שְׁמוּאֵל אָמַר. אָחַזָּתוֹ חַמָּה מַמְתִּינִין לוֹ שְׁלשִׁים יוֹם. אוֹתָן שְׁלשִׁים יוֹם מָהוּ לְהַאֲכִילוֹ חָלָב תְּרוּמָה. מָהוּ לְסוֹכוֹ שֶׁמֶן תְּרוּמָה. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הֶעָרֵל וְכָל הַטְּמֵאִים לֹא יֹאכְלוּ בַתְּרוּמָה. נְשֵׁיהֶן וְעַבְדֵּיהֶן יֹאכְלוּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה. אֵין עוֹרְלָה אֶלָּא מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וּלְהַלָּן. וְתַנֵּי כֵן. כָּל שְׁלשִׁים יוֹם אָסוּר לְהַאֲכִילוֹ חָלָב תְּרוּמָה וּלְסוֹכוֹ שֶׁמֶן תְּרוּמָה. לֵילֵי שְׁמִינִי מָה אַתְּ עֲבַד לֵיהּ. מִמַּה דְתַנֵּי. לֵילֵי שְׁמִינִי בְנִכְנַס לְדִיר לְהִתְעַשֵּׂר. הָדָא אָֽמְרָה. לֵילֵי שְׁמִינִי כִשְׁמִינִי. וְתַנֵּי כֵן. כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מוּתָּר לְהַאֲכִילוֹ חָלָב תְּרוּמָה וּלְסוֹכוֹ שֶׁמֶן תְּרוּמָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותני כן. כל שבעת הימים וכו'. אבל לא בלילי שמיני:
לילי שמיני מה את עביד לה. אם כהגיע זמן המילה מחשבינן לה או דילמא מכיון דלילה לאו זמן מילה היא ערלה שלא בזמנה הוייא. ופשיט לה ממה דתני בברייתא דלילי שמיני נכנס לדיר להתעשר אלמא דלילה לאו מחוסר זמן מיקרי וה''נ לילי שמיני כשמיני וערלה הויא ומעכבא בתרומה:
ותני כן. דמשמיני והלאה הוא דהויא ערלה לעכב בתרומה כל ל' יום וכו' כדלעיל:
נישמעינה. לזה מן הדא מתני' דתנינן התם הערל וכל הטמאין וכו'. ומדקתני הערל סתמא משמע שאף ערל שמתו אחיו מחמת המילה וא''א למולו עד שיגדיל נמי בכלל הוא וא''כ ש''מ דכל כה''ג אעפ''י שא''א למולו מ''מ מכיון שהגיעה זמן המילה ולא נימול ערל הוא להיות מעוכב מן התרומה:
מהו לסוכו שמן של תרומה. אקטן החולה דמתני' קאי שממתינין לו עד שיבריא ואם מותר לסוכו בשמן תרומה וכן בפרק הערל בהלכה א' גריס נמי להא דמייתי שם להמתני' קטן החולה אין מוהלין אותו עד שיבריא שמואל אמר אפי' אחזתו החמה שעה אחת ממתינין לו לאחרי שנתרפא ל' יום ואותן ל' יום מהו להאכילו מחלבה של תרומה מחלב הנעשה מחטי תרומה מהו לסוכו בשמן של תרומה. וכלומר מי נימא דהויא כערלה שלא בזמנה מאחר שאי אפשר למולו וקיי''ל ערלה שלא בזמנה לא מעכבה בתרומה כדקאמר לקמן אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן או דילמא הואיל וזה מי שכנגדו בריא בר מימהל הוא ערלה הויא ומעוכב הוא מן התרומה:
אין ערלה אלא מיום השמיני ולהלן. ואע''ג דאמרינן באחזתו חמה דכל שלשים יום דלאו בר מימהל הוא מעוכב הוא מן התרומה מ''מ קודם יום השמיני לאו ערלה הויא לפי שעדיין לא הגיע זמן למולו:
הלכה: 90a יֵשׁ קָטָן נִימּוֹל לְיוֹמוּ. הֵיךְ עֲבִידְא. יָֽלְדָה וְאַחַר כָּךְ נִתְגַּייְרָה נִימּוֹל לְיוֹמוּ. נִתְגַּייְרָה וְאַחַר כָּךְ יָֽלְדָה נִימּוֹל לִשְׁמוֹנָה. יַעֲקֹב אִישׁ כְּפַר נַבּוֹרַייָא שָׁאַל לְרִבִּי חַגַּיי. מֵעַתָּה נוֹלָד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נִימּוֹל בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ הֲוִינָן אֲנָא וְאַתְּ עָלִין בְּחַד תִּרְעָא דִּלְמָא הֲוינָן יָֽכְלִין מְכַווְנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל אלו הוינן אנא ואת. נכנסין בשער אחד דילמא הוינן יכילן מכוונה להכנס ברגע אחד בתמיה וכך היא הדבר הזה וכי אפשר לכוון שיהא בין השמשות הזה כאותו בין השמשות שנולד שמא אתה מקדים או מאחר רגע אחד ומכיון שא''א לכוין ושמא בין השמשות השני לילה וא''א למול בלילה אתה מולו למחרתו שהוא תשיעי וספק:
שאל לר' חגיי. אהא דתנן נולד לבין השמשות נימול לתשעה ואמאי. לא נימא מעתה מכיון שזה נולד בין השמשות יהא נמול בין השמשות של שמיני דממ''נ נימול לשמונה היא. וקס''ד דלא מספקא לן בבין השמשות אלא בספק יום ספק לילה ולא שנאמר שמא רגע זו של בין השמשות זה לילה וא''א למול בלילה אלא ספק מיקרי וא''כ מוטב למולו בספק יום מלאחר זמנו עד יום המחרת:
גמ' יש קטן נמול ליומו. כלומר אף על פי שעכשיו הוא ברשות ישראל וחייב למולו מכיון שהוא יליד ביתו ואפ''ה נימול ליומו הוא כגון שילדה ואח''כ נתגיירה לשם עבדות והא כיצד שלקח שפחה על מנת שלא גיירה לשם עבדות ואח''כ נתגיירה אף על פי שזה נולד ברשותו הוא נימול ביום שנולד ואם נתגיירה לשם עבדות ואח''כ ילדה הרי זה יליד בית שנימול לשמונה:
הלכה: אֵילּוּ צִיצִין הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה. רִבִּי אַבּוֹנָּא בְשֵׁם רַב יִרְמְיָה. בְּחוֹפֶה רוֹב גּוֹבְהָהּ שֶׁלְעֲטָרָה. רִבִּי יוֹסֵה בֶּן חֲנִינָא אוֹמֵר. בְּחוֹפֶה רוֹב גּוֹבָה עֲטָרָה. רִבִּי טֵבַיי בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. בּוֹדְקִין אוֹתוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמִּתְקַשֶּׁה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל אלו הוינן אנא ואת. נכנסין בשער אחד דילמא הוינן יכילן מכוונה להכנס ברגע אחד בתמיה וכך היא הדבר הזה וכי אפשר לכוון שיהא בין השמשות הזה כאותו בין השמשות שנולד שמא אתה מקדים או מאחר רגע אחד ומכיון שא''א לכוין ושמא בין השמשות השני לילה וא''א למול בלילה אתה מולו למחרתו שהוא תשיעי וספק:
שאל לר' חגיי. אהא דתנן נולד לבין השמשות נימול לתשעה ואמאי. לא נימא מעתה מכיון שזה נולד בין השמשות יהא נמול בין השמשות של שמיני דממ''נ נימול לשמונה היא. וקס''ד דלא מספקא לן בבין השמשות אלא בספק יום ספק לילה ולא שנאמר שמא רגע זו של בין השמשות זה לילה וא''א למול בלילה אלא ספק מיקרי וא''כ מוטב למולו בספק יום מלאחר זמנו עד יום המחרת:
גמ' יש קטן נמול ליומו. כלומר אף על פי שעכשיו הוא ברשות ישראל וחייב למולו מכיון שהוא יליד ביתו ואפ''ה נימול ליומו הוא כגון שילדה ואח''כ נתגיירה לשם עבדות והא כיצד שלקח שפחה על מנת שלא גיירה לשם עבדות ואח''כ נתגיירה אף על פי שזה נולד ברשותו הוא נימול ביום שנולד ואם נתגיירה לשם עבדות ואח''כ ילדה הרי זה יליד בית שנימול לשמונה:
משנה: אֵילּוּ הֵן צִיצִים הַמְעַכְּבִין אֶת הַמִּילָה בָּשָׂר הַחוֹפֶה אֶת רֹב הָעֲטָרָה וְאֵינוֹ אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה. אִם הָיָה בַעַל בָּשָׂר מְתַקְּנוֹ מִפְּנֵי מַרְאִית הָעָיִן. מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִילּוּ לֹא מָל׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם היה בעל בשר. ומתוך שמנו נראה הבשר של מעלה מן הערלה כאלו חוזר וחופה את רוב העטרה מתקנו לאותו בשר באיזמל מפני מראית העין שלא יהא נראה כערל:
אינו אוכל בתרומה. אם כהן הוא עד שיתקנו:
בשר החופה את העטרה. מפרש בגמרא בחופה רוב גובהה של עטרה אפי' במקום אחד ולא תימא רוב היקיפה הוא דבעינן:
מתני' אילו הן ציצין. הנשארים מן הערלה כמין נימין של בשר ומעכבין הן את המילה וצריך לחותכן:
מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. מָה אִם תַּמָּן שֶׁמַּכְשִׁירָהּ לְכֶלִי אַתְּ אָמַר. מוּתָּר. כָּאן שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁירָהּ לְכֶלִי לֹא כָל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי חִינְנָא. אַתְיָא דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יְהוּדָה. אַף בְּמַכְשִׁירֵי אוֹכֶל נֶפֶשׁ הִתִּירוּ. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא. כְּדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר. וּבִלְבַד מִלְּמַעֲלָן. כְּהָדָא בִּימֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי הֲוָה רִיבְעָה בְבֵי מִדְרָשָׁא. וְהֲווֹן פָּֽרְסִין קִילְעֵיה מֵאֶתְמוֹל בְּאַרְבַּע אַמּוֹת וּלְמָחָר הֲווּ פָּֽרְסִין כּוּלְּהוֹן. סָֽבְרוּן מֵימַר. מִדִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. בָּֽדְקוּן וְאַשְׁכְּחוּן דְּלָאו מִדַּעַת רִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי עַד שֶׁיִּפְרוֹס רוּבָּן. רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַנּוֹטֵעַ אוֹהֳלִין בַּשַּׁבָּת חַייָב מִשׁוּם בוֹנֶה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אֵינוֹ אֶלָּא כְפוֹרְסָן וּמְקַפְּלָן בַּשַּׁבָּת. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בָּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. הָהֵן כִילָה דְעַל אָרוֹנָה מָהוּ. אָמַר לֵיהּ. כֵּיוָן דְּהִיא פְרוּסָה מֵאֶתְמוֹל נַעֲשֶׂה כְפוֹתֵחַ וְנוֹעֵל בַּשַּׁבָּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר חיננא אתיא דר''א כר' יהודה. ארישא דמתניתין קאי הא דמתיר ר''א בי''ט לתלות לכתחלה אע''ג דאמרינן דלעשות לכתחלה אהל עראי בי''ט דכ''ע אסור משום דטעמא אחרינא הוא גבי משמרת דס''ל כר' יהודה בפ''ק דמגילה שאף במכשירי אוכל נפש התירו לעשות בי''ט:
כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן. כלומר אפילו לדברי המכשיר להוסיף על אהל עראי דווקא שהיו תלויין היריעות מלמעלן ומוסיף לפורסן למטה כהדא עובדא דלקמיה:
הוה ריבעה בבי מדרשא. היה מקום שרובצין ורובעין על מטותיהם בביה''מ והיו הקלעים של המטה פרושין מאתמול בד' אמות מלמעלה ולמחר השכימו בני הישיבה וראו שהיו פרוסין כולו עד למטה והיו סבורין לומר שמדעת ר' יהודה בן פזי עשו כך שהוא התיר להן לפורסן עד למטה אף על פי שלא היו פרוסין מאתמול מלמעלה כ''א בד' אמות ובדקו וחקרו אחר זה ונתוודע להם שלא מדעת ר' יהודה בן פזי נעשה אלא דס''ל עד שיפרוס רובן מאתמול ואז מותר לשלשלן עד למטה:
חייב משום בונה. דס''ל דכבנין ממש הוא מה שפורס את היריעות לאהל ור' זעירא פליג דלאו כבונה ממש הוא ואינו אלא כפורסן ומקפל בשבת ולכתחלה הוא דאסור אם עשה אינו חייב משום בונה:
ההן כילה דעל ארונה מהו. אם מותר לפתוח אותה כילה הפרוסה על הארון הקודש בשבת וא''ל אם היא פרוסה מאתמול נעשה כפותח הדלת ונועל בשבת ואין כאן חשש איסור:
המשמר חייב משום בורר וכו' גרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהל' ב' עד בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן ושם פירשתי:
הדרן עלך ר' אליעזר דמילה
תני כל שעה שעוסק במילה בשבת חוזר וכו' כדגריס לעיל בסוף ה''ד עד סוף הפרק:
הדא דתימר בשאין בו כדי למרק. דווקא בשאין שהות ביום כדי לגמור המצוה א''כ זה שחותך ולא גמר חילול שבת בלא מצוה אבל אם יש שהות ביום כדי לגמור המצוה ממרק וגו' אפי' איש אחר ואינו חושש הראשון לכלום משום דיכול למימר אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתון פלגא דמצוה אחריתא:
תני וענוש כרת. אמל ולא פרע את המילה קאמר שאם הוא בשבת ענוש כרת הוא על חילול השבת דה''ז כאלו לא מל ועביד חבורה ולא קיים המצוה וה''ה נמי בציצין המעכבין כן:
בודקין אותו בשעה שמתקשה האבר. שמתוך הקישוי מתפשט בשרו ואם אז מגולה רוב גובהה של עטרה א''צ למולו:
בחופה רוב גובהה. ובפ' הערל גריס בדברי ר' יוסי רוב גגה והוא בראשה במקום היותר גבוה. וא''א לפרש לזה על רוב גובהו אלא רוב רוחב גגו קאמר ומיקל יותר מדר' אבינא:
גמ' ר' אבינא וכו' בחופה רוב גובהה וכו'. כדפרישית במתני':
מל ולא פרע את המילה. לא גילה העטרה מאותו עור שתחת הערלה ומכסה את הראש הגיד כאלו לא מל כלל:
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת כול'. תַּנֵּי. לֹא נֶחְלַק רִבִּי אֱלִיעֶזֶר וַחֲכָמִים שֶׁנּוֹטְעִין אוֹהֳלִין בַּתְּחִילָּה בַשַּׁבָּת. וְעַל מַה נֶחְלְקוּ. עַל מוֹסִיפִין. שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב וְאֵין מוֹסִיפִין בַשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. אֵין מוֹסִיפִין בְּיוֹם טוֹב וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר בַּשַּׁבָּת. וָכָא לֹא בְתוֹסֶפֶת אֲנָן קַייָמִין. אָמַר רִבִּי אַבִּין בַּר כַּהֲנָא. תִּיפְתָּר בִּמְשַׁמֶּרֶת חֲדָשָׂה שֶׁמַּכְשִׁירָהּ לִכְלִי. כָּל שֶׁכֵּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' תני. בברייתא לא נחלקו ר''א וחכמים גבי פקק החלון בסוף פ' כל הכלים:
שנוטעין אהלין בתחלה ביו''ט. כלומר דכ''ע ל''פ אם מותר הוא אלא דודאי אסור לעשות אפילו אהל עראי בתחלה ביו''ט ואצ''ל בשבת:
ועל מה נחלקו על מוסיפין שר''א אומר מוסיפין. על אהל עראי בי''ט אבל בשבת אין מוסיפין והלכך אמר ר''א גבי פקק החלון דדוקא בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו בשבת ואם לאו אין פוקקין בו דהוי כמוסיף על אהל עראי:
וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביו''ט כצ''ל. ולפיכך קאמרי התם לעיל בין כך ובין כך פוקקין בו:
וכא לא בתוספת אנן קיימין. בתמיה וכי הכא בתלויה כבר מאתמול שמה שנותנין לתוכה אינו אלא כהוספה. ואמאי אסרו חכמים ליתן לתלויה בשבת:
תיפתר להמתני' דבמשמרת חדשה מיירי שעדיין לא נתן לתוכה מעולם. ואם נותן לתוכה בשבת הוי כמו שמכשירה לכלי שמתוך כך מתקנה לסנן בה מה שלא היתר מתוקנת כל כך כשהיא חדשה:
כל שכן מחלפה שיטתיה דר''א. אי הכי קשיא טפי דר''א דמתני' אדר''א דפקק החלון דמה אם תמן כלומר במתני' שמכשרה לכלי את אומר מותר ליתן לתלויה בשבת כאן בפקק החלון שאינו מכשירה לכלי שכבר מתוקן הוא לפקק בו לכ''ש שיהא מותר. ואמאי קאמר ר''א שאם אינו קשור ותלוי אין פוקקין בו ולא משני מידי:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב וְנוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין תּוֹלִין אֶת הַמְשַׁמֶּרֶת בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בַּשַּׁבָּת. אֲבָל נוֹתְנִין לַתְּלוּיָה בְּיוֹם טוֹב׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וחכמים אומרים אין תולין את המשמרת ביו''ט. משום דמיחזי כעובדא דחול ואין נותנין לתלויה בשבת שמא יבא לשמר בידים והוי ליה כבורר אבל נותנין לתלויה בי''ט והלכה כחכמים:
ונותנין. שמרים לסננן בשבת אם הוא כבר תלויה מאתמול אבל לכתחלה לא יתלה אותה בשבת:
מתני' רבי אליעזר אומר תולין את המשמרת ביו''ט. משמרת שמסננין בה שמרי יין ומותח פיה לכל צד בהיקיפה ונעשה כאהל על החלל הכלי ואע''ג דזה כעושה אוהל בי''ט ואפ''ה שרי ר''א משום דס''ל מכשירי אוכל נפש מותרין לעשותן ביו''ט ואפי' אותן שאפשר לעשותן בעי''ט מותר:
מָל וְלֹא פָרַע אֶת הַמִּילָה כְּאִילּוּ לֹא מָל׃ תַּנֵּי. וְעָנוּשׁ כָּרֵת. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. הָדָא דְתֵימַר בְּשֶׁאֵין בּוֹ כְדֵי לְמָרֵק. אֲבָל אִם יֵשׁ בּוֹ כְדֵי לְמָרֵק מְמָרֵק וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ. תַּנֵּי. 90b כָּל שָׁעָה שֶׁעוֹסֵק בְּמִילָה חוֹזֵר בֵּין עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין בַּמִּילָה בֵּין עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין. פִּירֵשׁ. אֵינוֹ חוֹזֵר אֶלָּא עַל צִיצִין הַמְעַכְּבִין בַּמִּילָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין בַּמִּילָה. אִם פִּירֵשׁ חוֹזֵר. הֵיי דֵן רִבִּי יוֹסֵי. הֵיי דְתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁלְחַג שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. וְשָׁכַח וְהוֹצִיא אֶת הַלּוּלָב לִרְשׁוּת הָרַבִּים. פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוֹצִיאוֹ בִרְשׁוּת: אַף בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה אַף בְּמַצָּה כֵן. מִמַּה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵי. אֲפִילוּ עַל צִיצִין שֶׁאֵין מְעַכְּבִין בַּמִּילָה. אִם פִּירֵשׁ חוֹזֵר. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ בְּסַכִּין שֶׁלְמִילָה וְאַף בְּמַצָּה כֵן
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ר חיננא אתיא דר''א כר' יהודה. ארישא דמתניתין קאי הא דמתיר ר''א בי''ט לתלות לכתחלה אע''ג דאמרינן דלעשות לכתחלה אהל עראי בי''ט דכ''ע אסור משום דטעמא אחרינא הוא גבי משמרת דס''ל כר' יהודה בפ''ק דמגילה שאף במכשירי אוכל נפש התירו לעשות בי''ט:
כדברי המכשיר ובלבד מלמעלן. כלומר אפילו לדברי המכשיר להוסיף על אהל עראי דווקא שהיו תלויין היריעות מלמעלן ומוסיף לפורסן למטה כהדא עובדא דלקמיה:
הוה ריבעה בבי מדרשא. היה מקום שרובצין ורובעין על מטותיהם בביה''מ והיו הקלעים של המטה פרושין מאתמול בד' אמות מלמעלה ולמחר השכימו בני הישיבה וראו שהיו פרוסין כולו עד למטה והיו סבורין לומר שמדעת ר' יהודה בן פזי עשו כך שהוא התיר להן לפורסן עד למטה אף על פי שלא היו פרוסין מאתמול מלמעלה כ''א בד' אמות ובדקו וחקרו אחר זה ונתוודע להם שלא מדעת ר' יהודה בן פזי נעשה אלא דס''ל עד שיפרוס רובן מאתמול ואז מותר לשלשלן עד למטה:
חייב משום בונה. דס''ל דכבנין ממש הוא מה שפורס את היריעות לאהל ור' זעירא פליג דלאו כבונה ממש הוא ואינו אלא כפורסן ומקפל בשבת ולכתחלה הוא דאסור אם עשה אינו חייב משום בונה:
ההן כילה דעל ארונה מהו. אם מותר לפתוח אותה כילה הפרוסה על הארון הקודש בשבת וא''ל אם היא פרוסה מאתמול נעשה כפותח הדלת ונועל בשבת ואין כאן חשש איסור:
המשמר חייב משום בורר וכו' גרסינן להא לעיל בפ' כלל גדול בהל' ב' עד בעייא דא מילתא מהו לשנות קמח לאחורי הנפה כרבנן ושם פירשתי:
הדרן עלך ר' אליעזר דמילה
תני כל שעה שעוסק במילה בשבת חוזר וכו' כדגריס לעיל בסוף ה''ד עד סוף הפרק:
הדא דתימר בשאין בו כדי למרק. דווקא בשאין שהות ביום כדי לגמור המצוה א''כ זה שחותך ולא גמר חילול שבת בלא מצוה אבל אם יש שהות ביום כדי לגמור המצוה ממרק וגו' אפי' איש אחר ואינו חושש הראשון לכלום משום דיכול למימר אנא עבידנא פלגא דמצוה אתון עבדיתון פלגא דמצוה אחריתא:
תני וענוש כרת. אמל ולא פרע את המילה קאמר שאם הוא בשבת ענוש כרת הוא על חילול השבת דה''ז כאלו לא מל ועביד חבורה ולא קיים המצוה וה''ה נמי בציצין המעכבין כן:
בודקין אותו בשעה שמתקשה האבר. שמתוך הקישוי מתפשט בשרו ואם אז מגולה רוב גובהה של עטרה א''צ למולו:
בחופה רוב גובהה. ובפ' הערל גריס בדברי ר' יוסי רוב גגה והוא בראשה במקום היותר גבוה. וא''א לפרש לזה על רוב גובהו אלא רוב רוחב גגו קאמר ומיקל יותר מדר' אבינא:
גמ' ר' אבינא וכו' בחופה רוב גובהה וכו'. כדפרישית במתני':
מל ולא פרע את המילה. לא גילה העטרה מאותו עור שתחת הערלה ומכסה את הראש הגיד כאלו לא מל כלל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source