Vayedaber

Yoma

Daf 32a

משנה: שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים מִצְוָתָן שֶׁהָיוּ שָׁוִין בְּמַרְאֶה וּבְקוֹמָה וּבְדָמִים וּבִלְקִיחָתָן כְּאַחַת. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שָׁוִין כְּשֵׁרִים. לָקַח אֶחָד הַיּוֹם וְאֶחָד לְמָחָר כְּשֵׁרִים. מֵת אֶחָד מֵהֶן אִם עַד שֶׁלֹּא הִגְרִיל מֵת אֶחָד מֵהֶן יִקַּח זוּג לַשֵּׁנִי. וְאִם מִשֶּׁהִגְרִיל מֵת יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם בַּתְּחִילָּה. וְיֹאמַר אִם שֶׁל שֵׁם מֵת זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַיֵּם תַּחְתָּיו. וְאִם שֶׁל עֲזָאזֵל מֵת זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יִתְקַיֵּים תַּחְתָּיו. וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב וְיִמָּכֵר וְיִפְּלוּ דָמָיו לִנְדָבָה שֶׁאֵין חַטַּאת צִיבּוּר מֵתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵי תָּמוּת. וְעוֹד אָמַר רִבִּי יְהוּדָה נִשְׁפַּךְ הַדָּם יָמוּת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ. מֵת הַמִּשְׁתַּלֵּחַ יִשָּׁפֵךְ הַדָּם׃

Traduction

Il est recommandable que les deux boucs à offrir le jour du Kippour soient semblables par la couleur de la peau, la stature, la valeur, la simultanéité d’achat. Si, cependant, ils ne se ressemblent pas, ils sont valables, ainsi qu’au cas de l’achat de l’un en un jour et du second un autre jour. Si l’un d’eux meurt avant l’opération du tirage au sort, il faut compléter le couple, si le tirage a déjà eu lieu, on amènera deux nouveaux boucs, et l’on recommencera le tirage au sort comme en principe. Il dira: Si celui qui a été désigné à l’Eternel est mort, celui qui sera de nouveau désigné comme tel devra le remplacer; si c’est le bouc destiné à Azazel qui est mort, son remplaçant ira à sa place, en étant ainsi désigné. Le second restant du premier couple retournera au pacage, jusqu'à ce qu'il lui arrive un défaut qui permette de le vendre le montant pourra servir à une offrande volontaire (privée), car un sacrifice public d’expiation n’a pas besoin d’être mis dans un enclos jusqu’à sa mort. Selon R. Juda, il faut laisser mourir ce bouc (sans pouvoir rien en tirer). R. Juda dit encore (219)Jér., (Sheqalim 1, 4) ( 46b).: si le sang du bouc sacrifié a été renversé (la cérémonie étant incomplète), le bouc destiné à être expédié au loin devra périr (avant que l’on ait recours à un autre couple); ou si le bouc d’Azazel est mort subitement (avant l’aspersion du sang du premier), le sang devra être jeté (et il faut aussi un nouveau couple).

Pnei Moshe non traduit

מתני' שני שעירי יום הכפורים מצותן שיהיו שוין במראה. שניהם לבנים או שחורים:

ובקומה ובדמים. דתלתא שני כתיבי ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירים ולקח את שני השעירים ונתן אהרן על שני השעירים, וכיון דשעירים תרי משמע שני שני שני למה לי אלא שיהו שניהן שוין במראה ובקומה ובדמים:

ולקיחתן כאחת. נפקא מדכתיב ולקח את שני השעירים את לרבות שמצוה בלקיחתן כאחד:

ואע''פ שאינן שוין כשרין. דכתיב שעיר שעיר ריבה:

מת אחד מהן וכו' ויאמר אם של שם מת וכו'. הכי מיתפרשא אם של שם מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו ואם של עזאזל מת יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו:

והשני. אם של עזאזל מת והרי יש כאן עכשיו שנים לשם אחד מזוג הראשון ואחד מזוג שני יתכפר באחד מהן והשני ירעה וכן אם של שם מת והרי יש כאן שנים לעזאזל האחד ישתלח והשני ירעה ואיזה מהן שאמרנו יקרב הראשון שבזוג ראשון יקרב אם הוא של שם והשני שבזוג שני הוא ירעה וכן הראשון שבזוג ראשון ישתלח אם הוא של עזאזל לפי שאין בעלי חיים נדחין ואם אירע להן שעת פסול עדיין יכולין הן להתקן כשיזדווג לו אחר:

שאין חטאת צבור מתה דכי גמירי חמש חטאות המתות ביחיד גמירי ושעירי יה''כ חטאות הצבור הן דכתיב ומאת עדת בני ישראל יקח ולפיכך ירעה עד שיסתאב וכו'. וחטאת מתה הדין בה שמכניסין אותה בבית אחד ומניחין אותה שם עד שתמות:

ר' יהודה אומר תמות. ס''ל דאף (ביחיד) [בצבור] גמירי:

ועוד אמר ר' יהודה וכו'. פליג נמי אהא דס''ל לת''ק בעלי חיים אינן נדחין והלכך אם נשפך הדם של שעיר לשם ימות המשתלח לפי שצריך להביא דם משעיר אחר ואי אפשר אלא בהגרלה שיביא שנים ויגריל עליהן וימות המשתלח הראשון דס''ל בעלי חיים נדחין:

מת המשתלח ישפך הדם. אע''ג דשילוח לא מעכבא לכ''ע דכי כתיב חוקה לעכב אדברים הנעשים בכהן ובבגדי לבן ולא על הדברים הנעשין ביד איש עתי מ''מ ילפינן מקרא דכתיב יעמד חי לפני ה' לכפר עליו עד מתי יהא זקוק המשתלח לעמוד חי עד שעת מתן דמים של חבירו ואם מת קודם לכן אין כפרת הדם של חבירו והלכך צריך להביא אחר ובלא הגרלה אי אפשר וצריך להביא שנים והראשון הוא שידחה דהכל מודים בשחוטים שנדחים:

הלכה: שְׁנֵי שְׂעִירֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים כול'. שְׂעִירִים. מִיעוּט שְׂעִירִים שְׁנַיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁויִן.

Traduction

Par l’expression ''boucs'' (au pluriel), on sait déjà qu’il y a un minimum de plusieurs, soit deux (220)Jér., (Sanhedrin 3, 10) ( 23a)Ê; (Shevuot 4, 1) ( 35b).; et, malgré ce terme, on emploie aussi le mot deux, pour ajouter un fait nouveau, qu’ils devront se ressembler.

Pnei Moshe non traduit

גמ' שעירים מיעוט שעירים שנים וכו'. גרסי' להא בפ''ג דסנהדרין בהלכה ט' ובריש פ''ד דשבועות עד ר' ירמיה בשם ר' אבהו אף הנידונין צריכין לעמוד בשעה שמקבלין דינו ושם היא הגי' הנכונה ובארתי הכל וע''ש:

[כְּבָשִׂים. מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁויִן.]

Traduction

De même, pour les ''agneaux'' (des sacrifices quotidiens), le pluriel indique déjà qu’il s’agit aux moins de deux, et le terme explétif ''deux'' a pour but d’aviser que ces deux agneaux devront se ressembler.

צִפֹּרִים. מִיעוּט צִפֹּרִים שְׁתַּיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת.

Traduction

De même aussi pour les ''oiseaux'' - offerts en expiation par le lépreux, (Lv 14, 4), le pluriel indique déjà qu’il s’agit de deux; et, par le terme explétif ''deux'', on sait que ces deux oiseaux devront se ressembler.

חֲצוֹצְרוּת. מִיעוּט חֲצוֹצְרוֹת שְׁתַּיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שָׁווֹת.

Traduction

La même déduction encore (221)Siffri (Nb 72). est applicable aux ''trompettes'' du temple (Nb 10, 4).

אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. נָתַן מִקְצַת מַתָּנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן. אֵילּוּ [וָאֵלּוּ] נִשְׁפָּכִין כְּמִצְוָתָן. לֲכֵן צְרִיכָה כְּשֶׁנִּקְרָא עֲלֵיהֶן לְשֵׁם פְּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. אִילּוּ נָתַן מִקְצַת מַתָּנוֹת וְנִשְׁפַּךְ הַדָּם שֶׁמָּא אֵינוֹ מֵבִיא אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶן וּמוֹעֲלִין בָּרִאשׁוֹנִים. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. 32a עַד כְּדוֹן בְּשֶׁשָּׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְשֵׁם כּוֹשֶׁר וְהַשְּׁנִיִים לְשֵׁם פְּסוּל. שָׁחַט אֶת הָרִאשׁוֹנִים לְשֵׁם פְּסוּל וְאֶת הַשְּׁנִיִים לְשֵׁם כּוֹשֶׁר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מָצִינוּ פְּסוּל [מוֹצִיא] מִיַּד פִּיגּוּל. מָצִינוּ פְּסוּל מוֹצִיא מִיַּד כּוֹשֶׁר.

Traduction

R. Eléazar dit: si, après avoir fait une partie des aspersions, le sang a été renversé, il faut se procurer d’autre sang pour achever les aspersions; puis la jonction étant faite entre le reliquat du premier sang et celui du second, le tout devra être versé au fond de l’autel, selon la règle. Or, ceci va sans dire, et il a fallu en parler pour le cas où il serait survenu un défaut de pensée (au moment de l’égorgement), rendant le sacrifice impropre ( le reliquat du premier n’est pas devenu impropre par là, et on le versera à sa place régulière). Ce procédé est juste, dit R. Yossé; car, si après avoir opéré une partie des aspersions le sang a été renversé, il faut se procurer d’autre sang pour achever; et pourtant ce serait une prévarication de tirer parti des restes du premier (c’est qu’il a sa valeur propre, sans souci de la cause d’invalidité du second). R. Hagaï demanda en présence de R. Yossé: on sait bien ainsi quelle est la règle lorsque le sang du premier égorgement provient d’une victime valable, et que le second est devenu impropre par une pensée le rendant défectueux (puisqu’alors le point de départ était correct); mais, en cas inverse, le premier sacrifice égorgé est devenu défectueux, et le second est valable, quelle sera la règle? On trouve bien, répond R. Yossé (218)B., Zevahim 29b., qu’une cause de défaut l’emporte sur un motif de rejet (pour la pensée préalable conserver au delà du temps légal); mais la cause de défaut spéciale au premier ne saurait être réversible de fait sur le sacrifice du remplacement (son caractère de validité subsiste).

Pnei Moshe non traduit

נתן מחצת המתנות וכו'. שמביא אחרים תחתיהן ונותן לת''ק כדאית ליה ולר''א ור''ש כדאית להו והרי יש כאן שירי הדם מהראשוני' ומהאחרונים וכגון שלא נשפך הכל אלא שאין בו כדי ליתן ממנו המתנות כולן:

אלו ואלו נשפכין כמצותן. וקס''ד על היסוד קאמר והלכך מסיים ואזיל לא כן צריכה אלא כשנקרא עליהן שם פסול משום דקשיא מאי קמ''ל מהיכי תיתי לא יהיו נשפכין ליסוד הלכך קאמר דלכן צריכה כגון שאירע להן פסול ששחט את השני במחשבת פסול ונשפכין כמצותן דקאמר היינו שירי הראשונים הן נשפכין על היסוד והשניים נשפכין לאמה הן כדין דם פסולין וקמ''ל דלא נפסלו שירי הראשונים במחשבת פסול של השנים ולא אמרי' הואיל ודם השני תחת הראשון הוא נחשבין כאחד מהן:

עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול. שאין מחשבת פסול של השניים פוסל את הראשונים שכבר נשחט בהכשר:

שחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר. אם שחט הראשונים במחשבת פסול ונשפך הדם או אפי' לא נשפך אלא שמתוך שנפסל צריך הוא להביא אחרים ושחט אותם בהכשר מהו בשירי דמים השניים מי אמרי' דהואיל והראשונים נפסלין ונשפכין לאמה גם שירי השניים שבאין תחת הראשונים נשפכין לאמה:

א''ר יוסה. מאי תיבעי לך מצינו פסול מוציא מיד פיגול כהאי דתנינן גבי פיגול בפ''ב דזבחים דבעינן שיהא קרב המתיר כמצותו כגון שבתחלה שחט במחשבת חוץ לזמנו ולא חישב במחשבת פסיל שהוא חוץ למקומו אבל אם חישב במחשבת פסול אע''פ שאח''כ בשאר עבודות חישב מחשבת פיגול שהוא חוץ לזמנו אותה מחשבת פסול מוציא מיד פיגול ופסול הוא ואין בו כרת:

מצינו פסול מוציא מיד כושר. בתמיה וכי מצינו שמחשבת פסול של הראשון יוציא מיד מחשבת הכשר של השני שנשחט תחתיו הא לא אמרי' אלא מה שנשחט בפסול נפסל ומה שנשחט בהכשר כשר:

הדרן עלך פרק הוציאו לו

הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוּסֵה. וְהָֽא כְתִיב וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים אֲשֶׁר לָהֶ֥ם הָרִ֖יב לִפְנֵ֣י יְי. מֵעַתַּה אֲנָשִׁים. מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֲמָר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁוִין. וְהָֽא כְתִיב לֹ֣א תַטֶּ֔ה מִשְׁפַּט֭ גֵּ֣ר יָת֑וֹם. הֲרֵי מָצִינוּ גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אַלְמָנָה עִם מִי שֶׁאֵינָהּ אַלְמָנָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. אֶלָּא מֻפְנִייָא לְהַקִּישׁ לִגְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵֽי. מַה שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אַף שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה (דָנָה) מֵעִידָה. מֵעַתָּה אֵין הָאִשָּׁה (מֵעִידָה) [דָנָה].

Traduction

Mais, objecta R. Hagaï en présence de R. Yossé, puisqu’il est écrit (Lv 19, 17): les deux hommes qui ont une querelle se lèveront devant Dieu, on semble aussi devoir conclure que le mot ''hommes'' (au pluriel) indique le minimum de deux, et que l’explétif ''deux'' implique la ressemblance de ces deux hommes; cependant il est dit (Ex 23, 6): tu ne feras pas pencher la justice partialement comme l’étranger, ou un orphelin; si donc il faut qu’ils soient égaux, ne trouvera-t-on jamais un étranger plaidant contre un non étranger, ou un orphelin contre celui qui ne l’est pas, ou une veuve contre une femme? L’expression ''deux'' sert en ce cas de base à un raisonnement par analogie: de ce qu’ici on emploie le mot ''deux'', ainsi qu’ailleurs (Nb 11, 26), on conclut qu’aux deux cas il s’agira d’hommes seulement, non de femmes ni d’enfants. On tire de là l’enseignement que la femme ne servira pas en témoignage, et à plus forte raison elle ne jugera pas.

Yoma

Daf 32b

רִבִּי יוֹסֵה בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי חוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי [עַל פִּ֣י ׀ שְׁנַיִם עֵדִ֗ים]. וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שְׁנֵי. וַיִּשָּֽׁאֲר֣וּ שְׁנֵֽי אֲנָשִׁ֣ים ׀ בַּֽמַּֽחֲנֶ֡ה. מַה שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אַף שְׁנֵי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר (שְׁנֵי) [וְעָֽמְד֧וּ שְׁנֵי הָֽאֲנָשִׁ֛ים]. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. [אֶחָד שׁוֹתֵק וְאֶחָד מְדַבֵּר.] אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ. וְאֶחָד אַתְּ אוֹמֵר [לֹו]. קַצֵּר בִּדְבָרֶיךָ. שֶׁלֹּא יְהֵא הַדַּייָן מַסְבִּיר פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד וּמֵעִיז פָּנִים כְּנֶגֶד אֶחָד. 32b מַעֲמִיד לָזֶה וּמוֹשִׁיב לָזֶה. [מִשׁוּם רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָֽמְרוּ. אוֹמְרִין לֹו. לְבוֹשׁ כְּשֵׁם שֶׁהוּא לּוֹבֵשׁ. אוֹ הַלְבִּישׁוּ כְשֵׁם שֶׁאַתָּה לָבוּשׁ.]

Traduction

C’est ainsi que R. Yossé b. R. Aboun, ou R. Houna au nom de R. Joseph dit: Comme il est écrit, d’une part (Dt 17, 6): sur l’avis de deux témoins, et d’autre part (Nb 11, 26): deux hommes restèrent au camp; comme dans ce dernier cas il s’agit exclusivement d’hommes, de même au premier cas il s’agit des hommes seuls, ni des femmes, ni des enfants. Quant au verset précité, ''les deux hommes se lèveront etc.'', il a pour but de nous apprendre (222)B. Chevouot 30a. que l’égalité consistera en ceci: l’un ne sera pas debout et l’autre assis, ni l’un réduit au silence tandis que l’autre pourra parler, ni l’un pouvant exposer son affaire au long et l’autre tenu d’abréger; le juge ne fera pas bon accueil à l’un et un visage sévère à l’autre, ou faisant tenir debout l’un et asseoir l’autre. Au nom de R. Ismaël on a ajouté: on engagera le plaidant à être vêtu comme son adversaire, afin que, d’apparence même, ils soient semblables.

אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּייָן לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. וְאֵי זֶה אָסוּר. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶלָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וְכוּל'.

Traduction

J’ai appris, dit R. Juda, que si le juge les veut faire asseoir tous deux, il le peut; mais il est défendu de faire tenir l’un debout et l’autre assis, d’accorder la parole longuement à l’un, non à l’autre etc.

רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת עוֹמְדִין כְּשֶׁהֵן מְעִידִין עֵדוּתָן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין צְרִיכִין לִהְיוֹת עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מְקַבְּלֵין עֵדוּתָן.

Traduction

R. Aba dit au nom de R. Houna: les témoins devront être debout en faisant leur attestation; les accusés le seront aussi, selon R. Jérémie au nom de R. Abahou, pendant que les attestations seront prononcées.

שָׁווִין בְּדָמִים וְאֵין שָׁווִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים. אֵין הַשְּׂעִירִין כְּמִצְווָתָן. שָׁוִין בִּשְׁבַח הַדָּמִים וְאֵין שָׁווִין בְּדָמִים. הַשְּׂעִירִים כְּמִצְוָתָן. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו מִי קוֹדֵם. רִבִּי יִרְמְיָה סְבַר מֵימַר. מִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אָבִיב קָצוּר יָבֵשׁ לִקְצוֹר. אָבִיב קָצוּר קוֹדֵם. הָדָא אָֽמְרָה מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ [מְשׁוּבָּח בְּמַרְאָיו]. מְשׁוּבָּח בְּגוּפוֹ קוֹדֵם.

Traduction

Si les deux boucs sont semblables par le prix d’achat (223)Si, par les hasards de la vente, on les a laissés tous deux au mme prix., sans l’être par la valeur, ils ne sont pas offerts selon la prescription; mais au cas inverse, s’ils sont égaux en valeur sans avoir été achetés au même prix, ce sera une présentation faite selon la prescription (224)L'égalité de valeur l'emporte.. Qu’est-ce qui est préférable, la valeur réelle (intrinsèque), ou celle d’apparence? R. Jérémie pense devoir répondre à cette question en rappelant ce qui suit: pour l’offre de l’omer (premier épi de blé présenté au Temple lors de la Pentecôte), à défaut de blé vert sur pied, si l’on a le choix entre du frais déjà coupé et du sec sur pied, le premier sera préférable; de même ici, si l’on doit choisir entre celui qui a de la valeur intrinsèque et celui qui en a seulement l’apparence, on donnera la préférence au premier.

Pnei Moshe non traduit

שוין בדמים ואין שוין בשבח הדמים. יש אחד מהן יותר משובח בדמים הוא אלא שלקח שניהן בדמים שוין ה''ז אין השעירים כמצותן דהכל הולך אחר שבח הדמים ולפיכך אם שוין הן בשבח הדמים ואין שוין בדמים בלקיחה שלקח אחד מהן ביוקר מחבירו מ''מ השעירים כמצותן הן:

משובח בגופו וכו'. אם יש כאן אחד או השנים שמשובחין בגופן שמנים ואחד שאינו שמן כל כך אלא שמשובח במראיו יותר מחבירו מי קודם:

ר' ירמיה סבר מימר. דנוכל נישמעינה מן הדא דאיתמר גבי עומר דמצותו לקצור מן הלח והיא אביב ואם לא מצא יביא מן היבש כדתנן במנחות בסוף פ' ר' ישמעאל ואם יש כאן אביב שהוא כבר קצור ויבש לקצור אביב הקצור קודם שאע''פ שמצוה היא לקצור מ''מ הואיל וזה משובח בגופו הוא שהוא אביב כרמל עודנו לח מצוה בו יותר א''כ הדא אמרה דהכא נמי המשובח בגופו קודם הוא:

כֵּינִי מַתְנִיתָה. יָבִיא שְׁנַיִם וְיַגְרִיל עֲלֵיהֶם כַּתְּחִילָּה. וְיֹאמַר. זֶה שֶׁעָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַשֵּׁם יִתְקַייֵם תַּחְתָּיו. אֵי זֶה מֵהֶן קָרֵב תְּחִילָּה. רַב אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. בָּרִאשׁוֹן. אָמַר רִבִּי לָא. טַעֲמָא דְרִבִּי יוֹחָנָן. וְעשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְּלִייָה שֶׁלֹּא יִידָּחֶה. וְאַתְייָא כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. וְעָשָׂה֭וּ חַטָּֽאת. קְבָעוֹ בַתְּלִייָה שֶׁיִּזְדַּווֵג לֹו חֲבֵירוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. מֵת שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג שֵׁינִי. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן מָהוּ שֶׁיִידָּחֶה. אֲתַא רִבִּי בָּא רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. שֵׁינִי שֶׁבֵּין זוּג רִאשׁוֹן כְּבָר נִדְחֶה. [כָּל שֶׁכֵּן מִחְלְפָיהּ שִׁיטָּתֵיהּ דְּרַב. מֵת שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג רִאשׁוֹן. שֵׁינִי שֶׁבְּזוּג שֵׁינִי כְּבָר נִדְחֶה.]

Traduction

– L’avis de la Mishna (en cas de mort d’un bouc) doit être rectifié (225)L'hypothse de savoir lequel est mort, est inadmissible. en ces termes: on amènera deux boucs, pour lesquels on commencera l’opération du tirage au sort, en disant: celui que le sort a désigné à l’Eternel subsistera comme tel à la place du décédé (étant supposé que le bouc d’abord désigné à l’Eternel est mort). Si celui d’Azazel est mort, lequel des deux boucs (du premier ou du 2e groupe) sera pris de préférence pour le sacrifice? Selon Rav, on prendra celui du nouveau groupe; selon R. Yohanan, on prendra celui qui reste du premier. Ce dernier, dit R. Zeira, se fonde sur ce qu’il est écrit (Lv 16, 9): il le constituera comme sacrifice expiatoire; cette expression explétive indique qu’en un tel cas douteux, le premier sera choisi. R. Ila dit: R. Yohanan conclut des termes de ce verset qu’en cas de suspension (de doute sur le choix à faire), le premier bouc ne sera pas repoussé et servira. C’est ainsi que R. Yona a dit au nom de R. Zeira: par l’expression ''il le constituera en sacrifice expiatoire'', il est entendu qu’au bouc mis en suspens (par le décès de l’autre) on adjoindra celui d’un autre couple (maintenant le premier pour le service du culte). Selon R. Yohanan (qui se prononce pour le maintien), au cas où le second du second groupe est mort, le second du premier pourra-t-il être repoussé (n’ayant même plus de compagnon du second groupe? Oui, dit R. Aba b. Hiya venant répondre au nom de R. Yohanan, car si le second du second groupe est mort, après que le même est déjà mort dans le premier groupe, le premier sera d’autant plus repoussé qu’il l’a été deux fois; et, à plus forte raison sera-ce ainsi, selon Rav, qui dit déjà, en cas d’un seul bouc mort, de donner la préférence au second du second groupe – (226)Suit une argumentation reproduite de ci-dessus, 5, 5 (4)..

Pnei Moshe non traduit

כיני מתניתא יביא שנים וכו'. משום דקשיא לישנא דמתני' דקתני מת אחד מהן וכו' ויאמר אם של שם וכו' הרי יודע הוא איזה מהן מת שלאחר שהגריל הוא הלכך קאמר דכן צריך לפרש המתני' אם של שם מת יביא וכו' ויאמר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו:

איזה מהן קרב תחלה. מתני' דקתני ואם של עזאזל מת וכו' וא''כ יש כאן שנים של שם איזה מהן שקרב תחלה כלומר שמצוה בתחלה להקריבו:

שני שבין זוג שני. שהוא מזוג השני שהביא להגריל עליהם הוא שיקרב והשני שהוא מזוג ראשון ירעה דס''ל בעלי חיים נדחין ומכיון שבתחלה היה נראה וכשמת חבירו נדחה שוב אינו חוזר ונראה:

רבי יוחנן אמר שני. שמן זוג ראשון יקרב דס''ל בעלי חיים אינן נדחין שאף שאירע לו שעת פסול כשמת חבירו יכול הוא להיות עוד נראה כשיזדווג לו אחר ולא אמרינן הואיל ונדחה ידחה אלא בשחוטין כגון מת המשתלח ישפך הדם:

ועשהו חטאת. כתיב בראשון הוא דקאמר קרא דהכי משמע והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' והדר כתיב ועשהו חטאת והרי כבר אמר והקריב אלא ללמד זה שעלה עליו הגורל בראשון ועשהו חטאת:

אמר ר' לא טעמא דרבי יוחנן וכו'. כלומר ר' לא קאמר לא כדקאמרת דר' יוחנן דריש ועשהו חטאת בראשון סתם דא''כ אפי' מת המשתלח לאחר שנשחט של שם יקרב הוא דגזירת הכתוב הוא שמצוה בראשון ואנן קי''ל דלכ''ע שחוטין נדחין וישפך הדם וצריך להביא זוג אחר ויגריל עליהן אלא דהכי דריש ועשהו חטאת קבעו להראשון בתלייה שאם ימות חבירו שלא ידחה הוא כשיזדווג לו אחר להשתלח והוא יקרב:

ואתא. הא דרבי הילא כהאי דאמר רבי יונה בשם רבי זעירה דקבעו בתלייה עד שיזדווג לו חברו קאמר ולא כהאי דרבי זעירה דמעיקרא:

על דעתיה דרבי יוחנן. דסבירא ליה בעלי חיים אינן נדחין אם אחר כך מת שני שמן זוג שני. ואם כן אין כאן עכשיו זוג אחר שנאמר הראשון חוזר ונראה שיש לו חברו להזדווג עמו מפני שזה הזוג גם כן נפסל הוא והלכך מיבעיא לן שני שמן זוג הראשון מהו שידחה עכשיו הואיל וכבר נדחה שני פעמים שוב אינו חוזר ונראה ואפי' יביא עוד זוג אחר ויגריל אינו קרב אלא זה של שם של זוג האחרון והראשון ירעה:

אתא רבי בא וכו'. וקאמר בשם רבי יוחנן דבכהאי גוונא אמרינן ראשון כבר נדחה כל שכן כלומר משום שכבר נדחה שני פעמים אם כן כמו מכל שכן הוא שדינו שידחה. אי נמי דהאי כל שכן אדבתריה קאי כדקאמר מחלפא שיטתיה דרב וכו' דשמעינן ליה דסבירא ליה דבכהאי גוונא שני שבזוג שני הוא דאמרינן ביה כבר נדחה והא איהו ס''ל דבעלי חיים נדחין כשאירע להן איזה פסול כדקאמר לעיל וא''כ לדידיה מכ''ש שבדין הוא שיהא הראשון נדחה בכה''ג דאפי' לר' יוחנן קאמרינן דנדחה הואיל ונדחה שני פעמים ומכ''ש לרב ולא משני מידי:

הִגְרִיל שְׁלֹשָׁה לִיתֵּן מֵאֶחָד עַל הַבַּדִּין. מֵאֶחָד עַל הַפָּרֹכוֹת. מֵאֶחָד עַל מִזְבֵּחַ הַזָּהָב. אֵי זֶה מֵהֶן מִשְׁתַּלֵּחַ. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. לְכַפֶּ֥ר עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא מְכַפֵּר בּוֹ חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ מְכַפֵּר בּוֹ אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. רִבִּי הִילָא אָמַר. לְכַפֶּ֥ר. עָלָי֑ו. אֵת שֶׁהוּא גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. אֵת שֶׁאֵינוֹ גוֹמֵר בּוֹ אֶת כָּל הַכַּפָּרָה אֵין חֲבֵירוֹ מִשְׁתַלֵּחַ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי זְעוּרָה. שְׁלָשְׁתָּן מִשְׁתַּלְּחִין. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי הִילָא. אֵינוֹ מִשְׁתַלֵּחַ אֶלָּא אַחֲרוֹן בִּלְבַד.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

הגריל ג' וכו'. גרסינן להא בפרק דלעיל בהלכה ד' ושם מפורש:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source