תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. עֲשָׁתוֹת שֶׁלְבַּרְזֶל הָיוּ מַרְתִּיחִין אוֹתָן מֵעֶרֶב יוֹם הַכִּיּפּוּרִים וּמַטִּילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנִין כְּדֵי שֶּׁתָּפוּג צִינָּתָן. וְלֹא נִמְצָא כִמְכַבֶּה בְּיוֹם הַכִּיּפּוּרִים. אֶלָּא מִיסְבּוֹר סְבַר רִבִּי יוּדָה שֶׁאֵין אָבוֹת מְלָאכוֹת בְּיוֹם הַכִּיּפּוּרִים. אֶלָּא רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. לֹא כֵן סְבַר מֵימוֹר. רִבִּי יֹוסֵי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. נֵימַר. רִבִּי יוֹסֵי וְרִבִּי יוּדָה וְרִבִּי שִׁמְעוֹן שְׁלָשְׁתָּן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. אֶלָּא מִיסְבּוֹר סְבַר רִבִּי יוּדָה שֶׁאֵין תּוֹלְדַת אֵשׁ כְּאֵשׁ. אֶלָּא כֵינִי. רִבִּי יוּדָה סְבַר מֵימוֹר שֶׁאֵין תּוֹלְדַת אֵשׁ כְּאֵשׁ. וְרַבָּנִן סָֽבְרִין מֵימַר. תּוֹלְדַת אֵשׁ כְּאֵשׁ. וְיֵחַם לֹו חַמִּין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אֶבְיוֹן רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי אִינָייָנִי בַּר סוֹסַיי. טָעֲמָא דְהָדֵין תַּנָּייָא. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים. רְאִינוּ כֹּהֵן גָּדוֹל טוֹבֵל בְּמַים שְׁאוּבִין בְּיוֹם הַכִּיּפּוּרִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טעם דהדין תניא. במתני' שלא יאמרו ראינו כ''ג טובל במים שאובים ביה''כ ויכשירו אף הכל מים שאובים לטבילה לפיכך היו מטילין אותן לתוך המקוה צונן עד שיחומו דזה ודאי לאו שאובין נינהו:
אלא כיני וכו'. כלומר אלא דא''כ כן צריך אתה לומר דר' יהודה היא דס''ל שאין תולדת אש כאש ורבנן דמתני' דקאמרי מחמין לו חמין ומטילין וכו' משום דסברי תולדת אש כאש והלכך חמין דוקא ולא עשתות של ברזל ומיהו אכתי קשיא ויחם לו חמין כלומר הכל חמין מעי''כ ויטבול בהן ביה''כ ולמה הצריכו שיטיל אותן לתוך המקוה צונן:
אלא. דהיינו טעמא דמיסבור סבר ר' יהודה שאין תולדת האש כאש והעשתות הללו אינו אלא תולדת האש ואינו מתחייב משום מכבה כבאש עצמו:
אלא ר' יודה ור''ש אמרו דבר אחד. ר''ש בפ' במה מדליקין דס''ל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור. ופריך לא כן סבור מימר התם בהלכה המכבה את הנר וכו' דר' יוסי שם ור''ש אמרו דבר אחד ולדידך נימר ר' יוסי ור' יודה ור''ש אמרו דבר אחד:
ולא נמצא כמכבה ביה''כ. כשמטיל אותן לתוך הצונן:
אלא מסבור סבר ר' יהודה שאין אבות מלאכות. נוהגות ביה''כ בתמיה:
תני. בתוספתא פ''ק:
עששות. חתיכות עבות:
נֶאֱמַר בְּתָמִיד בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם וְנֶאֱמַר בֵּקְטוֹרֶת בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּיִ֭ם. סְמַךְ לַנֵּרוֹת. (וְלֹא) [תֹּאמַר] בַּנֵּרוֹת מֵעֶ֥רֶב וְעַד בּוֹקֶר. יְאוּחַר דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בֵּ֥ין הָֽעַרְבַּיִ֭ם סְמַךְ לַנֵּירוֹת לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם. מֵעַתַּה אֲפִילוּ לִּנְסָכִין. אָמַר רִבִּי הִילָא. 16a תַּֽעֲשֶׂה֭. אִיחַר בּוֹ מַעֲשֶׂה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי הִילָא. הָכָא אַתְּ אָמַר. תַּֽעֲשֶׂ֣ה. הִקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. וָכָא אַתְּ אָמַר. תַּֽעֲשֶׂה֭. אִיחַר בּוֹ מַעֲשֶׂה. אָמַר רִבִּי הִילָא.כָּל אֶחָד וְאֶחָד כְּעִנְייָנוֹ. תָּמִיד שֶׁלָשַׁחַר בִּכְלַל מְאוּחָר הָיָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תַּעֲשֶׂה. הִקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. תָּמִיד שֶׁלָבֵּין הָעַרְבָּיִם בִּכְלַל מוּקְדָּם הָיָה. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תַּֽעֲשֶׂה֭. אִיחַר בּוֹ מַעֲשֶׂה. וַהֲיָה רִבִּי זְעוּרָה מְקַלֵּס לֵיהּ וְצָווַח לֵיהּ בְּנֵיהָ דְאוֹרַיְתָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נאמר בתמיד וכו' ונאמר בקטרת וכו'. ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה ונאמר גבי נרות מערב עד בקר שאין לך עבודה אחרת אחר הנרות של בין הערבים א''כ למדנו מכאן ג''כ שהקטרת של בין הערבים היא אחר תמיד של בין הערבים לפי שיואחר דבר וכו':
מעתה. נימא שהקטרת מאוחר אפי' לנסכין תמיד של בין הערבים:
תעשה. כתיב כמנחת הבקר וכנסכו תעשה למדך הכתוב איחר בו מעשה אחר הקטרת לפיכך שנינו קטרת של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים:
הכא את אמר וכו'. לעיל דפריך אימא יוקדם קטרת של שחר אפי' לדם התמיד ושנית תעשה כתיב בתמיד הקדים בו. מעשה והכא דריש את תעשה לאיחר בו מעשה:
אמר ר' הילא. כך הוא הדבר לפי שכל מדרש ומדרש בעניינו הוא נדרש דתמיד של שחר בכלל מאוחר היה דאי לאו קרא דתעשה ה''א שאפי' דם התמיד מאוחר לקטרת וא''כ כשבא הכתוב ללמוד ע''כ להקדים בו מעשה הוא בא אבל כאן בתמיד של בין הערבים איפכא דאי לאו קרא בכלל מוקדם הוא שאפי' הנסכין יוקדמו לקטרת הלכך כשבא הכתוב לאיחר בו מעשה הוא שבא ללמוד:
והוה ר' זעירא מקלס ליה. לר' הילא על טעם לשבח הזה:
וצווח ליה. והיה קורא עליו בניה דאורייתא אלו הם מהבונים את התורה בשבח טעמים:
משנה: הֱבִיאוּהוּ לְבֵית הַפַּרְוָה וּבַקּוֹדֶשׁ הָֽיָתָה. פֵּרְסוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם. קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו וּפָשַׁט. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר פָּשַׁט קִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי לָבָן וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו׃ בַּשַּׁחַר הָיָה לוֹבֵשׁ פִּילּוּסִין שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מְנָה וּבֵין הָעַרְבַּיִם הִינְדְּווָן שֶׁל שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז דִּבְרֵי רֵבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בַּשַּׁחַר הָיָה לָבוּשׁ פִּילּוּסִים שֶׁל שְׁמוֹנָה עָשָׂר מְנָה. וּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל שְׁנֵים עָשָׂר מְנָה הַכֹּל שְׁלשִׁים מְנָה. אֵילּוּ נוֹטֵל מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף מוֹסִיף מִשֶּׁלּוֹ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלו נוטל מן ההקדש. מתרומת הלשכה ואם רצה להוסיף על שלשים מנה מוסיף משלו ובלבד שיהא מקדיש התוספת וימסרנה לצבור ואח''כ יעשה בה הכתנת:
הכל שלשים מנה. הא דכללינהו לאשמועינן דשלשים מנה סך הכל לומר לך שאם פיחת לאותן של שחרית משמונה עשר מנה וריבה לאותן של ערבית לית לן בה אלא שיהא סך הכל שלשים מנה מיהו של שחרית יותר חשובים משל ערבית משום דכתיב בלבישת בגדים של שחרית ארבעה זימני בד חד לגופיה וחד מלשון לבד שאין לובש עמהן בגדי זהב כדרך שהוא עושה כל ימות השנה ובד שלישי ורביעי למידרש בד המובחר שבבד:
ובין הערבים. שהוא לובש בגדי לבן להוצאת כף ומחתה היו הינדוון מארץ הודו או מכוש ושניהם נקראו הינדיאה והודו נקרא הינדיאה רבה:
בשחר היה לובש פילוסין. בגדי בוץ דקין ויפים הבאים מארץ רעמסס תרגום ירושלמי לרעמסס פילוסא:
לבש וקידש ידיו ורגליו. הכל מודים בקידוש השני שלובש ואח''כ מקדש דאמר קרא בגשתם אל המזבח מי שאינו מחוסר אלא גישה יצא זה שמחוסר לבישה וגישה:
הביאו לו בגדי לבן. כתונת ומכנסים ואבנט ומצנפת האמורים בפ' אחרי מות שכל עבודות הפנימיות היו בהן ועבודות חיצוניות כגון תמידין ומוספין היו בבגדי זהב שהוא משמש בהן בכל השנה ובין כל חילוף וחילוף מהבגדים טעון טבילה ושתי קדושי ידים ורגלים מן הקיתון של זהב:
ר''מ אומר פשט. תחלה ואח''כ מקדש דס''ל דתרי קדושי שהצריך הכתוב בחליפת הבגדים תרווייהו משום לבישת בגדים המתחלפים תחת הראשונה הם:
ובקדש היתה. לפי שטבילה זו עם שאר הטבילות חוץ מן הראשונה צריכות שיהו במקום קדוש דכתיב ורחץ את בשרו במים במקום קדוש:
מתני' הביאוהו לבית הפרוה. מכשף אחד ששמו פרוה בנאה ונקראת על שמו וי''מ שחפר מחילה תחת הקרקע בקדש עד שיראה עבודת כ''ג והרגישו הכהנים בהחפירה ומצאוהו וקראו אותה הלשכה על שמו:
שְׁמוּאֵל אָמַר. אַחַת פִּשּׁוּט וְאַחַת לְבוּשׁ שְׁתֵּיהֶן לָבֹא. בַּר קַפָּרָא אָמַר. אַחַת לָבֹא וְאַחַת לְשֶׁעָבַר שְׁתֵּיהֶן לְבוּשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא לָבֹא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁהוּא מְעַכֵּב. מַה טָעֲמָא. חוּקַּת עוֹלָם לְדוֹרוֹתֵיכֶם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַכֹּל מוֹדִין בְּקִידּוּשׁ הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא לְשֶׁעָבַר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי עַצְמוֹ וְלָבַשׁ. וְיֵשׁ אָדָם מְקַדֵּשׁ יָדָיו וְרַגָלָיו לִלְבּוֹשׁ בִּגָדֵי חוֹל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. וּלְבֵשָֽׁם. לְבִישָׁה מְעַכֶּבֶת. וְאֵין קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגָלַיִם מְעַכֵּב. וְדִכְווָתָהּ. לְבִישָׁה מְעַכֶּבֶת. וְאֵין קִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגָלַיִם מְעַכֵּב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ודכוותה וכו'. כלומר ומנא לן למידרש הכי דאי משום דולבשם מיותר הוא דלמא לאפוקי מידי אחרינא שאינו מעכב הלכך קאמר מסתברא דמידי דכוותה הוא ממעט לבישה שהיא בין עבודה לעבודה בחילוף מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב היא שמעכבת ואין קידוש ידים ורגלים שבין עבודה לעבודה מעכבת א''נ דלא תימא דאפילו קידוש ידים ורגלים שבתחלה נמי ממעט להכי קאמר ודכוותה וכו' דדוקא הך קידוש שבין עבודה לעבודה כמו הלבישה הוא דאינו מעכב וכדאמר ר' יוחנן לעיל הכל מודים בקידוש הראשון שהוא מעכב:
ולבשם. כתיב ומיותר הוא דהא כתיב ברישיה דקרא כתונת בד קדש ילבש וגו' אלא למידרש לבישה מעכבת ואין קידוש ידים ורגלים שבין עבודה לעבודה מעכבת:
מתני' אמרה כן. דהא קתני על זה והביאו לו בגדי עצמו ולבש וכי יש אדם מקדש ידו ורגלו ללבוש בגדי חול אלא בשביל שפושט בגדי זהב שעבד בהן הוא מקדש:
הכל מודים. בין שמואל ובין בר קפרא מודים בקידוש האחרון שהוא אחר כל העבודות כשפושט הבגדי זהב שקידוש הזה הוא בשביל לשעבר:
הכל מודים בקידוש הראשון. זהו ג''כ אותו קידוש שבתחלת כל העבודות כשנכנס לעבודת התמיד הכל מודים בזה שהוא מעכב לפי שאם לא קידש שארי הקידושין שבין עבודה לעבודה איכא דס''ל שאינו מעכב ועבודתו כשירה אבל בקידוש שבתחלה כשנכנס לעזרה לכ''ע מעכב הוא ואם לא קידש עבודתו פסולה מה טעם דהא כתיב ביה חקת עולם לדורותיכם בפ' צווי קידוש ידים ורגלים בכי תשא וכל היכא דכתיב חוקה מעכב הוא:
הכל מודים. בין שמואל ובין בר קפרא מודים בקידוש הראשון וזהו מה שהוא מקדש בתחלה כשנכנס לעבוד כדתנן במתני' דלעיל שזה ודאי הוא בשביל להבא שהרי לא עבד עדיין ועכשיו הוא נכנס לעבוד עבודת התמיד:
בר קפרא אמר וכו'. כלומר דאליבא דרבנן פליגי לשמואל שני הקידושין בשביל העבודה שהוא עובד אחר כך והלכך אף בקידוש הראשון של פשיטה שהוא מקדש ואח''כ פושט לרבנן אפ''ה ג''כ בשביל מה שהוא עובד אח''כ הוא מקדש ובר קפרא ס''ל אחת לבא כלומר קידוש השני הוא בשביל להבא מה שיעבוד אח''כ ואחת לשעבר זהו קידוש הראשון שהוא מקדש בשביל שעבד כבר ושתיהן לבוש כלומר כשהוא לבוש מקדש אף בקידוש הראשון וכטעמייהו דרבנן לעיל:
שמואל אמר אחת פשוט ואחת לבוש שניהן לבא. בין קידוש דפשיטה ובין קידוש דלבישה שתיהן בשביל להבא הן:
הלכה: 16b מַה טַעֲמָא דְרִבִּי מֵאִיר. פָּשַׁט וְקִידֵּשׁ וְרָחַץ וְקִידֵּשׁ. מַה טַעֲמָא דְרַבָּנִן. וּפָשַׁ֨ט וְלָבַשׁ֭. הִקִּישׁ פְּשִׁיטָה לִלְבִישָׁה. מַה לְבִישָׁה מְקַדֵּשׁ אַף פְּשִׁיטָה מְקַדֵּשׁ. אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוּדָן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר רְחִיצָה חוֹצֶצֶת. אָמַר לֵיהּ. מִיסְבּוֹר אַתְּ סְבוֹר. עַל דְּרִבִּי מֵאִיר. וּפָשַׁט וְקִידֵּשׁ וְרָחַץ וְקִידֵּשׁ. אֵינָהּ כֵּן אֶלָּא וּפָשַׁ֙ט וְקִידֵּשׁ וְרָ֙חַץ וְלָבַשׁ֭ וְקִידֵּשׁ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל מיסבור את סבור על דר''מ ופשט וקידש ורחץ וקידש. וכי אתה סבור דכך קאמר ר''מ שקידוש השני היה קודם הלבישה אינה כן אלא ה''ק ופשט וקידש ורחץ ולבש וקידש וכלומר דודאי משמעות ורחץ את בשרו במים אטבילה קאי ואחר כך לובש ואח''כ מקדש קידוש שני. ועיקר טעמיה דר''מ משום דקסבר תרווייהו קידושי משום לבישת בגדים המתחלפים הן כדפרישית במתני' והלכך הוא דקאמר דקידוש הראשון אחר שפשט בגדיו היא אבל קידוש השני לדברי הכל כשהוא לבוש הוא מקדש כדילפינן מקרא וכדפרישית במתני':
על דעתיה דר''מ. דדריש לקידוש שני מורחץ וקידש ומשמע שמקדש ואח''כ לובש א''כ רחיצה שהיא קידוש השני חוצצת היא כשלובש אחר זה והתורה אמרה על בשרו וכן בראש הפרשה כתיב ורחץ במים את בשרו ולבשם דמשמע אחר הטבילה מיד ולבשם ולא היה מפסיק בקידוש בין הטבילה ללבישה ולדידך הקידוש חוצצת כלומר שמפסקת בין הטבילה ללבישה:
מ''ט דרבנן וכו' כלומר דמקשו פשיטה ללבישה מה לבישה מקדש אחר שלבש אף פשיטה מקדש בעודו לבוש ואח''כ פושט:
גמ' מה טעמא דר''מ פשט וקידש ורחץ וקידש משום דבקרא כתיב ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש וגו' וסמיך ליה ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו וגו' והאי ורחץ לענין קידוש נדרש והטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה למישדי האי ורחץ אפשיטה ואלבישה וילפינן תרי קדושי מיניה כאלו כתב ורחץ תרי זימני וקסבר ר''מ דהכי ילפינן פשט וקידש ורחץ וקידש כלומר שלאחר שפשט הוא מקדש קידוש ראשון אח''כ ורחץ וקידש קידוש שני ולבש ולקמן פריך עלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source