Guittine
Daf 13a
משנה: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ בִּמְחוּבָּר תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר. וְרִבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל עַד שֶׁתְּהֵא כְתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתִירָא אוֹמֵר אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּייָר מָחוּק וְלֹא עַל הַדִּיפְתְּרָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּייֵף וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
Traduction
On n’écrit l’acte sur aucun objet adhérent à la terre; si l’acte a été écrit ainsi, ensuite détaché du sol, puis signé et remis en cet état à la femme, il est valable. R. Juda le déclare impropre, jusqu’à ce que l’acte ait été écrit et signé sur une matière détachée du sol. R. Juda b. Bethera dit: on ne devra l’écrire ni sur du papier effacé, ni sur une peau fendue, difqera, parce qu’on pourrait le falsifier; mais les autres sages l’admettent pour valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אין כותבין במחובר לקרקע. מפני שמחוסר קציצה. כתבו במחובר. ה''ק כתבו לטופס הגט במחובר חוץ מהתורף שהוא מקום שם האיש והאשה והזמן ותלשו וחתמו כלו' שכתב התורף אחר שתלשו וחתמו כשר דכיון שנכתב התורף בתלוש אע''פ שהטופס נכתב במחובר כשר:
על הנייר המתוק. שהוא על המחק ועדיו על הנייר שיכול לחזור ולמחקו וליכתב עליו מה שירצה ולא מינכרא מילתא:
דיפתרא. דמליח וקמיח ולא עפיץ ואין המחק שלו ניכר:
וחכמים מכשירין. פלוגתייהו מפרש בגמ' והלכה כחכמים:
הלכה: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כול'. לֵית הָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ כַּטּוֹפֶס פָּסוּל. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי. כְּתָבוֹ וַחֲתָמוֹ בְּתָלוּשׁ. חִיבְּרוֹ וּתְלָשׁוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ. מַה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּדָה. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. כְּתָבוֹ וַחֲתָמוֹ בְּתָלוּשׁ חִיבְּרוֹ תְלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ. מַה אָֽמְרִין בָּהּ רַבָּנִין.
Traduction
Notre Mishna n’est pas en contradiction avec les avis exprimés, soit par R. Yohanan (54)Selon lui, l'acte écrit sur un objet adhérent est valable, s'il comprend aussi les noms spéciaux Cf ci-après, (3, 2), d’après lequel l’acte contenant les détails spéciaux écrits avec le formulaire est valable, soit par R. Simon b. Lakish (55)Selon lui, il faut qu'il reste à écrire les noms spéciaux, sous peine d'invalidité de l'acte nouv En cas de fait accompli, d’après lequel, si les détails spéciaux sont écrits avec le formulaire, l’acte devient impropre. Samuel b. Aba demanda: Si, après avoir écrit l’acte sur un objet détaché, on le rend adhérent au sol, puis a lieu la signature, après quoi on détache de nouveau l’acte que l’on remet à la femme, quelle est alors la règle, selon R. Juda? (Puisqu’il exige l’écriture et la signature sur un objet détaché, l’acte est-il considéré comme détaché ou non lorsqu’après avoir été signé on le rend de nouveau adhérent au sol)? De même, R. Abin demanda, selon R. Eléazar: si l’acte a été écrit sur un objet détaché, qui a été rendu ensuite adhérent au sol, puis signé en cet état, et enfin détaché, puis remis à la femme, quelle sera la règle d’après les sages, qui ont seulement souci que la signature de l’acte soit apposée lorsqu’il est détaché? (Comme il y a eu adhérence, suivie de détachement, ce dernier état l’emporte-t-il, ou non )?
Pnei Moshe non traduit
גמ' לית הא פליגא כו'. בניחותא כלומר הך מתני' לא פליגי על הא דר''י ור''ל דפליגי לקמן פ''ג הלכה ב' גבי הכותב טופסי גיטין דר' יוחנן אמר כתב תרפו בטופס כשר כלומר שכתב גם התורף עם הטופס כשר ולדידיה מיתפרשא משנתינו הא דקתני כתבו במחובר אתורף נמי קאי ורישא דקתני אין כותבין ה''ק אין כותבין לכתחילה לתורף גזירה שמא יחתום דלדידיה עיקר קפידא על החתימה דס''ל כר''מ דאמר עדי חתימה כרתי דקרא דוכתב אחתימה קאי כתבו לתורף תלשו וחתמו ונתנו לה כשר:
ר''ל אמר כתב תרפו בטופס פסול. דבעינן דוקא ששייר מקו' התורף דס''ל כר''א דאמר עדי מסירה כרתי וקרא דוכתב אכתיב' הגט והיינו התורף ואפי' בדיעבד פסול במחובר ולדידיה מתני' הכי מיתפרשא אין כותבין לטופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף וחתמו כשר כדפרישית במתני'. ובבבלי הגי' מהופכת דר' יוחנן מפרש לה התם והוא ששייר מקום התורף וכר''א דעדי מסירה כרתי. כתבו וחתמו בתלוש. נראה דה''ג כתבו בתלוש חיברו וחתמו ותלשו ונתנו לה מה אמר רבי יודה. ותלוש ולבסוף חיברו קא מיבעיא ליה לר' יודה דבעי כתיבתו וחתימתו בתלוש ואם חתמו בתלוש ולבסוף חיברו אי הוי כתלוש או כמחובר וכן לר''א דבעי הכי אליבא דרבנן ה''ג כתבו בתלוש חיברו חתמו ותלשו ונתנו לה מה אמרי בה רבנן דלא קפדי אלא שיהא חתימה בתלוש וקא מיבעיא ליה בתלוש ולבסוף חבירו מי הוי כתלוש לענין גט או לא:
וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֵפֶר. מַה סֵפֶר מְיוּחָד שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. מַה סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל. מַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין. סֵפֶר. מַה סֵפֶר שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי יָדוֹת הָאוֹכְלִין כְּאוֹכְלִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כְּתָבוֹ עַל קֶרֶן צְבִי גְּרָדוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר. מִפְּנֵי שֶׁגְּרָדוֹ וַאֲחַר כָּךְ חֲתָמוֹ. הָא אִם חֲתָמוֹ וַאֲחַר כָּךְ גְּרָדוֹ לֹא. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי מְיָישָׁא. וְהוּא שֶׁכָּתַב עַל זִכְרוּתוֹ שֶׁלַּקֶּרֶן. אֲבָל אִם כָּתַב עַל נַרְתֵּיקוֹ כְּפָרוּשׁ הוּא וְכָשֵׁר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי. אַף לְהֶכְשֵׁר זְרָעִים כֵּן. חָשַׁב שֶׁיֵּרְדוּ עַל הַבְּהֵמָה וּמִן הַבְּהֵמָה עַל הָאוֹכְלִים. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֵפֶר. מַה סֵפֶר מְיוּחָד דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. 13a אוֹ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִּיב וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֵׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חִישֵּׁב שֶׁיֵּרְדוּ לְבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. שַׁנְייָא הִיא הָכָא. דִּכְתִיב כְּלִי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ומה טעמא דר' יוסי הגלילי. דקאמר במתני' אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין דכתיב ספר מה ספר כו' ומ''ט דרבנן סברי קרא. איצטריך להא מה ספר שהוא דבר תלוש אף כל שהוא בתלוש ואפי' רוח חיים ואוכל:
על דעתיה דר''י הגלילי. מי נימא ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן או לא:
נישמעינה מן הדא. דתניא כתבו על קרן צבי גדדו. קצצו וחתמו ונתנו לה כשר וטעמא מפני שקצצו ואח''כ חתמו הא אם קצצו אח''כ לא מפני שבשעת חתימ' מחוסר קציצה הוא וההיא אליבא דרבי יוסי הגלילי נישנית דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן לר''י הגלילי דכל המחובר לרוח חיים כרוח חיים הוא וה''נ ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן. אי נמי י''ל דהבעיא היא בידות האוכלין שנתלשו מן האוכל אם כאוכלין הן לר''י הגלילי ופשיט ליה דמכשיר בקרן צבי שקצצו אלמא דדוקא במחוב' לרוח חיים הוא דפוסל וה''נ בידות האוכלין דהא רוח חיים ואוכל מחד קרא נפקא לי' ושוין הן:
ומפני שגדדו כו'. מילתא אחריתא היא דמדייק הש''ס דוקא שקצצו כו' כדפרישית:
והוא שכתב על זכרותו. הוא הקרן הקטן הקבוע בראש הבהמה ונתחב בתוך הקרן:
על נרתיקו. הקרן שהוא חופה על הזכרות כפרוש ממנה הוא ולד''ה כשר:
אף להכשר זרעים כן. לר''י הגלילי דחשיב דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' לענין גט ומי נימא דאף להכשר זרעים כמחוב' חשיב ליה משום דקי''ל מחשבה חשיבא לענין הכשר זרעים אם חשב שירדו גשמים לצורך שום דבר ואח''כ נפלו פירות לתוכן אע''פ שלא ידע כשהוכשרו ולא ניחא ליה בההוא הכשר הרי הן מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש מכשירין כל משקה שתחלתו לרצון אע''פ שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותן ודוקא כשחשב עליהן בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך דבר מחובר לא מכשרי כדתני' בת''כ יכול אפי' חישב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות ת''ל בכל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע כו' והשתא בעי אם חשב שירדו על הבהמה ונפלו מן הבהמה על האוכלי' מהו לר''י הגלילי:
תמן. מי נימא כמו דהתם לענין גט משוי ליה דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' והכא נמי לענין הכשר זרעים הוא אומ' אכין:
או. דילמא שניא היא לענין הכשר זרעים דהתורה רבתה דכתיב וכל משקה:
ופריך אי דריבתה התורה מעתה אפי' חשב שירדו לבורות כו' נימא דהוי מחשבה להכשיר זרעים:
שנייא היא הכא דכתיב כלי. מה כלי דבר שהוא תלוש כו' אבל דבר שיש בו רוח חיים אכתי מיבעיא לן אי חשיב כמחובר לענין הכשר או לא:
Guittine
Daf 13b
משנה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט אֲפִילוּ שׁוֹטֶה חֵרֵשׁ וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ וְהָאִישׁ כוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ שֶׁאֵין קִייֻם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט חוּץ מְשּׁוֹטֶה חֵרֵשׁ קָטָן וְסוֹמֶא וְנָכְרִי.
Traduction
Tous sont aptes à écrire un acte de divorce (53)(Eduyot 2, 3), même un sourd, ou un sot, ou un enfant. Une femme peut écrire le divorce qui lui sera destiné, comme le mari peut écrire son acquit (pour restitution du douaire), car l’acte tient sa valeur de ceux qui le signent. Tous sont aptes à apporter un tel acte, sauf un sourd, un sot, un enfant, un aveugle, ou un païen (tous ignorant les prescriptions ou formalités exigibles).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אפי' חש''ו. בגמ' מפרש דוקא בפיקח עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם אשה פלונית דבעינן כתיבה לשמה והיינו דוקא טופס אבל התורף אינו כשר אלא שיכתבנו גדול ובן דעת והכי מסיק לה בבבלי אבל עכומ''ז ועבד אפי' גדול עומד על גביו לכתחילה לא יכתוב טופס הגט מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי שאפילו הגדול אומר לו כתוב לשם פלו' הוא לדעת עצמו כותב אבל בדיעבד אם העכומ''ז והעבד כתבו טופס הגט וישראל בן דעת כתב התורף הגט כשר:
האשה כותבת את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומוסרו לה לגירושין:
שוברו. שובר פרעון של כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמוסרו לו להיות לו לראיה:
אלא בחותמיו. היינו עדי מסירה ומשום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו נקט חותמיו:
חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו:
סומא. דוקא בחוץ לארץ פסול מפני שאינו יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אבל בא''י שא''צ לומר בפ''נ ובפ''נ או אפי' בח''ל אם הגט מקויים בחותמיו או להיות שליח של אשה לקבלה גיטה לכל אלו הסומא כשר:
ועכומ''ז. דליתיה בתורת גיטין וקידושין ובמידי דלנפשיה:
לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני:
הלכה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט כול'. רַב הוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁהָיָה פִיקֵּחַ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְהָֽכְתִיב וְכָתַב לָהּ. לִשְׁמָהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיח תָּרְפּוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַטּוֹפֶס פָּסוּל.
Traduction
R. Houna dit (au sujet de l’autorisation d’écrire le divorce, même par un sourd, ou un sot, ou un enfant): il faut toutefois qu’un homme intelligent (capable) les surveille (57)J, (Terumot 1, 1). -Mais, objecta R. Yohanan, puisqu’il est écrit (Dt 24, 1): il lui écrira, ne faut-il pas que le divorce soit écrit spécialement en vue de cette femme par un homme qui soit apte? Samuel répond: le sourd ou le sot pourra seulement écrire le formulaire; mais la partie spéciale aux époux qui divorcent sera écrite par l’homme capable. C’est conforme à ce qu’a dit R. Simon b. Lakish: si le même homme (inapte) écrit la partie spéciale outre le formulaire, l’acte est impropre.
Pnei Moshe non traduit
גמ' והיא שהיה פקח עומד ע''ג. ומלמדו לכתוב:
ר' יוחנן אמר והכתיב כו'. כלומר דמקשהעל דמכשיר רב הונא בסתמא כשפיקח עומד ע''ג ומשמע אפי' תורף הגט ואמאי והא בעינן כתיבה לשמה מדאורייתא ובעינן שליחות לכתיבת הגט והני לאו בני שליחות נינהו:
שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט עמו. שמואל לתרץ דברי רב הונא קאמר וכלומר הא דמכשיר רב הונא בפיקח עומד ע''ג דוקא לטופס אבל התורף של גט צריך שיניח ויכתבנו הגדול ובן דעת והשתא לק''מ דהא דבעינן כתיבה לשמה מדאורייתא אתורף הגט הוא:
ואתייא כהאי דאמר ר''ש בן לקיש גרסינן כתב תרפו בטופס פסול. לקמן בפ''ג הל' ב' והובא לעיל הל' ד' גבי הכותב טופסי גיטין דקאמר ר''ל דוקא טופס לבד יכול לכתוב אבל אם כתב גם התורף פסול דבעינן לשמה מדאוריייתא וכן לענין מחובר כדפרישי' לעיל:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בְּגִיטִּין. אֲבָל בִּשְׁטָרוֹת אוּף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה. 13b דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא שַׁנְייָה הִיא. בֵּין בְּגִיטִּין בֵּין בִּשְׁטָרוֹת הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. וְקַשְׁיָא. אָמַר לו. עַל דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אִם בְּעֵדִים עַל הַמַּחַק בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. חֲכָמִים שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הַמַּחַק וְעֵדִים עַל הֶחָלָק. שְׁמוּאֵל אָמַר. זֶה וְזֶה עַל הַמַּחַק. יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. וּמַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא. נִיכַּר הוּא אִם נִמְחַק פַּעַם אַחַת וְאִם נִמְחַק שְׁתֵּי פְעָמִים.
Traduction
R. Eléazar dit: la discussion dans notre Mishna (entre R. Juda b. Bethera et les sages) se réfère seulement aux actes de divorce; pour tous les autres actes, R. Juda reconnaîtrait aussi qu’ils sont valables même écrits sur un papier effacé, il entend que le corps de l’acte soit sur la partie lisse (nette), et les signatures des témoins sur la partie effacée. R. Simon b. Lakish au contraire dit: sans établir de distinction entre les actes de divorce et tous autres actes, la discussion de la Mishna a eu lieu en tous cas; et il applique à l’acte même l’expression mishnique ''écrit sur du papier effacé'', dont les attestations sont conçues sur la partie lisse. Contre l’interprétation précédente de R. Eléazar, qu’il s’agit des signatures apposées sur la partie effacée, on objecta ceci: comment en ce cas les sages peuvent-ils déclarer l’acte valable? R. Zeira répondit devant R. Mena que les sages (dans notre Mishna) adoptent l’interprétation de R. Eléazar (d’après lequel il est admis (56)Ci-après, (9, 4) que l’on ne tient guère compte de l’attestation des signataires, mais des témoins qui livrent l’acte). On vient de dire que l’on suppose la discussion applicable au cas où le corps de l’acte est écrit sur la partie effacée, et les attestations des témoins se font sur la partie lisse. Selon Samuel, au contraire, notre Mishna suppose les deux parties de l’acte écrites sur du papier effacé (et en ce cas R. Juda le déclare impropre, par crainte de ne pouvoir pas distinguer si ce nouvel acte aurait été encore effacé, ou non). -On s’explique bien l’avis de R. Juda; mais pourquoi les sages le supposent-ils valable? -C’est que, répond R. Aba, il est aisé de reconnaître si l’acte, après avoir été effacé une fois, l’est une seconde fois (la place libre pour les signatures n’aura jamais été remplie qu’une fois, et il est facile de voir s’il y a une surcharge).
Pnei Moshe non traduit
מה פליגין. פלוגתייהו דר' יודה בן בתירא וחכמים במתני' מפרש דלא פליגי אלא בגיטין דר' יודה מחמיר בגיטין ופוסל בכתבו בדבר שיכול להזדייף וטעמא דס''ל כר''מ דאמר עדי חתימה כרתי ולא בעי עדי מסירה והילכך איכא למיחש לזיופא דמאן דסמיך אעדי חתימה אשה הבאה להנשא בגט אינה מביאה לפנינו עדים החתומים בו ואם יש איזה תנאי בגט והיא מזייפתו ליכא דידע וחכמים סברי כר''א דאמר עדי מסירה כרתי ואשה הבאה להנשא צריכה להביא עדים שנמס' לפניהם ואי איכא תנאה אינהו הוי ידעי כדמפרש טעמייהו לקמן:
אבל בשטרות אוף רבי יודה מודה. דכשר כדמפרש ואזיל:
די פתר לה. רבי אלעזר דמוקי לפלוגתייהו בגיטין דוקא פתר למתניתין דקתני על הניי' המחוק אעדים קאי שהשט' על הנייר החלק ועדים על המחק והילכך קאמר דבכה''ג אף רבי יודה מכשיר בשאר שטרות כדאמרינן בפרק גט פשוט דף קס''ד דשטר הבא על הנייר ועדיו על המחק כשר והיינו כדמסיק התם שכתבו בין סהדא לסהדא אנתנו עדים תתמנו על מחקא ושטרא על ניירא דאי לאו הכי איכא למיחש שמא ימחוק השטר וכתב מאי דבעי והוי ליה הוא ועדיו על המחק ויהיה כשר כדבעינן למימר לקמן:
ר''ל אמר לא שנייה היא. אין חילוק בין גיטין לשאר שטרות ובשניהם היא המחלוקת:
די פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק גרסינן. כלומר ר''ל מפרש על הנייר המחוק דקתני על השטר קאי אבל עדיו על החלק דבכה''ג אינו מועיל שום תיקון שאף אם יכתבו בין עד לעד אנחנו סהדי חתמנו על ניירא ושטרא על מחקא סוף סוף חיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף ויכתוב בו מה שירצה ואע''ג דקאמר לקמן דניכר בין נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים היינו דוקא אם יש אצלו מקום שנמחק פעם א' שאז יוכלו להבחין בין זה לזה אבל כאן שעדיו על הנייר אין מקום אצלו להבחין ולהכיר אם נמחק ב' פעמים או לאו והילכך פסול לר' יודה בן בתיר' אף בשאר שטרות:
וקשיא אמרו לה על דר' אלעזר. הקשו בני הישיבה על דמוקי רבי אלעזר בעדי' על המחק בדא חכמי' מכשירין בגיטין בתמיה דקס''ד דעדי החתימה עיקר ואמאי מכשרי רבנן אם העדים על המחק:
ומשני ר' זעירא חכמים שהן בשיטת רבי אליעזר. חכמים דמתני' בשיטת רבי אליעזר קאמרי דס''ל לקמן פרק המגרש דאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם ועדי המסירה הם העיקר והילכך מכשרי רבנן אפי' בדבר שיכול להזדייף שהרי צריכה להביא עדים שנמסך לפניהם והם יודעין הכל:
די פתר לה כו'. כמו אמר מר הוא ושמואל פליג ומפרש להמתני' דזה וזה על המחק איירי השטר והעדים שניהן על המחק והילכך ר' יודה פוסל דחיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף עליו כל מה שירצה והיינו דפריך יאות אמר ר' יודה דפוסל ומ''ט דרבנן דמכשרי ומשני ר' אבא ניכר הוא אם נמחק פעם א' או ב' פעמים שהרי מקום העדים אינו נמחק אלא פעם א' והשטר ב' פעמים ויכולים להבחין בין מקום השטר למקום העדים והילכך לא חיישי רבנן לזיוף בכה''ג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source