Shekalim
Daf 8a
מַתְנִיתָא בִתְקֵלִין תַדְּתִין. אֲבָל בִּתְקֵלִין עַתִּיקִין לָא בְדָא. וְתַנֵּי כֵן. עַתִּיקִין בַּמִּקְדָּשׁ. אֵין עַתִּיקִין בַּמְּדִינָה. מַתְנִיתָא בִשׁוֹמֵר חִנָּם. אֲבָל בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר לֹא בְדָא. אָמַר רַב אַבָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. נִגְנְבוּ. בְּלֵיסְטֵיס מְזוּייָן. אָֽבְדוּ. כְּמִי שֶׁטָּֽבְעָה סְפִינָּתוֹ בַיָּם. אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בֵּירִבִּי סִימוֹן. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. תּוֹרְמִין עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לְהִיגָּבוֹת. 8a בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין תּוֹרְמִין לֹא עַל הַגָּבוּי וְלֹא עַל הַמְמוּשְׁכָּן. לֹא בְדָא.
Traduction
On a de même enseigné plus loin (6, 7): on pouvait verser d’anciens sicles au Temple, non au dehors. – Lorsque la Mishna défère le serment à l’envoyé qui a perdu les sicles de contribution, il s’agit d’un gardien non responsable; mais s’il l’est, il ne suffit pas de prêter serment (la perte lui incombe). Selon R. Aba il peut s’agir même d’un gardien responsable; seulement s’il a été volé par des brigands armés, ou s’il a perdu l’argent dans un bateau qui a fait naufrage en mer, c’est un cas de force majeure (dont il ne peut répondre). R. Yousti b. R. Simon dit (38)B., Ketubot 108a.: la distinction établie par la Mishna (entre le prélèvement déjà opéré et celui qui ne l’est pas) est conforme à l’avis qu’on opère du même coup le prélèvement pour les sommes déjà perçues et pour celles qui ne le sont pas; mais, d’après l’avis opposé, disant que l’on ne prélève pas sur ce qui est représenté seulement à l’aide d’un gage, ou sera perçu plus tard, il ne suffira pas de jurer aux trésoriers sacrés (les habitants devront rembourser la dette).
Pnei Moshe non traduit
מתניתא. דקתני כשם שהיו שופרות במקדש כך היו במדינה היינו בשופרות של תקלין חדתין שמשל שנה זו אבל בתקלין עתיקין:
לא בדא. אמרו שהיו במדינה:
ותני. בברייתא כן שאין שופרות של תקלין עתיקין אלא במקדש וכדתנן לקמן בפ''ו שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין וכו':
מתני' בשומר חנם. הא דקתני ונגנבו או שאבדו בשהשליח ש''ח מיירי דפטור מגניבה ואבידה ונשבע שלא פשע אבל בשומר שכר לא בדא אמרו שיפטור עצמו בשבועה שהרי חייב הוא בגניבה ואבידה:
אמר ר' אבא ואפי' תימא בשומר שכר. ונגנבו דקתני בליסטים מזויין מיירי דגנב מיקרי ואבדו במי שטבעה ספינתו בים מיירי שכך השומר שכר פטור באונסין ונשבע שכדבריו כן הוא:
אתייא כמ''ד וכו'. הא דמחלק במתני' בין נתרמה התרומה או לא וזה כמ''ד תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות והלכך אם נתרמה התרומה נשבעין לגזברין לפי שברשות הקדש הן וכדפרישית במתני' אבל כמ''ד אין תורמין לא על הגבוי ולא על הממושכן כלומר על הגבוי שהוא ע''י משכון שנתן משכון על שקלו וכדתנן בפ''ק ממשכנין על השקלים וזה אינו כגבוי לא בדא אמרו לחלק כן. ופלוגתא היא בתוספתא פ''ב והכי גריס שם תורמין על המשכון ועל הגבוי ועל העתיד לגבות דברי ר''מ ר' יוסי אומר תורמין על המשכון ועל הגבוי אבל לא על העתיד לגבות. וגי' זו עיקרית וצריך לגרוס הכא נמי כן.
ברם כמאן דאמר תורמין על הגבוי ועל הממושכן אבל לא על העתיד לגבות לא בדא. לפי שאלו ששלחו שקליהן ולא באו אינן בכלל התרומה וא''כ לעולם ברשותן הן שאבדו:
בְּנֵי הָעִיר שֶׁשִּׁילְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן. נִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָֽבְדוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בַּאֲחֵרִיּוּתָן כִּנְכָסָיו הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מִשּׁוּם שְׁבוּעַת תַּקָּנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן. הָדָא הִיא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מִשֵּׁם שְׁבוּעַת תַּקָּנָה. אַף עַל פִּי שֶׁקִּיבְּלוּ בְנֵי הָעִיר לְשַׁלֵּם אֵין הַהֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְלֹא שְׁבוּעָה.
Traduction
Quant à la question du serment dû par l’émissaire, c’est, selon R. Eliézer, un avis conforme à R. Simon, qui dit (39)(Chevuot 6, 7).: les objets consacrés dont on est responsable sont traités à l’instar des autres biens de cet homme (et, en cas de perte, les habitants les restituent). R. Yohanan dit: cet avis de la Mishna est justifiable d’après tous, et le serment n’a été prescrit que par mesure rabbinique (pour éviter toute négligence à cet égard). D’après ce dernier avis, on conçoit que si le prélèvement du trésor a déjà été opéré, le messager doit prêter serment aux trésoriers sacrés, et si c’est antérieur à ce prélèvement, il le prêtera aux habitants de la ville, puisqu’il s’agit seulement d’un serment rabbinique; mais, d’après l’argumentation de R. Eliézer, d’attribuer l’avis de la Mishna à R. Simon, en quoi est-ce conforme à ce dernier? S’il est vrai que, le prélèvement n’étant pas encore opéré, le serment doit être prêté aux habitants de la ville, en raison de leur responsabilité, comment l’imposer si ce prélèvement a déjà eu lieu et qu'il n’y a plus de responsabilité pour les habitants? En quoi ont-ils encore à intervenir? On fait prêter serment à ces derniers, par devant les trésoriers (auxquels la perte incombe), pour qu'on ne puisse pas les soupçonner de n’avoir pas versé la contribution (ou l’émissaire d’avoir caché le montant), ou bien qu'on ne leur impute pas en mal leur mode d’envoi. En ce qui concerne le serment imposé, si même les habitants se sont engagés à rembourser la perte au trésor sacré (en dispensant l’émissaire de jurer, ayant confiance en lui), ce serment est obligatoire envers le fisc sacré.
Pnei Moshe non traduit
בני העיר וכו'. וקתני נשבעין והא קי''ל אין נשבעין על ההקדשות וכדתנן בפ' שבועת הדיינין ומוקי לה ר' אלעזר כדר''ש דס''ל קדשים שהוא חייב באחריותן כנכסיו הן ונשבעין עליהן כדקאמר התם והכא נמי חייבין בני העיר באחריותן אם לא נתרמה התרומה וצריכין לשקול אחרים תחתיהן ולקמן מדייק עלה:
ר' יוחנן. קאמר ד''ה היא מתני' דשבועה זו משום שבועת תקנה היא שתיקנו כדי דלא יזלזלו בשמירת ההקדש:על דעתיה דר' יוחנן. בשלמא לר' יוחנן ניחא דקתני אם נתרמה התרומה נשבעין לגזברים וכו' דהכל היא משום שבועת תקנה היא. ול''ג הכא הדא היא דר''ש עד לבתר. אלא לר' אלעזר דמוקי לה כר''ש הדא היא דר''ש בתמיה כלומר נהי דהסיפא ניחא לדידיה דאם לא נתרומה התרומה נשבעין לבני העיר לפי שחייבין באחריותן אלא רישא אם נתרמה התרומה שכבר אין חייבין באחריותן שתורמין על הגבוי וכו' וא''כ אין שבועה זו אלא ליטול שכרן וגזברין מאי עבידתייהו לבני העיר מיבעיא ליה. ומשני דה''ק נשבעין לבני העיר במעמד הגזברין ומשום דההפסד על ההקדש וכי היכי דלא נחשדינהו לבני העיר שלא שקלו א''נ דלא נחשדינהו להשלוחי' שהטמינו. אותך א''נ דלא נשוו להן פושעין בשליחותן:
אע''פ שקיבלו בני העיר עליהם. לשלם שקלים אחרים ואינם רוצים שישבע השליח שאומרים נאמן הוא לנו אעפ''כ תקנת חכמים היא שישבע לפי שאין ההקדש יוצא בלא שבועה:
הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְאָבַד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַיּיָּב בָּאַחֵרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַגִּיזְבָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. הֶקְדֵּשׁ בִּרְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן. [עוֹד] הִיא מִשֵּׁם שְׁבוּעַת תַּקָּנָה.
Traduction
– Si quelqu’un, après avoir mis de côté le sicle dû, le perd, il en est responsable, dit R. Yohanan (40)Voir b., Hulin 139a., jusqu’au moment de la remise au trésorier sacré; selon R. Simon b. Lakish, cette consécration se trouve dans le domaine de la Divinité, en quelqu’endroit (ignoré) qu’elle se trouve (sans la renouveler). Est-ce que notre Mishna n’est pas opposée à cet avis de R. Simon b. Lakish, puisqu’elle dit qu’avant le prélèvement l’envoyé prêtera le serment aux habitants de la ville, qui verseront une seconde fois? C’est également une mesure rabbinique (de les punir de la négligence de l’envoyé).
Pnei Moshe non traduit
הפריש שקלו ואבד ר' יוחנן אומר חייב באחריותו וכו'. וצריך לשקול שקל אחר:
הקדש ברשות גבוה בכל מקום שהוא. דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתיה ואינו חייב באחריותו:
מתני' פליגא על רשב''ל. דהא קתני נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן ומדהן צריכין לישבע ע''כ משום שמוטל על בני העיר לשלם שקלים אחרים וכל זמן שלא נשבעו התביעה על השלוחין היא לפיכך נשבעין להן ובני העיר שוקלין תחתיהן אלמא דחייבין באחריותן:
לא עוד היא משום שבועת תקנה. וכי עיקר שבועה זו אינה אלא משום תקנה וא''כ מפרש לה ר''ל הכי שאע''פ שבני העיר שוקלין תחתיהן אחרים מרצונם אפ''ה נשבעין להן משום שבועת תקנה:
המפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון זה וזה שקלים הראשונים וכו'. תיקלין חדתין לשקלי שנה זו ותקלין עתיקין הן שקלי שנה שעברה:
תַּנֵּי הָרִאשׁוֹנִים נוֹפְלִין לְתְקְלִין חַדְּתִין וְהַשְּׁנִייִם נוֹפְלִים לְתִקְלִין עֲתִיקִין. אֵילּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְאֵילּוּ הֵן הַשְּׁנִייִם. רִבִּי פִּינְחָס בֵּירִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי אַבָּא מָרִי. חַד אָמַר. אֵילּוּ שֶׁשִּׁילְחוּ בְנֵי הָעִיר תְּחִילָּה. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵילּוּ שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי גִיזְבָּרִין תְּחִילָּה.
Traduction
On a enseigné (41)Tossefta à ce tr., ch. 1.: si après le second versement on retrouve le premier, celui-ci sera placé parmi les sicles nouveaux (de l’année courante), et le second parmi les anciens (les retardataires). Qu’appelle-t-on premier versement et second? R. Pinhas b. R. Hiya et R. Aba Maré émettent deux avis divers à ce sujet: selon l’un, c’est le premier envoi desdits habitants qui passe le premier; selon l’autre, c’est lui qui arrive en premier lieu au trésor (et ce que l’on retrouve plus tard, quoique versé d’abord, n’arrive qu’après).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פ''ק:
חד אמר אילו ששילחו בני העיר תחלה. ואבדו ונמצאו אח''כ אלו הן הראשונים ויפלו לתקלין חדתין והשניים הם מה ששקלו בני העיר לשקלים האחרים מקודם שנמצאו הראשונים ויפלו לתקלין עתיקין. ואידך אמר אלו הן הראשוני' שהגיעו לידי גזברין תחלה והשקלים שאבדו ונמצאו אחר ששקלו אחרים הן הן השניים:
Shekalim
Daf 8b
משנה: 8b הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵירוֹ לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מָעַל. הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְנִתְרְמָה הַתְּרוּמָה וְקָֽרְבָה הַבְּהֵמָה מָעַל. מִמַּעֲשֵׁר שֵׁנִי וּמִדְּמֵי שְׁבִיעִית יֹאכַל כְּנֶגְדָּן:
Traduction
Si quelqu’un charge son voisin de payer pour lui le sicle dû et que celui-ci en use pour remplir son propre devoir du paiement qu’il doit, si c’est postérieur au prélèvement, le prochain commet une prévarication (42)Puisque pour remplir un devoir, il use d'un sicle déjà consacré.. Si l’on paie le sicle dû en le prenant sur de l’argent déjà consacré, à partir du moment où le prélèvement a été opéré et l’acquisition faite d’un sacrifice, il y a prévarication (ayant usé du sacré). Si c’est de l’argent de seconde dîme, ou du montant de la 7e année (sainte), il faudra consommer l’équivalent à Jérusalem (pour remplacer la valeur).
Pnei Moshe non traduit
מתני' הנותן שקלו לחבירו. להוליכו לשלחני ולשקול אותו על ידו והלך ושקל ע''י עצמו כדי שלא ימשכנו אותו:
אם נתרמה התרומה. מקודם שנתן זה השקל בשביל עצמו מעל הוא וחייב קרבן מעילה מפני שזה השקל ברשות הקדש היא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון הקדש ונהנה בשקל הזה ואם לא נתרמה התרומה לא מעל וחייב הוא ליתן לתבירו השקל שנתן לו:
השוקל שקלו ממעות הקדש. שהיו מעות הקדש בידו ושקל מהן את שקלו:
אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל. הכא בהסיפא דוקא צריך שיסתפקו מן ההקדש זה וקרבה הבהמה מהמעות לפי שזה ההקדש בכל מקום שהיא הקדש הוא כמו שהיה ולא נשתנה וכשקרבה הבהמה ומתכונין בה שהיא ממעות כל מי ששקל בתרומת הלשכה הוי כאלו קנה הבהמה באותן מעות של הקדש והקריבוה וחייב קרבן מעילה לפי שנהנה מן ההקדש ויצא ידי שקלו:
מדמי מעשר שני וכו'. אם ממעות מעשר שני:
יאכל כנגדן. בירושלים ואם ממעות שביעית יאכל כנגדו בקדושת שביעית:
הלכה: הַשּׁוֹקֵל כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי אִם קָֽרְבָה הַבְּהֵמָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן תַּנָּת. אִם קָֽרְבָה הַבְּהֵמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִיַּד הָיָה מְקַבֵּל מָעוֹתָיו. הַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. וְקַשְׁיְא. אִילּוּ הַגּוֹנֵב עוֹלָתוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ וּשְׁחָטָהּ סְתָם. סְתַמָּהּ לֹא לְשֵׁם הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים מְכַפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בִּמְסוּייָם. מִשֶּׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין וּדְחָפוֹ לַקּוּפָּה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לַשְּׁייֵרִים הֵן נוֹפְלִין. וְכִי יֵשׁ מְעִילָה לִשְׁייֵרִים. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוֹעֲלִין בִּשְׁייֵרִים. עוֹד הִיא בִּמְסוּייָם. מִשֶּׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין וְתוֹרְמוֹ לִשְׁמוֹ.
Traduction
Il est dit au commencement: dès que le prélèvement a été opéré, c’est une prévarication (43)Tossefta à Méila, ch. 1.; à quoi il a été ajouté par l’école de Rabbi que cela s’entend lorsque la victime a été offerte (selon les termes de la fin). R. Eliézer explique ceci: si, selon l’école de Rabbi, il importe que la victime ait été offerte (restriction applicable seulement à la fin, où il est traité d’offrande), c’est conforme à l’avis de R. Simon (qui dit, dans la Tossefta, de considérer comme prévarication tout sicle détourné du trésor sacré pour un sacrifice). C’est ainsi que R. Simon dit plus loin: même en cas de doute, on pourra recevoir le montant d’un animal à sacrifier, parce que les cohanim sont assez vifs dans leur service officiel (donc, il n’y a pas prévarication dès l’achat). Or, comment expliquer cette Mishna? Si quelqu’un, volant l’holocauste de son prochain, l’égorge sans fixer la destination, n’est-il pas évident que le pardon sera acquis en ce cas au premier propriétaire, sans qu’il y ait la faute de prévarication? (Pourquoi de même, le sicle volé et payé au trésor, sans détermination, ne servirait-il pas à payer la dette du vrai propriétaire, sans qu’il y ait prévarication)? On peut répondre à cela, dit R. Juda, qu’à un signe distinctif on voit qu’il s’agit du versement opéré par le second. C’est ainsi qu’il est dit (3, 3): chez R. Gamliel, après s’être présenté le sicle à la main devant le trésorier, celui-ci avait l’habitude de s’appliquer à l’enfoncer dans la caisse (ce qui servait à le faire reconnaître). —Mais ne peut-on pas supposer que ce sicle détourné échoit, peut être aux reliquats de sicle, lesquels ne tombent pas sous le fait de la prévarication? Et l’on ne saurait dire que c’est conforme à l’avis de R. Meir, qui déclare (4, 3) qu’il y a prévarication (44)B. Qidushin 54a., même pour les reliquats (puisque l’avis de R. Juda, son interlocuteur, l’emporte). —Là aussi on peut répondre qu’il s’agit d’une détermination, comme celle de chez R. Gamliel, et le prélèvement aura été fait avec application pour lui (par conséquent, il ne fera pas partie du reliquat).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן ברישא דמתני' אם נתרמה התרומה מעל ולא תנינן בה ואם קרבה הבהמה ואשכחן בברייתא דבית רבי דתני נמי ברישא אם קרבה הבהמה דהאי תנא מדמי השוקל ממעות חבירו שלא ברשותו דמיירי ברישא לדין דהסיפא השוקל ממעות הקדש וס''ל דבתרוייהו לא מעל עד שג''כ קרבה הבהמה:
א''ר אלעזר מאן תנא אם קרבה הבהמה ר' שמעון. כלומר דר''א בא לפרש דהאי תנא דבית רבי לא פליג אתנא דמתני' וס''ל נמי דברישא לא בעינן עד שקרבה הבהמה וטעמא דדוקא בהסיפא ששוקל מהמעות שהן כבר הקדש הוא דבעינן עד שקרבה הבהמ' לפי שההקדש אינו נשתנה מכמות שהיה עד שנעשה בו מעשה והלכך לא מעל עד שקרבה הבהמה אבל ברישא שהמעות הן של חבירו וזה השוקלן ע''י עצמו אין זה אלא כמו הנהנה עכשיו מהמעות שהן ברשות ההקדש לפי שכבר תרמו על העתיד לגבות כדפרישית במתני' והשוקל הזה נפטר ע''י כך משקלו ולא ימשכנו אותו לפיכך מיד שנתן זה בשביל שקלו מעל ותנא דבית רבי מודה נמי בזה והא דתני אם קרבה הבהמה מלמדינו בזה דכר''ש דהתוספתא היא דס''ל דפליגי ר''ש ורבנן בפ''ק דהתוספתא והכי גריס שם המוציא שקלו של חבירו ה''ז מעל לקח בו קיני זבין וקיני זבות ויולדות המביא חטאתו ואשמו מן ההקדש השוקל שקלו זוזין מן ההקדש כיון שלקח מעל דברי ר' שמעון וחכמים אומרי' לא מעל עד שיזרקו הדמים:
דר''ש אומר מיד היה מקבל מעותיו הכהני' זריזים הן. כלומר דמסיים ואזיל למילתא דקאמר מאן תנא אם קרבה הבהמה ר''ש הא אדרבה הא איפכא שמעינן לי' לר''ש הלכך מפרש וקאמר דהא דקאמרי ר''ש היא היינו דלא תפרש דבעי האי תנא דבית רבי עד שקרבה הבהמה ממש אלא עד שלקח הבהמה להקריבה קאמר דלר''ש הוי כמי שקרבה הבהמה מפני שהכהנים זריזים הן ומיד שלקח הבהמה ה''ז כמקבל בעד מעותיו שיהא קרבנו קרב ומיהו לענין דינא דרישא דמתני' לא פליג תנא דבית רבי בהא דמיד כששוקל ולקח הבהמה מעל וכדאמרן:
וקשיא. על גופא דדינא דהמתני' הרי אלו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם שלא פירש שמקריבה על שמו וכי סתמה לא לשם בעלים הראשונים מכפרת היא וא''כ הכא נמי אע''פ שנתן זה סתם בשביל שקלו בעלים הראשונים יוצאין ידי חובתן בו ואמאי מעל:
תיפתר במסוים. שעשה סימן עליו או פירש שזה השקל לשמו היא:
משל בית רבן גמליאל וכו'. כלומר וכמו ששנינו לקמן בפ''ג של בית ר''ג היו נוהגין שהיה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם והתורם מתכוין ודוחקו לקופה שתורם בה וה''נ מיירי שזה מתכוין שיהא השקל הזה מסוים על שמו:
וחש לומר. וניחוש שמא לשירי הלשכה הן נופלין ואכתי אמאי מעל וכי יש מעילה בשירים:
אלא כר''מ דר''מ אומר מועלין בשירים. הך דר''מ בתוספתא דפ''ק דמעילה היא ומייתי לה לעיל בפ''ה דיומא על המתני' אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן וגריס בתוספתא עלה דברי ר''מ ור''ש וחכ''א אין מעילה בדמים ולר''מ ור''ש מועלין בשיריים שהרי שירי דמים הן ובשירי הלשכה גופה פליגי נמי לקמן בפרק ג' בהלכה ד' דר''מ ס''ל מועלין בשיריים:
עוד היא במסויים. כלומר ג''כ הכי מיתוקמא וה''ק אי נמי דלא תדחוק לאוקמי כיחידאה אלא אפי' כחכמים אתיא דאין מועלין בשיריים ושנינו נמי להאי קושיא דבמסויים מיירי וכהאי משל בית ר''ג שזרקו לפני התורם והתורם היה מתכוין ותורמו לשמו ולא יהיה משירי הלשכה:
מַה נֶהֱנֶה. אָמַר רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. מִכֵּיוָן שֶׁבֵּית דִּין רְאוּיִין לְמשְׁכֵּן וְלֹא מִישְׁכֵּינוֹ כְּמִי שֶׁנֶּהֱנֶה.
Traduction
En quoi y a-t-il eu jouissance, pour que l’on soit coupable de prévarication, si l’on s’est acquitté avec le sicle d’autrui? C’est que, dit R. Abin au nom des rabbins de là bas (de Babylone), le tribunal pouvant appréhender au corps celui qui ne payerait pas, celui qui paie sa dette avec le sicle déjà consacré se délivre lui-même et en tire une jouissance. – ''Si c’est de l’argent de seconde dîme, est-il dit, il faudra consommer l’équivalent'';
Pnei Moshe non traduit
מה נהנה. השתא מפרש לטעמא דתנינן ה''ז מעל ומה נהנה הוא מן ההקדש דליחייב במעילה:
מכיון שב''ד ראוין למשכן. אותו בעד שקלו ונפטר זה בשקל חבירו שלא מישכנו אותו זהו כמי שנהנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source