Yoma
Daf 33b
הלכה: וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד אִ֥ישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. עִתִּ֖י. שֶׁיְּהֵא עָתִיד. עִתִּ֖י. שֶׁיְּהֵא מְזוּמָּן. עִתִּ֖י. אַף בַּשַּׁבָּת. עִתִּ֖י. אַף בְּטוּמְאָה. לֹא הָיָה עָתִיד וְהוּא מְזוּמָּן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְיַד שְֽׁנַיִם. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְֽׁנַיִם מָהוּ שֶׁיְּטַמֵּא בְגָדִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ. לֹא הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַמְשַׁלֵּחַ. הָדָא אָֽמְרָה. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְֽׁנַיִם אֵינוֹ מְטַמֵּא 33b בְגָדִים.
Traduction
Il est écrit (ib. 21): Il l’expédiera par un homme, soit par n’importe quel israélite; le mot suivant (du verset) signifie: préparé, disposé, fût-ce un samedi, et l’homme fut-il même impur (230)B., Kritot 14a.. Est-ce que le sens de ''préparé'' et ''disposé'' ne reviennent pas au même? On veut seulement dire qu’il ne faut pas l’expédier par deux personnes. Si pourtant l’expédition a été faite par deux personnes, auront-elles toutes deux des vêtements impurs à ce contact (ou sera-ce le premier seul, qui en a été chargé)? On peut résoudre cette question de ce qu’il est dit (231)Torath Cohanim sur Lv 16, 5. 32: ''Celui qui l’envoie devra laver ses vêtements etc.''; ce sera donc le premier seulement, non celui qui enverra un autre expéditeur. Il en résulte que si le bouc a été envoyé par deux hommes, les vêtements ne deviendront pas impurs pour le second compagnon.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ושלח ביד איש. עתי המדברה והוה ליה למיכתב ושלחו המדברה הלכך דריש ליה איש להכשיר את הזר:
עתי. שיהא עתיד לכך כמו להיות עתידים ליום הזה ולקמיה פריך דהיינו מזומן:
עתי אף בשבת. כלומר אף שיש כאן איסור מדאורייתא בשליחותו כגון שחלה וצריך להרכיבו על כתיפו:
עתי אפילו בטומאה. שנטמא המשתלח וצריך ליכנס לעזרה בטומאה:
לא הוא עתיד הוא מזומן. וכי לאו היינו הך:
אלא. מזומן דהדר קאמר שלא ישלחנו ביד שנים ומזומנים אלא ביד אחד מזומן לכך בלבדו:
שילחו ביד שנים. כגון שהמשלח הראשון מסרו לשליח אחר מהו שהראשון יטמא בגדים מפני שנמסר לו בתחלה לשלחו מי הוי כמשלח ממש:
נישמעינה מן הדא. דדריש בת''כ והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו וגו' ומדכתיב לעזאזל יתירא דהא כבר נאמר לעיל לשלח אותו לעזאזל המדברה ללמד שהמשלחו לעזאזל טעון כיבוס בגדים ולא המשלח את המשלח. כצ''ל וכן הוא בת''כ א''כ הדא אמרה באם שילחו ביד שנים והיינו שהראשון מסרו לשליח אחר אין הראשון טעון כיבוס בגדים לפי שאי אפשר לומר דקרא ממעט להכה''ג שמוסרו בתחלה פשיטא דמהיכי תיתי דטעון כיבוס בגדים ועדיין לא גמר עבודות היום אלא להמשלח הראשון הוא דממעטיה:
בָּרַח דֶּרֶךְ הֲלִיכָה מְטַמֵּא בְגָדִים. דֶּרֶךְ חֲזִירָה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים.
Traduction
Si le bouc s’est enfui vers le rocher où il devra périr, le conducteur aura des vêtements impurs pour le trajet de l’aller; mais si au retour (après avoir été précipité), le bouc s’est échappé et le conducteur a dû le reprendre, celui-ci n’aura pas de vêtements impurs pour ce dernier fait.
Pnei Moshe non traduit
ברח. השעיר ממנו למדבר וכדאמר לקמן משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר אם דרך הליכה לצוק ברח הוי כמשלחו לצוק ומטמא המשלח בגדים ואם לא ברח דרך הליכה לשם אלא דרך חזרה אין זה כמשלחו ואינו מטמא בגדים:
שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. חָלָה הַשָּׁלִיחַ. אֲמַר לָהֶן. כָּךְ תְּהוּ בְשָׁלוֹם. וְאִם חָלָה הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אֲמַר לָהֶן. יָכוֹל הוּא לִטְעוֹן אֶתְכֶם וְלִי. דְּחָייוֹ וְלֹא מֵת. אֲמַר לָהֶן. כֵּן יְהוּ כָל אוֹיְבֵי הַשָּׁמַרְִם. לֹא שֶׁהָיָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַפְלִיגָן אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה אוֹמֵר לָהֶן דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעָן מִיָּמָיו. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. חָלָה הַשָּׁלִיחַ מְשַׁלְּחוֹ בְיַד אַחֵר. חָלָה הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מַרְכִּיבוֹ עַל הַחַמּוֹר. דְּחָייוֹ וְלֹא מֵת. יוֹרֵד אַחֲרָיו וּמֵמִיתוֹ.
Traduction
On demanda à R. Eliézer ce qu’il y avait à faire lorsque le messager, chargé d’expédier le bouc à Azazel, tombait malade (232)Peut-on l’envoyer par un autre?? Il répondit (évasivement): soyez en paix et ne vous inquiétez pas. -Mais si le bouc devient malade et ne peut avancer, faut-il le porter? Le messager sera assez fort, répondit le Rabbi (toujours évasif), pour vous porter et moi avec vous. -Si, après l’avoir poussé dans le précipice, le bouc ne meurt pas, qu’y a-t-il à faire? Il aura la destinée des ennemis du ciel, dit-il. Ce n’est pas que R. Eliézer usait d’échappatoires par ignorance d’une réponse précise à donner; mais il ne voulait pas affirmer une règle qu’il n’avait pas entendu énoncer par un maître. Selon les autres sages, si le messager tombait malade, on se servait d’un autre pour expédier le bouc; si ce dernier était malade, on le menait à dos d’âne; enfin, s’il n’était pas mort après avoir été lancé au précipice, on descendait le tuer.
Pnei Moshe non traduit
שאל את ר' אליעזר וכו'. תוספתא היא בפ''ג ונשתנית שם הנוסחא במקצת:
לא שהיה ר''א מפליגן. בדברים להשואלים אותו אלא כך היה דרכו שלא אמר הלכה בבירור אם לא שמע מימיו מרבותיו:
כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵיבָרִין אֵיבָרִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה בוֹרֵחַ לַמִּדְבָּר וְהַסַרָקִיִין אוֹכְלִין אוֹתוֹ. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה גּוֹרָל שֶׁלַּשֵּׁם עוֹלֶה מִיָּמִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים בַּיָּמִין פְּעָמִים בַּשְּׂמֹאל. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים כָּבָה פְעָמֵים דּוֹלֵק. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה לָשׁוֹן שֶׁלִזְהוֹרִית מַלְבִּין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים מַלְבִּין פְּעָמִים מַאֲדִים. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה אוֹר הַמַּעֲרָכָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה. מִשֶּׁהָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים בַּשַּׁחֲרִית לֹא הָיוּ נוֹתְנִין כַּל הַיּוֹם. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁלַּמַּעֲרָכָה וְלֹא הָיוּ נִמְנַעִין לִהְיוֹת נוֹתְנִין עֵצִים כַּל הַיּוֹם. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָֽיְתָה בְרָכָה מְשׁוּלַּחַת בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֵחֵם הַפָּנִים. וְהָיָה נוֹפֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד כְּזַיִת. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ א)כְלִין וּשְׂבֵיעִין. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ א)כְלִין וּמוֹתִירִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק נִיטְלָה בְרָכָה מִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּמִלֶּחֵם הַפָּנִים. וְהָיָה נוֹפֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד כְּאָפוּן. הַצְּנוּעִים הָיוּ מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן. וְהַגַּרְגְּרָנִים הָיוּ פוֹשְׁטִין אֶת יְדֵיהֶן. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶלָד בְּצִיפּוֹרִין שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֶלֶק חֲבֵירוֹ. וְהוּא הָיָה נִקְרָא בֶּן הָאָפוּן עַד הַיּוֹם. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר אֱֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּף֭ מְעַווֵל וְחוֹמֵֽץ.
Traduction
Pendant tout le pontificat de Simon le juste (233)Tossefta ˆ Sota ch. 13Ê; Derenbourg, Essai, etc., p. 47., avant d’atteindre la moitié du roc, le bouc était brisé en plusieurs morceaux; depuis la mort de Simon, le bouc s’échappait au désert, dont les habitants le dévoraient. Pendant tout le règne de ce pontife, le sort amenait dans sa main droite le lot du sacrifice destiné à Dieu (offert au Temple); depuis sa mort, les lots variaient, tantôt à droite, tantôt à gauche. Pendant toute sa vie, la lampe occidentale (234)Toujours entretenue et servant ˆ allumer les autres lampes. n’a pas cessé de brûler; depuis sa mort, tantôt elle brûlait, tantôt elle s’éteignait. Aussi longtemps qu’il vécut, la langue de laine rouge suspendue à la tête du bouc blanchit (en signe de pardon); depuis sa mort, tantôt elle blanchit, tantôt elle rougit. Durant toute sa vie, le bois une fois dressé sur l’autel, la flamme se développait seule, et après y avoir mis 2 fortes bûches le matin, il n’était plus nécessaire de rien ajouter; depuis sa mort, au contraire, cette flamme diminuait souvent, et pour l’aviver il fallait sans cesse y ajouter du bois, toute la journée. Pendant toute sa vie, une telle bénédiction semblait répandue sur les 2 pains de proposition et sur celui de la présentation (à la Pentecôte), que chaque cohen en mangeait presque la valeur d’une olive, et qu’avec cela chacun était rassasié, d’autres même en laissaient encore; mais, depuis sa mort, c’est à peine s’il en revenait à chacun l’équivalent d’un grain de fève, de sorte que les cohanim convenables n’y touchaient pas, et les gourmands seuls (n’hésitant pas à prendre des miettes) tiraient leur part. Aussi, comme il est arrivé à un cohen de Sephoris de prendre sa part et celle d’un compagnon, on l’a désormais appelé: Ben-Haafôn (le fils de la fève). C’est de lui qu’a dit le psalmiste (71, 4): mon Dieu, délivre-moi de la main du méchant, de la main du pervers et de l’oppresseur (du ravisseur, du glouton).
Pnei Moshe non traduit
והסרקיין. הישמעאלים השוכנים באהלים במדבר:
ולא היו נמנעים וכו'. כלומר שהיה צריך שלא יהו נמנעים מלהוסיף עצים כל היום:
עד כאפון. פול א' מן אפונים:
הוא שדוד אמר וכו' מכף מעול וחומץ. אם מעול הוא הרי חומץ וגוזל הוא אלא כגון זה שחטף חלק חברו שפשט ידיו ממנו והניחו מעצמו ואעפ''י שאינו מעוול מ''מ נקרא חומץ וכמו שכינו אותו וקראוהו בן האפון על שחטפו:
[תַּנֵּי.] אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה נֵר מַעֲרָבִי כָּבָה וְלָשׁוֹן שֶׁלִזְהוֹרִית מַאֲדִים וְגּוֹרָל שֶׁלַּשֵּׁם עוֹלֶה בַשְּׂמֹאל. וְהָיוּ נוֹעֲלִין דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל מִבָּעֶרֶב וּמַשְׁכִּימִין וּמוֹצְאִין אזּוֹתָן פְּתוּלִין. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. הֵיכַל. לָמָּה אַתָּה מְבַהֲלֵינוּ. יוֹדָעִין אָנוּ שֶׁסּוֹפָךְ לִיחָרֵב. שֶׁנֶּאֱמַר פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּֽאֲרָזֶֽיךָ׃
Traduction
On a enseigné: 40 ans avant la destruction du Temple, la lampe occidentale était déjà éteinte, la lanpue rouge suspendue le Kippour ne blanchissait plus, et le sort portant l’indication du sacrifice destiné à Dieu se présentait à la main gauche; le soir, on fermait les portes du Temple, et le matin on les trouvait ouvertes (en signe de ruine). -O Sanctuaire, s’écria R. Yohanan b. Zaccaï, pourquoi nous effraies-tu? Nous savons bien que tu finiras par être renversé, puisqu’il est dit (Za 11, 1): Liban, ouvre tes portes, et le feu consumera tes cèdres.
אַרְבָּעִים שָׁנָה שִׁימֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אָמַר לָהֶן. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת אֲנִי מֵת. אָֽמְרוּ לוֹ. לְמִי נִמְנֶה אַחֲרֶיךָ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי נְחוֹנְיוֹן בְּנִי לִפְנֵיכֶם. הָֽלְכוּ וּמִינּוּ אֶת נְחוֹנְיוֹן. וְקִינֶּה בוֹ [שִׁמְעוֹן] אָחִיו וְהָלַךְ וְהִלְבִּישׁוֹ [אוּנְקְ]לָה וְחֲגָרוֹ (צוּצָל) [צִלְצָל]. אָמַר לַהֶן. רְאוּ מַה נָדַר לַאֲהוּבָתוֹ. אָמַר לָהּ. לִכְשֶׁאַשַּׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה אַלִבִּישׁ נַקְלָה שֶׁלָּךְ וְאַחְגּוֹר (בְּצוּצָל) [בְּצִלְצָל] שֶׁלָּיִךְ. בָּֽדְקוּ אֶת הַדְּבָרִים וְלֹא מָצְאוּ [אוֹתוֹ]. אָֽמְרוּ. מִשָּׁם בָּרַח לְהַר הַמֶּלֶךְ. מִשָּׁם בָּרַח לְאַלֵכְסַנְדְּרִייאָה וְעָמַד וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ. וְקַרַא עָלָיו אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיי בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל הָחוֹמֶר. וּמַה אִם זֶה שֶׁבָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה רְאוּ הֵיאַךְ נְחַזֵּר עָלֶיהָ בַסּוֹף. מִי שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. תַּנֵּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא מִינּוּ אֶת שִׁמְעוֹן. וְקִינֶּה בוֹ נְחוֹנְיוֹן אָחִיו וְהָלַךְ וְהִלְבִּישׁוֹ נַקְלָה וְחֲגָרוֹ (צוּצָל) [צִלְצָל]. אָמַר לַהֶן. רְאוּ מַה נָדַר לַאֲהוּבָתוֹ כול' הֵיךְ קַדְמִייָא. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל הָחוֹמֶר. וּמַה אִם מִי שֶׁלֹּא נִכְנַס לַשְּׂרָרָה רְאוּ הֵיאַךְ הֶעֱשִׂיא אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדָה זָרָה. מִי שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Traduction
Pendant 40 ans (235)B., Menahot 109b., Simon le juste a occupé le pontificat en Israël; la dernière année de sa vie, il annonça sa mort. -Par qui te remplacerons-nous, demandèrent les compagnons? -Par mon fils Nehonia (Onias III), dit-il, qui est devant vous. On le nomma donc. Mais, comme son frère Simon était jaloux de n’avoir pas été nommé, il le revêtit (par fraude) d’une brassière (ou genouillères, agcalh, et lui ceignit les reins d’une étoffe frangée (au lieu de la ceinture pontificale), puis il alla dire de lui: voyez, d’après sa tenue, quel singulier vœu il a fait à son épouse, de s’habiller de vêtements féminins lors de sa nomination à la prêtrise. Pendant qu’on examinait la véracité de son assertion, Onias s’enfuit par le Mont royal vers Alexandrie (pour échapper à la confusion) et fit élever dans cette ville un autel à Dieu. A lui s’applique ce verset (Is 19, 19): en ce jour, il y aura un autel à l’Eternel au milieu de l’Egypte. Une telle fin (hétérodoxe) était pour ainsi dire fatale; car, s’il est arrivé qu’un homme, après avoir dû fuir la suprématie, l’a reconquise finalement, il en sera à plus forte raison de même de celui qui, après avoir momentanément occupé le pouvoir, en est dessaisi (236)Littér.Ê: qui y est entré et en est sorti (s'y adonne).. Telle est, dit-on, la version adoptée par R. Meir. Selon R. Juda, au contraire, Simon fut nommé au pontificat (237)Derenbourg, ib., p. 49, n., et son frère Nehonia, jaloux de lui, commit à son égard tous les faits précités. Or, si quelqu’un n’ayant jamais eu le pouvoir poussa Israël vers un autel étranger (238)Enclin ˆ l'idol‰trie., il en sera à plus forte raison de même de celui qui en a été repoussé.
Pnei Moshe non traduit
הרי נחוניא בני לפניכם. לפי שהיה ממלא מקום אבותיו ואעפ''י שהיה שמעון אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה כדהובאה האי ברייתא בסוף מנחות:
אונקלה. מלבוש של עור:
וחגרו בצלצל. אזור אחד שהיתה מתקשטת בו אשתו ואמר להן וכו':
בדקו את הדברים. וכשרדפו אחריו ולא מצאו אותו ואמרו משם ברח להר המלך וכו':
והרי הדברים ק''ו מה אם זה שלא נכנס לשררה וכו' מי שכבר נכנס לשררה ויצא על ידי שהורידוהו על אחת כמה וכמה. כצ''ל בדברי ר''מ וכן הוא שם ובדברי ר' יהודה גרסינן להא ומה אם זה שברח מן השררה וכו' ונתחלף כאן בטעות:
היך קדמייא. כמו דגריס לעיל בדברי הת''ק:
Yoma
Daf 34a
משנה: וּמֶה הָיָה עוֹשֶׂה. חָלַק לָשׁוֹן שֶׁל זְהוֹרִית חֶצְיוֹ קָשַׁר בַּסֶּלַע וְחֶצְיוֹ קָשַׁר בֵּין שְׁתֵּי קַרְנָיו וְדוֹחֲפוֹ לַאֲחוֹרָיו מִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לֹא הָיָה מַגִּיעַ לַחֲצִי הָהָר עַד שֶׁהוּא נַעֲשָׂה אֵבָרִים אֵבָרִים. בָּא וְיָשַׁב לוֹ תַּחַת הַסּוּכָּה הָאַחֲרוֹנָה עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. מֵאֵימָתַי מְטַמֵּא בְגָדִים מִשֶּׁיֵּצֵא חוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר מִשְּׁעַת דְּחִייָתוֹ לַצִוּק׃
Traduction
Que faisait le messager? (Qu’y avait-il à voir)? Il partageait en deux parts une langue de laine écarlate, dont la moitié était attachée au roc et l’autre moitié aux cornes du bouc; puis il le poussait en arrière dans le précipice, d’où l’animal tombait, en roulant, et avant d’être parvenu à mi-chemin du fond, il était mis en pièces. Le messager allait alors s’asseoir sous la première tente voisine, jusqu’à la nuit. A partir de quel moment ses vêtements étaient-ils impurs? Dès qu’il avait quitté l’enceinte de Jérusalem; selon R. Simon, depuis le moment où il avait lancé le bouc dans le précipice –
Pnei Moshe non traduit
מתני' ומה הי' עושה. דקתני לעיל ורואין את מעשיו:
חלק לשון של זהורית וכו'. לא היה קושרו כל לשון של זהורית בהסלע שמא ילבין מיד מקודם דחיפת השעיר ומתוך שמחת ליבון הלשון שמראה שכבר נתכפרו העוונות ישכח מצות הדחיפה ועוד שיחשוב שמאחר שהלבין הלשון כבר נשלמה המצוה וכן לא היה קושר כולו בין קרניו שמא בשעת דחיפה יכוף השעיר את ראשו תחת גופו כשיפול לאחוריו ולא יוכל לראות אם הלבין הלשון ויהיו כל ישראל עצבין לפיכך קשר חציו בסלע וזה לא ילבין לחצאין עד שתגמור כל המלאכה וכשקושר חציו השני בין קרניו אע''פ שילבין מיד לא יניח מלדחפו הואיל והוא עוסק בו:
בא וישב לו. חוזר ובא וישב תחת סוכה אחרונה ואע''ג שהיוצא חוץ לתחום אפי' הוא ברשות דמצוה אין לו אלא אלפים אמה ממקום שיצא לשם לזה התירו לפי שהוא ירא לעמוד במדבר משתחשך:
מאימתי מטמא בגדים. כדכתיב והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו משיצא וכו' ואין הלכה כרבי שמעון:
משנה: 34a וְכֶבֶשׁ עָשׂוּ לוֹ מִפְּנֵי הַבַּבְלִיִּים שֶׁהָיוּ מְתַלְּשִׁים בִּשְׂעָרוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ טֹל וָצֵא טֹל וָצֵא. יְקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. עֶשֶׂר סוּכּוֹת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד צוּק תִּשְׁעִים רִיס שִׁבְעָה וּמֶחֱצָה לְכָל מִיל׃ עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם וּמְלַוִּין אוֹתוֹ מִסּוּכָּה לְסוּכָּה חוּץ מִן הָאַחֲרוֹן שֶׁבָּהֶן שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ עִמּוֹ לַצּוּק אֶלָּא עוֹמֵד מֵרָחוֹק וְרוֹאֶה אֶת מַעֲשָׂיו׃
Traduction
On a construit à cet effet un pont spécial, pour échapper aux obsessions des Babyloniens (239)Terme désignant la populace., qui venaient tirer les poils du bouc, le harcelant pour hâter son départ, en lui disant: va donc, sors emporter nos péchés. Les plus important personnages de Jérusalem l’accompagnaient jusqu’à la 1re tente. Or, on dressait dix tentes depuis Jérusalem jusqu’à Couq (240)Neubauer, ib., p. 54., soit une distance de 90 ris, à raison de 7 1/2 par mille (ou en total 12 milles). A chaque station, on offrait au messager de la nourriture et de l’eau; et on l’accompagnait d’un arrêt à l’autre, sauf au dernier; on ne poussait pas jusqu’à la dernière limite de Couq, se contentant de s’arrêter de loin pour voir ce qui allait se passer.
Pnei Moshe non traduit
מתני' וכבש עושין לו. כמין מעלה עשו לו בגובה שהוא יוצא דרך אותו הכבש חוץ לעזרה וחוץ לעיר כדי שלא יוכלו הבבליים ליגע בו בהמשתלח לפי שהיו רגילין לתלוש בשערו ואומרים לו טול מהר וצא ולא תשהה עוונותינו אצלנו עוד:
יקירי ירושלים. מחשובי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה שסוכות עשו לו בדרך והולכין בני אדם לפני יה''כ לגור שם ומלוין אותו מסוכה לסוכה:
עשר סוכות. היו מירושלים עד צוק והוא הר גבוה וזקוף לפי שי''ב מיל היה מירושלים עד לשם והן תשעים ריס שהריס הוא רס''ו פסיעות נמצא ז' ריס ומחצה הן אלפים פסיעות פחות חמש והך קרוב לתחום שבת ותשעים ריס הן י''ב מיל:
על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון הרי מים. מעולם לא הוצרך אדם לכך אלא שהיו אומרים לו כן כדי שתתיישב דעתו וייטיב לו לפי שמי שיש לו פת בסלו אינו חושק ותאב לאכול כמי שאין לו פת בסלו:
ומלוין אותו מסוכה לסוכה וכו'. שמירושלים עד סוכה הראשונה מיל וכן בין כל סוכה וסוכה מיל הרי מירושלים עד סוכה האחרונה עשרה מילין ונשארו ב' מילין מסוכה אחרונה עד לצוק ומלוין אותו מיל כמדת תחום שבת ועומדין שם ורואין מרחוק את מעשיו כדמפרש במתני' דלקמן:
הלכה: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כָּבַשׁ גּוּפוֹ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. כֶּבֶשׁ מַמָּשׁ.
Traduction
Selon les uns, on cachait le corps même du bouc (pour le soustraire); selon une autre version, on avait établi (241)Jér., (Sheqalim 6, 3) ( 48a). un passage surélevé (pour faciliter la sortie).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אית תניי תני כבש גופו. כלומר כמין מכבש עשו לו או איזה דבר לכסותו על ראשו וגופו להטמין אותו כדי שלא יגעו בו בעצמו לתלוש שערו ומלשון כבשו פניהם בקרקע הוא ואית תניי יתני כבש ממש מעלה אחת כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף. אֲלֶכְסַנְדְּרִיִין הָיוּ אוֹמְרִין. עַד מָתַי אַתֶּם תּוֹלִין אֶת הַקַּלְקָלָה בָנוּ.
Traduction
R. Hiya b. Joseph ajoute que les Alexandrins (242)Autre désignation de la populace. disaient: jusqu’à quand laisserez-vous suspendue au milieu de nous la personnification de nos fautes (pour le harceler)?
יַקִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם הָיוּ מְלַוִּין אוֹתוֹ עַד סוּכָּה הָרִאשׁוֹנָה. תַּנֵּי. עֶשֶׂר סוּכּוֹת בְּתוֹךְ שְׂנֵים עָשָׂר מִיל. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עֶשֶׂר סוּכּוֹת בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מִיל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. חָמֵשׁ. [וְכוּלָּן עַל יְדֵי עֵירוּב.] וְכֵן אָמַר לִי אֱלִיעֶזֶר בְּנִי. יַכוֹל אֲנִי לַעֲשׂוֹתָן שְׁתַּיִם עַל יְדֵי עֵירוּב.
Traduction
– ''Les notables l’accompagnaient'' est-il dit. On a enseigné (243)Tossefta ˆ ce, ch. 3.: les 10 tentes étaient échelonnées sur un espace de 12 milles; tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Juda, l’espace était seulement de 10 milles. R. Yossé ne lui en attribue que 5, et toutes ces tentes étaient jointes par le symbole de l’eruv. -Ainsi, dit-il, mon fils Eliézer me demanda l’autorisation de parcourir un espace de 2 milles de chaque tente, par suite de l’eruv (soit un total de 4 milles de séparation réelle entre deux stations).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ג עשר סוכות וכו' כסתמא דמתני':
ר' יהודה אומר תשע סוכות בתוך עשרה מיל. כצ''ל וכן הוא בתוספתא שהרי לכ''ע מסוכה אחרונה עד לצוק ב' מילין:
וכולן. מלוין אותו מסוכה לסוכה ע''י עירוב:
וכן השיב לי ר''א בני. אם ע''י עירוב יכול אני לעשות ב' סוכות בין ירושלים ובין צוק ותו לא וע''י עירוב היו מהלכין ויהיו בני ירושלים מלוין אותו ב' מילין ובני סוכה ראשונה יצאו לקראתו ב' מילין הרי ד' מילין שאתה יכול להרחיק סוכה ראשונה מירושלים וכן סוכה השניה ד' מילין מסוכה הראשונה ויהיו בני סוכה הראשונה מקצתן מערבין לצד ירושלים ומקצתן יערבו לצד השניה ללוותו וכן בני סוכה השניה יערבו מקצתן לצד הראשונ' לצאת לקראתו ב' מילין ומקצתן יערבו לצד צוק ללוותו ב' מילין:
עַל כָּל סוּכָּה וְסוּכָּה אוֹמְרִים לוֹ. הֲרֵי מָזוֹן וַהֲרֵי מַיִם. לְיַיפּוֹת אֶת כּוֹחוֹ. לָמָּה. שֶׁאֵין יֵצֶר הָרַע תָאֵב אֶלָּא דָבָר שֶׁהוּא אָסוּר לוֹ. כְּהָדָא רִבִּי מָנָא סְלַק מְבַקְּרָה לְרִבִּי חַגַּיי דַהֲוָה תָּשִׁישׁ. אֲמַר לֵיהּ. צְהִינָא. אֲמַר לֵיהּ. שְׁתֵה. שָֽׁבְקֵיהּ וּנְחַת לֵיהּ. בָּתָר שָׂעָה סְלַק לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מֶה עָֽבְדַת הַהִיא צְהִיוּתָךְ. אֲמַר לֵיהּ. כַּד שְׁרִית לִי אָֽזְלַת לָהּ. רִבִּי חִייָה בַּר בָּא הֲוָה מִשְׁתָּעֵי הָדֵין עוֹבְדָא. חַד בַּר נַשׁ הֲוָה מְהַלֵּךְ בַשּׁוּקָא וּבְרַתֵּיהּ עִימֵּיהּ. אָֽמְרָה לֵיהּ בְרַתֵּיהּ. אַבָּא. צְהִייָא אֲנָא. אֲמַר לָהּ. אוֹרְכִין צִיבְחַר. אָֽמְרָה לֵיהּ. אַבָּא. צְהִייָא אֲמַר לָהּ. אוֹרְכִין צִיבְחַר. וּמִיתַת. רִבִּי אָחָא כַד מְפַנֵּי מוּסָפָא הֲוָה אֲמַר קוֹמֵיהוֹן. אֲחִינָן. מָאן דְּאִית לֵיהּ מֵיינוֹק יֵיזִיל בְגִינֵיהּ.
Traduction
A chacune d’elles on offrait au messager à manger et à boire (sans qu’il en eût besoin), pour lui donner des forces et l’encourager; car le mauvais penchant désire toujours le plus ce qui lui est interdit (244)Jér., (Nedarim 9, 1) ( 41b).. Ainsi, R. Mena alla, un jour de Kippour, rendre visite à R. Hagaï, qui était malade, et lui dit qu’il avait soif. Tu peux boire, dit R. Mena; puis, il le quitta. Au bout d’une heure, il revint et lui demanda s’il avait satisfait sa soif. Du moment où tu m’as permis de boire, dit R. Hagaï, la soif m’a quitté. R. Hiya b. Aba raconte le fait suivant: comme un homme passait un jour de Kippour sur la place publique avec sa fille, elle dit à son père avoir très soif. Attends un peu, lui répondit-il. A la suite d’une nouvelle demande, suivie de la même réponse, elle mourut (preuve qu’il eût mieux valu le lui permettre, et elle s’en serait peut être passée). Aussi, lorsque la prière de Moussaph était achevée en ce jour à la synagogue, R. Aha disait au public: mes frères, que ceux qui ont des enfants chez eux rentrent leur donner à manger, pour éviter tout danger.
Pnei Moshe non traduit
לייפות את כחו. להחזיקו וליישב דעתו ולמה וכו' כהדא עובדא דר' מנא סליק לבקרו לר' חגיי ביה''כ שהיה תש כחו וא''ל ר' חגיי צהינא כמו צחינא צמא אני ותאב לשתות וא''ל שתה שמותר אתה והניחו וירד ולאחר שעה חזר ועלה אצלו ושאלו מה היה בצמאך אם שתית והשיב לו משעה שהתרת לי לשתות הלך לה הצמאה ולא הייתי תאב כלל לשתות:
אבא צהייא אנא. וביום הכפורים היה ואמר לה תמתין עוד מעט וכך אמר לה בפעם שנייה ומתה מחמת הצמא ואלו היה אומר לה שתה אפשר ששוב לא היתה תאבה לשתות:
כד מפני מוספא. כשסיימו להתפלל תפלת מוסף ביום הכפורים היה אומר לפני האנשים שבביה''כ מי שיש לו תינוק יצא וילך בשבילו להאכילו ולהשקותו וכל כך למה שלא יבואו לידי סכנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source