אָמַר רִבִּי יְהוּדָה הֵעִיד כול'. אָמַר רִבִּי בֶּרֶכְיָה. טַעֲמֵיהּ דְּרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ. שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים יִתְּנוּ. רִבִּי טָבִי בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. כֵּן מֵשִׁיבִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוּדָה. חַטָּאת יָחִיד מֵתָה. אֵין חַטָּאת הַצִּיבּוּר מֵתָה. מִנְחַת הַיָּחִיד קְרֵיבָה כָלִיל וְאֵין מִנְחַת צִיבּוּר קְרֵיבָה כָלִיל. וְקַשְׁיָא. מֵשִׁיבִין לָאָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מוֹדֶה בוֹ. שֶׁאֵין חַטָּאת צִבּוּר מֵתָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר תָּמוּת. 4b וְהוּא מוֹתִיב לוֹן תוּ. לֹא נִדְבַת יָחִיד הִיא. וְאִינּוּן מֵתִיבִין לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁנִּמְסְרָה לַצִּיבּוּר כְּמִי שֶׁהִיא נִדְבַת צִיבּוּר. כְּתִיב כֹּ֗ל הָֽעֹבֵר֙ עַל הַפְּקוּדִים. רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי נְחֶמְיָה. חַד אָמַר. כָּל דַּעֲבַר בָּיַּמָּה יִתֵּן. וְחֳרָנָה אָמַר. כָּל דַּעֲבַר עַל פִּקּוּדַייָא יִתֵּן. מָאן דַאֲמַר כָּל דַּעֲבַר בָּיַּמָּא יִתֵּן. מְסַייֵעַ לְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי. מָאן. כֹּ֗ל דַּעֲבַר עַל פִיקוּדַייָא יִתֵּן. מְסַייֵעַ לְבֶן כּובְרִי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' טעמא דרבן יוחנן בן זכאי. דאף הכהנים חייבין דכתיב זה יתנו למנין זה י''ב שבטים יתנו ואף הכהנים בכלל שבט לוי הן:
כן משיבין חכמים לר' יהודה. שאמר בשם עדות בן בוכרי וס''ל כוותיה דטעמא שאין הכהן בכלל החיוב משום שהמנחות באין מתרומת הלשכה והאיך יהיו שיריים נאכלין לכהנים וכדפרישית במתני' וחכמים משיבין לו דלא היא כשם שמצינו חילוק בין חטאת יחיד שמתה ובין חטאת הצבור שהיא רועה כשאירע איזה פסול ומקריבין אחרת תחתיה לפי שאין חטאת הצבור מתה כך הוא במנחות מנחת יחיד של כהן הוא שקריבה כליל ואין מנחת צבור קריבה כליל והן אלו ששיריהם נאכלין לכהנים ויש לכהן חלק בהן כדאמרן במתני':
וקשיא. על הא דאמרו חטאת צבור אינה מתה ומשיבין כך לר' יהודה וכי משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו דהא הכי תנינן לעיל בריש שני שעירי שאין חטאת צבור מתה ר' יהודה אומר תמות ולא משני מידי:
והוא מותיב לון תו. וכן מצינו שהשיב להם עוד ר' יהודה דכי לא נדבת יחיד הוא וכלומר דנהי דאמריתו דלענין מה ששיריים משל מנחת הצבור נאכלין לכהנים לא קשיא דלא נאמר פסוק זה לא תאכל אלא במנחת הכהן לבדו אבל מ''מ הא קשיא דהיאך קרבנות צבור קריבין משל נדבת יחיד דכיון שאין הכהן מחוייב לשקול נדבת יחיד בתרומת הלשכה איכא:
ואינון מתיבין ליה. דהא נמי לא קשיא דמכיון שנמסרה לצבור וכו':
כל דעבר בימא יתן ואידך אמר וכו' מ''ד כל דעבר בימא מסייע לרבן יוחנן בן זכאי. דמחייב לשקול ואידך מסייע לבן בוכרי וקמ''ל דבהאי פלוגתא גופה היא דפליגי:
אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַתְנִיתָה בַגּוֹיִם. הָא בַכּוּתִים לֹא. וְתַנֵּי כֵן. אָדָ֗ם. לְרַבּוֹת אֶת הַגֵּרִים. מִכֶּ֛ם. לְהוֹצִיא אֶת הַמְשׁוּמָּדִים. מַתְנִיתָה פְלִיגָה עַל רִבִּי אֶלְעָזָר. אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָם קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת. וְכִי יֵשׁ קִינֵּי זָבִין וְזָבוֹת בַגּוֹיִם. אֶלָּא רֵישָׁא בַגּוֹיִם וְסֵיפָא בַכּוּתִים. וְהָא כֵינִי. רֵישָׁא בַגּוֹיִם וְסֵיפָא בַכּוּתִים.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
והא כיני רישא בעכו''ם וסיפא בכותים. כלומר והרי דלא מצינן לפרש אלא כן דרישא מיתני אף בעכו''ם וסיפא בכותים בלבד ושמעינן דלא כר' אלעזר ומוקמינן מתני' כרבי דס''ל כותים גרי אריות הן ודינן כעכו''ם לכל דבר:
א''ר אלעזר מתניתא בעכו''ם. כלומר לא תידוק דכולא מתני' לא אתיא כרשב''ג דס''ל כישראל הוא לכל דבר דלא היא דרישא דקתני הנכרי והכותי ששקלו אין מקבלין מידן ככ''ע אתיא דהכל מודים שאין מקבלין השקלים אף מהכותים שהן באין להלשכה ונוטלין ממנה ג''כ לבדק הבית ואין להם חלק בזה כמפורש ע''י עזרא אבל הסיפא איכא למימר דבעכו''ם הוא דאיירי הא בכותים לא וכרשב''ג דדינן כישראל לשארי דברים:
ותני. בת''כ כן אדם כי יקריב מכם אדם לרבות את הגרים מכם להוציא את המומרים וכדיהב שם טעמא שהגרים מקבלי ברית הן כישראל יצאו המומרים שאינן בני ברית שהרי הפרו ברית וכה''א זבח רשעים תועבה וא''כ מקבלין מן הכותים דקסבר גרי אמת הן:
מתני' פליגא על ר' אלעזר. קשיא עליה המתני' דהיכי מצית לאוקמי הסיפא בעכו''ם בלבד ולא בכותיים והא קתני אין מקבלין מידם קיני זבין וכו' וכי יש קיני זבין וקיני זבות בעכו''ם והלא אימעטו מזיבה דאינה נוהגת בהן כדדרשינן בני ישראל מטמאין בזיבה ואין העכו''ם מטמאין בזיבה ומאי שייכא קינין בהו:
אלא רישא בעכו''ם וסיפא בכותים. כלומר אלא ע''כ דרישא דמיירי בשקלים מיירי בעכו''ם אבל הסיפא קתני זבין וזבות וכו' לא מיתני אלא בכותים בלבד:
הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּֽׁקְלוּ אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. אָמַר רִבִּי בָּא. תִּיפְתָּר כְּמָאן דְּאָמַר. כּוּתִי כְגוֹי. דְּאִיתפַּלְּגוֹן. כּוּתִי כְגוֹי. דִּבְרֵי רִבִּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. כּוּתִי כְיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תיפתר. דהמתני' אתיא כמ''ד הכותי כנכרי הוא לכל דבר:
דאיתפלגון וכו'. האי פלוגתא גרסי' בפ''ז דברכות ובפ''ג דדמאי ובכמה מקומות:
הלכה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ כול'. הָא לִתְבּוֹעַ אֵינָן תּוֹבְעִין. הָכָא אַתְּ אָמַר. תּוֹבְעִין. וְהָכָא אַתְּ אָמַר. אֵין תּוֹבְעִין כָּאן בְּשֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת וְכָאן בְּשֶׁלֹּא הֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' הא לתבוע. אותן אינן תובעין מדקתני אם שקלו מקבלין מידן משמע אם שקלו מעצמן אבל אין תובעין אותן ליתן א''כ קשיא דיוקא דמתני' דהכא ודלעיל אהדדי דהכא לעינ בהלכה ג' דייקינן אין ממשכנין אותן הא לתבוע תובעין והכא דייקינן במתני' הא לתבוע אין תובעין:
כאן. מתני' דלעיל בקטן שלא הגיע לכלל שנים וכשהביא שתי שערות דלקטן כה''ג תובעין וכאן במתני' דהכא כשלא הביא שתי שערות וקתני לישנא דמקבלין גם אנשים ועבדים משום קטנים דקחשיב להו בחדא בבא:
משנה: אַף עַל פִּי שֶׁאָֽמְרוּ אֵין מְמַשְׁכְּנִין נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים אֲבָל אִם שָֽׁקְלוּ מְקַבְּלִין מִיָּדָם. הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁשָּֽׁקְלוּ אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְאֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן קִינֵּי זָבִין וְקִינֵּי זָבוֹת וְקִינֵּי יוֹלְדוֹת וְחַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. זֶה הַכְּלָל כָּל שֶׁהוּא נִידָּר וְנִידָּב מְקַבְּלִין מִיָּדָן. כָּל שֶׁאֵין לֹא נִידָּר וְלֹא נִידָּב אֵין מְקַבְּלִין מִיָּדָן. וְכֵן מְפוֹרָשׁ עַל יְדֵי 5a עֶזְרָא לֹא לָכֶם וְלָנוּ לִבְנוֹת בַּיִת לֵאלֹהֵינוּ: וְאֵילּוּ חַייָבִין בַּקּוֹלָּבּוֹן לְוִייִם וְיִשְׂרְאֵלִים וְגֵרִים וַעֲבָדִים מְשׁוּחְרָרִין. אֲבָל לֹא כֹּהֲנִים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא עֲבָדִים וְלֹא קְטַנִּים. הַשּׁוֹקֵל עַל יַד הָעֶבֶד עַל יַד הָאִשָּׁה עַל יַד הַכֹּהֵן עַל יַד הַקָטָן פָּטוּר. עַל יָדוֹ וְעַל יַד חֲבֵרוֹ חַייָב בְּקוֹלָּבּוֹן אֶחָד. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שְׁנֵי קוֹלָּבּוֹנוֹת. נָתַן סֶלַע לִיטּוֹל שֶׁקֶל חַייָב שְׁנֵי קוֹלָּבּוֹנוֹת: הַשּׁוֹקֵל עַל יַד עָנִי ועַל יַד שְׁכֵינוֹ עַל יַד בֶּן עִירוֹ פָּטוּר אִם הִלְווָם חַייָב. הָאַחִין הַשּׁוּתָפִין שֶׁחַייָבִין בַּקּוֹלָּבּוֹן פְּטוּרִין מִמַּעֲשֵׂר בְּהֵמָה וְשֶׁחַייָבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה פְּטוּרִין מִן הַקּוֹלָּבּוֹן. כַּמָּה הוּא קוֹלָּבּוֹן מָעָה כֶּסֶף דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר וַחֲכָמִים אוֹמְרִים חֲצִי מָעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
האחין השותפין. כך היא הגי' כאן בכל הספרים ובבכורות פרק ט' הגירסא האחין והשותפין ופירושו האחין שחלקו בכספים שהניח להן אביהן וכן השותפין שנשתתפו במעות ועירבום ביחד ועדיין לא נשתנו המעות שלא הוציאום חייבין הן בקלבון ופטורין ממעשר בהמה כגון שחלקו האחים וחזרו ונשתתפו בבהמות לגדלם ולפטמן או השותפין שנשתתפו בבהמות דכתיב גבי בכור יהיה לך ומוקמי' האי קרא במעשר בהמה ודרשינן יהיה לך ולא של שותפות:
וכשפטורין הן מקלבון. כגון שלא חלקו בשל אביהם כלום שאז ממון אביהם בחזקתו עומד והרי זה כאב ששקל ע''י בניו וע''י שכניו שפטור הוא מקלבון וחייבין הן במעשר בהמה דדרשינן יכול אפי' קנו מתפיסת הבית של אביהם ת''ל יהיה מ''מ. וכן השותפין כשחייבין במעשר בהמה כגון שנשתתפו במעות וקנו בהמות ממעות השותפות חייבין הן במעשר שהרי ברשותן נולדו והרי הן כאיש אחד ופטורין הן מקלבון שהרי נשאו ונתנו במעות השותפות ונשתנה עין המעות:
מעה כסף. אחד מכ''ד בסלע שהסלע ד' דינרין הדינר שש מעה כסף ומשקל המעה ט''ז שעורות בינוניות:
וחכ''א חצי מעה. אחד ממ''ח בסלע והלכה כחכמים:
ואם הלוום. שנתן להם בדרך הלואה עד שיחזירו לו אם תשיג ידם הרי זה כשנים ששקלו וחייב בקלבון:
מתני' השוקל על יד עני וכו'. כלו' ששקל בשבילו ובשביל העני או שכינו וכו' שנתן להם במתנה פטור מן הקלבון שהרי זה נתן חצי שקל במתנה כדי להרבות בשקלים:
על ידו ועל יד חבירו. וזהו כדפרישית שנתן שקל שלם בשבילו ובשביל חבירו שהלווהו חייב בקלבון אחד אבל אם נותן הוא מחצית השקל שקצוב בתורה פטור הוא מן הקלבון דכתיב זה יתנו כזה יתנו ולא יותר:
השוקל על ידי כהן וכו'. שנתן שקל שלם עליו ועל ידי הכהן או ע''י אשה וכו' פטור הוא מקלבון ואע''ג דאיהו בר חיובא הוא הואיל ושקל ג''כ בשביל בר פטורא פטור:
אבל לא כהנים וכו'. דמכיון דלאו בני חיובא נינהו להיות ממשכנין אותן על השקלים פטורין הן מקלבון אם שנים מהן נתנו שקל שלם:
מתני' ואלו חייבין בקלבון. לשון קל בון הוא וזהו דבר מועט שמוסיפין על מחצית השקל לפי שחצי השקלים הכל צריכין להם שיתן כל אחד ואחד חצי שקל שהוא חייב ומפני כך כשהיה אדם הולך אצל השלחני ומצרף השקל בשני חצאין נותן לו תוספת על השקל ואותה התוספת נקראת קלבון ולפיכך שנים שנתנו שקל שלם על שניהם חייבין בקלבון כדקתני לקמן:
וכן הוא מפורש על ידי עזרא. כשרצו הכותיים לסייע אותם ושלחו ואמרו להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם השיבו להם לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלים ולמדו מכאן שלבדק הבית אין מקבלין כלל מהם ולא לבדק חומות ירושלים:
זה הכלל כל שהוא נידר ונידב מקבלין מידן. האי אתיא כמ''ד דדריש איש איש לרבות את הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל ואין לי אלא עולה דכתיבא בהאי קרא אשר יקריבו לה' עולה שלמים מנין ת''ל לכל נדריהם מנין לרבות העופות והמנחות והיין ולבונה והעצים ת''ל לכל נדריהם ולכל נדבותם אבל הלכה כמ''ד אין מקבלין מהן אלא עולות נידר ונידב בלבד ועולות העוף בכלל אבל אין מקבלין מהן שאר קרבנות כלל ונכרי שהביא שלמים מקריבין אותן עולות מפני שהנכרי לבו לשמים:
הנכרי והכותי וכו' ואין מקבלין מידן קיני זבין וכו'. בגמרא מוקי לה דהך סיפא אכותים קאי דאין זבים וזבות בנכרים דלא נהיגי בהן:
מתני' אע''פ שאמרו וכו' אם שקלו מקבלין מידם. ובגמ' מדייק הכא הא לתבוע אין תובעין אותן ורמי עליה מדיוקא דמתני' דלעיל בהלכה ג' ומשני:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source