Shekalim
Daf 9a
משנה: הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר הֲרֵי אֵילּוּ לְשִׁקְלִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מוֹתָרָן נְדָבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹתָרָן חוּלִין. שֶׁאָבִיא מֵהֶן שִׁקְלִי שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חוּלִין. אֵילּוּ לְחַטָּאת שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין: אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת. אֶלָּא שֶׁל שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶן קִיצְבָה וּלְחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִיצְבָה שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִין דַּרְכּוֹנוֹת חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טִבְעִים בִּקְּשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף עַל פִּי כֵן יַד כּוּלָּם שָׁווָה. אֲבָל חַטָּאת זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלֹשׁ:
Traduction
Si quelqu’un amasse de la menue monnaie en vue du sicle à payer et s’aperçoit, au moment de verser, qu’il en a davantage, selon Shammaï, ce reliquat devra être versé au Temple comme offrande; selon Hillel, il restera profane. —Mais s’il a dit qu’il en prendra de quoi payer le sicle dû, tous s’accordent à dire que le reliquat reste profane (comme la condition en a été déterminée dès le principe). Si quelqu’un amasse de l’argent en indiquant qu’il le destine à un sacrifice expiatoire, Hillel reconnaît aussi que le reliquat devra être versé aux offrandes (le montant de la victime n’étant pas fixe). Mais s’il a dit que sur cet argent il prendra le montant nécessaire à l’achat de la victime expiatoire, tous reconnaissent que le reliquat reste profane (la condition ayant été formulée d’avance). R. Simon explique à quoi tient cette distinction entre les sicles (pour lesquels le reliquat de la mise de côté reste profane) et le sacrifice expiatoire (dont l’excédent devra être offert): pour les sicles, la prestation due est déterminée; elle ne l’est pas pour le prix des victimes. Selon R. Juda, le montant de la somme à payer pour le demi-sicle n’est pas non plus fixe; car, au retour de la captivité de Babylone, les Israélites donnèrent des Darik d’or en paiement de ce droit; puis, ils versèrent des selà: ensuite, ils se contentèrent de payer des Tabéin (1/2 sela); et enfin, ils ne voulurent remettre qu’un dinar (ou 1/4 de sela); ce que les trésoriers du fisc sacré n’acceptèrent pas. Même en ce cas, observa R. Simon, la mesure à payer est uniforme pour tous (riches ou pauvres), tandis que le prix du sacrifice expiatoire variera, et l’un l’acquerra pour un sela, un autre pour deux sela, et un troisième pour trois sela.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המכנס מעות. שהוא מכנס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה ואמר הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מוצא שהן יותר מכדי שקלו:
ב''ש אומרים מותרן נדבה. יפלו לנדבה להקריב מהן עולות לקיץ המזבח דב''ש לטעמייהו דס''ל בריש פ''ה דנזיר הקדש בטעות הקדש:
ובה''א מותרן חילין. שלא נתכוין זה להקדיש אלא כדי שקלו:
שאביא מהן שקלי. בזה שוין ב''ש וב''ה שהמותר חילין דהוי כאומר בפירוש שלא אקח מהן אלא כדי שקלי והמותר יהיו חולין:
אלו לחטאתי. אם כנס מעות ואמר אלו לחטאתי מודים ב''ה שמותרן נדבה כדמפרש טעמא במתני' דלקמן שלחטאת אין לה קצבה שאם ירצה יביא אותה בדמים מרובים והלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה:
שאביא מהן חטאתי וכו'. בזה שוין כמו בשקלים והמותר הוא חולין:
מתני' אמר ר' שמעון מה בין שקלים לחטאת. טעמייהו דב''ה מפרש מ''ט אמרי ב''ה בשקלים במכנס ואומר אלו לשקלי שהמותר חולין ומ''ש בחטאת באומר אלו לחטאתי דמודו ב''ה שהמותר נדבה:
אלא של שקלים יש להן קצבה. בתורה מחצית השקל וכתיב העשיר לא ירבה וגו' והלכך בודאי לא נתכוין זה אלא לשקל של תורה והמותר הקדש טעות הוא אבל לחטאת אין לה קצבה אלא כפי שירצה יביא והלכך נתפסו הדמים והמותר נדבה:
ר' יהודה אומר. מצינו אף לשקלים אין להן קצבה:
שכשעלו ישראל מן הגולה. ובאותו זמן היו להן מטבעות של דרכונות זהב והדרכון היא שתי סלע כסף והיו שוקלין באותו הפעם דרכונות כלומר לפי ערך המטבעות שהיו יוצאות היו שוקלין מחצי המטבע שהוא סלע והיא חצי דרכון:
חזרו לשקול סלעים. ואח''כ כשעברו מלכות מדי ונתבטל מטבע הדרכון והיו המטבעות שלהן סלעים חזרו לשקול לפי זמן המטבעות שהיו סלעים ונתנו מחצית הסלע וחזרו לשקול טבעין שהן שני דנרין שהיו המטבעות שלהן באותו זמן חצי סלע והוא שני דנרין והיו שוקלין אותו המטבע בעצמו שהיא חצי סלע והיא מחצית השקל האמור בתורה שהשקל של תורה סלע הוא:
ביקשו לשקול דינרין. שלא לשקול אלא החצי ישל המטבע היוצא ואינו אלא דינר אחד והיא רובע הסלע אבל לא קיבלו מהם שלהוסיף על מחצית השקל של תורה רשאי אבל לא לפחות ממנו כדקאמר בגמרא וא''כ אף להשקלים לא היו להן קצבה:
אמר ר''ש אעפ''כ יד כולם שוה. כלומר דאכתי לא דמו שקלים לחטאת שהרי בשקלים לעולם יד כולן שוה בהן שכשהיו שוקלין דרכונות היו הכל שוקלין כן וכדכתיב העשיר לא ירבה וגו' וזה הכל לפי חצי המטבע היוצא באותו זמן וכן אח''כ אבל חטאת לעולם אינו שוה שזה מביא בסלע וכו' וכך היא המסקנא לטעמייהו דבית הלל כרבי שמעון:
מתני' מותר שקלים חולין. המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי ומוצא אח''כ שהן יתירין מכדי שקלו המותר חולין כדתנן לעיל בהלכה ג' וכב''ה:
כָּתוּב אַךְ בְּכ֞וֹר אֲשֶׁ֨ר יְבֻכַּ֤ר לַֽיי בִּבְהֵמָ֔ה לֹֽא יַקְדִּ֥ישׁ אִ֖ישׁ אוֹתוֹ. כָּל שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ אֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עָלָיו. 9a כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מֵבִיא סֶלַע שֶׁלְחוּלִין וְאוֹמֵר. מָעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן מְחוּלָלִין עַל סֶלַע זוֹ וְאוֹתָן נִתְפַּסִּין לְשֵׁם שֵׁינִי וְהַשְּׁאָר נַעֲשִׂין שְׁקָלִים.
Traduction
car il est écrit (Lv 27, 26): Mais le premier-né des animaux, qui en cette qualité appartient à l’Eternel, ne devra plus être consacré à personne; c’est-à-dire, ce qui est une fois consacré ne pourra plus être l’objet d’une autre consécration (45)B., Erakhin, 29a.. Comment fera-t-on pour rendre l’équivalence? On prend un sela de valeur profane et l’on dit: ''l’argent de seconde dîme, en quelque endroit qu’il se trouve, devra être racheté par cet argent, lequel sera désormais considéré (pris) comme seconde dîme; le reste (redevenu profane) représentera par contre le demi-sicle de contribution''.
Pnei Moshe non traduit
כתיב אך בכור וגו'. לפרושי להסיפא דמתני' קאי דלא מעל עד שקרבה הבהמה דילפינן מבכור דכתיב ביה לא יקדיש איש אותו לקדושה אחרת מכאן כל שהוא כבר קדש אין קדושה אחרת חלה עליו ולפיכך נמי בשוקל ממעות הקדש הרי הוא לשם הקדש הראשון ולא נשתנה ולא מעל עד שיעשה בו מעשה:
כיצד הוא עושה. אם שקל מדמי מעשר שני מביא סלע של חולין ואומר וכו' ואותן החולין נתפסין לשם קדושת מעשר שני וצריך לאכלו בירושלים:
והשאר נעשין שקלים. כלומר והשאר שהיו דמי מעשר שני נתחללו ויכול לעשות מהן שקלים שאם לא יעשה כן אינו יכול להביא חובתו מדמי מעשר:
Shekalim
Daf 9b
הלכה: הַמְכַנֵּס מָעוֹת כול'. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה פְליגִין. בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט. אֲבָל בָּאוֹמֵר. אֵילּוּ [לְשִׁקְלִי]. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי בֵּיבַי בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה פְלִיגִין. בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט. אֲבָל בָּאוֹמֵר. אֵילּוּ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בֵּיבַי. [דִּתְנָן.] אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן. מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת. אֶלָּא שֶׁהַשְּׁקָלִים יֵשׁ לָהֶן קִצְבָה וּלְחַטָּאת אֵין לָהּ קִיצְבָה. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בָּאוֹמֵר. שֶׁאָבִיא מֵהֶם שִׁקְלִי. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין. אִם בָּאוֹמֵר. שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בָּאוֹמֵר. אֵילּוּ שְׁקָלִים. עַל יְדֵי שֶׁקִצְווָתָן מִן הַתּוֹרָה. מוֹתָרָן חוּלִין. חַטָּאת עַל יְדֵי שֶׁאין קִצְבָתָהּ מִן הַתּוֹרָה. מוֹתָרָהּ נְדָבָה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ. פָּתַר לָהּ בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט כְּבֵית הִלֵּל. וְהָא תַנִּינָן. 9b מוֹתַר שְׁקָלִים חוּלִּין. פָּתַר לָהּ בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט וּכְבֵית הִלֵּל. וְהָא תַנִּינָן. עֲשִׂירִית הָאֵפָה [חוּלִין]. עוֹד הוּא בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט וּכְבֵית הִלֵּל.
Traduction
R. Yossé dit au nom de R. Eléazar (46)Jér., (Nazir 5, 1) (f. 53d).: la discussion entre Shammaï et Hillel a seulement lieu si l’on a amassé peu à peu des petites monnaies de prouta (dont le total final est supérieur au demi-sicle dû); mais si l’on a pris une poignée d’argent en disant qu’elle serve à payer la dette du sicle, tous s’accordent à dire que le reliquat doit être versé aux offrandes. R. Hiya ou R. Biva dit au contraire au nom de R. Eléazar: la discussion entre Shammaï et Hillel a seulement lieu si l’on a amassé peu à peu des petites monnaies en cette vue (chacune d’elles ayant cette destination); mais si l’on a pris une poignée pleine d’argent, tous admettent que l’excédent de la somme due reste profane (n’ayant à verser qu’un fixe d’un demi-sicle). R. Hiskia dit que notre Mishna confirme l’avis de R. Bivi, en disant: ''R. Simon explique à quoi tient la distinction entre les sicles et le sacrifice expiatoire, en ce que, pour les uns, la prestation due est déterminée; elle ne l’est pas pour le prix des victimes''. Or, à quoi se rapporte son explication? Ce ne saurait être si l’on a dit vouloir prendre de là ce qu’il faut pour le sicle dû, puisqu’alors tous avouent que le reliquat reste profane; ni lorsqu’on a dit vouloir en prendre le montant nécessaire à l’achat du sacrifice. Elle s’applique au cas où l’on a pris toute une poignée en déclarant la destiner à la dette de contribution: le reliquat des sicles, dont la quantité est fixée par la loi, reste profane; mais celui des sacrifices, dont le prix est indéterminé, devra être versé aux offrandes. Que répond à cette argumentation R. Yossé au nom de R. Eléazar? Selon lui, R. Simon explique pourquoi au cas où l’on a amassé par petites monnaies, Hillel déclare que le reste est profane. Mais n’est-il pas dit d’autre part ( § 4) que le reliquat de la somme dont on a pris le sicle sera profane? On l’explique aussi en disant qu’il s’agit du cas où l’on a amassé la somme par des petites monnaies, et c’est conforme à Hillel.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי בשם ר' אלעזר מה פליגין. ב''ש וב''ה:
במכנס פרוטרוט פרוטרוט. שהכניס פרוטה אחר פרוטה כדפרישית במתני' ובהא היא דקאמרי ב''ה שמותרן חולין:
אבל באומר אלו לשקלי. כלומר שלא היה מלקט ומכנס מעט מעט אלא שהיו מעות מונחין לפניו ואמר אלו יהיו לשקלי אף ב''ה מודו שמותרן נדבה דלאו הקדש בטעות היא אלא דאמרי' שנתכוין הוא להקדיש הכל ומה שהוא יותר על כדי שקלו יפלו לנדבה:
ר' ביבי בשם ר' אלעזר. לא אמר הכי אלא במכנס פרוטרוט פליגי אבל באומר אלו כ''ע מודו שהמותר חולין וטעמא דבפרוטרוט כל חד וחד חזי לשקלו והוי כהקדש טעות לב''ש אבל באומר אלו לשקלי על המעות המונחין לפניו אפי' ב''ש מודו שאין זה הקדש טעות שהרי יודע הוא שאין להוסיף על השקל הקצוב בתורה ולא נתכוין אלא ליקח מאלו כדי שקלו והמותר חולין. וגרסי' להסוגיא כולה עד סוף הלכה בריש פ''ה דנזיר:
מתניתא מסייע לר' ביבי. הא דתנן לקמן אמר ר''ש וכו' הטעם דלא פליגי בחטאת לפי שהשקלים יש להן קצבה דכתיב העשיר לא ירבה וגו' ובודאי לא נתכוין זה אלא כדי שקלו אבל חטאת אין לה קצבה וכו' כדפרישית במתני' והשתא מה אנן קיימין להא דר''ש ואהיכא גוונא הוא דקאי לפרש ההפרש שבין שקלים לחטאת:
אם באומר שאביא מהן שקלי הא כל עמא מודים בזה שהמותר חולין. וכן הא דיהיב טעמא לחטאת היכי מיירי אם באומר שאביא מהן חטאתי הא כ''ע מודים בה שהמותר חולין. כצ''ל וכן הוא בנזיר וכלומר דבכשאביא מהן ודאי אין חילוק בין שקלים לחטאת וכדתנינן במתני':
אלא כן אנן קיימין. להא דר''ש באומר אלו ועלה הוא דמפרש טעמ' לההפרש שבין שקלים לחטאת לפי שהשקלים על ידי שקצבתן מן התורה וכו' וקס''ד השתא דכמו בחטאת ודאי אין לחלק באומר אלו בין אם הכניס פרוטרוט או שהמעות מונחין לפניו ואמר אלו לחטאתי שלעולם המותר נדבה דזיל בתר טעמא הואיל שאין לחטאת קצבה ובהא כ''ע לא פליגי הכי נמי בשקלים בהא דמיירי רבי שמעון והיינו באומר אלו דקיהיב טעמא לפי שיש להן קצבה והלכך המותר חולין נמי לכולי עלמא קאי דלא פליגי בית שמאי ומודי' דלאו הקדש טעות הוא והיינו סייעתא לר' ביבי:
מה עבד לה ר' יוסה. כצ''ל וכך הוא בנזיר שם דלא אשכחן לרשב''ל כאן. לר' יוסי דסבירא ליה באומר אלו לכולי עלמא המותר נדבה היכי מפרש לה להא דר''ש:
פתר לה במכנס פרוטרוט וכב''ה. כלומר דר''ש טעמא דב''ה הוא דבא לפרש דסברי במכנס פרוטרוט מותרן חולין מפני שהשקלים יש להן קצבה והקדש טעות הוא דאינו הקדש לב''ה משא''כ בחטאת שאין לה קצבה אבל אם היו מעות מונחין לפניו ואמר אלו לשקלי אף ב''ה מודו דמותרן נדבה וכדאמרי' לעיל לר' יוסי:
והא תנינן. במתני' לקמן בפרקין מותר שקלים חולין וסתמא קתני ור' יוסי קאמר דבאומר אלו אף ב''ה מודים שהמותר נדבה:
פתר לה. ר' יוסי במכנס פרוטרוט וכב''ה:
והא תנינן. לקמן שם מותר עשירית האיפה חולין וכפי נוסחא דהכא וקס''ד דבעשירית האיפה שהיא של כ''ג בכל יום ואין לחלק בה בין פרוטרוט לבין אומר אלו ומדקתני בהדי שקלים א''כ גבי שקלים נמי אין חילוק לב''ה וקשיא לר' יוסי:
עוד הוא פתר לה וכו'. האי נמי פתר לה במכנס פרוטרוט לנדבת עשירית האיפה וכב''ה:
הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְסָבוּר שֶׁהוּא חַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. לֹא קָדַשׁ. הַמַּפְרִישׁ שְׁנַיִם וְסָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁנַיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אֶחָד. אוֹתוֹ הַשֵּׁינִי מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. [נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ] סָבוּר שֶׁהוּא חַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. לֹא קָֽדְשָׁה. הַמַּפְרִישׁ שְׁתַּיִם וְסָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁתַּיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אוֹתָהּ הַשְּׁנִייָה מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. (בָּאוֹמֵר) [אֶלָּא רוֹעָה. הָכָא נַמֵּי אֵלּוּ לִנְדָבָה. הֵיאַךְ אַתָּה אוֹמֵר] אֵילּוּ.
Traduction
Si quelqu’un met de côté le sicle, supposant qu’il le doit, puis il se souvient l’avoir déjà payé, cet argent ne sera pas consacré (c’est une simple erreur); s’il en met deux de côté, supposant qu’il les doit tous deux, et il se trouve qu’il en doit un seul, comment considérera-t-on l’autre? On peut résoudre cette question d’après l’enseignement qui suit: Si l’on a désigné un animal pour servir de sacrifice expiatoire, dans l’hypothèse qu’il est dû, et l’on s’aperçoit ensuite qu’on ne le doit pas, l’animal ne devient pas sacré; si l’on en a désigné deux à cet effet que l’on se trouve en devoir un seul, le second devra être abandonné au pacage (jusqu’à ce qu’après l’arrivée d’un défaut on puisse le racheter). De même ici, pour le sicle, le second qui n’est pas dû devra être versé aux offrandes. Comment est-il possible toutefois que l’un et l’autre doivent être donnés? (pourquoi ne pas l’assimiler au cas où l’on a un excédent d’argent pour le sicle, qui reste profane?) ( Question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
המפריש שקלו. שהיה סבור שהוא חייב בשקל ונמצא שאינו חייב שנזכר שכבר נתן שקלו לא קידש דהקדש טעות הוא ואינו הקדש:
המפריש שנים וכו'. שסבור שחייב שנים כגון שסבר שלא שקל אשתקד ונזכר ששקל ואינו חייב אלא אחד של שנה זו:
אותו השני מה את עביד ליה. אי נימא דמדמינן לה לכסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב וא''כ אותו השני לא קידש או דילמא לאומר אלו מדמינן לה וכך הוא הגי' בנזיר שם. ואליבא דר' יוסי הוא דבעי דאמר באומר אלו אף ב''ה מודים שהמותר נדבה וה''נ השני לנדבה הוא:
נשמיעינה מן הדא. ברייתא דתני בחטאת ומספקא לן נמי בכה''ג:
הפריש חטאתו וכו' חותה השניה מה את עבד לה אלא רועה. כלומר דודאי מסתברא בחטאת השניה רועה היא דהוי כמפריש שתי חטאות לאחריות דקי''ל אחת תקרב חטאת והשניה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה וה''נ אלו לנדבה:
היאך אתה אומר אלו. בתמיה כלומר דמתמה על הא דקאמר ה''נ אלו לנדבה דהא ודאי שניהם לנדבה לא אזלי אלא אחד מהן לשקלו והשני לנדבה וכל הא אליבא דר' יוסה דלעיל היא:
שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִין דַּרְכּוֹנוֹת. דֵּינָרִין. חָזְרוּ לְשְׁקוֹל סְלָעִים. כִּשׁמוּעָן. חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טִיבְעִין. פַּלְגֵי סִלְעִין. בִּיקְּשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִין. קָרָטִין. וְלֹא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן. מִן הָדָא. וְהֶֽעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֨ינוּ֙ מִצְוֹ֬ת לָתֵ֥ת שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָה֑ לַעֲבוֹדַת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מִיכָּן שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְשַׁלֵּשׁ שִׁקְלוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בַּשָּׁנָה. מִיכָּן שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּיבּוּר יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה פְעָמִים בַּשָּׁנָה. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מִיכָּן לְשָׁלֹשׁ סְאִין. מִיכָּן לְשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת. מִיכָּן לְשָׁלֹשׁ אַפְרָשׁוֹת.
Traduction
Selon R. Juda, est-il dit, dans la Mishna, les sicles formant l’impôt obligatoire n’avaient pas de valeur fixe, déterminée d’avance. Ainsi, au retour de la captivité, ils donnèrent des darik d’or, en équivalence de la monnaie courante de l’époque, ou dinar, dont ils offraient la moitié. Plus tard, ils se mirent à peser le sela ordinaire, dont ils payaient la moitié. Puis, ils passèrent à la mesure des Tabéin (= demi sela), formant l’unité de monnaie alors en usage, et enfin ils voulurent se contenter de remettre le quart (quartum) de sela admis comme monnaie courante. Mais les trésoriers du fisc sacré ne l’acceptèrent pas. En effet, il est dit (Ne 10, 33): nous nous sommes imposé pour loi de donner (au moins) un tiers de sicle par an pour le culte dans la maison de notre Dieu (47)B., Bekhorot 20.. R. Hilkia, au nom de R. Aha, déduit de ce verset que l’homme doit peser le sicle (distribuer ses dons) trois fois par an (48)La darique valant un selà 1./2, ou 3 demi-sicles. Voir B., Baba Batra 9a., et que l’on ne dérange pas le public à ce sujet plus de trois fois par an. R. Abin en déduit aussi que l’on a recours, pour les prélèvement à opérer, à trois boîtes, contenant chacune 3 saa (49)Ci-après, (3, 2)., et que l’on prélève 3 fois.
Pnei Moshe non traduit
גמ' שכשעלו ישראל וכו' דינרין. כלומר שהמטבע שלהן היו דרכונות ושקלו לפי אותו המטבע במקום דינרין שיוצאין והיו נותנין חצי דרכון לשקליהם ואח''כ חזרו לשקול סלעים כשמוען כלומר כמשמען והיינו לפי המטבעות שהיו בזמן שאח''כ שהן סלעים והיו נותנין חצי סלע לשקליהם וחזרו לשקול טבעין פלגי סלעים שחזר המטבע להיות פלגי סלעין והן בשיווי שני דינרין ושקלו אותו המטבע בעצמו שהוא כפי מחצית השקל האמור בתורה. ובקשו לשקול דינרין קרטין רובע הסלע שהוא דינר אחד לפי שחשבו שהיא חצי המטבע שיוצא באותו הזמן ולא קיבלו עליהן הגזברין ברשות ב''ד להיות זה תחת מחצית השקל מפני שהוא פחות מהקצוב בתורה ומן הדא שמעינן לה שהרי הכתוב אומר והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה וגו' ועל כרחך דלא תפרש כפשטן של הדברים שלא נתנו אלא שלישית השקל האמור בתורה דמאי והעמדנו עלינו מצות דקאמר הלא זה הוא פחות ממצוה שבתורה אלא ודאי ה''ק והעמדנו עלינו מצות יותר מהאמור בתורה וזה להוסיף עוד שלישית השקל בשנה ומלבד מחצית השקל האמור בתורה:
ר' חלקיה וכו'. דריש להכתוב שלישית השקל מכאן שאדם צריך לשלש שקלו ולשקול שלש פעמים בשנה והיינו דקאמר והעמדנו עלינו מצות ולהוסיף ולתת שלישית לזה השקל האמור בתורה כלומר לשלש אותו ולתת ג' פעמים בשנה דמן התורה אין חיוב אלא פעם אחת בשנה ולמדנו ג''כ מכאן שאין מטריחין על הצבור לגבות מהן להקדש יותר משלש פעמים בשנה:
ר' אבין. דריש שלישית השקל מכאן רמז לשלש סאין של שלשה קופות שתורמין בהן כדתנן בפרק דלקמן ומכאן רמז לשלש הפרשות שג' פעמים בשנה היו תורמין כדתנינן שם:
כְּתִיב זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל הָֽעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים וגו'. רִבִּי יודָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁחָֽטְאוּ בְמַחֲצִית הַיּוֹם יִתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. וְחָרָנָה אָמַר. לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְשֵׁשׁ שָׁעוֹת יִתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל דַּעֲבַד שִׁיתָּא גְרַמָּסִין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּירִבִּי נְחֶמְיָה בְשֵׁם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. לְפִי שֶׁעִיבְּרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת יְהֵא נוֹתֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עֲשָׂרָה גֵּרָה. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְפִי שֶׁמָּֽכְרוּ בְכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף יְהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד [פוֹדֶה אֶת] בְּנוֹ בְכוֹרוֹ בּעֶשְׂרִים כֶּסֶף. רִבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. לְפִי שֶׁמָּֽכְרוּ בְכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְנָפַל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן טִבַּע לְפִיכַךְ יְהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן נוֹתֵן שִׁקְלוֹ טִבַּע.
Traduction
Comme il est dit (Ex 30, 13): Voici ce que donneront tous ceux qui passeront au dénombrement, on en déduit, selon R. Juda et R. Néhémie (50)Tanhouma à ce passage de l'exode., que, pour avoir péché au milieu du jour (par l’adoration du veau d’or), ils devront payer un demi-sicle; ou, selon le second, pour avoir péché à la 6e heure du jour (à midi), ils ont dû payer un demi-sicle, équivalent à 6 pièces de monnaie,grammiso''. Selon R. Josué b. R. Néhémie au nom de R. Yohanan b. Zaccaï, pour avoir transgressé le Décalogue, ils ont dû payer tous l’équivalent de 10 guéras. Selon R. Berakhia ou R. Lévi au nom de R. Simon b. Lakish, pour avoir vendu l’aînesse de Rachel (ou Joseph) au prix de 20 pièces d’argent (51)''Midr. Rabba à Genèse, N° 84; sur Nombres, n° 4.'', chacun doit racheter son fils aîné au même prix de 20 pièces (52)On donne en ce cas au cohen 5 selà, dont chacun vaut 4 dinars = 20 dinars au total.. R. Pinhas dit au nom de R. Lévi: comme à la suite de cette cession d’aînesse, il est revenu à chacun des fils de Jacob une monnaie divisionnaire d’un tebà, chacun est désormais tenu de la payer en redevance.
Pnei Moshe non traduit
כתיב זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו'. ודורשין לטעמא למחצית השקל ומר דריש רמז למה שחטאו במחצית היום כדכתיב כי בשש בא שש ומר דריש על שיווי מחצית השקל. ודעביד שיתא גרמסין מיני מטבעות שהן שלשה בדינר ובמחצית השקל הן ששה כנגד שחטאו בשש שעות:
עשרה גרה. והוא מחצית השקל ולפי שעברו על עשרת הדברות שכשעברו על דיבור אנכי ה' אלהיך ראש הדברות הרי עברו על כולן השייכים אחריו:
ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע. שהוא שתי כסף דכל כסף האמור בתורה כסף צורי הוא והיא דינר כסף שארבעה הוא הסלע והוא השקל שבתורה ומחצית השקל הוא טבע שהוא שני דינרין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source