Souccah
Daf 21b
משנה: כְּמַעֲשֵׂהוּ בַחוֹל כָּךְ מַעֲשֵׂהוּ בַשַּׁבָּת אֶלָּא שֶׁהָיָה מְמַלֵּא מֵעֶרֶב שַׁבָּת חָבִית שֶׁל זָהָב שֶׁאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת מִן הַשִּׁילוֹחַ וּמַנִּיחָהּ בַּלִּשְׁכָּה. נִשְׁפְּכָה אוֹ נִתְגַּלְּתָה הָיָה מְמַלֵּא מִן הַכִּיּוֹר שֶׁהַמַּיִם וְהַיַּיִן הַמְּגוּלִּים פְּסוּלִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִזְבֵּחַ:
Traduction
La cérémonie sera la même, soit en semaine, soit le samedi, sauf qu’en ce dernier cas on remplit dès la veille un tonneau d’or non consacré, auprès de la source dite Siloë, que l’on dépose dans une cellule. Si le tonneau a été renversé ou laissé découvert une nuit, il fallait puiser au bassin d’office (109)V. Ibid. 3, 10.; car ni l’eau, ni le vin découverts n’étaient aptes à être offerts sur l’autel.
Pnei Moshe non traduit
מתני' כמעשהו בחול וכו' שאינה מקודשת. שלא נתחנכה לעבודת המזבח שאם היה מביא במקודשת נפסלה המים בלינה שכלי שרת מקדשים כדכתיב כל הנוגע בהם יקדש וכל הקדוש קדושת הגוף נפסל בלינה:
היה ממלא מן הכיור שמימיו לא היו נפסלים בלינה כדאמרי' בפ''ג דיומא. שהמים והיין המגולים פסולין מעל גבי המזבח. ולפיכך לא היה מנסך מן המגולין ומשום הקריבהו נא לפחתך הירצך:
הֲווֹן בְּעָייָן מֵימַר. הַמְעוּבֶּה שֶׁלְמַיִם וְהַמֵּידַק שֶׁלְיַיִן. דְּאָמַר רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. נֶקֶב שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא מַיִם מוֹצִיא יַיִן. וְשֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא יַיִן מוֹצִיא שֶׁמֶן. וְשֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא שֶׁמֶן מוֹצִיא דְּבַשׁ. וַאֲפִלוּ תֵימַר חִילּוּפִין. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר. מִלּוֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמוֹנָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹחָנָן. הִקְדִּימָן לַזֶּבַח מָה הֵן. נִיסְּכָן בַּלַּיְלָה מָה הֵן. לֹא נִיסַּךְ הַיּוֹם מָהוּ שֶׁיְּנַסֵּךְ לְמָחָר. אָמַר לֵיהּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא דְאָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יַסִי. וּנְסָכֶֽיהָ. אֶחָד נִיסְכֵי מַיִם וְאֶחָד נִסְכֵי יַיִן. הָדָא אָֽמְרָה. הִקְדִּימָן לַזֶּבַח כָּשֵׁר. נִיסְּכָן בַּלַּיְלָה כָּשֵׁר. לֹא נִיסַּךְ הַיּוֹם 21b לֹא יְנַסֵּךְ לְמָחָר. עַל שֵׁם. עָבַר יוֹם עָבַר קָרְבָּנוֹ.
Traduction
On avait supposé que le trou épais (large) est destiné à recevoir l’eau; le mince au vin; car R. Yona a dit au nom de R. Imi (106)B, Taanit 2b.: par un trou où l’eau ne passerait pas, le vin passe; où ce dernier ne passerait pas, l’huile (qui s’étend) pénétre; et lorsqu’enfin la fente est si mince que l’huile ne passe pas, le miel plus fluent peut passer. On peut aussi supposer l’inverse (que le trou large recevait le vin, et l’autre plus mince était pour l’eau), selon l’avis de R. Juda qui dit: un seul loug d’eau suffisait aux libations de tous les 8 jours (donc, il en fallait fort peu, tandis qu’il y avait 3 lougs de vin). R. Simon b. Lakish demanda en présence de R. Yohanan: Quelle est la règle si ces libations ont précédé l’égorgement du sacrifice quotidien matinal, ou si on les a versées la nuit, ou si les ayant omises le 1er jour, on les verse le lendemain? On peut résoudre cette question, répondit-il, de ce que R. Ila, au nom de R. Yossé, déduit de l’expression et ses libations (usitée à ce sujet), qu’il y a égalité entre la libation d’eau et celle du vin; or, si cette dernière, pouvant avoir lieu à part, a été faite avant le sacrifice quotidien, elle sera valable; il en sera de même de celle de l’eau (107)V. B., traitŽ Taanit ibid.. Seulement, une fois la libation du jour omise, elle ne pourra plus être effectuée le lendemain; car, en même temps que le jour passe, l’offrande qui s’y rapporte passe aussi. –
Pnei Moshe non traduit
הוון. בני הישיבה:
בעיין מימר. לפרש להא דקתני במתני' אחד מעובה ואחד דק שהמעובה של מים והמידק ממנו הוא של יין וכדר' יונה וכו' דאמר נקב שאינו מוציא מים הוא מוציא יין שהיין נפלט ויוצא דרך נקב קטן ודק ושאינו מוציא יין וכו' שהשמן מתלכלך ממהר להיות נפלט יותר מהיין וכן הדבש אף על פי שהוא עב מהשמן נפלט ביותר דרך סדק דק:
ואפילו תימר חילופין וכו'. ודחי לה להא דהוון בעיא מימר דאפילו תימא בחילוף הוא שהמעובה הוא של יין והדק הוא של מים וכר' יהודה הוא דקאמר בלוג היה מנסך וכו' ונסכי המים ממועטין הן מניסוך היין שהוא שלשה לוגין לכל הפחות ולפיכך היה צריך להיות מעובה ביותר משל מים:
הקדימן. לניסוך המים לזבח התמיד של שחר מהו וכן אם ניסכן בלילה או אם לא ניסך היום מהו שינסך למחר:
ונסכיה אחד ניסוך המים ואחד ניסוך היין. וביין אם הקדימו לזבח כשר או אם לא ניסך אלא בלילה כשר הדא אמרה שגם בניסיך המים כשר לא ניסך היום לא ינסך למחר כמו בניסוך היין של קרבן ציבור על שם עבר יום עבר קרבנו של ציבור:
רַבָּנִן מַרְבִּים בַּמַּיִם וּמְמָעֲטִין בַּיָּמִים. רִבִּי יְהוּדָה מְמָעֵט בַּמַּיִם וּמַרְבֶּה בַּיָּמִים.
Traduction
Les sages, dans notre Mishna, proposent un grand chiffre (3 loug) pour l’eau, et un moindre (seulement 7 jours) pour le nombre des journées; R. Juda, au contraire, admet un chiffre moindre pour l’eau (un seul loug) et un plus fort pour les jours (qu’il admet au nombre de 8) – (108)Suit un passage traduit en (Yoma 1, 5)..
Pnei Moshe non traduit
רבנן דמתני' מרבים במים. דס''ל שלשת לוגין וממעטים בימים דלדידהו ניסוך המים שבעה ולר' יהודה איפכא הוא. וכן הוא בתוספתא שם ולסימנא שלא תחליף דבריהם אית דבעי מימר הוא דפרה וכו' כתובה לעיל בפ''ק דיומא בהלכה ה' וע''ש:
אִית דְּבָעֵי מֵימַר. הִיא דְפָרָה הִיא דְסוּכָּה הִיא דְכִיפּוּרִים. רִבִּי סִימוֹן לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא אוֹ דְפָרָה וּדְסוּכָּה חַד וּדְכִיפּוּרִים חַד. אוֹ דְפָרָה וּדְכִיפּוּרִים חַד וּדְסוּכָּה חַד. מָאן דְּאָמַר. לֹא בָאוּ יָמִים קַלִּים עַד שֶׁמֵּת. תַּלְתֵּיהוֹן עֲבַד. מָאן דְּאָמַר. יָצָא חוּטְמוֹ מְזַנֵּק תּוֹלָעִים וּכְמִין פַּרְסַת עֶגֶל בְּתוֹךְ מִצְחוֹ. כְּמָאן דְּאָמַר. אוֹ דְפָרָה וּדְסוּכָּה חַד וּדְכִיפּוּרִים חַד. אוֹ דְפָרָה וּדְכִיפּוּרִים חַד וּדְסוּכָּה חַד. צַווְחָה עֲלֵיהֶן הָעֲזָרָה. צְאוּ מִיכָּן צְאוּ מִיכָּן בְּנֵי עֵלִי. טִימְאַתֶּם בֵּית אֶלֹהֵינוּ. בּוֹ בַיּוֹם נִפְגְּמָה קֶרֶן הַמִּזְבֵּחַ וְנָֽתְנוּ עָלָיו גּושׁ שֶׁלְמֶלַח שֶׁלֹּא יְהֵא נִרְאֶה כְפָגוּם. שֶׁכָּל מִזְבֵּחַ שֶׁאֵין לוֹ קֶרֶן וְסוֹבֵב וִיסוֹד פָּגוּם הוּא.
Traduction
בָּעוּן קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּ וְהָא כְתִיב. וְכָל אָדָ֞ם לֹא יִֽהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבוֹאוֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקּוֹדֶשׁ עַד צֵאת֑וֹ. אֲפִילוּ אוֹתָן שֶׁכָּתוּב בָּהֶן וּדְמ֣וּת פְּנֵיהֶם֘ פְּנֵ֣י אָדָם֒ לֹא יִֽהְיוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבוֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקּוֹדֶשׁ. אָמַר לוֹן. בְּשָׁעָה שָׁהוּא נִכְנַס כְּדַרְכּוֹ.
Traduction
Souccah
Daf 22a
משנה: הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה. זֶה חָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה שֶׁאֵינָהּ דּוֹחָה לֹא שַׁבָּת וְלֹא יוֹם טוֹב. אָֽמְרוּ כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו:
Traduction
La musique instrumentale (112)LittŽral.Ê: la flžte, était exécutée tantôt 5 jours, tantôt 6, car cette musique qui accompagnait la cérémonie du puisage de l’eau ne pouvait l’emporter ni sur le repos shabatique, ni même sur celui des simples jours de fête (et ci, sur les 6 jours de demi-fête, il y avait un samedi, il ne restait que 5 fois à exécuter cette cérémonie). On raconte que c’était une fête dont on ne pouvait se faire aucune idée si on ne l’avait pas vue et dont rien n’approchait en fait de réunion joyeuse (113)Cf. ClŽment Mullet, Les feux de S. Jean ou du soleil. Dans Revue orientale, X, 1865,.
Pnei Moshe non traduit
מתני' החליל חמשה וששה. פעמי' שהוא ששה ופעמים שאינו אלא חמשה ימים:
זה חליל של בית השואבה. שהיו מרבין בשמחת בית השואבה והיו שם הרבה מיני כלי זמר ועל שם שהחליל נשמע קולו ביותר מן האחרים נקרא הכל על שמו:
שאינה דוחה וכו'. הלכך חל יו''ט להיות בשבת פשו להו ששה חולו של מועד נמצא חליל ששה חל י''ט בחול הוו להו תרי יומי שבת ויו''ט דלא דחי להו פשו להו חמשה:
הלכה: לָמָּה לִי שֶׁאֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וַאֲפִילוּ מְקוּדֶּשֶׁת. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. וְקִדַּשְׁתָּ֙ אֶת הַמִּזְבֵּ֔חַ וְהָיָ֥ה הַמִּזְבֵּחַ֭ קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִֽׁים: מַה הַמִּזְבֵּחַ אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ אֶלָּא בְדַעַת אַף הַכֵּלִים לֹא יְקַדְּשׁוּ אֶלָּא בְדַעַת. חִזְקִיָּה אָמַר. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ מַיִם שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְקִידּוּשׁ יָדַיִם וְרַגְלַיִם נִפְסָלִין בְּלִינָּה. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרִין. שֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִין. רָאִינוּ מֵי הֶחָג נִפְסָלִין בְּלִינָּה. 22a רִבִּי וֹחָנָן אָמַר. מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. וְלָא יָֽדְעִין אִין כְּהָדָא דְחִזְקִיָּה אִין כְּהָדָא דְּרִבִּי יַנַּאי דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי פְדָת בְּשֵׁם רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מֵי סוֹטָה נִפְסָלִין בְּלִינָּה. רִבִּי אָבוּנָה. כָּל שֶׁאֵינוֹ מִמִּינוֹ לַמִּזְבֵּחַ אֵין הַלִּחנָּה פוֹסֶלֶת בּוֹ.
Traduction
Pourquoi prendre un tonneau non consacré? N’en serait-il pas de même si le tonneau est consacré? C’est que, dit R. Aha ou R. Hinena au nom de R. Yossa, de ce qu’il est écrit (Ex 40, 10): tu sanctifieras l’autel, et l’autel sera de toute sainteté, on sait qu’en raison de cette sanctification faite en connaissance de cause, les autres ustensiles du service divin devront être sanctifiés seulement avec intention (non autrement). Selon R. Hiskia, le motif est qu’il serait à craindre (en employant un vase consacré) qu’on suppose l’avoir rempli d’eau en vue de l’ablution des mains et des pieds du pontife, préparation qui pourtant serait impropre au culte si elle reste découverte la nuit. Dans l’école de R. Ianaï, on explique l’interdit par la crainte qu’on dise avoir vu consacrer l’eau même des libations de fête, laquelle, d’autre part, serait devenue impropre par le séjour de nuit. Enfin, selon R. Yohanan, c’est interdit à cause de l’apparence fâcheuse. Toutefois, l’on ne savait pas de quelle crainte fâcheuse il s’agit là, si c’est celle qu’a exprimée Hiskia, ou celle de R. Ianaï, ou toutes deux, adoptant l’opinion de tous. R. Pedath dit au nom de R. Oshia (110)J., (Sota 2, 2) ( 18a).: l’eau que doit boire la femme soupçonnée d’adultère devient impropre par le séjour nocturne; selon R. Aha au nom de R. Abouna au contraire, elle ne devient pas impropre, parce que l’on ne prend pas de la même sorte en vue de l’autel.
Pnei Moshe non traduit
גמ' למה לי שאינה מקודשת. יתן לתוכה על דעת שלא יתקדשו ואפי' במקודשת נמי דהא לא כן אמר ר' אחא וכו' אף הכלים לא יקדשו אלא בדעת שנתן לתוכן על דעת שיתקדשו:
חזקיה אמר. משום גזרה שלא יהו אומרים ראינו מים וכו'. וכלומר שלא יאמרו נתמלאו הן לקידוש ידים ורגלים שצריך שיהו מקודשין דומיא דכיור וזה של זהב נתמלא לקדש הכ''ג ידיו ורגליו ולכבודו הוא של זהב והרי הן נפסלין בלינה:
דבי ר' ינאי אמרין שלא יהו אומרין ראינו מי החג נפסלין בלינה כלומר על המי החג בעצמן חוששין אנו שלא יאמרו נתקדשו הן לדעת. והרי הן נפסלין בלינה ומנסכין במים פסולין:
ר' יוחנן אמר מפני מראית העין. וסתמא קאמר לה ולא ידעין הי משום מראית העין הוא דקאמר אם כהדא דחזקיה שלא יאמרו מקדשין ידים ורגלים במים הנפסלים בלינה ואם כהדא דר' ינאי מפני מראית העין שלא יאמרו על ניסוך מי החג בעצמן:
דברי הכל. כלומר אי דנימא דר' יוחנן חייש לזה ולזה ד''ה אתיא:
ר' פדת בשם ר' הושעיה מי סוטה שנפסלין בלינה ור' אחא וכו' פליג וס''ל כל שאינו ממינו למזבח וכאן השקיית מי סוטה אין הלינה פוסלת בו:
הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. עָבַר וְהֵבִיא כָשֵׁר. תַּנָּה רִבִּי יוֹשׁוּעַ דְּרוֹמַייָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. שֶׁהַמַּיִם וְהַיַּיִן הַמְגוּלִין פְּסוּלִין מֵעַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַה טַעַם. וְשֶׂה אַחַ֨ת מִן הַצֹּ֤אן מִן הַמָּאתַ֨יִם֙ מִמַּשְׁקֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל. מִדָּבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לְיִשְׂרָאֵל. עַד כְדוֹן מַיִם. יַיִן. אָמַר רִבִּי שׁוֹבְתַיי. הַֽמְשַׂמֵּ֥חַ אֱלֹהִ֖ים וַֽאֲנָשִׁ֑ים.
Traduction
Les compagnons d’étude ont supposé qu’en principe seulement les liquides restés découverts la nuit sont impropres; mais si par mégarde ils ont été utilisés pour l’office, ce devoir est considéré comme valable. Cependant, on a enseigné chez R. Josue Drômia en présence de R. Yossa que l’eau et le vin découverts sont d’un interdit absolu sur l’autel, ainsi qu’il est dit (Ez 45, 15): Et l’offrande ordonnée du menu bétail sera d’un agneau sur 200 de ce que boit (111)L'exŽgte se dŽtourne ici du vrai sens de ce motÊ: le p‰turage. Israël, c’est-à-dire de ce qui est permis à Israël (non de ce qui serait interdit à tous, comme l’eau découverte la nuit, qui est dangereuse). On sait donc que l’interdit est absolu pour l’eau; d’où le sait-on aussi pour le vin? On le sait, répond R. Shobtaï, de ce qu’il est dit (Jg 9, 13): qui réjouit Dieu et les hommes (le vin seul qui donne cette joie est propre, non celui qui a été découvert).
Pnei Moshe non traduit
הוון בני הישיבה בעיי מימר הא דקתני המים והיין המגולין פסולין מעל המזבח היינו לכתחלה הא אם עבר והביא כבר תנא ליה ר' יהושע דרומייא לפני ר' יונה ודייק ליה לישנא דקתני פסולין מע''ג המזבח ופסולין אפי' דיעבד משמע:
מדבר שהוא מותר לישראל. לאפוקי מגולין שאינו מותר להדיוט משום סכנתא והלכך פסולין נמי לגבוה:
עד כדון. לא שמענו אלא מים דממשקה ישראל כתיב דבר שהוא משקה לכל אדם מישראל:
יין מנין אמר ר' שובתיי. מהכא דכתיב גבי יין החדלתי את תירושי המשמח אלהים והאנשים המשמח אנשים הוא שכשר לגבוה לאפוקי המגולין:
הדרן עלך לולב וערבה
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source