Guittine
Daf 16a
הלכה: הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין כול'. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ כַּטּוֹפֶס פָּסוּל. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. הַכּוֹתֵב טוֹפְסֵי גִיטִּין צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיחַ מְקוֹם הָאִישׁ וּמְקוֹם הַאִשָּׁה וְהַזְּמָן. 16a פָּתַר לָהּ וְתוֹרְפוֹ עִמּוֹ. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יוֹחָנָן. אִם בְּשֶׁכָּתַב תּוֹרְפוֹ בַטּוֹפֶס בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָה. מִפְּסוּלוֹ אַתְּ לָמֵד הֶכְשֵׁירוֹ. אִילּוּ כָתַב כּוּלּוֹ לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לֹא לִשְׁמָהּ שֶׁמָּא אֵינוֹ פָסוּל. וְדִכְוָותָהּ כָּתַב כּוּלּוֹ שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ וְשֵׁם הָאִישׁ וְשֵׁם הָאִשָּׁה לִשְׁמָהּ כָּשֵׁר. רִבִּי יוֹסֵי שָׁאַל לְרִבִּי יִרְמְיָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁזִּיוֵוג. אָמַר לֵיהּ. כֵּן אָמַר לֵיהּ רִבִּי זְעִירָא רַבּוֹ. מִכֵּיוָן שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לְזַוֵּיג אֲפִילוּ זִיוֵוג כְּמִי שֶׁלֹּא זִיוֵוג. וְקַשְׁיָא עַל רֵישׁ לָקִישׁ. אִם בִּשֶׁלֹּא כָתַב בַּטּוֹפֶס תּוֹרְפוֹ בְּדָא רִבִּי יוּדָה פוֹסֵל. רִבִּי יוֹסֵי בְּרִבִּי זְעִירָא. לְעִנְייָן אַחֵר עֲבַד לָהּ רִבִּי יוּדָה. וַתְייָא כַּיי דָמַר שִׁמְעוֹן בַּר בָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. חָלָק מְקוֹם שְׁנִי שִׁיטִּין לְעִנְייָן אֶחָד אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא פָּסוּל.
Traduction
R. Yohanan a dit (69)Ci-dessus, (2, 4), et ci-après, (7, 2): l’inscription du corps du divorce (de déclarer la femme libre à tous), faite avec le formulaire, ne nuit pas à la validité de l’acte; tandis que, selon R. Simon b. Lakish, l’acte ainsi conçu devient impropre (il faut ainsi que ladite partie ait été écrite spécialement pour la femme divorcée, sous peine de nullité). Notre présente Mishna n’est-elle pas opposée à cet avis de R. Yohanan, lorsqu’elle dit: ''Celui qui écrit des modèles de divorce (d’avance) devra laisser en blanc la place pour le nom du mari, pour celui de la femme et pour la date''? (N’est-ce pas à l’exclusion de ce qui forme le corps de l’acte du divorce)? -Non, R. Yohanan explique que le formulaire englobe le texte en question. Mais alors, il y a lieu d’objecter contre l’avis de R. Yohanan, si le texte constituant le corps du divorce peut avoir été écrit avec le formulaire, comment il se fait que les sages exigent de laisser en blanc les noms en question pour la validité de l’acte? (N’est-ce pas aussi du corps de l’acte)? C’est que, répond R. Jérémie au nom de R. Zeira, d’après ce qui rend l’acte impropre, on sait en quel cas il est valable: lorsque le corps entier de l’acte de divorce a été écrit en vue spéciale de la femme divorcée, mais le nom de la femme et du mari ont été apposés sans destination spéciale, il va sans dire que l’acte est impropre; de même (à l’inverse), l’acte qui est entièrement écrit sans destination spéciale, sera valable. R. Yossé demanda à R. Jérémie: songe à ce qu’il arriverait s’il y avait là un autre homme du même nom? (Ne peut-il arriver une confusion (70)La même crainte se retrouve énoncée en (Sheqalim 5, 5) lors de la remise de l’acte du divorce, qui, ayant été écrit par un couple, sera remis à un autre, auquel il n’était pas destiné)? -Voici, lui répondit R. Jérémie, ce que R. Zeira son maître lui avait enseigné: comme c’est un cas peu fréquent même lorsqu’il se présente, on n’en tient pas compte. – D’autre part, il y a une objection à faire contre l’avis de R. Simon b. Lakish: lorsqu’on n’a rien écrit du corps de l’acte dans le formulaire, pourquoi R. Juda le déclare-t-il impropre? -C’est que, répond R. Yossé b. R. Zeira, R. Juda compare l’acte en question à un autre cas. C’est conforme à ce qu’a dit Simon b. Aba au nom de R. Yohanan (71)Ci-après, (9, 9) ( 50c): si l’on a laissé en blanc sur un acte l’espace de deux lignes pour pouvoir y ajouter un sujet étranger, sur quelle place que ce soit, l’acte devient impropre (pour la même cause de blanc à laisser, R. Juda déclare impropre le formulaire préparé d’avance).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתב תרפו בטופס. על הרי את מותרת לכל אדם קאי שזהו נמי תרפו של גט כדאמרינן בפ' בתרא גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם ואם כתב זה התורף עם הטופס כשר:
פסול. שצריך שיניח גם מקום הרי את מותרת לכל אדם:
מתני' פליגא על ר''י. דקתני הכותב טופסי גיטין וקס''ד דטופסי דוקא קתני ולא שיכתוב ג''כ דבר מהתורף וקשיא על ר''י:
פתר לה. רבי יוחנן ותורפו עמו שכתב גם הרי את מותרת בטופס הגט וטיפא דוקא צריך שיניח מקום האיש כו' ותו לא:
בדא חכמים מכשירין. בתמיה מאי שנא משם האיש והאשה שהרי אף זה תורף הגט הוא:
ומשני ר' ירמיה מפסולו. של גט את למד הכשירו דמי לא מודית אילו כתב כל הגט לשמה ואף הרי את מותרת לכל אדם וכתב שם האיש ושם האשה שלא לשמה שמא אינו פסול הא ודאי מעכב אפילו בדיעבד:
ודכוותה. נמי בהכשירו אם כתב כולו שלא לשמה וגם הרי את מותרת אלא שכתב שם האיש והאשה לשמה כשר דהרי את מותרת אינו מעכב בדיעבד:
הגע עצמך שזיווג. כלומר אם יש כאן זיווג בשמות שנודע בעיר הזאת עוד שם איש אחר כשמו ושם האשה כשמה וכמו דאמרינן בשני יוסף בן שמעון בעיר אחת שאין אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב דא''ל אני לא לויתי ממך אלא חבירו ולפיכך שאל רבי יוסי אם חיישינן ה''נ לומר שמא לא זה כתבו אלא יוסף בן שמעון אחר כתבו לאשתו ונמלך ולא גירשה והשליכו לאיבוד מדעת ולקחתו זו שהיא רוצה להתגרש:
כן אמר לי ר''ז רבי מכיון שאינו מצוי לזיוג. דלא שכיחי שני יוסף בן שמעון:
אפילו זיוג כמי שלא זיוג. כלומר דלא חיישינן להכי ואפי' אתרמי שנמצא אח''כ עוד יוסף בן שמעון אחר אמרינן דזו שהגט בידה היא שנתגרשה מיוסף בן שמעון בעלה:
אם בשלא כתב בטופס תורפו. שלא כתב כלום מהתורף בטופס ואפילו הרי את מותרת בדא ר''י פוסל ואמאי:
ומשני ר' יוסי בר''ז לענין אחר עבד לה ר' יודה. דמדמי לה להאי דענין אחר דלקמיה:
ואתייא כהאי דאמר שמעון בר בא. בפ' גט פשוט דאמרי' שם הרחיק העדים מן השטר שני שיטין פסול משום דיכול להזדייף וקאמר עלה שמעון בר בא בשם ר''י דאפי' חלק ב' שיטין לענין אחר שכתב בה ענין אחר אפילו כל שהוא כלומר אפי' בכל מקום שהוא בכל השטר פסול והיינו נמי טעמא דר' יודא דפוסל בטופס משום שצריך שיניח מקום האיש כו' חלק וגזרינן אטו חלק בכל השטר דפסול שמא יזייף:
מָהוּ מִפְּנֵי הַתַּקָּנָה. רִבִּי שַׁבָּתַי בְשֵׁם חִזְקִיָּה. מִפְּנֵי תַּקָּנַת בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יְהוּ מְצוּיוֹת לְהִתְגָּרֵשׁ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁאַל לְרִבִּי חִייָה בַּר בָּא. כָּשֵׁר וְאַתְּ אָמַר אָכֵן. אִין תֵּימַר פָּסוּל וְיֵאוּת. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַלִּיבֶּלָּר. כְּדֵי שֶׁיְּהוּ חַייָו מְצוּיִין לוֹ.
Traduction
Qu’entend-on par ''la commodité des transactions''? Selon R. Shabtaï au nom de Hiskia, il s’agit de facilités accordées, pour que les filles d’Israël ne soient pas exposées à une trop prompte répudiation (s’il n’y avait qu’à divorcer en remplissant un formulaire prêt d’avance). A ce sujet R. Samuel b. R. Isaac fit cette objection devant R. Hiya b. Aba: il semble que l’on a parlé du cas où l’acte est valable et non de sa défectuosité; si donc on avait dit qu’à défaut du blanc laissé l’acte devient impropre, on comprendrait l’explication de R. Shabtaï; que signifie donc l’expression ''pour la commodité''? En effet, dit R. Abin, il s’agit de la commodité pour le greffier, qu’il trouve dans cette rédaction des ressources pour vivre.
Pnei Moshe non traduit
מהו מפני התקנה. דקתני במתניתין ואהיכא קאי:
מפני תקנת בנות ישראל. כלומר דמפרש דמפני התקנה אצריך שיניח קאי דס''ל כר''מ דלא בעי כתיבה לשמה ובדין היא דאפי' תורף נמי ליכתוב אלא מפני תקנת בנות ישראל שלא יהו מצויות להתגרש דזימנין דהוי ליה קטטה בהדה ואם יהיה הגט מזומן בידו עם השמות זריק לה גיטה ומגרש לה והילכך תיקנו שיניח מקום התורף דשמא בין כך ובין כך יתפייס:
שאל לר''ח בר בא. הקשה לו על מה דאמר ר' שבתי:
כשר ואת אמר אכין. כלומר הא מדקתני ר' יודה פוסל ש''מ דהאי מפני תקנה דקאמר ת''ק אכשר קאי וה''ק הכותב טופסי גיטין צריך שיניח ואם עשה כן כשר ור''י פוסל אלמא אהא דהכשירו לכתוב טופסין קאמר ת''ק ולא על מה שפסלו לכתוב תורף:
אין תימר פסול ויאות. מסקנת הקושיא היא כלומר אי הוי תני צריך שיניח ואם לא עשה כן פסול מפני התקנה שפיר הוי אתייא מפני תקנת בנות ישראל אבל השתא משמע דקאי אהכשר טופס:
מאי כדון. ושואל הש''ס ומפני התקנה דקאמר מאי היא:
מפני תקנת הליבלר. ואהכשר טופס קאי דס''ל כר''א דאמר עדי מסירה כרתי וקרא דוכתב אכתיבה לשמה קאי ובדין הוא אפי' טופס נמי לא ליכתוב אלא מפני תקנת הסופר כדי שיהיה פרנסתו מצויה לו שיהו מזומנים בידו לכשיצטרך התירו חכמים לכתוב הטופס:
רִבִּי זְעִירָא רַב הוּנָא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי לִיעֶזֶר בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי יוּדָה בַּשְּׁטָרוֹת. נֹאמַר הֲלָכָה כְרִבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא בְּגִין דְּרַב וּשְׁמוּאֵל תְּרַוַּייהוּ אָֽמְרִין. הֲלָכָה כְרִבִּי לָֽעְזָר. וְלֹא תִּיסְבַּר מֵימַר אַף הָכָא כֵן. צָרַךְ מֵימַר. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בַּגִּיטִּין וּכְרִבִּי אֶלְעָזָר בַּשְּׁטָרוֹת.
Traduction
R. Zeira ou R. Houna dit au nom de Rab: l’avis de R. Juda sert de règle pour les actes de divorce (ainsi la moindre inscription faite d’avance annule l’acte), comme l’avis de R. Eliézer relatif aux autres actes (les déclarant valables en ce cas). -Pourquoi ne pas dire simplement que l’avis de R. Eliézer (déclarant ''tous les autres actes admissibles, sauf ceux du divorce'') prédomine? -En effet, dit R. Aba au nom de Rav, l’avis de R. Eliézer pour les divorces (les déclarant impropres), comme celui de R. Juda pour tous autres actes (aussi sévère), prédomine. Pourquoi ne pas adopter l’avis seul de R. Juda (qui invalide le tout)? Comme Rav et Samuel disent tous deux (72)''Ibid, 8; (Baba Batra 10, 10)'' que l’avis de R. Eliézer prédomine (en l’absence d’attestation), on aurait pu croire qu’ici ils attribuent aussi la prédominance de ce rabbin (savoir que même l’apposition des noms n’a pas besoin d’être faite dans une vue spéciale); c’est pourquoi il a fallu préciser les deux points, que l’avis de R. Juda prédomine pour les divorces, et celui de R. Eliézer pour tous autres actes.
Pnei Moshe non traduit
הלכה כר' יהודה בגיטין. דגזור טופס אטו תורף וכר''א בשטרות דכשר ולא גזרינן שטרות אטו גיטין:
נאמר הלכה כר''א. ונימא הלכה כר''א לחוד דהא היינו הך דר''א מכשיר בכולן חוץ מגיטי נשים:
ר' בא בשם רב. לא תימא כדר' זעירא אלא ה''ק רב הלכה כר''א בגיטין דפסול וכר' יודה בשטרות דפסול:
נאמר הלכה כר' יהודה. ואכתי קשיא דנימא הלכה כר' יהודה לחוד דפוסל בכולן:
אלא. לעולם כדאמרינן מעיקרא ולא קשיא נימא הלכה כר''א דמשום הכי איצטריך למימר הלכה כר' יהודה בגיטין:
בגין דרב ושמואל תרווייהו אמרין. לקמן בפ' המגרש גבי הא דקאמר ר''א התם אע''פ שאין עליו עדים כשר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וקאמרי רב ושמואל הלכה כר''א דעדי מסירה כרתי:
ולא תיסבור מימר אף הכא כן. כלומר אי הוי אמר הלכה כר''א לחוד הוי אמינא דרב כר''א ס''ל בכוליה דלר''א וכתב דקרא אכתיבה קאי ולשמה בעי אבל לא אחתימה דהא חתימת העדים מפני תיקון העולם הוא ולרב נמי חתימה לשמה לא בעינן:
צריך מימר הלכה כר''י בגיטין. לפיכך קמ''ל הלכה כר' יהודה בגיטין וכלומר מטעמיה דרבי יהודה הוא דפסול דלרבי יהודה כתיבה וחתימה לשמה בעינן כדאמר בפ''ב הלכה ד' עד שיהא כתיבתו ותתימתו בתלוש אלמא דמשוי חתימה לכתיבה ורב כוותיה ס''ל בהא ולא קאמרי התם הלכה כר''א אלא בהא דס''ל עדי מסירה עיקר על אתר. מיד ובגמ' מפרש איזהו על אתר:
Guittine
Daf 16b
משנה: 16b הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד מִמֶּנּוּ מְצָאוֹ עַל אָתָר כָּשֵׁר וְאִם לָאו פָּסוּל. מְצָאוֹ בַּחֲפִיסָה אוֹ בִדְלוֹסֳּקֳמָא אִם מַכִּירוֹ כָּשֵׁר. הַמֵּבִיא גֵט וְהִנִּיחוֹ זָקֵן אוֹ חוֹלֶה נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם. בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁנְּשׂוּאָה לְכֹהֵן וְהָלַךְ בַּעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם. הַשּׁוֹלֵחַ חַטָּאתוֹ מִמְּדִינַת הַיָּם מַקְרִיבִין אוֹתָה בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם.
Traduction
Si le porteur d’un acte de divorce le perd et le retrouve aussitôt après, l’acte reste valable; l’acte non retrouvé de suite devient impropre. Si l’acte est retrouvé dans une poche (petit sac), ou dans une boîte, ou caisse, arceion, et reconnu par le porteur, il reste valable. Si quelqu’un apporte un acte de divorce de la part d’un homme qu’il laisse vieux ou malade, il remet l’acte à la femme dans la présomption que le mari vit encore. De même, une fille d’Israélite mariée à un cohen, dont la mari fait un voyage d’outre-mer, peut continuer à manger de l’oblation sacerdotale dans la présomption que le mari vit toujours (jusqu’à l’avis contraire). De même aussi, on devra sacrifier la victime expiatoire envoyée par quelqu’un d’outre-mer, dans la présomption que l’expéditeur est en vie. (75)En tête du 3 est une page déjà traduite en (Yebamot 16, 6)
Pnei Moshe non traduit
מתני' ואם לאו פסול. ודוקא שאבד במקום שהשיירות מצויות דאיכא למימר מעוברי' ושבים נפל ואפי' לא הוחזקו שני יוסף בן שמעון אבל אם אבד במקום שאין השיירות מצויות אפי' לאחר זמן מרובה כשר ואפי' אבד במקום שהשיירות מצויות אם יש לעדים סימן מובהק כגון שאומרים נקב יש בצד אות פלוני או שהשליח אומר כן קודם שראהו או שהעדים אומרים מעולם לא חתמנו בגט באלו השמות אלא בזה בלבד כשר ואפי' לאחר זמן מרובה:
מצאו בתפיס' או בדלוסקמא. אמתחות שרגילין לתת בהן שטרות ויש בהן סימן שהם שלו:
אם מכירו. מילתא באפי נפשה היא ואו או קתני או שמכירו לגט אע''פ שמצאו בכל מקום כשר:
נותנו לה בחזקת שהוא קיים. ולא חיישינן שמא מת ובטל שליחותו דאמרינן העמד דבר על חזקתו ודוקא הניחו זקן או חולה אבל הניחו גוסס לא דרוב גוססין למיתה. ואם נודע שמת קודם שהגיע הגט לידה הגט בטל דאין גט לאחר מיתה:
מקריבין אותה. ולא חיישינן שמא מתו בעליה וחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא:
הלכה: הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד מִמֶּנּוּ כול'. אֵי זֶהוּ עַל אָתָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁלֹּא עָבַר שָׁם בִּרְייָה. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כָּל שֶׁלֹּא עָֽבְרוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם. עָבַר גּוֹי. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אַבָּא בַּר בַּר חָנָה אַייתֵי גִיטָּא וָבַד מִינֵּיהּ וְאַשְׁכְּחֵיהּ חַד סִירְקַיי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן וְאַכְשְׁרוּן. הָדָא אָֽמְרָה. עָבַר גּוֹי כָּשֵׁר. נֵימַר. סֵימָן הֲוָו לֵיהּ בֵּיהּ. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין סֵימָן בַּגִּיטִּין. וְהוּא דָּמַר תְּרֵין תְּלַת שׁוּרִין. הְּרַם הָכָא הֵ'א שֶׁבּוֹ הָיָה נָקוּד. רִבִּי עֶזְרָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הָכָא לָמָּה הוּא פָסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר הָיָה שָׁם וְהָיָה שְׁמוֹ כִשְׁמוֹ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּֽדְקוּ כָּל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם וְלֹא מָֽצְאוּ אָדָם שֶׁשְּׁמוֹ כִשְׁמוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם חוֹמֶר הוּא בָּעֲרָיוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הָֽלְכוּ וְלֹא מָֽצְאוּ שָׁם אָדָם וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. הָֽלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנָא. כֵּן אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אָחָא. הָאִישׁ הַזֶּה שְׁנֵי גִיטִּין הָיוּ בְיָדוֹ. אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל. אִיבֵּד אֶת הַכָּשֵׁר וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַפָּסוּל. בְּשָׁעָה שֶׁמָּצָא אֲנִי אוֹמֵר. הַפָּסוּל מָצָא.
Traduction
– Bar-Kappara a enseigné: si même le porteur a laissé le mari âgé de cent ans, et fut-il encore resté en route cent ans, il remettra le divorce à la femme dont la présomption que le mari existe encore. Pourquoi la Mishna ajoute-t-elle ensuite: ''la femme peut continuer à manger de l’oblation sacerdotale, dans la présomption que le mari vit encore''?
Pnei Moshe non traduit
גמ' איזהו על אתר כו'. מפורש היטב בפ' בתרא דיבמות וע''ש:
תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. אֲפִילוּ הִינִּיחוֹ בֶּן מֵאָה שָׁנָה וְעָשָׂה בַדֶּרֶךְ עוֹד מֵאָה שָׁנָה נוֹתְנוֹ לָהּ בְּחֶזְקַת שֶׁהוּא קַייָם.
Traduction
⁠—N’a-t-on pas enseigné que si quelqu’un dit à sa femme: ''je te remets le divorce à valoir un heure avant ma mort'', ou s’il dit à sa servante: ''je te remets ton acte d’affranchissement à valoir une heure avant ma mort'', il leur sera interdit de suite de manger de l’oblation? -C’est qu’en ce dernier cas dès le premier instant (dès la réception de l’avis), la femme devient impropre à manger la consécration; tandis qu’ici (pour le divorce envoyé) l’inaptitude commence seulement lorsque le décès du mari survient.
Pnei Moshe non traduit
אפי' הניחו בן מאה שנים כו'. כלומר דאין גבול וזמן לזה ולעולם בחזקת שהוא קיים חשבינן ליה:
וְלֹא כֵן תַּנֵּי. מְנַיִין הָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ. הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ לִפְנֵי מִיתָתִי שָׁעָה אַחַת. וְכֵן הָאוֹמֵר לְשִׁפְחוֹתוֹ. הֲרֵי שְׁטָר שִׁחְרוּרֵיךְ לִפְנֵי מִיתָתִי שָׁעָה אַחַת. שֶׁהִיא אֲסוּרָה לוֹכַל בַּתְּרוּמָה מִיַּד. תַּמָּן מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה נִתְקַלְקְלָה. בְּרַם הָכָא לִכְשֶׁיָּמוֹת הִיא מִתְקַלְקֶלֶת.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ולא כן תני. אמתני' פריך דקתני אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים והתני האומר לאשתו כו' אסורה לאכול בתרומה מיד אלמא דחיישינן למיתה:
תמן. שאני התם שמשעה ראשונה נתקלקלה מלאכול בתרומה שהרי מחיים אסרה שעה אחת וכל שעתא ושעתא חיישינן שמא ימות אחר שעה אבל הכא לכשימו' הוא דמתקלקלת ולשמא כבר מת לא חיישינן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source