Guittine
Daf 11a
הלכה: נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כוּל'. 11a אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. פָּסוּל מִפְּנֵי אֲכִילַת פֵּירוֹת. אָמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ. מֵעַתָּה תָחוּשׁ לַגִיטִּין הַבָּאִין מִמְּדִינַת הַיָּם שֶׁמָּא נִכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוֹ בַלַּיְלָה. אָמַר לֵיהּ. זֶה זִיּוּפוֹ מִתּוֹכוֹ וְזֶה זִיּוּפוֹ מִדָּבָר אַחֵר.
Traduction
R. Yohanan dit: en cas de mutation du jour, l’acte de divorce devient impropre, en raison de la question de jouissance des revenus dans l’intervalle de temps (pour que la femme sache quand elle a le droit de revendiquer son dû). S’il en est ainsi, observa R. Simon b. Lakish (s’il est à craindre que le mari ait joui indûment un jour des revenus), on peut aussi craindre que les actes de divorce importés d’une province d’outre-mer aient été écrits le jour, puis signés la nuit (de sorte qu’ils seraient impropres)? -Non, fut-il répondu, la falsification de cet acte provient d’une autre cause (41)Le faux ne concerne pas le divorce, mais une circonstance secondaire (l’attestation du messager disant l’avoir vu écrire et signer sans se préoccuper de l’hypothèse d’une signature ajournée à la nuit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' פסול מפני אכילת פירות. דקסבר ר' יוחנן מה שתקנו חכמים זמן בגיטין הוא מפני אכילת פירות כדי שתדע מתי תגבה פירות נכסי מלוג שלה אם ימכרם הבעל והילכך נכתב ביום ונחתם בלילה פסול דיסברו הדיינים שביום הכתיבה נחתם ותטרוף האשה הפירות מלקוחות משעת כתיבה עד שעת החתימה שלא כדין:
מעתה. הואיל ויש כאן חשש אכילת פירות תחוש ג''כ לגיטין הבאין ממדינת הים שמא לא נחתמו ביום כתיבתן:
א''ל זה זיופו בדבר אחר. כלומר בהא לא חיישינן דמשום זיוף הגט שפיר הוא דחוששין והצריכו חכמים לימר בפ''נ ובפ''נ לקיימו וסגי בהא אבל זה החשש שמא לא נחתם ביום כתיבתו לא הוי זיוף בגוף הגט אלא זיופו בדבר אחר הוא משום פירות ולא חשו חכמים לזה:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא בַלַּיְלָה. אֲבָל לְמָחָר אוֹף רִבִּי שִׁמְעוֹן מוֹדֶה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. לֹא שַׁנְייָא. הוּא לַיְלָה הוּא מָחָר הוּא לְאַחַר כַּמָּה. הֵיי דֵין הוּא לְמָחָר. רִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי מָנָא. חַד אָמַר. לְמָחָר. וְחָרָנָא אָמַר. מָחֳרָא דְמָחָר. וְקַשְׁיָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן עַל דְּרֵישׁ (לָקִישׁ). כֵּן אָמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַתְיָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן (בֶּן לָקִישׁ) כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמַה דְּרִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵׁר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אַחֲוֵי דְרִבִי בְּרֶכְיָה. כָּאן בְּרוֹצֶה לְחַתְּמוֹ וְכָאן בְּשֶׁאֵינָהּ רוֹצָה לְחַתְּמוֹ. אָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט זֶה. וְחָֽתְמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּלְמָחָר מִקְצָתָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּשֵׁר. וְהַשְּׁאָר עַל תְּנַאי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּסוּל עַד שֶׁיַּחְתְּמוּ כּוּלָּן בוֹ בַיּוֹם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁאָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט. וְחָֽתְמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּמִקְצָתָן לְמָחָר. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִין וְכַשְּׁרוּן וְחָשׁוּן. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן מִן דְּרַבָּנִין וּפְלִיגָא עֲלוֹי דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. הָדָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִן דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן וּפְלִיגָא עֲלוֹי מִן דְּרַבָּנִין.
Traduction
R. Yohanan dit: R. Simon (dans notre Mishna) déclare même un tel acte valable s’il a été écrit le jour et signé la nuit; mais lorsque la signature a été reculée au lendemain, R. Simon admet aussi l’invalidité de l’acte. Selon R. Simon b. Lakish au contraire, il n’y a pas de différence entre la nuit du même jour, ou celle du lendemain; sans se préoccuper de l’intervalle de temps, l’acte signé reste valable. Au sujet de quel ''lendemain'' le doute est-il exprimé ici (selon R. Yohanan)?. R. Hanania et R. Mena diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit qu’il s’agit du lendemain immédiat, réel (et malgré que l’intervalle de temps soit minime, l’acte sera impropre); l’autre dit qu’il s’agit du surlendemain. -Mais, objecta R. Yohanan, n’y-a-t-il pas contradiction entre ce que R. Simon dit ici et ce qu’il exprime ailleurs? Or, R. Aba a dit au nom de R. Zeira que l’avis de R. Simon est conforme à celui de R. Eliézer, l’un et l’autre admettant qu’un acte de divorce même non confirmé par des témoins est valable (pourquoi donc, selon l’interprétation de R. Yohanan, R. Simon établirait-il une différence entre la signature immédiate et celle émise plus tard, au point qu’en ce dernier cas l’acte devienne impropre)? -Il n’y a pas de contradiction, répond R. Samuel, frère de R. Berakhia, l’acte reste toujours valable (même non confirmé par témoins) lorsque son auteur a dit vouloir le signer; tandis qu’il ne l’est pas lorsqu’on sait que le mari ne veut plus le signer (alors, l’addition faite longtemps après est sans valeur). Si dix personnes sont priées de signer un acte (42)Cf ci-dessus, 1, puis les uns le signent le même jour, et les autres le lendemain, selon R. Simon b. Lakish l’acte est valable (il n’exige que la confirmation par deux témoins), et les autres signatures sont purement conventionnelles; selon R. Yohanan au contraire, l’acte est impropre si les dix témoins ne signent pas tous le même jour (ayant tous une égale valeur). R. Jacob b. Idi raconte au nom de R. Josué b. Levi qu’un jour un mari pria dix hommes de signer son acte de divorce; les uns signèrent le même jour, les autres ne signèrent que le lendemain. Le fait fut soumis aux rabbins (pour connaître leur avis à ce sujet), et ils déclarèrent l’acte valable, sauf qu’ils hésitèrent à formuler de suite l’autorisation. Ce fait confirme l’avis de R. Yohanan par rapport aux sages (43)''Selon eux, l'acte est impropre si les témoins n'ont pas tous signé le même jour; aussi, les sages hésitent à déclarer cet acte valable'', et conteste celui de R. Simon (44)En fait, l'acte qui, étant signé après coup, est déclaré impropre par R Simon, est admis pour valable par les sages; par contre, selon l’explication de R. Josué b. Levi, ce fait confirme l’avis de R. Simon (45)D'après l'explication de Resch Lakisch, R Simon valide l'acte signé plus tard, et s’oppose à celui des autres sages (46)Comme, selon eux, l'acte qui n'a été signé par les uns qu'au lendemain de la rédaction reste valable, ils n'avaient pas à hésiter sur l'autorisation à donner.
Pnei Moshe non traduit
לא אמר ר''ש. במתני' דכשר אלא דוקא נכתב ביום ונחתם בלילה לאלתר אבל אם נחתם למחר אוף ר''ש מודה דפסול דחיישינן שמא בתוך כך פייס הבעל וביטל הגט:
לא שנויא. אין חילוק בין אותה לילה בין למחר או לאחר כמה ימים מכשיר ר''ש:
היידן הוא למחר. לר' יוחנן מפרש איזה למחר קאמר דחוששין:
חד אמר למחר. ממש ואפי' בזמן המועט הזה חוששין:
וחרנא אמר מחרא דמחר. אבל למחר הראשון אין חוששין:
ה''ג וקשיא דר' יוחנן דר''ש אדר''ש לא כן א''ר בא בשם ר' זעירא אתיא דר' שמעון כר' אלעזר כו'. כלומר לר' יוחנן דאמר דרבי שמעון מחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן ומודה ר' שמעון דאם נחתם לאחר זמן פסול וא''כ לדידיה קשיא דר''ש אדר''ש דהא כן א''ר בא לעיל בפ''ק גבי הא דר''ש מכשיר בערכאות של עכומ''ז ואפי' בגיטי נשים ובעדי מסירה וקאמר התם דאתיא דרבי שמעון כר' אלעזר כמה דר''א אומר דלא צריך לחתום עדים בגט אלא מפני תיקון עולם כן ר''ש ס''ל מה''ט דערכאות כשירין בעדי מסיר' שאע''פ שאין עליו עדים כשר מדינא אלמא דר''ש סבר דאין עדי חתימה מעכבין בגט והכא קאמר ר' יוחנן לר''ש דפוסל בנחתם לאחר זמן הא אפי' אין עליו עדים כלל כשר:
אמר ר' שמואל. לא קשיא כאן ברוצה לחתמו אם רוצה לחתום עליו עדים בהא קאמר ר''ש דצריך כדין וכתיקון וכדאמרי' מודה ר''א במזויף מתוכו וכאן דמכשיר בלא עדי חתימה בשאינו רוצה לחתום עליו עדים כלל אלא בעדי מסירה בלבד ובערכאות דכשר טעמא משום דלא מכשרינן אלא בשמות מובהקין ולא מיקרי מזויף מתוכו דלא אתי למיטעי כדפרישית לעיל:
אמר לעשרה חתמו כו' מפורש לעיל הלכה א':
וכשרין וחשון. כלו' שחששו להכשיר לכתחילה משום דרבנן דפסלי בנחתם לאחר זמן ובהנהו דשוינהו עדים לכולהו צריך שיחתמו כולן בו ביום ואעפ''כ כשרין כר''ש דשעת הדחק היה שהלך הבעל לדרכו או שניסת כבר בגט זה וכדאמר בבבלי כדאי הוא ר' שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק:
הדא מסייע לר' יוחנן מן דרבנן ופליגא עלוי מן דר''ש. כלומר למאי דאמר לעיל אליבא דרבנן דפסול עד שיחתמו כולן בו ביום מסייע ליה דבשביל כך חששו בתחילה בהכשר גט זה אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל אליבא דר' שמעון דמודה הוא אם נחתם לאחר זמן דפסול דהא בהאי עובדא סמכי על דר''ש ואכשרון:
הדא מסייע לר' שמעון בן לקיש מן דר''ש. ולר''ל איפכא הוי דמסייע ליה למאי דאמר לעיל לר''ש דמכשיר אפילו בנחתם לאחר זמן אבל פליגא עליה למאי דאמר לעיל דכשר אליבא דרבנן אם מקצתן חתמו למחר דהשאר על תנאי דא''כ לא היו צריכין לחוש כאן כלל אפי' לכתחילה:
Guittine
Daf 11b
משנה: 11b בַּכֹּל כּוֹתְבִין בַּדְּיוֹ בַּסִּיקְרָא וּבַקּוֹמוֹס וּבַקַּלְקַנְתּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בַמַּשְׁקִין וְלֹא בְּמֵי פֵירוֹת וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ שֶׁל קַייָמָא. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין עַל הֶעָלֶה שֶׁלַּזַּיִת וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁלַּפָּרָה וְנוֹתְנִין לָהּ אֶת הַפָּרָה. וְעַל הַיָּד שֶׁלָּעֶבֶד וְנוֹתְנִין לָהּ אֶת הָעֶבֶד. רִבִּי יוֹסֵי הַגָּלִילִי אוֹמֵר אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים אַף לֹא עַל הָאוֹכְלִין.
Traduction
Pour écrire cet acte, on peut employer tout ingrédient de l’encre, ou de la poudre terreuse (47)''Peut-être de la craie Rashi traduit le mot SAM par orpiment, en (Shabat 12, 4); cf (Megila 2, 4) Le texte jérusalémite ici n'a pas ce mot'', ou du rouge, ou de la gomme (gummi), ou du vitriol, calcanqon, ou tout objet qui reste adhérent. On ne se servira pour écrire ni d’autres liquides, ni de jus de fruits, ni d’un autre produit qui ne soit pas adhérent. On peut écrire sur n’importe quoi, même sur des feuilles d’olivier, ou sur une corne de vache, en envoyant cette bête à la femme comme titre de divorce, fût-ce sur la main de l’esclave, en remettant ensuite l’esclave à la femme. Selon R. Yossé le Galiléen, on ne devra écrire l’acte de divorce, ni sur un animal vivant, ni sur un comestible.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בסיקרא. צבע אדום:
בקומוס. שרף האילן:
ובקלקנתוס. ויריאול''ה בלע''ז וירוקה היא כזכוכית וכשמתקנים אותה לתת לתוך הדיו אז היא משחרת:
על העלה של זית. תלוש ודוקא עלה זית וכיוצא בו דמתקיים כגון עלה חרוב ודלעת אבל עלי ירקות שאינן מתקיימין פסול:
ונותנין לה את הפרה. שאינו יכול לקוצצו אחר כתיבה דכתיב וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה:
ר' יוסי הגלילי כו'. טעמיה מפרש בגמרא ואין הלכה כר''י הגלילי:
הלכה: בַּכֹּל כּוֹתְבִין כול'. וְכָתַב לֹא חָקַק. וְכָתַב לֹא מַטִּיף. כָּתַב לֹא הַשּׁוֹפֵךְ. כָּתַב לֹא חוֹקֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילּוּ חוֹקֵק. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. לֹא חוֹקֵק. בְּפוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. כְּגוֹן הָדֵין דֵּינָרָא. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ חוֹקֵק. כְּגוֹן הָדֵין פִּינַקְסָא. כָּתַב לֹא הַמַּטִּיף. רִבִּי יוּדָן בַּר שָׁלוֹם וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. שֶׁלֹּא עִירֵב אֶת הַנְּקוּדוֹת. וְחָרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ עִירֵב אֶת הַנְּקוּדוֹת. כָּתַב לֹא הַשּׁוֹפֵךְ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. אִילֵּין בְּנֵי מַדִּינְחָא עֲרֵימִין סַגִין. וְכַד חַד מִינְהוֹן בָּעֵי מִשְׁלְחָה כְתַב מִיסְטֵּירִיֹן לְחַבְרֵיהּ הוּא כְתַב בְּמֵי מֵילִין. וְהַךְ דִּמְקַבֵּל כְּתָבֵיהּ שְׁפִיךְ דְּיוֹ שֶׁאֵין בּוֹ עֲפַץ וְהוּא קוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. עָשָׂה כֵן בַּשַּׁבָּת מָהוּ. תַּמָן תַּנִּינָן. כָּתַב עַל גַּבֵּי כְּתָב פָּטוּר. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ דְּאָֽמְרֵי תְּרַוֵּיהוּ. וְהוּא שֶׁכָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי סִיקְרָא. אֲבָל אִם כָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִיקְרָא וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ חַייָב. רִבִּי יִצְחָק בַּר מְשַׁרְשְׁיָא בְשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. חַייָב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם מוֹחֵק וּמִשּׁוּם כּוֹתֵב.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
גמ' וכתב. כתיב ודריש ולא חקק על הטבלא בסכין:
לא מטיף. שמטיף נקודות כצורת האות:
לא השופך. כדמפרש לקמן וטעמא דכולהו לאו כתיבה מיקרי:
אמר רב חסדא. לא פליגי דמ''ד לא חוקק בפולט מקום הכתב שהכתב הוא בולט מחמת שדוחק תוכות וצידי האותיות וע''י כן האותיות בולטין מאליהן:
כגון הדין דינרא. כמו שעושין חותם המטבע על הדינר שדוחק תוכות וסביבות הצורה והצורה נעשית מאליה והילכך פסול דהוי חק תוכות ולא כתב האותיות:
ומ''ד אפי' חוקק. כשר כגון הדין פנקסא כעין פנקס של סוחרים שחוקקים עליהם בעט ברזל וירכי האותיות בעצמן הן חוקקין:
כתב לא המטיף. כמו אמר מר:
שלא עירב את הנקודות. שלא משך אח''כ מנקודה לנקודה לערבן ולעשות מהן אות גמור הוא דפסול אבל אם עירבן אח''כ כשר:
וחרנה אמר אפי' עירב את הנקודות. וצרפן בדיו להיות אות גמור אפילו הכי פסול כיון שמתחילה לא כתב צורת האות ממש:
כתב לא השופך. ומפרש ר' חייה כגון אילן בני מזרח שהן בעלי ערמה ביותר וכשאחד רוצה לשלוח לחבירו בכתב דבר סוד וסתר כותבו במי מילין הן מים ששרה בהן עפצים שאין הכתב ניכר ע''ג קלפים שלהם שהיו מעופצים ואין מי מילין ע''ג מי מילין וזה שמקבל כתבו שופך עליו דיו שאין בו עפץ וקולט האותיות וניכר מקום הכתב וכגון זה פסול בגט:
עשה כן בשבת. ששפך הדיו ע''ג מי מילין שנכתבו כבר מהו שיהא חייב ופשיט ליה מדתנינן תמן פ' הבונה כתב כו' והוא שכתב דיו על גבי דיו לפי שאינו ניכר ולא הוי כתב:
אבל דיו ע''ג סיקרא חייב. וה''נ כדיו ע''ג סיקרא הוא:
חייב שתים. בדיו ע''ג סיקרא:
משום מוחק. שמוחק כתב התחתון ע''מ לכתובה עליון:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source