Yoma
Daf 33a
משנה: בָּא לֹו אֵצֶל שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ וְסָמַךְ שְׁתֵּי יָדָיו עָלָיו וְנִתְוַדֶּה. וְכָךְ הָיָה אוֹמֵר אָנָּא הַשֵּׁם עָווּ פָּֽשְׁעוּ חָֽטְאוּ לְפָנֶיךָ עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל. אָנָּא חַשֵּׁם כַּפֶּר נָא וְגו'.
Traduction
Le pontife arrivait alors auprès du bouc devant être envoyé à Azazel; il lui imposait les deux mains et récitait la confession, en ces termes: ''O Eternel, ton peuple et la maison d’Israël a commis des crimes et des fautes, il a péché devant toi; ô Eternel, pardonne-lui etc.''.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בא לו אצל שעיר המשתלח. לאחר שגמר כל המתנות דמים של פר ושעיר בא לו הכהן אצל שעיר המשתלח במקום שהעמידו שם כנגד בית שילוחו:
עוו פשעו חטאו. מתני' ר''מ היא כדפרישית לעיל פ''ג ואינה הלכה אלא כך היה אומר חטאו עוו פשעו:
משנה: מְסָרוֹ לְמִי שֶׁהוּא מוֹלִיכוֹ. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהוֹלִיכוֹ אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים קֶבַע וְלֹא הָיוּ מַנִּיחִין יִשְׂרָאֵל לְהוֹלִיכוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה וְהוֹלִכוֹ עַרְשְׂלָא מִצִּיפּוֹרִין וְיִשְׂרָאֵל הָיָה׃
Traduction
Il le livrait à l’homme chargé de le mener. Tout homme (même simple israélite) est apte pour le mener; seulement les pontifes ont introduit la règle de ne pas en charger un simple israélite. R. Yossé raconte qu’il arriva à une simple israélite nommé Arsela, de Sephoris, de conduire ce bouc au loin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' מסרו. הכ''ג להשעיר למי שהוא מוליכו:
הכל כשרים להוליכו. אף ישראל דמהו דתימא הואיל וכפרה כתיב ביה ליבעי כהן קמ''ל דדרשינן איש להכשיר את הזר:
אלא שעשו כהנים גדולים קבע. מעצמן קבעו זה שלא היו מניחין את ישראל להוליכו ערסלא. שם האיש והיה מצפורי:
הלכה: תַּנֵּי בַּר קַפָּרָא. עָווּ פָּֽשְׁעוּ חָֽטְאוּ. שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר גְּנוּייָן שֶׁלְיִשְׂרָאֵל.
Traduction
Bar-Kappara a enseigné: le pontife faisait la confession des péchés sans désignation (sans les mots: ''ton peuple Israël''), afin de ne pas rappeler le côté désavantageux d’Israël.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני בר קפרא עוו פשעו חטאו וכו'. כלומר סתם אמר ולא סיים עמך בית ישראל שלא להזכיר גנותן של ישראל:
יָֽעֳמַד חַ֛י. מְלַמֵּד שֶׁהוּא עָתִיד לָמוּת. עַד מָתַי הוּא חָייָה. עַד וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת הַקֹּ֔דֶשׁ. דִּבְרֵי רִבִּי יְהוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. עַד שְׁעַת הַוִּידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵין הַוִּידּוּי מְעַכֵּב. מַה נְפַק מִן בֵּינֵיהוֹן. שְׁלָחוֹ בְלֹא ווִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא שָׂעִיר אַחֵר. אַף בַּפָּר כֵּן. שְׁחָטוֹ בְלֹא וִידּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. נִתוַדֶּה וּשְׁחָטוֹ וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם. וְאַתְּ אָמַר. צָרִיךְ לְהָבִיא פָר אַחֵר. צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת עָלָיו פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבַר יָצָא בְוִידּיּיוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן. אַף בְּשָׂעִיר הָמִּשְׁתַּלֵּחַ כֵּן. צְרִיךְ לְהַגְרִיל עָלָיו פַּעַם שְׁנִייָה אוֹ כְבַר יָצָא בְהַגְרִילוֹ שֶׁלְרִאשׁוֹן.
Traduction
– Il sera présenté vivant, est-il dit de ce bouc (Lv 16, 10), pour indiquer qu’après ce moment il sera mené à la mort. -Jusqu’à quel moment devra-t-il rester en vie? -Jusqu’à ce qu’ ''il ait cessé de faire expiation pour le sanctuaire'' (ib. 20); tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Simon, c’est jusqu’à la confession. Selon R. Juda, cette dernière (omise) serait un obstacle à la validité de l’office; selon R. Simon, elle ne l’est pas (229)Jér., (Shevuot 1, 10) ( 33c)., entre ces deux avis, il y a cette différence pratique: s’il a été renvoyé sans la confession du pontife, il faudrait, selon R. Juda, amener un nouveau bouc à cet effet; selon R. Simon, ce n’est pas nécessaire. La même divergence d’avis a lieu pour le taureau égorgé sans la confession préalable. Si après la confession et l’égorgement le sang a été renversé, il faut nécessairement se procurer pour les aspersions, du nouveau sang, en égorgeant un autre taureau; faut-il alors, selon R. Juda, renouveler la confession sur cette seconde victime, ou le devoir a-t-il été suffisamment rempli la première fois? De même, pour le bouc à expédier (qui serait mort après l’achèvement des cérémonies d’intérieur, sauf la confession), faut-il renouveler le tirage au sort à cet effet, ou suffit-il de prendre le premier bouc venu? (deux questions non résolues).
Pnei Moshe non traduit
יעמד חי. כתיב מלמד שהוא עתיד למות וכדדריש להא בת''כ יעמד חי לפני ה' מה ת''ל לפי שנאמר לשלח אותו שילוחו למיתה יכול שילוחו לחיים ת''ל יעמד חי לפני ה' לכפר עליו הא כיצד עמידתו חי לפנ ה' ומיתתו בצוק והיינו נמי דקאמר הכא מלמד שהוא עתיד למות אח''כ אבל עכשיו לפני ה' צריך שיעמד חי ואם מת מקודם צריך להביא אחר ופליגי בה עד מתי צריך להיות חי וגרסינן להא לקמן בסוף פ''ק דשבועות:
עד וכלה מכפר את הקודש. כלומר עד סוף כל הכפרה שהוא לאחר מתן דם של חבירו ולאחר וידוי ודריש לקרא דוכלה וגו' דאדבתריה קאי והקריב את השעיר החי וסמך אהרן וגו' והתודה עליו שבזה נגמר הוא גם כפרת בני ישראל ושלח וגו' וכדמפרש ואזיל דס''ל לר' יהודה דוידוי מעכב כפרה:
עד שעת הוידוי ולא הוידוי בכלל דס''ל אין הוידוי מעכב וכלה מכפר את הקודש אדלעיל קאי והזה עליו מן הדם וגו' שהוא לאחר מתן דמים של חבירו וכלה מכפר הוא ואין דבר אחר מעכב:
מה נפקא מביניהון. כלומר מה איכא עוד נ''מ מביניהן:
שלחו בלא ודוי וכו'. לאו היינו נ''מ אחריתא דהיינו הך אלא הא דגריס אבתרה אף בפר כן וכו' כלומר כי היכי דפליגי בוידוי שעיר המשתלח אם מעכב או לא ה''ג איכא נ''מ ביניהן בפר אם שחטו בלא וידוי:
נתודה. על הפר:
ושחטו ונשפך הדם ואת אמר וכו'. וכלומר דבהא את אומר לכ''ע צריך להביא פר אחר דהרי לר' יהודה נמי כפרת דמים בעינן אלא דמוסיף הוא וקאמר דגם הוידוי מעכב מיהו הא קא מיבעיא לן לר' יהודה אם צריך להתודות על הפר האחר פעם שניה או דנימא דאפי' לר' יהודה כבר יצא בוידויו של ראשון:
אף בשעיר המשתלח כן. איכא נמי למיבעי הכי ואליבא דר' יהודה דס''ל הוידוי מעכב ואם שלחו בלא וידוי צריך להביא אחר להתודות עליו אם צריך להגריל פעם שניה וכו' ולא איפשיטא הני בעיי לר' יהודה:
שֶׁאֵין חַטַּאת צִיבּוּר מֵתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תָּמוּת. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה. וְיֵשׁ אַדַם מַגְרִיל לְמִיתָה מִשָּׁעָה רִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי אָבוּן. 33a וְלֹא אַשְׁכַּחְנָן כֵּן עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר. יָמוּתוּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. הֵן דְּאַתְּ מַקְשֵׁי לָהּ עַל דְּרִבִּי יְהוּדָה קְשִׁיתָהּ עַל דְּמַתְנִיתָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. ווְלַד חַטָּאת וּתְמוּרַת חַטָּאת וְחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בְעָלֶיהָ יָמוּתוּ. וְיֵשׁ אַדַם מֵימַר לְמִיתָה מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה.
Traduction
Selon R. Juda, dit la Mishna, le bouc sans emploi devra périr'' (être abandonné sans profit). Mais, fut-il objecté contre R. Juda, se peut-il que dès le principe on opère le tirage au sort, en destinant l’animal à la mort? Certes, dit R. Aboun, puisque l’on trouve également que, dans un cas analogue, R. Eliézer prescrit aussi (227)(Temoura 3, 1). de laisser périr la victime délaissée. En effet, dit R. Mena, l’objection opposée ici à R. Juda peut aussi bien s’adresser à la Mishna (228)Ib., 4, 1. qui dit: le petit de la victime destinée à un sacrifice expiatoire et l’égorgement de la victime même, dont le propriétaire est mort après cette destination, devront périr, bien que l’on ne puisse pas, dès la première heure, destiner l’animal à la mort (ici pourtant c’est admis).
Pnei Moshe non traduit
ר' יהודה אמר תמות. וא''כ לדידיה מגריל על זוג אחר והשני שיעלה עליו הגורל לה' אינו קרב אלא ימות דלא ס''ל רועה וקשיא על דר' יהודה ויש אדם מגריל למיתה משעה ראשונה לכך בתמיה:
ולא אשכחן על דר' אלעזר. וכי לא מצינו לר''א דס''ל כה''ג ומה אתה מתמה לר' יהודה בלבד הא תנינן בפ''ג דתמורה תמורת אשם וולד תמורתה וכו' ירעה עד שיסתאב וכו' ר''א אומר ימותו ותקשי נמי וכי ממירין בתחלה למיתה ור' מנא קאמר דעדיפא מיניה הן דאת מקשי על הא דר' יהודה וקשייתא טפי על סתם מתני' דריש פ''ד דתמורה דקתני תמן ולד חטאת ותמורת חטאת וכו' ויש אדם מימר למיתה משעה הראשונה אלא מכיון דדינא הכי לק''ע:
Yoma
Daf 33b
הלכה: וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד אִ֥ישׁ. לְהַכְשִׁיר אֶת הַזָּר. עִתִּ֖י. שֶׁיְּהֵא עָתִיד. עִתִּ֖י. שֶׁיְּהֵא מְזוּמָּן. עִתִּ֖י. אַף בַּשַּׁבָּת. עִתִּ֖י. אַף בְּטוּמְאָה. לֹא הָיָה עָתִיד וְהוּא מְזוּמָּן. אֶלָּא שֶׁלֹּא יְשַׁלְּחֶנּוּ בְיַד שְֽׁנַיִם. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְֽׁנַיִם מָהוּ שֶׁיְּטַמֵּא בְגָדִים. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ. לֹא הַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַמְשַׁלֵּחַ. הָדָא אָֽמְרָה. שִׁילָּחוֹ בְיַד שְֽׁנַיִם אֵינוֹ מְטַמֵּא 33b בְגָדִים.
Traduction
Il est écrit (ib. 21): Il l’expédiera par un homme, soit par n’importe quel israélite; le mot suivant (du verset) signifie: préparé, disposé, fût-ce un samedi, et l’homme fut-il même impur (230)B., Kritot 14a.. Est-ce que le sens de ''préparé'' et ''disposé'' ne reviennent pas au même? On veut seulement dire qu’il ne faut pas l’expédier par deux personnes. Si pourtant l’expédition a été faite par deux personnes, auront-elles toutes deux des vêtements impurs à ce contact (ou sera-ce le premier seul, qui en a été chargé)? On peut résoudre cette question de ce qu’il est dit (231)Torath Cohanim sur Lv 16, 5. 32: ''Celui qui l’envoie devra laver ses vêtements etc.''; ce sera donc le premier seulement, non celui qui enverra un autre expéditeur. Il en résulte que si le bouc a été envoyé par deux hommes, les vêtements ne deviendront pas impurs pour le second compagnon.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ושלח ביד איש. עתי המדברה והוה ליה למיכתב ושלחו המדברה הלכך דריש ליה איש להכשיר את הזר:
עתי. שיהא עתיד לכך כמו להיות עתידים ליום הזה ולקמיה פריך דהיינו מזומן:
עתי אף בשבת. כלומר אף שיש כאן איסור מדאורייתא בשליחותו כגון שחלה וצריך להרכיבו על כתיפו:
עתי אפילו בטומאה. שנטמא המשתלח וצריך ליכנס לעזרה בטומאה:
לא הוא עתיד הוא מזומן. וכי לאו היינו הך:
אלא. מזומן דהדר קאמר שלא ישלחנו ביד שנים ומזומנים אלא ביד אחד מזומן לכך בלבדו:
שילחו ביד שנים. כגון שהמשלח הראשון מסרו לשליח אחר מהו שהראשון יטמא בגדים מפני שנמסר לו בתחלה לשלחו מי הוי כמשלח ממש:
נישמעינה מן הדא. דדריש בת''כ והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו וגו' ומדכתיב לעזאזל יתירא דהא כבר נאמר לעיל לשלח אותו לעזאזל המדברה ללמד שהמשלחו לעזאזל טעון כיבוס בגדים ולא המשלח את המשלח. כצ''ל וכן הוא בת''כ א''כ הדא אמרה באם שילחו ביד שנים והיינו שהראשון מסרו לשליח אחר אין הראשון טעון כיבוס בגדים לפי שאי אפשר לומר דקרא ממעט להכה''ג שמוסרו בתחלה פשיטא דמהיכי תיתי דטעון כיבוס בגדים ועדיין לא גמר עבודות היום אלא להמשלח הראשון הוא דממעטיה:
בָּרַח דֶּרֶךְ הֲלִיכָה מְטַמֵּא בְגָדִים. דֶּרֶךְ חֲזִירָה אֵינוֹ מְטַמֵּא בְגָדִים.
Traduction
Si le bouc s’est enfui vers le rocher où il devra périr, le conducteur aura des vêtements impurs pour le trajet de l’aller; mais si au retour (après avoir été précipité), le bouc s’est échappé et le conducteur a dû le reprendre, celui-ci n’aura pas de vêtements impurs pour ce dernier fait.
Pnei Moshe non traduit
ברח. השעיר ממנו למדבר וכדאמר לקמן משמת שמעון הצדיק היה בורח למדבר אם דרך הליכה לצוק ברח הוי כמשלחו לצוק ומטמא המשלח בגדים ואם לא ברח דרך הליכה לשם אלא דרך חזרה אין זה כמשלחו ואינו מטמא בגדים:
שָׁאֲלוּ אֶת רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. חָלָה הַשָּׁלִיחַ. אֲמַר לָהֶן. כָּךְ תְּהוּ בְשָׁלוֹם. וְאִם חָלָה הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. אֲמַר לָהֶן. יָכוֹל הוּא לִטְעוֹן אֶתְכֶם וְלִי. דְּחָייוֹ וְלֹא מֵת. אֲמַר לָהֶן. כֵּן יְהוּ כָל אוֹיְבֵי הַשָּׁמַרְִם. לֹא שֶׁהָיָה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מַפְלִיגָן אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה אוֹמֵר לָהֶן דְּבָרִים שֶׁלֹּא שְׁמָעָן מִיָּמָיו. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. חָלָה הַשָּׁלִיחַ מְשַׁלְּחוֹ בְיַד אַחֵר. חָלָה הַמִּשְׁתַּלֵּחַ מַרְכִּיבוֹ עַל הַחַמּוֹר. דְּחָייוֹ וְלֹא מֵת. יוֹרֵד אַחֲרָיו וּמֵמִיתוֹ.
Traduction
On demanda à R. Eliézer ce qu’il y avait à faire lorsque le messager, chargé d’expédier le bouc à Azazel, tombait malade (232)Peut-on l’envoyer par un autre?? Il répondit (évasivement): soyez en paix et ne vous inquiétez pas. -Mais si le bouc devient malade et ne peut avancer, faut-il le porter? Le messager sera assez fort, répondit le Rabbi (toujours évasif), pour vous porter et moi avec vous. -Si, après l’avoir poussé dans le précipice, le bouc ne meurt pas, qu’y a-t-il à faire? Il aura la destinée des ennemis du ciel, dit-il. Ce n’est pas que R. Eliézer usait d’échappatoires par ignorance d’une réponse précise à donner; mais il ne voulait pas affirmer une règle qu’il n’avait pas entendu énoncer par un maître. Selon les autres sages, si le messager tombait malade, on se servait d’un autre pour expédier le bouc; si ce dernier était malade, on le menait à dos d’âne; enfin, s’il n’était pas mort après avoir été lancé au précipice, on descendait le tuer.
Pnei Moshe non traduit
שאל את ר' אליעזר וכו'. תוספתא היא בפ''ג ונשתנית שם הנוסחא במקצת:
לא שהיה ר''א מפליגן. בדברים להשואלים אותו אלא כך היה דרכו שלא אמר הלכה בבירור אם לא שמע מימיו מרבותיו:
כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם לֹא הָיָה מַגִּיעַ לְמַחֲצִית הָהָר עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה אֵיבָרִין אֵיבָרִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה בוֹרֵחַ לַמִּדְבָּר וְהַסַרָקִיִין אוֹכְלִין אוֹתוֹ. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה גּוֹרָל שֶׁלַּשֵּׁם עוֹלֶה מִיָּמִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים בַּיָּמִין פְּעָמִים בַּשְּׂמֹאל. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה נֵר מַעֲרָבִי דוֹלֵק. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים כָּבָה פְעָמֵים דּוֹלֵק. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה לָשׁוֹן שֶׁלִזְהוֹרִית מַלְבִּין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק פְּעָמִים מַלְבִּין פְּעָמִים מַאֲדִים. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָיָה אוֹר הַמַּעֲרָכָה מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה. מִשֶּׁהָיוּ נוֹתְנִין שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים בַּשַּׁחֲרִית לֹא הָיוּ נוֹתְנִין כַּל הַיּוֹם. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק תָּשַׁשׁ כּוֹחָהּ שֶׁלַּמַּעֲרָכָה וְלֹא הָיוּ נִמְנַעִין לִהְיוֹת נוֹתְנִין עֵצִים כַּל הַיּוֹם. כָּל יָמִים שֶׁהָיָה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק קַייָם הָֽיְתָה בְרָכָה מְשׁוּלַּחַת בִּשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֵחֵם הַפָּנִים. וְהָיָה נוֹפֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד כְּזַיִת. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ א)כְלִין וּשְׂבֵיעִין. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיוּ א)כְלִין וּמוֹתִירִין. מִשֶּׁמֵּת שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק נִיטְלָה בְרָכָה מִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּמִלֶּחֵם הַפָּנִים. וְהָיָה נוֹפֵל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד עַד כְּאָפוּן. הַצְּנוּעִים הָיוּ מוֹשְׁכִין אֶת יְדֵיהֶן. וְהַגַּרְגְּרָנִים הָיוּ פוֹשְׁטִין אֶת יְדֵיהֶן. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶלָד בְּצִיפּוֹרִין שֶׁנָּטַל חֶלְקוֹ וְחֶלֶק חֲבֵירוֹ. וְהוּא הָיָה נִקְרָא בֶּן הָאָפוּן עַד הַיּוֹם. הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר אֱֽלֹהַ֗י פַּ֭לְּטֵנִי מִיַּ֣ד רָשָׁ֑ע מִכַּף֭ מְעַווֵל וְחוֹמֵֽץ.
Traduction
Pendant tout le pontificat de Simon le juste (233)Tossefta ˆ Sota ch. 13Ê; Derenbourg, Essai, etc., p. 47., avant d’atteindre la moitié du roc, le bouc était brisé en plusieurs morceaux; depuis la mort de Simon, le bouc s’échappait au désert, dont les habitants le dévoraient. Pendant tout le règne de ce pontife, le sort amenait dans sa main droite le lot du sacrifice destiné à Dieu (offert au Temple); depuis sa mort, les lots variaient, tantôt à droite, tantôt à gauche. Pendant toute sa vie, la lampe occidentale (234)Toujours entretenue et servant ˆ allumer les autres lampes. n’a pas cessé de brûler; depuis sa mort, tantôt elle brûlait, tantôt elle s’éteignait. Aussi longtemps qu’il vécut, la langue de laine rouge suspendue à la tête du bouc blanchit (en signe de pardon); depuis sa mort, tantôt elle blanchit, tantôt elle rougit. Durant toute sa vie, le bois une fois dressé sur l’autel, la flamme se développait seule, et après y avoir mis 2 fortes bûches le matin, il n’était plus nécessaire de rien ajouter; depuis sa mort, au contraire, cette flamme diminuait souvent, et pour l’aviver il fallait sans cesse y ajouter du bois, toute la journée. Pendant toute sa vie, une telle bénédiction semblait répandue sur les 2 pains de proposition et sur celui de la présentation (à la Pentecôte), que chaque cohen en mangeait presque la valeur d’une olive, et qu’avec cela chacun était rassasié, d’autres même en laissaient encore; mais, depuis sa mort, c’est à peine s’il en revenait à chacun l’équivalent d’un grain de fève, de sorte que les cohanim convenables n’y touchaient pas, et les gourmands seuls (n’hésitant pas à prendre des miettes) tiraient leur part. Aussi, comme il est arrivé à un cohen de Sephoris de prendre sa part et celle d’un compagnon, on l’a désormais appelé: Ben-Haafôn (le fils de la fève). C’est de lui qu’a dit le psalmiste (71, 4): mon Dieu, délivre-moi de la main du méchant, de la main du pervers et de l’oppresseur (du ravisseur, du glouton).
Pnei Moshe non traduit
והסרקיין. הישמעאלים השוכנים באהלים במדבר:
ולא היו נמנעים וכו'. כלומר שהיה צריך שלא יהו נמנעים מלהוסיף עצים כל היום:
עד כאפון. פול א' מן אפונים:
הוא שדוד אמר וכו' מכף מעול וחומץ. אם מעול הוא הרי חומץ וגוזל הוא אלא כגון זה שחטף חלק חברו שפשט ידיו ממנו והניחו מעצמו ואעפ''י שאינו מעוול מ''מ נקרא חומץ וכמו שכינו אותו וקראוהו בן האפון על שחטפו:
[תַּנֵּי.] אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד שֶׁלֹּא חָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה נֵר מַעֲרָבִי כָּבָה וְלָשׁוֹן שֶׁלִזְהוֹרִית מַאֲדִים וְגּוֹרָל שֶׁלַּשֵּׁם עוֹלֶה בַשְּׂמֹאל. וְהָיוּ נוֹעֲלִין דַּלְתּוֹת הַהֵיכָל מִבָּעֶרֶב וּמַשְׁכִּימִין וּמוֹצְאִין אזּוֹתָן פְּתוּלִין. אָמַר לוֹ רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. הֵיכַל. לָמָּה אַתָּה מְבַהֲלֵינוּ. יוֹדָעִין אָנוּ שֶׁסּוֹפָךְ לִיחָרֵב. שֶׁנֶּאֱמַר פְּתַ֥ח לְבָנ֖וֹן דְּלָתֶ֑יךָ וְתֹאכַ֥ל אֵ֖שׁ בַּֽאֲרָזֶֽיךָ׃
Traduction
On a enseigné: 40 ans avant la destruction du Temple, la lampe occidentale était déjà éteinte, la lanpue rouge suspendue le Kippour ne blanchissait plus, et le sort portant l’indication du sacrifice destiné à Dieu se présentait à la main gauche; le soir, on fermait les portes du Temple, et le matin on les trouvait ouvertes (en signe de ruine). -O Sanctuaire, s’écria R. Yohanan b. Zaccaï, pourquoi nous effraies-tu? Nous savons bien que tu finiras par être renversé, puisqu’il est dit (Za 11, 1): Liban, ouvre tes portes, et le feu consumera tes cèdres.
אַרְבָּעִים שָׁנָה שִׁימֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אָמַר לָהֶן. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת אֲנִי מֵת. אָֽמְרוּ לוֹ. לְמִי נִמְנֶה אַחֲרֶיךָ. אָמַר לָהֶן. הֲרֵי נְחוֹנְיוֹן בְּנִי לִפְנֵיכֶם. הָֽלְכוּ וּמִינּוּ אֶת נְחוֹנְיוֹן. וְקִינֶּה בוֹ [שִׁמְעוֹן] אָחִיו וְהָלַךְ וְהִלְבִּישׁוֹ [אוּנְקְ]לָה וְחֲגָרוֹ (צוּצָל) [צִלְצָל]. אָמַר לַהֶן. רְאוּ מַה נָדַר לַאֲהוּבָתוֹ. אָמַר לָהּ. לִכְשֶׁאַשַּׁמֵּשׁ בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה אַלִבִּישׁ נַקְלָה שֶׁלָּךְ וְאַחְגּוֹר (בְּצוּצָל) [בְּצִלְצָל] שֶׁלָּיִךְ. בָּֽדְקוּ אֶת הַדְּבָרִים וְלֹא מָצְאוּ [אוֹתוֹ]. אָֽמְרוּ. מִשָּׁם בָּרַח לְהַר הַמֶּלֶךְ. מִשָּׁם בָּרַח לְאַלֵכְסַנְדְּרִייאָה וְעָמַד וּבָנָה שָׁם מִזְבֵּחַ. וְקַרַא עָלָיו אֶת הַפָּסוּק הַזֶּה בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶ֤ה מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיי בְּת֖וֹךְ אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל הָחוֹמֶר. וּמַה אִם זֶה שֶׁבָּרַח מִן הַשְּׂרָרָה רְאוּ הֵיאַךְ נְחַזֵּר עָלֶיהָ בַסּוֹף. מִי שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. תַּנֵּי. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. לֹא כִי אֶלָּא מִינּוּ אֶת שִׁמְעוֹן. וְקִינֶּה בוֹ נְחוֹנְיוֹן אָחִיו וְהָלַךְ וְהִלְבִּישׁוֹ נַקְלָה וְחֲגָרוֹ (צוּצָל) [צִלְצָל]. אָמַר לַהֶן. רְאוּ מַה נָדַר לַאֲהוּבָתוֹ כול' הֵיךְ קַדְמִייָא. וַהֲרֵי הַדְּבָרִים קַל הָחוֹמֶר. וּמַה אִם מִי שֶׁלֹּא נִכְנַס לַשְּׂרָרָה רְאוּ הֵיאַךְ הֶעֱשִׂיא אֶת יִשְׂרָאֵל לַעֲבוֹדָה זָרָה. מִי שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.
Traduction
Pendant 40 ans (235)B., Menahot 109b., Simon le juste a occupé le pontificat en Israël; la dernière année de sa vie, il annonça sa mort. -Par qui te remplacerons-nous, demandèrent les compagnons? -Par mon fils Nehonia (Onias III), dit-il, qui est devant vous. On le nomma donc. Mais, comme son frère Simon était jaloux de n’avoir pas été nommé, il le revêtit (par fraude) d’une brassière (ou genouillères, agcalh, et lui ceignit les reins d’une étoffe frangée (au lieu de la ceinture pontificale), puis il alla dire de lui: voyez, d’après sa tenue, quel singulier vœu il a fait à son épouse, de s’habiller de vêtements féminins lors de sa nomination à la prêtrise. Pendant qu’on examinait la véracité de son assertion, Onias s’enfuit par le Mont royal vers Alexandrie (pour échapper à la confusion) et fit élever dans cette ville un autel à Dieu. A lui s’applique ce verset (Is 19, 19): en ce jour, il y aura un autel à l’Eternel au milieu de l’Egypte. Une telle fin (hétérodoxe) était pour ainsi dire fatale; car, s’il est arrivé qu’un homme, après avoir dû fuir la suprématie, l’a reconquise finalement, il en sera à plus forte raison de même de celui qui, après avoir momentanément occupé le pouvoir, en est dessaisi (236)Littér.Ê: qui y est entré et en est sorti (s'y adonne).. Telle est, dit-on, la version adoptée par R. Meir. Selon R. Juda, au contraire, Simon fut nommé au pontificat (237)Derenbourg, ib., p. 49, n., et son frère Nehonia, jaloux de lui, commit à son égard tous les faits précités. Or, si quelqu’un n’ayant jamais eu le pouvoir poussa Israël vers un autel étranger (238)Enclin ˆ l'idol‰trie., il en sera à plus forte raison de même de celui qui en a été repoussé.
Pnei Moshe non traduit
הרי נחוניא בני לפניכם. לפי שהיה ממלא מקום אבותיו ואעפ''י שהיה שמעון אחיו גדול ממנו שתי שנים ומחצה כדהובאה האי ברייתא בסוף מנחות:
אונקלה. מלבוש של עור:
וחגרו בצלצל. אזור אחד שהיתה מתקשטת בו אשתו ואמר להן וכו':
בדקו את הדברים. וכשרדפו אחריו ולא מצאו אותו ואמרו משם ברח להר המלך וכו':
והרי הדברים ק''ו מה אם זה שלא נכנס לשררה וכו' מי שכבר נכנס לשררה ויצא על ידי שהורידוהו על אחת כמה וכמה. כצ''ל בדברי ר''מ וכן הוא שם ובדברי ר' יהודה גרסינן להא ומה אם זה שברח מן השררה וכו' ונתחלף כאן בטעות:
היך קדמייא. כמו דגריס לעיל בדברי הת''ק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source