Vayedaber

משנה: הַמְכַנֵּס מָעוֹת וְאָמַר הֲרֵי אֵילּוּ לְשִׁקְלִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מוֹתָרָן נְדָבָה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים מוֹתָרָן חוּלִין. שֶׁאָבִיא מֵהֶן שִׁקְלִי שָׁוִין שֶׁמּוֹתָרָן חוּלִין. אֵילּוּ לְחַטָּאת שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי שָׁוִין שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין: אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת. אֶלָּא שֶׁל שְׁקָלִים יֵשׁ לָהֶן קִיצְבָה וּלְחַטָּאת אֵין לָהּ קִצְבָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף לִשְׁקָלִים אֵין לָהֶן קִיצְבָה שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִין דַּרְכּוֹנוֹת חָזְרוּ לִשְׁקוֹל סְלָעִים חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טִבְעִים בִּקְּשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִין. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף עַל פִּי כֵן יַד כּוּלָּם שָׁווָה. אֲבָל חַטָּאת זֶה מֵבִיא בְּסֶלַע וְזֶה מֵבִיא בִּשְׁתַּיִם וְזֶה מֵבִיא בְּשָׁלֹשׁ:

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' מותר שקלים חולין. המכנס מעות ואמר הרי אלו לשקלי ומוצא אח''כ שהן יתירין מכדי שקלו המותר חולין כדתנן לעיל בהלכה ג' וכב''ה:

אמר ר''ש אעפ''כ יד כולם שוה. כלומר דאכתי לא דמו שקלים לחטאת שהרי בשקלים לעולם יד כולן שוה בהן שכשהיו שוקלין דרכונות היו הכל שוקלין כן וכדכתיב העשיר לא ירבה וגו' וזה הכל לפי חצי המטבע היוצא באותו זמן וכן אח''כ אבל חטאת לעולם אינו שוה שזה מביא בסלע וכו' וכך היא המסקנא לטעמייהו דבית הלל כרבי שמעון:

ביקשו לשקול דינרין. שלא לשקול אלא החצי ישל המטבע היוצא ואינו אלא דינר אחד והיא רובע הסלע אבל לא קיבלו מהם שלהוסיף על מחצית השקל של תורה רשאי אבל לא לפחות ממנו כדקאמר בגמרא וא''כ אף להשקלים לא היו להן קצבה:

חזרו לשקול סלעים. ואח''כ כשעברו מלכות מדי ונתבטל מטבע הדרכון והיו המטבעות שלהן סלעים חזרו לשקול לפי זמן המטבעות שהיו סלעים ונתנו מחצית הסלע וחזרו לשקול טבעין שהן שני דנרין שהיו המטבעות שלהן באותו זמן חצי סלע והוא שני דנרין והיו שוקלין אותו המטבע בעצמו שהיא חצי סלע והיא מחצית השקל האמור בתורה שהשקל של תורה סלע הוא:

שכשעלו ישראל מן הגולה. ובאותו זמן היו להן מטבעות של דרכונות זהב והדרכון היא שתי סלע כסף והיו שוקלין באותו הפעם דרכונות כלומר לפי ערך המטבעות שהיו יוצאות היו שוקלין מחצי המטבע שהוא סלע והיא חצי דרכון:

ר' יהודה אומר. מצינו אף לשקלים אין להן קצבה:

אלא של שקלים יש להן קצבה. בתורה מחצית השקל וכתיב העשיר לא ירבה וגו' והלכך בודאי לא נתכוין זה אלא לשקל של תורה והמותר הקדש טעות הוא אבל לחטאת אין לה קצבה אלא כפי שירצה יביא והלכך נתפסו הדמים והמותר נדבה:

מתני' אמר ר' שמעון מה בין שקלים לחטאת. טעמייהו דב''ה מפרש מ''ט אמרי ב''ה בשקלים במכנס ואומר אלו לשקלי שהמותר חולין ומ''ש בחטאת באומר אלו לחטאתי דמודו ב''ה שהמותר נדבה:

אלו לחטאתי. אם כנס מעות ואמר אלו לחטאתי מודים ב''ה שמותרן נדבה כדמפרש טעמא במתני' דלקמן שלחטאת אין לה קצבה שאם ירצה יביא אותה בדמים מרובים והלכך נתפסו הדמים ומותרן נדבה:

שאביא מהן שקלי. בזה שוין ב''ש וב''ה שהמותר חילין דהוי כאומר בפירוש שלא אקח מהן אלא כדי שקלי והמותר יהיו חולין:

ובה''א מותרן חילין. שלא נתכוין זה להקדיש אלא כדי שקלו:

ב''ש אומרים מותרן נדבה. יפלו לנדבה להקריב מהן עולות לקיץ המזבח דב''ש לטעמייהו דס''ל בריש פ''ה דנזיר הקדש בטעות הקדש:

מתני' המכנס מעות. שהוא מכנס מעט מעט פרוטה אחר פרוטה ואמר הרי אלו לשקלי וכשבא לחשוב מה שכנס מוצא שהן יותר מכדי שקלו:

שאביא מהן חטאתי וכו'. בזה שוין כמו בשקלים והמותר הוא חולין:

כָּתוּב אַךְ בְּכ֞וֹר אֲשֶׁ֨ר יְבֻכַּ֤ר לַֽיי בִּבְהֵמָ֔ה לֹֽא יַקְדִּ֥ישׁ אִ֖ישׁ אוֹתוֹ. כָּל שֶׁהוּא קוֹדֶשׁ אֵין קְדושָּׁה חָלָה עָלָיו. 9a כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מֵבִיא סֶלַע שֶׁלְחוּלִין וְאוֹמֵר. מָעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁינִי בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵן מְחוּלָלִין עַל סֶלַע זוֹ וְאוֹתָן נִתְפַּסִּין לְשֵׁם שֵׁינִי וְהַשְּׁאָר נַעֲשִׂין שְׁקָלִים.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והשאר נעשין שקלים. כלומר והשאר שהיו דמי מעשר שני נתחללו ויכול לעשות מהן שקלים שאם לא יעשה כן אינו יכול להביא חובתו מדמי מעשר:

כיצד הוא עושה. אם שקל מדמי מעשר שני מביא סלע של חולין ואומר וכו' ואותן החולין נתפסין לשם קדושת מעשר שני וצריך לאכלו בירושלים:

כתיב אך בכור וגו'. לפרושי להסיפא דמתני' קאי דלא מעל עד שקרבה הבהמה דילפינן מבכור דכתיב ביה לא יקדיש איש אותו לקדושה אחרת מכאן כל שהוא כבר קדש אין קדושה אחרת חלה עליו ולפיכך נמי בשוקל ממעות הקדש הרי הוא לשם הקדש הראשון ולא נשתנה ולא מעל עד שיעשה בו מעשה:

כְּתִיב זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל הָֽעוֹבֵר עַל הַפְּקוּדִים וגו'. רִבִּי יודָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁחָֽטְאוּ בְמַחֲצִית הַיּוֹם יִתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל. וְחָרָנָה אָמַר. לְפִי שֶׁחָטְאוּ בְשֵׁשׁ שָׁעוֹת יִתְנוּ מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל דַּעֲבַד שִׁיתָּא גְרַמָּסִין. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֵּירִבִּי נְחֶמְיָה בְשֵׁם רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי. לְפִי שֶׁעִיבְּרוּ עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּיבְּרוֹת יְהֵא נוֹתֵן כָּל אֶחָד וְאֶחָד עֲשָׂרָה גֵּרָה. רִבִּי בֶּרֶכְיָה רִבִּי לֵוִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְפִי שֶׁמָּֽכְרוּ בְכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף יְהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד [פוֹדֶה אֶת] בְּנוֹ בְכוֹרוֹ בּעֶשְׂרִים כֶּסֶף. רִבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. לְפִי שֶׁמָּֽכְרוּ בְכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף וְנָפַל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן טִבַּע לְפִיכַךְ יְהֵא כָל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן נוֹתֵן שִׁקְלוֹ טִבַּע.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

כתיב זה יתנו וגו' מחצית השקל וגו'. ודורשין לטעמא למחצית השקל ומר דריש רמז למה שחטאו במחצית היום כדכתיב כי בשש בא שש ומר דריש על שיווי מחצית השקל. ודעביד שיתא גרמסין מיני מטבעות שהן שלשה בדינר ובמחצית השקל הן ששה כנגד שחטאו בשש שעות:

עשרה גרה. והוא מחצית השקל ולפי שעברו על עשרת הדברות שכשעברו על דיבור אנכי ה' אלהיך ראש הדברות הרי עברו על כולן השייכים אחריו:

ונפל לכל אחד ואחד מהן טבע. שהוא שתי כסף דכל כסף האמור בתורה כסף צורי הוא והיא דינר כסף שארבעה הוא הסלע והוא השקל שבתורה ומחצית השקל הוא טבע שהוא שני דינרין:

שֶׁכְּשֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַגּוֹלָה הָיוּ שׁוֹקְלִין דַּרְכּוֹנוֹת. דֵּינָרִין. חָזְרוּ לְשְׁקוֹל סְלָעִים. כִּשׁמוּעָן. חָזְרוּ לִשְׁקוֹל טִיבְעִין. פַּלְגֵי סִלְעִין. בִּיקְּשׁוּ לִשְׁקוֹל דִּינָרִין. קָרָטִין. וְלֹא קִיבְּלוּ עֲלֵיהֶן. מִן הָדָא. וְהֶֽעֱמַ֤דְנוּ עָלֵ֨ינוּ֙ מִצְוֹ֬ת לָתֵ֥ת שְׁלִשִׁ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בַּשָּׁנָה֑ לַעֲבוֹדַת בֵּ֥ית אֱלֹהֵֽינוּ׃ רִבִּי חִלְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי אָחָא. מִיכָּן שֶׁאָדָם צָרִיךְ לְשַׁלֵּשׁ שִׁקְלוֹ שְׁלֹשָׁה פְעָמִים בַַּשָּׁנָה. מִיכָּן שֶׁאֵין מַטְרִיחִין עַל הַצִּיבּוּר יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה פְעָמִים בַּשָּׁנָה. אָמַר רִבִּי אַבִּין. מִיכָּן לְשָׁלֹשׁ סְאִין. מִיכָּן לְשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת. מִיכָּן לְשָׁלֹשׁ אַפְרָשׁוֹת.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' שכשעלו ישראל וכו' דינרין. כלומר שהמטבע שלהן היו דרכונות ושקלו לפי אותו המטבע במקום דינרין שיוצאין והיו נותנין חצי דרכון לשקליהם ואח''כ חזרו לשקול סלעים כשמוען כלומר כמשמען והיינו לפי המטבעות שהיו בזמן שאח''כ שהן סלעים והיו נותנין חצי סלע לשקליהם וחזרו לשקול טבעין פלגי סלעים שחזר המטבע להיות פלגי סלעין והן בשיווי שני דינרין ושקלו אותו המטבע בעצמו שהוא כפי מחצית השקל האמור בתורה. ובקשו לשקול דינרין קרטין רובע הסלע שהוא דינר אחד לפי שחשבו שהיא חצי המטבע שיוצא באותו הזמן ולא קיבלו עליהן הגזברין ברשות ב''ד להיות זה תחת מחצית השקל מפני שהוא פחות מהקצוב בתורה ומן הדא שמעינן לה שהרי הכתוב אומר והעמדנו עלינו מצות לתת שלישית השקל בשנה וגו' ועל כרחך דלא תפרש כפשטן של הדברים שלא נתנו אלא שלישית השקל האמור בתורה דמאי והעמדנו עלינו מצות דקאמר הלא זה הוא פחות ממצוה שבתורה אלא ודאי ה''ק והעמדנו עלינו מצות יותר מהאמור בתורה וזה להוסיף עוד שלישית השקל בשנה ומלבד מחצית השקל האמור בתורה:

ר' חלקיה וכו'. דריש להכתוב שלישית השקל מכאן שאדם צריך לשלש שקלו ולשקול שלש פעמים בשנה והיינו דקאמר והעמדנו עלינו מצות ולהוסיף ולתת שלישית לזה השקל האמור בתורה כלומר לשלש אותו ולתת ג' פעמים בשנה דמן התורה אין חיוב אלא פעם אחת בשנה ולמדנו ג''כ מכאן שאין מטריחין על הצבור לגבות מהן להקדש יותר משלש פעמים בשנה:

ר' אבין. דריש שלישית השקל מכאן רמז לשלש סאין של שלשה קופות שתורמין בהן כדתנן בפרק דלקמן ומכאן רמז לשלש הפרשות שג' פעמים בשנה היו תורמין כדתנינן שם:

הַמַּפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְסָבוּר שֶׁהוּא חַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. לֹא קָדַשׁ. הַמַּפְרִישׁ שְׁנַיִם וְסָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁנַיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אֶחָד. אוֹתוֹ הַשֵּׁינִי מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. [נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הִפְרִישׁ חַטָּאתוֹ] סָבוּר שֶׁהוּא חַייָב וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב. לֹא קָֽדְשָׁה. הַמַּפְרִישׁ שְׁתַּיִם וְסָבוּר שֶׁהוּא חַייָב שְׁתַּיִם וְנִמְצָא שֶׁאֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אַחַת. אוֹתָהּ הַשְּׁנִייָה מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. (בָּאוֹמֵר) [אֶלָּא רוֹעָה. הָכָא נַמֵּי אֵלּוּ לִנְדָבָה. הֵיאַךְ אַתָּה אוֹמֵר] אֵילּוּ.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

המפריש שקלו. שהיה סבור שהוא חייב בשקל ונמצא שאינו חייב שנזכר שכבר נתן שקלו לא קידש דהקדש טעות הוא ואינו הקדש:

המפריש שנים וכו'. שסבור שחייב שנים כגון שסבר שלא שקל אשתקד ונזכר ששקל ואינו חייב אלא אחד של שנה זו:

אותו השני מה את עביד ליה. אי נימא דמדמינן לה לכסבור שהוא חייב ונמצא שאינו חייב וא''כ אותו השני לא קידש או דילמא לאומר אלו מדמינן לה וכך הוא הגי' בנזיר שם. ואליבא דר' יוסי הוא דבעי דאמר באומר אלו אף ב''ה מודים שהמותר נדבה וה''נ השני לנדבה הוא:

נשמיעינה מן הדא. ברייתא דתני בחטאת ומספקא לן נמי בכה''ג:

הפריש חטאתו וכו' חותה השניה מה את עבד לה אלא רועה. כלומר דודאי מסתברא בחטאת השניה רועה היא דהוי כמפריש שתי חטאות לאחריות דקי''ל אחת תקרב חטאת והשניה תרעה עד שתסתאב ותמכר ויפלו דמיה לנדבה וה''נ אלו לנדבה:

היאך אתה אומר אלו. בתמיה כלומר דמתמה על הא דקאמר ה''נ אלו לנדבה דהא ודאי שניהם לנדבה לא אזלי אלא אחד מהן לשקלו והשני לנדבה וכל הא אליבא דר' יוסה דלעיל היא:

הלכה: הַמְכַנֵּס מָעוֹת כול'. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה פְליגִין. בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט. אֲבָל בָּאוֹמֵר. אֵילּוּ [לְשִׁקְלִי]. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי בֵּיבַי בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מַה פְלִיגִין. בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט. אֲבָל בָּאוֹמֵר. אֵילּוּ. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי בֵּיבַי. [דִּתְנָן.] אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן. מַה בֵּין שְׁקָלִים לְחַטָּאת. אֶלָּא שֶׁהַשְּׁקָלִים יֵשׁ לָהֶן קִצְבָה וּלְחַטָּאת אֵין לָהּ קִיצְבָה. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בָּאוֹמֵר. שֶׁאָבִיא מֵהֶם שִׁקְלִי. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר חוּלִין. אִם בָּאוֹמֵר. שֶׁאָבִיא מֵהֶן חַטָּאתִי כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁהַמּוֹתָר נְדָבָה. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בָּאוֹמֵר. אֵילּוּ שְׁקָלִים. עַל יְדֵי שֶׁקִצְווָתָן מִן הַתּוֹרָה. מוֹתָרָן חוּלִין. חַטָּאת עַל יְדֵי שֶׁאין קִצְבָתָהּ מִן הַתּוֹרָה. מוֹתָרָהּ נְדָבָה. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּן לָקִישׁ. פָּתַר לָהּ בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט כְּבֵית הִלֵּל. וְהָא תַנִּינָן. 9b מוֹתַר שְׁקָלִים חוּלִּין. פָּתַר לָהּ בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט וּכְבֵית הִלֵּל. וְהָא תַנִּינָן. עֲשִׂירִית הָאֵפָה [חוּלִין]. עוֹד הוּא בִּמְכַנֵּס פְּרוֹטְרוֹט וּכְבֵית הִלֵּל.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והא תנינן. לקמן שם מותר עשירית האיפה חולין וכפי נוסחא דהכא וקס''ד דבעשירית האיפה שהיא של כ''ג בכל יום ואין לחלק בה בין פרוטרוט לבין אומר אלו ומדקתני בהדי שקלים א''כ גבי שקלים נמי אין חילוק לב''ה וקשיא לר' יוסי:

עוד הוא פתר לה וכו'. האי נמי פתר לה במכנס פרוטרוט לנדבת עשירית האיפה וכב''ה:

פתר לה. ר' יוסי במכנס פרוטרוט וכב''ה:

והא תנינן. במתני' לקמן בפרקין מותר שקלים חולין וסתמא קתני ור' יוסי קאמר דבאומר אלו אף ב''ה מודים שהמותר נדבה:

פתר לה במכנס פרוטרוט וכב''ה. כלומר דר''ש טעמא דב''ה הוא דבא לפרש דסברי במכנס פרוטרוט מותרן חולין מפני שהשקלים יש להן קצבה והקדש טעות הוא דאינו הקדש לב''ה משא''כ בחטאת שאין לה קצבה אבל אם היו מעות מונחין לפניו ואמר אלו לשקלי אף ב''ה מודו דמותרן נדבה וכדאמרי' לעיל לר' יוסי:

מה עבד לה ר' יוסה. כצ''ל וכך הוא בנזיר שם דלא אשכחן לרשב''ל כאן. לר' יוסי דסבירא ליה באומר אלו לכולי עלמא המותר נדבה היכי מפרש לה להא דר''ש:

אלא כן אנן קיימין. להא דר''ש באומר אלו ועלה הוא דמפרש טעמ' לההפרש שבין שקלים לחטאת לפי שהשקלים על ידי שקצבתן מן התורה וכו' וקס''ד השתא דכמו בחטאת ודאי אין לחלק באומר אלו בין אם הכניס פרוטרוט או שהמעות מונחין לפניו ואמר אלו לחטאתי שלעולם המותר נדבה דזיל בתר טעמא הואיל שאין לחטאת קצבה ובהא כ''ע לא פליגי הכי נמי בשקלים בהא דמיירי רבי שמעון והיינו באומר אלו דקיהיב טעמא לפי שיש להן קצבה והלכך המותר חולין נמי לכולי עלמא קאי דלא פליגי בית שמאי ומודי' דלאו הקדש טעות הוא והיינו סייעתא לר' ביבי:

אם באומר שאביא מהן שקלי הא כל עמא מודים בזה שהמותר חולין. וכן הא דיהיב טעמא לחטאת היכי מיירי אם באומר שאביא מהן חטאתי הא כ''ע מודים בה שהמותר חולין. כצ''ל וכן הוא בנזיר וכלומר דבכשאביא מהן ודאי אין חילוק בין שקלים לחטאת וכדתנינן במתני':

מתניתא מסייע לר' ביבי. הא דתנן לקמן אמר ר''ש וכו' הטעם דלא פליגי בחטאת לפי שהשקלים יש להן קצבה דכתיב העשיר לא ירבה וגו' ובודאי לא נתכוין זה אלא כדי שקלו אבל חטאת אין לה קצבה וכו' כדפרישית במתני' והשתא מה אנן קיימין להא דר''ש ואהיכא גוונא הוא דקאי לפרש ההפרש שבין שקלים לחטאת:

ר' ביבי בשם ר' אלעזר. לא אמר הכי אלא במכנס פרוטרוט פליגי אבל באומר אלו כ''ע מודו שהמותר חולין וטעמא דבפרוטרוט כל חד וחד חזי לשקלו והוי כהקדש טעות לב''ש אבל באומר אלו לשקלי על המעות המונחין לפניו אפי' ב''ש מודו שאין זה הקדש טעות שהרי יודע הוא שאין להוסיף על השקל הקצוב בתורה ולא נתכוין אלא ליקח מאלו כדי שקלו והמותר חולין. וגרסי' להסוגיא כולה עד סוף הלכה בריש פ''ה דנזיר:

אבל באומר אלו לשקלי. כלומר שלא היה מלקט ומכנס מעט מעט אלא שהיו מעות מונחין לפניו ואמר אלו יהיו לשקלי אף ב''ה מודו שמותרן נדבה דלאו הקדש בטעות היא אלא דאמרי' שנתכוין הוא להקדיש הכל ומה שהוא יותר על כדי שקלו יפלו לנדבה:

במכנס פרוטרוט פרוטרוט. שהכניס פרוטה אחר פרוטה כדפרישית במתני' ובהא היא דקאמרי ב''ה שמותרן חולין:

גמ' ר' יוסי בשם ר' אלעזר מה פליגין. ב''ש וב''ה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source