Yoma
Daf 15a
משנה: פֵּרְשׂוּ סָדִין שֶׁל בּוּץ בֵּינוֹ לְבֵין הָעָם פָּשַׁט יָרַד וְטָבַל עָלָה וְנִסְתַּפָּג. הֵבִיאוּ לוֹ בִגְדֵי זָהָב וְלָבַשׁ וְקִידֵּשׁ יָדָיו וְרַגְלָיו. הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ וּמֵירֵק אַחֵר שְׁחִיטָה עַל יָדוֹ. קִבֵּל אֶת דָּמוֹ וּזְרָקוֹ. נִכְנַס לְהַקְטִיר אֶת הַקְּטוֹרֶת לְהֵטִיב אֶת הַירוֹת לְהַקְרִיב אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָאֵיבָרִים וְאֶת הַחֲבִיתִּין וְאֶת הַיָּיִן׃
Traduction
On étendait une toile de lin entre lui et le peuple; puis il se déshabillait, descendait et prenait le bain, remontait et s’essuyait le corps. On lui apportait le costume orné d’or qu’il revêtait; après quoi, il se lavait les mains et les pieds. On lui amenait la victime du sacrifice quotidien, qu’il égorgeait, en coupant la majeure partie du cou, laissant achever cette œuvre par un autre cohen. Il recueillait le sang qui découlait de la victime, et le versait sur l’autel. Il entrait à l’intérieur du sanctuaire pour brûler l’encens, nettoyer le luminaire, offrir la tête et certains membres des victimes, les gâteaux frits et les libations de vin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם. ולמה של בוץ כדי שיכיר שעבודת היום בבגדי בוץ. ולפי שהוא רגיל לשמש בשאר ימות השנה בבגדי זהב:
פשט. בגדי חול וירד וטבל וטבילה ראשונה זו לא היה צריך קידוש ידיו ורגליו לפי שקידוש לפשיטה וקידוש ללבישה לבגדי קדש היו וקידוש בתרא כשפושט בגדי קדש למלאות חשבון עשרה קדושין:
ונסתפג. נתקנח:
הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. מן הקיתון של זהב כדתנן בפרק דלקמן:
הביאו לו את התמיד קרצו. מלשון קרץ מצפון בא בא כלו' ששחטו בהכשר שחיטה בלבד והיא ברוב שני סימנין:
ומירק. וגמר כהן אחר השחיטה:
על ידו. בשבילו לפי שאין קבלת הדם היום כשירה אלא בכ''ג והיה צריך למהר ולקבל הדם וזרקו:
נכנס להקטיר את הקטרת. של שחר ולהטיב וכו'. ככל סדר התמיד שבכל יום:
הלכה: רִבִּי לָֽעְזָר בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. עַד שֶׁיִּשְׁחוֹט בּוֹ שְׁנַיִם אוֹ רוֹב שְׁנַיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה בֵן. [הֵבִיאוּ לוֹ אֶת הַתָּמִיד.] קְרָצוֹ.
Traduction
R. Eliézer dit au nom de R. Oshia: le grand pontife ne fait achever l’égorgement par un autre servant qu’après avoir coupé deux organes du cou (le larynx et l’œsophage), ou la majeure partie (94)B., Hulin 29a et 44a.. En effet, dit R. Yossa, la Mishna l’indique formellement, en disant:on lui amenait la victime du sacrifice quotidien, dont il coupait le cou.
Pnei Moshe non traduit
עד שישחוט בו וכו'. אקרצו דמתני' קאי:
מתני' אמרה כן. דלשון קרצו כך הוא כדאת אמר קרץ וגו':
תַּנֵּי. אְמַר רִבִּי יְהוּדָה. כָּל עַצְמָן לֹא הִתְקִינוּ טְבִילָה זוֹ 15a אֶלָּא מִפְּנֵי טְבִילַת סֶרֶךְ. שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִרְחוֹץ וְהוּא נִזְכָּר קֶרִי יָשָׁן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ וְחוֹזֵר וּבָא לֹו. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמְשַׁמֶּשֶׁת שֶׁרָאָת נִדָּה צְרִיכִין טְבִילָה וְרִבִּי יוּדָה פּוֹטֵר׃ מַה חָלַק רִבִּי יוּדָה. עַל טְבִילַת סֶרֶךְ. אוֹ מִשׁוּם אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה מוֹעִיל. מַה נְפַק מִינָּהּ. רָאָה קֶרִי. אִין תֵּימַר. חָלוּק רִבִּי יוּדָה עַל טְבִילַת סֶרֶךְ. דְּבַר תּוֹרָה הוּא. אִין תֵּימַר. אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה מוֹעִיל. מוֹעִיל הוּא שֶׁהוּא טוֹבֵל. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אְמַר רִבִּי יְהוּדָה. כָּל עַצְמָן לֹא הִתְקִינוּ טְבִילָה זוֹ אֶלָּא מִפְּנֵי טְבִילַת סֶרֶךְ. שֶׁפְּעָמִים שֶׁאָדָם הוֹלֵךְ לִרְחוֹץ וְהוּא נִזְכָּר קֶרִי יָשָׁן שֶׁבְּיָדוֹ וְחוֹזֵר וּבָא לוֹ. [הָדָא אָֽמְרָה] לֹא חָלַק רִבִּי יוּדָה עַל טְבִילַת סֶרֶךְ אֶלָּא מִשֵׁם אֲפִילוּ טוֹבֵל מַה הוּא מוֹעִיל.
Traduction
On a enseigné (92)Tossefta, ibid. que R. Juda dit: la prescription même de ce bain, (au cas où l’on est pur) a un but de commémoration, et il arrivera parfois qu’en se rendant alors au bain, le cohen se souvient d’un ancien accès de gonorrhée dont il avait été affligé, et il aura soin d’attendre le coucher du soleil avant de rentrer au Temple. On a dit ailleurs (93)(Berakhot 3, 6).: ''quae se post congressum menstruatam senserit etc., tous ceux là doivent prendre le bain de purification, avant de prier; R. Juda les en dispense''. Or dira-t-on que R. Juda conteste l’application de ce bain par commémoration (non obligatoire en principe), ou dira-t-on que, puisque le bain même n’annule pas l’impureté de la personne atteinte de gonorrhée, il ne prescrit pas de bain pour une cause moindre, comme celle d’un accident (semem videntis)? Qu’importe entre ces deux considérations, puisque R. Juda en dispense? Il importe dans un certain cas, si semen vidit antequam profluviosus fuerit: si l’on admet que R. Juda conteste l’application de ce bain par commémoration, celui-ci ne serait pas dû en principe légal;mais si le second motif prédomine, ce bain sera obligatoire, parce qu’il produira du moins l’effet de purifier de l’accident, survenu en premier lieu. On peut résoudre la question de ce qu’il est dit: selon R. Juda, la prescription même de ce bain n’a qu’un but commémoratif; il arrivera parfois qu’en se rendant au bain, le cohen se souviendra d’une ancienne impureté, et il aura soin avant de rentrer au Temple d’attendre le coucher du soleil. Ceci prouve que R. Juda ne conteste pas la raison du bain prescrit ici (pour celui qui est pur); mais ailleurs il en dispense, en raison de l’inutilité qu’aurait un tel bain, pur un homme atteint d’une impureté plus grave.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני אמר ר' יהודה וכו'. סיפא דהתוספתא היא בפ''ק שהובאה בהלכה דלעיל דר' יהודה ס''ל דכל עצמה של טבילה בנכנס לעזרה והוא בחזקת טהור ואפ''ה התקינו לו טבילה אינו אלא מפני טבילת סרך שחששו חכמים שמא לפעמים יש טומאה ישנה עליו והוא שכחה וכשהוא הולך לרחוץ ולטבול נזכר מהטומאת קרי ישן שיש בידו וחוזר ובא לו שהרי טעון הערב שמש:
תמן תנינן. בסוף פ''ג דברכות זב שראה קרי אע''פ שטמא טומאת שבעה משום זיבה ואין טבילה זו מטהרתו אפ''ה צריך טבילה לדברי תורה משום תקנת עזרא וכן נדה שפלטה ש''ז וכן המשמשת שראתה נדה צריכה טבילה מפני התשמיש של קודם ורבי יהודה פוטר:
מה. ומיבעיא להש''ס מ''ט דר' יהודה:
חלק ר' יהודה על טבילת סרך. כלומר אם ר' יהודה חולק הוא על טבילה זו של זב שראה קרי שאינו אלא משום סרך וכלומר משום דבכה''ג אינו צריך לטבילה כלל דמכיון דטומאת זיבה החמורה עליו הוא ובאותה טומאה חמורה מותר הוא בדברי תורה דקי''ל הזבין והזבות מותרין בד''ת ותו לא אתי טומאה קלה דקרי וחיילא עליה ומדינא פטור הוא מטבילה זו:
או. דנימא דטעמא דר' יהודה משום אפילו הוא טובל מה מועיל לו עכשיו הטבילה לקרי שהרי טמא בזיבה הוא ומכיון שאינו מועיל לו לזיבה אף להוציאו מטומאת קרי אינו מועיל לו והלכך למה יטבול:
מה נפיק מינה. מה בינייהו להני טעמי אליבא דרבי יהודה:
ראה קרי. כלומר אם בתחלה ראה קרי ואח''כ ראה זיבה ונעשה זב איכא בינייהו:
אין תימר חלוק ר' יהודה על טבילת סרך. כלומר בכה''ג שיש עליו עוד טומאה חמורה ומותר הוא בד''ת כדאמרן חולק ר' יהודה וס''ל שאין מקום לטבילה זו:
דבר תורה הוא. לאו דוקא דבר תורה אלא כלומר מדינא פטור הוא מטבילה וכדפרישית:
אין תימר אפילו הוא טובל מה מועיל. אבל אם תאמר דטעמיה דר' יהודה היא משום שאפילו טובל הוא מה מועיל לו הטבילה מכיון דטומאת זיבה קדמה לו ואף מלהוציאו מטומאת קרי אינו מועיל לו א''כ הכא שטומאת קרי קדמה לזיבה מועיל לו לקרי שעכשיו מותר הוא בד''ת ומודה ר' יהודה בזה שהוא טובל:
כהדא דתני וכו'. כלומר דפשיט ליה מן הדא דתני בטבילת סרך דאיירינן כאן וקאמר ר' יהודה דהיינו טעמא לטבילה זו ואע''פ שאינו יודע בודאי מטומאה שמא יזכור מאיזה טומאה ישנה שעליו והשתא ה''ה נמי כל היכא דהטבילה היא אינה אלא משום סרך קסבר ר' יהודה דטובל א''כ אינו חולק ר' יהודה ג''כ שם על טבילת סרך אלא דהתם טעמיה משום מה הוא מועיל ובמקום דמועיל וכגוונא דאמרן שטומאת קרי קדמה אף לר' יהודה צריך טבילה:
Yoma
Daf 15b
משנה: קְטוֹרֶת שֶׁל שַׁחַר הָֽיְתָה קְרֵיבָה בֵּין דָּם לָאֵיבָרִים שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם הָֽיְתָה קְרֵיבָה בֵּין אֵיבָרִים לַנְּסָכִים. אִם הָיָה כֹהֵן גָּדוֹל זָקֵן אוֹ אַיסְטְנֵיס מְחַמִּין לוֹ חַמִּין וּמַטִּילִין לְתוֹךְ הַצּוֹנֵן כְּדֵי שֶׁתָּפוּג צִנָּתָן׃
Traduction
L’offre de l’encens au matin avait lieu entre l’aspersion du sang et la combustion des membres; au soir, cette opération avait lieu entre la présentation des mêmes membres et les libations. Si le grand pontife était un vieillard, ou un homme délicat, asqenh'', on chauffait pour lui de l’eau (la veille), que l’on joignait le lendemain à l’eau froide du bain, pour l’attiédir.
Pnei Moshe non traduit
קטרת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. לאו דוקא דהא קתני להקטיר את הקטרת ולהטיב את הנרות ולהקריב את הראש ואת האברים אלמא קטרת בין דם לנרות קריבה ולא בין דם לאברים אלא עכשיו לא בא התנא לומר סדר הקרבות זו אחר זו איך היו ולא רצה לומר אלא שלא היו זריקת דם והקרבת האברים רצופים זו אחר זו שהרי הקטורת מפסקת ביניהם וה''ה נמי שהטבת הנרות היתה ביניהם לאחר הקטורת קודם הקרבת האברים:
או איסטניס. מצונן:
מחמין לו חמין. מעיה''כ:
ומטילין לתוך הצונן. ביה''כ לתוך חקק הבנין בבית הטבילה כדי שתפיג ותסיר צינתן:
פיסקא. קטרת של שחר וכו' כתיב בתמיד בבקר וכו'. נתחלפו השיטות בכאן בטעות דמוכח וכצ''ל כתיב בתמיד בבקר וכתיב בקטרת בבקר יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד. כלומר בקטרת. כתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ובתמיד לא כתיב אלא את הכבש אחד תעשה בבקר והלכך קטרת קודם לאברי התמיד:
הלכה: כָּתוּב בְּתָמִיד בַבּוֹקֶר וְכָתוּב בָּעֵצִים בַבּוֹקֶר. יִקָדּוֹם דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בַבּוֹקֶר [אֶחָד]. מֵעַתָּה אֲפִילוּ לְדָמוֹ. אָמַר רִבִּי הִילָא. תַּֽעֲשֶׂ֣ה. הִקְדִּים בּוֹ מַעֲשֶׂה. כָּתוּב בַבּוֹקֶר בְּתָמִיד. וְכָתוּב בַּקְּטוֹרֶת בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר. יִקָדּוֹם דָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר לְדָבָר שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ אֶלָּא בַבּוֹקֶר. מַה נָן קַייָמִין. אִם לָאֵיבָרִין. וַהֲלֹא כְּעֵצִים הֵן. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין. אֲפִילוּ לְדָמוֹ. כָּתוּב בָּעֵצִים בַבּוֹקֶר בַבּוֹקֶר. וְכָתוּב בַּקְּטוֹרֶת בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר. וְאֵינִי יוֹדֵעַ אֵי זֶה מֵהֶן יִקָדּוֹם. מִי מַכְשִׁיר אֶת מִי. עֵצִים מַכְשִׁירִין אֶת הַקְּטוֹרֶת. אַף הֵם יְקַדְּמוּ אֶת הַקְּטוֹרֶת. אִיתָא חֲמִי. עֵצִים קוֹדְמִין אֶת הַדָּם וְהַדָּם קוֹדֵם לַקְּטוֹרֶת. וְתֵימַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי הִילָא. לֹא. עַל שֶׁלֹּא זָכִיתִי בוֹ מִן הַדִּין. שֶׁהָעֵצִים מַכְשִׁירִין אֶת הַקְּטוֹרֶת. וְאַצְרַכְתְּ הָדָא מַתְנִיתָא. הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מִי מַכְשִׁיר אֶת הַקְּטוֹרֶת. גְּחָלִים. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. מַעֲלֶה עָשָׁן.
Traduction
Pour le sacrifice quotidien (Ex 29, 39), il est dit: le matin, et ce terme est dit aussi au sujet de l’encens à brûler sur l’autel (Ex 30, 7); il est juste que ce dernier objet, pour lequel l’expression au matin est dite deux fois, précède l’objet dont il n’est dit qu’une fois au matin (et la combustion des membres du sacrifice quotidien devra suivre l’encens). Puisqu’il en est ainsi, l’action de verser le sang de ce sacrifice devrait aussi précéder l’encens? Non, répond R. Ila, comme pour le sacrifice quotidien, il est dit (ib.): tu feras, ce précepte d’agir fait allusion à l’aspersion du sang (qui devra précéder l’encens). D’autre part, il est écrit une fois ''au matin'' pour le sacrifice quotidien, et deux fois ''au matin'' pour ranger le bois de l’autel (Lv 6, 5); ce dernier donc devra précéder l’autre. Or, dans quel but cet ordre à observer a-t-il été prescrit? Ce ne saurait être en vue d’opérer cette œuvre avant l’offre des membres du sacrifice, puisque pour les faire fumer, il faut avant tout que le bois brûle; on a donc voulu prescrire que l’action de ranger le bois devra précéder celle de l’aspersion du sang. Comme la répétition du terme au matin a eu lieu aussi bien pour le rangement du bois que pour l’encens, on ignore à première vue lequel de ces deux objets devra précéder l’autre; mais comme il est indispensable de recourir au bois pour approprier la combustion de l’encens, le rangement du bois aura lieu auparavant. -Mais, fut-il objecté, on sait que l’action de verser le sang quotidien précédera celle de ranger le bois (en vertu de l’expression tu feras précitée); et puisque la combustion de l’encens précède l’aspersion (ainsi qu’il vient d’être dit), comment peut-on dire que le rangement du bois précédera l’encens (96)Le commentaire Pné-Mosché l'explique ainsiÊ: sachant que l'action de ranger le bois précde celle de verser le sang, et cette dernire ayant lieu avant de bržler l'encens, il est inutile d'invoquer le motif de l'appropriation par le bois pur les faire passer avant l'encensÊ; cette priorité n'est-elle pas évidente, par les termes du texte bibliqueÊ? (à moins de déclarer que l’aspersion du sang suivra le rangement du bois)? Il n’en est pas ainsi, répond R. Ila, ce n’est pas pour n’avoir pas pu tirer cette déduction d’une autre règle, mais c’est en raison de l’appropriation de l’encens par le bois, que ce dernier doit précéder; voilà pourquoi il a fallu qu’un enseignement le dise formellement. Les compagnons d’étude avaient supposé que l’appropriation de l’encens (pour la combustion) a lieu par les charbons. -Non, dit R. Eléazar, c’est l’herbe faisant monter la fumée (qu’il importe d’y joindre) qui constitue cette aptitude.
Pnei Moshe non traduit
מעתה נימא אפי' לדמו של תמיד יוקדם הקטרת ואנן תנינן קטרת של שחר קריבה בין דם לאברים. ומשני ר' הילא תעשה כתיב בתמיד הקדים בו מעשה וזהו זריקת דמו שיהא קודם לקטרת וכאן גרסי' מה שכתוב בספרי דפוס לעיל. כתיב בבקר בתמיד וכתיב בעצים בבקר בבקר. ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר יוקדם דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר וכדמפרש ואזיל:
מה אנן קיימין. כלומר לענין מאי בא הכתוב ללמדנו להקדים מערכת העצים לתמיד אם קודם לאברין של תמיד והלא בעצים הן נקטרין ופשיטא שמערכת העצים קדמה אלא כי אנן קיימין הכתוב שבא ללמדנו אפילו לדמו של תמיד יוקדם מערכת העצים:
כתיב בעצים וכו' וכתיב בקטרת וכו' ואיני יודע איזה מהן יוקדם מי מכשיר את מי. אלא ממה שהעצים מכשירין את הקטרת אתה למד שאף הם יקדמו את הקטרת והכי שנויה הברייתא בת''כ:
איתא חמי וכו' ותימר הכין. בתמיה בא וראה הלא כבר למדנו שהעצים קודמין לדם התמיד והדם קודם לקטרת והשתא למה לך האי טעמא דהעצים מכשירין את הקטרת להקטיר עליהן תיפוק ליה דע''כ העצים קודם לקטרת מן הכתוב:
אמר ר' הילא וכו'. כלומר דהא לא קשיא דאי לאו האי טעמא דהברייתא הוה אמינא מנא לך הא גופה דהעצים קודם לקטרת דהא בתרווייהו כתיב בבקר בבקר ואי משום שהעצים קודמין לדם ודם לקטרת אימא הואיל ובקטרת כתיב שני פעמים בבקר ובאינך חד יוקדם הקטרת לן ואי משום דכתיב תעשה גבי תמיד מהאי לא הוה ידעינן דלמוקדם לדם אתי למאי דס''ד דבבקר בבקר להקדים לקטרת קודם הכל קאתי ומעתה לא על שלא זכיתי בו מן הדין אחר אלא ע''י טעם זה שהעצים מכשירין את הקטרת היא דלמדנו שהעצים קודם לקטרת ולפיכך ואצרכת הדא מתניתא לומר כך:
הוון בעי מימר. מילתא באפי נפשה היא שהיו בני בית המדרש בעי למימר שמי מכשיר את הקטרת גחלים כלומר שאין לך מכשיר אחר אלא גחלים מעצי המערכה שניה של קטרת וכשנותן הקטרת ע''ג הגחלים שוב א''צ לדבר אחר כך היו סבורין בני בית המדרש:
א''ר אלעזר. לא היא אלא מעלה עשן צריך שיתן בתוכה מלבד הסממני הקטרת והמעלה עשן הוא המכשיר להעלות עשן הקטרת:
כָּתוּב קֶ֥רֶץ מִצָּפ֖וֹן בָּ֥א בָֽהּ׃ רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר 15b נְכוֹסָה. וְחוֹרָנָה אָמַר. נְסוֹחָה. מָאן דְּאָמַר. נְכוֹסָה. מִן הָדָא. הֵבִיאוּ לֹו אֶת הַתָּמִיד. קְרָצוֹ. מָאן דְּאָמַר. נְסוֹחָה. מַגְלִייָנָא. מֵחוֹמֶר קֹרַ֥צְתִּי גַם אָֽנִי׃
Traduction
Le terme ≈rq, usité ici est tiré de ce verset (Jr 46, 20): La destruction vient du Nord. R. Hanina et R. Josué b. Levi traduisent diversement ce terme: d’après l’un, il désigne l’égorgement; d’après l’autre, il indique l’action de l’enlever de sa place. Le premier avis se fonde sur ce que le contexte de la Mishna indique; le second s’appuie sur ce verset (Jb 33, 6): moi aussi j’ai été enlevé (formé) de l’argile (95)Cf. Mishna (Toharot 1, 7)..
Pnei Moshe non traduit
חד אמר נכוסה. מלשון שחיטה ואחרינא אמר נסוחה ומלשון נסוח ממקומו ונגלה:
מגליינא. כלומר נעקר ונגלה ממקומו וכמענה אליהוא מחומר קרצתי נבראתי ונגליתי א''נ נסוחה מגליינא מלשון נתוח וחתוך במגל הוא וכן קרץ מצפון החותך בא וזה ג''כ מענה אליהוא מחומר נקרצתי נחתכתי ובלשון המשנה מקרצות נושכות זו בזו ואין בין הני לישני אלא פי' המלה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source