''ם אפי' בארץ ישראל קונסין אותו לפי שהפקיעו מן המצות:
מי משחררו. דקתני יצא ב''ח:
רבו ראשון. נותן דמיו ורבו השני העכו''ם מניחו לחירות:
ובחוצה לארץ אפילו מכרו לישראל. לשון שאילה הוא דבח''ל אפילו מכרו לישראל יצא בן חורין ואם נמי לרבו ראשון קונסין אותו:
נימר אם ידע רבו השני. שמא''י הוא ולקחו קונסין לשניהן והלוקח מפסיד החצי ואם לאו הראשון מחזיר לו את דמיו והשני כותב לו שטר שחרור. ובבבלי דף מ''ה מסיק דללוקח לחודיה קנסינן דמסתברא היכא דאיכא איסור' התם קנסינן:
אני פלוני בן פלוני. אם מכר העבד וכתב בשטר מכרתי לפלוני אנטיוכי דמשמע שהוא דר באנטיוכי והיא ח''ל יצא לחירות:
משהוא בלוד. אבל אם כתוב לאנטיוכי שהוא בלוד משמע שנולד מאנטיוכי ועכשיו הוא בלוד לא יצא לחירות דאפשר לא לקחו על מנת להוליכו לאנטיוכי:
יוצא עבד עם רבו. כלומר לדעת דהא אין כופין עבדים להוציאן לח''ל כדתנן שלהי כתובות הכל מעלין לא''י ואין הכל מוציאין כו':
מכור. ואינו יוצא לחירות וכגון שמתחלה לא היה דעת רבו על מנת לחזור לא''י והילכך איבד את זכותו:
ה''ג בתוספתא דע''ז עבד שיצא עם רבו על מנת לחזור כופין אותו לחזור על מנת שלא לחזור כופין אותו שלא לחזור בא מחוצה לארץ על מנת לחזור אין כופין אותו לחזור שלא לחזור כופין אותו שלא לחזור. והנכון דגרסינן ברישא ע''מ שלא לחזור אין כופין אותו שלא לחזור וכן צריך לגרוס הכא:
ברח. העבד מח''ל רשאי להחזירו מאחר שהיה מתחילה שם מותר:
ברח מארץ לח''ל. ואח''כ בא לארץ:
מותר. להחזירו:
בלמוד לברוח לשם. והילכך קנסינן ליה לעבד ומחזירו ולא יצא לחירות:
בשאינו למוד לברוח לשם. אסור להחזירו דיצא לחירות:
רבי יוסי. מפרש דלא פליגי אלא אם עדיין הוא בח''ל ומ''ד מותר בשיכול להביאו משם ולא יצא מרשותו שלא נתייאש ממנו:
ומ''ד אסור בשאינו יכול להביאו משם. ואסור דקאמר שאפילו מצאה ידו אח''כ להביאו אסור להחזירו הואיל ומתחילה יוצא מרשותו:
נִיתְנֵי. וְאִם הִתְנָה עִמּוֹ מוּתָּר. עַד כְּדוֹן בִּגְדוֹלִים. בִּקְטַנִּים. נִיתְנֵי עִם רַבְּהוֹן. עַד כְּדוֹן בְּשֶׁהָיָה רַבּוֹ יִשְׂרָאֵל. הָיָה רַבּוֹ גּוֹי. רִבִּי טֶבֶלָא זְבִין עַבְדֵּיהּ וּמַתְנֵי עִם רַבְּהוֹן. רִבִּי יִצְחָק דַּהֲבָן הֲווֹן לֵיהּ עַבְדֵּיהּ עָֽרְקִין לִבְנוֹתְהוֹן. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי אִימִּי וְהוֹרֵי לֵיהּ. אוֹנִי אָסוּר. אַנְטִרִיס שָׁרֵי. אפָּרָכוֹרֵים צְרִיכָה. אַמְתֵּיהּ דְּרִבִּי אַבָּא בַּר אָדָא עָֽרְקַת לְקִלִּיסִייָא. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי מָנָא וְהוֹרֵי לֵיהּ כְרִבִּי אִימִּי. אוֹנִי אָסוּר. אַנְטִרִיס שָׁרֵי. אפָּרָכוֹרֵים צְרִיכָה.
Traduction
Comme la Mishna dit en quels cas de vente d’un esclave celui-ci devient affranchi, ne pouvait-elle dire qu’il est permis au maître de le céder, si d’avance il établit la condition d’une vente temporaire? Non, une telle condition n’étant possible qu’avec les grands, non avec les petits, c’est toujours défendu. Pourquoi, au sujet des petits, ne pas établir la condition avec le second maître? C’est possible seulement lorsque ce maître sera un israélite, non avec un païen (et par suite l’affranchissement aura toujours lieu). R. Tabla céda son esclave et conditionna avec le second maître de pouvoir reprendre son esclave à un moment donné (contre remboursement). R. Isaac le forgeron avait des esclaves, qui s’enfuirent dans des villages (au dehors). Il vint demander à R. Imi s’il est permis de les vendre là et de les reprendre plus tard (lorsqu’il aura les moyens)? -Si l’esclave a fui vers Oni (141)Cette localité appartient à la Palestine, observe J Lévy, s 5 Les commentaires prennent le mot ONIdans le sens de contrat, lui fut-il répondu, il sera interdit de le livrer à son maître; si l’esclave a fui vers Anteris (qui n’appartient pas à la Palestine), on pourra le rendre au maître; si enfin l’esclave s’en enfuit à Aparchoris, la question est douteuse (la localité offrant des doutes par sa situation limitrophe). La servante de R. Aba b. Ada s’enfuit à Cilicia; celui-ci consulta R. Mena sur son droit, et R. Mena lui répéta la règle émise par R. Imi
Pnei Moshe non traduit
ניתני ואם התנה עמו מותר. אמתני' פריך המוכר עבדו לח''ל יצא לחירות וניתני אם התנה עם העבד מתחילה שאינו מוכרו אלא לזמן מה מותר ואמאי קתני יצא לגמרי לחירות ומשני ע''כ בגדולים שמא בקטנים יכול להתנות בתמיה ולא פלוג רבנן:
ניתני עם רבהון. ואמאי בקטנים לא הא יכול להתנות עם רבהון. ומשני ע''כ ברבהון ישראל שמא בעכו''ם הא אין תנאי כלום ולא פלוג רבנן:
ומתני עם רבהון. לכשירצה להחזיר מעותיו לזה הזמן יחזיר לו העבד:
ר' יצחק דהבן. משם מקום דהבן:
ערקין לבנותיהן. ערקו להכפרי':
שאל לר' אימי. אם מותר למכרן ולאחר זמן כשתשיג ידו להחזירן:
אוני אסור. שער מכירה ליקח עליהן אסור:
אנטריס. כתב לזכרון שרי:
אפרכורים. מקומות הקרובות לעיר. בפ''ט דשביעית מבית חורין ועד ים מדינה אחת פראכורין:
צריכה. מיבעיא לן דאפשר במקומות הקרובים לעיר לא גזרו:
לקליסיא. שם מקום הקרוב:
אֵין פּוֹדִין אֶת הַשְּׁבוּיִין יוֹתֵר מִדְּמֵיהֶן מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִפְּנֵי תַקָּנַת הַשְּׁבוּיִין. דְּלָא יְהַוּוֹן קְטָרִינוֹן. וְאֵין מַבְרִיחִין אֶת הַשְּׁבוּיִין מִפְּנֵי תִיקּוּן הָעוֹלָם.
Traduction
– ''On ne donne pas pour racheter les prisonniers plus qu’ils ne valent; c’est une règle d’utilité publique; on ne doit pas chercher à faire prendre la fuite aux prisonniers (il faut les racheter); c’est aussi une règle d’utilité publique. R. Simon b. Gamliel dit: c’est un précepte donné dans l’intérêt de ceux qui sont retenus en prison'', pour que ceux-ci ne soient pas enchaînés (et ne souffrent pas davantage).
Pnei Moshe non traduit
דלא יהוון קטרינון. שלא יהו מצערין השבוים שנשארו לקשרן ולשום בסד רגלם שלא יברחו ודוקא דאיכא אחרים שבוים כדפרישית במתני':
תַּנֵּי. גּוֹי מוֹכֵר סְפָרִים תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת אָסוּר לִיקַּח מִמֶּנּוּ. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה בְגוֹי אֶחָד בְּצַיְדָּן שֶׁהָיָה מוֹכֵר תְּפִילִין וּמְזוּזוֹת. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְאָֽמְרוּ. מוּתָּר לִיקַּח מִמֶּנּוּ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נָתָן בְּשֵׁם רִבִּי חֲמָא בַּר חֲנִינָה. בְּגוֹי שֶׁחָזַר לְסוּרוֹ הֲוָה.
Traduction
On a enseigné (142)J, Avoda zara 2, 2, fin ( 41a) qu’il ne faut pas acheter d’un païen des livres de la Loi, des phylactères, et des mezuzot. -Mais n’a-t-on pas enseigné qu’il est arrivé à un païen de Sidon de vendre ces objets, et comme le cas fut soumis aux sages, ils permirent de lui acheter ces objets religieux? -C’est que, dit R. Samuel b. Nathan au nom de R. Hama b. Hanina, il s’agit d’un prosélyte devenu juif qui a retourné plus à son mal (parmi les païens).
Pnei Moshe non traduit
אסור ליקח ממנו. דבעינן כתיבה לשמן:
בעכו''ם שחזר לסורו הוה. שנתגייר וחזר לסורו ויודע דבעי לשמן וכגון שחזר לסורו מחמת יראה שלא יהרגוהו העכו''ם דאל''כ כ''ש הוי ליה מין כדאמר בבבלי שם:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source