Vayedaber

Shekalim

Daf 31b

משנה: כָּל הָרוּקִּין הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם טְהוֹרִין חוּץ מִשֶּׁל שׁוּק הָעֶלְיוֹן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר בִּשְׁאָר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה שֶׁבָּאֶמְצַע טְמֵאִין שֶׁבַּצְּדָדִין טְהוֹרִין. וּבִשְׁעַת הָרֶגֶל שֶׁבָּאֶמְצַע טְהוֹרִין שֶׁבַּצְּדָדִין טְמֵאִין שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁהַמּוּעָטִין מִסְתַּלְּקִין לַצְּדָדִין׃ כָּלַ הַכֵּלִים הַנִּמְצָאִין בִּירוּשָׁלַיִם דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה טְמֵאִין וְדֶרֶךְ עֲלִיָּה טְהוֹרִין שֶׁלֹּא כִּירִידָתָן עֲלִייָתָן דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כּוּלָּן טְהוֹרִין חוּץ מִן הַסַּל וְהַמַּגְרֵיפָה הַמְיוּחָדִין לַקְּבָרוֹת׃ סַכִּין שֶׁנִּמְצֵאת בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. קוֹפִיץ בֵּין בָּזֶה וּבֵין בָּזֶה שׁוֹנֶה וּמַטְבִּיל. חָל אַרְבָּעָה עָשָׂר לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שׁוֹחֵט בָּהּ מִיָּד. בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר שׁוֹחֵט כָּהּ מִיָּד. נִמְצֵאת קְשׁוּרָה לְסַכִּין הֲרֵי זוֹ כַּסַּכִּין׃

Traduction

Toute salive trouvée à Jérusalem est présumée provenir d’un homme pur (230)''Contrairement à ce qui est admis pour l'extérieur. Cf. tr. Toharot 4, 5; B., Pessahim 19b.'', sauf au marché supérieur (lieu isolé, où se rendaient parfois les blennorragiques). Tel est l’avis de R. Meir. R. Yossé dit: dans le cours ordinaire de l’année, ceux qui sont au milieu sont supposés impurs, et ceux qui se tiennent aux abords sont supposé purs. Au moment des grandes fêtes, au contraire, où il y a beaucoup d’Israélites présents, tous ceux qui vont au milieu sont purs, et ceux de côtés sont impurs, car alors le petit nombre marche sur les côtés. Pour tout vase trouvé à Jérusalem, s’il est trouvé sur la voie descendant au bain, on le suppose impur; si au contraire il est sur la voie ascendante, il est pur, car la descente ne ressemble pas à la montée. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Yossé, tout est pur (sans tenir compte du doute), sauf les paniers, pelles et râteaux, destinés spécialement à ramasser des ossements de morts (pour les transports). Si le 14 Nissan on trouve un couteau (quoique douteux), on peut s’en servir de suite pour égorger l’agneau pascal; si c’est le 13 (il reste le temps de pourvoir au doute), on renouvellera l’action de le tremper au bain. Pour la hache, quelque soit le jour, il faudra la retremper. Si le 14 Nissan se trouve être un samedi (jour où la purification est interdite), on peut l’employer de suite à l’égorgement, et il en est de même si c’est le 15 Nissan. Si la hache se trouve attachée au couteau, on observera à son égard juste la même règle que le couteau.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כל הרוקין הנמצאים בירושלים טהורין. ולא מחזקינן להו ברוקו של זב וזבה שהן מטמאין דאלו בשאר מקומות גזרו על ספק רוקין כדתנן בפ''ד דטהרות דשמא רוק זב וזבה הוא ומטמא במגע ובמשא לטמא אדם לטמא בגדים כדתנן בפ''ק דכלים וס''ל לר' מאיר דבירושלים לא גזרו על ספק רוקין חוץ משל שוק העליון כדמפרש טעמיה בגמרא לפי שקצרן של עכו''ם היה שם וזהו מקום הכביסה שלהן וחכמים גזרו על הנכרים שיהו כזבין לכל דבריהן ורוקן טמא ומפני ששם היו הנכרים מצויין גזרו באותו שוק על ספק רוקן:

רבי יוסי אומר. אף בכל ירושלים יש הפרש ובשאר ימות השנה את שבאמצע הדרך טמאין ואת שבצדדים טהורין לפי שיש הרבה טמאין ואותן הטהורים הנזהרים ליגע בהן מסתלקין לצדדין אבל בשעת הרגל שמסתמא כל ישראל טהורים ברגל והן מרובין הולכין הן באמצע הדרך לפיכך את שבאמצע טהורין והנמצאים בצדדים בשעת הרגל טמאין לפי שהטמאים ברגל מועטין הן ופורשין הן לצדי הדרכים והלכה כר' יוסי:

מתני' כל הכלים וכו' דרך ירידה לבית הטבילה. שהיו שם שני דרכים אחד כשהיו יורדין למקוה יורדים בו ובדרך השני עולים בו כדי שלא יגעו הטמאים היורדין בטהורים העולים ואם נמצאו בדרך ירידה טמאין הן לפי שנפלו מיד המביאין לבית הטבילה והנמצא דרך עליה טהורין שלא כירידתן עלייתן כדאמרן:

רבי יוסי אומר כולן טהורין. שלא גזרו על ספק כלים בירושלים והלכה כר' יוסי:

חוץ מן הסל והמגריפה. שגורפין העצמות של מתים וכונסין אותן להסל. ובנוסחת המשניות גריס נמי המריצה ונראה שחסר כאן בדפוס דבגמ' מייתי לה והוא כלי שרוצצין ומשברין בו העצמות כשרוצין להכניסן בסל ולהוליכן ממקום למקום:

מתני' סכין שנמצאת בארבע עשר. בניסן ובירושלים דאע''ג דלא גזרו על ספק כלים בירושלים וכרבי יוסי במתני' דלעיל מכל מקום על הסכינים שהן לשחיטת קדשים גזרו מפני חומרת הקדשים ודוקא בשאר ימות השנה אבל הנמצא בי''ד מסתמא הטבילוה הבעלים מאתמול כדי שיהא לה הערב שמש ותהא ראויה לשחוט בה היום פסחו ולפיכך לא גזרו על הסכין שנמצאת ביום זה ושוחט בה מיד:

בשלשה עשר שונה ומטביל. שהנמצא בשלשה עשר איכא למימר שעדיין לא נטהרה דסמכו הבעלים שיש עדיין שהות ביום להטבילה ויהיה לה הערב שמש ולמחר ישחוט בה ומפני שסכין זו יש עליה ג''כ ספק טומאת מת וצריכה הזאה שלישי ושביעי אלא דהזאה הראשונה מסתמא כבר הזו הבעלים עליה כדי שתוכל להטהר ותהא ראויה בי''ד והואיל ואין זה אלא ספק לפיכך עשו חכמים ליום י''ג כאלו היום יום שביעי שלה ושונה ומזה עליה ומטבילה ולמחר שוחט בה:

וקופיץ. שהוא כמו סכין גדול ועשוי לחתוך בו בשר ולשבר עצמות:

בזה ובזה שונה ומטביל. לפי שאין הקופיץ ראוי אלא לחגיגה ששבירת העצם מותר בה וטעמא דלא תלינן גם בקופיץ שכבר הטבילוהו קודם י''ד שיהא ראוי לחגיגת י''ד מוקי לה התם בגמרא דמיירי שיש כאן ספק אם יבוא חגיגה עם הפסח או לא וכגון שהיה הנשיא גוסס בי''ג ואם ימות יהיו כל הצבור טמאים שהכל מתעסקים בו ויהיה קרב הפסח בטומאה ואז אין מביאין חגיגה עמו וכדתנן בפ''ו דפסחים והא דתלינן בסכין הנמצא בי''ד שכבר טבלו אותה היינו טעמא דגבי סכין חד ספיקא הוא דשמא ימות הנשיא ושמא לא ימות ויעשו הפסח בטהרה ולפיכך אמרינן דהבעלים הטבילוהו בי''ג כדי שיהא מוכן לשחוט בו בי''ד אם יעשה הפסח בטהרה אבל גבי קופיץ איכא תרי ספיקי חדא שמא ימות הנשיא ויעשה הפסח בטומאה ולא יצטרך להקופיץ שאין מביאין חגיגה עם הפסח הבא בטומאה ואידך שאף אם לא ימות הנשיא ויעשה הפסח בטהרה אכתי יש ספק שמא לא יבא חגיגה עמו דשמא יהא הפסח בא במרובה דג''כ אין חגיגה באה כדתנינן שם והלכך חיישינן דמכח הנך תרי ספיקי לא חששו הבעלים להטבילו ולפיכך בין בי''ג בין בי''ד שונה ומטביל:

חל י''ד להיות בשבת שוחט בה מיד. הא קמ''ל דלא אמרינן כיון דשבת הוא לא נשחט בה מספק דשמא טמאה הוא ונמצא שנטמא הפסח ומחלל שבת שלא במקום מצוה:

בחמשה עשר. הנמצא בט''ו שוחט בה מיד הא קמ''ל דטעמא מפני שבי''ט חזקת כל הכלים שהן טהורין לפי שהכל יודעין שהזאה וטבילה אסורה בי''ט ומטבילין את הכל מקודם ולפיכך אף הנמצא בשאר י''ט שוחט בה מיד:

נמצאת קשורה לסכין. מפרש בגמרא דעל הסכין קאי כל סכין הנמצאת קשורה לסכין הרי זה כמותה ואם סכין זו בחזקת טהרה אף האחרת טהורה ואם טמאה טמאה וזהו בין בי''ט בין בשאר הימים:

רִבִּי יוֹסֵה אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. מָה. שְׁלֵימָה בְשַׁחֲרִית וּשְׁלֵימָה בֵין הָעַרְבָּיִם. אוֹ מֶחֱצָה בְשַׁחֲרִית וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. [אוֹ שְׁלֵימָה בְשַׁחֲרִית וּבְטֵילָה בֵין הָעַרְבָּיִם.] כַּד תְּהֵא פְשִׁיטָא לֵיהּ. שְׁלֹשֶׁת לוּגִין מָה הֵן. שְׁלֹשֶׁת לוּגִין בְּשַׁחֲרִית וּשְׁלשֶׁת לוּגִין בֵּין הָעַרְבָּיִם. אוֹ לוֹג וּמֶחֱצָה בְשַׁחֲרִית וְלוֹג וּמֶחֱצָה בֵין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. אוֹף הָדָא צְרִיכָה לֵיהּ שְׁנֵי קְמָצִין מָה הֵן. שְׁנֵי קְמָצִין בְּשַׁחֲרִית וּשְׁנֵי קְמָצִין בֵּין הָעַרְבָיִם. אוֹ קוֹמֶץ אֶחָד בְּשַׁחֲרִית וְקוֹמֶץ אֶחָד בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כְּלוּם לָֽמְדוּ לַקוֹמֶץ לֹא מִמִּנְחַת חוֹטֵא. מַה לְהַלָּן שְׁנֵי קְמָצִין אַף כָּאן שְׁנֵי קְמָצִין. מַה תַמָּן צְרִיכָה לֵיהּ. אַף הָכָא צְרִיכָה לֵיהּ. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. כְּלוּם לָֽמְדוּ שְׁלֹשֶׁת לוּגִין לֹא מִתָּמִיד שֶׁלְבֵּין הָעַרְבָּיִם. מַה לְהַלָּן שְׁלֹשֶׁת לוּגִין. אַף כָּאן שְׁלשֶׁת לוּגִין. [וּמַה] 31b תַמָּן צְרִיכָה לֵיהּ. (וְהָכָא פְשִׁיטָא) [אַף כָּאן צְרִיכָה] לֵיהּ.

Traduction

R. Yossa dit que R. Yohanan demanda: faut-il entendre l’expression ''offrande complète'' de la Mishna en ce sens qu’elle devra être entière le matin et entière le soir, ou sera-t-elle seulement entière le matin, en supprimant celle du soir? En admettant qu’il y aura deux mesures complètes, comme il est écrit (ib.): une offrande perpétuelle…, qu’en sera-t-il de la libation des 3 lougs, accompagnant l’épha? Y aura-t-il 2 fois la libation complète, matin et soir, ou sera-t-elle seulement d’un loug 1/2 chaque fois? Enfin, dit R. Hiskia, on peut encore poser la question suivante, à l’égard des deux poignées d’encens à faire fumer (227)B., Menahot 51a. en même temps que les offrandes? Au cas où elles devront être entières chaque fois, seront-elles accompagnées de deux poignées, ou d’une seule le matin et une le soir? Puisque, pour cette poignée, répond R. Yossé, on a tiré une déduction de la règle concernant les pains de proposition (228)''Le texte a par inadvertance '''' offrande du pécheur '''', expression rectifiée par les commentaires. Cf. ci-dessus, (6, 5).'', aussi bien que pour ces derniers il faut deux poignées, il en faudra autant au présent cas. Il n’en est rien, répliqua R. Hiskia, le devoir d’offrir 3 lougs pour les libations n’a-t-il pas été déduit de la règle concernant le sacrifice quotidien de l’après-midi? Pour l’un comme pour l’autre, faut-il 3 lougs? En effet, dans l’un et l’autre cas que la question a été posée (non résolue).

Pnei Moshe non traduit

רבי יוחנן בעי. הא דקתני ושלימה היתה קריבה מה הוא שלימה דקאמר אם שלימה דקאמר אם שלימה בשחרית וכן בין הערבים או מחצה בשחרי' ומחצה בין הערבים ושלימה דקאמר שלא יחסרו ממה שכ''ג בעצמו היה מקריב הוא עשרון שלם ולעולם ההקרבה הוא מחצה ומחצה או דלמא שלמה שחרית ובטילה בין הערבים והיינו דבאותו יום שמת אחר שהקריב מחצה בשחרית תהיה בטלה לגמרי היום ולא יקריבו כלום בין הערבים ולמחר בשחרית ישלימו זה ותהיה קריבה שלימה עשרון אחד:

כד תהא פשיטא ליה וכו'. רבי יוסי קאמר לה דהכי בעי ר' יוחנן בענין מנחת כ''ג דמתני' בהעשרון סולת שלו דבה כתיבא הכי עשירית האיפה סולת מנחה. מחציתה בבקר וגו' ולמה לא מיבעיא ליה לענין הנסכים של מנחתו דלעשרון סולת צריך שלשת לוגין וזהו רביעית ההין ומה הן עכשיו אם שלשה לוגין בשחרית ועוד שלשת לוגין בין הערבים דבנסכים לא מחלק הכתוב או דלמא לוג ומחצה וכו' כמו דמחלקינן העשרון סולת ואם פשיטא ליה הא נוכל לפשוט לאידך:

אמר רבי חזקיה אוף הדא צריכא ליה. כמו דמיבעי ליה לענין העשרון סולת ה''נ מיבעי ליה גם לענין הנסכים וכהאי בעיא גופה:

שני קמצים מה הן. ועוד קא מיבעיא ליה היאך נוהג בקמצים של מנחה זו והן של לבונה אם שני קמצים וכו':

כלום למדו לקומץ אלא ממנחת חוטא. דגבי קרבן עולה ויורד וכו'. ונראה דט''ס הוא דמה שייך לבונה גבי מנחת חוטא דלא ישים עליה וגו' כתיב וכדתנינן בפ''ה דמנחות מנחת חוטא ומנחת קנאות לא שמן ולא לבונה אלא דכצ''ל כלום למדו לקומץ לא מלחם הפנים. וכדאמרינן הכי בפרק דלעיל בהלכה ה' דקומץ לבונה שחסר דפסול מלבונה דלחם הפנים ילפינן ומה להלן שני קמצים לשני בזיכין אף כאן בחביתי כ''ג שני קמצים לבונה:

והשיב לו רבי חזקיה מה תמן צריכא ליה וכו'. דבתרווייהו קא מיבעי להו דשמא התם נמי בחד קומץ לחוד סגי:

אמר רבי חזקיה. לרבי יוסי ולדידך דמיבעי לך לענין שלשת לוגין נימא דכלום למדו לשלשת לוגין נסכים לעשרון לא מתמיד של בין הערבים דכתיב גביה ונסכו רביעית ההין א''כ מה להלן שלשת לוגין לעשרון סולת אף כאן שלשת לוגין לעשרון ולא תחלק אותן והשיב לו ר' יוסי ואני אומר ומה תמן צריכא ליה אוף כאן צריכא לי' דאימא לך דבתמיד של בין הערבים גופיה נמי מספקא לן אם רביעית ההין לנסכו לבדו או לשל שחרית ושל בין הערבים:

רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בְּדִין הָיָה שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. וְהֵן גָּֽזְרוּ שֶׁלֹּא יִמְעֲלוּ בָהּ. וְהָא תַנֵּי חַטָּאת. מְלַמֵּד שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ. [בָּהּ מוֹעֲלִין] וְאֵין מוֹעֲלִין בַּאֲפָרָהּ. אָמַר רִבִּי אָבָּהוּ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מִשְׁתַּקְשְׁקִין בָּהּ וְנוֹתְנִין אוֹתָהּ גַּבֵּי מַכּוֹתֵיהֶן וְגָֽזְרוּ שֶׁיִּמְעֲלוּ בָהּ. כֵּיוָן שֶׁנִּגְדְּרוּ גָּֽזְרוּ שֶׁלֹּא יִמְעֲלוּ בָהּ.

Traduction

Ce n’est pas une prévarication d’user des cendres'' est-il dit, etc. R. Simon b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: il serait juste en principe que ce soit une prévarication, mais par décision rabbinique il a été admis que les prêtres ne seraient pas blâmés d’en user. —Mais de ce que la vache rousse est nommée sacrifice expiatoire, ne résulte-t-il pas que c’est commettre une prévarication de tirer partie de cette victime? C’est vrai pour le sacrifice même, non pour les cendres. Or; dit R. Abahou, en principe, les prêtres en abusaient et se servaient des cendres pour guérir des plaies; on établit donc la règle que c’est une prévarication d’en user. —Mais comme à la suite de cette décision les prêtres s’en éloignaient par trop (et s’abstenaient même d’y toucher en cas de doute), les rabbins rétablirent leur arrêt permettant d’en user (229)Suit une phrase reproduite de ci-dessus, § 1.

Pnei Moshe non traduit

גמ' בדין היה שימעלו בה. באפרה דחטאת קרייה רחמנא ועדיין לא נעשית מצותה באפרה והן גזרו בלא ימעלו בה שלא יהו פורשין מספק הזאות ופריך והא תני וכו' אלמא מדאורייתא אין מועלין באפרה ומשני רבי אבהו בראשונה היו משתקשקין בה ומבזין ומזלזלין בה כאדם המשתקשק במים ונותנין וכו' כיון שנגדרו כשראו שהן גודרין עצמן ביותר מדאי ופורשין מספק הזאות חזרו וגזרו שלא ימעלו בה וכדפרישית במתני' דשתי תקנות הוו:

הָאִשָּׁה הַזֹּאת בַּמֶּה הִיא מִתְכַּפֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יִצְחָק. תְּנַיי בֵית דִּין הוּא חַמְסַפֵּק אֶת הַקִּינִּים מְסַפֵּק אֶת הַפְּסוּלוֹת וְאֵת הָאוֹבְדוֹת׃

Traduction

Pnei Moshe non traduit

האשה הזאת במה היא מתכפרת. לעיל בריש הפרק גריס להא ושאלה זו התם הוא דשייכא גבי הא דתנינן בין קינין לגוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה והאשה הזאת שהביאה דמי קן שלה לחובתה ונתנוהו להשופר ונפלו המעות ונמצאו שם ואם יפלו לגוזלי עולה במה היא מתכפרת ומשני התם רבי יצחק תנאי ב''ד הוא וכו' ואת האובדות כמו שמספק את הפסולות ואיידי דאיירי מזה במתני' מייתי לה לכולה מילתא נמי הכא:

הדרן עלך פרק מעות שנמצאו

Shekalim

Daf 32a

הלכה: כָּל הָרוּקִּין כול'. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קַצְרָן שֶׁלְגּוֹיִם הָיָה שָׁם. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. 32a עֲרוּדוֹת הָיוּ נוֹחֲרִין בִּירוּשָׁלִַם וְהָיוּ עוֹלֵי רְגָלִים מִשְׁתַּקְּעִין בַּדָּם עַד אַרְכּוּבוֹתֵיהֶן. [וּבָאוּ לִפְנֵי חֲכָמִים וְלֹא אָֽמְרוּ לָהֶם דָּבָר.] רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. קַצְרָן שֶׁלְגּוֹיִם הָיָה שָׁם.

Traduction

Au marché supérieur, dit R. Abin au nom de R. Josué b. Levi, il y avait une place réservée pour servir de lavoir aux païens (et tout ce qui émane d’eux est impur). R. Hanina dit (231)B., Menahot 108b.: on tuait les onagres à Jérusalem (pour servir des aliments aux lions du roi), et il en résultait un tel écoulement de sang, que les israélites, arrivant à la capitale lors des grandes fêtes, y enfonçaient jusqu’aux chevilles. Ils arrivaient en cet état devant les sages, qui ne pouvaient pas leur adresser le moindre reproche. Aussi, dit R. Simon b. Aba, on établit (à cet effet) le lavoir des païens isolément –

Pnei Moshe non traduit

גמ' קצרן של עכו''ם היו שם. בשוק העליון שהוא מקום הכביסה שלהן וכדפרישית במתני':

ערודות. מין פרדות:

היו נוחרין בירושלים וכו'. ומי היו שעשו כן וקאמר רבי חנינא ג''כ עלה קצרן של עכו''ם היה שם בשוק העליון ואותן הנכרים היו נוחרין אותן:

רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְפִרְדָה מִשֶּׁלְבֵּית רִבִּי שֶׁמֵּתָה וְטִיהֲרוּ אֶת דָּמֶיהָ מִשֵׁם נְבֵילָה. רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁאִיל לְרִבִּי סִימוֹן. עַד כַּמָּה. וְלֹא אַגִּיבֵיהּ. שְׁאִיל לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אָמַר לֵיהּ. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִיכֵּן טָמֵא וּבְאַשׁ לְרִבִּי לָֽעְזָר דְּלָא חֲזַר לֵיהּ רִבִּי סִימוֹן שְׁמוּעֲתָא. רַב בֵּיבַי הֲוָה יְתִיב מַתְנֵי הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִיכֵּן טָמֵא. וּבְעִט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְרִיקָן. בְּגִין דְּהוּא שְׁאַל לָךְ אַתְּ בָּעִיט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. [בְּגִין] דְלָא הֲווָת דַּעְתִּי בִּי. דְּאָמַר רִבִּי חָנִין. וְהָי֣וּ חַיֶּ֔יךָ תְּלוּיִים לְךָ֖ מִנֶּגֶ֑ד. זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ לוֹ חִיטִּים לַשָּׁנָה. וּפָֽחַדְתָּ֙ לַיְ֣לָה וְיוֹמָ֔ם. זֶה שֶׁהוּא לוֹקֵחַ מִן הַסִּידָקִי. וְלֹ֥א תַֽאֲמִ֖ין בְּחַיֶּ‍ֽיךָ׃ זֶה שֶׁהוּא לּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטָר. וַאֲנָא סְמִיךְ לְפַלְטֵירָא. מַאי כְדוֹן. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּתִירָא עַל דַּם נְבֵלוֹת שֶׁהוּא טָהוֹר. מָהוּ טָהוֹר. טָהוֹר מִלְּהַכְשִׁיר. הָא לְטַמּוֹת מְטַמֵּא. תַּמָּן תַּנִּינָן. דַּם הַשֶּׁרֶץ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ. מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר. וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ׃ אֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ שִׁיעוּר טוּמְאָתוֹ. אֲבָל דָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵף. מָאן דְּאָמַר טָמֵא. כְּרִבִּי יְהוּדָה. וּמָאן דְּאָמַר טָהוֹר. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בָּתִירָה. אָמַר לֵיהּ רַב אֲבוּדָמָא נְחוּתָא. וְיָאוּת. רִבִּי יוּדָה מוֹדִייָנֵיהּ דְּנָשִׂייָא הֲוָה.

Traduction

vide

Pnei Moshe non traduit

מעשה בפרידה של בית רבי וכו'. גרסינן להאי מילתא לעיל בפרק המוציא יין בהלכה א' עד ר' יודא מוריינא דנשיא הוה ע''ש ותמצא מבואר:

לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. לֹא גָֽזְרוּ עַל הָרוּקִּים שֶׁבִּירוּשָׁלִַם. [הָא אִיתְמַר] עֲלֵיהּ. רִבִּי אַבִּין בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. קַצְרָן שֶׁלְגּוֹיִם הָיָה שָׁם. בִּשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה הַטְּמֵאִים הוֹלְכִין שִׁיבּוֹלֶת וְהַטְּהוֹרִין מִהַלְּכִין מִן הַצַּד. וְהַטְּהוֹרִין מִהַלְּכִין סְתָם וְהַטְּמֵאִים אוֹמְרִים לָהֶם. פְּרוּשׁוּ. בִּשְׁעַת הָרֶגֶל הַטְּהוּרִין מִהַלְּכִין שִׁיבּוֹלֶת וְהַטְּמֵאִין מִהַלְּכִין מִן הַצַּד. וְהַטְּמֵאִים מִהַלְּכִין סְתָם וְהַטְּהוֹרִין אוֹמְרִין לָהֶן. פְּרוּשׁוּ.

Traduction

Pourquoi la Mishna fait-elle une exception pour le marché supérieur, et, d’autre part, R. Abahou dit-il au nom de R. Yossé b. Hanina que les Rabbins n’ont fixé aucune prescription d’interdit (233)B., Pessahim 19b., à l’égard des salives à Jérusalem? Pour cet emplacement spécial, R. Abin au nom de R. Josué b. Lévi a dit qu’il était réservé au lavoir des païens. Aux jours ordinaires de l’année, les impurs suivant le milieu de la voie et les gens purs se rangent de côté; et si ces derniers suivent leur chemin ordinaire, sans faire attention aux impurs, ceux-ci leur diront de s’écarter (pour éviter tout contact fâcheux). Lors des grands fêtes, ce sont au contraire les gens purs en grand nombre qui occupent le milieu de la voie, et les impurs vont de côtés; si ces dernière s’oubliant suivent leur chemin ordinaire, les gens purs leur disent de s’écarter.

Pnei Moshe non traduit

לא כן אמר רבי אבהו וכו'. והא במתני' שמעינן מיהת דגזרו ומשניהא איתמר עלה וכו' כדלעיל:

בשאר ימות השנה הטמאין מהלכין שיבולת. כלומר באמצע השביל ובדרך השוה והטהורין וכו':

והטהורין מהלכין סתם. כלומר כשהן מהלכין סתם ואין נזכרים מעצמן להיות פורשין הטמאין אומרים להן פירשו מן הדרך שלא תיטמאו ואין הטהורים מצוין באמצע הדרך ובשעת הרגל וכו' וכדפרישית במתני':

גמ' לא כן אמר ר' אבהו וכו' לא גזרו וכו'. ומי נימא דלא אמר רבי יוחנן אלא אליבא דרבי יוסי דמתני' ומשני דר''מ נמי מודה בשאר מקומות שבירושלים לא גזרו ושאני הכא דמכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכיח על עצמן שטמאין הן ובירידתו לבית הטבילה נפלו הימנו:

לֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא גָֽזְרוּ עַל הַכֵּלִים שֶׁבִּירוּשָׁלִַם. מִכֵּיוָן שֶׁנִּמְצְאוּ דֶּרֶךְ יְרִידָה לְבֵית הַטְּבִילָה נַעֲשׂוּ הוֹכִיחַ.

Traduction

Pour tout vase trouve à Jérusalem, dit la Mishna, on distingue la provenance''. Mais R. Abahou au nom de R. Yohanan n’a-t-il pas déclaré que les sages n’ont pas établi de prescription d’interdit au sujet des vases trouvés à Jérusalem (malgré le doute)? C’est que, si on les trouve dans la direction menant au bain, il y a là une preuve évidente d’impureté.

אַבָּא שָׁאוּל הָיָה קוֹרֵא אוֹתָן צִיפּוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר צִיפּוֹרֶן. שֶׁהוּא דוֹמֶה לַצִּיפוֹרֶן. מָאן דְּאָמַר מְרִיצָה. שֶׁהִיא מְרִיצָה אֶת הָאֶבֶן [לְבֵית הַקְּבָרוֹת.]

Traduction

Aba-Saül appelait le râteau (le dernier des ustensiles funéraires cités dans la Mishna) une griffe, parce qu’il en a un peu la forme; selon une autre version, c’est un instrument servant à pousser les pierres sur les tombes. – ''Quant à la hache attachée au couteau, etc.''.

Pnei Moshe non traduit

אבא שאול היה קורא אותן. לכלי המריצה דמתני' צפורן כדמפרש מפני שהוא דומה לצפורן שחלקה כצפורן ומ''ד מריצה על שם שהיא מריצה את האבן לבית הקברות מפני שבכלי זה מחליקין האבנים ועושין מחצב וכן נפש על בית הקברות:

תַּנֵּי. הַסַּכִּין קְשׁוּרָה לוֹ הֲרֵי זוֹ כְמוֹתָהּ.

Traduction

On a enseigné qu’en ce cas, elle est en tout semblable au couteau.

Pnei Moshe non traduit

גמ' תני הסכין קשורה לו הרי זו כמותה. לפרש סיפא דמתני' קאי נמצאת קשורה לסכין וכו' וכדפרישית במתני':

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source