Shekalim
Daf 20a
בַּעֲלֵי מוּמִין קְדוּשַׁת הַמִּזְבֵּחַ חָלָה עֲלֵיהֶן. לֵייְדְא מִילָּה. לַגִּיזָה וְלָעֲבוֹדָה. הִפְרִישׁ נְקֵיבָה לְעוֹלָתוֹ וּלְפִּסְחוֹ וּלְאֲשָׁמוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. לְעוֹלָתוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. לְפִסְחוֹ וּלְאֲשָׁמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רִבִּי שִׁמְעוֹן. לְעוֹלָתוֹ. וּלְפִּסְחוֹ וּלְאֲשָׁמוֹ אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְמוּרָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ נְקֵיבָה בָעוֹף כְשֵׁירָה לָבוֹא עוֹלָה. [וְ]אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. אִם מִין בְּמִינוֹ הוּא חָלוּק עָלָיו לֹא כָל שֶׁכֵּן מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ. אֵי זֶהוּ מִין בְּמִינוֹ שֶׁהוּא חָלוּק עָלָיו. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אָשָׁם בֶּן שָׁנָה הֵבִיא בֶּן שְׁתַּיִם יָצָא. בֶּן שְׁתַּיִם וְהֵבִיא בֶּן שָׁלֹשׁ לֹא יָצָא. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שְׁנֵיהֶן אָֽמְרוּ דָבָר אֶחָד. כְּמַה דְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר. נְקֵיבָה לְעוֹלָה לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. נְקֵיבָה לְעוֹלָה לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים. אִין תֵּימַר. קָֽדְשָׁה הֶקְדֵּשׁ גּוּף יִרְעוּ. אָמַר רִבִּי. אֲנִי רוֹאֶה אֶת דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בְּפֶסַח שֶׁמָּא הֶקְדֵּשׁ פֶּסַח בָּא שְׁלָמִים. וְלֹא אֶרְאֶה דִּבְרֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בָּאָשָׁם שֶׁמְּא הֶקְדֵּשׁ אָשָׁם בָּא עוֹלָה. אָמַר רִבִּי אַבִּין. אִם הֶקְדֵּישׁ פֶּסַח בָּא שְׁלָמִים גּוּפוֹ קָרֵב שְׁלָמִים. אִם הֶקְדֵּשׁ אָשָׁם בָּא עוֹלָה 20a אֵין גּוּפוֹ קָרֵב עוֹלָה. מַאי כְדוֹן. הָהֵין אָמַר. הֶקְדֵּשׁ דָּמִים קָדַשׁ. וְהָהֵין אָמַר. הֶקְדֵּשׁ גּוּף קָדַשׁ.
Traduction
On trouve bien que, même sur les animaux défectueux, la sainteté d’autel est effective, savoir qu’il est défendu de tirer parti de la tonte, ou de l’employer à des travaux. – Si l’on a assigné une femelle pour un holocauste dû, ou le sacrifice pascal, ou un sacrifice de péché (pour lesquels il faut offrir un mâle), il sera nécessaire pourtant d’échanger l’animal ainsi consacré (110)Tossefta au tr. Temoura ch. 2.; selon R. Simon, il faudra opérer l’échange de l’animal s’il a été destiné à servir d’holocauste, mais non s’il était assigné à servir de sacrifice pascal, ou de sacrifice de péché; enfin selon R. Simon b. Juda au nom de R. Simon, en aucun de ces 3 cas il n’y a lieu d’opérer l’échange. R. Yohanan dit que R. Simon (faisant une exception pour l’holocauste) se fonde sur ce qu’il arrive parfois d’admettre la femelle de l’oiseau à servir d’holocauste (c’est donc une consécration possible). Enfin, dit R. Yohanan, selon R. Simon b. Juda, aucune consécration de sacrifice à l’égard de la femelle n’est effective (et n’a besoin d’être suivie du rachat); car, s’il conteste l’avis du préopinant pour l’application de la sainteté à deux animaux de même espèce (mâle et femelle), à plus forte raison il n’admet pas de corrélation avec une autre espèce (entre l’oiseau et le quadrupède). On sait qu’il le conteste en cas d’unité d’espèce, dans l’enseignement suivant (111)Tossefta à Zevahim ch. 1.: si pour certain sacrifice de péché, qui exige un animal d’un an, on en a offert un de deux ans (comme c’est dû pour la plupart des sacrifices de cette catégorie), ou si l’on a agi à l’inverse, offrant un animal d’un an lorsqu’il en faudrait un de deux ans, le sacrifice (quoique propre à cet effet) ne compte pas pour l’obligation à remplir; selon R. Simon, il ne sera pas même considéré comme sacré. R. Yohanan dit que R. Simon et R. Josué (de la Mishna) expriment au fond la même opinion: comme R. Josué dit qu’en cas de consécration d’une femelle à titre d’holocauste la valeur seule devient sacrée, de même R. Simon partage cet avis; car, s’il disait qu’elle devient corporellement sacrée, il faudrait l’envoyer au pacage jusqu’à l’arrivée d’un défaut. Ainsi Rabbi dit: j’approuve les paroles de R. Simon à l’égard de la Pâques; car on ne saurait dire que l’animal (femelle) consacré à Pâques (et restant au delà) devient un sacrifice de paix (112)''Bien que la femelle puisse servir à ce dernier, elle n'a pu d'abord être destinée au sacrifice pascal; elle n'est pas sacrée.''. Mais, fut-il objecté, il devrait dire qu’il n’approuve pas l’avis de R. Simon pour le sacrifice de péché, parce que le reliquat de ce qui avait été destiné à servir aux sacrifices de péché, pourra servir d’holocauste. Or, dit R. Abin, si quelqu’un a consacré un animal pour la Pâques et qu’étant mis de côté on en fait un sacrifice de paix, celui-ci sera offert lui-même à ce titre, tandis qu’il n’en est pas de même de la mise de côté provenant d’un sacrifice de péché, qui, quoique destiné à devenir un holocauste, ne sera pas offert lui-même (mais par voie de mutation du montant de la bête)? Sur quoi donc R. Simon et son interlocuteur fondent-ils leur divergence d’avis? C’est que, d’après ce dernier, dès que la valeur est consacrée, le corps même de l’animal l’est aussi (et la mutation est exigible en cas d’inaptitude au sacrifice); d’après R. Simon, il faut que dès le principe la consécration corporelle ait été possible (sans quoi, la mutation n’a pas lieu d’être).
Pnei Moshe non traduit
בעלי מומין קדושת המזבח חלה עליהן. בתמיה כלומר דהש''ס מהדר על הא דרבי יוסה ומאי קושיא הרי מצינו בעלי מומין חלה קדושת המזבח עליהן וכדמפרש ואזיל:
ליידא מילה. לאיזה דבר לגיזה ולעבודה כדין פסולי המוקדשין שאסורין בגיזה ועבודה דאף על גב דלהקרבה לא חזו כשהוממו מ''מ אכתי קדושת המזבח עליהן לענין איסור גיזה ועבודה וא''כ אף אתה אל תתמה על קדשי בדק הבית שנפדו דלעולם לא יצאו לחולין ואם תיקשי דלהקרבה למזבח לא חזו ומשום שלא הוקדשו בתחלה לכך מ''מ לענין גיזה ועבודה אכתי אימא לך דאסורין הן:
הפריש נקבה וכו'. תוספתא היא בפ''ב דתמורה המפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה. אע''ג דנקבה לא חזיא לכל אלו שאין באין אלא זכרים מ''מ חלה קדושה עלה לענין שעושה תמורה:
ר''ש אומר לעולתו עושה תמורה וכו'. כדמפרש טעמיה לקמן לפי שמצינו שם עולה בנקבה וזהו עולת העוף שאין תמות וזכרות בעופות ואף הנקבה בעוף כשירה לעולה אבל לא מצינו לפסח ולאשם שבא נקבה והלכך לא חלה הקדושה לעשות תמורה:
ר''ש בן יהודה אומר משמו. דאף על העולה פליג:
טעמא דר''ש שכן מצאנו נקבה בעוף וכו'. כדפרישית:
ואמר רבי יוחנן. עוד דבעי טעמא אחרינא אליבא דר''ש למאי דאשכחן דפליג בעלמא כדלקמיה ואם במין במינו מצינו לר''ש שהוא חלוק עליו לכ''ש הכא בעולה דמין בשאינו מינו היא שזה עוף וזה בהמה והיאך נימא לדידיה דהואיל ומצינו עולת נקבה בעוף חל שם עולה על הנקבה בבהמה. א''נ האי בתרייתא דרבי יוחנן אליבא דר''ש בן יהודה משמיה דר''ש היא דאף מפריש נקבה לעולתו ס''ל דאינו עושה תמורה ומפני שאם מין במינו חלוק הוא עליו וכו' ועיקר:
איזהו וכו'. והיכא אשכחן דחלוק ר''ש במין במינו:
כהדא דתני. בתוספתא דזבחים פ''א:
אשם בן שנה. שמצותו בן שנה כגון אשם נזיר ואשם מצורע שהן באין בני שנתן כדתנן בזבחים פרק כל התדיר והביא בן שתים כדין שאר כל האשמות שבאין בני שתים יצא וכו'. והתם גריס הכי בן שנה והביאו בן שתים בן שתים והביאו בן שנה כשרים ולא עלו לבעלים לשם חובה ר''ש אומר כל עצמן אינן קדושין. וזו היא הגי' הנכונה ובכאן חסרו דברי ר''ש. ור''ש לטעמיה דהכי ס''ל במתני' פ''ג דתמורה דתנינן המפריש נקבה לאשם תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמיה אשם ואם קרב אשמו יפלו דמיו לנדבה ר''ש אומר תימכר שלא במום דס''ל הואיל ונקבה לא חזיא לגופיה דאשם לא נחתא לה קדושת הגוף וא''צ להיות רועה עד שתסתאב דמכיון דלא חזיא למילתא היינו מומא והלכך נמי אם הפריש בן שתים לדבר שמצותו בן שנה או איפכא אין קדושין כלל שמעינן מיהת דר''ש חלוק במין במינו שהרי שניהן מין בהמה הן וקסבר דלא נחתא להן קדושת הגוף:
ר''ש ור' יהושע. דמתני':
שניהן אמרו דבר אחד דכמה דר' יהושע אומר נקבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים. כדס''ל במתניתין נקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות וכדמסיק לקמן להאי מילתא דאם תאמר לר' יהושע נחתא לה קדושת הגוף א''כ הוה ליה למימר ירעו עד שיסתאבו וימכרו ויביא בדמיהן עולות אלא ש''מ דלא נחתא להו קדושת הגוף והלכך ימכרו שלא במום:
וכן ר''ש אמר וכו'. כדלעיל:
אין תימר וכו'. אסוקי מילתא היא אליבא דר' יהושע דמתני' וכדפרישית:
אמר רבי וכו'. סיפא דהתוספתא דתמורה דלעיל היא. וה''פ לפי האי גירסא. דר''ש דקאמר לעיל אם הפריש נקבה לפסחו ולאשמו אינו עושה תמורה ומשום דלא חיילא קדושה עלייהו לעשות תמורה וכדמסיים שם לדברי ר''ש שאין לך דבר עושה תמורה אלא הרועה להסתאב דאיהו פליג על המתני' דפ''ט דפסחים המפריש נקבה לפסחו וכו' ירעה עד שיסתאב וכו' אלא דס''ל דמכיון דלא חלה שם פסח על הנקבה תימכר שלא במום והלכך אינו עושה תמורה וכן במפריש נקבה לאשם כדלעיל ועלה קאמר רבי רואה אני את דברי ר''ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים בתמיה וכלומר דאם הקדיש נקבה לפסח וכי יכול להקריבה שלמים דנימא הואיל ושלמים באים אף מנקבה חזיא היא גופה לשלמים ונחתא לה קדושת הגוף לעשות תמורה זה ודאי לא דתמכר שלא במום אית ליה לר''ש ומכיון שכן לא חיילא קדושת הגוף עלה כלל ואינה עושה תמורה דאפילו לשלמים לא חזיא:
ולא אראה את דברי ר''ש באשם. כלומר אבל באשם אין אני רואה את דבריו לפי שמצינו שמותר אשם בא עולה ושייכא מיהת קדושת עולה על שם אשם ובדין הוא שעושה תמורה והיינו דפריך הש''ס עלה שמא הקדש אשם בא עולה בתמיה הא נמי בהקדיש נקבה לאשם וכי היא עצמה באה עולה אלא תימכר ויביא בדמיה עולה וא''כ מאי האי דמחלק רבי בין הקדש פסח ובין הקדש אשם:
אמר רבי אבין אם הקדיש פסח וכו'. כלומר דרבי אבין מוסיף הוא לחזק הקושיא וכמו ולא עוד הוא דקאמר והיינו שהרי מצינו מהקדש פסח שבא שלמים אם הוא מותר פסח ולא עוד אלא שאם בא שלמים הוא גופו קרב שלמים כדקיימא לן דמותר הפסח כגון שאבד והקריב אחר תחתיו ואח''כ נמצא הראשון הוא עצמו קרב שלמים וכן אם עברה שנתו אבל באשם לא כך היא אלא דאם מצינו שהקדש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה. אלא לרבנן ירעה עד שיסתאב וימכר וכו' ואם קרב אשמו יפלו דמיו לנדבה וקרב עולה ולר''ש תימכר שלא במום ויביא בדמיה עולה וא''כ טפי קשיא מ''ש הקדש אשם מהקדש פסח:
מאי כדון. והשתא דלא קיימא מלתא דרבי אליבא דר''ש אין לנו אלא לפרש טעמייהו דרבנן ודר''ש ובמאי פליגי:
ההין אמר הקדש דמים קידש. בהא פליגי ההין הוא ר''ש סבר דאם הקדיש נקבה לפסחו ולאשמו לא הקדיש אלא להקדש דמים שהרי יודע הוא שאין באין נקבה וצריכין להמכר ושלא במום כסברת ר''ש וקדושת דמים אינו עושה תמורה. וההין רבנן סברי דאפ''ה הקדש גוף קידש לפי שצריכין להיות רועה עד שיסתאבו והואיל ונחתא להו מיהת קדושת הגוף לענין זה הלכך עושה תמורה:
רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. דַּבֵּ֨ר אֶֽל אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כָּל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אִישׁ֩ מִבֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל וגומ'. אֲשֶׁר יַקְרִיב לַֽיי לְעֹלָֽה. הַכֹּל קָרֵב לְעוֹלָה. לִרְֽצ‍ֹֽנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר. מְנַיִין אֲפִילוּ נְקֵיבוֹת. תַּלְמוּד לוֹמַר בַּבָּקָ֕ר לְרַבּוֹת אֶת הַנְּקֵבוֹת. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר. כָּתוּב זָכָ֔ר. וְאַתְּ אָמַרְתָּ בַּבָּקָ֕ר לְרַבּוֹת אֶת הַנְּקֵיבוֹת. וְדִכְוָתָהּ כָּתָב תָּמִ֣ים. וְאַתְּ אָמַרְתָּ בַּבָּקָ֕ר לְרַבּוֹת בַּעֲלֵי מוּמֵין.
Traduction
R. Zeira dit au nom de R. Simon b. Lakish que R. Josué se fonde sur ce qu’il est écrit (Lv 22, 18): Parle à Aaron et à ses fils et dis-leur que si un homme quelconque de la maison d’Israël etc. veut offrir un holocauste à l’Eternel; il en résulte que tous les dons offerts à l’Eternel serviront (pour échange) aux holocaustes. Il est dit ensuite (ib. 19): pour votre faveur (pour vous attirer la faveur de Dieu), il sera sans défaut, mâle; et d’où sait-on que même les femelles seront agréées à ce titre? De ce qu’il y a ensuite un terme générique (ib.): du gros bétail. Mais, demanda R. Isaac b. R. Eliézer, puisqu’il y a le mot mâle, comment se fait-il que le terme gros bétail serve à impliquer les femelles? Il en est de cette expression, fut-il répondu, comme du terme précédent sans défaut, qui sert à impliquer même les animaux défectueux.
Pnei Moshe non traduit
טעמא דר' יהושע. דמתני' דקסבר נקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות דכתיב דבר אל אהרן וגו' בפרשת אזהרת בעלי מומין שלא להקדיש וכתיב אשר יקריבו לה' לעולה ודריש הכל קרב לעולה כלומר אם הקדיש סתם לה' הכל צריך שיקריב עולה כולה כליל וכתיב בתריה לרצונכם תמים זכר בבקר בכבשים ובעזים מנין אפילו הקדיש נקבות לה' שצריך שימכרם לצורך אותו המין לקרבן ויביא בדמיהן עולות ת''ל בבקר וגו' והאי מיותר הוא דמי לא ידעינן דהקרבן בא מהן אלא לרבות את הנקבות:
רבי יצחק ברבי אלעזר. מקשי על האי דרשא דרשב''ל אליבא דרבי יהושע הא כתיב זכר בהאי קרא ואת אמרת בבקר לרבות את הנקבות אתא ודכוותה וכו' לרבות בעלי מומין בתמיה וכי תעלה על דעתך לדרוש בבעלי מומין נמי כן דמעיקרא כתיב תמים ותאמר ג''כ בבקר לרבות בעלי מומין להקדש המזבח אלא דכמו שאי אתה יכול לדרוש לרבות בעלי מומין דתמים דוקא נאמר ה''נ זכר לדוקא נאמר גבי עולה:
מַה בֵינֵיהוּן. רַב אָמַר. שִׁיבְטָא דְכַרְכָדָא בֵינֵיהוֹן.
Traduction
Quelle différence pratique y a-t-il (entre les deux explications de R. aqiba et de R. Papias, dans notre Mishna)? En effet, répond Rav, il y a entre eux, comme la navette,cerci'', du tisserand qui égalise la trame (ce n’est qu’une divergence apparente, rectifiée aisément).
Pnei Moshe non traduit
מה ביניהון. על דברי ר''ע ודברי ר' פפייס דמתני' קאי דמאי בינייהו הלא ר''ע דאמר רואה אני את דברי ר''א נמי לא קאמר אלא משום דר''א השוה את מדותיו ואפשר דר''ע נמי יודה לסברת ר' פפייס דהיכא דהקדיש סתם ואמר נכסי להקדש דמסתבר הוא שיהו הכל לעולה ועוד דר''ע לא אמר אלא רואה אני דברי ר''א ולא קאמר הלכה כר''א וכדאשכחן במתני' דפ''ק דנדה ר''א אומר ד' נשים דיין שעתן אמר ר''י אני לא שמעתי אלא בתולה אבל הלכה כר''א וכיוצא בזה בכמה מקומות במתני' ובברייתות ואפשר דלהלכה ס''ל לר''ע כהאי דרבי פפייס:
רב אמר שיבטא דכרכדא או דכרכרא ביניהון. כלומר דרב מפרש דבאמת ליכא בינייהו לדינא אלא כשבט הכרכר הזה ששנים אוחזין בו ושובטין זה מכאן וזה מכאן ושניהן לדבר אחד נתכוונו וכהא דשנינו בברייתא דת''כ פ' ויקרא דדריש קרא דבעשותה אחת העושה את כולה ולא העושה מקצתה כיצד שנים אוחזין במלגז ולוגזין בכרכר ושובטין וכו' יכול יהיו חייבין ת''ל בעשותה וכו' וזהו שבטא דכרכדא כלומר דרך משל הוא כמו ששנים אוחזין בעץ של אורגין ושובטין את החוטין למתחן כך הם דברי ר''ע ור' פפייס במתני' שאין ביניהם אלא שזה מראה פנים לסברת ר''א הואיל והשוה מדותיו וזה ג''כ מודה דהיכא דמסתבר הוא עבדינן כר''א ואפשר דר''ע נמי יודה לרבי פפייס דהיכא דמסתבר הוא עבדינן כרבי יהושע דהא לא קאמר להלכה כר''א וכדאמרן:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר. דַּבֵּ֨ר אֶֽל אַֽהֲרֹ֜ן וְאֶל בָּנָ֗יו וגו'. אֲשֶׁר יַקְרִיב לַֽיי לְעֹלָֽה. הַכֹּל קָרֵב לְעוֹלָה. לִרְֽצ‍ֹֽנְכֶ֑ם תָּמִ֣ים זָכָ֔ר. יָכוֹל אֲפִילוּ עוֹפוֹת. תַּלָמוּד לוֹמַר בַּבָּקָ֕ר. לֹא עוֹפוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה וְרִבִּי בּוּן בַּר חִייָה הֲווֹן יָֽתְבִין וְאָֽמְרִין. תַּמָּן אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. שֶׁכֵּן נְקֵיבָה שֶׁבָּעוֹף כְשֵׁירָה לָבוֹא עוֹלָה. וְהָכָא הוּא אָמַר הָכֵן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִיַימְתִּיהָ כָּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בְּשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִקָּרֵב לֹא הִיא וְלֹא דָמֶיהָ לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא הֶקְדֵּשׁ דָּמִים. וְאָמַרְתָּ יְאוּת. לְהַקְרִיבוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל. דִּכְתִיב בַּבָּקָ֕ר. לֹא עוּפוֹת. לִפְדוֹתוֹ אֵין אַתְּ יָכוֹל. שֶׁאֵין לָעוֹף פִּדְיוֹן. לְפוּם כָּךְ צָרַךְ מֵימַר. לֹא קָֽדְשָׁה אֶלָּא קְדוּשַׁת דָּמִים.
Traduction
R. Eliézer est d’avis de les vendre etc.'', dit la Mishna. Selon R. Abahou au nom de R. Simon b. Lakish, il se fonde sur ce qu’il est écrit (ib.): parle à Aaron et à ses fils et dis-leur que ce qu’ils offriront à l’Eternel en holocauste etc.; tous les dons offerts ainsi serviront d’holocauste; pour votre faveur, sans défaut, mâle. Ce n’est pas à dire d’englober aussi les oiseaux donnés, puisqu’il est dit (ib.): du gros bétail (seul). R. Jérémie et R. Aboun étant assis ensemble se demandèrent comment cette explication de R. Simon b. Lakish est possible? Plus haut, R. Yohanan n’a-t-il pas exposé que, selon R. Simon, l’assignation d’une femelle comme holocauste fait assumer la consécration et nécessite la mutation, parce que la femelle d’oiseau est apte à cet effet, tandis qu’ici il dirait le contraire (que l’on peut vendre les oiseaux)? —J’admets, répond R. Yossa à R. Jérémie, que R. Eliézer se conforme à l’avis de R. Samuel au nom de R. Zeira, savoir que lorsque l’animal ne peut pas être offert lui-même, ni par un équivalent de rachat (ayant un défaut), le montant seul se trouve consacré (au profit de la caisse d’entretien du culte). Cette opinion est très juste; on ne peut pas sacrifier cet oiseau, puisque la Bible parle de gros bétail, à l’exclusion des oiseaux; ni le racheter, ce procédé tant inapplicable à l’oiseau. Voilà pourquoi il a fallu dire que sa valeur seule est consacrée.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דרבי ליעזר. דכתיב דבר אל אהרן וכו' כמו שכתבתי לזה במתני':
הוון יתבין ואמרין. שהיה קשה להם על האי טעמא דקאמר רשב''ל בפשיטות אליבא דר' אלעזר דמתני' דמשמע דכולי עלמא מודים בזה והא תמן בהלכה דלעיל קאמר רבי יוחנן לטעמא דר''ש דקאמר בהפריש נקבה לעולתו דחיילא עליה קדושת הגוף ועושה תמורה משום שכן מצינו שם עולת נקבה בעוף שכשירה ומדקאמר האי טעמא על הנודר עולה שאם הפריש נקבה לעולתו חיילא עליה קדושת הגוף שכן עולת נקבה בעוף ש''מ דה''ק שכן אם רצה היה מביא עולת העוף לנדרו ובזה היה יוצא ידי נדרו שאמר הרי עלי עולה סתם והלכך אף אם הפריש נקבת בהמה לנדרו חיילא עליה קדוש' וא''כ שמעינן מיהת דבנודר סתם יכול הוא להביא עולת העוף והכא הוא אמר רשב''ל הכי בתמיה ולא שמעינן דפליג רשב''ל על רבי יוחנן בהא דהכי משמע נמי מפשיטות דברי רבי יוחנן דלעיל דכ''ע מודים בזה אלא דיהיב האי טעמא אליבא דר''ש דלעיל למאי דס''ל בענין תמורה ומיהת בהא דקאמר שכן יכול להביא עולת העוף לנדרו לכ''ע הוא וקשיא על הא דרשב''ל אליבא דר''א:
אמר רבי יוסי. לרבי ירמיה קיימתיה להאי דרשב''ל כהאי דאמר רבי שמואל דכל שאינו לקרב לא היא ולא דמיה כלומר שהיא עצמה אינה ראויה על המזבח ולא הדמים עצמן לא קדשה מתחלה אלא לדמיה שתימכר ויקח בדמיה דבר הראוי למזבח ואמרת את עלה יאות היא דלהקריבו אין אתה יכול ועל העוף קאי שאם הקדיש סתם והיה עוף בנכסיו דלהקריבו עצמו לעולה אין אתה יכול דכתיב בהאי קרא דלעיל דבנודר או נודב סתם לה' משתעי ובבקר וגו' כתיב ולא עופות ולפדותו אין אתה יכול שאין לעוף פדיון כדתנן ריש פי''ב דמנחות ולפום כן צריך ע''כ מימר דלא קדשה העוף אלא קדושת דמים ותימכר ויביא בדמיה עולת בהמה וא''כ את נמי מודה להא דרשב''ל:
Shekalim
Daf 20b
משנה: אַחַת לִשְׁלֹשִׁים יוֹם מְשַׁעֲרִין אֶת הַלִּשְׁכָּה. כָּל הַמְקַבֵּל עָלָיו לְסַפֵּק סְלָתוֹת מֵאַרְבַּע עָֽמְדוּ מִשָּׁלֹשׁ יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע. מִשָּׁלֹשׁ וְעָֽמְדוּ מֵאַרְבַּע יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה. אִם הִתְלִיעָה סוֹלֶת הִתְלִיעָה לוֹ וְאִם הֶחְמִיץ יַיִן הֶחְמִיץ לוֹ. אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת מְעוֹתָיו עַד שֶׁיְּהֵא הַמִּזְבֵּחַ מְרַצֶּה׃
Traduction
Une fois par mois, on fixe le prix des fournitures sacrées à livrer au Temple, payables par le trésor de la cellule. Si quelqu’un entreprenant le fermage s’est chargé de fournir la farine de 4 saas (pour un sela), et qu’ensuite celle-ci renchérit au point que trois saa valent le même prix, l’entrepreneur sera tenu de fournir le 4e saa de ses deniers; mais s’il s’était engagé à fournir la farine lorsque 3 saa coûtaient un sela, et qu’ensuite l’on peut en avoir quatre à ce prix, il est aussi tenu de fournir le tout. En tous cas, le trésor sacré doit bénéficier du maximum. Si des vers sont survenus dans cette fine farine (si elle se trouve gâtée), la perte incombe au fournisseur, et il en est de même si le vin s’est aigri. Aussi, le fournisseur ne recevait de paiement qu’après satisfaction de l’autel (après l’emploi valable des livraisons faites).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אחת לשלשים יום משערין את הלשכה. היו עושין פיסוק השער ליינות ושמנים וסלתות וכיוצא בהן דשכיחי שמשתנה השער בהן והיו פוסקין עם המוכר בשער הזה לצרכי הלשכה ועמד שער המקח הזה שלשים יום שאם נתייקר המקח היה צריך ליתן להקדש כפי השער שפסקו עמו ואם הוזל היה צריך ליתן להקדש כשער הזול כדמפרש ואזיל:
המקבל עליו לספק סלתות. להקדש בשעה שהשער היא ארבע סאין בסלע וסלתות דנקט דשכיחי טפי להתייקר וליזול לפי הזמן וה''ה לאינך:
ועמדו שלש סאין בסלע. שהוקרו בתוך אותו הזמן היה צריך לספק להקדש מארבע סאין בסלע ואם עשה המקח משלש סאין בסלע והוזלו בתוך הזמן ועמדו מארבע סאין בסלע היה צריך לספק להקדש כפי שער שהוזל שלעולם יד הקדש על העליונה:
ואם התליעה הסלת. שפסולה היא להקדש וכן אם החמיץ היין שפסול הוא לנסכים:
התליעה והחמיץ לו. להמוכר שההפסד היא עליו וצריך לספק הכשר להקדש:
אינו מקבל את מעותיו. שעשה המקח עם ההקדש:
עד שיהא המזבח מרצה. בדבר הראוי לו:
הלכה: תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן. מִיַּד הָיוּ מְקַבְּלִין אֶת מָעוֹתָיו. וְהַכֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן.
Traduction
On a enseigné (à l’opposé de ce dernier avis) au nom de R. Simon (2, 2): les fournisseurs pouvaient toucher de suite l’argent dû par le trésor, sans crainte d’avarie ultérieure; car les cohens ont souci des denrées.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני בשם ר''ש. דפליג על הא דקתני אינו מקבל את מעותיו עד לבסוף שיהא המזבח מרצה אלא מיד היו מקבלים המוכרים מהגזברין את מעותיהן ואין כאן חשש כלל לפי שהכהנים זריזין הן ויכולין להוציא מידן ושלא יניחו להם אלא כפי הראוי להשתלם מן ההקדש:
הדרן עלך פרק התרומה
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. רִבִּי אַייְבוֹ בַּר נַגָּרִי אָמַר קוֹמֵי רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. 20b טַעֲמָא דְהֵין תַּנָּייָא. וְאִם֙ כָּל בְּהֵמָ֣ה טְמֵיאָה אֲ֠֩שֶׁר לֹֽא יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן לַֽיי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר טְמֵ֔אָה. אֶלָּא אֲפִילוּ טְמֵיאָה בְאוֹתוֹ הַשֵּׁם. וְקַשְׁיָא. בְּדָא כְתִיב וְהֶֽעֱמִ֥יד וְהֶֽעֱרִ֤יךְ. רִבִּי זְעוּרָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. לֹא אָמַר כֵן אֶלָּא וְאִם֙ כָּל בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה אֲ֠֩שֶׁר לֹֽא יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן לַֽיי. כָּל שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִיקָּרֵב לֹא כָאן וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר אֵינָהּ עוֹשָׂה תְמוּרָה. יָצָאת נְקֵיבָה שֶׁבָּעוֹף שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לִיקָּרֵב כָּאן רְאוּיָה לִיקָּרֵב בְּמָקוֹם אַחֵר. רִבִּי בִּין וְרִבִּי בּוּן בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. הֲרֵי הַרוֹבַע וְהַנִּרְבַּע הֲרֵי אֵינָן רְאוּיִן לִיקָּרֵב לֹא כָאן וְלֹא בְמָקוֹם אַחֵר וַהֲרֵי הֵן עוֹשִׂין תְּמוּרָה. אָמַר לוֹן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא טְמֵאָה מַמָּשׁ. וְקַשְׁיָא. בְּדָא כְתִיב וְהֶֽעֱמִ֥יד וְהֶֽעֱרִ֤יךְ.
Traduction
Les compagnons d’étude disent au nom de R. Yohanan, ou R. Aïbo b. Nagri dit devant R. Ila au nom de R. Yohanan: celui qui est d’avis de ne pas exiger la mutation (de la femelle désignée pour un sacrifice auquel elle est inapte) se base sur ce qu’il est dit (Lv 27, 11): Si c’est quelque animal impur dont on ne puisse faire un sacrifice à l’Eternel, etc.; or, le mot impur est explétif dans ce verset (où il est déjà question d’inaptitude au culte), et il a pour but d’aviser que, s’il est même impur au point de vue de l’aptitude, l’échange pourra avoir lieu (113)Cf. Jér., (Maasser Sheni 3, 11) (t. 3, pp. 228-9).. Mais est-ce qu’à l’égard d’un tel sacrifice, il y a lieu de parler de présentation et d’estimation, dont la Bible traite aussitôt après (ib. 12)? (question non résolue). R. Zeira au contraire au nom de R. Eléazar explique différemment ce même verset. Si c’est quelque animal impur dont on ne puisse faire offrande à l’Eternel, en ce sens: ce qui ne pourra pas être offert, ni là, ni ailleurs, n’aura pas besoin d’être l’objet d’une mutation; tandis qu’une femelle d’oiseau, désignée comme holocauste, ne pourra pas être offerte à ce titre, mais le sera ailleurs (pour une offrande d’un pauvre; aussi, est-elle susceptible de mutation). R. Aboun et R. Abin objectèrent devant R. Zeira: comment se fait-il que l’animal accouplé (à une espèce étrangère), ou celui qui le couvre (114)Tossefta à ce tr. Temoura ch. 1. qui ne peuvent en aucun cas être employés pour les sacrifices, soient pourtant susceptibles d’être l’objet d’une mutation? En effet, leur dit R. Zeira, je n’ai entendu parler que d’un véritable cas d’impureté; sans quoi (s’il s’agissait d’un défaut), on pourrait se demander pourquoi il est question ensuite de présenter la bête et de l’estimer.
Pnei Moshe non traduit
חברייא בשם רבי יוחנן. וכן אמר רבי אייבו בשם רבי יוחנן היינו טעמא דהדין תניא דהמתני' דקאמר דאלו אין עצמן קריבין ע''ג המזבח אלא ימכרו ויביא בדמיהן עולות ואין הדמים נופלין לבדק הבית כמו ששנינו במתני' דלעיל גבי בהמה משום דשאני בהמה שהרי אם נפל בה מום יש לה פדיון כדילפינן מהאי קרא דכתיב בפרשת ערכין ואם כל בהמה טמאה וגו' והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך הכהן אותה וגו' ומה ת''ל טמאה כלומר אי אפשר לומר דבהמה טמאה ממש אמור כאן שהרי כבר נאמר למטה ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ומה ת''ל כאן טמאה אלא דלאו בטמאה ממש מישתעי הכא דאפי' טמאה באותו השם כלומר שעכשיו שם טמאה עליה שנעשית בעלת מום ואסורה למזבח כטמאה ואמר קרא תיפדה ודמיה נופלין לבדק הבית כדין כל הערכין ולפיכך נמי במתני' דלעיל דמיירי בבהמה אמרינן דהדמים נופלין לבדק הבית הואיל ואשכחן גבי בהמה תמימה שהקדישה למזבח ונפל בה מום שנפדית והדמים לבדק הבית נופלין אבל אלו שנשנו במשנתנו הסלת היין והשמן והעופות אם אירע בהן פסול אין להן פדיון כדתנן בריש פרק י''ב דמנחות ומשום שאינן בכלל העמדה והערכה והלכך אין הדמים נופלין לבדק הבית אלא יביא בדמיהן עולות בהמה:
וקשיא. כלומר דמכל מקום הא קשיא למאי דמפרש להאי קרא דבבעלת מום מישתעי:
בדא כתיב והעמיד והעריך. בתמיה דהא ג''כ בעלת מום גמורה נמי בכלל ואפי' אירע בה מום כזה שאינה יכולה לעמוד וא''כ היאך אתה מקיים בה והעמיד את הבהמה והעריך הכהן ולא משני מידי:
ר''ז בשם רבי אלעזר. אמורא לא אמר כן לפרש האי קרא דאבתריה לחוד קאי וללמד על בהמה תמימה הקדישה למזבח ונפל בה מום שיש לה פדיון אלא דאדלעיל מהאי קרא נמי קאי דמישתעי בתמורה כדכתיב לעיל מיניה לא יחליפנו ולא ימיר אותו טוב ברע או רע בטוב ואם המר ימיר וגו' וילפינן מיניה דבדיעבד אם המר ימיר וגו' עושה תמורה ואפי' בעלי מומין שקדם הקדישן את מומן עושה תמורה ולאפוקי אם קדם מומן להקדישן אין עושה תמורה כדתנן בפ''ק דתמורה ויליף לה רבי אלעזר מהאי קרא דאבתריה ואם כל בהמה טמאה וגו' וכלומר דבהא מודה דהאי קרא על כרחך בבעלת מום מישתעי אלא שבא ללמד כל שאינה ראויה ליקרב לא כאן ולא במקום אחר כלומר לא עכשיו ולא בתחלה שמעולם לא היתה ראויה ליקרב והיינו בעלת מום מעיקרא אינו עושה תמורה הא אם קדם הקדישה למומה עושה תמורה דקרא הכי משמע אשר לא יקריבו ממנה וגו' שמעולם לא היתה ראויה לקרבן ואינו יכול להמיר אותה והעמיד את הבהמה לפני הכהן והעריך וגו' דאותה יש לה פדיון ודמיה לבדק הבית נופלין אבל בהמה תמימה הקדישה למזבח ואח''כ נפל בה מום לא שמעינן מהאי קרא דנפדית ודמיה לבדק הבית נופלין אלא דהאי בלחוד ילפינן מיניה דבכה''ג עושה היא תמורה וכדאמרן:
יצאת נקיבה שבעוף. כלומר עוף שאין בו תמות וזכרות והכל שוה לגביה:
שאע''פ שאינה ראויה ליקרב כאן ראויה ליקרב במקום אחר. כלומר יצא עוף מילפותא דהאי קרא דלמדין ממנו דוקא אם קדש ואח''כ הומם עושה תמורה לאפוקי אם לא היתה ראויה ליקרב מעולם זה דוקא בבהמה יצא עוף שאע''פ שמצינו בו שראוי להקריבו במקום אחר אפ''ה אינו עושה תמורה וכדתנן בהדיא בפ''ק דתמורה העופות והמנחות אינן עושין תמורה שלא נאמר אלא בבהמה ואם המר ימיר בהמה בבהמה אלא יצא עוף מכלליה דהאי קרא קאמר והא דקאמר שאע''פ שאינה ראויה ליקרב כאן וכו' היינו לתרץ נמי קושיא דלעיל דמ''ש האי מתני' דידן דלא אמרינן הדמים נופלין לבדק הבית ומ''ש במתני' דלעיל דאמרי' הדמים נופלין לבדק הבית דהרי מעתה דמפרש להאי קרא דבענין תמורה נמי הוא דמשתעי ולא בענין פדיון לחוד וא''כ לא שמעינן מהאי קרא דבהמה הקדושה למזבח ונפל בה מום שהפדיון לבדק הבית הוא והשתא הדרא קושיא לדוכתה כדלעיל ועלה מסיים הכי דהא נמי שפיר היא לפירושא דרבי אלעזר אמורא דהיינו טעמא דבהמה תמימה ונפל בה מום אחר הקדישה עושה היא תמורה והלכך במתני' דלעיל דבבהמה איירינן ולעולם יש בה צד קדושה ואפילו נפל בה מום כדאשכחן לענין תמורה אמרי' נמי דדמיה לבדק הבית הן נופלין דאע''ג דקדשי בדק הבית עצמן אינן עושין תמורה היינו אם הוקדשו בתחלה לבדק הבית אבל זו שבתחלה הוקדשו למזבח הואיל וסתמן לבדק הבית כדין מקדיש סתם לר' אליעזר דמתני' דלעיל נופלין הדמים לבדק הבית יצא עוף דאיירי במתני' דהכא שאע''פ שאינה ראויה ליקרב כאן כלומר דדוקא כאן הוא שאינה ראויה ליקרב שלא הקדיש אלא לקדושת עולה למזבח וכולה כליל ובמתני' דבר שראוי למנחות נמי קאמר שאין כולה לגבוה דאית ביה שיריים לכהנים וא''כ גם עופות דתני בהדייהו לא לעולה למזבח ולגבוה הקדיש והיינו דקאמר אינו ראוי ליקרב כאן ומיהו ראוי הוא ליקרב במקום אחר במקדיש עולת העוף למזבח אפ''ה הואיל דלא אשכחן גביה צד קדושה לענין תמורה לא קרב הוא עצמו בהקדיש נכסיו סתם והיו בהן עופות או שארי השנויים כאן במתני' אלא ימכרו לצרכי אותו המין ויביא בדמיהן עולות בהמה למזבח. ולפי הא דפרישית מתורצת הקושיא דלעיל נמי לר' אלעזר אמורא והיינו נמי דקאמר ר''ז ר' אלעזר לא אמר כן ועיקרא דמילתא אפירושא דקרא קאי וכדלעיל אלא דאיכא למימר דנמי אשינוייא דהך רומיא דמתני' קאי וכדפרישית:
ר' אבין ור' בון בעון קומי ר' זעירא. וכללא היא דקאמרת כל שאין ראוין ליקרב לא כאן ולא במקום אחר אינן עושין תמורה והרי הרובע והנרבע דאינן ראוין ליקרב כלל והרי הן עושין תמורה כדתנינן בתוספתא פ''ק דתמורה עושין תמורה ברובע ונרבע במוקצה ונעבד באתנן ומחיר לכ''ע ובכלאים וטרפה ויוצא דופן פליג התם ר' אליעזר וס''ל לא קדושין ולא מקדישין כדתני במתני' סוף פ''ב דתמורה:
אמר לון. ר' זעירא אף אני לא אמרתי אלא טמאה ממש וקשיא בדא כתיב והעמיד והעריך. כלומר אף אני לא הודיתי לר' אלעזר דמפרש להאי קרא דבבעלת מומין מישתעי ומטעמא אחרינא אמרתי דמוטב לפרש להאי קרא דבטמאה ממש מישתעי ומכח האי קושיא דלעיל דאי בבעלת מום א''כ קשיא בדא כתיב והעמיד והעריך כדלעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source