אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא קָֽבְעוּ פַיִיס לְתָמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא אָֽמְרוּ. מִי שֶׁזָּכָה בַשַּׁחֲרִית יִזְכֶּה בֵין הָעַרְבָּיִם. וְהָא תַנֵּי. כְּפַיֵיס שֶׁלְשַׁחֲרֵית כֵּן פַּיִיס שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם. הַזָּכָה זָכָה לְעַצְמוֹ. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה הַשַּׁבָּת אֶחָד מִשְׁמַר הַבָּא וְאֶחָד מִשְׁמַר הַיּוֹצֵא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר שהיתה שבת. כלומר תיפתר להאי ברייתא דבשבת מיירי ומשום שבשבת המשמרות מתחדשות ויש משמר אחד הבא בין הערבים ואחד של שחרית שהוא משמר היוצא הלכך היה צריך פייס אחר לתמיד של בין הערבים שמקריבין אותו משמר הבא ולא היו בשחר:
והא תני. בברייתא דכמו בפייס של שחרית וכו' והזוכה מחדש בפייס הזה זכה לעצמו ולא מי שזכה בשחרית:
לא קבעו פייס. אחר בתמיד של בין הערבים אלא מי שזכה בשחרית בעבודה מן העבודות הוא יזכה בה בין הערבים חוץ מן הקטרת שמפיסין לה פייס אחר בין הערבים:
הָכָא אַתְּ אָמַר. מֵיטִב וְאַחַר כָּךְ מַקְטִיר. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. מַקְטִיר וְאַחַר כָּךְ מֵיטִב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. 12a תָּמִיד דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפֶּה הִיא. אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְלֹא כוּלָּהּ אֶלָּא מִילִּין צְרִיכִין לָרַבָּנִן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מִדּוֹת דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא כוּלָּהּ אֶלָּא מִילִּין צְרִיכִין לָרַבָּנִן. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ הַמִּצְפֶּה. בַּבּוֹקֶר בַּבּוֹקֶר בְּהֵֽיטִיב֛וֹ אֶת הַנֵּירֹת יַקְטִירֶֽנָּה׃ רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּרִבִּי. טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. מִח֨וּץ לַפָּרוֹכֶת הָֽעֵדוּת בְּאוֹהֵל מוֹעֵד יַֽעֲרֹךְ֩ אוֹתוֹ אַֽהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו מֵעֶ֥רֶב וְעַד בֹּ֖קֶר. שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֶלְּא הַטָּבַת נֵרוֹת בִּלְבַד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
טעמון דרבנן. דפליגי עליה וס''ל קטרת ברישא משום דכתיב בנרות מחוץ לפרכת העדות וגו' מערב ועד בקר ילפינן מזה שלא יהא שם עבודה אחרת אח''כ אלא הטבת נרות בלבד דאין לך עבודה שכשירה מערב עד בקר אלא נרות אלמא דקטרת ברישא והדר נרות והשתא כמו בשל בין הערבים קטרת ואח''כ נרות ה''נ בשל שחר קטרת ואח''כ נרות והא דכתיב בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ה''ק קרא בעידן הטבה תהא מוקטר קטרת:
בבקר וגו' בהטיבו את הנרות יקטירנה. כתיב אלמא הטבת נרות ברישא והדר יקטירנה:
מ''ט דר''ש איש המצפה. דלעיל דס''ל מיטב ואח''כ מקטיר:
ר' חזקיה וכו'. אמר נמי כי האי גוונא דאשכחן מתני' במס' מדות דלא תני כהאי דתנינן במסכת תמיד ומוקי להאי דמדות כר''א בן יעקב וכי הא דתנינן בפ''ג דתמיד אמר להן הממונה צאו והביאו טלה מלשכת הטלאים והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית ובפ''ק דמדות תנינן ארבע לשכות היו בבית המוקד וכו' ומה היו משמשות מערבית דרומית היא היתה לשכת טלאי קרבן והלכך מוקי להאי דמדות כר''א בן יעקב דשמעינן ליה דאיירי במדות כדאשכחן בפ''ב שם גבי הא דתנן עזרת נשים וכו' מערבית דרומית אמר ראב''י שכחתי מה היתה משמשת וא''כ ההיא דפ''ק בלשכות של בית המוקד בעזרת ישראל דמערבית דרומית היתה לשכת הטלאים נמי כר''א בן יעקב היא:
ולא כולה אלא מילין צריכין לרבנן. הא דקאמרת תמיד דר''ש איש המצפה היא לא כולה דשנינו במסכת תמיד אתיא כוותיה שיש דברים דקשיא לרבנן בבית המדרש דלא מיתוקמא כר''ש איש המצפה וכי הא דתנן פ''ד דתמיד שחט השוחט וקיבל המקבל בא לו לקרן מזרחית צפונית ונותן מזרחית צפונית מערבית דרומית ונותן מערבית דרומית ואלו לר''ש איש המצפה הא שמעינן ליה בברייתא דלא תני הכי אלא במערבית דרומית נותן מערבה ואח''כ נותן דרומה דס''ל במתנה שניה להפסיק בנתינתה ואינו נותן אותה אחת שהיא כשתים:
אמר רבי יוחנן תמיד. הא דשנינו במסכת תמיד אתיא כר''ש איש המצפה דס''ל נרות ברישא והדר קטרת ומתני' דפ''ק כרבנן דפליגי עליה וס''ל ברישא קטרת והדר נרות ולקמן מפרש טעמא דכולהו:
הכא את אמר מיטב ואחר כך מקטיר. במסכת תמיד קתני ברישא הטבת נרות ואחר כך קטרת וכדקחשיב שם מי שזכה בדישון מזבח הפנימי ומי שזכה בדישון המנורה והדר קתני מי שזכה בקטרת אלמא קטרת אחר הטבת נרות והכא במסכת יומא את אמר איפכא מקטיר ואחר כך מיטב כדתנן בפרק קמא כל שבעת הימים הוא זורק את הדם ומקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות ואיידי דאיירי לעיל בההיא דמסכת תמיד כדקאמר ר' יוחנן ולמה היה נכנס לקטרת וכו' פריך להא הכא:
אמר ר' יוסי בר' בון. הכי נמי ולא כולה דמסכת מדות כר''א בן יעקב דאיכא מילין דצריכין לרבנן בבית המדרש דלא מיתוקמא כוותיה:
שְׁלשָׁה עָשָׂר זָכִין בוֹ. וְתַנֵּי עֲלָהּ. פְּעָמִים בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר. פְּעָמִים בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר. פְּעָמִים בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר. לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. כְּדַרְכּוֹ בְתִשְׁעָה. וּבַחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם. הֲרֵי עֲשָׂרָה. בֵּין הָעַרְבַּיִים בְּאַחַד עָשָׂר. שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גֵיזִירֵי עֵצִים. [וּ]בַשַּׁבָּת בְּאַחַד עָשָׂר עַצְמוֹ בְּתִשְׁעָה. שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי בְזִיכֵי לְבוֹנָה שֶׁלְלֶחֶם הַפָּנִים. הֲרֵי (חֲמִשָּׁה עָשָׂר) [אַרְבַּע עָשָׂר]. וּבַשַּׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָג בְּיַד אֶחָד צְלוֹחִית שֶׁל מָיִם. הֲרֵי שִׁשָּׁה עָשָׂר.
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא גָּֽזְרוּ עַל שְׁנֵי גֵיזִירִין בַּשַּׁחֲרִית. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. בְּכָל יוֹם אַיִל קָרֵב בֵּין הָעַרְבָּיִם בְּאַחַד עָשָׂר. וְלֹא אָמַר בְּשַׁחֲרִית כְּלוּם. רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. וְלָמָּה לֹא גָּֽזְרוּ עַל שְׁנֵי גֵיזִירִין בַּשַּׁחֲרִית. [אָמַר רִבִּי מָנָא. וְלֹא שְׁמִיעַ רִבִּי שַׁמַּי דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא גָּֽזְרוּ עַל שְׁנֵי גֵזִירִין בַּשַּׁחֲרִית. וְאָמַר רִבִּי יוֹסֵי. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. וְחָזַר וְאָמַר. אִין. דּוּ שְׁמִיעַ. אֶלָּא כְאִינַּשׁ דִּשְׁמַע מִילָּא וּמַקְשֵׁי עֲלָהּ. רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. לָמָּה גָּֽזְרוּ עַל שְׁנֵי גֵזִירִין בֵּין הָעַרְבָּיִים וְלֹא גָּֽזְרוּ עַל שְׁנֵי גֵזִירִין בַּשַּׁחֲרִית.]
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
לא גזרועל שני גזירין בשחרית. חכמים שלמדו מן הכתוב דצריך להוסיף שני גיזרי עצים על המערכה בתמיד של בין הערבים לא ראו ללמוד שצריך ג''כ שני גיזרין בתמיד של שחרית:
הלכה: אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. מִיָּמָיו לֹא הֵפִיס אָדָם בִּקְטוֹרֶת וְשִׁנֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָטִיסוּ. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. וְכֵן לְמַחְתָּה. אָמַר רִבִּי י)סֵה. מַתְנִיתָה אָֽמְרָה כֵן. מִי שֶׁזָּכָה בִקְטוֹרֶת אוֹמֵר לָזֶה שֶׁעַל יְמִינוֹ. אוּף אַתְּ לְמַחְתָּה. נִמְצֵאתָה אוֹמֵר. שְׁנֵי כֹהֲנִים הָיוּ מִתְבָּֽרְכִים בְּכָל פַּעַם. רַב אָמַר. בָּרֵ֤ךְ יְי חֵיל֔וֹ וּפוֹעַל יָדָי֖ו תִּרְצֶ֑ה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁיָּֽבְשָׁה זְרוֹעוֹ וְלֹא הִנִּיחָהּ. לְקַייֵם מַה שֶׁנֶּאֱמַר בָּרֵ֤ךְ יְי חֵיל֔וֹ וּפוֹעַל יָדָ֖יו תִּרְצֶ֑ה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' מימיו לא הפיס וכו'. כדפרישית במתני':
מתניתא אמרה כן וכו'. כלומר דלא תימא שאירע כך אלא שהיו מקפידין על זה ומכריזין ואומרים חדשים לקטרת בואו והפיסו ולא יבא מי שזכה בה פעם אחד:
וכן למחתה. לא זכה בה אדם ושנה:
מתניתא אמרה כן. בתוספתא פ''ק והבאתי לעיל בהלכה ב' ר' יהודה אומר לא היה פייס למחתה אלא מי שזכה בקטרת וכו' א''כ זה שזכה במחתה היה ג''כ מן החדשים שבאו וקמ''ל שלא היה מזכה לאחר אלא לאותן שבאו עמו להפיס ולזה שעל ימינו כמפורש לעיל שם:
נמצאת אומר שני כהנים מתברכים שכל פעם. של קטרת ושל מחתה. ומנלן דשל מחתה גם כן מתברך הוא להכי מייתי להא דרב לקמיה דכתיב ברך ה' חילו זה על מי שנושא המחתה ופעל ידיו תרצה זה שמקטיר הקטרת:
מעשה באחד שיבשה זרועו. ולא היה נפסל לעבודה משום כך אלא שלא היה בו הרבה כח בזרועו ואפי' כן לא הניחה מלהקטיר לקיים מה שנאמר ברך ה' חילו וגו' שבזכות זה יוסיף בו ג''כ חילו וכחו בזרועו:
משנה: הַפַּיִס הַשְּׁלִישִׁי חֲדָשִׁים לַקְּטוֹרֶת בּוֹאוּ וְהָפִיסוּ. רְבִיעִי חֲדָשִׁים עִם יְשָׁנִים מִי מַעֲלֶה אֵיבָרִים מִן הַכֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' הפייס השלישי. היו מכריזין בעזרה:
חדשים לקטרת בואו והפיסו. כלומר מי שלא זכה בקטרת כל ימיו יבא להפייס הזה כדקאמר בגמרא מימיו לא הפיס אדם בקטרת ושנה שלא היו מניחין למי שזכה פעם אחד בקטרת שישנה עוד הפעם ומפני שמעשה הקטרת מעשרת דכתיב ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך ברך ה' חילו וגו' דאע''ג דכתיב ג''כ וכליל על מזבחך שהיא עולה מסתברא דכי כתיב עושר אמילתא דלא שכיחא כל כך כתיבא וזהו קטרת דלא שכיחא כמו עולה דשכיח טובא דנודרין ונודבין. ולפי שכל כהן המקטיר קטרת היה מתברך ומתעשר לפיכך לא היו מניחין לשנות בה אדם כדי שיהו הכל מתעשרים ומתברכין בה:
והרביעי. ובפייס הרביעי היו אומרים חדשים עם ישנים מי שזכה פעם אחד בפייס ומי שלא זכה מעולם יבאו ויפיסו מי מעלה אברים מן הכבש ולמזבח. לפי שבתחלה כשמוליכין האברים מבית המטבחיים לא היו מעלין אותם למזבח אלא נותנים אותם מחצי כבש ולמטה במערבו ועכשיו היו מפיסין פייס אחר מי מעלה אותם ממקום הנחתן בכבש להמזבח והיו עושין כן משום ברוב עם הדרת מלך:
כֵּינִי מַתְנִיתָה. הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל הֶחָזֶה וְהַגֵּרָה וּשְׁתֵּי יָדַיִם וּשְׁתֵּי דְפָנוֹת הָעוֹקֶץ וְהָרֶגֶל. אָמַר רִבִּי יוֹחָנן. טַעֲמָא דְבֶן עַזַּאי. וְהִקְטַרְתָּ֤ אֶת כָּל הָאַ֙יִל֙ הַמִּזְבֵּ֔חָה. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נִרְאֶה כִּמְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל. וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי מָנָא. פָּשַׁט רֹאשָׁהּ. עָקַר רַגְלָהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כיני מתני' וכו'. כן צריך לפרש במתני' להא דבן עזאי דקאמר דרך הילוכו היה קרב הראש והרגל החזה והגרה וכו':
טעמא דבן עזאי. דכתיב והקטרת וגו' המזבחה והמזבחה יתירא הוא אלא למדרש כדי וכו'. ופריך הא לבן עזאי נמי הראש והרגל ברישא ואח''כ החזה וכו' ואת אמר הכין בתמיה שאם כדרך שהוא מהלך היה צריך לחזה והגרה וכו' קודם הרגל:
אמר ר' מנא. זהו כדרך שהוא מהלך דפשט ראשה עקר רגלה כשהבהמה רוצה לילך פושטת ראשה ועוקרת רגלה ולפיכך הראש והרגל שייכין ביחד:
תְּבִיאֶ֑נָּה לִפְנֵי הַמּוּסָפִין. וּכְשֶׁהוּא אוֹמֵר 12b תַּקְרִ֥יב. אַף לְאַחַר הַנְּסָכִים. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. קוֹדֶם לִנְסָכִים. מָאן דְּאָמַר. קוֹדֶם לִנְסָכִים. קוֹדֶם לְנִיסְכֵי יַיִן. מָאן דְּאָמַר. לְאַחַר נְסָכִים. לְאַחַר נִיסְכֵי סוֹלֶת. סֹלֶת קוֹדֶמֶת לַחֲבִיתִּין. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה לָאִישִׁים. וְזֶה לָאִישִׁים. זֶה קָרְבַּן יָחִיד וְזֶה קָרְבַּן צִיבּוּר. חֲבִיתִּין קוֹדְמִיו לַבְּזִיכִין. אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה קָרְבַּן יָחִיד וְזֶה קָרְבַּן צִבּוּר. זֶה תָדִיר וְזֶה אֵינוֹ תָדִיר. חֲבִיתִּין קוֹדְמִין לַיַיִן. שֶׁזֶּה לָאִישִׁים וְזֶה לַסְּפָלִים. בְּזִיכִין וְיַיִן מִי קוֹדֵם. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. לְבוֹנָה לַיַּיִן. כָּאן לְקָרְבַּן יָחִיד. כָּאן לְקָרְבַּן צִיבּוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ולא מתניתא היא דהא תנינן בהדיא בברייתא לבונה קודם ליין. ומשני כאן בברייתא לקרבן יחיד שמביא מנחה ויש עמה לבונה ושמן ויין א''כ לבונה שהיא לאישים טפי עדיף וכאן דאיבעיא לן בקרבן צבור בשבת דאיכא טעמא דתדיר ביין כדאמרן והי מינייהו קדים ולא איפשטא:
בזיכין ויין מי קודם. לפי שהמוספין בשבת שנינו בהדיא בסדר המערכה שקודמין לבזיכין ומיבעיא ליה אם בזיכין קודמין לנסכי יין של מוספין או נסך יין קודם ומשום ששניהן קרבן צבור הן ומטעמא דתדיר היין ראוי להיות קודם אלא שהבזיכין לאישים והיין לספלים ומבעיא ליה איזה מהני טפי עדיף אישים עדיף או תדיר עדיף:
חביתין קודמין. לנסכי יין שאינן אלא לספלים ולא לאישים:
סלת. מנחת סלת של תמיד של שחר קודמת לחביתין ואע''פ שבזה שניהן שוין שהן קריבין לאישים אפי' כן זה החביתין קרבן יחיד הן של כ''ג ומנחת הסלת קרבן צבור והן קודמין לקרבן יחיד. חביתין קודמין לבזיכין. של לבונה בשבת שאע''פ שזה וכו' מ''מ זה חביתין תדיר בכל יום ויום הן ובזיכין אינן נקטרין אלא בשבת:
מאן דאמר קודם לנסכים. החביתין קודם לנסכי יין היא דקאמר ומאן דאמר לאחר נסכים לאחר נסכי סלת והיתה קריבה בין הסלת לבין היין:
תביאנה. כתיב בחביתין בפ' צו על מחבת וגו' תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב וגו' ודריש זמן הבאתה לפני המוספין ביום שיש בו מוסף וכשהוא אומר תקריב אף לאחר הנסכים של תמיד של שחר:
שלשה עשר זוכין בו. קתני במתני' ותני עלה בברייתא פעמים בארבעה עשר כהנים פעמים בט''ו כו' כדמפרש ואזיל:
וחזר. ר' מנא ואמר אין ודאי דשמיע ליה אלא כאינש דשמע מילה ומקשי עלה מאי טעמא וכן ר' שמי בעי כן מ''ט דגזרו על בין הערבים ולא גזרו בשחרית:
ר' שמי בעי וכו'. ומתמה ר' מנא וכי לא שמיע לר' שמי להא דאמר ר' יוחנן ואמר עלה ר' יוסי מתני' אמרה כן וכו':
מתניתא. ברייתא אמרה כן דבמתני' דלקמן בפרקין תנינן איל קרב באחד עשר הבשר בחמשה וכו'. ובברייתא תני איל קרב בין הערביים באחד עשר וקחשיב אחד בשני גיזרין ולא אמר בשחרית כלום. ונראה דט''ס הוא כאן דאיל בין הערבים מאי עבידתיה אלא אמתני' דלקמן בפרקין בתמיד קאי ועלה קאמר מתני' אמרה כן דקחשיב שם תמיד קרב בתשעה וכו' בין הערבים באחד עשר הוא עצמו בתשעה שנים בידם שני גיזרי עצים ובשחרית לא אמר כלום מגיזרין אלמא שלא היה כן אלא בתמיד של בין הערבים. ואיל הכתוב כאן בספרים צריך למחוק:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source