Yoma
Daf 27a
משנה: מִשֶּׁנִּיטַּל הָאָרוֹן אֶבֶן הָֽיְתָה שָׁם מִימוֹת הַנְּבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים וּשְׁתִייָה הָֽיְתָה נִקְרֵאת גְּבוֹהָ מִן הָאָרֶץ שְׁלֹשָׁה אֶצְבָּעוֹת וְעָלֶיהָ הָיָה נוֹתֵן׃
Traduction
Lorsque l’arche de l’alliance fut enlevée, on trouva à sa place une pierre remontant au temps des premiers prophètes (David et Samuel), et nommée Shatiya; cette pierre (haute de 3 doigts) servait de reposoir.
Pnei Moshe non traduit
מתני' משניטל הארון וכו' ושתיה היתה נקראת. שתיה לשון יסוד על שם שממנה נשתת העולם ובה יסד הקב''ה את עולמו:
הלכה: תַּנֵּי. מִן הַמְּנוֹרָה וּלְדָרוֹם הָיָה נִכְנַס. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. מִן הַשּׁוּלְחָן וּלְצָפוֹן הָיָה נִכְנַס. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מִמִּזְבֵּחַ הַזָּהָב וְלַמְּנוֹרָה הָיָה נִכְנַס. מְהַלֵּךְ בֵּינֵיהֶן עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לַצָּפוֹן. דּוֹחֵק הָיָה בָאַצִּילֵי יָדָיו שֶׁלֹּא יִשָּֽׁרְפוּ הַפָּרֹכוֹת. הִגִּיעַ לַצָּפוֹן וְהָפַךְ פָּנָיו לַדָּרוֹם. חוֹזֵר הָיָה לַאֲחוֹרָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְּמַפְסִיעַ בֵּין הַבַּדִּים. כֵּיצַד הוּא 27a עוֹשֶׂה. אָמַר רִבִּי חֲנִינְה. מַנִּיחַ אֶת הַכַּף בָּאָרֶץ וְזוֹרְקְהּ בָּאַוֵּיר וְקוֹלְטָהּ בַמַּחֲתָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. בּוֹדְדָהּ בְרַגְלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מְעָרֶה מִתּוֹךְ הַכַּף וְהִיא מְתַמֶּרֶת וְעוֹלְה. וְאַחַר כָּךְ הִיא פוֹסָה וְיוֹרֶדֶת.
Traduction
On a enseigné (182)Tossefta ˆ ce, ch. 2.: il entrait en suivant le chemin au sud du chandelier; tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Yossé, il passait au nord de la table sacrée. Selon une autre version, il entrait en suivant la voie entre l’autel doré et le chandelier, jusqu’à ce qu’il parvenait au nord; et avec ses coudes il repoussait les rideaux qu’il frôlait, pour ne pas les exposer à s’allumer au contact des charbons. Arrivé au nord, le pontife tournait la face vers le sud; il revenait alors sur ses pas pour ne pas avoir l’air d’avoir marché (en cet espace étroit) entre les barres de l’arche. Comment opérait-il ensuite pour brûler l’encens? R. Hanina répond: il posait l’encensoir à terre, jetait en l’air l’encens, qu’il recueillait dans la pelle. Selon Samuel, il faisait glisser du pied la pelle devant lui (pour ramasser l’encens). Selon R. Yohanan, au contraire, il versait l’encens de l’encensoir sur la pelle, d’où la fumée s’élevait, puis elle redescendait (de façon à s’étendre en tous sens).
Pnei Moshe non traduit
תני וכו'. בתוספתא פ''ב איתא להאי מילתא וגרים התם כאית תניי תני דהכא:
מן המנורה ולדרום היה נכנס. כשנכנס להיכל היה מהלך בין המנורה לבין דרומו של הכותל שהמנורה היתה נתון בדרום ההיכל והשלחן בצפון ומזבח הזהב היה ממוצע בין המנורה ובין השלחן ומשוך קימעא כלפי חוץ:
מן השלחן ולצפון היה נכנס. דקסבר פיתחא בצפון קאי:
אית תניי תני וכו'. הכי גריס בתוספתא שהיה נכנס ומהלך בהיכל עד שנמצא עומד בין המזבח הזהב ולמנורה ומהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון:
דוחק היה באצילי ידיו. כשמהלך בין שתי הפרכות דוחק הוא אותן באצילי ידיו להרחיבן כדי שלא יגעו בגחלים שבמחתה וישרפו הפרכות:
חוזר היה לאחוריו. למן הצד כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים ועייל להדיא:
כיצד הוא עושה. בקטרת כשמגיע לארון:
מניח את הכף בארץ וזורקה. להקטרת באויר וקולטה במחתה:
בודדה ברגלו. דוחק להמחתה ברגליו שתהא קולטת הקטרת שבאויר:
אמר ר' יוחנן. לא כך ולא כך אלא מערה הקטרת מתוך הכף על המחתה והיא מתמרת העשן ועולה ואח''כ היא פוסה ויורדת שמתפשט העשן עד למטה ונתמלא הבית כולו:
הלכה: תַּנֵּי. עַד שֶׁלֹּא הִגְנַז הָאָרוֹן הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא לְאוֹרוֹ שֶׁלְאָרוֹן. מִשֶּׁנִּיטָל הָאָרוֹן הָיָה מְגַשֵּׁשׁ וְנִכְנָס מְגַשֵּׁשׁ וְיוֹצֵא.
Traduction
On a enseigné: aussi longtemps que l’arche était restée là, sa clarté suffisait pour entrer et sortir du sanctuaire (voilé); mais depuis son enlèvement, le pontife tâtonnait en entrant et en sortant.
Pnei Moshe non traduit
גמ' לאורו של ארון. שהיה מאיר בכל בית קדשי הקדשים:
היה מגשש. ממשמש כמו באישון ואפלה:
יָצָא וּבָא לֹו דֶרֶךְ כְּנִיסָתוֹ. כְּרִבִּי יוֹסֵה. בְּרַם כְּרִבִּי מֵאִיר אֲפִילוּ בָעֵי לָא יְכִיל. לָמָּה. שֶׁלֹּא יִתֵּן אֲחוֹרָיו לַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
Il sortait par la même voie qu’il avait suivie pour entrer, selon R. Yossé (qui admet la présence d’un seul rideau); mais, selon R. Meir (qui le fait passer au sud du chandelier), si même le pontife voulait revenir sur ses pas pour retourner par là, il ne le pouvait pas, car il se trouverait tourner le dos au saint des saints.
Pnei Moshe non traduit
כר' יוסי. שפיר אתיא שיצא ובא לו דרך כניסתו דאיהו ס''ל בין השלחן ולצפון היה מהלך בהיכל ומשום דלדידיה לא היתה שם אלא פרוכת אחת בלבד והיא היתה פרופה מן הצפון ושם הוא הפתח שנכנס לפני ולפנים וכשיוצא חוזר לאחוריו מיד דרך כניסתו בצפון:
ברם כר''מ. דאמר בין המנורה ולדרום היה נכנס להיכל דלדידיה שתי פרכות היה והחיצונה פרופה בדרום ומהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון ששם היה הפתח ליכנס לפני ולפנים לכ''ע וא''כ אפי' בעי לחזור לאחוריו וליצא דרך כניסתו לא יוכל שהיה צריך לילך לאחוריו כל אותו מהלך שבין שתי הפרכות עד שיגיע לפריפת החיצונה שבדרום ולחזור לההיכל ונמצא בשעה שהוא מהלך נותן הוא אחוריו לקדש:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ אֶבֶן שְׁתִייָה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וְלָמָּה נִקְרָא אֶבֶן שְׁתִייָה. שֶׁמִּמֶּנָּה הוּשְׁתָּה הָעוֹלָם. כָּתוּב מִזְמ֗וֹר לְאָ֫סָ֥ף אֵ֤ל ׀ אֱ‍ֽלֹהִ֡ים י''י דִּבֶּ֥ר וַיִּקְרָא אָ֑רֶץ וגו'. מִצִּיּ֥וֹן מִכְלַל יוֹפִי אֱלֹ֘הִ֥ים הוֹפִֽיעַ׃ וְאוֹמֵר הִנְנִ֛י יִסַּ֥ד בְּצִיּ֖וֹן אָ֑בֶן וגו'.
Traduction
Cette pierre, dit R. Yohanan, a reçu un tel surnom, parce qu’elle a servi de point de départ à la fondation du monde (188)(Pessahim 5, 1).. C’est aussi l’avis de R. Hiya, selon ce qu’il est dit (Ps 50, 1-2): Chant d’Assaph, le Dieu fort, l’éternel, a parlé, et il a appelé terre… Dieu a fait resplendir sa lumière de Sion, parfaite en beauté; et il est dit ailleurs (Is 28, 16): je mettrai pour fondement une pierre en Sion (2 versets dans lesquels on peut voir une allusion à ladite pierre).
Pnei Moshe non traduit
תני ר''ח. כן ולמה נקרא אבן שתיה וכו' כדיליף מדכתיב מציון מכלל יופי ממנו מוכלל יופיו של עולם:
ואומר לכן כה אמר אדני ה' הנני יסד בציון אבן אבן בוחן פנת יקרת מוסד מוסד המאמין לא יחיש. פנת יקרת מוסד על שם שממנה יוסד והושתת העולם:
כְּתִיב וַיָּבֹ֨א שְׁלֹמֹ֜ה לַבָּמָ֤ה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן֙ יְרֽוּשָׁלַ֔ם. מָה נָן קַייָמִין. אִם מִירוּשָׁלֵם הָיָה בָא. נֵימַר מִירוּשָׁלַיִם לַבָּמָה. אִם מִבָּמָה הָיָה בָא. נֵימַר מִבָּמָה לִירוּשָׁלַיִם הָיָה בָא. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אֶבְוּדָמָא. לַבָּמָה הָיָה בָא שֶׁלֹּא לִיתֵּן אֲחוֹרָיו לַקּוֹדֶשׁ.
Traduction
Il est écrit (2Ch 2, 13): Salomon arriva à la hauteur sise sur la colline de Jérusalem. Dans quel sens faut-il entendre ce verset? Si le verset veut dire que Salomon, venant de Jérusalem, se rendait à ces hauts lieux, il aurait dû dire: ''de Jérusalem à la hauteur''; si au contraire il veut dire que Salomon venait des hauts lieux, le verset devrait dire: ''de la hauteur à Jérusalem''? R. Samuel b. Abdima répond que Salomon venait de la hauteur, et le texte a voulu indiquer (par ce langage équivoque) que le roi agissait, en sortant de là, comme s’il y allait, en revenant sur ses pas, de façon à ne pas tourner le dos au sanctuaire.
Pnei Moshe non traduit
כתיב ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם. ומה אנן קיימין לפירוש הפסוק הזה אם על ביאתו מירושלים להבמה היא נאמר א''כ יאמר ויבא מירושלם לבמה ואם על ביאתו מהבמה לירושלים הוא נאמר א''כ יאמר ויבא מהבמה לירושלם אלא כדר' שמואל בר אבודמא שבא ללמד לבמה היה בא וכו' כלומר כשיצא מן הבמה לירושלים היה כמו שהוא בא להבמה שחזר לאחוריו דרך כניסתו שלא ליתן אחוריו לקדש:
וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה בַבַּיִת הַחִיצוֹן. וְכָךְ הָֽיְתָה תְפִילָּתוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בְצֵאתוֹ בְשָׁלוֹם מִן הַקּוֹדֶשׁ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י''י אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא תֵצֵא עָלֵינוּ גָלוּת לֹא בַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא בַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאִם יָֽצְאָה עָלֵינוּ גָלוּת בַּיּוֹם הַזֶּה אוֹ בַשָּׁנָה הַזֹּאת תְּהָא גָלוּתֵינוּ לְמָקוֹם שֶׁלְתּוֹרָה. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י''י אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יֵצֵא עָלֵינוּ חִסָּרוֹן לֹא בַיּוֹם הַזֶּה וְלֹא בַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאִם יָצָא עָלֵינוּ חִסָּרוֹן בַּיּוֹם הַזֶּה אוֹ בַשָּׁנָה הַזֹּאת יְהֵא חֶסְרוֹנֵינוּ בְחִסָּרוֹן שֶׁלְמִצְווֹת. [יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּהֵא הַשָּׁנָה הַזֹּאת שְׁנַת זוֹל. שְׁנַת שׂוֹבַע. שְׁנַת מַשָּׂא וּמַתָּן. שְׁנַת גְּשׁוּמָה וּשְׁחוּנָה וּטְלוּלָה. וְשֶׁלֹּא יִצְטָֽרְכוּ עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֵלּוּ לָאֵלּוּ. וְאַל תִּפְנֵה לִתְפִילַּת יוֹצְאֵי דְרָכִים. רַבָּנִן דְּקַסָרִין אָֽמְרִין. יְעַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא יִגְבְּהוּ שְׂרָרָה זוּ עַל גַּב זוּ]. וְעַל אַנְשֵׁי הַשָּׁרוֹן הָיָה אוֹמֵר. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ י''י אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יֵעָשׂוּ בָתֵּיהֶן קִבְרֵיהֶן.
Traduction
Dans le vestibule extérieur, le pontife adressait à Dieu une courte prière'', dit la Mishna. Telle était la prière qu’il récitait, quand, au jour du Kippour, il sortait du saint des saints, sauf et heureux (183)Ces formules, sauf les premires, se retrouvent dans la liturgie actuelle du Kippour, au Moussaph.: ''Eternel notre Dieu et Dieu de nos père, qu’il te plaise de ne pas décréter contre nous de captivité, ni en ce jour, ni en cette année; et si un tel sort nous est réservé, puissions-nous être exilés dans une localité où ta loi est en vigueur. Puisses-tu décider, Eternel, que nous ne subissions pas de privation; et si nous devions en subir, ayons toujours le souci de remplir les bonnes œuvres à faire. Eternel notre Dieu et Dieu de nos ancêtres, puisse cette année nouvelle être une année de subsistance facile, une année d’abondance, une année prospère pour le commerce, une année de rosée et de pluie (si les chaleurs devenaient ardentes), où enfin les membres de ton peuple d’Israël ne dépendront pas servilement l’un de l’autre; ne prête pas l’oreille exclusivement aux vœux des voyageurs (qui désirent qu’il n’y ait pas de pluie)''. Selon les rabbins de Césarée, il ajoutait (184)Midr. Rabba ˆ Lv n¡ 2.: ''Puisse, dans le sein d’Israël, ne pas y avoir de suprématie despotique, exercée par l’un au détriment des autres''. En faveur des habitants de Sharon, il ajoutait à part: ''Eternel notre Dieu et Dieu de nos pères, puissent leurs maisons ne pas devenir leurs sépulcres (185)Leurs constructions n'étaient pas solides, dit Neubauer, ib., p. 49.''.
Pnei Moshe non traduit
למקום של תורה. שלא תהא לנו ביטול התורה מחמת הגלות:
בחסרון של מצות. כלומר שנדאג תמיד אפשר שחסרנו לעשות איזה מצוה מן המצות:
גשומה ושחונה. אם שחונה תהא גשומה בעתה:
ועל אנשי השרון. שדרים בין ההרים ובעומק:
שלא יעשו בתיהם קבריהם. מחמת רוב הגשמים ושלא יהו טובעים בתיהן:
וְלֹא הָיָה מַאֲרִיךְ שֶׁלֹּא לְהַבְעִית אֶת יִשְׂרָאֵל׃ מַעֲשֶׁה בְאֶחָד שֶׁהֶאֱרִיךְ וְגָֽמְרוּ לִהִיכָּנֵס אַחֲרָיו. אָֽמְרוּ. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הָיָה. אָֽמְרוּ לוֹ. לָמָּה הֶאֱרַכְתָּה. אָמַר לָהֶן. מִתְפַּלֵּל הָיִיתִי עַל מִקְדַּשׁ אֱלֹהֵיכֶם שֶׁלֹּא יֵיחָרֵב. אָֽמְרוּ לוֹ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיִיתָ צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ.
Traduction
Il ne prolongeait pas sa prière pour ne pas inquiéter les Israélites''; car, comme un jour cette attente se prolongeait, le peuple inquiet pénétra à l’intérieur, pour s’enquérir de ce qui se passait. On dit que c’était Simon le juste, à qui l’on demanda le motif de sa prolongation d’arrêt. Je priais Dieu, répondit-il, que votre sanctuaire ne soit pas détruit. Même pour une cause aussi grave, lui dit-on, tu ne devais pas prolonger ton séjour.
אַרְבָּעִים שָׁנָה שִׁימֵּשׁ שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְהוּנָּה גְדוֹלָה. וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה אָמַר לָהֶן. בַּשָּׁנָה הַזֹּאת אֲנִי מֵת. אָֽמְרוּ לוֹ. מֵאֵיכַן אַתָּה יוֹדֵעַ. אָמַר לָהֶן. כָּל שָׁנָה וְשָׁנָה שֶׁהָיִיתִי נִכְנָס לְבֵית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים הָיָה זָקֵן אֶחָד לְבוּשׁ לְבָנִים וְעָטוּף לְבָנִים נִכְנָס עִמִּי וְיוֹצֵא עָמִּי. וּבַשָּׁנָה הַזּוֹ נִכְנָס עִמִּי וְלֹא יָצָא עִמִּי. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ. וְהָכְתִיב כָל אָדָ֞ם לֹא יִֽהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקּוֹדֶשׁ עַד צֵאת֑וֹ. אֲפִילוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֘ פְּנֵ֣י אָדָם֒ לֹא יִֽהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. אָמַר לוֹן. מַה אֲמַר לִי דַהֲוָה בַּר נַשׁ. אֲנִי אוֹמֵר. הַקָּדוֹשׁ צבָּרוּךְ הוּא הָיָה.
Traduction
– Pendant 40 ans, Simon le juste exerça en Israël les fonctions de pontife (186)Derenbourg, ib., p. 48. Midr. Rabba, ib., 21.; la dernière année, il prédit lui-même sa mort, et lorsqu’on lui demanda comment il le savait, il répondit: ''chaque année, lorsque j’entrais au saint des saints, un vieillard habillé et coiffé de blanc m’accompagnait aussi bien à l’entrée qu’à la sortie; cette fois, il n’était plus avec moi en sortant''. On objecta à ce fait, en présence de R. Abahou, qu’aux termes du verset (Lv 16, 17): nul homme ne devait se trouver dans la tente d’assignation lorsque le pontife entrait au sanctuaire pour obtenir le pardon jusqu’à sa sortie, ni même ceux (les anges) dont il a été dit (Ez 1, 10) leur face ressemble à une figure humaine. Comment donc expliquer cette apparition? Je ne vous dis pas que c’était un homme, fut-il répliqué; mais c’était Dieu lui-même, béni soit-il (187)Ci-dessus, (1, 5)Ê; (Suka 4, 8) ( 54d)..
Pnei Moshe non traduit
אפי' אותן וכו'. והיאך נדמה לו דמות אדם:
א''ל מאן אמר לי וכו'. אפשר כבוד הקב''ה בעצמו נראה לו:
Yoma
Daf 27b
משנה: 27b נָטַל אֶת הַדָּם מִמִּי שֶׁהָיָה מְמָרֵס בּוֹ נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּין לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָן וְלֹא לְמַטָּן אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה. אַחַת. אַחַת וְאַחַת. אַחַת וּשְׁתַּיִם. אַחַת וְשָׁלשׁ. אַחַת וְאַרְבַּע. אַחַת וְחָמֵשׁ. אַחַת וָשֵׁשׁ. אַחַת וָשֶׁבַע. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַזָּהָב שֶׁהָיָה בַהֵיכָל׃ הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַשָּׂעִיר שְׁחָטוֹ קִיבֵּל בַּמִּזְרָק אֶת דָּמוֹ. נִכְנַס לַמָּקוֹם שֶׁנִּכְנַס וְעָמַד בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד וְהִזָּה מִמֶּנּוּ אַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּין לְהַזּוֹת לֹא לְמַטָּן וְלֹא לְמַעְלָן אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה וכו'. יָצָא וְהִנִּיחוֹ עַל כַּן הַשֵּׁנִי שֶׁהָיָה בַהֵיכָל. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא כַן אֶחָד בִּלְבָד. נָטַל דַּם הַפָּר וְהִנִּיחַ דַּם הַשָּׂעִיר וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ אַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּין לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָן וְלֹא לְמַטָּן אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה. נָטַל דַּם הַשָּׂעִיר וְהִנִּיחַ דַּם הַפָּר וְהִזָּה מִמֶּנּוּ עַל הַפָּרוֹכֶת שֶׁכְּנֶגֶד הָאָרוֹן מִבַּחוּץ אַחַת לְמַעְלָן וְשֶׁבַע לְמַטָּן וְלֹא הָיָה מִתְכַּוֵּין לְהַזּוֹת לֹא לְמַעְלָן וְלֹא לְמַטָּן אֶלָּא כְמַצְלִיף. וְכָךְ הָיָה מוֹנֶה. עֵירָה דַם הַפָּר לְתוֹךְ דַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן אֶת הַמָּלֵא לְתוֹךְ הָרֵיקָן׃ וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֵּר עָלָיו זֶה מִזְבַּח הַזָּהָב.
Traduction
Le pontife prenait le sang du taureau de celui qui était chargé de le remuer, entrait à la place d’intérieur (au saint des saints) et se tenait au point d’arrêt (entre les barres de l’arche). Il en aspergeait une part vers le haut (de l’autel) et sept parts vers le bas, sans s’appliquer pour cela, ni à verser le sang en haut, ni au bas (du propitiatoire), mais par un simple jet (189)Tombant ˆ terre., et il comptait de la façon suivante: une, une et une, une et deux, une et trois, une et quatre, une et cinq, une et six, une et sept. Puis, il sortait et posait le récipient sur un piédestal d’or qui se trouvait dans le parvis. On lui amenait le bouc, il l’égorgeait, recueillait le sang dans un vase, entrait à l’intérieur et se tenait au point d’arrêt (comme ci-dessus), aspergeait aussi sept fois, une fois en l’air et sept vers le bas, ne s’appliquant aussi, ni à atteindre le bas ni le haut (du propitiatoire), mais par une sorte de jet, en comptant etc. Puis il sortait, posait le récipient sur un second piédestal du parvis. Selon R. Juda, il n’y avait qu’un piédestal (servant tour à tour à déposer chaque récipient). Aussi, le pontife prenait d’abord le sang du taureau, laissant celui du bouc, en aspergeait sur le propitiatoire, vis-à-vis de l’arche, du dehors, une fois vers le haut et sept fois vers le bas, sans s’appliquer à asperger ni le haut, ni le bas (du propitiatoire), mais en usant d’une sorte de jet, en comptant etc. Ensuite, il reprenait le sang du bouc, laissant celui du taureau et opérant exactement de même. Enfin, il versait le reliquat de sang du taureau auprès du reste du sang de bouc, transvasait le bassin plein (des deux sangs) dans celui qui était vide (pour parfaire le mélange), puis: il se rendait auprès de l’autel placé devant l’Eternel, et, sur lui, sollicitait le pardon, savoir sur l’autel doré (Lv 16, 18).
Pnei Moshe non traduit
מתני' נטל את הדם. הפר ממי שהוא ממרס בו על הרובד הרביעי שבעזרה כדאמרי' בפ' דלעיל:
נכנס למקום שנכנס. בבית קדש הקדשים:
ועמד למקום שעמד. בבין הבדים:
והזה ממנו אחת למעלן ושבע מלמטן. כדיליף בגמרא דגבי פר כתיב והזה באצבעו על פני הכפורת קדמה ולפני הכפורת יזה שבע פעמים וגבי שעיר כתיב והזה אותו על הכפורת ולפני הכפורת הרי בפר מפורש שאותן שלפני הכפורת היינו למטה שבע ובשעיר מפורש דאותה שעל הכפורת אחת היא דכתיב והזה אותו דמשמע חדא וכתיב בשעיר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר מה תלמוד לומר כאשר עשה ללמד שיהו כל עשיותיו שוות כשם שלמטה בפר שבע כך למטה בשעיר שבע וכשם שלמעלה בשעיר אחת כך למעלה בפר אחת:
ולא היה מתכוין להזות לא למעלן. שתהא אחת למעלה בחודה של כפורת העליון ולא שיהו השבע למטה בעוביו שהרי לא היו צריכים להיות נוגעים על הכפורת אלא על הארץ נופלים:
אלא כמצליף. מפרש בגמרא כמטוורד כזו שהוא מטווה ויורד או כמנגדנא כמלקה הזה שמתחיל בין הכתפים ויורד למטה כך היה מתכוין שיהיו ח' הזאות הללו בארץ כשורה זו תחת זו:
וכך היה מונה אחת אחת ואחת וכו'. מפרש בגמרא כדי שלא יטעה שאם לא ימנה הזאה הראשונה שהיא למעלה לעצמה עם כל השבע שלמטה פעמים שיטעה וימנה בהזאה ראשונה של השבע שלמטה שתים ואין לומר שימנה לצרף הזאה של מעלה עם השבע שלמטה וימנה עד שמונה מפני שמצוה להפסיק מתנות שלמטה מתוך שבעה ולא מתוך שמונה:
הביאו לו את השעיר. שיוצא מן ההיכל לבין האולם ולמזבח ומביאין לו השעיר ושוחטו במקום ששחט את פרו:
ר' יהודה אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. טעמיה דחייש לאחלופי ונכתוב עלייהו הי דפר והי דשעיר נמי לא דזמנין דלאו אדעתיה לעיוני בכתבא:
נטל דם הפר וכו'. מסקנא דמילתיה דר' יהודה היא דס''ל לא היה שם אלא כן אחד והיה צריך ליטול דם הפר תחלה כדי להניח דם השעיר על הכן שהיה עליו דם הפר ואין הלכה כר' יהודה:
והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ. זהו בהיכל דכתיב וכן יעשה לאהל מועד דכשם שהוא מזה כל ההזאות בלפני ולפנים כך הוא מזה באהל מועד:
עירה דם הפר לתוך דם השעיר. דכתיב במתנות המזבח ולקח מדם הפר ומדם השעיר משמע משניהן יחד:
ונתן את המלא לתוך הריקן. חוזר ומערה מזרק המלא לתוך הריקן כדי שיתערבו הדמים יפה יפה:
הלכה: מָהוּ כְמַצְלִיף. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חֲנַנְיָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כִּמְטַווְרֵד.
Traduction
On entend par le mot ''jet'' de la Mishna, dit R. Samuel b. Hanania au nom de R. Eliézer, une opération semblable à un coup de verge.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מהו כמצליף וכו'. כדפרישית במתני':
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כְּדֵי שֶׁלֹּא יְטְעֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. כְּדֵי שֶׁיִּגְמוֹר הַזִּיּוֹתָיו מִתּוֹךְ שֶׁבַע. וְהָא קָתַנֵּי. שֶׁבַע וָאַחַת. אָמַר רִבִּי בוּן. כָּתוּב אֶל פְּנֵ֥י הַכַּפֹּ֖רֶת שֶֽׁבַע. מַה תַלְמוּד לוֹמַר יַזֶּ֧ה. כְּדֵי שֶׁתְּהֵא הַזָּייָה רִאשׁוֹנָה נִמְנֵית עִמָּהֶן.
Traduction
Le compte prescrit, dit R. Yohanan, avait lieu pour éviter que le cohen se trompe; selon R. Zeira, ce compte avait pour but de faire en sorte que le nombre d’aspersions s’arrêtait au chiffre de sept. Mais n’est-il pas dit, dans un enseignement que, selon R. Juda, on comptait jusqu’à sept et un, soit huit (tout en comptant une fois à part)? R. Aboun dit que, du texte biblique même, on conclut à la nécessité de compter une fois à part, puisqu’il est dit (ib. 14): devant le propitiatoire il aspergea sept fois; or, à quoi bon redire: ''il aspergera'' (c’est déjà dit au commencement)? c’est donc pour indiquer que la première aspersion devra compter à part et avec les autres (190)Voir Torath Cohanim sur (Lv 16). Ð Dans les édit. De Venise et les imitations, le v. ommence ici..
Pnei Moshe non traduit
כדי שלא יטעה א''ר זעירא וכו'. כדפרישית במתני' ולפיכך אינו מונה עד שמונה:
והא קתני שבע ואחת. כלומר לדידך דקאמרת שמצוה שיגמור הזיותיו מתוך שבע א''כ לא היה צריך כלל להזכיר הזאה ראשונה עמהן ובמתני' קתני שמזכיר גם את האחת:
כָּתוּב וְהִזָּ֥ה אוֹתוֹ עַל הַכַּפּוֹרֶת. יָכוֹל עַל גַּגָּהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר לִפְנֵי הַכַּפּוֹרֶת. יָכוֹל עַל מִצְחָהּ. תַּלְמוּד לוֹמַר עֻל וְלִפְנֵי. רִבִּי זְעוּרָה אָמַר. צָרִיךְ שֶׁיּהֵא נוֹגֵעַ. רִבִּי שְֽׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק אָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיּהֵא נוֹגֵעַ. אָמַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. טַעֲמָא דְרִבִּי שְֽׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וְהִזָּ֥ה אוֹתוֹ עַל הַכַּפּוֹרֶת וְלִפְנֵ֥י הַכַּפּוֹרֶת. מַה כַּפּוֹרֶת שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן. עַל מִצְחָהּ לֹא עַל גַּגָּהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיּהֵא נוֹגֵעַ. אַף כַּפּוֹרֶת שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן עַל מִצְחָהּ לֹא עַל גַּגָּהּ וְאֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיּהֵא נוֹגֵעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִיסְבּוֹר סְבַר רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. הַזָּיוֹת שָֽׁעִיר שֶׁלְמַעֲלָה לְמֵידוֹת מֵהַזָּיוֹת פָּר שֶׁלְמַעֲלָן. וְאֵינוֹ כֵן. אֶלָּא הַזָּיוֹת [שָֽׁעִיר] שֶׁלְמַעֲלָן לְמֵידוֹת מֵהַזָּיוֹת פָּר שֶׁלְמטָּן.
Traduction
Comme il est écrit (ibid. 15): il l’aspergera sur le propitiatoire, cela ne veut pas dire sur le sommet, puisqu’il est dit (d’autre part): et devant le propitiatoire. Or, par cette dernière expression, on pourrait supposer qu’il s’agit du côté (de la face); c’est pourquoi il est dit: ''sur'' et ''devant'' (que, pour asperger, il faut lever la main et lancer le sang au devant). Selon R. Zeira, le sang devra toucher au propitiatoire; selon R. Samuel b. R. Isaac, ce n’est pas nécessaire. R. Aboun b. Hiya dit que ce dernier se fonde sur ce qu’il est écrit: ''il l’aspergera sur le propitiatoire'' et ''devant le propitiatoire''. Comme pour le propitiatoire dont il est question plus loin (au sujet su sang de taureau), il suffit de l’atteindre à la moitié, non au sommet, sans qu’il soit besoin de le toucher; de même, pour le propitiatoire en question ici (pour le sang du bouc), les mêmes conditions suffiront. R. Yossé dit: R. Aboun b. Hiya sembla dire que l’on déduit les règles pour l’aspersion du sang de bouc en question vers le haut, de celles qui ont été aussi énoncées, pour le haut, au sujet de l’aspersion du sang de taureau (pour le point de savoir si le sang devra toucher, ou non); en réalité, il n’en est pas ainsi, et l’on déduit les aspersions du sang de bouc, vers le bas, des mêmes aspersions provenant du taureau.
Pnei Moshe non traduit
א''ר בון. דזה נלמד מן הכתוב היא דכתיב ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים והאי יזה מיותר הוא דהא כתיב והזה באצבעו אלא ללמד שצריך שתהא הזאה ראשונה שהיא אחת שלמעלה נמנית עם כל הזאות שבע שלמטה:
כתיב והזה וכו'. במתן דמים דשעיר כתיב והזה אותו על הכפרת ולפני הכפרת יכול על גגה וחודה דהכפרת תלמוד לומר לפני אי לפני יכול על מצחה כלומר על פני רחבה ת''ל על ולפני כלומר דתרוייהו צריכי ללמד שלא יזה לא על תודה ולא ע''פ רחבה אלא כנגדה:
צריך שיהא נוגע. הזאה בהכפרת:
טעמא דר' שמואל דא''צ שיהא נוגע דכתיב בשעיר והזה אותו וגו' וכתיב לעיל בפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מה להלן על מצחה כלומר כנגד מצחה וא''צ שיהא נוגע דהא קדמה כתיב משמע דבמקצת צריך שיהא קדמה וכלומר שיטה בההזאה קדמה ולא יגע בהכפרת שהיא במערב אף כפרת שנאמר בשעיר כנגד מצחה ולא על גגה וכו':
מיסבור סבור ר' [בון בר] חייה (בון) הזיית שעיר מעלה וכו' ואינה כן אלא הזיות שעיר שלמטן למידות מהזיות פר שלמטן. כצ''ל וכדמייתי הברייתא דת''כ פ' אחרי מות דלקמיה דדריש והזה אותו דשעיר על אחת דלמעלה ולפני הכפרת והיינו למטה בשעיר אינו יודע כמה שאינו מפורש למטה אלא בפר הרי אני דן וכו' כמבואר ונמצא דלמטה בשעיר הוא דנלמד מלמטה דפר ולמעלה דפר הוא דנלמד מלמעלה דשעיר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source