Yoma
Daf 25b
תַּמָּן אַתְּ אָמַר. מְלֹא קֻמְצוֹ בְּקֻמְצ֗וֹ. וְהָכָא אַתְּ אָמַר מְלֹא קוּמְצוֹ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַה לְהַלָּן קוֹמֶץ הֶחָסֵר פָּסוּל וְהָכָא קוֹמֶץ הֶחָסֵר פָּסוּל. 25b חָפְנַיִם מָהוּ שֶׁיּיֵעָשֶׂה כִכְלִי שָׁרֵת לְקַדֵּשׁ. אַחֵר מָהוּ שֶׁיַּחְפּוֹן וְיִתֵּן לְתוֹךְ חָפְנָיו. מָהוּ שֶׁיַּעֲשֶׂה מִידָּה לְחָפְנָיו. בְּכָל חָפְנַיִם מְשַׁעֲרִין אוֹ אֵין מְשַׁעֲרִין אֶלָּא בְחָפְנָיו. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שָׁאַל. חָפַן וָמֵת. אָחֵר מָהוּ שֶׁייִכָּנֵס בְּחָפְנָיו. אִין תֵּימַר. חָפְנַיִם עָשׂוּ אוֹתָן כִּכְלִי שָׁרֵת שָׁרֵת לַקּוֹדֶּשׁ. הָדָא אָֽמְרָה. חָפַן וָמֵת אֵין אָחֵר נִכְנַס בְּחָפְנָיו. אֵין אַחֵר חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹךְ חָפְנָיו. וְעוֹשִׂין מִידָּה לְחָפְנָיו. וְאֵין מְשַׁעֲרִין בְּכָל חָפְנַיִם. אִין תֵּימַר. חָפְנַיִם לֹא עָשׂוּ אוֹתָן כִּכְלִי שָׁרֵת לַקּוֹדֶּשׁ. הָדָא אָֽמְרָה. חָפַן וָמֵת. אָחֵר נִכְנַס בְּחָפְנָיו. אַחֵר חוֹפֵן וְנוֹתֵן לְתוֹךְ לָפְנָיו. וְאֵין עוֹשִׂין מִידָּה לְחָפְנָיו. וּמְשַׁעֲרִין בְּכָל חָפְנַיִם.
Traduction
Mais ne peut-on pas objecter que, pour l’offrande de farine, cette précision est exigible, en raison de l’emploi des deux expressions, ''une poignée pleine'' et ''une poignée'', tandis qu’à l’égard de l’encens, il y a seulement le terme ''la poignée pleine''? On le déduit par analogie, répond R. Jacob b. Aha ou R. Simon au nom de R. Josué b. Lévi: pour l’un comme pour l’autre, la poignée défectueuse est impropre au culte. Est-ce que le reliquat de la poignée défectueuse est impropre au culte. Est-ce que le reliquat de la poignée est considéré comme s’étant trouvé dans un vase sacré et devient saint en même temps. En outre, est-ce qu’un autre cohen peut prendre la poignée et la placer dans la main de celui qui encense? De même, est-il permis d’adopter une mesure de poignée, sans prélever directement. Peut-on utiliser pour cette mesure la poignée de n’importe qui, ou faut-il que ce soit seulement la main du cohen qui offre aussi l’encens? C’est ainsi que R. Josué b. Levi a demandé (4, 3): si le cohen qui a pris la poignée meurt, est-ce que son suppléant pourra utiliser cette même poignée? Or, si l’on considère la prise de poignée comme un vase sacré communiquant la sainteté à ce qu’elle contient, il en résulte qu’elle a un caractère spécial de sainteté, n’autorisant pas qu’un autre cohen, en cas de décès, entre dans cette première poignée (émise), ni qu’un autre fasse le prélèvement pour lui remettre en mains, ni d’établir une mesure anticipée pour la poignée, ni de mesurer avec n’importe quelle autre main. Si au contraire la poignée n’est pas considérée comme un ustensile communiquant la sainteté à son contenu, tout ce qui vient d’être dit sera autorisé.
Pnei Moshe non traduit
תמן את אומר וכו'. כלומר הניחא בקמיצת מנחה דאתה דורש מלא קומצו ובקומצו שלא יותיר ולא יחסיר:
והכא את אמר מלא קומצו. כלומר והכא בחפינת קטרת דלא כתיב בחפניו אלא מלא חפניו בלבד וא''כ נימא דהוי כמאן דדרשת מלא קומצו דמנחה דלא שמעינן שלא יחסיר ושלא יותיר אלו לא כתיב עוד בקומצו והשתא מנלן בחפינת קטרת כן:
מה להלן וכו'. דכתיב כאן מלא קומצו וכתיב בחפינה מלא חפניו מה להלן קומץ החסר פסול אף הכא קומץ החסר פסול וכלומר דילפינן מלא מלא שלא יחסיר ושלא יותיר בחפינה כמו בקמיצת המנחה:
חפנים מהו שיעשה ככלי שרת לקדש. אם חפנים דינן ככלי שרת לקדש מה שנתון בתוכן ושוב אינו נפדה כדין מה שנתקדש בכלי שרת או לא:
אחר מהו וכו'. עוד מיבעיא לן אם יכול כהן אחר לחפון ליתן לתוך חפניו של המקטיר וכן מהו שיעשה מדה כמלא חפניו ויתן לחפניו וכן מספקא לן אם בכל חפנים משערין ולא בעינן חפניו של המקטיר בדוקא או אין משערין אלא בחפניו של המקטיר:
ר' יהושע בן לוי שאל וכו'. עוד מספקא לן כהאי דשאל ריב''ל בפ' דלעיל בהלכה ג' חפן ומת וכו'. והשתא פשיט ליה דכל אלו הבעיות בתרייתא בבעיא קמייתא תליין דאם תאמר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקדש מה שנתון לתוכן א''כ חפנים הראשונים דוקא הן ואם חפן ומת אין אחר נכנס תחתיו בחפניו לפי שכבר קידשו בחפניו של הראשון ואם יכנס אחר בחפניו ילכו הראשונים לאיבוד שכבר קידשו בכלי שרת ואין להם פדיון וכן תפשוט שאין אחר חופן ונותן לתוך חפניו לפי שהחפנים של המקטיר הן שעשו אותן ככלי שרת ולא של אחר וכן תפשוט שעושין מדה לחפניו שאם חופן במדה ג''כ החפינה בכלי שרת היא ואין הפרש בין חופן בכלי שרת ובין בחפניו שהן ככלי שרת וכן תפשוט שאין משערין בכל חפנים אלא בחפניו של המקטיר דוקא שהן הוא שעשו אותן ככלי שרת אבל אין תימר חפנים לא עשו אותן ככלי שרת וכו' דהשתא חפנים שלו לאו דוקא הן א''כ הדא אמרה וכו' ואין עושין מדה לחפניו משום דהשתא מיהת מלא חפנים בעינן ולא של מדה שהרי לאו מטעמא שהן ככלי שרת דומין אלא גזירת הכתוב הוא שיהו מלא חפנים בחפינה וכן משערין החפינה בכל החפנים דלא קפיד אלא על מלא חפנים בלבד:
הַגָּדוֹל לְפִי גוֹדְלוֹ. אֲפִילוּ כְּבֶן קִמְחִית שֶׁהָֽיְתָה יָדוֹ מַחֲזֶקֶת כְּאַרְבָּעַת קַבִּין. וְהַקָּטָן לְפִי קוֹטְנוֹ. אֲפִילוּ כְּבֶן גַּמְלָא שֶׁלֹּא הָֽיתָה יָדוֹ מַחֲזֶקֶת אֶלָּא כִשְׁנֵי זֵיתִים.
Traduction
A chacun selon sa mesure, dit la Mishna, qu’elle soit grande ou petite'', fut-elle aussi grande que la main de Ben Qamhit, dont la main pouvait contenir quatre cabs, ou aussi petite que celle de Ben-Gamla, qui pouvait tenir seulement l’équivalent de deux olives.
Yoma
Daf 26a
הִילּוּךְ בְּזָר מָהוּ. חִזְקִיָּה אָמַר. הִילּוּךְ בְּזָר כָּשֵׁר. רִבִּי יַנַּאי אָמַר. הִילּוּךְ בְּזָר פָּסוּל. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. קִבֵּל בִּימִינוֹ וְנָתַן לִשְׂמֹאלוֹ יַחֲזִיר לִימִינוֹ. 26a וּשְׂמֹאלוֹ לֹא כְזָר הִיא. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה שְׂמֹאלוֹ כְּלַפֵּי לִפְנִים. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כְּלַפֵּי לַחוּץ. שַׁנְייָא הִיא הִילּוּךְ בְּזָר שַׁנְייָא הִיא מֵאֵילָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. פְּשִׁיטָא יָד לֹא עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּהִילּוּךְ. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. נִשְׁפַּךְ מִן הַכְּלִי עַל הָרִצְפָּה וַאֲסָפוֹ כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי בֵּיבַי. תִּיפְתָּר שֶׁהָיָה מִתְגַּלְגֵּל כְּלַפֵּי לִפְנִים. אָמַר רִבִּי בָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר. כְּלַפֵּי לַחוּץ. שַׁנְייָה הִיא הִילּוּךְ בְּזָר שַׁנְייָא הִיא הִילּוּךְ מֵאֵילָיו. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. פְּשִׁיטַת יָד עָשׂוּ אוֹתָהּ כְּהִילּוּךְ. מַתְנִיתַה פְלִיגָא עַל רִבִּי יַנַּאי. נָטַל אֶת הַמַּחְתָּה בִּימִינוֹ וְאֶת הַכַּף בִּשְׂמֹאלוֹ. שַׁנְייָא הִיא שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹתוֹ. יִתְלֶה אוֹתוֹ בִזְרוֹעוֹ. אֵנוֹ דֶרֶךְ כְּבוֹד. וְיַחֲלִיף. סָֽבְרִין מֵימַר. אִם הֶחֱלִיף פָּסוּל. וְיַחְתִּי. אִם הֶחְתִּי מִימִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ כָּשֵׂר. וְאָמַר אוֹף תַּמָּן. תַּמָּן אִם הֶחְתִּי פָּסוּל. [אִם הֶחֲלִיף פָּסוּל.] בְּרַם הָכָא אִם הֶחְתִּי כָּשֵׁר. אִם הֶחֲלִיף פָּסוּל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הילוך בזר. הולכת הדם בזר מהו שתהא כשר:
כשר. מפני שהיא עבודה שאפשר לבטלה ששוחט בצדה מזבח וזורק:
מתני' פליגא על ר' ינאי. דקאמר פסול ומשמע דאין לו תקנה והתנינן בריש פ''ג דזבחים קיבל את הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו ולא מיפסל במה שנתן לשמאלו וכי שמאלו לאו כזר היא דהא שמאל אינו ראוי לעבודה ואפ''ה מהני ביה שיחזיר ימינו וקשיא לר' ינאי:
תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים. להמזבח קודם שנתן לתוכה ולאו הולכה מיקריא שלא נתקרב להמזבח לתוכה והלכך מהני ביה תקנה:
אמר ר' בא ואפי' תימר. שהיתה כלפי לחוץ נמי לא קשיא ושנייא היא הילוך בזר שההולכה היא כולה ע''י הפסול ושנייא היא כאן בנתינתו לשמאל שהיא מאליו כלומר בעצמו של כהן וכשמחזיר לימינו מהניא:
אמר ר' זעירה. בלאו הכי ל''ק שפשיטת יד לא עשו אותה כהילוך ברגליו ואין כאן הולכה בפיסול:
מתני' פליגא על ר' ינאי. דתנינן שם נשפך הדם מן הכלי שקיבל בו על הריצפה ואספו להכלי כשר והרי כשנשפך על הריצפה לא היה ראוי לזריקה וכדתנן שם לעיל בפ''ב נשפך הדם על הריצפה פסול ואפ''ה מהניא ביה תקנה וקשיא לר' ינאי:
תיפתר שהיה מתגלגל. הדם כלפי לפנים להמזבח ואין באסיפתו מהרצפה משום הולכה שהרי קרוב למזבח הוא:
אמר ר' בא וכו' אמר ר''י פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך. כצ''ל וכדלעיל וכלומר מה שהוא פושט ידו לאספו מהרצפה לא עשו אותה כהילוך:
מתני' פליגא על ר' ינאי וכו'. דקתני ואת הכף בשמאלו והרי הולכה בשמאל כהולכה בזר היא:
שנייא היא. במתני' שאינו יכול לעשותו בענין אחר שהרי אם יתלה אותו להכף קטרת בזרוע ימינו אינו דרך כבוד כלפי מעלה להכנס כך:
ויחליף. ליטול את המחתה בשמאלו ואת הכף קטרת שהיא עיקר העבודה בימינו. ומשני סברין מימר שאם החליף פסול שכך היא סדר העבודה ביה''כ:
ויחתי. ואכתי יעשה כך שיחתה המחתה גחלים על הכף שיטול בימינו וכשיבא להקטיר יחתה אותה מימינו לשמאלו ויתן את המחתה במקומה ויצבור הקטרת ע''ג הגחלים:
אם החתי מימינו לשמאלו כשר. כלומר וכדתנן בסדר התמיד בפ''ה מי שזכה במחתה נטל מחתת הכסף ועלה לראש המזבח ופינה את הגחלים הילך והילך וחתה וירד ועירן לתוך של זהב ומשמע שאפי' היתה אותה של זהב בשמאלו כשהחתה מימינו לשמאלו כשר וא''כ ואימור אף תמן ויחתי כלומר חוף כאן במתני' יעשה כן. ומשני תמן והיינו כאן במתני' אם החתי מימינו לשמאלו פסול וכן אם החליף להמחתה במקום הכף פסול ברם הכא בשאר סדר התמיד אם החתי מימינו לשמאלו כשר אלא אם החליף לחתות בתחלה בשמאלו הוא שפסול:
הַכֹּל מוֹדִין שֶׁאִם הִכְנִיסָן אַחַת אַחַת כִּיפֵּר. אֶלָּא שֶׁהוּא עוֹבֵר מִשֵּׁם הַכְנָסָה [יְתֵירָה]. עַל אֵיזֶה מֵהֶן הוּא עוֹבֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. עַל הָאַחֲרוֹנְה. אָמַר לֹו רִבִּי יוֹסֵי. אוֹמֵר לֹו. הִיכָּנֵס. וְאַתּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא עַל הָרִאשׁוֹנָה. תַּמָּן תַּנִּינָן. הִשְׁתַּחֲוָה אוֹ שֶׁשָּׁהָה בִּכְדֵי הִשְׁתַּחֲוָיָה. עַל אֵיזֶה מֵהֶן הוּא עוֹבֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. עַל הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר לֹו רִבִּי יוֹסֵי. אוֹמֵר לֹו. צֵא. וְאַתּ אָמַר הָכֵין. אֶלָּא עַל הָאַחֲרוֹנָה.
Traduction
– Quelle est la règle pour le transport du sang de la victime par un étranger (simple israélite)? Selon Hiskia, cette opération ainsi faite est valable; selon R. Yanaï, elle est impropre pour la cérémonie. Est-ce qu’une Mishna (177)(Zevahim 3, 2) n’est pas en opposition avec l’avis de R. Yanaï? Si ayant recueilli le sang dans la main droite, est-il dit, le cohen le remet dans la gauche, il lui est permis de le replacer dans la droite (sans annuler cet acte); or, la main gauche n’est-elle pas considérée à l’égal d’un étranger (n’étant pas admise au service officiel)? De même, ne devrait-on pas autoriser le transport par un étranger? On peut répondre qu’en ce cas la main gauche est admise exceptionnellement, parce qu’elle se trouve tournée vers l’intérieur du sanctuaire. R. Aba ajoute: si même la main gauche était dirigée vers le côté extérieur, il y a ici une distinction à établir en ce qu’elle fait toujours partie du corps du cohen, ce qui diffère du transport par un étranger. R. Zeira explique que l’action d’étendre la main (gauche) diffère de celle de marcher (voilà pourquoi elle est admissible pour le service). N’y a-t-il pas une opposition manifeste à l’avis de R. Yanaï dans la fin de cette même Mishna (ib.), disant: si le sang a été renversé du récipient sur les dalles de pierre et qu’ensuite le cohen l’a ramassé, il peut l’utiliser à l’aspersion (on voit donc que ce déplacement sur le sol ne le rend pas impropre). On peut expliquer ce cas spécial, dit R. Bivi, en supposant que le sang a coulé vers l’intérieur, près de l’autel; en ce cas, il n’y a guère de déplacement. Selon R. Aba, si même le sang a coulé vers l’extérieur (assez loin), cette marche spontanée ne ressemble pas au transport par un étranger (qui est seul interdit). Selon R. Zeira, l’action d’étendre la main (pour ramasser le sang du sol) n’équivaut pas au transport par la marche. -Est-ce que notre Mishna n’est pas en opposition avec R. Yanaï, disant: ''le cohen prend la pelle dans la main droite et l’encensoir dans la gauche''. (Ce transport par la gauche, équivalent à celui d’un étranger, est permis). -Là, c’est différent, car il est impossible de porter autrement (la droite étant déjà chargée); et l’on ne saurait pendre l’encensoir au bras droit, car ce ne serait pas une manière convenable de se présenter au saint des saints. Si l’on a interverti la place de ces deux ustensiles, quelle est la règle? On est d’avis qu’une telle interversion (contraire à l’ordre rigoureux de cérémonial de Kippour) est interdite. Peut-il, pour recueillir les charbons, tenir l’encensoir à la droite (sauf à reprendre la pelle à droite, au moment d’encenser)? L’action de recueillir les charbons, en les poussant de la droite à gauche, est permise. -Pourquoi ne pas permettre aussi de cueillir de cette façon les charbons (que le servant va chercher sur l’autel (178)(Tamid 5, 5)., en les transvasant successivement)? Là (pour un tel cas), le retrait du charbon de droite à gauche rendrait cette partie du cérémonial impropre, au même titre qu’une interversion dans la prise des ustensiles; tandis qu’ici (pour le reste) cette dernière façon seule (d’opérer par la gauche) est impropre; mais le retrait de droite à gauche est permis. Tous admettent, d’un commun accord, que si l’on a porté les deux ustensiles un à un (d’abord l’un, puis l’autre), le pardon résultant de l’encens sera acquis; seulement ce cohen aura transgressé la prescription d’être entré une fois de trop au saint des saints. Laquelle de ces deux entrées est blâmable? Selon les compagnons d’étude, c’est la seconde; selon R. Yossé, c’est la première, car lorsque le cohen a omis un ustensile, on lui dira d’aller le chercher et de l’apporter à l’intérieur; on ne saurait donc le blâmer de cette 2e entrée (mais d’avoir omis, la 1re fois, un objet). On a dit ailleurs (179)(Shevuot 2, 3).: si après être devenu impur au parvis, le cohen s’y est agenouillé, ou a seulement séjourné pendant le temps d’une génuflexion, il est coupable. Pour quelle action l’est-il? -Est-ce d’avoir subi une impureté, ou de n’être pas sorti aussitôt? Selon les compagnons, il l’est pour la première faute (et devra la racheter par un sacrifice). -Non, dit R. Yossé, puisque dès la révélation de l’impureté on lui dit de sortir; c’est donc là le point capital (entraînant la culpabilité en cas de retard).
Pnei Moshe non traduit
הכל מודין שאם הכניסן. להמחתה ולהכף אחת אחת בתחלה לאחת מהן וחוזר ומכניס את השניה שכיפר אלא שלכתחלה אין לעשות כן לפי שהוא עובר על הכנסה יתירה דהבאה אחת אמר רחמנא ולא שתי הבאות:
על איזה מהן. מהכנסות הוא עובר על הראשונה או על האחרונה:
חברייא אמרו על האחרונה. שהיא היא הכנסה יתירה:
א''ל ר' יוסי אומר לו היכנס ותימר הכין. בתמיה שהרי אם לא הכניס בתחלה את הכף או את המחתה אומרים לו היכנס עוד את שלא הבאת וא''כ היאך מתחייב הוא על הכנסה שניה אלא על הראשונה הוא מתחייב שלא הביא אלא אחת מהן ונכנס שלא כמצותו ונפקא מינה שאם לא הזיד אלא בשניה ושגג בראשונה אינו מתחייב כלום:
תמן תנינן. בפ''ב דשבועות נטמא בעזרה והשתחוה או ששהא כדי השתחויה או שבא לו בארוכה חייב:
על איזה מהן עובר. כלומר בכה''ג שנטמא בפנים ולא יצא לחוץ או שנכנס לפני ולפנים על איזה מהן מתחייב על הראשונה שנטמא בפנים הוא מביא קרבן או על האחרונה שלא יצא לחוץ או נכנס לפני ולפנים ונ''מ כגון שהזיד בכניסה לפני ולפנים או ביציאה לחוץ שאין חיוב קרבן על המזיד:
חברייא אמרי וכו' א''ל אומר לו צא ואת אמר הכין. בתמיה שהרי כשנטמא אומרים לו צא לחוץ וא''כ עיקר החיוב אחר שנטמא הוא ועל שלא יצא לחוץ והיינו על האחרונה. וגרסי' לכל הא שם בהלכה ג':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source