Shekalim
Daf 30b
אָמַר רִבִּי יָסָא. 30b עַד דַּאֲנָא תַמָּן שְׁמָעִית קָל רַב יְהוּדָה שְׁאַל לִשְׁמוּאֵל. הִפְרִישׁ שִׁקְלוֹ [וָמֵת]. אֲמַר לֵיהּ. יִפְּלוּ לִנְדָבָה. מוֹתַר עֲשִׂירִית הָאֵפָה שֶׁלּוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. יִפְּלוּ לִנְדָבָה
Traduction
⁠—Mais, objecta R. Yossé à R. Jacob b. Aha, n’est-ce pas produire sciemment un échange d’attributions (de convertir ce qui est peut être un sacrifice de paix en un holocauste)? Non, fut-il répondu, ce n’est pas une infraction volontaire, puisque la convention juridique l’autorise –
Pnei Moshe non traduit
גמ' עד דאנא תמן וכו'. כל זה כתוב הוא לעיל פרק ג' בהלכה ה' עד רבי אלעזר אומר יפלו לנדבה ושם פרשתי והובא זה ג''כ לעיל בריש פרקין:
עֲשִׂירִית הָאֵיפָה שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל. [רִבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר.] חוֹצֶה אוֹתָהּ וְאַחַרְכָּךְ מְקַדְּשָׁהּ. רִבִּי שִֽׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מְקַדְּשָׁהּ וְאַחַר כָּךְ חוֹצֶה אוֹתָהּ. מַתְנִיתא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. מַקְרִיב מֶחֱצָה וּמֶחֱצָה אָבֵד. פָּתַר לָהּ. שֶׁכֵּן אֲפִילוּ מָעוֹת יֵלְכוּ לְיַם הַמֶּלַח. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי שִֽׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נִמְצְאוּ שְׁנֵי חֲצָיִין קְרֵיבִין וּשְׁנֵי חֲצָיִין אֲבֵידִין. וְתַנֵּי עֲלָהּ. מֶחֱצָה זֶה רִאשׁוֹן מֶחֱצָה שֵׁינִי תוּעֲבַר צוּרָתוֹ וְיֵצֵא לְבֵית הַשְּׂרֵיפָה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עִשָּׁרוֹן מְקַדֵּשׁ. כְּשֶׁהַכֹּהֵן מִתְקָּרֵב תְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה מֵבִיא עֲשִׁירִית שֶׁלּוֹ וְעוֹבְדָהּ בְיָדוֹ. אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל וְאָחָד כֹּהֵן הֵדְיוֹט שֶׁעָֽבְדוּ עַד שֶׁלֹּא הֵבִיאוּ עֲשִׂירִית הָאֵפָה שֶׁלָּהֶם עֲבוֹדָתָם כְּשֵׁירָה. רִבִּי מָנָא בָעֵי מֵימַר. בּוֹ בַיּוֹם נִתְקָרֵב כַּתְּחִילָּה לָעֲבוֹדָה. בּוֹ בַיּוֹם נִתְמַנֶּה לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל. מֵבִיא שְׁתַּיִם. אַחַת לְחִינּוּכוֹ וְאָחַת לְחוֹבַת הַיּוֹם.
Traduction
(218)Suit une phrase reproduit du présent traité 2, 5 (p. 274, n° 1), et ci-dessus, § 1.. Au sujet de la dixième d’épha du grand prêtre (dont la seconde moitié, en cas de décès, doit être prise d’une provenance nouvelle), R. Yohanan est d’avis de le couper en deux parts, puis de passer à la consécration; selon R. Simon b. Lakish au contraire on le consacre d’abord, puis on le partage. Est-ce que la Mishna (219)(Menahot 4, 5). ne s’oppose pas à l’avis de R. Yohanan lorsqu’elle dit qu’en cas de décès du grand prêtre au milieu du jour, il faudra offrir à nouveau un dixième d’épha, le partage en deux, en prendre une moitié pour l’autel et laisser perdre l’autre moitié (consacrée d’avance)? Ceci ne prouve rien, fut-il répondu, puisque même l’argent formant le reliquat de la dépense faite pour acheter le dixième d’épha devra être jeté à la mer (quoique non consacré). N’y a-t-il pas une Mishna en opposition avec l’avis de R. Simon b. Lakish, disant (à la fin): ''par suite du renouvellement de l’offre du prêtre, il se trouve que deux moitiés sont offertes (la première de celle du matin et l’une de la nouvelle), comme il y a deux moitiés perdues (la deuxième de l’offre du matin et l’une de la nouvelle); à quoi il a été ajouté (220)Tossefta au même traité, ch. 7.: pour les deux parts perdues, la seconde la première offre et une moitié de la nouvelle, il faut attendre l’arrivée d’un défaut intrinsèque (comme p. ex. le retard), puis les brûler'' (pourquoi cette combustion, s’il n’y a pas eu consécration préalable)? On peut expliquer que cet avis est conforme à celui de R. Ismaël, qui dit: La mesure même du dixième (la remise de la farine dans ce vase) produit la consécration (et, pour brûler le reste, il faut attendre la survenue d’un défaut ultérieur). Lorsque le prêtre va pour la première fois remplir l’office sacerdotal (221)Torath Cohanim section Caw, ch. 3., il offre le dixième d’épha à ses frais et le sert lui-même sur l’autel. Soit le grand prêtre, soit le prêtre simple, appelés à officier, bien que, n’ayant pas encore offert ce don de leurs deniers, peuvent pourtant les devoirs du culte. R. Mena demanda (222)B. Menahot 73a.: si le jour même où un prêtre est appelé pour la première fois à officier, il est nommé aussitôt pontife, devra-t-il apporter deux fois l’offrande de la dîme d’épha, 1° à titre d’installation au service sacerdotal, 2° pour l’offre quotidienne du pontife? —Non, parce qu’il est dit (Lv 6, 14): … des gâteaux cuits au four; l’expression biblique (''tu cuiras'') se réfère à l’avenir, non au passé, et il ne saurait être question de cuisson faite le matin (avant sa nomination).
Pnei Moshe non traduit
עשירית האפה של כ''ג. דתנינן בסוף פ''ד דמנחות שלא היתה באה חצאין אלא מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים דכתיב מחציתה בבקר וגו' משמע מחצה משלם הוא מקריב. ופליגי הכא אימתי מקדשה בכלי שרת דר' יוחנן אומר חוצה אותה בתחלה ואח''כ מקדשה ור''ל סבירא ליה מקדשה כשמביא העשרון שלם ואח''כ חוצה אותה:
מתני' פליגא על ר' יוחנן. דקתני התם כהן שהקריב מחצה בשחרית ומת וכו' כמו שהבאתי במתני' ומדקתני שהמחצה אבד ש''מ דטעמא הוי הואיל וכבר הוקדשה קודם שחלקה לחצאין ואי אפשר עכשיו להקריבה לפיכך אבד דהואיל וקדשה בכלי שרת הרי היא כקדושת הגוף ואין לה פדיון וקשיא לר' יוחנן:
פתר לה שכן אפי' מעות הולכות לים המלח. כלומר לעולם לא קדשה והא דתנינן שהמחצה אבד היינו טעמא דלא יהא אלא כמפריש מעות לעשירית האיפה שלו וניתותרו דאמרינן לעיל שהולכות לים המלח ואע''פ שאין בהמעות קדושת הגוף וה''נ באותה המחצה:
מתני' פליגא על ר''ש בן לקיש. דהשתא דייקינן מהסיפא וקשיא עליה דר''ל דקתני התם אם אחר שהקריב מחצה בשחרית מת ומינו כהן אחר לא יביא חצי עשרון וכו' כמו שהבאתי במתני' ותני עלה בתוספתא דמנחות פ''ז מחצה זה הראשון שנשאר ומחצה זה שני תעובר צורתן וכו' ואי אמרת מקדשה בתחלה בכלי שרת א''כ קדשה לה קדושת הגוף בתחלה ועכשיו נפסלה ה''ז כפסולו בגוף הקדש וקיי''ל כל שפסולו בגופו אינו טעון עיבור צורה ומיד יוצא לבית השריפה אלא ש''מ דלא קדשה וקשיא לר''ל:
פתר לה. ר''ל דאתיא כרבי ישמעאל בחדא ברייתא דס''ל עשרון הוא מקדש כלומר לא צריך כלי שרת אחר לקידוש המנחה אלא העשרון שמביא בו הוא מקדשו ליקרב ומכיון דלא קדשה קדושת הגוף טעון עיבור צורה:
כשהכהן וכו'. ברייתא באנפי נפשה היא דאף הכהן הדיוט ביום שמתקרב תחלה לעבודה מביא וכו' ותוספתא היא בפ''ג דמכלתין:
רבי מנא בעי מימר. הואיל דכך הוא א''כ כ''ג שבו ביום נתחנך בתחלה לעבודה ובו ביום עצמו נתמנה להיות כ''ג צריך להביא שתים אחת לחינוכו שנוהג אף בכהן הדיוט ואחת לחובת היום שלו:
תּוּפִינֵי. בִּשְׁעַת הֲבָאָה תוּפִינֵי וְאֵין בַּשַּׁחֲרִית תּוּפִינֵי. וְהָא תַנִּינָן. הֶעֱמִידוּ עוֹשֵׂי חֲבִיתִּין לַעֲשׂוֹת חֲבִיתִּן׃ אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא. לַעֲשׂוֹת חַמִּין לְרַכְּכָם. תּוּפִינֵי. רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. מְטַגְּנָהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹפֶה אוֹתָהּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. אוֹפֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מְטַגְּנָהּ. תּוּפִינֵי. תּוּאֲפִינָה נָא. רִבִּי אָמַר. תּוֹפְנָהּ רַכָּה. רִבִּי דוֹסָא אָמַר. תּוֹפְנָהּ נוֹיי. אַתְייָן אֵילֵּין פְּלֻגְווָתָה כְּהִינֵּין פְּלֻגְווָתָה. מָאן דְּאָמַר. תּוֹפְנָהּ נוֹי. כְּמָאן דְּאָמַר. מְטַגְּנָהּ וְאַחַר כָּךְ אוֹפֶה. מָאן דְּאָמַר. תּוֹפְנָהּ רַכָּה. כְּמָאן דְּאָמַר. אוֹפֶה אוֹתָהּ וְאַחַר כָּךְ מְטַגְּנָהּ.
Traduction
⁠—Mais n’a-t-on pas enseigné (223)Michna, (Tamid 1, 2)., qu’avant le jour ceux qui étaient chargés de cette cuisson se disposaient pour cette œuvre? On ne les avisait pas, répond R. Hiya b. Aha (224)(Rosh Hashana 1, 10)., mais l’on apportait l’eau chaude d’avance, afin qu’elle soit toute prêtre pour faire le mélange au moment opportun. Par la dite expression, R. Yassa u nom de R. Hanina entend que l’on presse la pâte dans la forme enduite d’huile, qu’ensuite l’on fait cuire; selon R. Aha au nom de R. Hanina, on la fait d’abord cuire, puis on l’enduit d’huile. Quant à la cuisson même, elle aura lieu à moitié, dit Rabbi, en vue de la beauté de l’objet; selon R. Dossa, la cuisson sera douce (tendre). Cette dernière discussion est conforme à la première: celui qui est d’avis de poursuivre la beauté de la cuisson est le même qui déclare exiger la cuisson avant d’enduire la gâteau à l’huile (le rendant ainsi beau et brillant); l’autre opinion, de produire une cuisson douce, est professée par celui qui prescrit d’enduire le gâteau avant de le cuire.
Pnei Moshe non traduit
תופיני. כתיב במנחת כ''ג מרבכת תביאנה תופיני מנחת פתים וגו' ודריש מדכתיב תופיני סמוך לתביאנה ללמד בשעת הבאה תופו אותה ולא מאפוי' בשחרית:
והא תנינן. בתמיד פ''ק הממונה בא ודופק עליהם וכו' נטל את המפתח וכו' ושתי אבוקות של אור בידם וכו' עד העמידו עושי חביתין לעשות חביתין אלמא באותו פעם עושין החביתין לעשות חמין לרבוכה לא שעושין החביתין בשחרית אלא העמידו אותן להכן חמין לרבוכה וכשיגיע זמן חביתין שהוא אחר עשיית המנחה עושין אותה:
תופיני. פליגי בה בשם רבי חנינה האיך היא נעשית:
מטגנה. בשמן במחבת ואח''כ אופה אותה בתנור ואידך קאמר בשם ר''ח דבתחלה אופה אותה:
תופיני. ואשכחן נמי דפליגי באפיה עצמה דחד אמר תופיני תאפנה נא אפויה חציה ולא גמר אפיה ורבי ס''ל תאפנה רכה ורבי דוסא אמר לשון נוי הוא כדלקמן כלומר שיאפנה נאה:
אתיין אלין פלגוותא. שנים מהן תליא פלוגתתן באילין פלגוותא דלעיל דמאן דאמר תופיני נוי סבירא ליה כמאן דאמר מטגנה ואחר כך אופה והיינו נוי שאחר שמשוחה בשמן אופה אותה ומ''ד תופינה רכה כמ''ד אופה וכו' והיינו שמחמת האפיה תהא רכה ולא מחמת השמן וא''כ אופה אותה בתחלה ואח''כ מטגנה. והיותר נראה דאיפכא צ''ל מ''ד תופנה נוי כמ''ד אופה ואח''כ מטגנה דאז נאפא יותר בנוי כשעדיין לא ניתנה בשמן ומ''ד תופנה רכה כמ''ד מטגנה ואח''כ אופה דבשעת אפייתה כבר נתרככה מחמת השמן:
Shekalim
Daf 31a
לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁמֵּת אֶלָּא 31a אֲפִילוּ נִיטְמָא. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. תַּנָּה רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי דְּבַר דָּלָיָה. וַאֲפִילוּ נִדְחֶה מִמּוּם. מְנַיִין לְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁמֵּת וְלֹא מִינוּ כֹהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו תְּהֵא מִנְחָתוֹ קְרֵיבָה מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. תַּלְמוּד לוֹמַר מִבָּנָ֖יו יַֽעֲשֶׂ֣ה. יָכוֹל יְבִיאֶנָּהּ לַחַצָּיִים. תַּלְמוּד לוֹמַר אֹתָ֑הּ. כּוּלָּהּ אָמַרְתִּי דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. אֵינָהּ בָאָה אֶלָּא מִשֶּׁלְצִיבּוּר. שֶׁנֶּאֱמַר חָק עוֹלָ֕ם. מִמִּי שֶׁהַבִּרְיוֹת שֶׁלּוֹ. כָּלִ֥יל תָּקְטָֽר. כָּלִיל לְהַקְטָרָה.
Traduction
Non seulement lorsque le pontife est mort, ''son offrande sera faite aux frais de la caisse publique'', mais aussi s’il est devenu impur, ou impropre au culte par l’arrivée d’un défaut. C’est aussi ce qu’a enseigné R. Juda b. Pazi de Bar Dalieh. D’où sait-(on qu’en cas de décès du pontife (225)B. Menahot 51b. non remplacé de suite, l’offrande d’épha devra être faite aux frais des héritiers? C’est qu’il est dit (ibid. 15): Celui de ses fils qui sera oint à sa place l’offrira; et ce n’est pas à dire que les fils l’offriront en deux moitiés (comme l’eût fait le père), parce qu’il est écrit: ''il l’offrira'''' (elle), entière. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Simon, elle sera offerte seulement aux frais de la caisse publique, car il est écrit (ibid.): ''c’est une loi du monde (226)Littéral.: loi perpétuelle. Le sens a été détourné, pour appliquer le terme monde au public. à l’éternel'', au maître du public, et alors: elle devra être entièrement consumée, ou brûlée d’un coup (non en deux parts).
Pnei Moshe non traduit
לא סוף דבר שמת. למתניתין מהדר לאו דוקא אם מת הכ''ג קריבה מנחתו משל צבור אלא אפי' אם נטמא או שנדחה מחמת מום ואינו יכוללהקריבה בעצמו ואז מוטל החיוב על הצבור וקריבה משלהן וכן תני ר' יודה בן פזי דבר דיליה וכו':
מנין לכ''ג שמת ולא מינו וכו'. כדפרישית במתני':
שנאמר חק עולם ממי שהבריות שלו. כלומר חק עולם לה' כתיב ודריש משל העולם וזהו משל צבור שהן כולן לה' שכל הבריות והעולם הן שלו וכד''א כי ממך הכל ומידך נתנו לך:
כליל תקטר. כתיב כליל להקטרה כלומר הקטרתה כשהיא שלימה וכדפרישית במתני' דזה הוא לכ''ע אם אין הכ''ג בעצמו מקריבה:
רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. מִחְלְפָא שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. תַּמָּן הוּא אָמַר. מִשֶּׁלְיוֹרְשִׁין. וְהָכָא הוּא אוֹמֵר מִשֶּׁלְצִיבּוּר. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. וְלֹא יְאוּת חוּא מַקְשֵׁי. אֲתַא רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. דְּבַר תוֹרָה הוּא שֶׁתְּהֵא בָאָה מִן הַצִּיבּוּר. הָיִיתִי אוֹמֵר. יִגְבּוּ לָהּ. הִתְקִינוּ שֶׁתְּהֵא בָאָה מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה.
Traduction
En cas de décès du grand prêtre'', est-il dit etc. R. Aba b. Mamal demanda: est-ce que R. Simon ne se contredit pas? Dans la Mishna il semble dire que c’est dû aux frais des héritiers (et par convention spéciale du tribunal, la caisse publique payera la défense de l’offrande d’épha), tandis qu’ici il vient de déduire du texte biblique qu’elle est payable en principe par la caisse publique? En effet, dit aussi R. Hiya b. Aba, est-ce que cette objection n’est pas fondée? R. Jacob b. Aha ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: c’est un point admis légalement que cette offrande aura lieu aux frais de la caisse publique; seulement, on aurait pu supposer qu’au cas d’un tel décès un prélèvement spécial parmi les Israélites aurait lieu; voilàpourquoi le tribunal a établi la règle que le montant de l’offrande serait pris du trésor de la cellule (ce qui est toujours un fonds public). –
Pnei Moshe non traduit
מחלפה שיטתיה דר''ש. קשיא דידיה אדידיה:
תמן הוא אומר משל יורשים. כלומר במתני' דקאמר זה אחד מהתקנות שהתקינו ב''ד שתהא מנחתו קריבה משל צבור אלמא דמדינא דמדאורייתא משל יורשין היתה קריבה אלא שב''ד הוא שהתקינו כן והכא בברייתא הוא אומר משל צבור מן התורה הוא כדדריש מקרא:
ולא יאות הוא מקשי. וכי לאו שפיר הוא מקשה ר' בא בר ממל ושינוייא הוא דבעי:
אתא ר' יעקב וכו' בשם רבי יוחנן. ומשני לה דבאמת כך הוא דדבר תורה הוא שתהא בא מן הצבור כדדריש לה מקרא אלא שהייתי אומר יגבו לה בתחלה מן הצבור אחר שאירע כך שמת הכ''ג ולא יטלו כלום מתרומת הלשכה ולזה התקינו שתהא באה מתרומת הלשכה והיינו דקאמר ר''ש במתני' משל צבור כלומר מן הדבר שהוא של צבור ולא שיגבו עכשיו בתחלה מן הצבור:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source