בְּנֵי הָעִיר שֶׁשִּׁילְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן. נִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָֽבְדוּ. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. קֳדָשִׁים שֶׁהוּא חַייָב בַּאֲחֵרִיּוּתָן כִּנְכָסָיו הֵן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. מִשּׁוּם שְׁבוּעַת תַּקָּנָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן נִיחָא. נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן. הָדָא הִיא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. מִשֵּׁם שְׁבוּעַת תַּקָּנָה. אַף עַל פִּי שֶׁקִּיבְּלוּ בְנֵי הָעִיר לְשַׁלֵּם אֵין הַהֶקְדֵּשׁ יוֹצֵא בְלֹא שְׁבוּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אע''פ שקיבלו בני העיר עליהם. לשלם שקלים אחרים ואינם רוצים שישבע השליח שאומרים נאמן הוא לנו אעפ''כ תקנת חכמים היא שישבע לפי שאין ההקדש יוצא בלא שבועה:
ר' יוחנן. קאמר ד''ה היא מתני' דשבועה זו משום שבועת תקנה היא שתיקנו כדי דלא יזלזלו בשמירת ההקדש:על דעתיה דר' יוחנן. בשלמא לר' יוחנן ניחא דקתני אם נתרמה התרומה נשבעין לגזברים וכו' דהכל היא משום שבועת תקנה היא. ול''ג הכא הדא היא דר''ש עד לבתר. אלא לר' אלעזר דמוקי לה כר''ש הדא היא דר''ש בתמיה כלומר נהי דהסיפא ניחא לדידיה דאם לא נתרומה התרומה נשבעין לבני העיר לפי שחייבין באחריותן אלא רישא אם נתרמה התרומה שכבר אין חייבין באחריותן שתורמין על הגבוי וכו' וא''כ אין שבועה זו אלא ליטול שכרן וגזברין מאי עבידתייהו לבני העיר מיבעיא ליה. ומשני דה''ק נשבעין לבני העיר במעמד הגזברין ומשום דההפסד על ההקדש וכי היכי דלא נחשדינהו לבני העיר שלא שקלו א''נ דלא נחשדינהו להשלוחי' שהטמינו. אותך א''נ דלא נשוו להן פושעין בשליחותן:
בני העיר וכו'. וקתני נשבעין והא קי''ל אין נשבעין על ההקדשות וכדתנן בפ' שבועת הדיינין ומוקי לה ר' אלעזר כדר''ש דס''ל קדשים שהוא חייב באחריותן כנכסיו הן ונשבעין עליהן כדקאמר התם והכא נמי חייבין בני העיר באחריותן אם לא נתרמה התרומה וצריכין לשקול אחרים תחתיהן ולקמן מדייק עלה:
מַתְנִיתָא בִתְקֵלִין תַדְּתִין. אֲבָל בִּתְקֵלִין עַתִּיקִין לָא בְדָא. וְתַנֵּי כֵן. עַתִּיקִין בַּמִּקְדָּשׁ. אֵין עַתִּיקִין בַּמְּדִינָה. מַתְנִיתָא בִשׁוֹמֵר חִנָּם. אֲבָל בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר לֹא בְדָא. אָמַר רַב אַבָּא. וַאֲפִילוּ תֵימַר בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר. נִגְנְבוּ. בְּלֵיסְטֵיס מְזוּייָן. אָֽבְדוּ. כְּמִי שֶׁטָּֽבְעָה סְפִינָּתוֹ בַיָּם. אָמַר רִבִּי יוּסְטָא בֵּירִבִּי סִימוֹן. אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. תּוֹרְמִין עַל הַגָּבוּי וְעַל הֶעָתִיד לְהִיגָּבוֹת. 8a בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין תּוֹרְמִין לֹא עַל הַגָּבוּי וְלֹא עַל הַמְמוּשְׁכָּן. לֹא בְדָא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אתייא כמ''ד וכו'. הא דמחלק במתני' בין נתרמה התרומה או לא וזה כמ''ד תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות והלכך אם נתרמה התרומה נשבעין לגזברין לפי שברשות הקדש הן וכדפרישית במתני' אבל כמ''ד אין תורמין לא על הגבוי ולא על הממושכן כלומר על הגבוי שהוא ע''י משכון שנתן משכון על שקלו וכדתנן בפ''ק ממשכנין על השקלים וזה אינו כגבוי לא בדא אמרו לחלק כן. ופלוגתא היא בתוספתא פ''ב והכי גריס שם תורמין על המשכון ועל הגבוי ועל העתיד לגבות דברי ר''מ ר' יוסי אומר תורמין על המשכון ועל הגבוי אבל לא על העתיד לגבות. וגי' זו עיקרית וצריך לגרוס הכא נמי כן.
ברם כמאן דאמר תורמין על הגבוי ועל הממושכן אבל לא על העתיד לגבות לא בדא. לפי שאלו ששלחו שקליהן ולא באו אינן בכלל התרומה וא''כ לעולם ברשותן הן שאבדו:
מתניתא. דקתני כשם שהיו שופרות במקדש כך היו במדינה היינו בשופרות של תקלין חדתין שמשל שנה זו אבל בתקלין עתיקין:
לא בדא. אמרו שהיו במדינה:
ותני. בברייתא כן שאין שופרות של תקלין עתיקין אלא במקדש וכדתנן לקמן בפ''ו שלשה עשר שופרות היו במקדש וכתוב עליהן תקלין חדתין ותקלין עתיקין וכו':
מתני' בשומר חנם. הא דקתני ונגנבו או שאבדו בשהשליח ש''ח מיירי דפטור מגניבה ואבידה ונשבע שלא פשע אבל בשומר שכר לא בדא אמרו שיפטור עצמו בשבועה שהרי חייב הוא בגניבה ואבידה:
אמר ר' אבא ואפי' תימא בשומר שכר. ונגנבו דקתני בליסטים מזויין מיירי דגנב מיקרי ואבדו במי שטבעה ספינתו בים מיירי שכך השומר שכר פטור באונסין ונשבע שכדבריו כן הוא:
הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ וְאָבַד. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. חַיּיָּב בָּאַחֵרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְסוֹר לַגִּיזְבָּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. הֶקְדֵּשׁ בִּרְשׁוּת הַגָּבוֹהַּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּיהֶן. [עוֹד] הִיא מִשֵּׁם שְׁבוּעַת תַּקָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
המפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ולא הספיק להקריבו עד שנמצא הראשון זה וזה שקלים הראשונים וכו'. תיקלין חדתין לשקלי שנה זו ותקלין עתיקין הן שקלי שנה שעברה:
לא עוד היא משום שבועת תקנה. וכי עיקר שבועה זו אינה אלא משום תקנה וא''כ מפרש לה ר''ל הכי שאע''פ שבני העיר שוקלין תחתיהן אחרים מרצונם אפ''ה נשבעין להן משום שבועת תקנה:
מתני' פליגא על רשב''ל. דהא קתני נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין תחתיהן ומדהן צריכין לישבע ע''כ משום שמוטל על בני העיר לשלם שקלים אחרים וכל זמן שלא נשבעו התביעה על השלוחין היא לפיכך נשבעין להן ובני העיר שוקלין תחתיהן אלמא דחייבין באחריותן:
הקדש ברשות גבוה בכל מקום שהוא. דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתיה ואינו חייב באחריותו:
הפריש שקלו ואבד ר' יוחנן אומר חייב באחריותו וכו'. וצריך לשקול שקל אחר:
תַּנֵּי הָרִאשׁוֹנִים נוֹפְלִין לְתְקְלִין חַדְּתִין וְהַשְּׁנִייִם נוֹפְלִים לְתִקְלִין עֲתִיקִין. אֵילּוּ הֵן הָרִאשׁוֹנִים וְאֵילּוּ הֵן הַשְּׁנִייִם. רִבִּי פִּינְחָס בֵּירִבִּי חֲנַנְיָה וְרִבִּי אַבָּא מָרִי. חַד אָמַר. אֵילּוּ שֶׁשִּׁילְחוּ בְנֵי הָעִיר תְּחִילָּה. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֵילּוּ שֶׁהִגִּיעוּ לִידֵי גִיזְבָּרִין תְּחִילָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חד אמר אילו ששילחו בני העיר תחלה. ואבדו ונמצאו אח''כ אלו הן הראשונים ויפלו לתקלין חדתין והשניים הם מה ששקלו בני העיר לשקלים האחרים מקודם שנמצאו הראשונים ויפלו לתקלין עתיקין. ואידך אמר אלו הן הראשוני' שהגיעו לידי גזברין תחלה והשקלים שאבדו ונמצאו אחר ששקלו אחרים הן הן השניים:
תני. בתוספתא פ''ק:
מַה נֶהֱנֶה. אָמַר רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. מִכֵּיוָן שֶׁבֵּית דִּין רְאוּיִין לְמשְׁכֵּן וְלֹא מִישְׁכֵּינוֹ כְּמִי שֶׁנֶּהֱנֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון שב''ד ראוין למשכן. אותו בעד שקלו ונפטר זה בשקל חבירו שלא מישכנו אותו זהו כמי שנהנה:
מה נהנה. השתא מפרש לטעמא דתנינן ה''ז מעל ומה נהנה הוא מן ההקדש דליחייב במעילה:
הלכה: הַשּׁוֹקֵל כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי אִם קָֽרְבָה הַבְּהֵמָה. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן תַּנָּת. אִם קָֽרְבָה הַבְּהֵמָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. מִיַּד הָיָה מְקַבֵּל מָעוֹתָיו. הַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן. וְקַשְׁיְא. אִילּוּ הַגּוֹנֵב עוֹלָתוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ וּשְׁחָטָהּ סְתָם. סְתַמָּהּ לֹא לְשֵׁם הַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים מְכַפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוּדָן. תִּיפְתָּר בִּמְסוּייָם. מִשֶּׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין וּדְחָפוֹ לַקּוּפָּה. וְחָשׁ לוֹמַר. שֶׁמָּא לַשְּׁייֵרִים הֵן נוֹפְלִין. וְכִי יְשׁ מְעִילָה לִשְׁייֵרִים. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוֹעֲלִין בִּשְׁייֵרִים. עוֹד הִיא בִּמְסוּייָם. מִשֶּׁלְבֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּין וְתוֹרְמוֹ לִשְׁמוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עוד היא במסויים. כלומר ג''כ הכי מיתוקמא וה''ק אי נמי דלא תדחוק לאוקמי כיחידאה אלא אפי' כחכמים אתיא דאין מועלין בשיריים ושנינו נמי להאי קושיא דבמסויים מיירי וכהאי משל בית ר''ג שזרקו לפני התורם והתורם היה מתכוין ותורמו לשמו ולא יהיה משירי הלשכה:
אלא כר''מ דר''מ אומר מועלין בשירים. הך דר''מ בתוספתא דפ''ק דמעילה היא ומייתי לה לעיל בפ''ה דיומא על המתני' אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן וגריס בתוספתא עלה דברי ר''מ ור''ש וחכ''א אין מעילה בדמים ולר''מ ור''ש מועלין בשיריים שהרי שירי דמים הן ובשירי הלשכה גופה פליגי נמי לקמן בפרק ג' בהלכה ד' דר''מ ס''ל מועלין בשיריים:
וחש לומר. וניחוש שמא לשירי הלשכה הן נופלין ואכתי אמאי מעל וכי יש מעילה בשירים:
משל בית רבן גמליאל וכו'. כלומר וכמו ששנינו לקמן בפ''ג של בית ר''ג היו נוהגין שהיה נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם והתורם מתכוין ודוחקו לקופה שתורם בה וה''נ מיירי שזה מתכוין שיהא השקל הזה מסוים על שמו:
תיפתר במסוים. שעשה סימן עליו או פירש שזה השקל לשמו היא:
וקשיא. על גופא דדינא דהמתני' הרי אלו הגונב עולתו של חבירו ושחטה סתם שלא פירש שמקריבה על שמו וכי סתמה לא לשם בעלים הראשונים מכפרת היא וא''כ הכא נמי אע''פ שנתן זה סתם בשביל שקלו בעלים הראשונים יוצאין ידי חובתן בו ואמאי מעל:
דר''ש אומר מיד היה מקבל מעותיו הכהני' זריזים הן. כלומר דמסיים ואזיל למילתא דקאמר מאן תנא אם קרבה הבהמה ר''ש הא אדרבה הא איפכא שמעינן לי' לר''ש הלכך מפרש וקאמר דהא דקאמרי ר''ש היא היינו דלא תפרש דבעי האי תנא דבית רבי עד שקרבה הבהמה ממש אלא עד שלקח הבהמה להקריבה קאמר דלר''ש הוי כמי שקרבה הבהמה מפני שהכהנים זריזים הן ומיד שלקח הבהמה ה''ז כמקבל בעד מעותיו שיהא קרבנו קרב ומיהו לענין דינא דרישא דמתני' לא פליג תנא דבית רבי בהא דמיד כששוקל ולקח הבהמה מעל וכדאמרן:
א''ר אלעזר מאן תנא אם קרבה הבהמה ר' שמעון. כלומר דר''א בא לפרש דהאי תנא דבית רבי לא פליג אתנא דמתני' וס''ל נמי דברישא לא בעינן עד שקרבה הבהמה וטעמא דדוקא בהסיפא ששוקל מהמעות שהן כבר הקדש הוא דבעינן עד שקרבה הבהמ' לפי שההקדש אינו נשתנה מכמות שהיה עד שנעשה בו מעשה והלכך לא מעל עד שקרבה הבהמה אבל ברישא שהמעות הן של חבירו וזה השוקלן ע''י עצמו אין זה אלא כמו הנהנה עכשיו מהמעות שהן ברשות ההקדש לפי שכבר תרמו על העתיד לגבות כדפרישית במתני' והשוקל הזה נפטר ע''י כך משקלו ולא ימשכנו אותו לפיכך מיד שנתן זה בשביל שקלו מעל ותנא דבית רבי מודה נמי בזה והא דתני אם קרבה הבהמה מלמדינו בזה דכר''ש דהתוספתא היא דס''ל דפליגי ר''ש ורבנן בפ''ק דהתוספתא והכי גריס שם המוציא שקלו של חבירו ה''ז מעל לקח בו קיני זבין וקיני זבות ויולדות המביא חטאתו ואשמו מן ההקדש השוקל שקלו זוזין מן ההקדש כיון שלקח מעל דברי ר' שמעון וחכמים אומרי' לא מעל עד שיזרקו הדמים:
גמ' אנן תנינן ברישא דמתני' אם נתרמה התרומה מעל ולא תנינן בה ואם קרבה הבהמה ואשכחן בברייתא דבית רבי דתני נמי ברישא אם קרבה הבהמה דהאי תנא מדמי השוקל ממעות חבירו שלא ברשותו דמיירי ברישא לדין דהסיפא השוקל ממעות הקדש וס''ל דבתרוייהו לא מעל עד שג''כ קרבה הבהמה:
משנה: 8b הַנּוֹתֵן שִׁקְלוֹ לַחֲבֵירוֹ לִשְׁקוֹל עַל יָדוֹ וּשְׁקָלוֹ עַל יְדֵי עַצְמוֹ אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה מָעַל. הַשּׁוֹקֵל שִׁקְלוֹ מִן הַהֶקְדֵּשׁ וְנִתְרְמָה הַתְּרוּמָה וְקָֽרְבָה הַבְּהֵמָה מָעַל. מִמַּעֲשֵׁר שֵׁנִי וּמִדְּמֵי שְׁבִיעִית יֹאכַל כְּנֶגְדָּן:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
יאכל כנגדן. בירושלים ואם ממעות שביעית יאכל כנגדו בקדושת שביעית:
מדמי מעשר שני וכו'. אם ממעות מעשר שני:
אם נתרמה התרומה וקרבה הבהמה מעל. הכא בהסיפא דוקא צריך שיסתפקו מן ההקדש זה וקרבה הבהמה מהמעות לפי שזה ההקדש בכל מקום שהיא הקדש הוא כמו שהיה ולא נשתנה וכשקרבה הבהמה ומתכונין בה שהיא ממעות כל מי ששקל בתרומת הלשכה הוי כאלו קנה הבהמה באותן מעות של הקדש והקריבוה וחייב קרבן מעילה לפי שנהנה מן ההקדש ויצא ידי שקלו:
השוקל שקלו ממעות הקדש. שהיו מעות הקדש בידו ושקל מהן את שקלו:
אם נתרמה התרומה. מקודם שנתן זה השקל בשביל עצמו מעל הוא וחייב קרבן מעילה מפני שזה השקל ברשות הקדש היא שכבר תרמו על העתיד לגבות ונמצא זה הציל עצמו בממון הקדש ונהנה בשקל הזה ואם לא נתרמה התרומה לא מעל וחייב הוא ליתן לתבירו השקל שנתן לו:
מתני' הנותן שקלו לחבירו. להוליכו לשלחני ולשקול אותו על ידו והלך ושקל ע''י עצמו כדי שלא ימשכנו אותו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source