תַּנֵּי. שְׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר גָּֽזְרוּ וּבִשְׁמוֹנָה עֶשְׂרֶה רָבוּ וּבִשְׁמוֹנָה עֶשְׂרֶה נֶחְלְקוּ. וְאֵילּוּ הֵן שֶׁגָּֽזְרוּ. עַל פִּיתָּן שֶׁלְּגוֹיִם וְעַל גְּבִינָּתָן וְעַל שַׁמְנָן וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן וְעַל שִׁכְבַת זַרְעָן וְעַל מֵימֵי רַגְלֵיהֶן וְעַל הִילְכוֹת בַּעַל קֶרִי וְעַל הִילְכוֹת אֶרֶץ הָעַמִּים. תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵלּוּ פּוֹסְלִין אֶת הַתְּרוּמָה. הָאוֹכֵל אֹכֶל רִאשׁוֹן. וְהָאוֹכֵל אֹכֶל שֵׁינִי. וְהַשּׁוֹתֶה מַשְׁקִין טְמֵאִין. וְהַבָּא רֹאשׁוֹ וְרוּבּוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין. וְטָהוֹר שֶׁנָּֽפְלוּ עַל רֹאשׁוֹ וְעַל רוּבּוֹ שְׁלשָׁה לוּגִּין מַיִם שְׁאוּבִין. 9b וְהַסֵּפֶר וְהַיָּדַיִם וְהַטְּבוּל יוֹם. וְהָאוֹכְלִים וְהַכֵּלִים שֶׁנִּיטְמְאוּ בְמַשְׁקִין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני. בחדא ברייתא י''ח דבר גזרו ובי''ח רבו ולקמן איכא למאן דאמר דמפרש שאותן שגזרו הן ממה שרבו בית שמאי על בית הלל ומתוך שרבו גזרו בהן:
ובי''ח נחלקו. הן אותן הדברים השנויים בפרקין לקמן שעמדו במחלוקתן ולא רבו ב''ש על ב''ה:
על פיתן. של נכרים וכו' ועל בנותיהן הרי כאן ארבע:
ועל שכבת זרען ועל מימי רגליהן. איכא למאן דאמר לקמן דבחדא קחשיב להו שאין ש''ז של נכרי טמא אלא מתוך שא''א לשכבת זרע לצאת בלא מימי רגלים כדמפרש לקמן בהסוגיא והאי מ''ד חשיב להו בתרתי:
ועל הלכית בעל קרי. שאסור בד''ת עד שיטבול:
ועל הלכות ארץ העמים. שגזרו עליהן טומאה:
תמן תנינן. במתני' סוף מסכת זבים אלו פוסלין את התרומה וכו' והרי כאן עשרה כפי אשר נשנו בהמשנה וקסבר האי תנא דחשבינן לשכבת זרען ולמימי רגליהן בתרתי והרי כאן י''ח:
רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרוּ. אֵילּוּ שֶׁגָּֽזְרוּ מִמַּה שֶׁרָבוּ שׁוּבְעָה אִינּוּן. וְאִילֵּין אִינּוּן חוֹרָנִייָתָא. מִי שֶׁהֶחֱשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ נוֹתֵן כִּיסּוֹ לְנָכְרִי. כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה׃ כָּל הַמִּיטַּלְטְלִין מְבִיאִין טוּמְאָה כְּעוֹבִי הַמַּרְדֵּעַ. כֵּיצַד בּוֹצְרִין בֵּית הַפְּרָס. הַמַּנִּיחַ כֵּלִים תַּחַת הַצִּינּוֹר. עַל שִׁשָּׁה סְפֵיקוֹת שׂוֹרְפִין אֶת הַתְּרוּמָה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אַף גִּידּוּלֵי תְרוּמָה. אֵילּוּ הֵן שֶׁגָּֽזְרוּ. אִילֵּין עֲשַׂרְתֵּי קַדְמִייָתָא וְהַשְּׁאָר מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. בּוֹ בַיּוֹם גָּֽזְרוּ עַל פִּיתָּן וְעַל גְּבִינָּתָן וְעַל יֵינָן וְעַל חוּמְצָן ןְעַל צִירָן וְעַל מוּרִייֵסָן וְעַל כְּבוּשֵׁיהֶן וְעָל שְׁלוּקֵיהֶן וְעַל מְלוּחֵיהֶן וְעַל הַחִילְקָה ןְעַל הַשְּׁחִיקָה וְעַל הַטִּיסָּנִי וְעַל לְשׁוֹנָן וְעַל עֵדוּתָן וְעַל מַתְּנוֹתֵיהֶן עַל בְּנֵיהֶן וְעַל בְּנוֹתֵיהֶן וְעַל בְּכוֹרֵיהֶן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ועל בכוריהן. זהו תינוקות שלהם ועל שם שגזרו עליהן מימי קטנותן ובתחלת ילדותם קרי לה בכוריהן לפי שגזרו זיבה על תינוק נכרי כדי שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו ויבא לידי משכב זכור הרי כאן שמונה ועם עשרה קדמייתא הרי אותן י''ח דבר שגזרו עליהן ולא הוצרכו למנין על אלו:
רבנן דקיסרין אמרין. דלא כך היא אלא אלו שגזרו ממה שרבו שבעה אינון. כלומר הא דקא מחשבת לאלו שגזרו והן הן אותן שרבו בית שמאי על בית הלל לדידן לא ס''ל הכי בכולן דקא מחשבת להו אלא אלו הראשונים על פיתן וכו' הן הן מאותן שרבו עליהן ולא כדקאמרת שהן שמונה אלא שבעה אינון וכדפרישית דש''ז ומימי רגליהן לא מחשבינן אלא כחדא:
ואילין אינון אחרונייתא. שגזרו עוד עליהן אחר שרבו מי שהחשיך בדרך וכו' וכיוצא בו וכו' ששנינו לעיל וכל המטלטלין וכו' כדתנינן בריש פי''ו דאהלות וכיצד בוצרין וכו' ששנינו שם בריש פי''ח לפי שגזרו על הבוצר לגת שיהא מוכשר לקבל טומאה:
והמניח כלים תחת הצינור. שיהו פוסלין את המקוה כדתנינן ברפ''ד דמקואות והרי כאן חמשה ועם השבעה הראשונים הרי י''ב ועל ששה ספיקות שורפין את התרומה ששנינו בפ''ד דטהרות נמי מאותן שגזרו עליהן בו ביום אחר שרבו והרי כאן י''ח:
אף גידולי תרומה תרומה. ששנינו בפ''ט דתרומות מי''ח דבר הוא וקסבר ר' יוסי בר' בון כר' יוסי במתניתין דהמניח כלים תחת הצינור שעדיין מחלוקת במקומה עומדת ואפיק להא ועייל להא:
אלו הן שגזרו. רבנן דקיסרין מסקו להא ואלו הן שגזרו ולא רבו כלל עליהן ואלו הן עשרה קדמייתא מתני' דזבים אלו פוסלין את התרומה וכו' שהן עשרה דברים והשאר הן מן מה דתני רשב''י וכו' וכלומר דלמדין אנו מהך ברייתא דקחשיב לאותן שגזרו עליהן בו ביום. ועל פיתן דקתני ברישא לא מחשבינן לאלו שגזרו בלא רביית מנין אלא זה הוא מאותן שגזרו אחר שרבו כדאמרי לעיל אלא השאר דקתשיב בהאי ברייתא שגזרו בו ביום הן הן להשלים הי''ח דבר שגזרו ולא רבו עליהן כלל. ואלו הן על גבינתן הרי א' ועל יינן ועל חומצן ועל ציר ועל מורייסן בחדא קחשיב להו לפי שטעם אחד להן דהחשש הוא משום סתם יין שלהם הרי כאן ב'. על כבושיהן ועל שלוקיהן ועל מלוחיהן נמי בחדא חשיב להו דאיסור א' הן משום בשולי נכרים וכבוש כמבושל וכן מליח כרותח הרי כאן ג'. ועל החילקה ועל השחוקה ועל הטיסני אלו הן מה ששנינו בפ''ו דמכשירין החילקה והטרגיס והטיסני טמאים בכל מקום. חילקה הוא חטה אחת שנחלקה לשנים והטרגיס הוא השחיקה דקאמר הכא שנשחקת ונחלקה לשלש והטיסני שנחלקת לארבעה ולכולן טעם אחד להן לפי שמלחלחין אותן כדי שיהא נוח לחלקן ומוכשרין הן לפיכך טמאין בכל מקום והלכך נמי בחדא קחשיב להו והרי כאן ד':
על לשונן ועל עדותן. ענין אחד הן שאין סומכין על לשונן ואין מקבלין עדותן הרי כאן חמשה:
ועל מתנותיהן. שלא יתנו להם מתנות משום לא תחנם וכן אין מקבלין מהן מתנות ביום אידם הרי כאן ששה:
על בניהן ועל בנותיהן. שגזרו עליהן יחוד לא להתייחד עם בניהן ולא עם בנותיהן וזהו ענין אחד הרי כאן שבעה:
אָֽמְרוּן קוֹמֵי רִבִּי חִייָה רוֹבָא. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כֵן. אוֹכֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם בַּכֶּסֶ֭ף וַֽאֲכַלְתֶּ֑ם וְגַם מַ֜יִם תִּכְר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם וגו'. מַה מַיִם לֹא נִשְׁתַּנּוּ מִבְּרִייָתָן אַף כָּל דָּבָר שֶׁלֹּא נִשְׁתַּנֶּה מִבְּרִייָתוֹ. הָתִיבוּן. הֲרֵי מוּטַלְייָה וּפַנְקְרֵיסִים וְקוּבָטִיּוֹת וּקְלָיוֹת וְחַמִּין שֶׁלָּהֶן הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרִין. נִיחָא כוּלְּהוֹן שֶׁהֵן יְכוֹלִין לְהִשָּׁרוֹת וְלַחֲזוֹר כְּמוֹ שֶׁהָיוּ. קְלָיוֹת מַה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. כָּל אוֹכֶל שֶׁהוּא נֶאֱכָל חַי כְּמוֹת שֶׁהוּא אֵין בּוֹ מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי גוֹיִם וְיוֹצְאִין בּוֹ מִשּׁוּם עֵירוּבֵי תַבְשִׁילִין. מַה מְקַייֵם רִבִּי חִייָא רוֹבָא אוֹכֶל תִּשְׁבְּר֧וּ מֵֽאִתָּ֛ם. בָּאוֹכֶל תְּשַׁבְּרוּ. הֶאֱכָלָתוֹ שִׁבַּרְתּוֹ. שֶׁאִם הָיָה קָשֶׁה עָלֶיךָ כְּאוֹכֶל תְּשַׁבְּרוֹ. וְאִם לָאו. הַכְרֶעַ עָלָיו כֶּסֶף. אָֽמְרִין. כֵּן הֲוָה רִבִּי יוֹנָתָן עֲבַד. כַּד הֲוָה חֲמִי בַּר נַשׁ רַב עֲלִיל לָקַרְתֵּיהּ הֲוָה מְשַׁלַּח לֵיהּ אִיקְרִין. מַיי אֲמַר. דְּאִין אֲתַא דַייֵן דְּייָתֹם אוֹ דַייֵן דְּאַרְמְלָא נִישְׁכַּח אַפִּין מְפַייְסֵיהּ עֲלוֹי.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דפנקריסין. קפריסין:
אמרין קומי ר''ח רובא תני ר''ש בן יוחי וכו'. אשלקות דתנינן בע''ז שם קאי ואגב מייתי לה בשאר מקומות דדריש רשב''י לסמך מקרא לאסור תבשילי עכו''ם:
מה מים שלא נשתנו מברייתן. ע''י האור אף כל דבר יכו':
התיבון. עלה הרי תנינן בתוספתא דע''ז פ''ה:
מוטלייה. מפרש לה בבבלי ע''ז זרע כרפס וזרע דכיתנא ודשבלליתא ותרי ליה בהדדי בפשורי ושבקו ליה עד דמקבל:
וקובטיות. כריתין:
ניחא כולהון. אלו שהתירו לפי שהן יכולין להשרות ולחזור כמו שהיו ולא שייך לאסרן משום בישולי עכו''ם:
קליות מה. בתמיה לדידך דאמרת בישולי עכו''ם מן התורה אסורין למה התירו בקליות שלהן:
אמר ר' יוסי בר' בון בשם רב. דבאמת תבשילי עכו''ם אינם אלא מדרבנן ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי ולפיכך קליות מותרין דנאכלין הן כמות שהן חיין:
מה מקיים ר' חייה רבה אוכל וכו'. דאיהו מן אלו דהתיבון על דרשת רשב''י ומה מקיים להמקרא הזה:
באוכל תשברו. דריש לה לדרשא אחריתא ולרמז על בני עשו שתראה לפייסו באוכל שתתן לו שאם האכלתו שברתו:
שאם היה קשה עליך. ודעתו להרע לך ראה באוכל תשבר אותו ואם לאו שלא יתרצה בכך הכרע עליו כסף והיינו בכסף דקרא:
אמרין. דכן הי' נוהג ר' יונתן לעשות כשהיה רואה שר גדול בא לתוך העיר היה משלח לו דורונות לכבדו כדי לשחדו ולסמות עיניו ומפני מה לפי שאמר שאם יבא אח''כ איזה דין של יתום או של אלמנה וכה''ג וצריך להשתדלות אמצא אצלו פנים רצויות ומפויסות לעשות חפצי ורצוני:
גְּבִינָּתָן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. חָלָב הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. מִשּׁוּם תַּעֲרוֹבֶת בְּהֵמָה טְמֵיאָה. וְתַנֵּי כֵן. עוֹמֵד הוּא יִשְׂרָאֵל בָּעֶדֶר וְהַגּוֹי חוֹלֵב וּמֵבִיא לוֹ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. רִבִּי בָּא בְּשֵׁם רַב יְהוּדָה. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חָלָב הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. מִשּׁוּם גִּילּוּי. וְיַעֲמִיד. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. מִפְּנֵי אֶירֶס הַנָּתוּן בֵּין הַנְּקָבִים. וְתַנֵּי כֵן. שְׁלֹשָׂה אִירְסִין הֵן. אֶחָד צַף וְאֶחָד שׁוֹקֵעַ וְאֶחָד עָשׂוּי כִשְׂבָכָה וְעוֹמֵד לְמַעֲלָה. בִּימוֹי דְּרִבִּי יִרְמְיָה אִיתְגַּלְייָן גִּיגִייָתָא דְּסִדְרָה רוֹבָא. אִישׁתּוֹן קַדְמַאֵי וְלָא מַייָתוֹן. אַחֲרָאֵי וּמַייתוֹן. אֲנִי אוֹמֵר. אֶרֶס שׁוֹקֵעַ הֲוָה. פָּעֲלַייָא הֲווּ בְּטוּרָא. אִתְגַּלְיַית קוּלְתָה דְמַיָּא. שָׁתוֹן קַדְמָאֵי וְלָא מַייתוֹן. אַחֲרָאֵי וּמַייתוֹן. אֲנִי אוֹמֵר. אִירֶס שׁוֹקֵעַ הֲוָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
עומד הוא ישראל בעדר וכו'. אלמא דאין החשש אלא משום תערובות חלב טמא וכשהישראל עומד בעדר ורואה סגי ואע''פ שאינו רואה אם נתגלה או לא:
פועליא. וכך היה ג''כ המעשה בפועלים של סוריא שנתגלה כד המים שתון וכו':
אני אומר וכו'. והלכך לא הזיק להראשונים ששתו ולהאחרונים ששתו מלמטה במקום הארס הזיק:
אתגליין גיגיתא דסידרא רובא. שהוא של בית המדרש הגדול:
אחד צף. של זקן הוא שאינו חזק כל כך וצף הוא על המשקה ושל בחור הוא שוקע לפי שהוא חזק ויש בו כובד ושוקע בתוך המשקה לתוך קרקעיתו של הכלי ואחד והוא של בינוני וזה עומד כסבכה מלמעלה ואינו צף ממש:
ותני כן. שיש מין ארס שהוא שוקע וזה יוכל להתערב ולהנתן בין נקבי הגבינה:
ויעמיד. את החלב ואם יש בו ארס הנחש אינו נקפא. ומשני ר' שמואל מפני אירס הנתון בין הנקבים של הגבינה ואינו ניכר:
ר' בא וכן'. פליג וקסבר דהחשש משום גילוי הוא שאין העכו''ם נזהרין בו:
גבינתן. קאמר לעיל דגזרו עליהן:
אמר ר' ירמיה וכו'. גרסינן להא בע''ז שם ובתרומות פ''ח בהלכה ה':
משום תערובות. חלב של בהמה טמאה ולא משום חשש גילוי:
ותני כן. בתוספתא דע''ז פ''ה:
פִּיתָּן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מֵהֲלָכוֹת שֶׁלְּעִימְעוּם הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קַשְׁייָתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. מָהוּ מֵהֲלָכוֹת שֶׁלְּעִימְעוּם. כָּךְ אָנוּ אוֹמְרִים. בִּמְקוֹם שֶׁפַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הָיָה שֶׁתְּהֵא פַת גּוֹיִם אֲסוּרָה. וִעִמְעֲמוּ עָלֶיהָ 10a וְהִתִּירוּהָ. אוֹ בִמְקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הָיָה שֶׁתְּהֵא פַת גּוֹיִם מוּתֶּרֶת. וִעִימְעֲמוּ עָלֶיהָ וְאַסְּרוּהָ. אָמַר רִבִּי מָנָא. וְיֵשׁ עִימְעוּם לְאִיסּוּר. וּפַת לָאו תַּבְשִׁילֵי גוֹיִם הוּא. כָּךְ אָנוֹ אוֹמְרִים. בִּמְקוֹם שֶׁאֵין תַּבְשִׁילֵי יִשְׂרָאֵל מְצוּיִין בְּדִין הָיָה שֶׁיְּהוּ תַבְשִׁילֵי גּוֹיִם מוּתָּרִין. וִעִימְעֲמוּ עָלֶיהָ וְאַסְּרוּם. אֶלָּא כֵינִי. בִּמְקוֹם שֶׁאֵין פַּת יִשְׂרָאֵל מְצוּיָה בְּדִין הָיָה שֶׁתְּהֵא פַת גּוֹיִם אֲסוּרָה. וִעִימְעֲמוּ עָלֶיהָ וְהִתִּירוּהָ מִפְּנֵי חַיֵּי נֶפֶשׁ. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר. וּבִלְבַד מִן הַפְּלָטֵר. וְלֹא עָֽבְדִין כֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
פיתן וכו' מהלכות של עימעום הוא. יש לעמעם ולגמגם עליה ומפרש ואזיל לאיזה צד הוא הגמגום:
מהו מהלכות של עימעום. אם כך אנו אומרים לפרש דבמקום שפת של ישראל מצויים בדין היה לאסור אלא שעמעמו על האיסור ולא רצו להחמיר והתירוה או להפך דבמקום שאין פת של ישראל מצוייה בדין היה שתהא מותרת ועמעמו על ההיתר ואסרוה לעולם:
א''ר מנא. מאי תיבעי לך וכי יש עמעום לאיסור כלומר וכי שייך לשון עמעום על שהיו נראה להם להתיר ואסרוה וכי פת לאו כתבשילי עכו''ם חשיבא ומעתה וכי כך אנו אומרים גם בתבשילי עכו''ם דבמקום שאין תבשילי ישראל מצוים היה בדין להתיר אלא שעמעמו עליהן ואסרום בתמיה והלא תבשילי עכו''ם מדינא אסורין לעולם:
אלא כיני. אלא ודאי כך הוא הדבר כדאמרת מעיקרא שהעמעום הוא על האיסור ומפני כך התירו אבל לא במקום שפת ישראל מצויה כדבעית למימר דבכה''ג לא התירו אלא דוקא במקום שאין פת ישראל מצויה ואפ''ה בדין היה לאסור דהיה נראה להן לדמות לתבשילי עכו''ם ועמעמו עליה והתירוה מפני חיי נפש שא''א שלא בפת:
כדברי. כלומר ואפילו לדברי המתיר ובלבד מן הפלטר אבל לא מפת בעל הבית:
ולא עבדין כן. אלא שאין שומעין לנו ונוהגין היתר אף בשל בעל הבית. וגרסינן לכל הא בפ''ח דשביעית ובפ''ב דע''ז בהלכה ח' ובכמה מקומות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source