Shekalim
Daf 16b
רַב יְהוּדָה בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַמְלַמְּדִין אֶת הַכֹּהֲנִים הִילְכוֹת שְׁחִיטָה הִילְכוֹת קַבָּלָה הִילְכוֹת זְרִיקָה נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רִבִּי יִצְחָק בַּר רְדִיפָה בְשֵׁם אִימִּי. מְבַקְּרֵי מוּמֵי קֳדָשִׁים נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי שִׂמְלַאי. מַגִּיהֵי סֵפֶר הֶעֲזָרָה נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. גִּידּוּל בַּר בִּנְיָמִן בְּשֵׂם אַסִּי. שְׁנֵי דַייָנֵי גְזֵילוֹת נוֹטְלִין שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. שְׁמוּאֵל אַמַר. נָשִׁים 16b הָאוֹרְגוֹת בַּפְּרָכוֹת נוֹטְלוֹת שְׂכָרָן מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. רַב חוּנָה אָמַר. מִתְּרוּמַת בֶּדֶק הַבַּיִת. מַה וּפְלִיג. שְׁמוּאֵל עֲבֲד לָהּ כְּקָרְבָּן. רַב חוּנָה עֲבֲד לָהּ כְּבִּינְייָן. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. תַּנָּא רִבִּי יְהוּדָה גְרוֹגְרוֹת. הַקְּטוֹרֶת וְכָל קָרְבְּנוֹת הַצִּיבּוּר בָּאִין מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. מִזְבַּח הַזָּהָב וְכָל כְּלֵי שָׁרֵת בָּאִין מִמּוֹתָרֵי נְסָכִים. מִזְבַּח הָעוֹלָה וְהַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת בְּאִין מִשְּׁיֵּרֵי הַלִּשְׁכָּה. חוּץ לָעֲזָרוֹת בָּאִין מִלִּשְׁכַּת בֶּדֶק הַבַּיִת. וְהָא תַנֵּי. אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַהֵיכָל וְהָעֲזָרוֹת מוֹעֲלִין בָּהֶן. וְכִי יֵשׁ מְעִילָה בִּשְׁיֵרִים. אֶלָּא כְרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אָמַר. מוֹעֲלִין בִּשְׁיֵרִיִים. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. כְּלוּם אָמַר רִבִּי מֵאִיר אֶלָּא בְתוֹךְ שְׁנָתוֹ. וְהָכָא חוּץ לִשְׁנָתוֹ אֲנָן קַייָמִין.
Traduction
⁠— (95)EN tête, il y a un passage reproduit du tr. (Yoma 4, 2) (ci-dessus, p. 205). ''Avec le reste du reliquat, est-il dit, on achetait, etc.''. R. Juda dit au nom de R. Samuel (96)''B., Ketubot 106a; Midrash Rabba sur Nombres, ch. 16.'' que les savants chargés de montrer aux cohanim les règles de l’égorgement, celles de la réception du sang, celles de l’aspersion, étaient payés par le trésor sacré. R. Isaac b. Redifa dit au nom de R. Imi: les hommes chargés d’examiner les défauts des victimes destinés au culte étaient aussi payés par le trésor sacré. De même, dit R. Aha ou R. Tanhoum b. Hiya au nom de R. Samlaï, ceux qui corrigeaient le rouleau de la Loi déposé au parvis du Temple (et qui servait de modèle) étaient payés de cette façon. Guidal b. Benjamin dit au nom de R. Assé que les deux juges chargés à Jérusalem d’examiner les questions de vol, étaient payés par le trésor sacré. Quant aux femmes chargées de tisser les réparations au rideau (séparant le parvis du sanctuaire), selon Samuel, elles étaient payées par la même caisse (97)Midrash Hazith ou sur (Ct 3, 7).; selon R. Houna, elles recevaient leur salaire sur le prélèvement de la caisse d’entretien du Temple. Quel est le motif de chacun de ces avis? Samuel considère ce travail comme inhérent aux sacrifices (et il le fait payer par la caisse chargée d’alimenter les sacrifices); R. Houna considère ce travail comme spécial à l’édifice (et il ordonne de le payer à ce dernier titre). R. Hiskia dit que R. Juda Grogrôth (figue) a enseigné: l’encens à l’instar des autres sacrifices publics est payés par l’argent prélevé du trésor sacré; pour l’autel d’or et les divers vases sacrés, on utilise l’excédent provenant des libations; pour les frais suscités par l’autel des holocaustes, ou le parvis, ou les portiques, on emploie le reste de l’argent prélevé de la cellule; enfin, pour la partie externe du temple en dehors des portiques, on avait recours à la caisse de l’entretien de l’édifice. Mais n’a-t-on pas enseigné que c’est commettre une prévarication d’user des pierres de l’autel, ou de celles du parvis, ou des portiques; or, si elles ont été acquises avec les reliquats de caisse, peut-on dire qu’il y a prévarication pour les reliquats? —C’est possible selon R. Meir, qui dit plus haut (2, 2) qu’il y a prévarication même à l’égard des restes de sainteté. Cette justification, réplique R. Hiya, n’est pas admissible, car R. Meir parle seulement de prévarication dans le cours de l’année du paiement des sicles (98)On pourrait, vers la fin de l'année avoir besoin du montant, dit-il plus haut, (3, 4), fin., tandis qu’ici il s’agit de valeurs dont la dépense est bien antérieure à l’annuité courante.
Pnei Moshe non traduit
תלמידי חכמים וכו'. כל אלו לצורך גופו של הקדש ונוטלין שכרן מתרומת הלשכה:
שני דייני גזילות. שהיו בירושלים כדתנינן בפ''ג דכתובות נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ונשים האורגות בפרכת פליגי בה שמואל אמר וכו' ומפרש מה פליג כלומר במאי פליגי:
שמואל עבד לה כקרבן. גופו שבא מתרומת הלשכה ורב הונא עבד לה כבנין שאינו בא אלא מקדשי בדק הבית:
תנא ר' יהודה גרוגרות. כך היה שמו ונזכר כמה פעמים בש''ס הזה:
הקטרת וכו'. כלומר הקטרת הוא בכלל כל הקרבנות צבור ובאין מתרומת הלשכה:
מזבח הזהב וכו' ממותרי נסכים. כדתנן לקמן בפרקין לר''ע מותר נסכים לכלי שרת:
מזבח העולה. שהוא בנין וכן לבנין ההיכל והעזרות עצמן באין משירי לשכה ואותו הצריך לבנין חוץ לעזרות באין מלשכות שיש בהן נדבות לבדק הבית:
והא תני אבני המזבח וכו' מועלין בהן ואם משירי הלשכה הן באין וכי יש מעילה בשיריים:
אלא כר''מ. בסוף פרק דלעיל דאמר מועלין בשירים:
אמר רבי חנינא. לא היא דכלום אמר ר''מ דמועלין בשיריים אלא בתוך שנתו של שקלי הלשכה כדקאמר התם טעמא שמא יצטרכו להן בסוף והיינו באותה השנה שעדיין אין כאן מתרומה חדשה וכשכלו השקלים מן התרומה היו צריכין להביא הקרבנות משירי הלשכה והלכך ס''ל דמועלין בשיריים והכא דקאמר אבני המזבח וכו' מועלין בהן בחוץ לשנתו אנן קיימין כלומר דלעולם מועלין בהן קאמר ולא מיתוקמא כר''מ:
אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. תַּנָּא רִבִּי יְהוּדָה גְרוֹגְרוֹת. הַשּׁוּלָחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת וְהַפְּרָכוֹת מְעַכְּבִין אֶת הַקָּרְבָּן. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְ‌ְרִין אֵין לָךְ מְעַכֵּב אֶת הַקָּרְבָּן אֶלָּא הַכֵּיּוֹר וְהַכָּן בִּלְבַד. וְלֹא אָמַר כֵּן. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹסֵי בֵּן חֲנִינָה תְּרֵיהוֹן אָ‍ֽמְרִין. כָּל הֵן דִּכְתִיב נֹכַח מְעַכֵּב. צֶלַע אֵינוֹ מְעַכֵּב. וְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. וַאֲפִילוּ צֶלַע מְעַכֵּב. וְאָמַר רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. וַאֲפִילוּ שִׂימָה מְעַכֶּבֶת. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה. כָּאן בָּעֲבוֹדוֹת שֶׁבִּפְנִים וְכָאן בָּעֲבוֹדוֹת שֶׁבַּחוּץ.
Traduction
R. Hiskia dit que R. Juda Grogrôth enseigne aussi: tout défaut d’ordre soit de la table officielle, soit du chandelier, soit des divers autels, soit du rideau, est une cause d’obstacle à l’offrande des sacrifices, selon l’avis de R. Meir; les autres sages disent: rien n’empêche d’offrir les sacrifices, sauf le déplacement du bassin (d’eau) et de son piédestal. Mais R. Eliézer et R. Yossé b. Hanina ne disent-ils pas tous deux que chaque fois qu’il est dit ''en face'', l’ordre devra être rigoureux (sous peine de s’opposer à l’office), non s’il est dit ''à côté''? De plus, selon R. Samuel b. Nahman au nom de R. Jonathan, s’il est dit seulement ''à côté'', le déplacement est aussi un obstacle? En outre, R. Ila au nom de R. Samuel b. Nahman, même l’omission du ''placement'' (Ex 26, 35) fait obstacle à la validité de l’office? ( Pourquoi donc les autres sages parlent-ils seulement du ''bassin et de son piédestal'')? Il y a une distinction à établir, répond R. Hanina: pour les offices accomplis à l’intérieur, tous ces ''placements'' sont rigoureux; mais pour un office extérieur, il suffit que le bassin soit sur le piédestal.
Pnei Moshe non traduit
אמר רבי חזקיה. עוד בשם רבי יהודה גרוגרות:
השלחן וכו' מעכבין את הקרבן. כלומר מקומן מעכב שכל זמן שאינם על מקומן שראוין להיות שם השלחן בצפון והמנורה בדרום ומזבח הזהב בהיכל ומזבח העולה לפני פתח אהל מועד אין יכולין להקריב קרבן:
אין לך מעכב את הקרבן אלא הכיור והכן בלבד. בין אהל מועד ובין המזבח כדכתיב ומפני שצריך שיהו שם לקידוש ידים ורגלים מקודם כדכתיב בבואם אל אהל מועד ירחצו וגו':
ולא כן אמר ר''א וכו' כל הן דכתיב נכח מעכב צלע אינו מעכב. בפרשת תרומה בציווי כתיב ושמת את השלחן מחוץ לפרכת ואת המנורה נכח השלחן על צלע המשכן תימנה והשלחן תתן על צלע צפון ומעכב במנורה הואיל וכתיב ביה נכח וכן מצינו בהקמת המשכן דכתיב וישם את המנורה באהל מועד נכח השלחן וגו' אבל השלחן דלא כתיב ביה אלא על צלע בלחוד אין מקומו מעכב. ורבי אילא אמר אפילו במקום דכתיב שימה מעכבת וכגון בשלחן דכתיב ושמת את השלחן וגו' וקשיא מהאי דחכמים דאמרי אין לך מעכב אלא הכיור והכן בלבד:
כאן בעבודות שבפנים. בהיכל כגון קטרת שבכל יום ונרות המנורה ולחם הפנים על השלחן באותן הוא דפליגי מה שמעכב ומה שאינו מעכב וכאן בעבודות שבחוץ על מזבח החיצון בהא הוא דקאמרי אין לך מעכב אלא הכיור והכן בלבד:
אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. שַׁחַצִית גְּדוֹלָה הָ‍ֽיְתָה בִּבְנֵי כֹהֲנִים גְּדוֹלִים. שֶׁיּוֹתֵר מִשִּׁשִּׁים כִּכְּרֵי זָהָב [הָיוּ מוֹצִיאִין בָּהּ.] הָיָה כִבְשָׁהּ שֶׁלְפָּרָה עוֹמֵד וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן מוֹצִיא פָּרָתוֹ בְכִבְשׁוֹ שֶׁלְחֲבֵירוֹ אֶלָּא סוֹתְרוֹ וּבוֹנֶה אוֹתוֹ מִשֶׁלּוֹ. הָתִיב רִבִּי עוּלָּא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. וְהָא תַנֵּי. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שְׁתֵּי פָרוֹת עָשָׂה. לֹא בְכֶבֶשׁ שֶׁהוֹצִיא אֶת זוֹ הוֹצִיא אֶת זוֹ. אִית לָךְ מֵימַר. שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק שִׁיחֵץ הָיָה. מַיי כְדוֹן. עַל שֶׁם מַעֲלָה הִיא בְפָרָה סִילְסוּל הוּא בְפָרָה. תַּנֵּי. זִיזִין וּכְתָלִין הָיוּ יוֹצְאִין מִיכָּן וּמִיכָּן כְּדֵי שֶׁלֹּא יָצִיצוּ הַכֹּהֲנִים וְיִטַּמּוּ.
Traduction
– R. Hanina dit (99)Tossefta à ce tr., ch. 2. quel orgueil animait les grands pontifes; ils ont dépensé plus de 60 talents d’or à leurs frais, pour leur vanité; car, malgré l’existence du viaduc intérieur érigé pour faire passer la vache rousse, chaque successeur dédaignait de l’utiliser, le faisait renverser et reconstruire, à ses frais. Mais, objecta R. Oula, en présence de R. Mena, n’est-il pas dit de Simon le juste (100)Cf. Michna, tr. (Para 3, 5). qu’ayant eu à faire brûler deux vaches rousses pendant son pontificat, il ne fit pas passer la seconde par le pont qu’avait suivi la première (jugeant nécessaire de réédifier une telle voie)? Or, peut-on dire de lui qu’il fut orgueilleux? Quel était donc le motif de ce renouvellement? C’était pour faire valoir cette combustion de la vache rousse, dont la cérémonie était une gloire. On a enseigné: tout le long de ce pont, il y avait des crochets et des murs perpendiculaires, afin d’empêcher les cohanim de s’écarter du milieu et leur éviter tout contact impur (survenant par cette opération). Selon R. aqiba, est-il dit, il n’est pas permis de trafiquer des saintetés
Pnei Moshe non traduit
שחצית. גסות הרוח גדולה היתה בבני כ''ג שהיו מוציאין ממון רב כזה שיותר מששים ככרי זהב וכו' וכל כך למה שיהא נקרא על שמו:
והא תני שמעון הצדיק וכו'. וכי אית לך מימר שמעון הצדיק שחץ היה ח''ו:
מאי כדון. אלא מ''ט עשו כל אחד ואחד כבש פרה מחדש על שם מעלה וסלסול היא לפרה וכמו שהיו עושין לשם מעלה בשארי דברים:
תני זיזים וכתלים היו יוצאין מכאן ומכאן. בצדדי הכבש:
כדי שלא יציצו הכהנים ויטמאו. כלומר כשהולכין על הכבש לא יהו נוטין עצמן לחוץ לכבש שלא יטמאו באוהל אם יש איזה טומאה תחתיהן בהצדדים לפי שתחת הכבש בלבד לא היה שם חשש טומאה דכיפין על כיפין היה נעשה ולפיכך עשו מן הצדדים זיזין וכתלים יוצאין למעלה שלא יהו יכולין לנטות לצדדים להציץ:
Shekalim
Daf 17a
17a אֶלָּא אִם רָצָה יְהֵא הַהֶפְסֵד שֶׁלּוֹ. וְהַשָּׂכָר לְהֶקְדֵּשׁ מוּתָּר. כְּהָדָא בַּר זְמִינָא אִת פְקִיד גַּבֵּיהּ מֵדַל דְּיַתְמִין. אֲתַא וּשְׁאַל לְרִבִּי מָנָא. אֲמַר לֵיהּ. אִין בְּעִית דִּי הֶפְסֵדְה דִידָךְ וְאַגְרָא דִתְּרַוֵיכוֹן שָׁרֵי. רִבִּי חִייָה בַּר אָדָא אִתְפְקִיד גַּבֵּיהּ מֵדַל דְּיַתְמִין וַעֲבַד כֵּן.
Traduction
mais on le peut en établissant la condition qu’au cas de perte, on la subira, et le bénéfice seul sera pour le trésor sacré. Ainsi, il arriva une fois que l’on lui confia des biens d’orphelins: il alla demander à R. Mena l’autorisation d’employer ces biens au commerce. Tu le peux, lui dit R. Mena (101)B. Baba Metsia 70a., à condition de stipuler qu’en cas de perte elle sera à ta charge, et le bénéfice sera pour les orphelins. C’est aussi ce qu’a fait R. Hiya b. Ada lorsqu’un dépôt analogue lui fut confié.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אלא אם רצה וכו'. טעמא דמתני' לר''ע שאין משתכרין משום שכך יכול להיות הפסד ג''כ ולפיכך אין לוקחין להשתכר אלא אם רצה הגזבר או הגבאי של עניים שאם יהיה הפסד יהיה משלו ואם יהיה שכר להקדש מותר:
כהדא בר זמינא. נפקד אצלו נכסי יתומים ושאל לר' מנא אם יכול לישא וליתן בהמעות כדי להרויח ליתומים וא''ל אם אתה רוצה לקבל עליך שאם יהיה הפסד יהא משלך ואם יהיה ריוח תחלקו בין שניכם אז מותר:
ר' חייא וכו'. ועבד כי כדר' מנא:
כּוּלָּהּ דְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל [הִיא]. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף פָּתַר מַתְנִיתָה. מוֹתַר פֵּירוֹת שָׂכָר לְהֶקְדֵּשׁ. מוֹתַר נְסָכִים זוֹ סְאָה רְבִיעִית. רִבִּי יוֹחָנָן פָּתַר מַתְנִיתָה. מוֹתַר פֵּירוֹת זוֹ סְאָה רְבִיעית. מוֹתַר נְסָכִים לְבֵירוּצִים. וְלֵית לֵיהּ לְרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף לְבֵירוּצִים. אָמַר רִבִּי חִזְקִיָּה. מַה דִנְפַל לְסְאָה רְבִיעִית נְפַל לְבֵירוּצִים. עַל דַּעְתִֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף נִיחָא. אֵין מִשְׂתַּכְּרִין מִשֶּׁלְהֶקְדֵּשׁ אַף לֹא מִשֶּׁלְעֲנִיִּם. לְפִיכָךְ זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִין בַּפֵּירוֹת. עַל דַּעְתִֵּיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן קַשְׁיָא. תַּנִּינָן עָ‍ֽמְדוּ מִשָּׁלֹשׁ יְסַפֵּק מֵאַרְבַּע. וְתַנִּינָן. זֶה וָזֶה לֹא הָיוּ מוֹדִין בַּפֵּירוֹת לֹא הָיוּ מוֹדִין בַפֵּירוֹת בְּקַיִיץ לַמִּזְבֵּחַ. אֲבָל מוֹדִין הָיוּ בִכְלֵי שָׁרֵת. עַד כְּדוֹן בֵּירוּצֵי צִיבּוּר. וַאֲפִילוּ בֵירוּצֵי יָחִיד. וְלֹא נִמְצְאוּ כְלֵי שָׁרֵת בָּאִין מִשֶּׁל יָחִיד. כְּהָדָא דְתַנֵּי. אִשָּׁה שֶׁעָשָׂת כֻּתּוֹנֶת לִבְנָהּ צְרִיכָה לִמְסוֹר לְצִיבּוּר. עַד כְּדוֹן בֵּירוּצֵי לַח. וַאֲפִילוּ בֵירוּצֵי יָבֵשׁ. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. הַנְּסָכִים שֶׁקָּדְשׁוּ בַכֶּלִי וְנִמְצָא הַזֶּבַח פָּסוּל. אִם יֵשׁ שָׁם זֶבַח אַחֵר יִקְרְבוּ עִמּוֹ. וְאִם לָאו יִיפָּסְלוּ בְלִינָה.
Traduction
Quant au reste du bénéfice sur la vente etc.'', est-il dit. En ceci, R. Ismaël est conforme à sa propre opinion. R. Hiya b. Joseph explique ainsi ce passage de la Mishna (102)B., Menahot 90a.: pour excédent des bénéfices, on entend le profit qui revient au trésor sacré sur les ventes; et, par excédent des libations, le bénéfice résultant pour le trésor de la cession du 4e saa ( § 5). R. Yohanan l’explique ainsi: par excédent des bénéfices, on entend le profit qui revient au trésor sur la cession du 4e saa; et, par excédent des libations, on entend le surplus de la mesure (103)''Littéralement: éclaboussure, gr. brusis, jaillissement; l'écart entre la mesure trop pleine débordante, reçue par le trésor, et la mesure raser cédée au particulier, profite au trésor.''. —Est-ce que R. Hiya b. Joseph ne tient pas compte de cette dernière éventualité? —Certes, dit R. Hiskia, ce qui échoit au trésor par le fait du 4e saa lui revient aussi par ces excédents de mesure (sans qu’il soit besoin d’en parler à part). D’après R. Hiya b. Joseph, on comprend qu’il ne soit pas plus permis de trafiquer des biens sacrés que de ceux des pauvres; aussi, il est juste de dire que ni l’un ni l’autre n’admet le trafic. Mais, selon R. Yohanan, comment se fait-il que, d’une part, la Mishna dise plus loin de prendre, en cas de doute, du 4e saa; tandis qu’ici il est dit que ni l’un ni l’autre n’admet le trafic? En effet, ils n’admettent pas que ce trafic serve à alimenter l’autel vide; mais on peut l’utiliser à l’achat des vases sacrés. On sait maintenant quel parti prendre pour le trésor au sujet du profit résultant entre les écarts des mesures s’il s’agit d’offrandes publiques, et il en sera de même pour ces écarts provenant de particuliers, sans que l’on puisse objecter pour cela que ce profit provenant de particuliers aura servi à l’achat de vases sacrés publics, puisqu’il a déjà été enseigné (§ 1): lorsqu’une femme aura confectionné une tunique blanche pour l’offrir au pontife, on pourra l’accueillir, sauf qu’elle devra en faire d’abord don au public. On connaît maintenant les règles au sujet de l’écart des mesures de liquides (en raison de leur contact certain avec le vase sacré); mais en est-il de même des suppléments de corps soldes? —Non, car il a été enseigné ailleurs (104)Tr. (Menahot 8, 5).: si des libations sont devenues saintes par leur mises dans un vase sacré et qu’ensuite le sacrifice se trouve inapte à être offert, au cas où il y a un autre sacrifice, on les offrira avec celui-ci;au cas contraire, elles deviennent impropres par le séjour de la nuit (donc, ce qui n’a pas touché au vase, étant excédent de la mesure, n’est pas consacré).
Pnei Moshe non traduit
גמ' כולה דרבי ישמעאל היא. כלומר לשיטתיה אזיל כדפרישית במתני':
רבי חייא בר יוסף פתר מתניתא. להא דקתני מותר פירות מותר נסכים ומפרש ממה הן אלו המותרות:
מותר פירות. הוא השכר להקדש ששנינו במתני' דלעיל לרבי ישמעאל ומותר נסכים דקתני בדברי ר''ע ור''ח סגן הכהנים זו סאה רביעית וכדפרישית במתני' כהא דתנינן בסוף הפרק כל המקבל עליו לספק סלתות ונסכים להקדש מארבע סאין בסלע והוקרו ועמדו משלש יספקו מארבע כשער שפסק משלש והוזלו ועמדו מארבע וספק כאותו השער שהוזל מארבע ונמצא סאה רביעית משתכר ההקדש וזהו הנקרא מותר נסכים:
רבי יוחנן פתר מתניתא מותר פירות. דקאמר ר' ישמעאל:
זו סאה רביעית. שההקדש משתכר כדאמרן ומותר נסכים דקתני לבירוצים הוא דקתני וכאותה ששנינו במנחות בפ' שתי מדות מדות הלח בירוציהן קדש והן כשהכלי מתמלא נופלות בירוצין והן קדש וזה הוא הנקרא מותר נסכים:
ולית ליה לר' חייה בר יוסף לבירוצים. וכי פליג הוא ולית ליה דהבירוצין קדש הן ומ''ט לא מפרש דזהו מותר נסכים שהרי הבירוצין לעולם הן כשהמוכר מוכר נסכים להקדש ונופלות בירוצים לאחר שנתמלאו כלי של הקדש ויש כאן בירוצים ואפי' עומד זה השער בעצמו כאשר פסקו עמו בתחלה וסאה רביעית אינה אלא אם נשתנה השער ממה שפסקו עמו וא''כ יש לו לפרש בדבר הנוהג לעולם או דנימא דפליג הוא ולא ס''ל דהבירוצין קדש הן בתמיה דהרי מתני' הוא שם:
אמר ר' חזקיה מה דנפל לסאה רביעית נפל לבירוצים. כלומר ודאי אית ליה דהבירוצים קדש דכמו דאית ליה אפי' יש כאן יותר סאה אחת שלימה להקדש הוא ומכ''ש דהבירוצין שהן דבר מועט שהמוכר בעצמו לא קפיד עליהן וברצונו הוא נותן זה להקדש והיינו דקאמר מה דנפל וכו' וכלומר דמסתמא דין הנופל ונוהג בסאה רביעית שלימה נופל ונוהג ג''כ בבירוצין והא דלא מפרש לה ר' חייה בבירוצין משום דרבותא קמ''ל שאפי' אם יש כאן סאה רביעית שלימה והיינו כשנשתנה השער ממה שפסקו עם המוכר הרי היא כולה להקדש ומכ''ש הבירוצין לעולם שהן של הקדש:
על דעתיה דרבי חייה בר יוסף ניחא. הכל במאי דמפרש דמותר פירות הוא ששנינו במתני' דלעיל השכר להקדש א''כ שפיר הוא דתנינן זה וזה לא היו מודים בפירות לפי שאין משתכרין בשל הקדש ולפיכך לא היו מודים בפירות:
על דעתיה דרבי יוחנן. אלא לר' יוחנן דמפרש מותר פירות היינו סאה רביעית קשיא דהא תנינן בסוף פרקין עמדו משלש וכו' סתמא בלי שום פלוגתא ותנינן הכא זה וזה לא היו מודים בפירות בתמיה דא''כ פליגי על המתני' דסוף פרקין וזה לא שמענו דאיכא דפליג בהא:
לא היו מודים וכו'. אי משום הא ל''ק לר' יוחנן דאיהו מפרש לה דה''ק זה וזה לא היו מודים להא דקאמר רבי ישמעאל במתני' דידן דמותר פירות והיינו סאה רביעית שנופלת לקיץ המזבח בזה הוא דלא היו מודו לא ר''ע ולא ר''ח סגן הכהנים ולא איירינן בשכר להקדש דמתני' דלעיל כלל דהא כבר שמעי' התם לר''ע דקאמר אין משתכרין בשל הקדש:
אבל מודין היו בכלי שרת. כלומר לא שהן שיין בזה לגמרי דהא פליגי בהא במתני' לר''ע מותר נסכים לכלי שרת ולר''ח סגן הכהנים לקיץ המזבח אלא דה''פ דבזה הן שוין דמותר הפירות והיינו סאה רביעית דאין זה לקיץ המזבח אלא לכלי שרת דהכל מודים דכלי שרת באין ממה שנשתכר ההקדש באותה סאה רביעית שאמרנו ומה דפליגי ר''ע ור''ח סגן הכהנים במתני' היינו בבירוצים דזהו מותר נסכים לרבי יוחנן ובהא הוא דפליגי דלר''ע הבירוצים ג''כ לכלי שרת הן ומותר התרומה לקיץ המזבח ולר''ח סגן הכהנים הבירוצים לקיץ המזבח ומותר התרומה ג''כ לכלי שרת כמו הסאה הרביעית:
עד כדון בירוצי ציבור. זה שמענו ממה דאמרן ממה שהקדש משתכר מהבירוצים והוא של צבור:
ואפי' בירוצי יחיד. בניחותא כלומר דהדין כן אף ביחיד שהביא נסכים והבירוצים נופלין ג''כ להקדש הן ולכלי שרת:
ופריך ולא נמצאו כלי שרת באין משל יחיד בתמיה ומשני כהדא דתני וכו'. וכדמייתי לה לעיל בהלכה א' וה''נ ובלבד שימסרם לצבור לאותן הבירוצים:
עד כדון. שמענו בבירוצי לח מה היו עושין בהן כהא דלעיל:
ואפי' בירוצי יבש. נמי בכלל שהן בירוצי' הסלתות שהן ג''כ של הקדש למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וכהאי דתנינן בפרק התודה נסכים שקדשו בכלי ונמצא הזבח פסול וכו' וה''נ בבירוצים כדתני בתוספתא דמנחות בפ''י בירוצי המדות הללו מה היו עושין בהן אם יש זבח אחר יקרבו עמו ואם לנו יפסלו בלינה ומסיים שם ומקיצין בהן המזבח:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source