הַשּׁוֹקֵל עַל יְדֵי עָנִי כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. 6b וְהֵן שֶׁחִלְקוּ גְדָיִים כְּנֶגֶד תְּייָשִׁים וּתְייָשִׁים כְּנֶגֶד גְּדָיִים. אֲבָל אִם חִלְקוּ גְדָיִים כְּנֶגֶד גְּדָיִים וּתְייָשִׁים כְּנֶגֶד תְּייָשִׁים הוּא חֶלְקוֹ מִשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. וַאֲפִילוּ חִלְקוּ גְדָיִים כְּנֶגֶד גְדָיִים וּתְייָשׁים כְּנֶגֶד תְּיישִׁים כִּלְקוּחוֹת הֵן. כַּהִיא 7a דְתַנִּינָן תַּמָּן. הַלָּקוּחַ וּשֶׁנִּיתַּן לוֹ מַתָּנָה פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. רִבִּי חִזְקִיָּה אָמַר. רִבִּי יִרְמְיָה בָעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. פְּעָמִים שֶׁחַייָבִין בָּזֶה וּבָזֶה וּפְעָמִים שֶׁהֵן פְטוּרִין מִזֶּה וּמִזֶּה. הֵיךְ עֲבִידָא. חִלְקוּ אֶת הַנְּכָסִים וְאַחָר כָּךְ חִלְקוּ אֶת הַבְּהֵמָה. חַייָבִין בָּזֶה וּבָזֶה. חִלְקוּ אֶת הַבְּהֵמָה וְאַחָר כָּךְ חִלְקוּ אֶת הַנְּכָסִים. פְטוּרִין מִזֶּה וּמִזֶּה. אָמַר רִבִּי מָנָא. הָדָא דְאַתּ אָמַר. בְּשֶׁלֹּא הָֽיְתָה הַבְּהֵמָה רוֹב. אֲבָל אִם הָֽיְתָה הַבְּהֵמָה רוֹב הֵן הֵן עִיקַּר נְכָסָיו. רִבִּי אָבּוּן אָמַר. רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. מִפְּנֵי שֶׁעֲשִׂיתָן [כְּאָדָם אֶחָד] (כְּאֶחָד אָדָם) אֶצֶל מַעֲשֵׂר בְהֵמָה אַתְּ פוֹטְרוֹ מִן הַקּוֹלָּבוֹן. אָמַר לֵיהּ לֹא. שַׁנְייָה הִיא שֶׁהוּא נוֹתֵן סֶלַע אַחַת שְׁלֵימָה. מֵעַתָּה אֲפִילוּ חִלְּקוּ וְהָֽזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ חַייָבִין בְּמַעֲשַׂר בְּהֵמָה וּפְטוּרִין מִן הַקָּלָבּוֹן. וְתַנִּינָן. חַייָבִין בַּקּוֹלָּבּוֹן וּפְטוּרִין מִמַּעֲשַׂר בְּהֵמָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם אַבָּא בַּר רַב הוּנָא. הִיא שְׁנֵי 7b אַחִין שֶׁיָּֽרְשׁוּ אֶת אֲבִיהֶן הִיא שְׁנֵי גִיסִין שֶׁיָּֽרְשׁוּ אֶת חֲמֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
היא שני אחין היא שני גיסין וכו'. שלו היו לו בנים כ''א בנות היורשות ובעליהן כדין שני אחין שירשו אביהן דמי בהני גווני דמתני' וקא משמע לן הרבותא לענין דין הקלבון דלא תימא דוקא בשני אחין שלא חלקו ושוקלין משל אביהן שפטורין מהקלבון משום דהוי כהאב ששוקל ע''י בניו אבל זה לא היה אביהן דלידמי להו הכי הלכך קאמר דאפ''ה מכיון שלא חלקו ומירושה אחת הן שוקלין כאיש אחד הן ופטורין מן הקלבון ודין אחין שירשו אביהן להן:
ותנינן. והא אנן תנינן לעיל כשחלקו וחזרו ונשתתפו חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה וכגוונא דפרישית לעיל ולדידך משכחת לה נמי אפי' בחלקו וחזרו ונשתתפו שחייבין במעשר בהמה ופטורין מן הקלבון וכגוונא דאמרן ולא משני מידי:
ופריך מעתה. משכחת לה נמי שאפי' חלקו בכספים וחזרו ונשתתפו שחייבין הן במעשר בהמה מפני שלא חלקו בבהמה ופטורין הן מקלבון ואפי' שחזרו ונשתתפו בכספים וכגון שנותנין סלע אחת שלימה שהיא משל אביהן שאף על פי שעכשיו היא בשותפות שניהן מכל מקום נימא לקולא כדקאמרת דטעמא דפטורין מקלבון משום שנותנין סלע אחת שלימה והרי היא כמו שהיתה שלא נשתנית:
א''ל. ואהדר ליה ר' אבון לא היא שנייא היא הכא משאר שני אנשים לפי שהוא נותן סלע אחת שלימה משל אביהן בשביל שניהן והרי זה כהאב ששוקל בשבילן שפטור מן הקלבון:
ר' שמי בעי. על עיקר הדין בחלוקה זו דלעיל דאמרי' בשלא חלקו כלל שחייבין הן במעשר בהמה ופטורין מהקלבון ואמאי שאם מפני שעשיתן כאדם אחד אצל מעשר בהמה לחומרא את פוטרו מן הקלבון בתמיה דילמא לחומרא דוקא הוא דאמרי' דכאדם אחד הן ועוד דגזירת הכתוב היא כדילפינן מיהיה מכל מקום דכל שהוא מתפוסת הבית חייבין במעשר בהמה אבל לענין קלבון כשאר שני אנשים ליחשבו וליחייבו בקלבון:
א''ר מנא הדא דאת אמר. בשחלקו את הבהמה ולא חלקו את הנכסים שפטורין מזה ומזה דוקא בשלא היתה הבהמה רוב מכל הירושה שיש להן לחלק אבל אם היתה הבהמה רוב הן הן עיקר הנכסים והולכין אחריהן שמסתמא אמרי' הרי הן כחלקו את הכל וחייבין הן בקלבון:
חלקו את הבהמה. וחזרו ונשתתפו בבהמה ולא חלקו את שאר הנכסים עד לאחר כן נמצא שפטורין מזה ומזה מקלבון פטורין שהרי עדיין לא חלקו בכספים והוי כאב השוקל על ידי בניו וממעשר בהמה פטורין שהרי חלקו וחזרו ונשתתפו ובהמת השותפין הן:
היך עבידה. כאן שחלקו את הנכסים כולן והכספים וחזרו ונשתתפו ולא חלקו את הבהמה אלא שאחר כך חלקו את הבהמה ואם כן בשעה שעדיין לא חלקו את הבהמה חייבין הן בשתיהן בקלבון חייבין משום דהוו כשאר שותפין ובמעשר בהמה משום דלא חלקו בבהמה והוי מתפוסת הבית:
ר' ירמיה בעי ולמה לית אנן אמרין פעמים וכו'. ולמה לא חשיב התנא במתני' דמשכחת לה נמי שפעמים חייבין בשתיהן ופעמים פטורין בשתיהן כדמפרש ואזיל:
כהאי דתנינן תמן. בבכורות פ''ט הלקוח פטור כדילפינן מדכתיב בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך וגו' מה בכור בניך אינו בלקוח ומתנה אף שורך וצאנך אינן בלקוח ומתנה ואם חזרו ונשתתפו שותפין הן ופטורין ממעשר בהמה:
ר' יוחנן אומר אפי' חלקו וכו'. דס''ל האחין שחלקו כלקוחות הן ומשום דאין ברירה ובשעת החלוקה כמי שקונין זה מזה הוא ופטורין הן ממעשר בהמה:
אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים וכו'. אמרי' יש ברירה והוברר הדבר שזהו חלקו משעה ראשונה ועדיין יש שם ירושה עליהן וכי חזרו ונשתתפו הדרא לה תפיסת הבית כבראשונה ולא הוי כשל שותפות והולדות שישנן בשעת חלוקה אינן פטורין משום לקוח ולא הנולדים אח''כ פטורין משום שותפות:
גמ' אמר רבי אלעזר והן שחלקו וכו'. וגרסי' להא בפ''ק דקדושין בהלכ' ו' הא דאמרי' האחין שחלקו וחזרו ונשתתפו בבהמות פטורין הן ממעשר בהמה דוקא שחלקו גדיים כנגד תיישים וכו' כלומר שחלקו בשומא זה כנגד זה לפי שוויהן דבהא ליכא למימר זהו חלקו משעה ראשונה לכך וכשמת אביהן זכה זה בחצי הגדיים והתיישים וזה בחציין שהרי בשומא הוא שחלקו וכקונה זה מזה הוא והלכך הולדות שישנן בשעת חלוקה פטורין ממעשר בהמה משום לקוח והנולדים אח''כ פטורין משום שהן משל שותפות:
הלכה: מְצָֽרְפִין שְׁקָלִים דַּרְכּוֹנוֹת כול'. וְיַעֲשׂוּ אוֹתָן מַרְגָּלִית. שֶׁמְּא תָזִיל הַמַּרְגָלִית וְנִמְצָא הַהֶקְדֵּשׁ מַפְסִיד. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. וְכוּלָּן נִפְדִּין בְּכֶסֶף וּבְשָׁוֶה כֶסֶף חוּץ מִן הַשְּׁקָלִים: [וְאֵין פּוֹדִין בְּכֵלִים]. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שֶׁמָּא יָזִילוּ הַכֵּלִים וְנִמְצָא הַהֶקְדֵּשׁ מַפְסִיד. וְהָכָא שֶׁמָּא תָזִיל הַמַּרְגָלִית וְנִמְצָא הַהֶקְדֵּשׁ מַפְסִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' ויעשו אותן מרגליות. יצרף השקלים ויקנה מרגליות שהיא יותר קלה להקל משאוי הדרך:
שמא תזיל המרגלית. דשכיחא שתזיל ואין המקח שוה לעולם ונמצא ההקדש מפסיד כשימכרנה בירושלים אבל דרכמונות טבועין הן ולא זיילי:
כהאי דתנינן תמן. בפ''ח דבכורות חמש סלעים של בן שלשים של עבד חמשים של אונס ומפתה ומאה של מוציא שם רע כולן בשקל הקדש במנה צורי וכולם נפדין בכסף ובשוה כסף חוץ מן השקלים שהן דוקא במטבעות טבועין ומהאי טעמא שמא יוזל השוה כסף ונמצא ההקדש מפסיד וכדאמרינן נמי אין פודין בכלים ליתן כלים להקדש בשווין תחת השקלים ואמר ר' שמואל וכו' והכא נמי שמא תזיל המרגלית:
משנה: מְצָֽרְפִין שְׁקָלִים דַּרְכּוֹנוֹת מִפְּנֵי מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ. כְּשֵׁם שֶׁהָיוּ שׁוֹפָרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ כָּךּ הָיוּ בַּמְּדִינָה. בְּנֵי הָעִיר שֶׁשִּׁילְחוּ אֶת שִׁקְלֵיהֶן וְנִגְנְבוּ אוֹ שֶׁאָֽבְדוּ אִם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה נִשְׁבָּעִין לַגִּזְבָּרִים וְאִם לָאו נִשְׁבָּעִין לִבְנֵי הָעִיר וּבְנֵי הָעִיר שׁוֹקְלִין תַּחְתֵּהֶן. נִמְצָאוּ אוֹ שֶׁהֶחֱזִירוּם הַגַּנָּבִים אֵילּוּ וָאֵילּוּ שְׁקָלִים וְאֵין עוֹלִין לָהֶן לְשָׁנָה הַבָּאָה:
Pnei Moshe (non traduit)
כשם שהיו שופרות במקדש. אצל השלחנים היושבים בירושלים היו תיבות כעין שופר שפיהן צר למעלה והולכין ומרחיבין כדי שלא יוכלו ליטול מהן כלום וכהאי דכתיב ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקוב חור בדלתו וגו' וזה היה עומד בעזרה כדכתיב שם. והשופרות שאצל השלחנים היו נותנין בהן ג''כ להשקלים שמביאין להם וכך היו שופרות במדינה בכל ערי ישראל שמקבצים מבני העיר שקליהם ונותנין בהן עד שישלחום:
מתני' מצרפין שקלים דרכונות. בני העיר שקבצו שקליהן לשלח אותן לירושלים יכולין הן להחליפם בדרכונות והן מטבעות של זהב כדכתיב בעזרא דרכמוני זהב כדי להקל מעליהם משאוי הדרך:
בני העיר ששלחו את שקליהם. ביד שליח להוליכם לירושלים ונגנבו או שאבדו מידו:
אם נתרמה התרומה וכו'. הדין הוא כך שאם זה השליח שומר שכר היה שחייב בגניבה ואבידה אלא שאבדו ממנו באונס ונגנבו בליסטים מזויין מיירי שהוא פטור בשבועה ואם אירע זה אחר שנתרמה התרומה של הלשכה נשבעין השלוחין להגזברים שנאבדו מהן באונס ובני העיר פטורין לפי שהתורם תורם הוא על הגבוי ועל העתיד לגבות ואם כן ברשות הקדש הן ומה היה להן לבני העיר לעשות הרי לא מסרו אלא לשומר שכר שהוא חייב בגניבה ואבידה ואין האונס מצוי:
ואם לאו. אלא שאירע האונס קודם שנתרמה התרומה ועדיין ברשות בני העיר הן נשבעין השלוחין לפני בני העיר ונפטרין ובני העיר שוקלין שקלים אחרים תחתיהם שהראשונים לא עלו להם. ואם השליח שומר חנם הוא שפטור מגניבה ואבידה אלא שנשבע שלא פשע לעולם הוא נשבע לבני העיר שהן חייבין שלא היה להם למסור אלא לשומר שכר לפיכך הוא נשבע ונפטר ובני העיר צריכין לשקול שקלים אחרים תחתיהן. ואע''ג דקי''ל אין נשבעין על ההקדשות שבועה זו תקנת חכמים הוא שלא יהיה ההקדש יוצא בלא שבועה כדי שלא יזלזלו בהקדשות לפיכך אפי' אמרו בני העיר הואיל ואנו משלמין שקלינו אין רצונינו שישבע השליח שהוא נאמן לנו אין שומעין להם:
נמצאו. השקלים אחר שנשבע השליח וגבו השקלים שנית או שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלים הן ואין עולין להן לשנה הבאה. אלא הראשונים יפלו לשקלי שנה זו והשניים יפלו לשקלי שנה שעברה. ובגמרא פליגי בה איזה מהן הן הראשונים ואיזה הן השניים:
לְאֵיכָן הָיוּ הַקּוֹלָּבּוֹנוֹת נוֹפְלִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לַשְּׁקָלִים. רִבִּי לָֽעְזָר אוֹמֵר. לִנְדָבָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי אוֹמֵר. רִיקּוּעֵי זָהָב וְצִיפּוּי לְבֵית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. שׁולְחָנִין הָיוּ נוֹטְלִין אוֹתָן בִּשְׂכָרָן. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. לְהוֹצָאַת דְּרָכִים.
Pnei Moshe (non traduit)
לאיכן היו הקלבונות נופלין. תוספתא היא בפ''ק:
לשקלים. דינן כשאר שקלים לענין מותרות ולכל הנעשים משקלים שבלשכה:
לנדבה. דינן כשופרות נדבה וכמפורש לקמן בפ''ו נדבה מה היו עושין בה:
ריקועי זהב וכו'. מהקלבונות היו עושין:
שולחנין. שהיו יושבין לקבל השקלים ומחליפין להם היו נוטלין הקלבונות בשכרן ולא נפלו להקדש כלל:
ויש אומרים להוצאת דרכים. של השלוחין וכיוצא בזה:
הדרן עלך באחד באדר
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source