Vayedaber

Souccah

Daf 11b

משנה: כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים עוֹשֶׂה אָדָם סוּכָּתוֹ קֶבַע וְאֶת בֵּיתוֹ עֲרַאי. יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת מִשֶּׁתִּסְרַח הַמִּקְפָּה. מוֹשְׁלִין אוֹתוֹ מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזוֹג כּוֹס לְקוֹנוֹ וְשָׁפַךְ הַקִּיתוֹן עַל פָּנָיו:

Traduction

Pendant les 7 jours de fête, la Suka sera l’habitation essentielle, et la maison l’accessoire. S’il tombe de la pluie, on pourra quitter la Suka à partir de l’instant où l’eau, si elle tombait sur certains mets en bouillie, les gâterait. Le fait de l’arrivée de cette pluie ressemble au cas d’un serviteur qui voudrait servir son maître, et celui-ci lui jette une cruche cuqwn à la face (il le repousse).

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל שבעת ימים אדם עושה סוכתו קבע. אוכל ושותה ומטייל בסוכה ואם יש לו כלים נאים ומצעות נאות מעלן בסוכה:

משתסרח המקפ'. משתתקלקל המקפה כל שאינו לא רך ולא קשה קרוי מקפה ורוב בני אדם מואסין תבשיל כזה ובמעט מים מתקלקל הוא לגמרי ובגמרא התם אמרו מקפה של גריסין והוא של פול וממהר להתקלקל משאר מקעות ואם ירדו גשמים עד כדי שאלו היה לפניו מקפה של גריסין היה מתקלקל מותר לפנות וכך אמרו הכא בגמרא לא סוף דבר שתסרח אלא כדי שתסרח:

נכנס ויוצא כל הלילה. כשירדו הגשמים או מפני השרב היה יוצא וכשעברו היה חוזר ונכנס ואפי' כל הלילה היה נוהג כך:

ושפך לו. רבו:

קיתון על פניו. כלומר אי אפשי בשימושך אף כאן גשמים הללו מראים שאין הקדוש ברוך הוא מקבל מעשיהם ברצון:

משנה: נָשִׁים עֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִין מִן הַסּוּכָּה. כָּל קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה. מַעֲשֶׂה וְיָֽלְדָה כַלָּתוֹ שֶׁל שַׁמַּי הַזָּקֵן וּפִיחֵת אֶת הַמַּעֲזִיבָה וְסִיכֵּךְ עַל גַּבֵּי הַמִּיטָּה בִּשְׁבִיל הַקָּטָן׃

Traduction

Les femmes, les esclaves et les enfants sont dispensés du devoir de la Suka. Tout enfant assez grand pour se passer de la mère est tenu de remplir ce devoir. Toutefois, il est arrivé (fait qui prouve un surcroît de sévérité) que lorsque la bru de Shammaï l’ancien mit un enfant au monde, ce docteur enleva une partie du plafond et la couvrit de branchage au-dessus du lit, pour cet enfant.

Pnei Moshe non traduit

מתני' נשים ועבדים וכו'. דכתיב כל האזרח בישראל להוציא את הנשים דאי הוה כתב אזרח הוה משמע כל תולדות ישראל וכתיב האזרח המיומן שבאזרחים ולא הנשים ואע''ג דמצות עשה שהזמן גרמא הוא ובלאו הכי פטורות סד''א נילף מג''ש ט''ו ט''ו ממצה מה להלן נשים חייבות אף כאן חייבות קמ''ל:

וקטנים. שלא הגיעו לחינוך ואם הגיעו לחינוך חייבין מדבריהם ואסמכוהו אקרא דכל האזרח לרבות את הקטנים:

קטן שאינו צריך לאמו. כל שניעור משנתו ואינו קורא אימא אימא עד שתבא אליו זה שאינו צריך לאמו:

מעשה וכו'. חסורי מחסרא וה''ק בית שמאי מחמיר ומעשה נמי וכו':

הלכה: כָּתוּב בַּסּוּכּוֹת תֵּֽשְׁב֖וּ. וְאֵין תֵּשְׁבוּ אֶלָּא תָדוּרוּ. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָהּ֭ וִֽישַׁבְתֶּם בָּֽהּ: שֶׁיְּהֵא אוֹכֵל בַּסּוּכָּה וּמְטַייֵל בַּסּוּכָּה וּמַעֲלֶה כֵלָיו לַסּוּכָּה.

Traduction

Au sujet du séjour, il est écrit (Lv 23, 42): vous resterez sous des tentes, et l’on entend par cette expression d’y demeurer complètement, comme il est dit (Dt 17, 14): vous la posséderez et l’habiterez, c’est-à-dire on devra manger dans la Suka, s’y promener et y faire monter tous ses objets précieux.

Pnei Moshe non traduit

גמ' כתיב וכו'. כדפרישית:

הלכה: אֵי זֶהוּ קָטָן. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. כָּל שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאִמּוֹ שֶׁתְּקַנְּחֶנּוּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁהוּא נֵיעוֹר מִשְּׁנָתוֹ וְקוֹרֵא. אִימָּא. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. קָטָן שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לְאִמּוֹ חַייָב בַּסּוּכָּה וְיוֹצֵא בְעֵירוּבוֹ שֶׁלְאִמּוֹ.

Traduction

On appelle petit enfant, dit R. Yanaï, celui qui a encore besoin de sa mère pour s’essuyer (pour sa propreté). Selon R. Yohanan, c’est celui qui en s’éveillant ne cesse d’appeler sa mère jusqu’à ce qu’elle le prenne. R. Oshia enseigne: l’enfant qui n’a plus besoin de sa mère, quoiqu’astreint au devoir de la Suka, sera compris dans l’eruv de la mère (posé pour les transports shabatiques, et qui diffère parfois de celui du père).

Pnei Moshe non traduit

גמ' איזהו קטן. שאינו חייב כלל:

ויוצא בעירוב' של אמו. אם אביו עירב עליו לכאן ואמו לכאן יוצא הוא בעירובו של אמו שאע''פ שאינו צריך לה מ''מ כרוך הוא אחריה יותר מאחרי אביו:

רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי וְרִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי הֲווֹן יִתִיבִין. אָֽמְרִין. תַּנִּינָן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. מִי הוֹדֶה לְמִי. בֵּית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל [אוֹ] בֵית הִלֵּל לְבֵית שַׁמַּי. אָֽמְרִין. נֵצֵא לַחוּץ וְנִלְמוֹד. וְנָֽפְקִין וְשָֽׁמְעוּן. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה בֶּן לֵוִי. לֹא מָצָאנוּ שֶׁהוֹדוּ בֵית (הִלֵּל) [שַׁמַּי] לְבֵית (שַׁמַּי) [הִלֵּל] אֶלָּא בְדָבָר זֶה בִלְבַד. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב אַבַּייָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. הַמְעָרֶה מִכְּלִי לִכְלִי וְנָגַע טְבוּל יוֹם בַּקִּלּוּחַ. אִם יֶשׁ בּוֹ יַעֲלֶה בְּאַחַת וּמֵאָה: אִין תֵּימַר. בֵּית הִלֵּל הוֹדוּ לְבֵית שַׁמַּי שֶׁלֹּא תַעֲלֶה. מָאן תַּנָּא הָכָא תַעֲלֶה. לֹא בֵית הִלֵּל [וַלֹא] (לְ)בֵית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי אִידִי. נֹאמַר. בֵּית הִלֵּל שָׁנוּ אוֹתָהּ עַד שֶׁלֹּא הוֹדוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַר שֶׁהוֹדוּ. רַבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. תֵּירוֹם וְתִישָּׂרֵף. 11b וְרִבִּי אֱלִיעֶזֶר לָאו שַׁמּוּתִי הוּא. אָמַר רִבִּי חִינָנָא. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. אַחַרֵי שֶׁהוֹדוּ אֵילּוּ לָאֵילּוּ תַעֲלֶה. בֵּית שַׁמַּי מְסַלְּקִין לוֹן. וְאִינּוּן מוֹדֵיי לוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. תָּשׁוּבָה אֲחֶרֶת יֵשׁ כָּאן. כְּהָדָא דְתַנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. מָה אִם טְהוֹרָה שֶׁהִיא בְעָוֹן מִיתָה אֶצֶל זָרִים הֲרֵי הִיא עוֹלָה. טְמֵאָה שֶׁהִיא בַעֲשֵׂה אֶצֶל כֹהֲנִים לֹא כָל שֶׁכֵּן.

Traduction

En quoi le mérite de l’école de Hillel prédominait-il, pour que le plus souvent son opinion soit admise comme règle? C’est que, répond R. Juda b. Pazi, les adhérents de cette école énonçaient modestement l’avis de leurs adversaires Shammaïtes avant le leur; en outre, ils examinaient l’opinion de ces derniers, et il leur arriva parfois de l’adopter (51)(Eduyot 1, 12).. Mais, objecta R. Simon b. Zabdi devant R. Ila, peut-être est-ce le tannaïte (52)Le redacteur de la Mishna., qui a supposé les disciples de Shammaï plus anciens et leur a donné le pas? En racontant le fait de la visite des anciens de l’école de Shammaï et de celle de Hillel auprès de R. Yohanan b. Horôni, on devait dire: ''nos anciens et les vôtres (53)C'est une question de rdaction, sans mrite pour l'cole de Hillel.''. R. Zeira ou R. Houna dit au nom de Rav: l’avis de Shammaï sert de règle. En effet, dit R. Jérémie ou R. Samuel b. R. Isaac au nom de Rav, de ce qu’aux arguments de Shammaï il n’a rien été opposé, il résulte que son avis prédomine.

Pnei Moshe non traduit

תנינן אחר שהודו וכו'. גרסינן להא לעיל במסכת תרומות פ''ה בהלכה ד' ושם הוא דשייכא ואיידי דקאמר לקמן שהיו רואין דברי בית שמאי וחזרו בהן מייתי לה הכא. ואמתני' דהתם קאי דתנינן שם סאה תרומה טמאה שנפלה למאה סאה תרומה טהורה בית שמאי אוסרין ובית הלל מתירין אמרו בית הלל לבית שמאי הואיל והטהורה אסורה לזרים והטמאה אסורה לכהנים מה טהורה עולה אף טמאה תעלה אמרו להם בית שמאי לא אם העלו החולין הקלין המותרים לזרים את הטהורה תעלה התרומה התמורה האסורה לזרים את הטמאה לאחר שהודו רבי אליעזר אומר תרום ותשרוף וחכמים אומרים אבדה במיעוטה. וקאמר עלה ר' יהודה בר פזי וכו' תנינן במתני' אחר שהודו מי הודה למי בית שמאי לבית הלל או בית הלל לבית שמאי:

אמרי נצא לחוץ. מבית המדרש ונלמוד ממה דנשמע משאר בני חבורה:

ונפקון ושמעון וכו' לא מצאנו וכו' אלא בדבר זה בלבד. אלמא בית שמאי הן שהודו לבית הלל:

מתני' אמרה כן. ממתני' דטבול יום שמעינן כן דקתני שם בפ''ב המערה משקין של תרומה מכלי לכלי ונגע טבול יום וטבול יום פוסל את התרומה:

אם יש בו. בהמשקה שנפל בו הקילות לעשות כל כך בא' ומאה נגד הקילות יעלה משום דקי''ל הניצוק והקטפרוס אינן חיבור לא לטהרה ולטומאה כדתנן בסוף פ''ת דטהרות והלכך לא נפסל כאן אלא הקילות בלבד והוי כתרומה טמאה שנפלה לתרומה טהורה ועולה באחד ומאה והשתא אם תאמר דבמתני' דתרומות בית הלל הודו לבית שמאי שלא תעלה א''כ מאן תנא הכא במתני' דטבול יום דקתני תעלה לא בית הלל ולא בית שמאי:

אמר רבי אידי. דמההיא מתני' לא שמעינן מידי דנאמר ב''ה שנו אותה מקודם שהודו לבית שמאי ושוב חזרו בהן והודו כאן לב''ש:

אמר רבי יוסה מתני' אמרה כן. ממתני' דתרומות גופה שמעינן דב''ש הן שהודו לב''ה דהא קתני אחר שהודו ר''א אומר תירום ותשרוף וכי רבי אליעזר לא שמותי הוא מתלמידי בית שמאי ואיהו קאמר תירום אלמא ב''ש נמי ס''ל דתעלה והן שהודו לבית הלל:

מתניתא. תוספתא דפ''ו דתרומות אמרה בהדיא כן אחר שהודו אלו לאלו תעלה אם כן ב''ש הן שהודו לבית הלל. ופריך הש''ס ב''ש מסלקין לון. בתשובת לב''ה כדתנינן שם אמרו להן ב''ש לא אם העלו החולין הקלים וכו' ואינון מודי לון לב''ה בתמיה:

אמר ר' אבון. תשובה אחרת יש כאן שהשיבו להן ב''ה לב''ש כהדא דתני ר' הושעיה ומייתי לה בתוספתא שם שחזרו ב''ה והשיבו להן על תשובתן ואמרו מה אם טהורה שהיא בעון מיתה אצל זרים ואפ''ה הרי היא עולה טמאה שאינה אלא בעשה אצל כהנים לכ''ש שעולה וכששמעו ב''ש לתשובה זו הודו להן לב''ה:

מַה זָכוּ בֵית הִלֵּל שֶׁתִּיקָּבַע הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן. אָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. שֶׁהָיוּ מַקְדִּימִין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי לְדִבְרֵיהֶן. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהָיוּ רוֹאֵין דִּבְרֵי בֵית שַׁמַּי וְחוֹזְרִין בָהֶן. הָתִיב רִבִּי סִימוֹן בַּר זֶבֶד קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. אוֹ נֹאמַר. תְּנָייָה חַמְתּוֹן סַבִּין מִינּוֹן וְאַקְדְּמוֹן. וְהָא תַנֵּי. מַעֲשֶׂה שֶׁהָֽלְכוּ זִקְנֵי בֵית שַׁמַּי וְזִקְנֵי בֵית הִלֵּל לְבַקֵּר אֶת יוֹחָנָן בֶּן הַחוֹרוֹנִי. נֹאמַר. זְקֵינֵינוּ וְזִקְנֵיכֶם. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה רַב חוּנָה בְשֶׁם רַב. הֲלָכָה כְבֵית שַׁמַּי. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְשֶׁם רַב. מִמַּה שֶׁסִּילְּקוּ בֵית שַׁמַּי לְבֵית הִלֵּל. הָדָא אָֽמְרָה. הֲלָכָה כְדִבְרֵיהֶן.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מה זכו ב''ה וכו' שהיו מקדימין בכל מקום לדברי ב''ש קודם לדבריהן:

וחוזרין בהן. כדקחשיב פ''ק דעדיות אלו דברים שחזרו ב''ה להורות כדברי ב''ש:

התיב ר' סימון וכו'. על הא דקאמר שהיו מקדימין דברי בית שמאי לדבריהן. או דילמא דנאמר תנייה חמתון סבין מינון ואקדמון. התנא הוא שקבע כך במתני' ובברייתא להקדים ב''ש לב''ה מפני שראה אותן שהן זקנים יותר מזקני ב''ה ומנא לך שב''ה בעצמן הן שהקדימו לדברי ב''ש לדבריהן:

והא תני וכו'. ופריך הש''ס על תשובת ר' סימון והיכי אמרת הכי והא תני. במתני' אמרו בית הלל לבית שמאי מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל א''כ הן בעצמן מקדימין לבית שמאי קודם להן:

נאמר זקנינו וזקניכם. כלומר מתני' נמי לאו ראיה היא דנאמר כשאמרו לבית שמאי כך אמרו שהלכו זקנינו וזקניכם לבקר וכו'. אלא שהתנא הוא שהיפך וקבע מקודם לב''ש ואכתי לא שמעינן שב''ה בעצמן עשו כבוד זה לב''ש:

ממה שסילקו ב''ש לב''ה. בתשובתן א''כ הדא אמרה הלכה כדבריהן שלא מצינו שהשיבו ב''ה להן כלום על שאמרו משם ראיה וכו':

Souccah

Daf 12a

משנה: לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל. שֶׁל אֲשֵׁירָה וְשֶׁל עִיר הַנִּדַּחַת פָּסוּל. נִקְטַם רֹאשׁוֹ נִפְרְצוּ עָלָיו פַּסוּל. נִפְרְדוּ עָלָיו כָּשֵׁר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר יְאַגְּדֶנּוּ מִלְמַעְלָה. צִינֵּי הַר הַבַּרְזֶל כְּשֵׁירוֹת. כָּל לוּלָב שֶׁיֶּשׁ בּוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים כְּדֵי לְנַעְנֵעַ בּוֹ כָּשֵׁר׃

Traduction

Un lulav volé, ou desséché (de l’an passé), est impropre au service du culte. Celui qui provient d’un bocage consacré à l’idole Ashéra, ou d’une ville séduite par l’idolâtrie, est aussi impropre. S’il est épointé, ou si les feuilles sont détachées, il est également impropre; mais si elles sont seulement séparées, il reste valable pour le culte. R. Juda est d’avis en ce cas de les rattacher du haut. Les branches de palmier de la Montagne de fer (54)Au sud de Jrusalem, dit une note de l'dition Jost. (très menues) sont valables. Tout lulav, où en dehors de sa longueur de 3 palmes, il reste de quoi le saisir et le secouer, est déclaré propre au service.

Pnei Moshe non traduit

מתני' לולב הגזול. פסול דכתיב ולקחתם לכם משלכם ואפי' נתיאשו הבעלים מכל מקום הא לא קנייה קודם המצוה והוה ליה מצוה הבאה בעבירה והא דאיצטריך קרא לכם להוציא את השאול שאינו יוצא בו ביום הראשון:

והיבש פסול. דבעינן הדר וליכא:

ושל אשירה ושל עיר הנדחת פסול. באשרה דמשה עסקינן דומיא דעיר הנדחת דמכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעוריה:

נקטם ראשו. ראש העלין שלו:

פסול. דלא הוי הדר ונפרצו עליו ואינן מחוברים אלא על ידי אגודה:

נפרדו עליו כשר. שהן מחוברין להשדרה אלא שמלמעלה הן נפרדין זה מזה:

ר' יהודה אומר יאגדנו מלמעלה. שיהו עולים עליו עם השדרה כשאר לולבים ואין הלכה כר' יהודה:

ציני הר הברזל. יש דקלים בא''י שלולבין שלהן עליהן קצרים מאוד. והן קשים הגדלים בהרים ונקראו ציני הר הברזל:

כשרות. ודוקא שהן לכל הפחות ארוכות כל כך עד שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה:

כל לולב שיש בו שלשה טפחים וכו'. כלומר ג' טפחים כנגד אורך הדס וערבה ועוד טפח יותר כדי לנענע בו כשר:

כדי לנענע. תני וכדי לנענע בו כדפרישית:

הלכה: לוּלָב הַגָּזוּל וְהַיָּבֵשׁ פָּסוּל כול'. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם. מִשֶׁלָּכֶם. וְלֹא הַגָּזוּל. אָמַר רִבִּי לֵוִי. זֶה שֶׁהוּא נוֹטֵל לוּלָב גָּזוּל לְמָה הוּא דוֹמֶה. לְאֶחָד שֶׁכִּיבֵּד אֶת הַשִּׁלְטוֹן תַּמְחוּי אֶחָד וְנִמְצָא מִשֶׁלּוֹ. אָֽמְרוּ. אִי לוֹ לָזֶּה שֶׁנַּעֲשֶׂה סֻנֵיגוֹרוֹ קַטֵּיגוֹרוֹ.

Traduction

R. Hiya a enseigné (55)Cf. Rabba Lv ch. 30.: de l’expression biblique (Lv 23, 40) vous prendrez pour vous, on déduit que le lulav devra provenir de votre bien, non d’un vol. R. Lévi dit: Celui qui prendrait à cet effet un lulav volé, ressemble à celui qui offrirait comme présent au souverain un mets, pris de la table royale, et il se trouverait que l’objet présenté, qui doit être son défenseur sunhgwria et faire valoir son mérite, serait son accusateur cathgwria.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני ר''ח ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול. ולדידיה ביום ראשון דוקא כדכתיב:

א''ר לוי זה שהוא נוטל לולב גזול וכו' ונמצא שהוא משלו:

משל השלטון ואמרו אי לזה וכו' אף כאן נעשה קטיגורו שהוא גזול ולדידיה אף בי''ט שני פסול דהוה ליה מצוה הבאה בעבירה:

שׁוֹפָר שֶׁלְעֲבוֹדָה זָרָה וְשֶׁלְעִיר הַנִּידַּחַת. רִבִּי לָֽעְזְר אָמֵר. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. כָּשֵׁר. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. פָּסוּל. הַכֹּל מוֹדִין בַּלּוּלָב שֶּׁהוּא פָסוּל. מַה בֵין שׁוֹפָר וּמַה בֵין לוּלָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. בַּלּוּלָב כָּתוּב וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם. מִשֶׁלָּכֶם. לֹא מִשֶּׁלְאִיסּוּרֵי הֲנָייָה. בְּרַם הָכָא י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם: מִכָּל מָקוֹם. אָמֵר רִבִּי לָֽעְזְר. תַּמָּן בְגוּפוֹ הוּא יוֹצֵא. בְּרַם הָכָא בְקוֹלוֹ הוּא יוֹצֵא. וְיֵשׁ קוֹל אָסוּר בַּהֲנָייָה.

Traduction

Un Shofar (56)Trompette que l'on fait rsonner le jour du nouvel-anÊ; V. J., (Yebamot 12, 2). provenant de païens, ou d’une ville soumise à l’idolâtrie, est valable, selon R. Éliézer. C’est aussi l’avis de R. Hiya; mais R. Oshia le déclare impropre. Toutefois, tous reconnaissent qu’un lulav d’une telle provenance est impropre. D’où provient cette différence? C’est que, dit R. Yossa, pour le lulav il est écrit (ib.): Vous prendrez pour vous, non de ce qui est interdit à la jouissance (provenant de l’idolâtrie), tandis que pour le Shofar, il est dit (Nb 29, 1): Ce sera un jour de résonnance pour vous, sans souci de la provenance de l’instrument à faire sonner. Selon R. Éliézer, il y a cette distinction que le lulav lui-même est présenté à la cérémonie du Temple, tandis que l’on prend seulement le Shofar pour en faire entendre la voix, dont l’émission ne saurait être d’une jouissance interdite.

Pnei Moshe non traduit

שופר של ע''ז וכו'. דאיסורי הנאה נינהו ולשריפה קאי והיינו טעמא דמאן דפוסל ומ''ד כשר ס''ל דמצות לאו ליהנות ניתנו:

הכל מודים בלולב. של ע''ז ושל עיר הנדחת שהוא פסול:

בלולב כתיב ולקחתם לכם. ולא כתיב ביה ריבויא ודרשינן משלכם והני איסורי הנאה נינהו ברם הכא בשופר כתיב יום תרועה יהיה לכם ויהיה ריבויא הוא מ''מ ואפי' משל איסורי הנאה:

אמר ר' אלעזר. בלאו הכי לא דמו אהדדי ואפי' למאן דלא דריש יהיה ריבויא היא דתמן בלולב בגופו הוא יוצא ברם הכא בשופר בקולו הוא יוצא וכי שייך קול לאסור משום איסורי הנאה ודומיא דאמרי' קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה. וגרסינן להא ביבמות פי''ב בהלכה ב':

[יָֽרְדוּ גְשָׁמִים מֵאֵימָתַי מוּתָּר לְפַנּוֹת וכו'.] לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁתִּסְרַח אֶלָּא אֲפִילוּ כְדֵי שֶׁתִּסְרַח. לֹא סוֹף דָּבָר מִקְפָּה גְּרִיסִין אֶלָּא אֲפִילוּ מִקְפָּה שֶׁלְכָּל דָּבָר. תַּנֵּי. כְּשֵׁם שֶׁמְפַנִּין מִפְּנֵי הַגְּשָׁמִים כֵּן מְפַנִּין מִפְּנֵי הַשָּׁרָב וּמִפְּנֵי הַיְּתוּשִׁין. רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה. רִבִּי לִיעֶזֶר נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה. חַד תַּלְמִיד מִן דְּרִבִּי מָנָא הוֹרֵי 12a לְחַד מִן קְרֵיבוֹי דִּנְשִׂייָא. יָצָא אֵין מַטְרִיחִין עָלָיו שֶׁיַּחְזוֹר. וְלָא שְׁמִיעַ. רַבָּן גַּמְלִיאֵל נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה. רִבִּי לִיעֶזֶר נִכְנַס וְיוֹצֵא כָּל הַלָּֽיְלָה.

Traduction

– ''S’il tombe de la pluie, est-il dit, on pourra quitter la Suka à partir du moment où l’eau gâterait les mets.'' En réalité, il ne s’agit pas d’un mets gâté effectivement, mais d’une condition telle qu’il pourrait se gâter; et il ne s’agit pas seulement d’une purée de légumes secs (la plus sensible en ce genre), mais de tout mets analogue. On a enseigné: comme on se retire de la Suka en cas de pluie, on peut aussi la quitter pour éviter la chaleur ou les mouches. R. Gamliel entrait dans la Suka et en sortait tour à tour toute la nuit, selon que la pluie cessait ou reprenait; et R. Éliézer agit de même. Un disciple de R. Mena enseigna à un parent du Nassi que lorsqu’à la nuit l’on a quitté la Suka (à cause de la pluie), on n’est pas tenu de s’imposer la fatigue d’y rentrer. C’est que ce disciple n’avait pas connaissance de la conduite précitée de R. Gamliel et de R. Éliézer en un tel cas.

Pnei Moshe non traduit

לא סוף דבר שתסרח וכו'. כדפרי' במתני':

לחד מן קריבוי דנשייא. לקרובי של הנשיא:

ולא שמיע. ליה להא דר''ג ור''א שהיו חוזרין לסוכה אחר שעברו:

הדרן עלך פרק הישן תחת המטה

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source