הָיָה מְתוּתָּם בְּאַרְבָּעָה וְאָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נִתְחַתֵּם בִּשְׁנֵי עֵדִים. אִילֵּין תְּרֵין חוֹרָנָא לִינָא יְדַע מָה עִיסְקֵיהוֹן. תַּפְלוּגְתָא דְּרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. דְּאִיתְפַּלְּגוֹן. אָמַר לָעֲשָׂרָה. חִתְמוּ בַגֵּט. וְהוּחְתְּמוּ מִקְצָתָן הַיּוֹם וּמִקְצָתָן לְמָחָר. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּשֵׁר. וְהַשְּׁאָר עַל תְּנַאי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּסוּל עַד שֶׁיַּחְתְּמוּ בוֹ בַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היה. הגט מחותם בארבעה עדים והשליח מעיד על השנים ועל השנים אחרים אומר איני מכירן ואיני יודע מה עסקיהון מהו אם הן מעכבין הואיל וחתומים על הגט וצריך לקיים חתימתן או דילמא בהני תרי שהעיד השליח עליהן סגי וקאמר הש''ס דתליא בפלוגתא דר''י ור''ל:
ריש לקיש אמר כשר והשאר על תנאי. כלומר משום דאמרינן לא עשאן עדים לכולן אלא שנים משום עדים והשאר על תנאי בעלמא והילכך אינו מעכב עד שיחתמו כולן בו ביום אלא דהוי כמו תנאי אחר בגט ומשיחתומו מקצתן אפי' למחר נתקיים התנאי והכא נמי אין צריך השליח להעיד על כלן דהואיל ומעיד על שנים שהן משום עדים סגי:
ר''י אומר פסול עד שיחתמו בו ביום. כלן דס''ל דכולן משום עדים הן וה''נ צריך השליח להעיד על חתימת כולן:
רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר. רִּבִּי אָבִין בָּעֵי. אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם בְּעֵד אֶחָד. וּשְׁנַיִם מֵעִידִין עַל חֲתִימַת הָעֵד הַשֵּׁינִי. אָמַר רִבִּי אִמִּי בַּבְלָייָא. 10a אֵין כָּשֵׁר אֶלָּא זֶה. רִבִּי אַבָּא לֹא אָמַר כָּךְ אֶלָּא. אָמַר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נִתְחַתֵּם בְּעֵד אֶחָד וַאֲנִי הוּא הָעֵד הַשֵּׁינִי. נַעֲשֶׂה כְנוֹגֵעַ בְּעֵדוּתוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
רבי אבין בעי. אבפני נכתב כולו ובפני נחתם חציו דמתני' קאי דקתני פסול ואם הוא מעיד על חתימת עד אחד שחתם בפניו ושנים אחרים מעידין על חתימת עד השני שמכירין חתימתו מהו מי אמרינן דבעינן או כולו בתקנת חכמים שהוא עדות השליח שהאמינוהו חכמים כשנים או כולו בקיום הגט והיינו עדים שמעידין על החתימה והכא חציו בתקנת חכמים וחציו בקיום הגט ולאו כלום הוא או דילמא לא שנא:
בבלייא אין כשר אלא זה. אין לך יותר מובחר מזה דמי איכא מידי דאלו אמר חד כשר והיינו השליח דאילו מסיק ליה לכולא דיבורא ואמר נמי בפני נחתם עד השני כשר והשתא דאיכא תרי שמעידין על חתימת השני מיבעיא:
לא אמר כך לא כך היתה השאלה דודאי בכה''ג כשר הוא אלא כך שאלו אם הוא מעיד על חתימת האחד ואני העד השני מהו והשיב לו שהוא פסול משום דנעשה בנוגע בעדותו שנראה דלכך בא להעיד על חתימת השני כדי שתתקיים עדות חתימתו:
משנה: נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם כָּשֵׁר. בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה פָסוּל רִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר שֶׁהָיָה רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל הַגִּיטִּין שֶׁנִּכְתְּבְוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה פְּסוּלִין חוּץ מִגִּיטֵּי נָשִׁים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חוץ מגיטי נשים. מטעמא דפרישית ואין הלכה כר' שמעון:
מתני' בלילה ונתחתם ביום כשר. שהיום הולך אחר הלילה ואין זה מוקדם:
ביום ונתחתם בלילה פסול. שהרי מוקדם הוא ותקנו חכמים זמן בגיטין גזירה שמא יהא נשוי לבת אחותו ותזנה עליו וחס עליה שלא תידון משום אשת איש ונותן לה גט בלא זמן וכשמעידים עליה בב''ד מוציאה גטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה וכן אמר הכא לקמן פ' השולח הלכה ג' מפני מה תקנו זמן בגיטין מפני מעשה שאירע כו':
ור''ש מכשיר. דסבר ר''ש דחכמים תיקנו זמן בגיטין משום פירי כדאמר ר' יוחנן בגמרא שאם לא יהיה זמן בגט יהא הבעל מוכר והולך פירות נכסי מלוג של אשתו לאחר גירושין וכשתתבענו בדין יאמר קודם גרושין מכרתי ולהכי מכשיר ר''ש בנכתב ביום ונחתם בלילה אע''פ שהוא מוקדם דקסבר משנתן עיניו לגרשה אף על פי שלא גירש שוב אין לבעל פירות ואם תבא לטרוף מלקוחות הפירות משעת כתיבה שפיר טרפא דהא נתן עיניו לגרשה:
כל גיטין כו' פסולין. דאתי למיטרף לקוחות מיום כתיבה ושלא כדין:
רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וּבְיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. וַהֲוָה רִבִּי זְעִירָא מִסְתַּכֵּל בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ. לָמָּה אַתְּ מִסְתַּכֵּל בִּי. וַאֲפִילוּ יוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר. אַתְייָא דְּרִבִּי יוֹסֵי כְּרִבִּי אִימִּי עַד לֹא יַחְזוֹר בֵּיהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. אֲפִילוּ מִן דְּחָזַר בֵּיהּ אַתְייָא הִיא. שַׁנְייָה הִיא כְּתִיבָה בִשְׁנַיִם וַחֲתִימָה בִשְׁנַיִם. חֲתִימָה בִשְׁנַיִם כּוֹחָהּ מְיוּפָּה וּכְתִיבָה בִשְׁנַיִם אֵין כּוֹחָהּ מְיוּפָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' יסא בשם ר' יוחנן וביוצא מתחת ידו. אסיפא דמתני' קאי א' אומר בפני נכתב ושנים אומרי' בפנינו נחתם כשר ודוקא ביוצא מתחת ידו של האחד המעיד על הכתיבה דהואיל וחכמים האמינוהו לשליח כשנים נעשה כשנים המעידין על הכתיבה ושנים על החתימה אבל אם יוצא מתחת ידי עדי החתימה פסול קסבר שנים שהביאו צריכין לומר בפ''נ ובפ''נ והכא אין מעידין על הכתיבה:
והוה ר''ז מסתכל ביה. כמתמיה על דבריו:
למה את מסתכל בי. ואם אין דעתך כן אף אני חוזרני בי ואפי' יוצא מתחת ידי אחר של המעידין על החתימה כשר דשנים שהביאו א''צ לומר:
אתייא דר' יוסי כר' אימי. דמוקי למציעתא בשיוצא מתחת ידו של א' וה''נ לר' יוסי עד דלא יחזור ביה קודם שחזר מדבריו ומוקי להסיפא נמי בהאי גוונא:
א''ר מנא. דלא היא אלא אפי' משחזר בו ר' יוסי שפיר נמי אתייא כר' אימי ומוקי למציעתא כרבי אימי דבשיוצא מתחת ידו פליגי והכא ביוצא מתחת עדי החתימה נמי כשר דשאני לן בין כתיבה בשנים לחתימה בשנים דהכא בשנים מעידין על החתימה כחה מיופה דהוי כשאר קיום ששנים מעידין על החתימה ולית כאן חשש דאתי לאחלופי בשאר שטרות והילכך אפי' ביוצא מתחת ידי עדי החתימה כשר:
וכתיבה בשנים אין כחה מיופה. אבל מציעתא שנים אומרים בפנינו נכתב אין כחה מיופה כשאר קיום והילכך פסול לרבנן כשיוצא מתחת יד עד החתימה לבד משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות בקיום עד אחד כר' אמי לעיל:
אָמַר רִבִּי אִמִּי. מַה פְלִיגִין. בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ. אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר אַף רַבָּנִן מוֹדוֹי שֶׁהוּא כָשֵׁר. רִבִּי חְנַנְיָה דְּרִבִּי אִמִּי אָמַר רִבִּי זְעִירָא. מַה פְלִיגִין. בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר. אֲבָל בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יָדוֹ אַף רִבִּי יְהוּדָה מוֹדֶה שֶׁהוּא פָסוּל. מָתִיב רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי אִימִּי. אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר רִבִּי יוּדָה מַכְשִׁיר אֲפִילוּ בְּקַמַּייתָא. 10b אַייְתֵי רִבִּי אִמִּי לְרִבִּי יוֹנָה חֲמוֹי וְתַנָּה לֵיהּ. אֶחָד אוֹמֵר. בְּפָנַיי נִכְתַּב וּבְפָנַיי נֶחְתַּם. פָּסוּל. רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר. אָמַר רִבִּי אָבִין. לִישָׁן מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי זְעִירָא. בְּזֶה רִבִּי יוּדָן מַכְשִׁיר. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי זְעִירָא. אִם בְּיוֹצֵא מִתַּחַת יְדֵי אַחֵר כְּהָדָא לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם. אֵימָתַי עָשׂוּ אוֹתוֹ כִשְׁנַיִם. בִּזְמַן שֶׁהוּא מֵעִיד עַל הַכְּתִיבָה וְעַל הַחֲתִימָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וקשיא על דר' זעירא אם ביוצא מתחת ידי אחר. נמי פסלי רבנן בהדא לא עשו אותו כשנים בתמיה דהא הימנוהו חכמים לשליח כשנים והכא שנים שהביאו אמאי פסול. ומשני אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה והיינו כדפרישית לעיל דבעינן שזה שהוא מעיד על הכתיבה הוא עצמו יעיד על החתימה והכא אותן השנים מעידין על הכתיבה ולא על החתימה והשלישי מעיד על החתימה ולא על הכתיבה והילכך לאו כלום הוא דקסברי שנים שהביאו גמי צריכין להעיד על הכתיבה ועל החתימה:
לישן מתניתא. ל' התוספתא מסייעא לר' זעירא דלא פליג אלא בסיפא ביוצא מתחת יד שניהם הוא דמכשיר דקתני בתוספתא שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם רבי יהודה מכשיר בזה דמשמע דוקא בזה הוא דפליג ר''י אבל באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם מודה ר' יודה שהוא פסול:
אייתי ר אמי לר' יונה חמיו ותנה ליה. חדא ברייתא דקתני הכי דר''י מכשיר אף ברישא:
מתיב ר' זעירא לר' אימי אם ביוצא מתחת ידו ר' יהודה מכשיר גרסינן אפילו בקמייתא. נמי ליפלוג ר' יהודה כלומר לדידך דרבי יודה מכשיר אפי' ביוצא מתחת ידו של המעיד על החתימה לבד אם כן ליפלוג נמי ברישא באחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם דכשר לר' יודה בשלמא לדידי טעמא דרבי יודה דמכשיר הכא משום שיוצא מתחת יד שניהם וקסבר שניהם שהביאו א''צ לומר אלא לדידך דמכשיר ר' יהודהי אפי' ביוצא מתחת יד עד המעיד על החתימה קשיא מ''ט לא פליג ר''י נמי ברישא:
אבל ביוצא מתחת ידו. של זה המעיד על החתימה לבדו אף ר' יהודה מודה שהוא פסול הואיל ואין כאן אלא אחד שהביאו והוא אינו מעיד כ''א על החתימה:
א''ר זעירא. פליג דמפרש בשיוצא מיד שניהם פליגי ואפ''ה פסלי רבנן דקסברי טעמא דהצריכו בפני נכתב ובפני נחתם לפי שאין בקיאין לשמ' ושנים שהביאו גט ממדה''י נמי צריכין לומר והני לאו כלום קאמרי דמאן דמעיד על הכתיבה לא מעיד על החתימה כדמפרש רבי זעירא לקמן והילכך פסול ור' יודה סבר דטעמא הוא לפי שאין העדים מצויים לקיימו והילכך שנים שהביאו אינן צריכין לומר ולא איכפת לן כלום בעדותן דהני וכשר:
ר' חנניה דר' אמי. אמר נמי כר' אמי:
אבל ביוצא מתחת ידי אחר. מעדי הכתיבה כלומר שיוצא נמי מיד האחר ששניהם הביאו אף רבנן מודו שהוא כשר דקסבר שנים שהביאו גט ממדה''י אינן צריכ' לומר בפ''נ ובפ''נ שהרי עדים מצויים לקיימו ושנים שהביאו מילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו ביה רבנן:
מה פליגין ביוצא מתחת ידו. אפלוגתא דר' יודה וחכמים במתני' קאי שנים אומרים בפנינו נכתב וא' אומר בפני נחתם פסול ור' יודה מכשיר ומפרש ר' אמי דבמה פליגין בשהגט יוצא מתחת ידו של זה המעיד על החתימה לבדו ובהא פליגי דחכמים סברי אע''ג דהימנוהו רבנן לשליח כבי תרי אפ''ה הואיל והוא אינו מעיד נמי על הכתיבה פסול דגזרינן דילמא אתי לאחלופי בקיים שטרות דעלמא בע''א מכיון דיוצא מתחת יד המעיד על החתימה ומוכחא מילתא דלקיומי אתא ומאן דחזי קסבר כל שטרות נמי בעד אחד מקיימי ור' יהוד' סבר לא גזרינן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source