הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ כול'. הָא לִתְבּוֹעַ אֵינָן תּוֹבְעִין. הָכָא אַתְּ אָמַר. תּוֹבְעִין. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. אֵין תּוֹבְעִין כָּאן בְּשֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְכָאן בְּשֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כאן. מתני' דלעיל בקטן שלא הגיע לכלל שנים וכשהביא שתי שערות דלקטן כה''ג תובעין וכאן במתני' דהכא כשלא הביא שתי שערות וקתני לישנא דמקבלין גם אנשים ועבדים משום קטנים דקחשיב להו בחדא בבא:
גמ' הא לתבוע. אותן אינן תובעין מדקתני אם שקלו מקבלין מידן משמע אם שקלו מעצמן אבל אין תובעין אותן ליתן א''כ קשיא דיוקא דמתני' דהכא ודלעיל אהדדי דהכא לעינ בהלכה ג' דייקינן אין ממשכנין אותן הא לתבוע תובעין והכא דייקינן במתני' הא לתבוע אין תובעין:
משנה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֲבָל אִם שָֽׁקְלוּ מְקַבְּלִין מִיָּדָם. הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּֽׁקְלוּ אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב מְקַבְּלִין מִיָּדָן. כָּל שֶׁאֵין לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְכֵן מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי 5a עֶזְרָא לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ: וְאֵילּוּ חַייָבִין בַּקּוֹלָּבּוֹן לְוִייִם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִין. אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. הַשּׁוֹקֵל עַל יַד הָעֶבֶד עַל יַד הָאִשָּׁה עַל יַד הַכֹּהֵן עַל יַד הַקָטָן פָּטוּר. עַל יָדוֹ וְעַל יַד חֲבֵרוֹ חַייָב בְּקוֹלָּבּוֹן אֶחָד. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שְׁנֵי קוֹלָּבּוֹנוֹת. נָתַן סֶלַע לִיטּוֹל שֶׁקֶל חַייָב שְׁנֵי קוֹלָּבּוֹנוֹת: הַשּׁוֹקֵל עַל יַד עָנִי ועַל יַד שְׁכֵינוֹ עַל יַד בֶּן עִירוֹ פָּטוּר אִם הִלְווָם חַייָב. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁחַייָבִין בַּקּוֹלָּבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה וְשֶׁחַייָבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה פְּטוּרִין מִן הַקּוֹלָּבּוֹן. כַּמָּה הוּא קוֹלָּבּוֹן מָעָה כֶּסֶף דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי מָעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכ''א חצי מעה. אחד ממ''ח בסלע והלכה כחכמים:
מעה כסף. אחד מכ''ד בסלע שהסלע ד' דינרין הדינר שש מעה כסף ומשקל המעה ט''ז שעורות בינוניות:
וכשפטורין הן מקלבון. כגון שלא חלקו בשל אביהם כלום שאז ממון אביהם בחזקתו עומד והרי זה כאב ששקל ע''י בניו וע''י שכניו שפטור הוא מקלבון וחייבין הן במעשר בהמה דדרשינן יכול אפי' קנו מתפיסת הבית של אביהם ת''ל יהיה מ''מ. וכן השותפין כשחייבין במעשר בהמה כגון שנשתתפו במעות וקנו בהמות ממעות השותפות חייבין הן במעשר שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד ופטורין הן מקלבון שהרי נשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות:
האחין השותפין. כך היא הגי' כאן בכל הספרים ובבכורות פרק ט' הגירסא האחין והשותפין ופירושו האחין שחלקו בכספים שהניח להן אביהן וכן השותפין שנשתתפו במעות ועירבום ביחד ועדיין לא נשתנו המעות שלא הוציאום חייבין הן בקלבון ופטורין ממעשר בהמה כגון שחלקו האחים וחזרו ונשתתפו בבהמות לגדלם ולפטמן או השותפין שנשתתפו בבהמות דכתיב גבי בכור יהיה לך ומוקמי' האי קרא במעשר בהמה ודרשינן יהיה לך ולא של שותפות:
מתני' השוקל על יד עני וכו'. כלו' ששקל בשבילו ובשביל העני או שכינו וכו' שנתן להם במתנה פטור מן הקלבון שהרי זה נתן חצי שקל במתנה כדי להרבות בשקלים:
ואם הלוום. שנתן להם בדרך הלואה עד שיחזירו לו אם תשיג ידם הרי זה כשנים ששקלו וחייב בקלבון:
מתני' אע''פ שאמרו וכו' אם שקלו מקבלין מידם. ובגמ' מדייק הכא הא לתבוע אין תובעין אותן ורמי עליה מדיוקא דמתני' דלעיל בהלכה ג' ומשני:
הנכרי והכותי וכו' ואין מקבלין מידן קיני זבין וכו'. בגמרא מוקי לה דהך סיפא אכותים קאי דאין זבים וזבות בנכרים דלא נהיגי בהן:
זה הכלל כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידן. האי אתיא כמ''ד דדריש איש איש לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל ואין לי אלא עולה דכתיבא בהאי קרא אשר יקריבו לה' עולה שלמים מנין ת''ל לכל נדריהם מנין לרבות העופות והמנחות והיין ולבונה והעצים ת''ל לכל נדריהם ולכל נדבותם אבל הלכה כמ''ד אין מקבלין מהן אלא עולות נידר ונידב בלבד ועולות העוף בכלל אבל אין מקבלין מהן שאר קרבנות כלל ונכרי שהביא שלמים מקריבין אותן עולות מפני שהנכרי לבו לשמים:
וכן הוא מפורש על ידי עזרא. כשרצו הכותיים לסייע אותם ושלחו ואמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם השיבו להם לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים ולמדו מכאן שלבדק הבית אין מקבלין כלל מהם ולא לבדק חומות ירושלים:
מתני' ואלו חייבין בקלבון. לשון קל בון הוא וזהו דבר מועט שמוסיפין על מחצית השקל לפי שחצי השקלים הכל צריכין להם שיתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב ומפני כך כשהיה אדם הולך אצל השלחני ומצרף השקל בשני חצאין נותן לו תוספת על השקל ואותה התוספת נקראת קלבון ולפיכך שנים שנתנו שקל שלם על שניהם חייבין בקלבון כדקתני לקמן:
אבל לא כהנים וכו'. דמכיון דלאו בני חיובא נינהו להיות ממשכנין אותן על השקלים פטורין הן מקלבון אם שנים מהן נתנו שקל שלם:
השוקל על ידי כהן וכו'. שנתן שקל שלם עליו ועל ידי הכהן או ע''י אשה וכו' פטור הוא מקלבון ואע''ג דאיהו בר חיובא הוא הואיל ושקל ג''כ בשביל בר פטורא פטור:
על ידו ועל יד חבירו. וזהו כדפרישית שנתן שקל שלם בשבילו ובשביל חבירו שהלווהו חייב בקלבון אחד אבל אם נותן הוא מחצית השקל שקצוב בתורה פטור הוא מן הקלבון דכתיב זה יתנו כזה יתנו ולא יותר:
הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּֽׁקְלוּ אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. אָמַר רִבִּי בָּא. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּתִי כְגוֹי. דְּאִיתפַּלְּגוֹן. כּוּתִי כְגוֹי. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דאיתפלגון וכו'. האי פלוגתא גרסי' בפ''ז דברכות ובפ''ג דדמאי ובכמה מקומות:
תיפתר. דהמתני' אתיא כמ''ד הכותי כנכרי הוא לכל דבר:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה בַגּוֹיִם. הָא בַכּוּתִים לֹא. וְתַנֵּי כֵן. אָדָ֗ם. לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. מִכֶּ֛ם. לְהוֹצִיא אֶת הַמְשׁוּמָּדִים. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל רִבִּי אֶלְעָזָר. אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָם קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת. וְכִי יֵשׁ קִינֵּי זָבִין וְזָבוֹת בַגּוֹיִם. אֶלָּא רֵישָׁא בַגּוֹיִם וְסֵיפָא בַכּוּתִים. וְהָא כֵינִי. רֵישָׁא בַגּוֹיִם וְסֵיפָא בַכּוּתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא כיני רישא בעכו''ם וסיפא בכותים. כלומר והרי דלא מצינן לפרש אלא כן דרישא מיתני אף בעכו''ם וסיפא בכותים בלבד ושמעינן דלא כר' אלעזר ומוקמינן מתני' כרבי דס''ל כותים גרי אריות הן ודינן כעכו''ם לכל דבר:
אלא רישא בעכו''ם וסיפא בכותים. כלומר אלא ע''כ דרישא דמיירי בשקלים מיירי בעכו''ם אבל הסיפא קתני זבין וזבות וכו' לא מיתני אלא בכותים בלבד:
מתני' פליגא על ר' אלעזר. קשיא עליה המתני' דהיכי מצית לאוקמי הסיפא בעכו''ם בלבד ולא בכותיים והא קתני אין מקבלין מידם קיני זבין וכו' וכי יש קיני זבין וקיני זבות בעכו''ם והלא אימעטו מזיבה דאינה נוהגת בהן כדדרשינן בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העכו''ם מטמאין בזיבה ומאי שייכא קינין בהו:
ותני. בת''כ כן אדם כי יקריב מכם אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המומרים וכדיהב שם טעמא שהגרים מקבלי ברית הן כישראל יצאו המומרים שאינן בני ברית שהרי הפרו ברית וכה''א זבח רשעים תועבה וא''כ מקבלין מן הכותים דקסבר גרי אמת הן:
א''ר אלעזר מתניתא בעכו''ם. כלומר לא תידוק דכולא מתני' לא אתיא כרשב''ג דס''ל כישראל הוא לכל דבר דלא היא דרישא דקתני הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מידן ככ''ע אתיא דהכל מודים שאין מקבלין השקלים אף מהכותים שהן באין להלשכה ונוטלין ממנה ג''כ לבדק הבית ואין להם חלק בזה כמפורש ע''י עזרא אבל הסיפא איכא למימר דבעכו''ם הוא דאיירי הא בכותים לא וכרשב''ג דדינן כישראל לשארי דברים:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כַּתְּחִילָּה אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן לֹא דָבָר מְסוּייָם וְלֹא דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. וּבַסּוֹף מְקַבְּלִין מֵהֶן דָּבָר מְסוּייָם וְאֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן 5b דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בֵּין בַתְּחִילָּה בֵין בַּסּוֹף אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן לֹא דָבָר מְסוּייָם וְלֹא דָבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן הֶקְדֵּשׁ נְדָבָה לְבֶדֶק הַבַּיִת. פָּתַר לָהּ בֵּין בַתְּחִילָּה בֵין בַּסּוֹף וּבִלְבַד דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מְסוּייָם. מַתְנִיתָה פְלִיגָא עַל רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַכֹּל שָׁוִין שֶׁהֵן נוֹדְרִין וְנִידָּרִין. פָּתַר לָהּ עוֹלָה. נִיחָא נוֹדְרִים עוֹלָה. נִידָּרִין עוֹלָה. לֹא. כְּשֶׁאָמַר יִשְׂרָאֵל הֲרֵי עָלַי עוֹלָה. וּשְׂמָעוֹ גוֹי וְאָמַר. מַה שֶׁאָמַר זֶה עָלַי. וְאֵינוֹ מֵבִיא עִמָּהּ נְסָכִים. וּמוֹתַר נְסָכִים לֹא לִכְלֵי שָׁרֵת אִינּוּן. נִמְצָא מֵבִיא דָבָר מְסוּייָם. הָתִיב רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְהָא תַנִּינָן נֶעֱרָכִין. וָעֲרָכִין לֹא לְבֶדֶק הַבַּיִת אִינּוּן. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. לַשָׁמַיִם הוא מִתְכַּוֵּין וּמֵאֵילֵיהֶן הֵן בָּאִין לְבֶדֶק הַבַּיִת. כֵּן אַתְּ אָמַר אַף הָכָא. לַשָׁמַיִם הוא מִתְכַּוֵּין וּמֵאֵילֵיהֶן הֵן בָּאִין לִכְלֵי שָׁרֵת. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. פָּתַר לָהּ לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ. רִבִּי חִלְקִיָּה אָמַר. רִבִּי סִימוֹן שָׁאַל. מֵעַתָּה אֵין מְקַבְּלִין מֵהֶן [לָ]אַמַּת הַמָּיִם וּ[לְ]חוֹמַת הָעִיר וּמִגְדְּלוֹתֶיהָ. עַל שֵׁם וְלְכֶ֗ם אֵֽין חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ר' סימון שאל. אי נימא מעתה דדייקת הכי לקרא א''כ אין מקבלין מהן לשום דבר לא לאמת המים לתקנה ולא לחומת העיר וכו' שלא יהיה להם לא חלק כלל ולא שום זכרון בירושלים מאיזה דבר שיהיה:
פתר לה. מהאי קרא לא לכם וגו' דמשמע שאין להם לא חלק ולא זכרון והלכך בין דבר מסויים ובין אינו מסויים לא בתחלה ולא בסוף אין מקבלין מהן דהא מיהת יהיה להם חלק בבנין:
מה עביד לה רשב''ל. כלומר מאי טעמא דסבירא ליה שאין מקבלין מהן כלל ודחיק נפשיה להני שינויי דשנינן ומהיכא יליף לה לומר כן:
התיב ר' יוסי בר' בון. על האי קושיא דמדייק לה מהסיפא נודרין ונידרין דלדידך תיפוק ליה דמצית לדייק מהרישא דתנינן נערכין לר''מ ומעריכין לר' יהודה וכי ערכין לא לבדק הבית אינון הולכין דבהא לא מצית לשנויי דאיירי בעולה וא''כ היאך מקבלין מהן ועוד דהכלי שרת עושין ג''כ מהלשכה. ועל כרחך דאמרת דמרישא לא מצינן לדייק דאיכא למימר דהנכרי לשמים מתכוין ולא לכלי שרת שעושין ג''כ מהלשכה אלא דמאליהן הן באין ופעמים לכלי שרת והשתא היך מה דאת אמר ברישא לשמים הוא מתכוין וכו' כן נמי אף הכא בהסיפא:
לא בשאמר וכו'. כלומר ואי בחדא גוונא מפרשת לה על כרחך לא מצית לפרש אלא בכה''ג שהישראל אמר הרי עלי עולה ושמע העכו''ם ואמר מה שאמר זה עלי וא''כ נידרים נמי בעולה מיתוקמא ומכל מקום קשיא וכי אינו מביא עמה נסכים ומותר נסכים וכי לא לכלי שרת אינון נופלין כדתנן לקמן בפ''ד ונמצא מביא העכו''ם דבר מסויים וקשיא בין לר''ל ובין לר' יוחנן והא אין מקבלין מהן דבר מסויים לכ''ע:
נידרים עולה. בתמיה אלא נידרים דקתני וא''כ ישראל הוא הנודר והיכי מפרשת לה דהרי הישראל מתכוין להדמים שיפלו לבדק הבית והשתא לא דמיא הסיפא להרישא דנודרים בעולה מיירי ונידרים לבדק הבית מיירי והא לא מיתפרשא בחדא גוונא:
ניחא. דמפרשת נודרים דלעולה קתני:
פתר לה עולה. לא תימא בנודר הדמים לבדק הבית אלא שנודר שיביא מהן עולה לקרבן וזה מקבלין מהן:
מתני' פליגא על ר''ש בן לקיש. דתנינן בפ''ק דערכין נכרי נערך אבל לא מעריך אם הישראל אומר ערך נכרי זה עלי נותן הוא כערך של הנכרי אבל הנכרי שאמר ערכי עלי או ערך פלוני עלי לא אמר כלום שאינו מעריך דברי ר''מ רבי יהודה אומר מעריך אבל לא נערך וזה וזה מודים שנודרין ונידרין שאם אמר דמי עלי או דמי פלוני עלי נותן כפי נדרו וכן נידר הוא אם הישראל אומר דמי נכרי פלוני עלי והרי הדמים ללשכת בדק הבית הן נופלין וקשיא לר''ל דאמר אין מקבלין מהן כלל לבדק הבית:
ובלבד דבר מסויים. כצ''ל. אבל דבר שאינו מסויים מקבלין מהן בסוף:
פתר לה. ר' יוחנן דבאמת הברייתא מיירי בין בתחלה בין בסוף:
מתניתא פליגא על ר' יוחנן. תוספתא בפ''ק דמכלתין אין מקבלין מהן נדבה להקדש בדק הבית ומדקתני להקדש בדק הבית משמע אפי' כבר נבנה ורוצין לחזק וקתני אין מקבלין:
ובסוף מקבלין מהן דבר שאינו מסויים ואין מקבלין מהן דבר מסויים. כצ''ל דדבר מסויים היא להן לתפארת ולזכרון ודבר שאינו מסויים מקבלין מהן בסוף לחזק בדק הבית שכבר נבנה ואין לחוש לרפיון ידים. ואית דמפרשי בתחלה לכתחלה אין מקבלין מהן ובסוף אם קיבלו א''צ להחזיר להן בדבר שאינו מסויים:
בתחלה. בתחלת הבנין אין מקבלין מהן כלל לא דבר המסויים כגון אבן או קורה ולא דבר שאינו מסויים דחיישינן לרפיון ידים הן מתכוונין שיהו סומכין עליהן ומתוך כך ירפו ידיהם מן הבנין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source