הלכה: מָהוּ דִּידַכָיוֹת. קָבְּלָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מנין לקריאת הפרשה. שהיא מצוה:
ויעש. כתיב בפרשת המלואים ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה מה ת''ל אשר צוה הלא כבר נאמר לעיל מיניה כי כן צוויתי אלא מכאן לרבות שנצטוה גם לקריאת הפרשה וילפינן כ''ג ביה''כ ממלואים:
מהו דידביות. דתנינן במתני' ודידביות היו עושין:
קבלן. מלשון מקרא הוא כדכתיב ביחזקאל כ''ו ומתי קבלו יתן בחומותיך והוא כמו שעושין דיק ומצבה נגד החומה ונותנין עליה כלי משחיתים להשחית החומה ולשברה וה''נ במתני' מצבת גדולה עשו שעליה עומדים השומרים ומניפין בסודרין:
הדרן עלך שני שעירי
משנה: אָֽמְרוּ לוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל הִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. וּמִנַּיִין הָיוּ יוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. דִּידַכָאוֹת הָיוּ עוֹשִׂין וּמְנִיפִין בַּסּוּדָרִין וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה וַהֲלֹא סִימָן גָּדוֹל הָיָה לָהֶם שְׁלֹשֶׁת מִלִּין מִירוּשָׁלַיִם וְעַד בֵּית חוֹרוֹן. 36b הוֹלְכִין מִיל וְחוֹזְרִין מִיל וְשׁוֹהִין כְּדֵי מִיל וְיוֹדְעִין שֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר וַהֲלֹא סִימָן אַחֵר הָיָה לָהֶם לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית הָיָה קָשׁוּר עַל פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכָל וּכְשֶׁהִגִּיעַ שָׂעִיר לַמִּדְבָּר הָיָה הַלָּשׁוֹן מַלְבִּין שֶׁנֶּאֱמַר אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרואה כ''ג שהוא קורא וכו' לא מפני שאינו רשאי. דמהו דתימא הרואה עבודה אחת אינו רשאי להניחה כדי לילך לראות עבודה אחרת דראיית העבודה מצוה היא משום ברוב עם הדרת מלך ואין מעבירין על המצות קמ''ל דמכיון שהוא אינו עסוק בה לאו עבורי מצוה היא:
ונותנו לראש הכנסת. הוא שעל פיו נחתכין כל צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע ומי העובר לפני התיבה והוא נותנו לסגן וכו' וכל כך למה משום כבודו דכהן גדול להראות חשיבותו שיש שררות הרבה למטה ממנו:
וכהן גדול עומד ומקבל. מכלל דמקודם יושב הוה ונמצינו למדין שבעזרת נשים היה קורא דאי בעזרת ישראל אסור לישב שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כדכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה':
וקורא אחרי מות. עד סוף הענין ואך בעשור שבפרשת אמור לפי שהוא בענין אחד וסמוך ומותר לדלג בתורה אם הוא בענין אחד וקרוב בכדי שלא יפסוק המתורגמן אבל אם קודם שיגלול הס''ת עד מקום הדילוג יפסיק המתורגמן לתרגם הפסוק שקרא הקורא אסור לדלג ולגלול לפי שנמצאו הצבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור וכן אם אפי' קרוב הוא בכדי שלא יפסוק המתורגמן אלא שהוא מענין אחר אסור לגלול לפי שבתורה אין מדלגין מענין לענין שדברי תורה הן אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח לו להתבונן:
וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי וכו'. כדי שלא להוציא לעז על הס''ת כשרואין אותו אח''כ שקורא לפרשה השלישית על פה ויהיו סבורים שס''ת זו חסר אותה פרשה:
ובעשור שבחומש הפקודים. בפ' פנחס שהוא בספר במדבר ונקרא חומש הפקודים שכתוב בו מניינן של ישראל:
קורא על פה. שאותה פרשה רחוקה היא מפרשת אחרי מות ואך בעשור יותר מכדי הפסקת המתורגמן לפיכך אינו יכול לגלול הס''ת עד לשם כדאמרן מפני כבוד הצבור וס''ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא כשרואין שאדם אחד קורא בשני ספרים:
ומברך עליה שמונה ברכות. אברכות של אחריה קאי לפי שמברך בתתלה על התורה לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת ומוסיף עוד שבע ברכות לאחריה כדחשיב ואזיל:
ועל העבודה. רצה ומסיים שאותך לבדך וגו' ועל ההודיה מודים ומסיים הטוב וכו' ועל מחילת העון סלח לנו ומסיים מוחל עונות וכו' ועל המקדש ועל ישראל וכו' כדקאמר בגמרא:
ואם לאו. קורא באיסטלית לבן משלו דמיהת מצוה בבגדי לבן ואפי' אינם בגדי כהונה כדאמר בגמ' ששירי עבודה ג''כ בבגדי לבן:
אמרו לו לכ''ג הגיע שעיר למדבר. לפי שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר דכתיב ושלח את השעיר במדבר ואח''כ ובא אהרן אל אוהל מועד וגו' ואפי' קריאת הפרשה שאינה עבודה לא היתה אלא אחר שהגיע השעיר למדבר:
דירכאות היו עושין. שורות שורות של אבנים זו ע''ג זו מלשון דריכה הוא שעליהן דורכין השומרים שעומדים עליהם ומניפין בסודרין כדי שידעו שהגיע שעיר למדבר:
א''ר יהודה וכו' ועד בית חורון. שהוא ראש המדבר וס''ל שמשהגיע השעיר לראש המדבר נעשית מצותו ואעפ''י שלא הגיע למקום הצוק:
לשון של זהורית היה קשור בפתחו של היכל. ואידך ס''ל מכיון שזה לא היה סימן קבוע שהרי אח''כ התקינו שיקשור חציו בסלע וכו' כדאמרי' בהלכה דלעיל לפיכך היו צריכין לסימן אחר:
מתני' בא לו כהן גדול לקרות. פרשת היום כדיליף בגמרא מקרא דקריאת הפרשה מצוה היא:
אם רוצה לקרות בבגדי בוץ. שעובד בהם עבודת היום קורא ואע''פ שקריאת הפרשה אינה עבודה לפי שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן במקדש אפי' שלא בשעת עבודה:
חזן הכנסת. הוא השמש בצרכי צבור:
והולכין מיל. כדאמרינן לעיל יקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה והוא מיל וחוזרין מיל וכששוהין אח''כ כדי הילוך מיל יודעין שכבר הגיע השעיר לבית חורון שהוא ראש המדבר ואין הלכה כר' יהודה:
משנה: בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת. אִם רוֹצֶה לִקְרוֹת בְּבִגְדֵי בוּץ קוֹרֵא וְאִם לָאו בְאִיסְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא וְעוֹמֵד וְקוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר וְגוֹלֵל אֶת הַתּוֹרָה וּמַנִּיחָהּ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרִיתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוּמַּשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה וְעַל הַהוֹדָייָה וְעַל מְחִילַת הֶעָוֹן וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יִשְׂרָאֵל וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל שְׁאָר הַתְּפִילָּה׃ הָרוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהוּא קוֹרֵא אֵינוֹ רוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִים הָרוֹאֶה פַר וְשָׂעִיר הַנִּשְׂרָפִין אֵינ֖וֹ רוֹאֶה כֹהֵן גָּדוֹל כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא. לֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי אֶלָּא שֶׁהָֽיְתָה דֶרֶךְ רְחוֹקָה וּמְלֶאכֶת שְׁנֵיהֶן הָֽיְתָה נַעֲשִׂית כְּאֶחָת׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הרואה כ''ג שהוא קורא וכו' לא מפני שאינו רשאי. דמהו דתימא הרואה עבודה אחת אינו רשאי להניחה כדי לילך לראות עבודה אחרת דראיית העבודה מצוה היא משום ברוב עם הדרת מלך ואין מעבירין על המצות קמ''ל דמכיון שהוא אינו עסוק בה לאו עבורי מצוה היא:
ונותנו לראש הכנסת. הוא שעל פיו נחתכין כל צרכי הכנסת מי מפטיר מי פורס על שמע ומי העובר לפני התיבה והוא נותנו לסגן וכו' וכל כך למה משום כבודו דכהן גדול להראות חשיבותו שיש שררות הרבה למטה ממנו:
וכהן גדול עומד ומקבל. מכלל דמקודם יושב הוה ונמצינו למדין שבעזרת נשים היה קורא דאי בעזרת ישראל אסור לישב שאין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד כדכתיב ויבא המלך דוד וישב לפני ה':
וקורא אחרי מות. עד סוף הענין ואך בעשור שבפרשת אמור לפי שהוא בענין אחד וסמוך ומותר לדלג בתורה אם הוא בענין אחד וקרוב בכדי שלא יפסוק המתורגמן אבל אם קודם שיגלול הס''ת עד מקום הדילוג יפסיק המתורגמן לתרגם הפסוק שקרא הקורא אסור לדלג ולגלול לפי שנמצאו הצבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור וכן אם אפי' קרוב הוא בכדי שלא יפסוק המתורגמן אלא שהוא מענין אחר אסור לגלול לפי שבתורה אין מדלגין מענין לענין שדברי תורה הן אזהרות ועונשין ומצות וצריך שיכנסו בלב השומעין וכשאדם יוצא משיטה לשיטה אחרת אינו נוח לו להתבונן:
וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר יותר ממה שקריתי וכו'. כדי שלא להוציא לעז על הס''ת כשרואין אותו אח''כ שקורא לפרשה השלישית על פה ויהיו סבורים שס''ת זו חסר אותה פרשה:
ובעשור שבחומש הפקודים. בפ' פנחס שהוא בספר במדבר ונקרא חומש הפקודים שכתוב בו מניינן של ישראל:
קורא על פה. שאותה פרשה רחוקה היא מפרשת אחרי מות ואך בעשור יותר מכדי הפסקת המתורגמן לפיכך אינו יכול לגלול הס''ת עד לשם כדאמרן מפני כבוד הצבור וס''ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא כשרואין שאדם אחד קורא בשני ספרים:
ומברך עליה שמונה ברכות. אברכות של אחריה קאי לפי שמברך בתתלה על התורה לפניה ולאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת ומוסיף עוד שבע ברכות לאחריה כדחשיב ואזיל:
ועל העבודה. רצה ומסיים שאותך לבדך וגו' ועל ההודיה מודים ומסיים הטוב וכו' ועל מחילת העון סלח לנו ומסיים מוחל עונות וכו' ועל המקדש ועל ישראל וכו' כדקאמר בגמרא:
ואם לאו. קורא באיסטלית לבן משלו דמיהת מצוה בבגדי לבן ואפי' אינם בגדי כהונה כדאמר בגמ' ששירי עבודה ג''כ בבגדי לבן:
אמרו לו לכ''ג הגיע שעיר למדבר. לפי שאינו רשאי להתחיל בעבודה אחרת עד שיגיע שעיר למדבר דכתיב ושלח את השעיר במדבר ואח''כ ובא אהרן אל אוהל מועד וגו' ואפי' קריאת הפרשה שאינה עבודה לא היתה אלא אחר שהגיע השעיר למדבר:
דירכאות היו עושין. שורות שורות של אבנים זו ע''ג זו מלשון דריכה הוא שעליהן דורכין השומרים שעומדים עליהם ומניפין בסודרין כדי שידעו שהגיע שעיר למדבר:
א''ר יהודה וכו' ועד בית חורון. שהוא ראש המדבר וס''ל שמשהגיע השעיר לראש המדבר נעשית מצותו ואעפ''י שלא הגיע למקום הצוק:
לשון של זהורית היה קשור בפתחו של היכל. ואידך ס''ל מכיון שזה לא היה סימן קבוע שהרי אח''כ התקינו שיקשור חציו בסלע וכו' כדאמרי' בהלכה דלעיל לפיכך היו צריכין לסימן אחר:
מתני' בא לו כהן גדול לקרות. פרשת היום כדיליף בגמרא מקרא דקריאת הפרשה מצוה היא:
אם רוצה לקרות בבגדי בוץ. שעובד בהם עבודת היום קורא ואע''פ שקריאת הפרשה אינה עבודה לפי שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן במקדש אפי' שלא בשעת עבודה:
חזן הכנסת. הוא השמש בצרכי צבור:
והולכין מיל. כדאמרינן לעיל יקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה והוא מיל וחוזרין מיל וכששוהין אח''כ כדי הילוך מיל יודעין שכבר הגיע השעיר לבית חורון שהוא ראש המדבר ואין הלכה כר' יהודה:
הלכה: בָּא לוֹ כֹהֵן גָּדוֹל כול'. מְנַיִין לִקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה. רִבִּי אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק. וַיַּ֕עַשׂ מַה תַלְמוּד לוֹמַר כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְי אֶת מֹשֶֽׁה׃ מִיכָּן לִקְרִיאַת הַפָּרָשָׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מנין לקריאת הפרשה. שהיא מצוה:
ויעש. כתיב בפרשת המלואים ויעש אהרן ובניו את כל הדברים אשר צוה ה' ביד משה מה ת''ל אשר צוה הלא כבר נאמר לעיל מיניה כי כן צוויתי אלא מכאן לרבות שנצטוה גם לקריאת הפרשה וילפינן כ''ג ביה''כ ממלואים:
מהו דידביות. דתנינן במתני' ודידביות היו עושין:
קבלן. מלשון מקרא הוא כדכתיב ביחזקאל כ''ו ומתי קבלו יתן בחומותיך והוא כמו שעושין דיק ומצבה נגד החומה ונותנין עליה כלי משחיתים להשחית החומה ולשברה וה''נ במתני' מצבת גדולה עשו שעליה עומדים השומרים ומניפין בסודרין:
הדרן עלך שני שעירי
רִבִּי אִמִּי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שְׁיֵרֵי עֲבוֹדוֹת עוֹבְדִין בְּבִגְדֵי לָבָן. אָמַר רִבִּי מַתָּנָא. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. וְאִם לָאו בְאִיסְטְלִית לָבָן מִשֶּׁלּוֹ. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. לָמָּה. שֶׁהֵן בָּחוּץ. הֲרֵי שְׁחִיטָה הֲרֵי אֵינָהּ אֶלָּא בַחוּץ. וְהוּא עוֹבְדָה בְבִגְדֵי זָהָב. רִבִּי יַסָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי לָבָן. מָצִינוּ שְׁחִיטָה. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי זָהָב. רָצָה עוֹבְדָהּ בְּבִגְדֵי לָבָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
שירי עבודות. אע''פ שאינו עבודות ממש ואין מעכבין אלא כשירי עבודות שאינן אלא למצוה אפ''ה עובדן בבגדי לבן:
מתניתא אמרה כן וכו'. דמשמע דקפדינן על לבן וכלומר למעוטי שאינו עובדה בבגדי זהב וקריאת הפרשה אינה אלא כשירי עבודה:
למה. אינו עובדן בבגדי זהב לשירי העבודות:
שהן בחוץ. וקס''ד דה''ק לא ניתן היום לעבוד בבגדי זהב לדבר שאינו עבודה והוא בחוץ והלכך פריך הרי שחיטה דלאו עבודה היא ואינה אלא בחוץ בעזרה והוא עובדה בבגדי זהב היום שהרי שחט את התמיד בבגדי זהב:
רצה עובדה וכו'. דבאמת אם רצה עובדה בבגדי לבן ועל זה מתמה וכי מצינו לשחיטה רצה וכו' והלא שחיטת התמיד לא היתה אלא בבגדי זהב ושחיטת פרו והשעיר לא היו אלא בבגדי לבן:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרִבִּי עֲקִיבָה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. כּוּלְּהֹן הָיוּ קְרֵיבִין עִם תָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. אַתְיָא דְּרִבִּי לִיעֶזֶר כְּבֵית שַׁמַּי. כְּמַה דְבֵית שַׁמַּי אָֽמְרֵי. תָּדִיר מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ קוֹדֵם. כֵּן רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. תָּדִיר מְקוּדָּשׁ מְקוּדָּשׁ קוֹדֵם. הֵיךְ עֲבִידָה. עֲבוֹדַת הַיּוֹם מְקוּדֶּשֶׁת וּמוּסְפֵי הַיּוֹם תְּדִירִין. עֲבוֹדַת הַיּוֹם קוֹדֶמֶת לְמוּסְפֵי הַיּוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
היך עבידה. כלומר לפיכך ס''ל לר''א דהיך עבידה כך שעבודת היום מקודשת ואילו ואיל העם ואימורי חטאת מעבודות היום הן ומוספין תדירין הן ותדיר ומקודש מקודש קודם:
אתיא דר' אליעור. דאמר אילו ואיל העם היו קודמין למוספין כב''ש בריש פ''ח דברכות דס''ל מברך על היום ואח''כ מברך על היין דברכת היום מקודש וברכת היין תדירה ותדיר ומקודש מקודש קודם כן ר''א ס''ל נמי הכי כדמפרש ואזיל:
גמ' זו דברי ר''א ור''ע. כדפליגי במתני' אבל דברי חכמים דפליגי עלייהו בברייתא וס''ל כולהון היו קריבין וכו' אף אילו ואיל העם ואימורי החטאת הכל היו קריבין אחר עבודת היום של פנים וקודם תמיד של בין הערבים מלבד הוצאת כף ומחתה שהיא אינה עבודה ואותה היה מאחרה לאחר תמיד של בין הערבים וכדאמר ר' יוחנן לקמן הכל מודין בהוצאת כף ומחתה וכו':
משנה: וְאִם בְּבִגְדֵי בוּץ קָרָא קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. יָצָא וְעָשָׂה אֶת אֵילוֹ וְאֶת אֵיל הָעָם וְאֶת שִׁבְעַת כְּבָשִׂים תְּמִימִים דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר עִם תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר הָיוּ קְרֵבִין וּפַר הָעוֹלָה וְשָׂעִיר הַנַּעֲשֶׂה בַחוּץ הָיוּ קְרֵבִין עִם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם׃ קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס לְהוֹצִיא אֶת הַכַּף וְאֶת הַמַּחְתָּה. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. נִכְנַס וְהִקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת וְהֵטִיב אֶת הַנֵּרוֹת. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג.. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי עַצְמוֹ וְלָבַשׁ. מְלַווִין אוֹתוֹ עַד בֵּיתוֹ וְיוֹם טוֹב הָיָה עוֹשֶׂה לְאוֹהֲבָיו בְּשָׁעָה שֶׁיָּצָא בְשָׁלוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הביאו לו בגדי עצמו ולבש. ויוצא לביתו ומלוין אותו כל העם עד לביתו וי''ט היה עושה לאוהביו על שיצא בשלום מן הקודש:
נכנס והקטיר את הקטורת. בין הערבים ולהטיב את הנרות של בין הערבים כמו בשאר הימים:
מתני' קדש ידיו ורגליו וכו' הביאו לו בגדי לבן וכו'. בגמרא מפרש למה היה זה בבגדי לבן וזה היה אחר הקרבת תמיד של בין הערבים כמפורש בהלכה דלעיל:
ר''ע אומר עם תמיד של שחר היו קרבין ופר העולה. דס''ל פר העולה ושבעה כבשים של מוספים היו קריבים אחר התמיד של שחר דכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשין ובסמוך לה ואח''כ עובד עבודת היום בבגדי לבן בטבילה שניה ואח''כ שעיר הנעשה בחוץ ואע''פ שהוא מכלל קרבנות מוסף של היום משום שנאמר בו מלבד חטאת הכפורים א''כ למדנו ששעיר הפנימי שהוא חטאת הכפורים ומעבודת היום הוא קודמו ואח''כ עושה אילו ואיל העם ואח''כ מקטיר אימורי החטאת והן של פר ושעיר הנשרפין ואחר כך מקריב התמיד של בין הערבים כל אלו בטבילה שלישית כשלבש בגדי זהב ואחר כך מקדש ידיו ורגליו ופושט בגדי זהב וטובל ולובש בגדי לבן ומקדש ונכנס לקודש הקדשים להוציא את הכף ואת המחתה וכו' וכדתנן במתני' דלקמן וכן הלכה וכדקאמר הכא בגמרא הכל מודים בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים:
ויצא ועשה את אילו וכו' דברי ר''א. דס''ל לר''א דכל הני דכתיבי ברישא בפרשת היום עביד להו ברישא והיינו אילו ואיל העם ואימורי החטאת והוצאת הכף ומחתה ובתר הכי עביד למוספין את פר העולה ושבעת כבשים ושעיר הנעשה בחוץ האמורים בחומש הפקודים עם תמיד של בין הערבים:
מתני' אם בבגדי בוץ קרא קידש ידיו ורגליו ופשט. כלומר דאלו קרא בכלי לבן שלו א''כ כבר קידש קודם שפשט הבגדי בוץ כשהיה רוצה לקרות ואז א''צ עכשיו אלא טבילה ולבישת בגדי זהב וכו':
וּמְבָרֵךְ עָלֶיהָ שְׁמוֹנֶה בְרָכוֹת. עַל הַתּוֹרָה הַבּוֹחֵר בַּתּוֹרָה. עַל הָעֲבוֹדָה שֶׁאוֹתְךָ נִירָא וְנַעֲבוֹד. עַל הַהוֹדָייָה הַטּוֹב לְךָ לְהוֹדוֹת. עַל מְחִילַת הֶעָוֹן מוֹחֵל עֲווֹנוֹת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. עַל הַמִּקְדָּשׁ הַבּוֹחֵר בַּמִּקְדָּשׁ. וְאָמַר רִבִּי אִידִי. הַשׁוֹכֵן בְּצִיּוֹן. עַל יִשְׂרָאֵל הַבּוֹחֵר בְּיִשְׂרָאֵל. עַל הַכֹּהֲנִים הַבּוֹחֵר בַּכֹּהֲנִים עַל שְׁאָר הַתְּפִילָּה וּתְחִינָּה וּבַקָּשָׁה. שֶׁעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִיווָשֵׁעַ לְפָנֶיךָ. בָּרוךְ אַתָּה יי שׁוֹמֵעַ תְּפִילָּה.
תַּמָּן תַּנִּינָן. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא. וְאֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. מְדַלְּגִין בַּנָּבִיא. וְאֵין מְדַלְּגִין מִנָּבִיא לְנָבִיא. וּבְנָבִיא שֶׁלְשְׁנֵים עָשָׂר מוּתָּר. אֵין מְדַלְּגִין בַּתּוֹרָה. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי שְִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. שֶׁאֵין גֹּלִין סֵפֶר תּוֹרָה בָרַבִּים. רִבִּי יֹוסֵה בָעֵי. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָֽיְתָה פָרָשָׁה קְטַנָּה. אֶלָּא כְדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל תּוֹרָה עַל סֶדֶר. וְהָא תַנִּינָן. קוֹרֵא אַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹ. שַׁנְייָא הִיא. שֶׁהִיא סִדְרוֹ שֶׁל יוֹם. תֵּדַע לָךְ. דְּאָמַר רִבִּי שְִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בְּכָל מָקוֹם אֵינוֹ קוֹרֵא עַל פֶּה. וְהָכָא קוֹרֵא. רִבִּי יוֹסֵה מְפַקֵּד לְבַר עוּלָּא חַזְּנָא דִכְנִישְׁתָּא דְּבַבְלְאֵי. כַּד דְּהִיא חָדָא אוֹרִיָּא תְּהֵא גְיַיל לָהּ לַהֲדֵי פָרוֹכְתָא. כַּד אִיּנּוּן תַּרְתֵּיי תִּי מְיַיבֵּל חָדָא וּמַייְתֵי חָדָא.
בְּכָל אָתָר אַתְּ אָמַר. הוֹלְכִין אַחַר הַתּוֹרָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מוֹלִיכִין אֶת הַתּוֹרָה אֶצְלָן. אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהֵן בְּנֵי אָדָם גְדוֹלִים הַתּוֹרָה מִתְעַלָּה בָהֶן. 37a וְהָא תַמָּן מְיַיבְּלִין אוֹרַייְתָא גַבֵּי רֵישׁ גָלוּתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵירִבִּי בּוּן. תַּמָּן עַל יְדֵי שֶׁזַּרְעוֹ שֵׁלְדָּוִד מְשׁוּקָּע שָׁם אִינּוּן עָֽבְדִין לֹו כְמִנְהַג אַבְהַתְהוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בכל אתר את אמר וכו'. הרי בכל מקום מצינו שצריך לנהוג כבוד להתורה ולילך למקום שהיא והכא את אמר שמוליכין הס''ת מבה''כ אצלם ולהיות כ''ג קורא והיה לו לילך לבהכ''נ ולקרות שם אלא וכו' התורה מתעלה בהן שחשיבות וכבוד הוא להתורה שהיא מתעלה ומתכבדת בהן שזה נותן לזה כדתנינן במתני' וגרסינן להסוגיא עד סוף הלכה בפ''ז דסוטה בהלכה י' וכן לקמן בפ''ד דמגילה בהלכה ה' ושם פירשתי ע''ש:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source