Souccah
Daf 20b
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר. יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה בְשֵׁם מְנַחֵם יוֹתָפַייָה. 20b דְּרִבִּי עֲקִיבָה הִיא. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה.
Traduction
Les sonneries avaient lieu, dit R. Yossé b. Hanina, pour donner plus d’éclat à cette cérémonie. Yossé b. Hanina dit au nom de Menahem de Yotfi que cet acte est conforme à l’avis de R. aqiba, qui dit: la libation de l’eau est due en vertu d’une prescription biblique.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כדי לעשות פומפי לדבר. לפיכך היו תוקעין ומריעין כשהגיעו לשער המים לעשית פומבי ופרסום לדבר וזהו מפני הצדוקין שאינם מודים בניסוך המים ודוגמא שאמרי בפ''י דמנחות. גבי קצירת העומר במוצאי י''ט שהיה נקצר בעסק גדול מפני הבייתוסין שאומרין אין קצירת העומר במוצאי י''ט:
דר''ע היא. הא דקתני מחזקת שלשת לוגין כר' עקיבה הוא דאמר ניסוך המים בחג דבר תורה הוא דדריש ונסכיה בשני ניסוכין הכתוב מדבר א' ניסוך המים ואחד ניסוך היין ואיתקש ניסוך המים לניסוך היין שהפחות שבנסכי היין שלשת לוגין כדכתיב רביעית ההין לכבש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. אַף הַמְנַסֵּךְ מַיִם בֶּחָג בַּחוּץ חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שִׁיטַּת רִבִּי לָֽעְזָר כְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. כְּמַה דְרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי כְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מִילּוּייָן לְשֵׁם הַחָג. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי כְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מִילּוּייָן לְשֵׁם הַחָג. מָאן דְּאָמַר. צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מִילּוּייָן לְשֵׁם הַחָג. רִבִּי לָֽעְזָר כְּרִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דְּאָמַר. אֵינוֹ צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא מִילּוּייָן לְשֵׁם הַחָג. רִבִּי לָֽעְזָר כְּרַבָּנִן. לֵית יְכִיל. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל שִׁיטַּת רִבִּי לָֽעְזָר כְּשִׁיטַּת רִבִּי עֲקִיבָה רַבּוֹ. כְּמַה דְרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. כֵּן רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. נִיסּוּךְ הַמַּיִם דְּבַר תּוֹרָה. מַה נְפַק מִבֵּינֵהוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. וְהוּא שֶׁנִּיסֵּךְ שְׁלֹשֶׁת לוּגִין בִּפְנִים וּשְׁלֹשֶׁת לוּגִין בַּחוּץ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. יֵשׁ לָהֶן שֵׁיעוּר. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵין לָהֶן שֵׁיעוּר. מָאן דְּאָמַר. יֵשׁ לָהֶן שֵׁיעוּר. פָּטוּר. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין לָהֶן שֵׁיעוּר. חַייָב.
Traduction
On a enseigné ailleurs (102)(Zevahim 12, 6).: comme il est interdit d’égorger au dehors, il est aussi défendu de verser au dehors la libation d’eau due à la fête des tabernacles, selon R. Éliézer. Or, dit R. Yohanan, tout le raisonnement de R. Éliézer est conforme à l’avis de son maître R. aqiba, l’un et l’autre partageant le même avis sur le caractère légal de la libation d’eau. Il y a toutefois une distinction à établir entre ces 2 opinions; selon un enseignement émis au nom de R. Éliézer, l’emplissage de la bouteille devra être effectué dès le principe en vue de la fête seule; selon un autre enseignement au nom du même, cette destination spéciale n’est pas indispensable. Le 1er de ces avis s’explique en disant que R. Éliézer adopte l’avis de son maître R. aqiba; mais comment justifier l’autre opinion? On ne saurait dire que R. Éliézer adopte l’avis des autres sages, puisque R. Yohanan vient d’exprimer le contraire. Donc, la distinction entre ces 2 avis a lieu, dit R. Zeira, au cas où l’on aurait versé 3 lougs à l’intérieur et 3 au dehors; en ce cas, il faut, selon les uns, une mesure stricte (et dès lors il n’y a pas de culpabilité, puisqu’il n’y a pas la mesure stricte pour une libation à l’intérieur); selon d’autres, la mesure n’est pas exigible (et l’on serait coupable, vu la possibilité d’opérer la libation, discussion analogue par conséquent à l’exigence d’un remplissage avec destination spéciale à la fête).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בזבחים פי''ג השוחט ומעלה בחוץ וכו' ר' אלעזר אומר אף המנסך מי החג בחג בחוץ חייב ואמר ר' יוחנן כל שיטת ר' אלעזר בשיטת ר''ע רבו היא דהוא ר' אלעזר בן שמוע תלמידו של ר''ע:
דכמה דר''ע אמר וכו'. ולפיכך מחייב עליהן בחוץ:
מה נפיק מן ביניהון אית תניי תני וכו'. כלומר דקס''ד מדקאמר בשיטת ר''ע רבו משמע דמילתיה אזלא כר''ע רבו ואיכא איזה נ''מ ביניהן דלא לגמרי ס''ל כר''ע אלא יש חילוק ביניהן וכדאשכחן דפליגי תנאי בדברי ר''א דאית תנא דקאמר בשמיה שצריך שיהא מילואן בתחלה לשם חג וקידשו:
ואית תנא דתני בשם ר''א שא''צ שיהו מילואן בתחלה לשם חג והשתא קס''ד דלהאי מ''ד לא ס''ל לר''א כר''ע רבו אלא כרבנן והלכך א''צ שיהא מילואן לשם חג וקאמר עלה הש''ס דלית יכיל למימר הכי ולאו מילתא היא הא דאמרת דהא אמר ר' יוחנן וכו'. א''נ האי מה נפק מן ביניהון אהני תנאי אליבא דר''א קאי דאית תניי תני וכו' וקס''ד דהאי תנא אליבא דר''א ס''ל דר''א כרבנן דאין ניסוך מים מד''ת והלכך א''צ למלאן לשם חג. ומדחה הש''ס דלאו מילתא היא דלית יכיל למימר הכי דהא אמר ר' יוחנן וכו' ומדמחייב עליהן בחוץ ע''כ כר''ע רבו ס''ל:
מה נפק מן ביניהון א''ר זעירא והוא וכו'. כלומר אלא במאי פליגי הני תנאי ואליבא דר''א וקאמר ר' זעירא הא הוא דאיכא בינייהו דאשכחן דפליגי תנאי אם יש שיעור למי החג או לא והשתא בהא פליגי שאם ניסך ג' לוגין בפנים ואח''כ ניסך ג' לוגין בחוץ דלמ''ד יש להן שיעור והיינו ג' לוגין ותו לא א''כ פטור הוא על אותן שבחוץ דהא שוב אינן ראוין לניסוך בפנים ומ''ד אין להן שיעור חייב והשתא תליא פלוגתא דתנאי דלעיל בפלוגתא דהני תנאי שאם צריך שיהא מילואן לשם חג א''כ אין להן שיעור וכל שמילאן לשם חג מיחייב עליהן בחוץ ומאן דאמר א''צ למלאן לשם חג אלא מה ששייך לחג הוא לחג והיינו ג' לוגין וא''כ לדידיה על ג' לוגין השניים פטור הוא בחוץ:
יוֹסֵי בַּר אַשְׁייָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. צְרִיכִין הַסְּפָלִים לִהְיוֹת פְּקוּקִין בִּשְׁעַת הַנִּיסּוּךְ. מַה טַעַם בַּקֹּ֗דֶשׁ הַסֵּ֛ךְ נֶ֥סֶךְ שֵׁכָר֖ לַיי.
Traduction
Yossé b. Ashian dit au nom de Resh Lakish: les bassins devront être bouchés au moment de la libation, selon ce verset (Nb 28, 7): C’est dans le lieu saint que l’on versera la 1ibation de vin pur (103)LittŽral.Ê: Boisson ŽnivranteÊ; il faut donc qu'il y en ait ˆ pleins bords, sans le laisser Žcouler de suite., en l’honneur de l’Éternel.
Pnei Moshe non traduit
להיות פקוקין בשעת הניסוך מ''ט דכתיב בקדש הסך נסך שכר לה'. לשון שביעה ושכרות שיהא ניכרין וצפין מלמעלה דרך שביעה ומליאה:
Souccah
Daf 21a
תַּנֵּי. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. הַשִּׁית הָיָה נָקוּב עַד הַתְּהוֹם. מַה טַעַם. וַֽיְעַזְּקֵ֣הוּ וַיְסַקְּלֵ֗הוּ 21a וַיִּטָּעֵ֨הוּ֨ שׂוֹרֵק וַיִּ֤בֶן מִגְדָּל֙ בְּתוֹכ֔וֹ. זֶה הַהֵיכָל. וְיֶקֶב חָצֵ֣ב בּ֑וֹ. זֶה הַמִּזְבֵּחַ. וְגַם יֶקֶ֭ב. זֶה הַשִּׁית. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם הָיוּ. לְפִי שֶׁהָיוּ מַעֲשֶׂה שָׁמַיִם יָכוֹל לֹא הָיוּ נָאִים כְּמַעֲשֵׂה יְדֵי אוֹמָן. תַּלְמוּד לוֹמַר חַמּוּקֵ֣י יְרֵיכַיִךְ כְּמ֣וֹ חֲלָאִ֔ים מַֽעֲשֵׂה֭ יְדֵ֥י אוֹמָּן׃ נָאִים הָיוּ יוֹתֵר מִמַּעֲשֵׂה יְדֵי אוֹמָּן: תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי צָדוֹק. לוּל קָטָן הָיָה בֵין הָאוּלָם וְלַמִּזְבֵּחַ. אַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה הָיוּ פִירְחֵי כְהוּנָּה יוֹרְדִין וּמַעֲלִין אוֹתוֹ בִקְדוּשָׁה שֶׁהָיָה קָרוּשׁ כְּעִיגּוּלֵי דְּבֵילָה וּבָאִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בִקְדוּשָׁה. כְּשֵׁם שֶׁהָיָה נִיסּוּכוֹ בִקְדוּשָׁה כָּךְ הָֽיְתָה שְׂרֵיפָתוֹ בִקְדוּשָׁה. אָמַר רִבִּי. רְאֵה שֶׁהִתְפִּיסָתָךְ הַתּוֹרָה לְשׁוֹן חִיבָּה לְשׁוֹן שִׂיבְעָה לְשׁוֹן שִׁיכְרוּת. רִבִּי יוּדָה בָּר לַקָּרָה בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִשֶּׁחָרֵב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ פָּסַק יַיִן קָרוּשׁ וּפָֽסְקָה זְכוּכִית לְבָנָה. מָהוּ זְכוּכִית לְבָנָה. שֶׁהָֽיְתָה מִתְקַפֶּלֶת.
Traduction
On a enseigné que, selon R. Juda, il y avait là une rigole d’écoulement percée jusqu’au fond de l’abîme, comme il est dit (Is5, 2): Il en remua le sol, ôta les pierres, y mit un plant délicieux, bâtit une tour au milieu, ce qui désigne le parvis; il y creusa une cuve, allusion à l’autel pourvu de cavités; enfin le mot superflu aussi de cette fin de phrase est une extension applicable à ladite rigole de fond. Celle-ci, selon R. Simon, est contemporaine de la création du monde; et quoique ce fut une œuvre naturelle, elle était aussi belle qu’une artificielle, parce qu’il est dit (Ct 7, 2): Les contours de ta hanche sont comme des colliers, œuvre des mains d’un artiste; c’est-à-dire ils étaient mieux ornés (les ustensiles du Temple) que des objets fabriqués par un artiste. On a enseigné que R. Eliezer b. R. Çadoq dit: il y avait un petit couloir percé entre le parvis et l’autel; une fois tous les 70 ans, les fils des cohanim s’y laissaient glisser et en enlevaient avec sainteté de la lie de vin empâtée comme des ronds de figues sèches; puis, on la brûlait avec autant d’égards à la sainteté qu’il en fallait pour le verser sur l’autel. Vois, dit Rabbi (104)Voir Rabba ˆ (Nb 21)., combien la loi mosaïque entoure les prescriptions religieuses d’un langage de sympathie, en se servant du terme Shekhar (boisson enivrante), qui fait allusion à l’abondance et à l’ivresse. R. Juda b. Loqra dit au nom de R. Samuel b. Nahman: Depuis la destruction du Temple, il n’y a plus de vin figé (il est inférieur en qualité), ni de verre blanc, et ce dernier, bien entendu (105)Le verre blanc ordinaire est restŽ commun. V. B., Sota 48b., était si mince que l’on semblait pouvoir le ployer.
Pnei Moshe non traduit
תני בתוספתא פ''ג:
השית. שדרך שם היו יורדין הנסכים היה נקוב עד התהום מששת ימי בראשית:
ויעזקהו וגו'. כרם היה לידידי בקרן בן שמן ויעזקהו וגו' ודריש ליה על המקדש ועל המזבח כרם זה המקדש. בקרן בן שמן בא''י שהוא זוית השמינה מכל הארצות:
ויטעהו שורק בגפנים משובחות ובשרשים עצמן זה בהמ''ק בכללו שהוא שורשן ויבן מגדל בתוכו זה ההיכל שהוא באמצע. ויקב חצב בו זה המזבח שהוא כבור חפור בהשיתין כדדריש מדכתיב וגם יקב:
מעשה שמים היו. מבריאת בראשית:
יכול לא יהו נאים כמעשה ידי אומן. שמייפו ומתקנו:
ת''ל חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אומן. ויריכיך מלשון ירך המזבח כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום ונאים היו יותר ממעשה ידי אומן זה אומן הדיוט שאינו יכול להגיע עד התהום אלא שזה אומנתו של הקב''ה:
ומעלין אותו בקדושה. במקום קדוש בעזרה ומפני שהיה קרוש מפני הנסכים הרבה ושלא יסתמו היו מעלין אותו ושורפין אותו בקדושה בעזרה שכשם שהיה ניסוכו בקדושה דכתיב בקדש הסך כך היתה שריפתו בקדושה דכתיב גבי נותר ושרפת את הנותר באש וגו' כי קדש הוא ואתיא קדש קדש:
פסק יין קרוש. כלומר משחרב המקדש ובטלו הנסכים פסק יין החשוב שמחמת חשיבותו היה נראה כקרוש:
שהיתה מתקפלת. כלו' שכל כך היתה חשובה ורכה במלאכתה ונוחה להתקפל חלקיה זו מזו מלשון אקלופי מיקלף:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source