משנה: הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה כֵּיצַד. מְלַמֵּד שֶׁאָדָם חַייָב בִּכְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חָג כִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הֶחָג. סוּכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד גָּמַר מִלּוֹכַל לֹא יַתִּיר סוּכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל כְבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בשביל כבוד י''ט האחרון. שיהא נראה כמכין לקראתו למקום שיסעוד בו הלילה:
גמר מלוכל. בשבעה לא יתיר את סוכתו מאגודתה ולסתרה דהא עדיין כל היום חובתה:
אבל מוריד הוא את הכלים. הנאים ומצעות נאות שהעלם לסוכה:
מתני' ההלל. לגמור אותו:
והשמחה. שלמי שמחה:
ובכבוד י''ט האחרון של חג. כדדריש התם והיית אך שמח לילי י''ט האחרון לשמחה והיום אתי בק''ו דעיקר שמחה ביום הוא:
הלכה: לֹא אָמַר אֶלָּא קָטָן. הָא גָדוֹל לֹא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אֲבִינָּא בְשֵׁם רַב. אֶתְרוֹג שֶׁנִּפְסַל בַּיּוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן 19b מּוּתָּר לְאוֹכְלוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. תַּמָּן הוּא אֵינוֹ רָאוּי לָצֵאת בּוֹ. אֲחֵרִים רְאוּיִין לָצֵאת בּוֹ. בְּרַם הָכָא לֹא הוּא וְלֹא אֲחֵרִים יוֹצְאִין בּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני שמנה עשר יום ולילה אחד קורין וכו'. אחר התפלה בבה''כ וגומרין אותו:
גמ' לא אמר אלא קטן. שהתינוקות הוא שעושין כן לאכול אתרוגיהן מיד אחר המצוה:
הא גדול לא. דשל גדולים מכיון שהוקצה למצוה הוקצה כל היום הכי קס''ד והלכך פריך והא לא כן אמר רבי אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב אחר שיצא בו מותר לאוכלו אלמא לא אמרינן הוקצה למצוה הוקצה כל היום:
תמן. כלומר במתני' הכא הוא אינו ראוי לצאת בו לפי שכבר יצא בו ולו אינו ראוי אבל אחרים ראוין לצאת בו למי שעדיין לא נטלו שכל היום כשר ללולב כדתנן בפרק דלעיל:
ברם הכא. באתרוג שנפסל לא הוא ולא אחרים יכולין לצאת בו הלכך מותר לאכלו:
א''ר יוסה. לא דמיא ולא כדקס''ד דטעמא משום שהוקצה לכל היום אלא טעמא אחרינא איכא הכא:
הלכה: תַּנֵּי. שְׂמוֹנָה עָשָׂר יוֹם וְלַיְלָה אֶחָד קוֹרִין בָּהֶן אֶת הַהַלֵּל בְּכָל שָׁנָה. שְׂמוֹנַת יְמֵי הֶחָג וּשְׂמוֹנַת יְמֵי הַחֲנוּכָּה וְיוֹם טוֹב שֶׁלְעֲצֶרֶת וְיוֹם טוֹב רִאשׁוֹן שֶׁלְפֶּסַח וְלֵיְלוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני שמנה עשר יום ולילה אחד קורין וכו'. אחר התפלה בבה''כ וגומרין אותו:
גמ' לא אמר אלא קטן. שהתינוקות הוא שעושין כן לאכול אתרוגיהן מיד אחר המצוה:
הא גדול לא. דשל גדולים מכיון שהוקצה למצוה הוקצה כל היום הכי קס''ד והלכך פריך והא לא כן אמר רבי אבינא בשם רב אתרוג שנפסל ביום טוב אחר שיצא בו מותר לאוכלו אלמא לא אמרינן הוקצה למצוה הוקצה כל היום:
תמן. כלומר במתני' הכא הוא אינו ראוי לצאת בו לפי שכבר יצא בו ולו אינו ראוי אבל אחרים ראוין לצאת בו למי שעדיין לא נטלו שכל היום כשר ללולב כדתנן בפרק דלעיל:
ברם הכא. באתרוג שנפסל לא הוא ולא אחרים יכולין לצאת בו הלכך מותר לאכלו:
א''ר יוסה. לא דמיא ולא כדקס''ד דטעמא משום שהוקצה לכל היום אלא טעמא אחרינא איכא הכא:
רִבִּי זְעוּרָא עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה שֶׁשְּׂחָטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵינוֹ יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּרֶגֶל. הָתִיב רִבִּי בָּא. וְהָתַנֵּי. חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹצְאִין בָּהּ מִשֵּׁם שִׂמְחָה וְאֵין יוֹצְאִין בָּהּ מִשֵּׁם שְׁלָמִים. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. תִּיפְתָּר. בְּשֶׁשְּׁחָטָהּ בָּרֶגֶל. אָמַר רִבִּי בָּא. אִם בְּשֶׁשְּׁחָטָהּ בָּרֶגֶל אֵין זּוֹ חֲגִיגַת אַרְבָּעָה עָשָׂר. מַאי כְדוֹן. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. עַד דַּאֲנָן תַּמָּן שְׁמַעְתָּנָהּ. עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כַּד סַלְקִינָן הָכָא שְׁמַעְתָּנָהּ. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְהָיִי֖תָ אַ֥ךְ שָׂמֵֽחַ׃ לְרַבּוֹת לֵילֵי יוֹם טוֹב (הָאַחֲרוֹן) [הָרִאשׁוֹן] לְשִׂמְחָה. אִי יָכוֹל אַף לֵילֵי יוֹם טוֹב (הָרִאשׁוֹן) [הָאַחֲרוֹן]. תַּלְמוּד לוֹמַר אַךְ. אַךְ חִלֵּק. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. וְשָֽׂמַחְתָּ֖ בְּחַגֶּ֑ךָ. מִשֶּׁאַתְּ מִתְחַייֵב בַּחֲגִיגָה אַתְּ מִתְחַייֵב בַּשִּׂמְחָה. הָתִיבוֹן. וְהָתַנִּינָן. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁחָל יוֹם הָרִאשׁוֹן לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. לְשׁוֹחְטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵין אַתְּ יָכוֹל. דְּאָמַר רִבִּי זְעוּרָא עולָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שַׁלְמֵי חֲגִיגָה שֶׁשְּׁחָטָן מֵעֶרֶב הָרֶגֶל אֵינוֹ יוֹצֵא בָהֶן יְדֵי חוֹבָתוֹ בָּרֶגֶל. לְשׁוֹחְטָן בָּרֶגֶל אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁכְּבָר לָמַדְנוּ שֶׁאֵין חֲגִיגָה דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת. אֵימָתַי אָֽמְרוּ. הַהַלֵּל וְהַשִּׂמְחָה שְׁמוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִייְמָהּ רַב אֶבְדוּמֵי נְחוּתָה בַכֹּהֲנִים [וּ]בַשָּׂעִיר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
קיימה רב אבודמי נחותה. שהיה רגיל לירד מא''י לבבל וקרו ליה נחותא והוא קיימה להמתני' דלעולם שמנה הוו דמיירי בכהנים ובשעיר של רגלים שהכהנים אוכלין אותו ויוצאין בו משום שמחה כדתנן בפ''ק דחגיגה הכהנים יוצאין בחטאות ואשמות וקרבן צבור דוחה את השבת. וגרסינן להאי לקמן בפ''ק דחגיגה ומקצתה בפ''ק דר''ה:
התיבון. בני הישיבה על זה והתנינן ההלל והשמחה שמונה והשתא קשיא דהגע עצמך שחל יום טוב הראשון להיות בשבת דאין שלמי שמחה דוחה שבת ולשוחטן מערב הרגל אין אתה יכול דהא אמר ר''ז עולא בר' ישמעאל וכו' שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת מדכתיב וחגותם חג לה' שבעת ימים והא שמונה הוו אלא מכאן שאין חגיגה דוחה שבת וא''כ שמחה נמי אין דוחה שבת ומערב הרגל נמי לא דבעינן זביחה בשעת שמחה והשתא אימתי אמרו ההלל והשמח' שמנה דמדקתני סתם ולא מחלק בין אם חל ראשון בשבת כדקתני באינך לולב וערבה וכו' ש''מ דלעולם שמנה הוו ואם חל ראשון בשבת היכי משכחת לה:
ר' חייה בשם ר' אלעזר. פליג אהאי ברייתא דספרי וס''ל כמאן דדריש איפכא והיית אך שמח לרבות לילי י''ט האחרון לשמחה או אינו אלא י''ט הראשון ת''ל אך חלק וכדמסיים לטעמא דכתיב ושמחת בחגך ושמחת זו שמחה בחגך זו חגיגה ודרשינן משאתה מתחייב בחגיגה וזהו ביו''ט אתה מתחייב בשמחה להוציא לילי י''ט הראשון שאין אתה מתחייב בחגיגה וליכא נמי שמחה דאם שחטה מבעוד יום לא כלום היא דבעינן זביחה בשעת שמחה:
והיית אך שמח וכו'. הכי דריש לה בספרי פרשת ראה והיית אך שמח לרבות לילי י''ט הראשון לשמחה או יכול שאני מרבה אף לילי י''ט האחרון ת''ל אך חלק ומשום דשמיני רגל בפ''ע הוא וקסבר האי תנא דלא בעינן זביחה בשעת שמחה:
אמר ר' זעירא עד דאנן תמן. בעוד שהייתי בבבל שמעתינה לעולא בשם ר' אלעזר דקאמר להא שמעתתא דבעינן זביחה בשעת שמחה אבל כד סלקינן הכא בא''י שמעתינה בשם ר' חייא בשם ר' אלעזר דקאמר בה טעמא כדלקמן על ברייתא דלקמי':
מאי כדון. והשתא מאי הוי עלה אי בעינן זביחה בשעת שמחה כהאי דעולא בשם ר' אלעזר או לא כדמשמע מהאי ברייתא דהתיב ר' בא:
אם בששחטה ברגל. א''כ אין זו חגיגת י''ד אלא של ט''ו ואי משום שלא הקדישה לשם חגיגת ט''ו מ''מ היאך קראה חגיגת י''ד לזו שלא נשחטה בזמנה:
תיפתר. להאי ברייתא כששחטה לחגיגת י''ד ברגל דמיירי שעיכבה ולא שחטה בי''ד:
התיב ר' בא. ומי בעינן זביחה בשעת שמחה והא תני חגיגת ארבעה עשר שבאה עם הפסח יוצאין בה בי''ט משום שמחה ואין יוצאין בה משום שלמי חגיגה משום דחגיגת ט''ו חובה היא מן התורה וכל דבר שבחובה אינה באה אלא מן החולין קתני מיהת יוצאין בה משום שמחה ואף על פי שנשחטה מערב הרגל ולא הוי זביחה בשעת שמחה:
שלמי חגיגה ששחטן מערב הרגל. שהקדישן לשם חגיגת חמשה עשר ושחטן מעיו''ט אינו יוצא בהן ידי חובתו ברגל לא משום חגיגה אע''פ ששחטן לשם חגיגה לפי שצריך שישחוט בשעה הראויה לחגיגה והיינו בי''ט וכן אינו יוצא בהן משום שמחה דכתיב וזבחת ושמחת בעינן זביחה בשעת שמחה וליכא:
משנה: נִסּוּךְ הַמַּיִם שִׁבְעָה כֵּיצַד. צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלשֶׁת לוּגִּין הָיָה מְמַלֵּא מִן הַשִּׁלוֹחַ. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם תָּֽקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָֽקְעוּ. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ וּשְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁל סִיד הָיוּ אֶלָּא שֶׁהָיו מוּשְׁחָרִין מִפְּנֵי הַיָּיִן. וּמְנוּקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חוֹטָמִין דַּקִּין אֶחָד מְעוּבֶּה וְאֶחָד מֵידַק כְּדֵי שֶׁיְּהוּ כָּלִים בְּבַת אֶחָת. מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם וּמִזְרָחִי שֶׁל יָיִן. עֵירָה שֶׁל מַיִם בְּתוֹךְ שֶׁל יַיִן אוֹ שֶׁל יַיִן לְתוֹךְ שֶׁל מַיִם יָצָא. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בַּלּוֹג הָיָה מְנַסֵּךְ כָּל שְׁמוֹנָה. וְלַמְנַסֵּךְ אוֹמְרִים לוֹ הַגְבֵּהַּ אֶת יָדֶךָ שֶׁפַּעַם אַחַת נִיסֵּךְ עַל רַגְלָיו וּרְגָמוּהוּ כָל הָעָם בְּאֶתְרוֹגֵיהֶם:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין. כפי הפחות שבנסכים שהוא רביעית ההין לכבש:
היה ממלא מן השילוח. הוא מעין הסמוך לירושלים דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה:
הגיעו לשער המים. אחד משערי העזרה נקרא כן על שם שבו מכניסין צלוחית מים של ניסוך החג:
תקעו והריעו ותקעו. דכתיב ושאבתם מים בששון:
עלה בכבש שהוא לדרומו של מזבח ופנה לשמאלו. שהנסכים נעשים בקרן מערבי' דרומית וכשהוא פונה לשמאלו היא הראשונה:
ושני ספלים של כסף היה שם. ואין בזה משום מעלין בקדש ולא מורידין שהוא מערה מצלוחי' זהב המקודשת לתוך של כסף משום דאותן ספלים היו קבועין בסיד על המזבח ונחשבים כגופו של מזבח ולאו כלים נינהו והרי זה כלבונה שהיתה בבזיכים של זהב והיו מקטירן על מזבח החיצון של נחשת:
ר' יהודה אומר של סיד היו אלא שהיו מושחרין פניהם מחמת יין ודומין לכסף שהוא שחור מן הסיד דמכיון דתנינן לקמן עירה של יין לתוך של מים ושל מים לתוך של יין יצא מושחרין שניהן:
ומנוקבין הספלין כמין שני חוטמין דקין. חוטם אחד בספל א' ונקב אחד בחוטמו והכהן מערה בפי הספלים והנסכים יורדין ומקלחין דרך החוטמין על גב המזבח ובמזבח היה נקב שבו היין והמים יורדין לשיתין של מזבח בהן נקובין וחלולין ועמוקין מאד:
אחד מעובה וכו' אחד מהנקבים מעובה ביותר מחבירו והוא אותו של יין והא' שהוא דק הוא של מים כדי שיהיו שניהן כלין בבת אחת לפי שהמים ממהרין לצאת יותר מן היין מפני שהיין יותר עב ומתאחר לצאת לפיכך היה הנקב של יין מעובה והנקב של מים דק כדי שיהיו כלים בבת אחת:
מערבי של מים ומזרחי של יין. שהספלים היו נתונין אצל הקרן סמוכים זה אצל זה וזה לפני זה האחד לצד מערב המזבח והאחד לפנים הימנו דהיינו מזרח:
ר' יהודה אומר בלוג היה מנסך כל שמונה. בתרתי פליג את''ק דקאמר ג' לוגין וא הו קאמר בלוג ואשבעה דקאמר ת''ק ואיהו קסבר אף בשמיני מנסכים מים ואין הלכה כר''י:
הגבה את ידך. כדי שיהא נראה אם תתן מים בספל לפי שהצדוקים אינם מודים בניסוך המים ופעם אחת נסך צדוקי אחד על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן וזה ללמד שאין ניסוך המים נוהג אלא בשחר בשעת נטילת לולב:
מתני' ניסוך המים שבעה כיצד. כמה הוא הניסוך ומאין היו ממלאין:
סוּכָּה שִׁבְעָה כֵּיצַד. גָּמַר מִלּוֹכַל לֹא יַתִּיר סוּכָּתוֹ אֲבָל מוֹרִיד הוּא אֶת הַכֵּלִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָן בִּשְׁבִיל כְּבוֹד יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן. רִבִּי אַבָּא בַּר כָּהֲנָא רַב חִייָה בַּר אַשִּׁי בְשֵׁם רַב. צָרִיךְ אָדָם לִפְסוֹל סוּכָּתוֹ 20a מִבְּעוֹד יוֹם. רִבִּי יְהוּשֻׁע בֶּן לֵוִי אָמַר. צָרִיךְ לְקַדֵּשׁ בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ. רִבִּי יַעֳקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. קִידֵּשׁ בְּבַיִת זֶה וְנִמְלַךְ לוֹכַל בְּבַיִת אַחֵר מְקַדֵּשׁ. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רַב (הוֹשַׁעְיָה). מִי שֶׁסּוּכָּתוֹ עָרֵיבָה עָלָיו מְקַדֵּשׁ בְּלֵילֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְעוֹלֶה וְאוֹכֵל בְּתוֹךְ סוּכּוֹתוֹ. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְלָא פְלִיגִין. מַה דְאָמַר רַב. בְּשֶׁלֹּא הָיָה בְדַעְתּוֹ לוֹכַל בְּבַיִת אַחֵר. מַה דְאָמַר שְׁמוּאֵל. בְּשֶׁהָיָה בְדַעְתּוֹ לוֹכַל בְּבַיִת אַחֵר. אָמַר רִבִּי מָנָא. אַתְיָא דִשְׁמוּאֵל כְּרִבִּי חִייָה וּדְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה כְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר רִבִּי אִימִּי. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁהֵן נֶחְלָקִין בְּפֵירוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר אימי זאת אומרת וכו'. התם בברכות קאי דלעיל קאמר התם דחלוקין הן בענין דקתני במתני' שם הסיבו אחד מברך לכולן אם דוקא בפת הוא או אפי' ביין ופירות נמי דינא הכי ומהאי דלעיל ש''מ דחלוקין הן גם בפירות וכדפרישית שם:
א''ר מנא. דלא היא דהא על כרחך הני תרתי לישני דרב פליגי אהדדי הא דלעיל דר' חייה בר אשי בשם רב צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום דאלמא שאין לו תקנה אחרת לאכול בה בלילי י''ט האחרון אלא שיפסול אותה ואז יקדש ויאכל בתוכה ואלו להאי לישנא דר' הושעיה בשם רב מי שסוכתו עריבה עליו כו' א''כ ע''כ דס''ל שאין צריך לפסול הסוכה דהא איכא תקנתא לקדש בתוך ביתו ולאכול בתוך הסוכה שהרי עכשיו אינו מזכיר של שמיני עצרת בסוכה והגע עצמך שאם פוסל הוא סוכתו אמאי לא יאכל ויקדש במקום אחד אלא ודאי דפליגי מר אמר הכי אמר רב ומר אמר הכי אמר רב והשתא דאתינן להכי לא תימא דרב ושמואל לא פליגי בדינא דקידוש למאי דאמר ר' הושעי' בשמיה דרב וכדבעי ר' אבין לפרושי למילתייהו אלא הכי היא דהואי דאתיא דשמואל דס''ל שצריך שיקדש בבית שהוא אוכל כדר' חייה דלעיל בשם רב שאין לו תקנה אחרת לאכול בלילי י''ט האחרון בסוכה אם לא שפוסלה מבעוד יום ואז יקדש ויאכל בתוכה. ודר' הושעיא משמיה דרב דקאמר מי שסוכתו עריבה עליו וכו' אלמא דאיכא תקנתא שאין צריך לפוסלה כר' יהושע בן לוי דאיהו קאמר צריך לקדש בתוך ביתו אם רוצה לאכול בסוכה וש''מ דמותר לעשות כן והשתא הא דרב בהך לישנא דר' הושעי' משמיה פליג אדשמואל בדינא דקידוש ודלא כר' אבון:
ומה דאמר שמואל אם קידש בבית זה ונמלך וכו' בשהיה בדעתו לאכול בבית אחר. כלומר שבתחלה היה בדעתו לאכול באותו הבית שקידש והוא בית אחר מזה שאוכל בו עכשיו ואח''כ נמלך הוא לאכול בבית שאוכל עכשיו הלכך צריך לקדש פעם אחרת הואיל ובשעת הקידוש לא היה בדעתו על אותו הבית שאוכל בו:
מי שסוכתו עריבה עליו. ורוצה לאכול גם בלילה בתוכה מקדש וכי' ופליגי ר' אבון ור' מנא בפירושא דמילתייהו דרב ושמואל דר' אבון קאמר דלא פלוגין רב ושמואל בהדדי דמה דקאמר רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו אלמא דיכול לקדש בבית זה ולאכול בבית אחר מיירי בשלא היה בדעתו לאכול בבית אחר כלומר בשעה שקידש לא היה בדעתו לאכול בבית זה שקידש וזהו בית אחר נקרא שאינו בבית שהוא אוכל אחר כך אלא שהיה מתחלה בדעתו על אותו בית עצמו שהוא אוכל אח''כ והלכך קאמר דיכול לכתחלה לקדש בתוך ביתו על מנת לאכול בסוכה שאין כאן שינוי דעת משעת הקידוש לשעת הסעודה:
בשם רב. ובברכות גריס כאן ר' הושעי' ומשמיה דרב הוא דקאמר וכדמוכח מדלקמן דגרסינן להו לתרוייהו:
קידש בבית זה וכו'. בעלמא קאי אם קידש בבית זה ונמלך והלך לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם אחרת במקום שהוא אוכל שאין קידוש אלא במקום סעודה:
צריך לקדש בתוך ביתו. אפי' רוצה הוא לאכול בסוכה בלילי י''ט האחרון מ''מ צריך הוא שיאמר הקידוש בתוך ביתו מפני שהוא מזכיר בקידוש את יום שמיני עצרת הזה ואינו שייך לסוכה:
צריך אדם לפסול סוכתו מבעוד יום. אם רוצה הוא לסעוד בסוכה גם בלילי י''ט האחרון אז צריך הוא לפסול הסוכה מבעוד יום ולעשות בה איזה דבר הפוסלה כדי שלא יהא נראה כמוסיף ויושב בסוכה בשמיני עצרת:
סוכה שבעה וכו'. גרסי' להא לעיל בפ''ו דברכות בהלכה ו' עד סוף הל':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source