Shekalim
Daf 1a
משנה: 1a בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם. וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ קוֹרִין אֶת הַמְּגִלָּה בַּכְּרַכִּים וּמְתַקְּנִין אֶת הַדְּרָכִים וְאֶת הָרְחוֹבוֹת וְאֶת מִקְווֹת הַמַּיִם, וְעוֹשִׂין כָּל צוֹרְכֵי הָרַבִּים וּמְצַייְּנִין עַל הַקְּבָרוֹת וְיוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם׃
Traduction
Dès le premier jour du mois d’Adar, le tribunal donne partout l’avis d’avoir à verser la contribution annuelle d’un sicle par tête (1)Cf. B. Megila 13b et 29a, Moed Qatan 6a., d’observer la loi des hétérogènes aux champs (en annulant la semence étrangère). Le 15 de ce mois, on lit le rouleau de l’histoire d’Esther (dont c’est la fête) dans les villes antiques. On répare les routes (défoncées par les pluies d’hivers), et les voies publiques, ainsi que les emplacements des bains officiels (dont l’accès a pu être engorgé par la vase durant l’hiver); on procède à tous les travaux publics (en vue d’une plus grande fréquentation des gens en voyage); on renouvelle la démarcation des tombes par une ligne de chaux (effacée par les pluies). Enfin, des messagers du tribunal vont examiner si l’avis sur les hétérogènes a été suivi (et arracher, au besoin, les plants étrangers).
Pnei Moshe non traduit
מתני' באחד באדר משמיעין על השקלים. ב''ד שולחין בכל ערי ישראל ומכריזין שיביאו שקליהן מפני שבאחד בניסן צריך להביא קרבנות הצבור מתרומה חדשה דכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ודריש בגמ' חדש והביא קרבן מתרומה חדשה וילפינן בג''ש כתיב הכא לחדשי השנה וכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה מה להלן ניסן אף כאן ניסן לפיכך מקדימין שלשים יום שהוא באחד באדר להכריז שיהיה להם זמן להביא שקליהם:
ועל הכלאים. מכריזין שימעטו זרע אחר שנתערב בשדה עד שלא ישאר בו רובע הקב לסאה וכדתנן בפ''ב דכלאים כל סאה שיש בו רובע הקב ממין אחר ימעט:
ובחמשה עשר בו קורין את המגילה בכרכים. המוקפין חומה מימות יהושע בן נון. ואיידי דבעי למיתני לקמן דבט''ו באדר שולחנות יושבים במדינה תני נמי הכא ברישא כל הנוהג באותו היום והלכך לא תני אלא להקורין בט''ו ולא תני הכא להקורין בי''ד:
ומתקנין את הדרכים ואת הרחובות. והשווקים שנתקלקלן בימות החורף ומפני הגשמים בשביל עולי הרגלים. ואית דמפרשי מפני הרוצחים בשגגה שיהיה להם דרך מתוקן לנוס מפני גואל הדם וכדכתיב תכין לך הדרך:
ואת מקוות המים. כדקתני בתוספתא פ''א כל מקום שיש בו ארבעים סאה כשר להקוות עליו. כלומר לפי הצורך להוסיף ולהקוות עליו. ושאין בו ארבעים סאה ממשיכין לו את אמת המים ומשלימין לו ארבעים סאה כדי שיהא כשר להקוות עליו:
ועושין כל צרכי הרבים. כדמפרש בגמרא דנין דיני ממונות ודיני נפשות וכו' וכלומר שבזמן ההוא נפנין ב''ד לעסוק לדברים אלו לפי עת הצורך:
ומציינין על הקברות. עושין ציון שממחים הסיד ושופכין אותו סביב הקברות שלא יאהילו עליהן הכהנים והעושי טהרות ומפני שבימות הגשמים נימוח ציון הסיד וצריך לחזור ולציינו:
ויוצאין. שלוחי ב''ד אף על הכלאים שאע''פ שכבר הכריזו עליהם באחד באדר אף יוצאין הן על כך ולא היו סומכין על ההכרזה בלבד דשמא יתעצלו הבעלים ולא עקרו אותן והיו השלוחים יוצאין ועוקרין אותן:
הלכה: בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִעִין כול'. וְלָמָּה בְאֶחָד בַּאֲדָר. כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן וְתִיתָּרֵם תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה מִן הַחֲדָשָׁה בִזְמַנָּהּ בְּאֵחָד בְּנִיסָן. וָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. [תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה] כַּתְּחִילָּתָהּ. [דִּ]כְתִב וַיְהִ֞י בַּחוֹדֶשׁ הָֽרִאשׁ֛וֹן בַּשָּׁנָ֥ה הַשֵּׁינִית בְּאֶחָ֣ד לַחוֹדֶשׁ הוּקַ֖ם הַמִּשְׁכָּֽן: וְתַנֵּי עֲלָהּ. בַּיּוֹם שֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן בּוֹ בַיּוֹם נִתְרְמָה הַתְּרוּמָה. רִבִּי טָבִי רִבִּי יֹאשַׁיָה בְשֵׁם כַּהֲנָא. נֶאֱמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלְּא מִנִּיסָן אַף חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלְּא מִנִּיסָן אָמַר רִבִּי יוֹנָה. שְׁבַק רִבִּי טָבִי רֹאשָׁהּ וְאָמַר סוֹפָא. דִּלֹ כֵן כַּהָדָא דְתַנֵּי. זֹ֣את עוֹלַת חוֹדֶשׁ בְּחָדְשׁ֔וֹ. יָכוֹל תְּהֵא תוֹרֵם בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר בְּחוֹדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי֭. בְּחוֹדֶשׁ אֶחָד הוּא תוֹרֵם לְכָל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. יָכוֹל בְּאֵיזֶה חוּדֶשׁ שֶׁיִּרְצֶה. נֶאֶמַר כָּאן חָדְשֵׁי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן חָדְשֵׁי. מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן אֵין מוֹנִין אֶלְּא מִנִּיסָן אַף מַה חָדְשֵׁי שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן אֵין מוֹנִין אֶלֶּא מִנִּיסָן.
Traduction
Pourquoi l’avis du tribunal était-il proclamé à ce moment? Afin que les Israélites remettent chacun leur sicle en temps opportun, et que le prélèvement à opérer sur le trésor en vue des prochains sacrifices (3, 1) puisse être effectué sur les nouveaux fonds en son temps, à savoir le premier du mois de Nissan (2)Les habitants avaient ainsi une latitude d'un mois pour remplir de voir fiscal.. Or, dit R. Samuel b. R. Isaac (3)Jér.,(Rosh Hashana 1, 1)., ce prélèvement sur le trésor devra être conforme à la première opération analogue faite sous Moïse; puisqu’il est dit (Ex 40, 17): C’était au premier mois, la seconde année, le premier du mois, que fut érigé le tabernacle. A ce sujet il a été enseigné: le jour même de l’érection du tabernacle, on procéda au prélèvement des fonds. R. Tabi, ou R. Yoshia, au nom de Cahana, tire une déduction de l’analogie des termes (4)B. ib., 7a.: d’une part (Nb 28, 14) et d’autre part (Ex 12, 2), on y emploie le même terme mois; puisque, dans le second passage biblique, le mois (comme premier) est celui de Nissan; il en sera de même du terme mois usité dans l’autre texte, et l’on entend désigner aussi par là le mois de Nissan. R. Yona dit: R. Tabi a laissé de côté le commencement de cet enseignement et a seulement énoncé la fin. Ne faut-il pas, au contraire, s’exprimer selon la déduction qui a été tirée, en ces termes? Comme il est dit (Nb 28, 14): voici l’holocauste de la néoménie en son mois (5)''Le terme hébreu a le double sens de '''' mois, et '''' nouveau ''''.'' on aurait pu croire qu’il faut prélever les fonds nécessaires à chaque mois; c’est pourquoi il est dit aussitôt après: en son mois des mois de l’année, savoir qu’en un seul mois on procède au prélèvement pour toute l’année. Cette opération ne pourra pas avoir lieu dans n’importe quel mois; car, de l’analogie des termes mois, employés pour l’holocauste des néoménies et pour le sacrifice pascal, on déduit qu’il faut compter à partir du mois de Nissan.
Pnei Moshe non traduit
גמ' ולמה באחד באדר. למה הקדימו כך:
כדי וכו'. כדי שיהא להם פנאי שלשים יום ושיביאו את שקליהן בזמנן ותיתרום תרומת הלשכה בזמנה להביא קרבנות הצבור מתרומה חדשה באחד בניסן:
ואמר ר' שמואל וכו'. וכדקאמר. ר' שמואל תרומת הלשכה בתחלתה היתה באחד בניסן דכתיב ויהי בחדש הראשון וכו'. ותני עלה שביום שהוקם המשכן בו ביום נתרמה תרומת הלשכה והביאו קרבנות הצבור ממנה:
ר' טבי ר' יאשיה וכו'. ס''ל דלא ילפינן מתרומת הלשכה בתחלתה דשאני תחלתה שאי אפשר היה לא להקדים שעדיין לא הוקם המשכן ולא לאחר שמכיון שהוקם המשכן הוצרכו לתרום הלשכה ולהביא קרבנות הצבור שקרבו בו ביום אלא מהכא הוא דילפינן נאמר כאן חדשי זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה ונאמר להלן החדש הזה וגו' לחדשי השנה מה חדשי שנאמר להלן וכו' אף כאן אין מונין אלא מניסן שיהא ניסן ראשון לתרומת הלשכה של חדשי השנה:
אמר ר' יונה שבק ר' טבי ראשה. דהברייתא ולא אמר אלא סופה והרי מסיפא דהברייתא לא שמעינן שיהא ניסן ראש לתרומה לכל חדשי השנה אלא דצריך נמי כדדריש ברישא דהברייתא:
דלא כן כהדא דתני וכו'. וכך הגירסא לקמן בפ''ק דר''ה בהלכה א' דמייתי להא דר' טבי. כלומר וכי לא כן צריך למימר כהדא דתני בספרי דדרשינן הכי וכסדר הכתוב דנפקא לן שפיר הכל:
זאת עולת חדש בחדשו. אי לא כתב אלא חדש בחדשו ללמד שיהא תורם תרומה חדשה בתחלת החדש יכול הייתי אומר תהא תורם בכל חודש וחדש לצורך הקרבנות צבור של אותו חדש בלבד ת''ל בחדשו לחדשי השנה ללמד שבחדש אחד הוא תורם לכל חדשי השנה יכול באיזה חדש שירצה יתרום לכל חדשי השנה נאמר כאן חדשי וכו' והשתא לר' טבי דלא אמר אלא כהך סיפא נאמר כאן וכו' אכתי לא הוה ידעינן דתרומת ניסן תהא לכל חדשי השנה אלא דה''א שהכתוב מלמדינו שיהא ניסן ראש לתרומת חדש בחדשו וכן בכל חדש וחדש שלאחריו יהא תורם לאותו החדש והלכך ע''כ צריך נמי לדרשא דרישא דהברייתא:
מָהוּ מַשְׁמִעִין. רב הוּנָא אָמַר. מַכְרִיזִין. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אָמַר. וַיִּתְּנוּ ק֞וֹל בִּֽיהוּדָ֣ה וּבִירֽוּשָׁלַ֗ם.
Traduction
Que comprend-on par la première expression de la Mishna ''on fait entendre''? Il s’agit là, dit R. Houna, d’avis à donner; c’est ainsi qu’il est dit (2Ch 24, 9): ils firent entendre une voix (un avis) en Judée et à Jérusalem (pour l’apport des sicles).
Pnei Moshe non traduit
מהו משמיעין. אם הוא לשון אסיפה כדכתיב וישמע שאול את העם:
מכריזין. ומלשון השמעת קול הוא והיך מה דאת אמר שהיו משמיעין קול להביא שקליהן כדכתיב גבי יואש המלך שציוה על כך כדכתיב ויתנו קול ביהודה ובירושלם להביא לה' משאת משה עבד אלהים על ישראל במדבר:
Shekalim
Daf 1b
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין בֵּין אֲדָר הָרִאשׁוֹן לַאֲדָר הַשֵּׁינִי אֶלָּא מִקְרָא מְגִלָּה וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים: רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אַף שִׁימּוּעַ שְׁקָלִים וְכִלְאַיִם בֵּינֵיהֶן. 1b רִבִּי חֶלְבּוֹ וְרַב חוּנָה רַב בְּשֵׁם רִבִּי חִייָה רַבָּה. הַכֹּל יוֹצְאֵין בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁהוּא זְמַן קְרִייָתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְיֵאוּת. כְּלוּם אָֽמְרוּ מַשְׁמִעִין עַל הַשְּׁקָלִים לֹא כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן. אִם אוֹמֵר אַתְּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְדוֹן אִית בְּשַּׁתָּא שִׁיתִין יוֹמִין. כְּלוּם אָֽמְרוּ יוֹצְאִין אַף עַל הַכִּלְאָיִם לֹא כְּדֵי שֶׁיְּהוּ הַצְּמָחִין נִיכָּרִין. אִם אוֹמֵר אַתְּ בַּאֲדָר הָרִאשׁוֹן. עַד כְדוֹן אִינּוּן דַּקִּיקִין.
Traduction
On a dit ailleurs (6)(Megila 1, 5).: ''Il n’y a d’autre distinction entre le mois d’Adar 1 et le mois d’Adar 2 (embolismique) que la lecture du rouleau d’Esther et la distribution des dons aux pauvres''. A quoi R. Simon ajoute au nom de R. Josué b. Levi qu’il y a encore pour distinction l’avis relatif aux sicles et aux hétérogènes (tout cela a lieu en Adar 2). R. Helbo et R. Houna, ou Rav au nom de R. Hiya le grand, disent (7)Ibid., 1, 1 et 3, 2, 3.: partout (dans les villes ou villages), le devoir de la lecture d’Esther est valable si elle a été faite le 13 Adar 2 (lorsqu’après l’avoir déjà faite en Adar 1, il a fallu recommencer, l’année étant déclarée embolismique); car c’est l’instant officiel. R. Yossé dit: l’avis de R. Simon (d’ajourner aussi en Adar 2 les avis relatifs aux sicles etc.) est plausible, car lorsqu’il a été prescrit d’aviser les Israélites d’avoir apporter les sicles de contribution, c’est pour qu’ils les apportent en temps opportun (soit avant le 1er Nissan). Or, si cet avis avait lieu, dans les années embolismiques, dès le premier Adar 1, il resterait encore une limite de 60 jours (beaucoup trop longue). De même il a été dit (à la fin de la Mishna): ''des messagers du tribunal vont examiner si l’avis sur les hétérogènes a été suivi''. Or il s’agit, dans cet examen, de voir si des plants étrangers ont poussé; ce serait trop difficile à vérifier dès le 1er Adar 1.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בפ''ק דמגילה וגרסי' שם נמי להא דלקמן:
אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן. שלא היו משמיעין עליהן בשנה מעוברת אלא באחד באדר השני:
ר' חלבו וכו' הכל יוצאין בארבעה עשר שהוא זמן קריאתה. ארישא דמתני' דהתם קאי דקתני קראו את המגילה באדר הראשון ונתעברה השנה קורין אותה באדר השני ועלה קאמר ר' חלבו התם לעיל בהלכה א' שאם כבר קראו באדר הראשון אלא מפני שנתעברה השנה אח''כ צריכין לחזור ולקרות באדר השני דבכה''ג הכל יוצאין בקריאת יום י''ד בין העיירות ובין הכרכים המוקפין שהוא זמן קריאתה לכל ומסיים שם לא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות באדר שני כלומר עיקר הטעם שצריכין לחזור ולקרותה באדר השני הזה אע''פ שכבר קראו בראשון מפני כך הוא שלא בא אלא ללמדך שהמצות נוהגות הן באדר שני בשאר שנים המעוברות וכדי לידע זה תיקנו שיחזור ויקראו אע''פ שכבר קראו והואיל וכך הוא הכל יוצאין בחזרת קריאה זו בי''ד שהוא עיקר זמן קריאתה ואינן צריכין לחזור ולקרות כל אחד ואחד בזמנו. הכי גריס להא דר' חלבו בפ''ק דמגילה וכן להא דאבתרא לא בא אלא ללמדך וכו' כמו שהבאתי. ולקמן בהלכה זו דמייתי נמי להא דר' חלבו אציון דמתני' בט''ו בו וכו' גריס לא בא אלא ללמדך שכל המצות הנוהגות באדר השני נוהגות באדר הראשון וגירסא זו יותר נכונה היא דפריך לא כן אמר ר' חלבו הכל יוצאין וכו'. והא במתני' קתני בט''ו בו וכו'. ומשני לא בא ר' חלבו אלא ללמדך כו' ואמתני' קראו באדר הראשון וכו' קאי דמכיון דהמצות נוהגות ג''כ באדר הראשון לפיכך הכל יוצאין בי''ד כשחוזרין וקורין באדר השני. ואיידי דגריס התם להא דר' חלבו מייתי נמי לה הכא כדרך הש''ס הזה:
אמר ר' יוסה ויאות. השתא מהדר להא דר' סימון דקאמר אף שימוע שקלים וכלאים ביניהן ועלה קאמר ר' יוסה ושפיר הוא כך שהרי כלום אמרו משמיעין על השקלים באחד באדר לא כדי שיביאו שקליהן בזמנן והוא באחד בניסן. ושלא יאוחר מזה הזמן ואם אומר את באחד באדר הראשון יהיו משמיעין הרי עד כדון יש זמן עוד ששים יום עד אחד בניסן וע''י כך יתעצלו מלהביא שיאמרו עדיין יש לנו זמן הרבה או שישכחו ונמצא שיבאו לידי איחור זמן הקבוע לכך:
כלום אמרו וכו'. וכן לענין כלאים שכלום אמרו שיוצאין אף על הכלאים בט''ו בו אע''פ שכבר הכריזו לא הטעם אלא כדי שיהו הצמחין ניכרין ואם לא עקרו הבעלים הכלאים מהן יעקרו השלוחין היוצאין ואם אומר את שיהא זה הכל באדר הראשון הרי עד כדון אינון דקיקין דקין ואינן ניכרין שעדיין לא הגיע בשנה מעוברת לכך והלכך אין זה אלא בא' באדר השני:
רִבִּי חִזְקִיָּה שָׁאַל. מֵעַתָּה בְּנֵי בָבֵל מַשְׁמִעִין עַל שִׁיקְלֵיהֶן מֵרֹאשׁוֹ שֶׁלְחוֹדֶשׁ. לֹא כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ יִשְׂרָאֵל שִׁקְלֵיהֶן בְּעוֹנָתָן וְתִיתָּרֵם תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה מִן הַחֲדָשָׁה בִזְמַנָּהּ בְּאֵחָד בְּנִיסָן. הָתִיב רִבִּי עוּלָּא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא תַנִּינָן. בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה בְּפַרְסְ הַפֶּסַח בְּפַרְסְ הָעֲצֶרֶת בְּפַרְסְ הַחַג. אָמַר לֵיהּ. נֵימַר. אִילֵּין דִּקְרֵיבִין בִּפְרֹס הַפֶּסַח. אִילֵּין דִּרְחִיקִין בִּפְרֹס הָעֲצֶרֶת. וְאֵילִּין דִּרְחִיקִין מִינְּהוֹן בִּפְרֹס הַחַג. אָמַר לֵיהּ. כּוּלָּהּ כְּאַחַת הָיְתָה בָּאָה. וְלָמָּה אָֽמְרוּ בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים. כְּדֵי לַעֲשׂוֹת פּוֹמְפֵּי לַדָּבָר.
Traduction
S’il en est ainsi, observa R. Hiskia, en avisant les gens de Babylone d’avoir à verser ces sicles, il faudrait les prévenir dès le premier mois (en raison de l’éloignement). En effet, objecta R. Oulla devant R. Mena, on a enseigné plus loin (3, 1): ''A 3 époques on procède au prélèvement du trésor, à la quinzaine avant Pâques (1er Nissan), avant la fête de Pentecôte et avant celle des Tabernacles''; or, n’entend-on pas par là que, pour les gens les plus proches, le prélèvement a lieu avant Pâques; pour ceux qui sont plus éloignés, il a lieu à Pentecôte, et enfin pour les plus lointains de tous, c’est remis à la fête des Tabernacles? —Non, répondit R. Mena, de toutes parts l’apport des sicles avait lieu à la fois; seulement la cérémonie du prélèvement avait lieu trois fois par an, afin de donner plus d’éclat à cet acte (8)Derenbourg, ib., p. 136..
Pnei Moshe non traduit
ר' חזקיה שאל. אי הכי מעתה נימא דבני בבל שהן רחוקין מירושלים יהו משמיעין על שקליהן מראשו של חדש אדר הראשון שהרי לא עיקר הטעם אלא כדי שיביאו וכו' ותתרום התרומה בזמנה באחד בניסן ומכיון שהן רחוקין צריכין זמן רב לכך והא אנן סתמא תנן באחד באדר משמיעין וקאמרת דבאחד באדר השני הוא ומשמע דאין חילוק בין קרובים לבין רחוקים ואמאי ונימא דבני בבל יהו משמיעין באחד באדר הראשון. ובדפוס אצל ש''ס הבבלי הגיה אחד מראשו של חורף וא''צ להגה''ה זו:
התיב ר' עולא קומי ר' מנא. על הא דשאל ר' חזקיה כמסתפק ואומר מעתה בני בבל וכו' והא תנינן לקמן בפ''ג בג' פרקים בשנה תורמין את הלשכה וכו' וקס''ד דבאלו ג' פרקים היו חלוקין ג''כ לזמן הבאת השקלים של קרובים ושל רחוקים וכדמסיים לקמיה:
א''ל וכו'. כלומר מסקנת דברי ר' עולא הן דא''ל לר' מנא מאי לאו דנימר הכי אילין דקריבין מביאין הן בפרוס הפסח ותורמין אז מאלו הקרובין ואילין דרחיקין וכו' ואילין דרחיקין מנהון עוד בפרוס החג וא''כ מאי מספקא ליה לר' חזקיה הא מהאי מתני' משמע הכי בהדיא:
א''ל ר' מנא. דלא היא שהבאת השקלים להלשכה כולה כאחת היתה באה מהכל מהקרובים ומהרחוקים והיו הכל מגיעין ומביאין ברוב השנים בזמנו אלא שבאלו ג' פרקים היו תורמין הלשכה ומפרישין ממנה להביא קרבנות הצבור וכדי לפרסם הדבר וכדמסיים ואזיל ולמה אמרו וכו' כדי לעשות פומבי לדבר:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source