Shekalim
Daf 5b
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כַּתְּחִילָּה אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן לֹא דָבָר מְסוּייָם וְלֹא דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. וּבַסּוֹף מְקַבְּלִין מֵהֶן דָּבָר מְסוּייָם וְאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן 5b דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בֵּין בַתְּחִילָּה בֵין בַּסּוֹף אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן לֹא דָבָר מְסוּייָם וְלֹא דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן הֶקְדֵּשׁ נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת. פָּתַר לָהּ בֵּין בַתְּחִילָּה בֵין בַּסּוֹף וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַכֹּל שָׁוִין שֶׁהֵן נוֹדְרִין וְנִידָּרִין. פָּתַר לָהּ עוֹלָה. נִיחָא נוֹדְרִים עוֹלָה. נִידָּרִין עוֹלָה. לֹא. כְּשֶׁאָמַר יִשְׂרָאֵל הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וּשְׂמָעוֹ גוֹי וְאָמַר. מַה שֶׁאָמַר זֶה עָלַי. וְאֵינוֹ מֵבִיא עִמָּהּ נְסָכִים. וּמוֹתַר נְסָכִים לֹא לִכְלֵי שָׁרֵת אִינּוּן. נִמְצָא מֵבִיא דָבָר מְסוּייָם. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְהָא תַנִּינָן נֶעֱרָכִין. וָעֲרָכִין לֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת אִינּוּן. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. לַשָׁמַיִם הוא מִתְכַּוֵּין וּמֵאֵילֵיהֶן הֵן בָּאִין לְבֶדֶק הַבַּיִת. כֵּן אַתְּ אָמַר אַף הָכָא. לַשָׁמַיִם הוא מִתְכַּוֵּין וּמֵאֵילֵיהֶן הֵן בָּאִין לִכְלֵי שָׁרֵת. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. פָּתַר לָהּ לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ. רִבִּי חִלְקִיָּה אָמַר. רִבִּי סִימוֹן שָׁאַל. מֵעַתָּה אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן [לָ]אַמַּת הַמָּיִם וּ[לְ]חוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ. עַל שֵׁם וְלְכֶ֗ם אֵֽין חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם.
Traduction
R. Yohanan dit (26)B., Erakhin, 6a.: au commencement de la reconstruction du Temple (sous Esdras), les Juifs n’ont voulu rien accueillir des Samaritains (par la crainte que ce soit quelque objet nuisible à cette réédification); vers la fin (n’éprouvant plus cette crainte), ils ont consenti à recevoir des objets sans importance, mais non ce qui avait de l’importance (et dont leurs adversaires eussent pu s’enorgueillir). Selon R. Simon b. Lakish, ils n’ont rien voulu recevoir, ni au commencement, ni à la fin, et pas plus un objet de peu de valeur que celui qui en a une. N’y a-t-il pas un enseignement qui s’oppose à l’avis de R. Yohanan, en disant (27)Tossefta à ce tr., ch. 1.: on n’accueillera pas leurs consécrations ou dons faits en vue de l’entretien du Temple? On peut l’expliquer, répond R. Yohanan, en disant que là il n’y a pas de distinction entre le commencement (toujours interdit) et la fin, ou bien encore qu’il s’agit là d’objets importants, puisque même leur argent en espèces devra être porté à la mer salée (anéanti). Contre l’avis de R. Simon b. Lakish, qu’on ne recevra rien d’eux, ni au commencement, ni à la fin, ni un objet important, ni sans importance, ne peut-on pas opposer la Mishna qui dit (28)(Erakhin 1, 2).: ''Tous (R. Meir et R. Juda) s’accordent à dire que le païen peut faire des offrandes et faire face aux vœux (29)Payer le montant de l'offre d'autrui.''? On peut répondre à cela qu’il s’agit là seulement d’offrandes telles que des holocaustes (non pour l’entretien du Temple). On conçoit cette explication pour celui qui forme le vœu (applicable à l’holocauste); mais comment l’expliquer s’il est l’objet d’un vœu formulé (si le juif a fait vœu que le païen offre un holocauste, ce dernier le suivra-t-il)? Non, fut-il répondu, il s’agit du cas où l’israélite a fit vœu d’offrir un holocauste, qu’un païen l’a entendu et a déclaré prendre à sa charge le vœu de celui-ci. —Mais alors le païen l’accompagne forcément de libations (30)B., Menahot 73b., dont le reste passe obligatoirement aux ustensiles sacrés? Il en résulterait, fut-il répliqué, que le païen apporte en ce cas un objet d’importance (ce à quoi R. Yohanan même s’oppose). A titre de réponse, R. Yossé b. R. Aboun objecta: on a enseigné que les païens peuvent être l’objet d’une estimation à consacrer, selon R. Meir, ou prononcer eux-mêmes une telle estimation, selon R. Juda; or, le montant n’est-il pas destiné à l’entretien du Temple? Il faut donc admettre que l’on tient compte avant tout du but religieux poursuivi par le païen, et le profit pour le Temple n’est qu’incident (sans que ce soit considéré comme important); de même ici (pour les libations), on considérera seulement le but du culte divin, non la destination finale du reliquat qui revient spontanément au profit du Temple (pour ce motif, on l’accepte du païen). Que réplique R. Simon b. Lakish (qui défend, en tous cas, de rien recevoir) à cette argumentation de considérer les donations comme peu importantes? Il s’en tient au verset précité d’Esdras: Ce n’est pas à vous, mais à nous de reconstruire la maison de notre Dieu. S’il en est ainsi, dit R. Hiskia ou R. Simon, il ne faut non plus rien accepter d’eux pour le canal, ou pour les murailles, ou pour les tours, en raison de ce qu’il est écrit (ibid.): pour vous, il n’y aura pas de part, etc.
Pnei Moshe non traduit
בתחלה. בתחלת הבנין אין מקבלין מהן כלל לא דבר המסויים כגון אבן או קורה ולא דבר שאינו מסויים דחיישינן לרפיון ידים הן מתכוונין שיהו סומכין עליהן ומתוך כך ירפו ידיהם מן הבנין:
ובסוף מקבלין מהן דבר שאינו מסויים ואין מקבלין מהן דבר מסויים. כצ''ל דדבר מסויים היא להן לתפארת ולזכרון ודבר שאינו מסויים מקבלין מהן בסוף לחזק בדק הבית שכבר נבנה ואין לחוש לרפיון ידים. ואית דמפרשי בתחלה לכתחלה אין מקבלין מהן ובסוף אם קיבלו א''צ להחזיר להן בדבר שאינו מסויים:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן. תוספתא בפ''ק דמכלתין אין מקבלין מהן נדבה להקדש בדק הבית ומדקתני להקדש בדק הבית משמע אפי' כבר נבנה ורוצין לחזק וקתני אין מקבלין:
פתר לה. ר' יוחנן דבאמת הברייתא מיירי בין בתחלה בין בסוף:
ובלבד דבר מסויים. כצ''ל. אבל דבר שאינו מסויים מקבלין מהן בסוף:
מתני' פליגא על ר''ש בן לקיש. דתנינן בפ''ק דערכין נכרי נערך אבל לא מעריך אם הישראל אומר ערך נכרי זה עלי נותן הוא כערך של הנכרי אבל הנכרי שאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי לא אמר כלום שאינו מעריך דברי ר''מ רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך וזה וזה מודים שנודרין ונידרין שאם אמר דמי עלי או דמי פלוני עלי נותן כפי נדרו וכן נידר הוא אם הישראל אומר דמי נכרי פלוני עלי והרי הדמים ללשכת בדק הבית הן נופלין וקשיא לר''ל דאמר אין מקבלין מהן כלל לבדק הבית:
פתר לה עולה. לא תימא בנודר הדמים לבדק הבית אלא שנודר שיביא מהן עולה לקרבן וזה מקבלין מהן:
ניחא. דמפרשת נודרים דלעולה קתני:
נידרים עולה. בתמיה אלא נידרים דקתני וא''כ ישראל הוא הנודר והיכי מפרשת לה דהרי הישראל מתכוין להדמים שיפלו לבדק הבית והשתא לא דמיא הסיפא להרישא דנודרים בעולה מיירי ונידרים לבדק הבית מיירי והא לא מיתפרשא בחדא גוונא:
לא בשאמר וכו'. כלומר ואי בחדא גוונא מפרשת לה על כרחך לא מצית לפרש אלא בכה''ג שהישראל אמר הרי עלי עולה ושמע העכו''ם ואמר מה שאמר זה עלי וא''כ נידרים נמי בעולה מיתוקמא ומכל מקום קשיא וכי אינו מביא עמה נסכים ומותר נסכים וכי לא לכלי שרת אינון נופלין כדתנן לקמן בפ''ד ונמצא מביא העכו''ם דבר מסויים וקשיא בין לר''ל ובין לר' יוחנן והא אין מקבלין מהן דבר מסויים לכ''ע:
התיב ר' יוסי בר' בון. על האי קושיא דמדייק לה מהסיפא נודרין ונידרין דלדידך תיפוק ליה דמצית לדייק מהרישא דתנינן נערכין לר''מ ומעריכין לר' יהודה וכי ערכין לא לבדק הבית אינון הולכין דבהא לא מצית לשנויי דאיירי בעולה וא''כ היאך מקבלין מהן ועוד דהכלי שרת עושין ג''כ מהלשכה. ועל כרחך דאמרת דמרישא לא מצינן לדייק דאיכא למימר דהנכרי לשמים מתכוין ולא לכלי שרת שעושין ג''כ מהלשכה אלא דמאליהן הן באין ופעמים לכלי שרת והשתא היך מה דאת אמר ברישא לשמים הוא מתכוין וכו' כן נמי אף הכא בהסיפא:
מה עביד לה רשב''ל. כלומר מאי טעמא דסבירא ליה שאין מקבלין מהן כלל ודחיק נפשיה להני שינויי דשנינן ומהיכא יליף לה לומר כן:
פתר לה. מהאי קרא לא לכם וגו' דמשמע שאין להם לא חלק ולא זכרון והלכך בין דבר מסויים ובין אינו מסויים לא בתחלה ולא בסוף אין מקבלין מהן דהא מיהת יהיה להם חלק בבנין:
ר' סימון שאל. אי נימא מעתה דדייקת הכי לקרא א''כ אין מקבלין מהן לשום דבר לא לאמת המים לתקנה ולא לחומת העיר וכו' שלא יהיה להם לא חלק כלל ולא שום זכרון בירושלים מאיזה דבר שיהיה:
Shekalim
Daf 6a
אֵילּוּ חַייָבִין בַּקּוֹלָּבּוֹן כול'. 6a מַתְנִיתָא דְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין שִׁקְלוֹ תוֹרָה קוֹלָּבּוֹנוֹ תוֹרָה. סָבַר רִבִּי מֵאִיר בְּנוֹתֵן שִׁקְלוֹ שָׁלֵם שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַקּוֹלָּבּוֹן. אָמַר רִבִּי מֵאִיר. כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁלְאֵשׁ הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדוֹ וְהַרְאֲהוּ לְמֹשֶׁה. אְמַר לוֹ. זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ. כָּזֶה יִתְּנוּ.
Traduction
Les personnes suivantes, est-il dit, sont soumises au droit de change''. On a enseigné: ces personnes doivent un droit; selon R. Meir, elles sont tenue de payer un double droit, et l’enseignement (de la Tossefta) est aussi conforme à R. Meir, car dit-il, chaque fois que le paiement du sicle est dû par la Loi, le droit de change est dû en vertu de cette même loi, et il est d’avis que c’est le complément obligatoire du paiement de la contribution du sicle pour qu’il soit complet. Il raconte (31)Midrash Rabba à nombres, ch. 12. que l’Eternel béni soit-il! prit d’au-dessous du trône céleste l’image en feu d’une petite monnaie, et, la montrant à Moïse, il lui dit: ils donneront ceci (Ex 30, 13), c’est-à-dire une pièce semblable pour droit de change.
Pnei Moshe non traduit
גמ' מתניתא דר''מ. אתוספתא קאי שהיה שגורה בפיהם דקתני בתוספתא פ''א אפטרופוס ששקלו על ידי יתומים הרי אלו חייבין בקלבון השוקל שקל חייב בקלבון דברי ר''א וחכמים אומרים השוקל שקל פטור מן הקלבון וקמ''ל דרישא דהברייתא נמי אליבא דר''מ היא דס''ל אע''פ שאין שקלו תורה שאלו היתומים שיש להן אפטרופוס קטנים הן ואין הקטן חייב בשקל מן התורה אפ''ה קלבנו מן התורה וכלומר כשארי אנשים השוקלים וחייבין בקלבון ולפיכך אלו ששקלו בשביל היתומים חייבין בקלבון:
סבר ר''מ בנותן שקלו שלם שהוא פטור מן הקלבון. בתמיה וכלומר שהש''ס חוזר ומתמה על הא דבעי לאוקמי רישא דהתוספתא נמי כר''מ וכי סבר ר''מ בנותן שקלו שלם והיינו הקצוב עליו מן התורה שהיא מחצית השקל שיהא הוא פטור מן הקלבון אדרבה איפכא שמעי' ליה בהמתני' ובסיפא דהתוספתא כדקתני בהדיא לר''מ דהניחא אי הוה ס''ל דבשוקל שקל הקצוב בתורה פטור הוא מקלבון וכהחכמי' שפיר איכא למימ' שאלו השוקלים בשביל יתומים. קטנים חייבין בקלבון וטעמא שאין לנו לפטור מהקלבון אלא בשוקל כפי חיובו מן התורה וכדדרשינן מזה יתנו כזה ולא יותר אבל אלו הקטנים שאין שקליהן מן התורה ואין ממשכנין אותן עליהן ראו חכמים לחייבן מיהת בדבר מועט והוא הקלבון וחייבין הן בקלבון והיינו כדאמרן אע''פ שאין שקלו תורה קלבנו תורה וזה שייך שפיר אליבא דהחכמים וכדאמרן אבל לר''מ הא מכיון דס''ל השוקל שקלו הקצוב בתורה חייב הוא בקלבון אימא לך דס''ל דלא מיחייב בקלבון אלא בר חיובא דמחייב בשקל הקצוב בתורה אבל אלו שפטורין הן מן התורה אלא שאם שקלו מקבלין מהן פטורין הן מן הקלבון:
אמר ר''מ כמין מטבע וכו'. טעמא דר''מ מפרש דס''ל השוחל שקל הקצוב בתורה חייב בקלבון ולא דריש זה יתנו כזה יתנו ולא יותר משום דלדידיה האי זה יתנו ללמד שכמין מטבע של אש הוציא הקב''ה וכו' ואמר לו זה יתנו כזה יתנו:
נָתַן סֶלַע לִיטּוֹל שֶׁקֶל חַייָב שְׁנֵי קוֹלָּבּוֹנוֹת: אָמַר רִבִּי לָעְזָר. דְרִבִּי מֵאִיר הִיא. דְרִבִּי מֵאִיר אָמַר. אֶחָד שֶׁקֶל שֶׁהוּא נוֹתֵן וְאֶחָד סֶלַע שֶׁהוּא נוֹטֵל. רַב אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. אֶחָד שֶׁקֶל שֶׁהוּא [נוֹתֵן וְאֶחָד שֶׁקֶל שֶׁהוּא] נוֹטֵל וְאֶחָד לִדְבַר תּוֹרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַב שְׁלֹשָׁה קוֹלָּבּוֹנוֹת אִינּוּן. אֲתַא רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב. שְׁלֹשָׁה קוֹלָּבּוֹנוֹת אִינּוּן. אֶחָד שֶׁקֶל שֶׁהוּא נוֹתֵן וְאֶחָד שֶׁקֶל שֶׁהוּא נוֹטֵל וְאֶחָד לִדְבַר תּוֹרָה.
Traduction
Si l’on a donné un sela, est-il dit, pour reprendre un demi-sicle en retour, il faut payer un double droit'' Cet avis, dit R. Eliézer, exprime l’opinion de R. Meir, d’après lequel il faut payer un droit pour le demi-sicle payé et autant pour le demi-sicle touché en retour. C’est ainsi qu’il a été enseigné: à l’égard des personnes soumises au droit de change, un double droit est dû selon R. Meir. Rav dit: l’obligation du double droit de change est admise par tous (même selon les autres sages). Selon cette explication de Rav, un triple droit serait exigible d’après l’avis de R. Meir, 1° pour le demi-sicle versé; 2° pour le demi-sicle perçu (en retour); 3° pour l’extension du précepte légal à ce cas particulier de surcroît. En effet, vint dire R. Jérémie ou R. Samuel b. R. Isaac au nom de Rav, c’est bien ainsi que l’entend R. Meir, et il exige le triple droit.
Pnei Moshe non traduit
ר' מאיר אומר נותן שני קלבונות. דס''ל לר''מ הנותן מחצית השקל חייב בקלבון ולפיכך שנים ששקלו שקל שלם חייבין שני קלבונות ואין הלכה כר''מ:
נתן סלע ליטול שקל. שנותן שקל שלם והוא סלע לההקדש ושיחשבו לו מחצית השקל שהוא חייב. וליטול שקל כלומר מחצית השקל שהוא שקל הקצוב ממה שיגבה מן האחרים שיחזירנו לו מההקדש חייב הוא בשני קלבונות מפני שמה שאמרנו בשקל שקל שלם אינו חייב אלא בקלבון אחד להת''ק היינו כששוקל כולו להקדש כגון שנים ששקלו על שניהם אבל זה שנוטל חצי שקל אחד מן ההקדש נותן הוא שני קלבונות:
נתן סלע וכו' אמר ר' אלעזר. הך סיפא דר''מ היא דס''ל בשוקל שקל הקצוב בתורה חייב בקלבון וא''כ הכא דניתן הוא סלע להקדש שהוא שני חצאין של שקל הקצוב חייב הוא בשני קלבונות אחד בשביל שקל הקצוב בתורה שהוא נותן להקדש ואחד סלע שהוא ניטל כלומר אחד כפי שקל הקצוב שהוא נוטל בשביל הסלע שנתן ונוטל חציו מן ההקדש ונותן קלבון בשבילו לההקדש:
רב אמר. דלא היא אלא הך סיפא דברי הכל היא ואפי' לרבנן לפי שהוא נותן קלבון אחד בשביל שקל שבו שהוא נותן ואחד בשביל השקל שהוא נוטל מן ההקדש:
ואחד לדבר תורה. ושואל הש''ס על דעתיה דרב שלשה קלבונות אינון וכלומר מי נימא דה''ק ועוד קולבן אחד לדבר תורה והיינו בשביל שהוא נותן סלע והוא שני שקלים הקצובין וצריך ליתן קלבון אחד בשביל כך שהוא דבר תורה כשאר השוקלים שקל שלם והוא סלע כגון שנים ששקלו בשביל שניהם דמדינא חייבין הן בקלבון או דנימא דה''ק רב ואחד לדבר תורה לפרושי מילתא דהכל מודים דבכה''ג נותן שני קולבונות אחד בשביל שקל הקצוב ועוד אחד בשביל שהוא נוטל מההקדש כפי שקל הקצוב וטעמא דזה האחד שהוא נותן עוד בשביל שהוא לדבר תורה שבתחלה נתן סלע שלם ומדבר תורה חייב בקלבון ולעולם אינו נותן אלא שני קלבונות:
אתא ר' ירמיה וכו'. וקאמר בשם רב בהדיא דשלשה קולבנות אינון הוא דאמר:
הָאַחִין וְהַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַייָבִין בַּקּוֹלָּבּוֹן וּפְטוּרִין בְּמַּעְשַׂר בְּהֵמָה. בְּשֶׁחִלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ. שֶׁחַייָבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה וּפְטוּרִין מִן הַקָּלְבּוֹן. בְּשֶׁלֹּא חִלְּקוּ.
Traduction
Les frères et associés, tenus de payer le droit de change et dispensés de la dîme (séparée) sur les animaux (dont parle la Mishna), sont ceux qui, après s’être séparés, se sont de nouveau associés (32)B., Betsa, 39, Hulin 25.; d’autres au contraire sont soumis à la dîme des animaux, mais ils sont dispensés des droits de change, lorsqu’ils ne sont pas séparés.
Pnei Moshe non traduit
האחין והשותפין וכו'. פירושא דמתני' נקיט כשחלקו וחזרו ונשתתפו שאז חייבין בקלבון כשאר שני אנשים ששקלו שקל שלם ופטורין ממעשר וכשחייבין במעשר וכו' בשלא חלקו וכדפרישית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source