Shekalim
Daf 12a
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהֵן פִּירְקֵי לֵידָה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּדֵי שֶׁתָּהֵא בְהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים. אְמַר רִבִּי יוּדָן. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בַּל תַּאַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל הַמַּשְׁהֶא טִיבְלוֹ עוֹבֵר. תַּמָּן 12a תַּנִּינְן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּיי אוֹמֵר הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: אָמַר רִבִּי חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְרִבִּי מֵאִיר. עַד כָּאן הֵן מִתְמַצּוֹת לֵילֵד מְן הַיְּשָׁנוֹת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הֵן מַתְחִילוֹת לֵילֵד מִן הַחֲדָשׁוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן אֵילּוּ הַבְּכִירוֹת. וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ בָ֑ר אֵילּוּ הָאֲפֵילוֹת. יִ֝תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף יָשִֽׁירוּ׃ אֵילּוּ וָאִילּוּ נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. אָמַר בֶּן עַזַּאי. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ יְהוּ הָאֱלוּלֵייִם מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: הָא כֵיצַד. נוֹלַד לוֹ בַחֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי אֵין מצְטָֽרְפִין. נוֹלַד לוֹ חֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי הֲרֵי אֵילּוּ מצְטָֽרְפִין. וּבֶן עַזַּאי מַכְרִיעַ עַל דִּבְרֵי תַלְמִידָיו. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שֶׁכֵּן נֶחְלְקוּ עָלֵיהָ אָבוֹת הָעוֹלָם. מָאן אִנּוּן אָבוֹת הָעוֹלָם. תַּנָּא רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה דְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי. עַל חֲלוּקִין אֲנוּ מִצְטָעֲרִין אֶלָּא שֶׁבָּאתָה לַחֲלוֹק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָוָה לְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק עָלִינוּ
Traduction
car, observe R. Yohanan, elles coïncident avec les naissances des animaux. Selon R. Aha et R. Tanhoum b. Hiya au nom de R. Josué b. Levi, on assigne cette époque, pour qu’il y ait, lors de cet acte, des animaux à la disposition de ceux qui montent à Jérusalem (lors des 3 fêtes principales). Selon R. Judan, on a fixé ces époques, pour que le possesseur ne l’oublie pas et ne soit pas exposé à s’attarder dans l’accomplissement de ce devoir. R. Yossé explique: chaque fois que l’on ajourne ce qui doit être rédimé, on transgresse la défense de ne pas reculer le versement de ce qui est dû (aussi faut-il le payer à chacune de ces grandes fêtes). On a enseigné ailleurs (67)''(Rosh Hashana 1, 1); (Bekhorot 9, 1).'': Selon R. Meir, le nouvel an pour la dîme des animaux est fixé au 1er Eloul; selon R. Eliézer et R. Simon, c’est au 1er Tishri; Ben-Azaï dit que ceux nés au moins d’Eloul devront être rédimés à part. R. Houna explique quel est le motif de l’avis de R. Meir: c’est que, jusqu’à ce moment, les animaux qui ont été mis bas proviennent de femelles couvertes à la saison précédente (5 mois auparavant); mais, après cette date du 1er Eloul, les petits naissent des portées nouvelles (du commencement de l’été). Selon R. Yossé b. R. Aboun au nom de R. Houna, R. Eliézer et R. Simon fondent leur avis sur ce qu’il est écrit (Ps 65, 14): les pâturages se couvrent de troupeaux; ceci se réfère à la première portée des femelles (en Adar); et les vallées se revêtent d’épis, se rapportant aux retardataires; ils pousseront des cris d’allégresse et chanteront. Par ces derniers mots, il faut entendre (les détourant de leur sens habituel) que les uns et les autres (ceux de la première portée et les retardataires) devront entrer au bercail pour être rédimés. Ben-Azaï dit: puisque les uns adoptent pour date le 1er Eloul et les autres la fin de ce mois, les nouveau-nés de ce mois devront être rédimés à part, en opérant comme suit: Si cinq sont nés au moins d’Ab et 5 en Eloul, puis cinq en Tishri, on ne les joindra pas pour former la dizaine et les rédimer (68)Vu le doute sur la nouvelle année à cet égard, si c'est en Eloul ou en Tisri, on ne peut rien joindre qui soit séparé par l'une de ces dates, comme il est dit ci-dessous.; mais aux 5 nés en Ab on pourra joindre les 5 nés au mois de Tishri précédent (tous nés par conséquent dans la même annuité). Mais se peut-il que Ben-Azaï ait fait pencher son opinion d’après celles de R. Eliézer et R. Simon, ses disciples? R. Jérémie et R. Meisha vinrent répondre au nom de R. Samuel b. R. Isaac, que c’est déjà une opinion sur laquelle se sont partagés les maîtres du monde (des personnages importants). Quels sont-ils? R. Yona a enseigné devant R. Jérémie que l’on désigne ainsi R. Ismaël et R. aqiba. Ceci prouve que Ben-Azaï avait été à la fois le compagnon et le disciple de R. aqiba; car, si celui-ci n’avait été que son maître, Ben-Azaï ne se serait pas permis de s’exprimer sur son maître aussi dédaigneusement, en disant: ''puisque les uns professent tel avis et les autres tel autre''. R. Aboun au nom de R. Samuel b. R. Isaac déduit le même fait (que Ben-Azaï était un compagnon) de la Mishna suivante (69)(Baba Batra 9, 10.): ''Ben-Azaï répliqua à R. aqiba: nous nous affligeons déjà de voir les écoles divisées maintes fois, et tu veux encore nous diviser lorsque nous sommes d’accord''. Cette apostrophe prouve que Ben-Azaï était à la fois compagnon et disciple et R. aqiba; car, si ce dernier avait été son maître seul, Ben-Azaï ne se serait pas permis de s’exprimer aussi librement à son égard.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוחנן. טעמא למה קבעו ג' פרקים הללו לגרנות של מעשר בהמה מפני שהן פירקי לידה שלהן ור' אחא וכו' אמר כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים וכדפרישית במתני':
שלא יבא לידי בל תאחר. כשאינו מקריבו להמעשר ולפיכך קבעו לו אלו הזמנים סמוך לשלש רגלים הללו:
אמר רבי יוסה כל המשהא טיבלו עובר. בתמיה וכי על המשהא טבל ולא תיקנו אמרו עובר בבל תאחר לא אמרו אלא אחר שתיקן ומשהא מעשרותיו שלש רגלים שעובר בבל תאחר וכן במעשר בהמה כל זמן שלא עישר בהמותיו אינו עובר בבל תאחר אלא הטעם כדי שתהא בהמה מצויה לעולי הרגלים או כדר' יוחנן:
תמן תנינן. בפ''ט דבכורות ששנינו גם שם לפלוגתייהו דתנאי דמתני' ותנינן בסיפא התם ר''מ אומר וכו'. וגרסי' נמי להא לקמן בפ''ק דר''ה בהלכה א':
טעמא דר''מ. משום דעד כאן הן מתמצות לילד מן הישינות והיינו שכלות לילד ממה שנתעברו באדר והן יולדות באב דזמן עיבור בהמה דקה חמשה חדשים ור''מ דריש נמי האי קרא דמייתי לקמן דכתיב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו והכי דריש ליה לבשו כרים הצאן וכתרגומו יעלון דכרייא עלי ענא והיא לשון נקייה ושהן מתעברות בזמן שעמקים יעטפו בר שהזריעה צומחת וניכרת יפה ואימתי היא זהו באדר ויתרועעו אף ישירו דכתיב דריש ליה הכי דאיכא נמי אפילתא המתאחרות להתעבר עד ניסן שהוא זמן שהתבואה בקשין שלה והשבלים נוקשות זו על זו ומתנועעות ונראין כמשוררין ואותן הן המיעוט ומכיון דאיכא רובא דמתעברי באדר אזלינן בתרייהו ולפי שהן כלות לילד עד סוף אב שאותן שנתעברו בתחלת אדר יולדות בתחלת אב והמתעברות בסוף אדר יולדות בסוף אב לפיכך קאמר עד כאן הן מתמצות לילד מן הישינות וזהו עד אחד באלול:
מכאן ואילך. מאחד באלול ואילך הן מתחילות לילד מן החדשות והיינו המתעברות בניסן שהן האפילות ומתחילין להיות יולדות בתחלת אלול ולפיכך קבעו ר''ה שלהן באחד באלול למעשר שאז כלות הן אותן שנתעברו בישינות והוא אב ובתרייהו אזלינן:
טעמא דר''א ור''ש. דסבירא להו ר''ה שלהן באחד בתשרי דהכי דרשי להאי קרא לבשו כרים הצאן אלו הבכורות שהן אותן המתעברות בתחלת אדר ויולדות בתחלת אב ועמקים יעטפו בר אלו הן האפילות שאינן מתעברות עד סוף אדר ומתחילת חדש ניסן דאיכא נמי יתרועעו אף ישירו שהוא בניסן ואותן הולכות ויולדות עד סוף אלול ולפיכך קבעו ר''ה שלהן למעשר באחד בתשרי שאז אלו ואלו נכנסין לדיר להתעשר שכולן משנה אחת הן:
אמר בן עזאי הואיל ואלו אומרים כך. שר''ה שלהן באחד באלול:
ואלו אומרים כך. שר''ה שלהן באחד בתשרי לפיכך אומר אני שיהו האלולים אותן שנולדים בחדש אלול מתעשרין בפני עצמן ואינן מצטרפות לעשרה לא עם אלו הנולדות מקודם אלול ולא עם אותן שנולדו אח''כ כדמפרש ואזיל:
הא כיצד נולד לו חמשה. טלאים באב וחמשה באלול וחמשה בתשרי אינן מצטרפות דאותן שבאלול אינן מצטרפין עם אותן שבאב דשמא ר''ה שלהן כמ''ד באחד באלול וה''ז חדש וישן ואינן מצטרפין וכדתנינן שם ומייתי לה לקמן חמשה לפני ר''ה וחמשה לאחר ר''ה אינן מצטרפין וכן אותן שבאלול אין מצטרפין עם אותן שבתשרי דשמא ר''ה שלהן כמ''ד באחד בתשרי וה''ז חדש וישן:
נולד לו חמשה באב וחמשה בתשרי. וכן הוא בתוספת' דבכורות בפ''ז מצטרפין הן והיינו באב שאחר תשרי מצטרפין הן עם אותן שנולדו מקודם בתשרי דלכ''ע משנה אחת הן וקמ''ל שאע''פ שבין תשרי ובין אב שלאחריו יש זמן גרנות הרבה אפ''ה הואיל ומשנה אחת הן מצטרפין וכאותה ששנינו חמשה לפני הגורן וחמשה לאתר הגורן הרי אלו מצטרפין שאין הגורן שביניהם מפסיקן מלצרף:
ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו. בתמיה שהרי בן עזאי מדורות שלפניהם היה שהיה תלמיד חבר לר''ע כדאמר לקמן ור''מ ור' אלעזר בן שמוע שהוא הנזכר במתני' תלמידי ר''ע היו וכן ר''ש סתם שהוא ר' שמעון בן יוחאי היה תלמידו ורבו של רבי והיך אמר בן עזאי עליהם הואיל ואלו אומרים כך ואלו אומרים כך:
שכן נחלקו עליה אבות העולם. במחלוקת זו ומאן נינהו ר' ישמעאל ור''ע ועליהם אמר בן עזאי כך:
זאת אומרת בן עזאי. חבר ותלמיד דר''ע היה דאם רבו מובהק היה וכי אית בר נש אומר לרבי' כך הואיל ואלו וכו' לא ה''ל למימר אלא הואיל ורבי אומר כך וכו':
שמע לה מן הדא. דתלמיד חבר היה לר''ע מדאשכחן בסוף פ' מי שמת שאמר לו בן עזאי לר''ע על חלוקין וכו' אלא שבאת לחלק עלינו את השוין וכי אית בר נש אמר לרבי' אלא שבאת לא ה''ל למימר אלא שבא רבי לחלק. וגריס להא נמי שם:
Shekalim
Daf 12b
משנה: בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלשׁ שָׁלשׁ סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה וְכָתוּב בָּהֶן אל''ף בי''ת גימ''ל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אלפ''א בית''א גמל''א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרַגּוֹד חָפוּת וְלֹא בְּמִנְעָל וְלֹא בְּסַנְדָּל וְלֹא בִּתְפִילָּה וְלֹא בְּקָמִיעַ שֶׁמָּא יַעֲנִי וִיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבִּרְיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:
Traduction
A l’aide de trois caisses (72)''B., Yoma 62; Megila 21 b.'', ayant chacune une contenance de trois saas, on prélève du trésor sacré (amassé dans de grand coffres) l’argent nécessaire aux dépenses du culte. Sur ces petites caisses, il y avait 3 lettres distinctes: a b g; selon R. Ismaël, il y avait les 3 équivalents grecs: A, B, G. Celui qui était chargé de cette opération (73)B., Yebamot 102b. ne devait pas avoir un vêtement (paragauda) (74)V. t. 2, p. 12. au bord relevé (ourlé), ni des chaussures, ni des sandales, ni des phylactères, ni même une amulette; car s’il devenait pauvre, on l’accuserait d’avoir commis un péché à l’égard du trésor (et d’avoir été puni); et s’il devenait riche, on pourrait supposer qu’il s’est enrichi aux dépens du trésor. Or, il faut aussi bien être exempt de tous reproches devant les hommes comme envers Dieu. Aussi, il est dit (Nb 32, 22): vous serez purs (exempts de fautes) devant l’Eternel et devant Israël; et il est dit encore (Pr 3, 4): trouve de la grâce et un bon esprit aux yeux de Dieu et des hommes.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בשלש קופות של שלש שלש סאין תורמין את הלשכה. בגמרא קאמר עלה תני בשלש קופות של ג' ג' סאין שהן עשרים ושבע סאין תורמין את הלשכה והיינו שהיו שם שלש קופות גדולות כל אחת ואחת מחזקת תשע סאין כדפרישית בריש פרקין ועל כרחך לומר כן דאם לאו מאי שהן עשרים ושבע סאין דקאמר הלא אלו הג' קופות דמתני' לא היו אלא של ג' ג' סאין ואי אפשר לפרש לזה בענין אחר אא''כ תאמר שהיו ג' קופות גדולות של תשע תשע סאין שהן עשרים ושבע סאין ומאותן הגדולות היו תורמין בכל פעם ופעם כשהגיע זמן התרומה באלו הג' קופות קטנות של ג' ג' סאין ולא היו תורמין בפעם אחת מהקופה הגדולה האחת עד שתכלה כולה אלא כך היו תורמין שנוטל בקופה הקטנה האחת מן הקופה הגדולה האחת שיעור ג' סאין כפי אשר מחזקת הקופה הקטנה ונוטל קופה השניה מן הקטנות ותורה ג' סאין מהקופה השניה של הגדולות וחוזר ונוטל קופה השלישית מן הקטנות ותורם ג' סאין מהקופה השלישית של הגדולות ותרומה זו וסידרה היו עושין בפעם הראשון של הג' פרקים בשנה שהיא פרס הפסח וכשהגיע הפרק השני והוא פרס העצרת היו חוזרין ותורמין באלו הג' קופות קטנות מאותן הג' קופות גדולות וכן בפרס החג ונמצא שבפרס החג היו כלין הקופות הגדולות וכשמגיע זמן התרומה חדשה והיא ר''ח ניסן חוזרין וממלאין אותן ותורמין כך בחזרת חלילה כבשנה שעברה וכיצד סדר התרומה של פעם השניה והשלישית מאלו הג' פרסים שאמרנו אפרש לקמן בהלכה ד' בס''ד כי שם מקומו:
וכתוב עליהן. על אותן שלש קופות הקטנות היה כתוב אל''ף על הראשונה ובי''ת על השניה וגימ''ל על השלישית ומפני שמאלו הג' קופות קטנות היו מסתפקין מהן ליקח מהן לצורך כל קרבנות צבור כדתנינן לקמן בראש הפרק ואין מסתפקין מן השניה עד שתכלה הראשונה וכן לא מהשלישית עד שתכלה השנייה וכך שנינו בתוספתא ריש פ''ב למה כותבין על הקופות אלף בית גימל מפני שמתחילין ומוציאין מן הראשונה שלמה ראשונה מוציאין מן השניה שלמה שניה מוציאין מן השלישית וכך אמרו בגמרא וכמו שאפרש בהסוגיא:
יוונית כתוב עליהן אלפ''א בית''א גמ''א. לפי שהיו רגילין בבית שני ביוונית ואמרינן בגמרא דמגילה יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם יפיפותו של יפת יהיה באהלי שם ולשון יוונית הוא הלשון היפה שבבני יפת:
אין התורם נכנס. בהלשכה לתרום:
לא בפרגוד חפות. הוא מלבוש שיש בו שפה כפולה שכשהמלבוש ארוך הוא כופלין אותו מלמטה ונקרא פרגוד חפות:
ולא במנעול וכו'. שבכל אלו אפשר להטמין המעות. ובתפילין ובקמיע יכול להתיר התפר ולהטמין בתוכן וכל זה מפני החשד שלא יחשדו אותו העם:
שמא יעני וכו'. ולפי שאדם צריך ג''כ לצאת ידי הבריות וכו':
ואומר ומצא חן ושכל טוב וגו'. דמהאי קרא שמעינן שאדם צריך להיות נוהג כן שלשון ציווי הוא:
תַּמָּן תַּנִּינָן. כָּל הַנּוֹלָדִיין בְּאֶחָד בְּתִשְׁרֵי עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה אֵין מִצְטָֽרְפִין. חֲמִשָּׁה לִפְנֵי הַגּוֹרֶן וַחֲמִשָּׁה לְאַחַר הַגּוֹרֶן הֲרֵי אֵילּוּ מִצְטָֽרְפִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. זֹאת אוֹמֶרֶת. מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה לֹא עָשׂוּ אוֹתוֹ לֹא כְחֶנֶט וְלֹא כִשְׁלִישׁ. אִין תֵּימַר כְּחֶנֶט. נִיתְנֵי כָּל הַמְעוּבָּרִין מֵעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בָאֱלוּל. 12b אִין תֵּימַר כִּשְׁלִישׁ. נִיתְנֵי כָּל הַנּוֹלָדִין עַד עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם בּוֹ. רִבִּי שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה. כִּשְׁלִישׁ עָשׂוּ אוֹתוֹ כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. מְחוּסַּר זְמַן נִכְנָס לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. קָם רִבִּי מָנָא עִם רִבִּי שַׁמַּי. אָמַר לֵיהּ. אַתָּה אָמַרְתָּ הָדָא מִילְּתָא. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר. הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּׂרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: לֹא אֲפִילוּ נוֹלַד עַד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בֶּאֱלוּל. אִית לָךְ מֵימַר בֶּן עַזַּאי כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לֹא כְרַבָּנִן הִיא. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר עַל דְּרַבָּנִן. מַנִּיחָן לַשָּׁנָה הַבָּאָה וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי שְׁנָתָן. כֵּן אַתְּ אָמַר עַל דְּבֶן עַזַּאי. מַנִּיחָן לַגּוֹרֶן הַבָּא וְהֵן מִתְעַשְּׂרִין עִם בְּנֵי אֱלוּל. אָמַר רִבִּי חוּנָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. יָמִים שֶׁהַבְּכוֹר מְחוּסַּר זְמַן בָּהֶן עוֹלִין לֹו לְתוֹךְ שְׁנָתוֹ. אָמַר רִבִּי מָנָא. רִבִּי יוֹנָה אַבָּא שְׁמַע לָהּ מִן הָדָא. כָּֽל הַבְּכ֡וֹר אֲשֶׁר֩ יִוָּלֵ֨ד בִּבְקָֽרְךָ֤ וּבְצֹֽאנְךָ֙ הַזָּכָ֔ר וזו'. הָא כֵיצַד. מִשְּׁעַת לֵידָתוֹ אַתְּ מוֹנֶה לוֹ שָׁנָה.
Traduction
On a enseigné ailleurs (70)''(Bekhorot 9, 12); Jér., ib. (f. 17b).'': tous les animaux nés depuis le 1er Tishri jusqu’au 29 Eloul (dans la même année) seront joints pour être rédimés; mais cinq nés avant le nouvel an ne seront pas joints à cinq nouveaux nés après cette date, l’on joindra les 5 nés avant toute autre rentrée au bercail (à l’un des deux autres termes, à Pâques ou Pentecôte) avec ceux qui sont nés après ce moment. Cette jonction (qui comprend même des petits nés le 1er Tishri, quoique d’une conception antérieure à cette année) prouve qu’à l’égard de la dîme d’animaux, on ne suit pas la règle des fruits, qui exige qu’ils soient arrivés dans la même année à la floraison, ou au tiers de la croissance. Car, en équivalence à la floraison, on devrait parler des animaux conçus dans le cours de l’année du 1er Tishri au 29 Eloul (et non pas nés en cette période); et si l’on exigeait une partie de la croissance, on ne devrait englober dans le compte total (pour les rédimer) que ceux qui sont nés jusqu’au 22 Eloul (et non jusqu’à la fin de ce même mois, de façon à avoir au moins 8 jours d’âge lors de l’offrande; et puisque l’on n’en tient pas compte, il est clair que l’on ne s’en préoccupe pas). Ceci ne prouve rien, dit R. Shammaï au nom de R. Bivi b. Hiya; pour la question de croissance, on suit l’avis de R. Simon, qui dit (à l’opposé des autres préopinants): même les petits au-dessous de l’âge de 8 jours sont admis au bercail pour faire partie du troupeau à rédimer. Sur quoi, R. Mena se leva auprès de R. Shammaï, et lui demanda: est-ce toi qui professe cet avis? —Oui, dit.R. Shammaï. —Mais n’a-t-on pas enseigné que selon Ben-Azaï, les petits nés au moins d’Eloul devront être rédimés à part? A quoi il a été répondu que même ceux des petits nés jusqu’au 29 Eloul seront englobés dans le troupeau pour lui être joints et rédimés (malgré leur défaut d’âge); or, peut-on dire que Ben-Azaï suive l’avis de R. Simon (qui dispense de tenir compte du défaut d’âge), au lieu de celui des autres sages opposés? Il faut donc admettre ceci: comme selon ces derniers les petits nés depuis le 22 Eloul jusqu’au 1er Tishri seront ajournés à l’année suivante et comptés avec ceux de cette année, de même, selon Ben-Azaï, on attendra à la période suivante de révision du bercail (à Pâques), pour rédimer en même temps ceux qui sont nés au mois d’Eloul. Cette jonction, dit R. Hiya (71)B., Rosh Hashana 6b., prouve que l’on compte de même pour les premiers nés, et le défaut du nombre suffisant de jours (pour l’offrir au cohen) n’empêche pas de les comprendre dans l’annuité en cours se réglant seulement d’après la naissance. R. Mena dit au nom de R. Yona que son père a entendu tirer la même déduction du verset (Dt15, 19) disant: Parmi les premiers nés qui seront mis bas, etc., tu consacrera le mâle; cette consécration (quoique déjà implicite) a lieu en ce que, depuis le jour de la naissance, l’annuité compte pour telle.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בבכורות שם כל הנולדין מאחד בתשרי עד כ''ט באלול וכו' ואליבא דר''א ור''ש מיתנייא שהכל משנה אחת הן:
חמשה לפני הגורן וכו'. וכדפרישית לעיל:
זאת אומרת. מדקתני כל הנולדים מאחד בתשרי ואע''פ שאותן היולדות באחד בתשרי נתעברו הן בשנה שעברה אין הולכין אלא אחר הלידה וש''מ שבמעשר בהמה לא עשו אותו לא בחנט כלומר לילך אחר החנטה כמו בפירות האילן שהולכין למעשרות אחר שנה שחנטו בה הפירות ולא עשו אותו ג''כ כשליש והיינו לומר שלא יתעשרו עד שיהא ניכר לכל הפחות שהן שליש בגידולן וכמו דאשכחן בזתים ובתבואה שהולכין בהן אחר שנה שהביאו שליש גידולן כדתנינן בפ''ק דמעשרות אבל במעשר בהמה לא הלכו בו אלא אחר הלידה בלבד כדמסיק ואזיל:
אין תימר בחנט ניתני כל המעוברין מעשרים ותשעה באלול. כלומר שאם תאמר דאיכא איזו סברא לילך בהן אחר החנט והיינו העיבור שלהן שהיא כמו החנטה בפירות האילן א''כ הוה קשה עד דהתנא בא להשמיענו שהנולדים מאחד בתשרי מצטרפין הן עם הנולדים של אחריהן עד כ''ט באלול לישמעינן רבותא טפי וליתני לאידך גיסא כל המעוברין מכ''ט באלול מצטרפין הן עם אותן שנולדו בשנה שעברה דהואיל והחנט שלהן מיהת בסוף שנה היתה הרי הן כמשל שנה אחת ומצטרפין דנהי שבודאי אינן יכולין להצטרף עם אותן שלאחר אחד בתשרי דפשיטא הוא שאם הולכין אחר החנט ה''ז חדש וישן ואינן משנה אחת אלא דהאי הוה שייך שפיר למיתני כל המעוברין מכ''ט באלול מצטרפין הן עם אותן שנולדו מקודם ובשנה זו בעצמה והרבותא שאע''פ שלא נתעברו עד סוף השנה אעפ''כ מצטרפין הן וכשל שנה אחת הן ועוד דאם הולכין אחר החנט א''כ לא ליצטרפו אותן של שנה אחת עד שיתעברו וילדו באותה השנה ומדלא קתני אלא כל הנולדים מאחד בתשרי וכו' ש''מ דאין סברא כלל לילך אחר החנט במעשר בהמה וכל הנולדים בשנה זו לעולם מצטרפין הן ואע''פ שנתעברו בשנה שעברה דלא אזלינן אלא בתר הלידה גרידתא. א''נ יש לפרש כפשטה דלא עשו אותה בחנט ולומר שאע''פ שנתעברו מקודם לשנה זו אפ''ה מכיון שעיקר העיבור היתה בשנה זו והוי כחנטו באותה שנה מצטרפין הן עם הנולדין אח''כ וכגון שלא נתעברו עד סוף שנה שעברה דאי איתא דעשו אותה כחנט והולכין אחר עיקר החנטה ליתני כל המעוברין מכ''ט באלול עד כ''ט אלול הבא מצטרפין דכמשנה אחת הן אלא ש''מ דדוקא שנולדו בשנה זו היא דבעינן:
אין תימר בשליש. וכן ש''מ עוד כדאמרן דלא בעינן במעשר בהמה עד שיגדיל מיהת שיהא ניכר קצת גידולו דאם תאמר דבעינן בשליש קשה הא דתני עד עשרים ותשעה באלול דמשמע אפילו נולדין הן יום או יומים מקודם דכשנולדים עד כ''ט באלול סגי שיצטרפו עם הנולדים מקודם באותה השנה וא''כ תיפוק ליה דאפי' מחוסר זמן הוו והכי מיבעי ליה למיתני כל הנולדים מאחד בתשרי עד עשרים ושנים באלול מצטרפין שאז אינו מחוסר זמן בכ''ט בו שהיא זמן הגורן לר''א ור''ש ומדקתני עד כ''ט באלול ש''מ דאפי' אמחוסר זמן לא קפיד ומכ''ש דלא בעינן עד שיהא ניכר בשליש גידולו:
ר' שמי. אמר דלית ש''מ להא מהכא דאיכא למימר דלעולם לשאר תנאי בעינן בשליש והא דדייקת ממחוסר זמן אימא לך דעשו אותו כר''ש וכלומר דהא קמ''ל דכר''ש אתיא דקתני בתוספתא דבכורות בפ''ז ר''ש אומר מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר ופליג אמתני' דבכורות שם דתני הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים וכו' ומחוסר זמן:
קם ר' מנא עם ר' שמי. ושאל לו ר' מנא אם אתה אמרת כך וא''ל אין וא''ל ר' מנא והא תנינן בן עזאי אומר האלולים מתעשרין בפני עצמן וכדמפרש טעמיה לעיל הואיל ואלו אומרים כך וכו' וא''כ דייקית נמי ואמרת לא אפי' נולד עד כ''ט באלול ג''כ מצטרף עם אותן הנולדין בחדש הזה ואפי' הן מחוסר זמן וכי אית לך מימר דבן עזאי נמי כר''ש ס''ל במחוסר זמן בתמיה אלא לאו ע''כ כרבנן דהתוספתא שם ס''ל וכדתנינן בסתמא דמתני' דאין מחוסר זמן נכנס לדיר להתעשר והשתא לרבנן דס''ל בהא כר''א ור''ש דכל הנולדים מאחד בתשרי עד כ''ט באלול מצטרפין היכי מתרצית לה להאי דדייקית במחוסר זמן ע''כ דהכי מתרצת דאותן שנולדו סמוך לכ''ט באלול והן מחוסר זמן אין מתעשרין בהגורן שהוא בכ''ט באלול אלא מניחין אותן לשנה הבאה אח''כ והן מתעשרין עם בני שנתן שנולדו ג''כ בשנתן מקודם כ''ט באלול הזה וכלומר שמניחין מאותן בני שנתן מלעשר עד שיהא זה ראוי להתעשר ומצטרפין אח''כ ומתעשרין שהרי הן בני שנה אחת והשתא כמה דאת אמר על דרבנן וכו' כן נמי את אמר אליבא דבן עזאי למאי דסבירא ליה שהאלולים מתעשרין בפני עצמן דלא שיהא כולן מתעשרין בגורן הזה שבא עכשיו דהא אית בהו גם כן הנולדים והן עדיין מחוסר זמן אלא מניחן לגורן הבא אחר כן ומניח גם כן מהנולדים באלול וכשיהיה זה ראוי להתעשר מצטרף הוא עם אותן בני אלול ומתעשרין:
זאת אומרת. מדאמרינן אליבא דרבנן דכשיש כאן מחוסר זמן ממתינין עד לשנה הבאה עד שיהא ראוי להתעשר עם אותן בני שנתו שלו דוקא ומפני שאין מעשרין מן הנולדים בשנה זו על הנולדים בשנה האחרת ואמאי ונימא דהואיל וזה היה מחוסר זמן בעשרים ותשעה באלול ואי אפשר לו להתעשר ליחשביה כמאן דנולד בשנה הבאה וליצטרף להתעשר עם הנולדים בשנה הבאה אלא ודאי דטעמא הוי משום דמשעת לידתו מונין לו השנה אף על גב דמחוסר זמן הוא מכל מקום אותן הימים עולין לו לשנתו אם כן זאת אומרת דבבכור נמי דינא הכי דקיימא לן הבכור נפסל משנה לחברתה להקרבה והימים שהוא מחוסר זמן עולין לו מתוך שנתו דמשעת לידתן מונין לו שנה וטעמא דהרי גבי מעשר לא כתיב ביה שנה בשנה ומגופיה לא ידעינן דבעי שיתעשר עם בני שנתו בדוקא אלא דילפינן קדש קדש מבכור דכתיב ביה תאכלנו שנה בשנה ואם כן שמע מינה דבבכור מונין לו שנה משעת לידתו ולהכי מעשר דילפינן מיניה גם כן דיניה הכי הוא דהוי:
ר' יונה אבא שמע ליה. לבכור מן הדא דכתיב ביה בגופיה כל הבכור אשר יולד וגו' תקדיש לה' אלהיך והכתוב בפ' בחקותי אך בכור אשר יבכר לה' בבהמה לא יקדיש איש אותו וגו' אלמא דכבר הוא קדוש וא''א להקדישו להקדש אחר וכן אין צריך להקדישו הא כיצד אלא דלא בא הכתוב הזה אשר יולד וגו' אלא ללמד משעת לידתו אתה מונה לו שנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source