משנה: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ בִּמְחוּבָּר תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵר. וְרִבִּי יְהוּדָה פוֹסֵל עַד שֶׁתְּהֵא כְתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּתִירָא אוֹמֵר אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּייָר מָחוּק וְלֹא עַל הַדִּיפְתְּרָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּייֵף וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים מכשירין. פלוגתייהו מפרש בגמ' והלכה כחכמים:
דיפתרא. דמליח וקמיח ולא עפיץ ואין המחק שלו ניכר:
על הנייר המתוק. שהוא על המחק ועדיו על הנייר שיכול לחזור ולמחקו וליכתב עליו מה שירצה ולא מינכרא מילתא:
מתני' אין כותבין במחובר לקרקע. מפני שמחוסר קציצה. כתבו במחובר. ה''ק כתבו לטופס הגט במחובר חוץ מהתורף שהוא מקום שם האיש והאשה והזמן ותלשו וחתמו כלו' שכתב התורף אחר שתלשו וחתמו כשר דכיון שנכתב התורף בתלוש אע''פ שהטופס נכתב במחובר כשר:
וּמַה טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֵפֶר. מַה סֵפֶר מְיוּחָד שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. מַה סֵפֶר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ אוֹכֶל. מַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין. סֵפֶר. מַה סֵפֶר שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ אַף כָּל דָּבָר שֶׁהוּא בְתָלוּשׁ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי יָדוֹת הָאוֹכְלִין כְּאוֹכְלִין. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. כְּתָבוֹ עַל קֶרֶן צְבִי גְּרָדוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ כָּשֵׁר. מִפְּנֵי שֶׁגְּרָדוֹ וַאֲחַר כָּךְ חֲתָמוֹ. הָא אִם חֲתָמוֹ וַאֲחַר כָּךְ גְּרָדוֹ לֹא. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי מְיָישָָׁא. וְהוּא שֶׁכָּתַב עַל זִכְרוּתוֹ שֶלַּקֶּרֶן. אֲבָל אִם כָּתַב עַל נַרְתֵּיקוֹ כְּפָרוּשׁ הוּא וְכָשֵׁר. רִבִּי יוֹנָה בָּעֵי. אַף לְהֶכְשֵׁר זְרָעִים כֵּן. חָשַׁב שֶׁיֵּרְדוּ עַל הַבְּהֵמָה וּמִן הַבְּהֵמָה עַל הָאוֹכְלִים. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי. סֵפֶר. מַה סֵפֶר מְיוּחָד דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים אַף כָּל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִים. וְהָכָא הוּא אָמַר אָכֵן. 13a אוֹ שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִּיב וְכָל מַשְׁקֶה אֲשֵׁר יִשָּׁתֶה בְּכָל כְּלִי יִטְמָא. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חִישֵּׁב שֶׁיֵּרְדוּ לְבוֹרוֹת שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. שַׁנְייָא הִיא הָכָא. דִּכְתִיב כְּלִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שנייא היא הכא דכתיב כלי. מה כלי דבר שהוא תלוש כו' אבל דבר שיש בו רוח חיים אכתי מיבעיא לן אי חשיב כמחובר לענין הכשר או לא:
ופריך אי דריבתה התורה מעתה אפי' חשב שירדו לבורות כו' נימא דהוי מחשבה להכשיר זרעים:
או. דילמא שניא היא לענין הכשר זרעים דהתורה רבתה דכתיב וכל משקה:
אף להכשר זרעים כן. לר''י הגלילי דחשיב דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' לענין גט ומי נימא דאף להכשר זרעים כמחוב' חשיב ליה משום דקי''ל מחשבה חשיבא לענין הכשר זרעים אם חשב שירדו גשמים לצורך שום דבר ואח''כ נפלו פירות לתוכן אע''פ שלא ידע כשהוכשרו ולא ניחא ליה בההוא הכשר הרי הן מוכשרין לקבל טומאה כדתנן בריש מכשירין כל משקה שתחלתו לרצון אע''פ שאין סופו לרצון הרי זה בכי יותן ודוקא כשחשב עליהן בירידתן לצורך דבר תלוש אבל אי אחשבינהו לצורך דבר מחובר לא מכשרי כדתני' בת''כ יכול אפי' חישב עליהם שירדו בבורות שיחין ומערות ת''ל בכל כלי מה כלי מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע כו' והשתא בעי אם חשב שירדו על הבהמה ונפלו מן הבהמה על האוכלי' מהו לר''י הגלילי:
על נרתיקו. הקרן שהוא חופה על הזכרות כפרוש ממנה הוא ולד''ה כשר:
והוא שכתב על זכרותו. הוא הקרן הקטן הקבוע בראש הבהמה ונתחב בתוך הקרן:
ומפני שגדדו כו'. מילתא אחריתא היא דמדייק הש''ס דוקא שקצצו כו' כדפרישית:
נישמעינה מן הדא. דתניא כתבו על קרן צבי גדדו. קצצו וחתמו ונתנו לה כשר וטעמא מפני שקצצו ואח''כ חתמו הא אם קצצו אח''כ לא מפני שבשעת חתימ' מחוסר קציצה הוא וההיא אליבא דרבי יוסי הגלילי נישנית דאי לרבנן איכא תקנתא שיתן לה הקרן עם הצבי אלמא דשמעינן לר''י הגלילי דכל המחובר לרוח חיים כרוח חיים הוא וה''נ ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן. אי נמי י''ל דהבעיא היא בידות האוכלין שנתלשו מן האוכל אם כאוכלין הן לר''י הגלילי ופשיט ליה דמכשיר בקרן צבי שקצצו אלמא דדוקא במחוב' לרוח חיים הוא דפוסל וה''נ בידות האוכלין דהא רוח חיים ואוכל מחד קרא נפקא לי' ושוין הן:
על דעתיה דר''י הגלילי. מי נימא ידות האוכלין בזמן שהן מחוברין לאוכלין כאוכלין הן או לא:
ומה טעמא דר' יוסי הגלילי. דקאמר במתני' אין כותבין על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלין דכתיב ספר מה ספר כו' ומ''ט דרבנן סברי קרא. איצטריך להא מה ספר שהוא דבר תלוש אף כל שהוא בתלוש ואפי' רוח חיים ואוכל:
תמן. מי נימא כמו דהתם לענין גט משוי ליה דבר שיש בו רוח חיים כמחוב' והכא נמי לענין הכשר זרעים הוא אומ' אכין:
הלכה: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע כול'. לֵית הָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַּטּוֹפֶס כָּשֵׁר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּתַב תָּרְפּוֹ כַּטּוֹפֶס פָּסוּל. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי. כְּתָבוֹ וַחֲתָמוֹ בְּתָלוּשׁ. חִיבְּרוֹ וּתְלָשׁוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ. מַה אָמַר בָּהּ רִבִּי יוּדָה. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. רִבִּי אָבִין בָּעֵי. כְּתָבוֹ וַחֲתָמוֹ בְּתָלוּשׁ חִיבְּרוֹ תְלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ. מַה אָֽמְרִין בָּהּ רַבָּנִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר''ל אמר כתב תרפו בטופס פסול. דבעינן דוקא ששייר מקו' התורף דס''ל כר''א דאמר עדי מסירה כרתי וקרא דוכתב אכתיב' הגט והיינו התורף ואפי' בדיעבד פסול במחובר ולדידיה מתני' הכי מיתפרשא אין כותבין לטופס גזירה שמא יכתוב תורף כתבו לטופס ותלשו כתבו לתורף וחתמו כשר כדפרישית במתני'. ובבבלי הגי' מהופכת דר' יוחנן מפרש לה התם והוא ששייר מקום התורף וכר''א דעדי מסירה כרתי. כתבו וחתמו בתלוש. נראה דה''ג כתבו בתלוש חיברו וחתמו ותלשו ונתנו לה מה אמר רבי יודה. ותלוש ולבסוף חיברו קא מיבעיא ליה לר' יודה דבעי כתיבתו וחתימתו בתלוש ואם חתמו בתלוש ולבסוף חיברו אי הוי כתלוש או כמחובר וכן לר''א דבעי הכי אליבא דרבנן ה''ג כתבו בתלוש חיברו חתמו ותלשו ונתנו לה מה אמרי בה רבנן דלא קפדי אלא שיהא חתימה בתלוש וקא מיבעיא ליה בתלוש ולבסוף חבירו מי הוי כתלוש לענין גט או לא:
גמ' לית הא פליגא כו'. בניחותא כלומר הך מתני' לא פליגי על הא דר''י ור''ל דפליגי לקמן פ''ג הלכה ב' גבי הכותב טופסי גיטין דר' יוחנן אמר כתב תרפו בטופס כשר כלומר שכתב גם התורף עם הטופס כשר ולדידיה מיתפרשא משנתינו הא דקתני כתבו במחובר אתורף נמי קאי ורישא דקתני אין כותבין ה''ק אין כותבין לכתחילה לתורף גזירה שמא יחתום דלדידיה עיקר קפידא על החתימה דס''ל כר''מ דאמר עדי חתימה כרתי דקרא דוכתב אחתימה קאי כתבו לתורף תלשו וחתמו ונתנו לה כשר:
הלכה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט כול'. רַב הוּנָא אָמַר. וְהוּא שֶׁהָיָה פִיקֵּחַ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וְהָֽכְתִיב וְכָתַב לָהּ. לִשְׁמָהּ. שְׁמוּאֵל אָמַר. צָרִיךְ שֶׁיַּנִּיח תָּרְפּוֹ שֶׁלַּגֵּט עִמּוֹ. וְאַתְייָא כַּיי דָּמַר רֵישׁ לָקִישׁ. כָּתַב תָּרְפּוֹ בַטּוֹפֶס פָּסוּל.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' והיא שהיה פקח עומד ע''ג. ומלמדו לכתוב:
ר' יוחנן אמר והכתיב כו'. כלומר דמקשהעל דמכשיר רב הונא בסתמא כשפיקח עומד ע''ג ומשמע אפי' תורף הגט ואמאי והא בעינן כתיבה לשמה מדאורייתא ובעינן שליחות לכתיבת הגט והני לאו בני שליחות נינהו:
שמואל אמר צריך שיניח תרפו של גט עמו. שמואל לתרץ דברי רב הונא קאמר וכלומר הא דמכשיר רב הונא בפיקח עומד ע''ג דוקא לטופס אבל התורף של גט צריך שיניח ויכתבנו הגדול ובן דעת והשתא לק''מ דהא דבעינן כתיבה לשמה מדאורייתא אתורף הגט הוא:
ואתייא כהאי דאמר ר''ש בן לקיש גרסינן כתב תרפו בטופס פסול. לקמן בפ''ג הל' ב' והובא לעיל הל' ד' גבי הכותב טופסי גיטין דקאמר ר''ל דוקא טופס לבד יכול לכתוב אבל אם כתב גם התורף פסול דבעינן לשמה מדאוריייתא וכן לענין מחובר כדפרישי' לעיל:
משנה: הַכֹּל כְּשֵׁירִין לִכְתּוֹב אֵֶת הַגֵּט אֲפִילוּ שׁוֹטֶה חֵרֵשׁ וְקָטָן. הָאִשָּׁה כוֹתֶבֶת אֶת גִּיטָּהּ וְהָאִישׁ כוֹתֵב אֶת שׁוֹבְרוֹ שֶׁאֵין קִייֻם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט חוּץ מְשּׁוֹטֶה חֵרֵשׁ קָטָן וְסוֹמֶא וְנָכְרִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האשה כותבת את גיטה. ומקנתו לבעל וחוזר ומוסרו לה לגירושין:
שוברו. שובר פרעון של כתובה שהאשה היה לה לכתבו ולמוסרו לו להיות לו לראיה:
אלא בחותמיו. היינו עדי מסירה ומשום דרוב עדי מסירה הם החתומים בו נקט חותמיו:
חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו:
סומא. דוקא בחוץ לארץ פסול מפני שאינו יכול לומר בפ''נ ובפ''נ אבל בא''י שא''צ לומר בפ''נ ובפ''נ או אפי' בח''ל אם הגט מקויים בחותמיו או להיות שליח של אשה לקבלה גיטה לכל אלו הסומא כשר:
ועכומ''ז. דליתיה בתורת גיטין וקידושין ובמידי דלנפשיה:
לא חזי לא מצי למיעבד שליחותא לאחריני:
מתני' אפי' חש''ו. בגמ' מפרש דוקא בפיקח עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם אשה פלונית דבעינן כתיבה לשמה והיינו דוקא טופס אבל התורף אינו כשר אלא שיכתבנו גדול ובן דעת והכי מסיק לה בבבלי אבל עכומ''ז ועבד אפי' גדול עומד על גביו לכתחילה לא יכתוב טופס הגט מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי שאפילו הגדול אומר לו כתוב לשם פלו' הוא לדעת עצמו כותב אבל בדיעבד אם העכומ''ז והעבד כתבו טופס הגט וישראל בן דעת כתב התורף הגט כשר:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַה פְלִיגִין. בְּגִיטִּין. אֲבָל בִּשְׁטָרוֹת אוּף רִבִּי יוּדָה מוֹדֶה. 13b דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא שַׁנְייָה הִיא. בֵּין בְּגִיטִּין בֵּין בִּשְׁטָרוֹת הִיא הַמַּחֲלוֹקֶת. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הֶחָלָק וְעֵדִים עַל הַמַּחַק. וְקַשְׁיָא. אָמַר לו. עַל דְּרִבִּי לִיעֶזֶר. אִם בְּעֵדִים עַל הַמַּחַק בְּדָא חֲכָמִים מַכְשִׁירִין. אָמַר רִבִּי זְעִירָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. חֲכָמִים שֶׁהֵן בְּשִׁיטַּת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דִּי פָתַר לָהּ שְׁטָר עַל הַמַּחַק וְעֵדִים עַל הֶחָלָק. שְׁמוּאֵל אָמַר. זֶה וְזֶה עַל הַמַּחַק. יְאוּת אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. וּמַה טַעֲמָא דְרַבָּנִין. אָמַר רִבִּי אַבָּא. נִיכַּר הוּא אִם נִמְחַק פַּעַם אַחַת וְאִם נִמְחַק שְׁתֵּי פְעָמִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
די פתר לה כו'. כמו אמר מר הוא ושמואל פליג ומפרש להמתני' דזה וזה על המחק איירי השטר והעדים שניהן על המחק והילכך ר' יודה פוסל דחיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף עליו כל מה שירצה והיינו דפריך יאות אמר ר' יודה דפוסל ומ''ט דרבנן דמכשרי ומשני ר' אבא ניכר הוא אם נמחק פעם א' או ב' פעמים שהרי מקום העדים אינו נמחק אלא פעם א' והשטר ב' פעמים ויכולים להבחין בין מקום השטר למקום העדים והילכך לא חיישי רבנן לזיוף בכה''ג:
ומשני ר' זעירא חכמים שהן בשיטת רבי אליעזר. חכמים דמתני' בשיטת רבי אליעזר קאמרי דס''ל לקמן פרק המגרש דאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם ועדי המסירה הם העיקר והילכך מכשרי רבנן אפי' בדבר שיכול להזדייף שהרי צריכה להביא עדים שנמסך לפניהם והם יודעין הכל:
וקשיא אמרו לה על דר' אלעזר. הקשו בני הישיבה על דמוקי רבי אלעזר בעדי' על המחק בדא חכמי' מכשירין בגיטין בתמיה דקס''ד דעדי החתימה עיקר ואמאי מכשרי רבנן אם העדים על המחק:
די פתר לה שטר על המחק ועדים על החלק גרסינן. כלומר ר''ל מפרש על הנייר המחוק דקתני על השטר קאי אבל עדיו על החלק דבכה''ג אינו מועיל שום תיקון שאף אם יכתבו בין עד לעד אנחנו סהדי חתמנו על ניירא ושטרא על מחקא סוף סוף חיישינן שמא יחזור וימחוק השטר ויזייף ויכתוב בו מה שירצה ואע''ג דקאמר לקמן דניכר בין נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים היינו דוקא אם יש אצלו מקום שנמחק פעם א' שאז יוכלו להבחין בין זה לזה אבל כאן שעדיו על הנייר אין מקום אצלו להבחין ולהכיר אם נמחק ב' פעמים או לאו והילכך פסול לר' יודה בן בתיר' אף בשאר שטרות:
ר''ל אמר לא שנייה היא. אין חילוק בין גיטין לשאר שטרות ובשניהם היא המחלוקת:
די פתר לה. רבי אלעזר דמוקי לפלוגתייהו בגיטין דוקא פתר למתניתין דקתני על הניי' המחוק אעדים קאי שהשט' על הנייר החלק ועדים על המחק והילכך קאמר דבכה''ג אף רבי יודה מכשיר בשאר שטרות כדאמרינן בפרק גט פשוט דף קס''ד דשטר הבא על הנייר ועדיו על המחק כשר והיינו כדמסיק התם שכתבו בין סהדא לסהדא אנתנו עדים תתמנו על מחקא ושטרא על ניירא דאי לאו הכי איכא למיחש שמא ימחוק השטר וכתב מאי דבעי והוי ליה הוא ועדיו על המחק ויהיה כשר כדבעינן למימר לקמן:
אבל בשטרות אוף רבי יודה מודה. דכשר כדמפרש ואזיל:
מה פליגין. פלוגתייהו דר' יודה בן בתירא וחכמים במתני' מפרש דלא פליגי אלא בגיטין דר' יודה מחמיר בגיטין ופוסל בכתבו בדבר שיכול להזדייף וטעמא דס''ל כר''מ דאמר עדי חתימה כרתי ולא בעי עדי מסירה והילכך איכא למיחש לזיופא דמאן דסמיך אעדי חתימה אשה הבאה להנשא בגט אינה מביאה לפנינו עדים החתומים בו ואם יש איזה תנאי בגט והיא מזייפתו ליכא דידע וחכמים סברי כר''א דאמר עדי מסירה כרתי ואשה הבאה להנשא צריכה להביא עדים שנמס' לפניהם ואי איכא תנאה אינהו הוי ידעי כדמפרש טעמייהו לקמן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source