Yoma
Daf 41a
משנה: עוּבְּרָה שֶׁהֵרִיחָה מַאֲכִילִין אוֹתָהּ עַד שֶׁתָּשׁוּב נַפְשָׁהּ. חוֹלֶה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי בְּקִיאִין. וְאִם אֵין שָׁם בְּקִיאִין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ עַל פִּי עַצְמוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר דַּיי׃
Traduction
Si une femme enceinte ayant senti l’odeur d’un mets, éprouve en ce jour une forte envie d’en manger (qu’il serait dangereux de ne pas satisfaire), on lui donnera à manger, jusqu’à ce qu’elle soit remise. A un malade, on donne à manger selon l’avis des médecins compétents; à défaut de ces derniers, on lui donne à manger selon son propre désir, jusqu’à ce qu’il déclare en avoir assez.
Pnei Moshe non traduit
מתני' עוברה שהריחה. ריח תבשיל וזה כשהעובר מריח היא מתאוה לו ואם אינה אוכלת שניהם מסוכנין:
חולה מאכילין אותו ע''פ בקיאין. רופאים המומחים באומנותן:
אם אין שם בקיאין וכו'. ה''ק במה דברים אמורים שסומכין ע''פ בקיאין בזמן שהחולה שותק או אפילו החולה אומר אינו צריך והרופא הבקי אומר צריך הוא לאכול מאכילין אותו על פיו אבל אם החולה אומר צריך אני אין שם בקיאין כלל כלומר אין בקיאתן חשובה לכלום ומאכילין אותו ע''פ עצמו ואע''פ שהרופאים הבקיאין אומרים אינו צריך משום דלב יודע מרת נפשו:
מי שאחזו בולמוס. הוא חולי האוחז מחמת רעבון ועיניו כהות ומסוכן הוא למות וכשמראיתו חוזרת בידוע שנתרפא:
מאכילין אותו אפי' דברים טמאים. כגון נבלות ושקצים ורמשים עד שיאירו עיניו ואין משהין את הדבר לחזר אחר דברים המותרין:
משנה: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בוּלְמוֹס מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֲפִילוּ דְבָרִים טְמֵאִים עַד שֶׁיֵּאוֹרוּ עֵינָין. מִי שֶׁנְשָׁכוֹ כֶלֶב שׁוֹטֶה אֵין מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלוֹ. רִבִּי מַתְיָה בֶן חָרָשׁ מַתִּיר. וְעוֹד אָמַר רִבִּי מַתְיָה בֶן חָרָשׁ הַחוֹשֵׁשׁ בִּגְרוֹנוֹ מַטִּילִין לוֹ סַם בְּתוֹכוֹ בַּשַּׁבָּת מִפְּנֵי שֶׁהוּא סְפֵק נְפָשׁוֹת שֶׁכָּל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֱתֶ הַשַּׁבָּת׃ מִי שֶׁנָּפְלָה עָלָיו מַפּוֹלֶת סָפֵק הוּא שָׁם סָפֵק אֵינוֹ שָׁם סָפֵק חַי סָפֵק מֵת סָפֵק נָכְרִי סָפֵק יִשְׂרָאֵל מְפַקְחִין עָלָיו. מְצָאוּהוּ חַי מְפַקְּחִין עָלָיו וְאִם מֵת יַנִּיחוּהוּ׃
Traduction
Si quelqu’un a été pris de fringale (bulimus), on le fait aussitôt manger, fût-ce des objets impurs (281)Si l'on n'a rien de plus proche sous la main., jusqu’à ce qu’il rouvre les yeux (en signe de guérison). A celui qui a été mordu par un chien enragé, on ne fera pas manger le réseau interlobulaire du foie de cet animal (282)Remde empirique, non admis par tous comme efficace.. R. Mathia b. Heresh le permet. Ce dernier dit encore: A celui qui souffre de la gorge, on fera avaler, même le samedi, les plantes médicinales servant de remède, parce qu’il y a danger mortel, et chaque fois qu’il y a un danger tel, on ne tient pas compte du Shabat. Si un édifice s’est écroulé sur un individu (le jour de la fête du grand pardon), et l’on ne sait pas si cet individu est là, ou non, ni s’il est encore en vie, ou non, ni si c’est un israélite ou un païen, on doit (malgré la fête) faire tout ce qui est possible pour sauver cet individu au cas où on le retrouve en vie; s’il est déjà mort, il n’y a plus qu’à le laisser.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מי שנשכו כלב שוטה. הוא שרוח רעה שורה עליו או שהנשים עושין בו כשפים ובודקות בו כשפיהן כדאמר בגמרא וסימניו פיו פתוח וכו':
אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו. ואע''פ שנהגו הרופאים ברפואה זו מ''מ אינה רפואה גמורה להתיר לו איסור בהמה טמאה בשביל כך וכדאמר בגמרא שלא הועיל זה לגרמני עבדו של ר' יהודה הנשיא:
ור' מתיא בן חרש מתיר. דס''ל רפואה גמורה היא ואין [הלכה] כר' מתיא בן חרש בהך קמייתא:
החושש בגרונו. שחושש בפיו או בשיניו ולפעמים מתחיל בשר השינים להתעכל ומשם הילך לחיך ולגרון:
מטילין בתוכו סם. עשב או שורשו לרפואה בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכו' וכל לאתויי אפי' פשיטא לן שבשבת זו לא ימות אלא הספק שאם לא יעשו לו רפואה היום אפשר שימות לשבת הבאה וכגון שאמדוהו לשתות סם זה תמניא יומי ויומא קמא שבתא מהו דתימא לעכבינהו עד לאורתא כי היכי דלא נחלל עליה תרי שבי קמ''ל:
מי שנפלה עליו מפולת וכו'. ה''ק דלא מיבעיא ספק הוא שם ספק אינו שם אלא אפילו ספק חי וספק מת מפקחין עליו ולא מיבעיא ספק חי ספק מת דישראל אלא אפילו ספק עכו''ם ספק ישראל מפקחין עליו שחופרין את הגל ומחפשין אחריו ואם בדקו עד חוטמו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה ולא מצאו בו נשמה בידוע שהוא מת דכתיב וכל אשר נשמת רוח חיים באפיו ושוב אין מפקחין עליו:
מצאוהו חי מפקחין עליו. לא נצרכה אלא אפי' שראוהו שאי אפשר שיחיה אלא לחיי שעה ומיד ימות הוא וקמ''ל דאף לחיי שעה מפקחין עליו:
ואם מת יניחוהו. הא קמ''ל שאפי' לדברי האומר מצילין את המת מפני הדליקה מודה בהא דהתם היינו טעמא שהתירו לו לטלטל את המת ולהוציאו משום דאמרינן אדם בהול על מתו ואי לא שרית ליה אתי לכבויי אבל הכא אפי' לא שרית ליה לפקח את הגל מאי אית ליה למיעבד טפי דליהוי איסור אדאורייתא דנשרי הא מקמי הא:
הלכה: בַּתְּחִילָּה תוֹחְבָהּ בָּרוֹטֶב. אִם שָׁבָה נַפְשָׁהּ הֲרֶי זֶה יָפֶה. וְאִם לָאו נוֹתְנִין לָהּ מִגּוּפוֹ שֶׁלְאִיסּוּר. שְׁתֵּי עוֹבְרוֹת בָּאוּ לִפְנֵי רִבִּי טַרְפוֹן. שְׁלַח לְגַבָּן תְּרֵין תַּלְמִידִים. אֲמַר לוֹן. אָֽזְלוֹן וְאָֽמְרוֹן לוֹן. צוֹמָא רַבָּה הוּא. אָֽמְרוּן לְקַדְמִייָא וּשְׁדַךְ. וְקָרוּי עֲלוֹי מִבֶּ֥טֶן אִ֝מִ֗י אֵ֥לִי אָֽתָּה׃ אָֽמְרִין לְתִינְייָנָא וְלָא שְׁדַךְ. וְקָרוּן עֲלוֹי זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּ֘ע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב׃
Traduction
D’abord, cette femme trempera le doigt dans la sauce du mets (qu’elle goûte ainsi), et si cela lui suffit, c’est bon; si non, on lui donnera du plat même. Deux femmes enceintes firent demander à R. Tarfon l’autorisation de rompre le jeûne; il envoya à chacun d’elles un disciple, leur recommandant de dire à l’oreille de l’intéressée qu’en ce jour il y a grand jeûne (pour que l’enfant au sein se calme). Auprès de la première, ce procédé réussit, et l’on peut lus appliquer le verset (Ps 22, 10): Du sein de ma mère, je t’ai reconnu comme mon Dieu; mais, pour la seconde, cet appel fut insuffisant, et l’on peut dire de cet enfant (Ps 58, 4): Les méchants se sont égarés dès leur naissance, ils se sont fourvoyés dès le ventre de leur mère, proférant déjà le mensonge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' בתחלה תוחבה ברוטב. תוחב בשבילה איזה דבר ברוטב כגון פלך וכיוצא בו ומניחין לה על פיה ואם שבה נפשה הרי יפה וכו' מגופו של איסור מהרוטב עצמו ואם לאו מאכילין אותה השומן וכיוצא בזה שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש:
אמרין לקדמייא ושדך. כשאמרו להראשונה כך נתרצית והועיל לה ששבה נפשה ולא בקשה כלום וקראו עלוי דהעובר מבטן אמי וגו' וכשאמרו להשניה לא הועיל ולא נשתתק העובר מלהיות מתאוה וקראו עליו וכו':
חוֹלֶה אוֹמֵר. יָכוֹל אָנִי. וְרוֹפֶא אוֹמֵר. אֵינוֹ יָכוֹל. שׁוֹמְעִין לָרוֹפֶא. רוֹפֶא אוֹמֵר. יָכוֹל הוּא. וְחוֹלֶה אוֹמֵר. אֵינוֹ יָכוֹל. שׁוֹמְעִין לַחוֹלֶה. לָא צוֹרְכָא (דְלָא) [אֶלָּא]. חוֹלֶה אוֹמֵר. יָכוֹל אָנִי. וְרוֹפֶא אוֹמֵר. אֵינִי יוֹדֵעַ. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נַעֲשֶׂה כִּסְפֵק נְפָשׁוֹת. וְכָל סְפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת.
Traduction
Si un malade déclare pouvoir jeûner et que le médecin s’y oppose, on écoutera ce dernier; si le médecin autorise le jeûne et que le malade n’en éprouve pas la force, on écoutera ce dernier. En ces 2 cas, cela va sans dire, et il n’y a doute que lorsque le malade déclare vouloir jeûner, tandis que le médecin hésite. Ce cas, dit R. Abahou au nom de R. Yohanan, devient une question de danger mortel, et l’on sait qu’alors l’intérêt de la vie domine le Shabat, ainsi que le Kippour (on le fera donc manger).
Pnei Moshe non traduit
חולה אומר יכול אני. להתענות ורופא אומר אינו יכול וצריך הוא לאכול שומעין לרופא:
רופא אומר יכול הוא. להתענות וחולה אומר צריך אני לאכול ודאי שומעין לחולה לא צורכה דקא מיבעיא לן אם החולה אומר יכול אני להתענות והרופא אומר איני יודע אם צריך הוא לאכול מהו:
נעשה. זה כספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת וה''ה כאן:
תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. רַב חוּנָה פָתַר מַתְנִיתָה. תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְלֹא מְחַנְּכִין אוֹתָן קוֹדֶם לְשָׁנָה. קוֹדֶם לִשְׁנָתַיִם מְחַנְּכִין. רִבִּי יוֹחָנָן פָתַר מַתְנִיתָה. תִּינוֹקוֹת אֵין מְעַנִּין אוֹתָן בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֲבָל מְחַנְּכִין קוֹדֶם לְשָׁנָה. קוֹדֶם לִשְׁנָתַיִם מַשְׁלִימִין. 41a עַד אֵיכָן. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא. כְּבֶן תַּשַׁע וּכְבֶן עֶשֶׂר.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' רב הונא פתר מתניתא וכו'. משום דקשיא להו מתני' השתא קודם שתים מחנכין קודם שנה מיבעיא הלכך מפרש רב הונא דה''ק תינוקות אין מענין אותן ולא מחנכין אותן קודם לשנה. וכלומר שקודם לזמן שהיא קודם שנה לפני פרקן שפרקן היא בן י''ג לזכר ובת י''ב לנקבה ושנה אחת קודם לפרקן הוא דמחנכין ולאפוקי מקודם לזמן הוה אין מחנכין אותן כלל ואפילו לשעות והיינו דקתני אין מענין אותן אבל מחנכין אותן קודם שנה לומר דקודם שנה לפרקן הוא דמחנכין אותן אבל לא מקודם דליתנהו אפילו בחינוך שעות ואין מענין אותן כלל והיינו בחולה וכחוש דבהא קתני שאין מחנכין אותן עד קודם שנה לפרקן:
קודם לשנתים מחנכין. כלומר והא דקתני קודם שתים נמי אחינוך קאי דלפעמים מחנכין אותן קודם שנתים לפרקן והיינו בבריא ונמצא דלרב הונא אבל מחנכין דקתני אתרוייהו קאי אקודם שנה ואקודם שנתים וכאן בחולה וכאן בבריא וכדאמרן:
ר' יוחנן פתר מתניתא וכו'. כלומר דאבל מחנכין דקתני לא קאי אלא אקודם לשנה והיינו דבחדא מודי לאוקמתא דרב הונא דקודם שנה בחולה מיירי וקודם שנתים בבריא מיירי ופליג עליה בחדא דלרב הונא אבל מחנכין אתרווייהו קאי וכדפרישית ולר' יוחנן אבל מחנכין דקתני דוקא באלו שזמנן קודם לשנה לפרקן והיינו בחולה אבל באלו שזמנן קודם לשתים והיינו בבריא לא קתני בהו חינוך לשעות אלא שאלו משלימין התענית אם הגיעו קודם שנתים לפירקן:
עד איכן. אליבא דרבי יוחנן קאי דעד היכן מגיע דין החינוך ומאיזה זמן הוא מתחיל דאלו לרב הונא הא אמרן דס''ל דלא מחנכין אותן כלל עד הגיעו קודם שנה לפירקן אלא לר' יוחנן דלא מדייק ליה הכי מאיזה זמן הוא מתחיל שיש לחנכן בשעות:
כבן תשע וכבן עשר. אזי מתחילין לחנך אותן ובן תשע לבריא ובן עשר לחולה ואם היו רגילין לאכול בב' שעות וכו' כדפרישית במתני' ומוסיפין להיות מחנכין אותן עד קודם שנה לפירקן וזה הכלל הכל לפי כחן ובריאותן מוסיפין לחנכן בשעות ואין חילוק בזה בין זכר לנקבה עד אם הגיעו לשנתים קודם לפרקן כדלעיל אז משלימין הן לר' יוחנן:
Yoma
Daf 41b
משנה: חַטָּאת וְאָשָׁם וַדַּאי מְכַפְּרִין. מִיתָה וְיוֹם הַכִּיפּוּרִים מְכַפְּרִין עִם הַתְּשׁוּבָה. הַתְּשׁוּבָה מְכַפֶּרֶת עַל עֲבֵירוֹת הַקַּלּוֹת עַל עֲשֵׂה וְעַל לֹא תַעֲשֶׂה. וְעַל הַחֲמוּרוֹת הִיא תוֹלָה עַד שֶׁיָּבוֹא יוֹם הַכִּיפּוּרִים וִיכַפֵּר׃
Traduction
Le sacrifice expiatoire et le sacrifice du péché de certitude produisent le pardon (entraînant forcément le repentir). Avec la mort et par le Kippour, le pardon est obtenu si le repentir l’accompagne. Celui-ci donnera le pardon pour les transgression secondaires des préceptes affirmatifs ou négatifs; pour les péchés graves, le pardon sera suspendu jusqu’après l’achèvement de la solennité du Kippour.
Pnei Moshe non traduit
מתני' חטאת ואשם ודאי מכפרין. עם התשובה ולא חש התנא להזכירה דמסתמא כשהוא מביא חטאתו ואשמו כבר עשה תשובה שאם לא היה מתחרט לא היה מביא קרבן אלא שהוא מתנחם על מה שחטא ומתודה עליו ומקבל עליו שלא ישוב לאותו חטא ועון לעולם וזו היא עיקר התשובה:
מיתה ויה''כ מכפרין עם התשובה. עם כל אחד ואחד:
על עשה ועל לא תעשה. הניתק לעשה תשובה מכפרת אבל לא תעשה גמור תשובה תולה ויה''כ מכפר ומסקנא דמילתא בגמרא שאם הזיד בעשה ובלאו הניתק לעשה או ששגג בל''ת גמור ועשה תשובה איני זז משם עד שמוחלין ואם הזיד בל''ת גמור ויש בו מלקות תשובה תולה ויוה''כ מכפר ואם שגג בחייבי כריתות ומיתות ב''ד החטאת מכפרת עם התשובה והיינו חטאות בשוגג ואם הזיד בהם תשובה ויוה''כ תילין ויסורין ממרקין וכל זה כשלא חלל השם שלא חטא והחטיא לאחרים אבל אם חלל את השם אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות ובזמן שהיה שעיר המשתלח היה מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין בשגגה בין הודע לו בין לא הודע לו הכל מתכפר בשעיר המשתלח והוא שעשה תשובה אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות:
הלכה: מְנַיִין שֶׁמַּאֲכִילִין אוֹתוֹ דְּבֵילָה וְצִימּוּקִין שֶׁלְתְּרוּמָה. מִן הָדָא יִּתְּנוּ לוֹ֩ פֶ֨לַח דְּבֵילָה וּשְׁנֵ֤י צִימּוּקִים. רִבִּי חוּנָה אוֹמֵר. עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה עֶשְׂרוֹנוֹת שֶׁאָכַל דָּוִד בְּרַעֲבוֹן אֲכָלָן. רִבִּי יוֹחָנָן מַטְּתֵיהּ כֵּן וַאֲכַל מַה דְאַשְׁכַּח קֳדָמוֹי. וְקָרוּן עֲלוֹי הַֽחָכְמָ֖ה תְּחַיֶּ֥ה בְעָלֶֽיהָ. תַּנֵּי. מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אֶת הַכֹּל בְּקַל. נְבִילָה וּתְרוּמָה מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מִתְּרוּמָה. טֵבֵל וּשְׁבִיעִית מַאֲכִילִין אוֹתוֹ שְׁבִיעִית. חַלָּה וְעָרְלָה צְרִיכָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קְשִׁיתָהּ קּוֹמֵי רִבִּי בָּא. תְּרוּמָה בָּעֲוֹן מִיתָה. וּנְבִילָה בְלֹא תַעֲשֶׂה. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. כְּמָאן דְּאָמַר. מֵאֵילֵיהֶן קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן אֶת 41b הַמַּעְשְׂרוֹת.
Traduction
On sait qu’il est permis, en un tel cas, de faire manger à ce malade du gâteau de figues ou des raisons secs d’oblation, parce qu’il est dit (1S 30, 12): Ils lui donnèrent un morceau d’un gâteau de figues et deux grappes de raisins secs (comme ils ont remis David de sa faim, on en use, fût-ce de l’oblation). R. Houna dit: David a mangé 24 dixièmes de pain (les 12 pains de proposition, de 2/10 chacun), parce qu’il avait éprouvé (283)B., Menahot 95b. une faim canine (à la suite d’une privation de 3 jours entiers). Lorsqu’il arriva un jour à R. Yohanan d’être atteint de ce mal, il mangea ce qu’il trouva devant lui. On lui applique ce verset (Qo 7, 12): la sagesse fait vivre son maître (grâce à sa sagesse, il a survécu). On a enseigné: en un tel cas, on commencera par faire manger au malade ce qui est le moins interdit; ainsi, lorsqu’on peut choisir entre la charogne et de l’oblation, on lui fera manger de cette dernière; s’il faut choisir entre des produits non affranchis et ceux de la septième année, on prendra ces derniers. Mais si l’on a devant soi de la parcelle sacerdotale de la pâte (Halla) et des produits des 3 premiers ans de plantation, que choisira-t-on? (question non résolue). R. Yossé dit avoir objecté devant R. Aba: puisque la consommation de l’oblation est passible de la peine de mort, et la charogne est seulement l’objet d’une défense négative, pourquoi ne pas préférer cette dernière? C’est que, fut-il répondu, au retour de la captivité de Babylone, les Israélites ont spontanément pris sur eux (284)Jér. (Dema• 3, 4)Ê; (Qidushin 1, 9), fin ( 4d). de payer les redevances (ce n’est pas dû légalement).
Pnei Moshe non traduit
מנין. להאוחז בולמוס שמאכילין אותו אפילו דבלה וצימוקין של תרומה ומשום שמיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם:
מן הדא. דכתיב גבי מעשה דצקלג שרדף דוד אחרי הגדוד וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו אותו אל דוד וגו' ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקים ויאכל ותשב רוחו אליו וגומר ולמה זכר הכתוב לפלח דבלה וצמוקים והלא כתיב בתחלה ויתנו לו לחם ויאכל וישקוהו מים אלא ללמד שאפי' הן תרומה נותנין לו ולפי שמיני מתיקה כאלו מועילין לאחר אכילה ביותר עד שמאירין העינים:
עשרים וארבעה עשרונות שאכל דוד. כשבא אצל אחימלך הכהן ומחמת הרעבון אכלן שאחזו בולמוס כדדרשו מדקאמר ואף כי היום יקדש בכלי וכ''ד עשרונות נפקא ליה מדכתיב ויתן לו הכהן קדש כי לא היה שם לחם כ''א לחם הפנים המוסרים מלפני ה' לשום לחם חום ביום הלקחו ומשמע שביום השבת היה שמסירין לחם הפנים משבת העברה ומשימין לחם הפנים אחר תחתיהן ואת הכל לקח ונתנו לו לאכול ולחם הפנים הוא כ''ד עשרונים כדכתיב שני עשרונים יהיה החלה האחת וי''ב חלות היו ומדמאריך הכתוב לחם הפנים המוסרים וגו' ללמד שאכל דוד כל הכ''ד עשרונים:
מטתיה כן. הגיעו כך שאחזו בולמוס ואכל כל הנמצא לפניו לאכול עד שנתרפא וקרון וכו':
את הכל בקל. בקל הקל תחלה כדמפרש ואזיל:
נבלה ותרומה וכו'. ולקמן פריך ומשני:
מאכילין אותו שביעית. לפי שהטבל במיתה:
חלה וערלה צריכה. מיבעיא לן איזו מהן הוא הקל להאכילו בתחלה:
קשיתה קומי ר' בא. על הא דקתני נבלה ותרומה מאכילין אותו תרומה הרי נבלה אינה אלא בלאו ותרומה היא במיתה להזר:
כמ''ד. לעיל בפ''ו דשביעית ובכמה מקומות שמאיליהן קבלו עליהן בבית שני כשחזרו בימי עזרא את המעשרות ואין התרומה בזמן הזה אלא מדרבנן:
הלכה: תַּמָּן תַּנִּינָן. וְעַל זְדוֹן מִקְדָּשׁ וָקֳדָשָׁיו. שָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בִפְנִים וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר. וְעַל שְׁאָר עֲבֵירוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. קַלּוֹת וַחֲמוּרוֹת זְדוֹנוֹת וּשְׁגָגוֹת [הוֹדַע וְלֹא הוֹדַע עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה כְּרִיתוֹת וּמִיתַת בֵּית דִּין. שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מְכַפֵּר׃]
Traduction
On a enseigné ailleurs (291)(Shevuot 1, 6): pour le crime volontaire de l’impureté survenue au Temple, ou ayant touché aux saintetés, le bouc offert à l’intérieur du sanctuaire au jour du Kippour donnera le pardon. Pour d’autres transgressions de la Loi, soit légères, soit graves, volontaires ou involontaires, en ayant eu connaissance ou non, préceptes affirmatifs ou négatifs, celles qui sont passibles du retranchement, ou des peines capitales prononcées par le tribunal, pour toutes celles-là, le bouc envoyé à Azazel provoquait le pardon.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפ''ק דשבועות בהלכה ו':
ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו וכו'. וגרסינן שם לכל הסוגיא זו עד סוף הלכה:
סִּימָנֵי כֶּלֶב שׁוֹטֶה. פִּיו (סָתוּם) [פְּתוּחָה]. רִירוֹ יוֹרֵד. אָזְנָיו סְרוּחוֹת. זְנָבוֹ נָתוּן בֵּין שְׁנֵי יְרֵיכוֹתָיו. מְהַלֵּךְ לִצְדָּדִין. וְהַכְּלָבִים נוֹבְחִין בּוֹ. וְיֶשׁ אוֹמְרִים. אַף הוּא נוֹבֵחַ וְאֵין קוֹלוֹ (הוֹלֵךְ) [נִשְׁמַע].
Traduction
Aux signes suivants, on reconnaît qu’un chien est enragé: il a la gueule ouverte, il bave, ses oreilles sont rabattues, la queue pend entre ses reins, il court de côté, les autres chiens aboient en le suivant. Selon un avis, il aboie aussi, mais on ne l’entend pas.
Pnei Moshe non traduit
גמ' סימני כלב שוטה וכו'. כדי להזהר ממנו קמ''ל:
מַה עִיסְקֵיהּ דְּהָדֵין כֶּלֶב שׁוֹטֶה. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. רוּחַ תְּזָזִית עו̇לָה עָלָיו. וְחוֹרָנָה אָמַר. אִשָּׁה עוֹשָׂה כְשָׁפִים וּבוֹדֶקֶת בּוֹ. גֶּרְמָנִי עַבְדֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָן נְשִׂייָא נְשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְהֶאֱכִילוֹ מֵחָצֵר כָּבֵד שֶׁלּוֹ. וְלֹא נִתְרַפֶּה מִיָּמָיו. אַל יֹאמַר לָךְ אָדָם שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְחָיָה. שֶׁעֲקָצוֹ חֲווַרְבָּר וְחָיָה. שֶׁבְּעַטָּתוֹ פִּרְדָה וְחָיָה. וּבִלְבַד פִרְדָּה לְבָנָה.
Traduction
D’où lui vient cet état? Rav et Samuel diffèrent d’avis à ce sujet: selon l’un, le mauvais esprit (le démon) passe sur la bête; selon l’autre, la femme qui veut se livrer à la sorcellerie commence par s’essayer sur le chien. Germanus (285)Nom cité dans Jér., (Shabat 6, 10)., l’esclave de R. Judan le Nassi, ayant été mordu par un chien enragé, on lui fit manger le réseau interlobulaire du foie de la bête, et pourtant il ne fut pas guéri (ce remède n’est donc guère efficace). Jamais l’homme ne pourra raconter (sous peine de mensonge) avoir été mordu par un chien enragé impunément (sans mourir), ou avoir survécu à la piqûre du serpent tacheté (286)Peut tre couleuvre. V. (Berakhot 8, 6)., ou à la ruade d’une mule (287)B., Hulin 7b., à moins qu’il s’agisse de la mule blanche (moins dangereuse).
Pnei Moshe non traduit
מה עסקיה. מהיכן בא לו זה:
חזזית. רוח רעה ואידך אומר אשה וכו' כדפרישית במתני':
חוורבר. מין נחש רע והוזכר בפ''ג דברכות:
וחיה. וחיתה המכה ובלבד מפרדה לבנה והיינו דחיורן כרעיה:
מְנַיִין שֶׁסְּפֵק נְפָשׁוֹת דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אַ֥ךְ אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹ֑רוּ. מִיעוּט. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אָֽמְרָה תוֹרָה. חַלֵּל עָלָיו שַׁבָּת. וְהוּא יוֹשֵׁב וּמָשַׁמֵּר שַׁבָּתוֹת הַרְבֶּה.
Traduction
On sait qu’en cas de danger mortel il n’est pas tenu compte du repos shabatique, parce qu’il est dit (Ex 31, 13): seulement, vous observerez mes Shabats; le premier mot (seulement) a un sens restrictif (savoir que cette observation n’a parfois pas lieu, en cas de danger). Selon une autre interprétation (288)B., Shabat 121a., la loi prescrit de profaner le repos shabatique en faveur de cet homme en danger, pour qu’il puisse par contre se rétablir et observer un grand nombre de Shabats.
Pnei Moshe non traduit
אך את שבתותי תשמורו מיעוט. אם ספק הוא שאין אתה מצווה לשמור. ואית דבעי מימר דהכי דריש אמרה תורה וכו' וא''כ אף ספק נפשות בכלל דשמא לא יוכל לשמור עוד:
רִבִּי זְעוּרָה רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מָבוֹי שֶׁכּוּלּוֹ גוֹיִם וְיִשְׂרָאֵל אֶחָד דָּר בְּתוֹכוֹ. וְנָֽפְלָה בוֹ מַפּוֹלֶת. מְפַקְּחִין עָלָיו בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל שֶׁלְשָׁם. עַד אֵיכָן. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. עַד חוֹטְמוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. עַד טִיבּוּרוֹ. מָאן דְּאָמַר. עַד חוֹטְמוֹ. בָּהוּא דַהֲוָה קַייָם. וּמָאן דְּאָמַר. עַד טִיבּוּרוֹ. בָּהוּא דַהֲוָה רָבִין.
Traduction
R. Zeira ou R. Hiya dit au nom de R. Yohanan (289)Jér., (Ketubot 1, 10) ( 25d).: si dans une ruelle entièrement habitée par des païens, il demeure un seul israélite, et un éboulement y est survenu, on devra faire tout ce qui est possible pour sauver cet individu, sans se préoccuper de ce que la majorité est païenne. Jusqu’à quel point cherchera-t-on, pour savoir s’il vit? Il y a deux avis différents à ce sujet: l’un dit jusqu’au nez; l’autre dit jusqu’au nombril. Selon le premier, il s’agit d’arriver au point vital de la respiration par le nez; d’après l’autre, on tachera d’atteindre le nombril, qui étant une place tendre laisse facilement voir si l’homme est encore vivant.
Pnei Moshe non traduit
מבוי שכולו עכו''ם וכו' מפקחין עליו בשביל ישראל של שם. ואע''ג דרובא עכו''ם נינהו לפי שאין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב:
עד איכן. בודקין אותו לידע אם הוא חי:
מ''ד עד חוטמו וכו'. כלומר ולא פליגי דמ''ד עד חוטמו מיירי בהוא דהוה קיים כלומר שחזק וקשה הוא ונרגש בבדיקת חוטמו אם יש בו איזה חיות ומ''ד עד טיבורו בהוא דהוה רכין שהוא רך כשממשמשין בו אינו נרגש בחוטמו ובודקין אותו עד טיבורו שאפשר שעוד ירגישו בי חיות:
תַּנֵּי. (הַדַּיִין מְשׁוּבָּח. וְהַנִּשְׁאַל מְעַתֵּד.) [הַזָּרִיז מְשׁוּבָּח. וְהַנִּשְׁאַל מְגוּנֶּה] וְהַשּׁוֹאֵל הֲרֵי זֶה שׁוֹפֵךְ דָּמִים.
Traduction
On a enseigné: celui qui se hâte d’aller sauver l’individu est dignes d’éloges; celui qui se fait demander mérite le blâme, et celui qui s’informe (au lieu d’accourir) équivaut à un assassin – (290)Suit un passage reproduit de (Shabat 16, 7),..
Pnei Moshe non traduit
הזריז. להציל במקום שהתירו ה''ז משובח:
תַּנֵּי. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל סַכָּנָה אֵין אוֹמְרִין. יֵעָשׂוּ דְבָרִים בַּגּוֹיִם וּבִקְטַנִּים. אֶלָּא אֲפִילוּ בִּגְדוֹלִים בְּיִשְׂרָאֵל. מַעֲשֶׂהַ שֶׁנָּֽפְלָה דְלֵיקָה בַּחֲצַירוֹ שֶׁלְיוֹסֵי בֶּן סִימַאי בְּשִׁיחִין. וְיָֽרְדוּ בְנֵי קַצְרָה שֶׁלְצִיפּוֹרִין לְכַבּוֹתוֹ וְלֹא הִנִּיחַ לָהֶן. אָמַר. הַנִּיחוֹ לַגַּבַּאי שֶׁיִּגְבֶּה אֶת חוֹבוֹ. מִיַּד קָשַׁר עַלָיו הֶעָנָן וְכִיבָּהוּ. וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת שָׁלַח לְכָל אֶחַד וְאֶחָד מֵהֶן סֶלַע. וּלְאִיפַּרְכוֹס שֶׁלָּהֶן חֲמִשִּׁים דֵּינָר. אָֽמְרוּ חֲכָמִים. לֹא הָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן. חַד נַפְּתַּיי הֲוָה מֵגִירֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. נָֽפְלַת דְלֵיקָתָא בִּמִגִירוּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹנָה. אֲזַל הַהוּא נַפְּתַּייָא בְעֵי מִטְפַּתָּהּ. וְלָא שָֽׁבְקֵיהּ רִבִּי יוֹנָה. אֲמַר לֵיהּ. בַּגְרָךְ מִדְּלִי. אֲמַר לֵיהּ אִין. וְאִישְׁתְּזִיב כּוּלַּהּ. רִבִּי יוּדָן דִּכָפַר אִמִּי פָּרַס גּוּלְתֵּיהּ עַל גָּדִישָׁא דְנוּרָא. עָֽרְקָא מִינֵּיהּ.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
תני כל דבר שהוא של סכנה וכו'. גרסינן להא לעיל בפרק כל כתבי בהלכה ו' עד סוף הלכה וע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source