Shabbath
Daf 8b
תַּמָּן תַּנִּינָן. אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ. מַעֲשֶׂה בְחָסִיד אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְשׁוֹנֶה. אַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם זִקְנוּתָךְ. כְּגוֹן אֲנִי. אֲתַת חָדָא רוּחָא וּנְסִיתֵיהּ. וּשְׁרֵי תָהִי בֵיהּ. 8b אָֽמְרָה לֵיהּ. לֹא תִצּוֹק. רוּחַ אֲנָא. אֲזִיל וְאִישְׁתַּוֵּי לַחֲבֵרֶיךָ.
Traduction
On a enseigné ailleurs (44)Avot, 2, 5.: ne te fie pas à ta piété jusqu’au jour de ta mort. Il arriva qu’un homme pieux (sûr de ne pas succomber aux mauvais penchants) modifia un peu cet enseignement en disant: ne te fie pas à ta piété jusqu’au jour de ta vieillesse, comme moi, par ex. Sur ce, il fut tenté du démon par l’apparition d’une beauté et il voulut la saisir. Mais dès lors, il commença à en avoir regret. -Ne te tourmente pas, lui dit l’ombre; je vais disparaître comme j’ai apparu; seulement, sois moins orgueilleux une autre fois et place-toi au niveau des autres.
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן וכו'. בפ''ב דאבות ואיידי דמייתי עובדא דר' ישמעאל בן אלישע מייתי נמי להאי עובדא דכעין קמייתא הוא שרצה לסמוך על עצמו:
כגון אני. שכבר זקנתי ומובטחני שלא אחטא:
אתת חדא רוחא ונסיתיה. ובאת שידה אחת בדמות נקבה בן אדם לנסותו ומכיון שלא עמד בהנסיון התחיל אח''כ לתהות ולהתחרט בו והיה מצטער מאד ואמרה ליה לא תצעוק ולא תצטער רוח אנא ולנסותך באתי והזהר שלא תאמר עוד כך אלא זיל ואשתוי לחבריך ותאמר כמו ששנו הם אל תאמן בעצמך עד יום מותך:
בֶּאֱמֶת הַחַזָּן רוֹאֶה אֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנִינוּ. בְּאֱמֶת. הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי. מָהוּ מְתַקֵּן. רָאשֵׁי פְרָקִים פְּסוּקִין. תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַתִּינּוֹקוֹת מְתַקְּנִין לָהֶן רָאשֵׁי פְסוּקֵיהֶן לְאוֹר הַנֵּר. מַיי כְדוֹן. אִילֵּין בָעֵיי דְּיִטְפֵי בוּצִינָּא. וְאִילֵּין לָא בָעֵיי דְּיִטְפֵי בוּצִינָּא.
Traduction
En vérité, il a été établi légalement'', dit la Mishna. R. Eliézer dit: chaque fois que cette expression est employée, elle indique qu’il s’agit d’une règle transmise depuis l’époque de Moïse sur le mont Sinaï (45)Cf. (Terumot 2, 1).. Quelles fautes le maître redresse-t-il par sa présence? Il énonce des têtes de premiers mots (et les enfants continuent la lecture). C’est aussi ce que R. Simon b. Gamliel a dit: on indique aux enfants les têtes de chapitres, qu’ils continuent à lire devant la lumière. Pourquoi cette lecture est-elle plutôt permise aux enfants? Parce qu’ils ne demandent pas mieux que de voir la lumière s’éteindre (il n’y a pas à craindre qu’ils la penchent), tandis que le maître n’ayant pas ce désir pourrait s’oublier.
Pnei Moshe non traduit
באמת וכו'. כל מקום ששנינו באמת הלמ''מ הוא וכך הוא מפורש לעיל בפ''ב דכלאים ובהרבה מקומות:
תני. בתוספתא שם רשב''ג אומר מתקנין פרשיותיהן לאור הנר. מכינין לידע מקום הפרשה שיקראו למחר:
מיי כדון. מאי טעמא התירו להן דהא מדקאמר רשב''ג התינוקת מתקנין משמע אפילו שלא בפני רבן וקאמר דהיינו טעמא לפי שחלוקין בדעות הן אלו רוצין שיכבה הנר מאיליו ולא להטותו שידליק ואלו לא רוצין שיכבה וא''כ מסתמא מוחין זה בזה הן והלכך לא חשש רשב''ג בתינוקות:
כַּיּוֹצֵא בוֹ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה כול': תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר. רְאֵה עַד אֵיכַן פָּֽרְצָה טַהֳרָה. שֶׁנֶּאֱמַר כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר הָיָ֙ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרוֹץ לָרוֹב. וּבֵית֙ אֲב֣וֹתֵיהֶ֔ם פָּֽרְצ֖וּ לָֽרוֹב: שֶׁלֹּא גָֽזְרוּ לוֹמַר שֶׁלֹּא יֹאכַל טָהוֹר עִם הַטָּמֵא. אֶלָּא אָֽמְרוּ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה. הָא זָב עִם מְצוֹרָעַת מוּתָּר. וְיָשַׁ֛ב מִח֥וּץ לְאָֽהֳל֖וֹ וְלֹא מִחוּץ לְאָֽהֳלָהּ. מְצוֹרָע עִם זָבָה אָסוּר. מְצוֹרָע עִם מְצוֹרָעַת אָסוּר.
Traduction
– ''De même pour les questions de pureté, etc.''. On a enseigné que R. Simon b. Eléazar dit: on peut conclure jusqu’où va l’effet de la pureté de ce qu’il est dit (Gn 30, 30): le peu que tu avais devant moi s’est étendu considérablement; et il est dit (1Ch 4, 38): leurs maisons primitives (la souche) se sont étendues au loin (par leur grand nombre). Or, il était inutile de défendre la consommation de l’homme pur avec une femme impure; mais il est dit que l’homme atteint de gonorrhée ne devra pas s’attabler avec la femme atteinte du même mal. Donc l’homme atteint de ce mal pourra rester avec une femme frappée de la lèpre, comme il est dit (Lv 14, 8): il s’assoira hors de sa tente, mais il n’est pas prescrit de s’éloigner de la tente à elle (de la femme). Il est interdit au lépreux d’être avec la femme atteinte de gonorrhée, de même qu’avec la femme lépreuse.
Pnei Moshe non traduit
כיוצא בו וכו' תני וכו'. בתוספתא שם:
פרצה טהרה. כלומר שנתרבה ומביא הש''ס ראיה ללשון זה כדכתיב כי מעט וגו' וכן כדכתיב ובית אביהן פרצו לרוב. בד''ה א' ד':
שלא גזרו לומר שלא יאכל טהור עם הטמא. כלומר שלא הוצרכו לגזור כך לפי שבלאו הכי היו נזהרין בזה וכך הוא בתוספתא ולא גזרו הראשונים לו' לא יאכל הטהור עם הנדה שהראשונים לא אכלו עם הנדות:
הא זב עם מצורעת מותר. כלו' דמדייק הש''ס מדקתני לא יאכל הזב עם הזבה ולא קתני לא יאכל הטמא עם הטמאה ושפיר הוה שמעינן שעשו הרחק שלא יבעול את הנדה טמאה אלא לדיוקא איצטריך דזב עם אשתו המצורעת מותר שאף אם יבאו לידי הרגל דבר אין כאן איסור דישב מחוץ לאהלו כתיב ודרשו מכאן שהמצורע אסור בתשמיש המטה אבל לא מחוץ לאהלה והמצורעת מותרת בתשמיש. ולהכי לא קתני סתם הטמא עם הטמאה לפי שיש ששניהן טמאין הן וליכא למיחש בהו מידי והא קמ''ל דתנא דמתני' ס''ל כהך דרשא לאהלו ולא לאהלה:
מצורע עם זבה אסור. דבהא ודאי איכא למיחש שלא יבעול את הזבה והוא בכרת וקמ''ל דאפילו המצורע שקשה לו התשמיש ביותר מן הזב אפ''ה חששו:
מצורע עם מצורעת אסור. שהוא אסור בתשמיש המטה:
תַּנֵּי. בֵּית שַׁמַּי אוֹמְרִים. לֹא יֹאכַל זָב פָּרוּשׁ עִם זָב עַם הָאָרֶץ. וּבֵית הִלֵּל מַתִּירִין. וּמַה טַעֲמֵיהוֹן דְּבֵית הִלֵּל. זֶה זָב וְזֶה זָב. וּמַה טַעֲמְהוֹן דְּבֵית שַׁמַּי. שֶׁהוּא מִתְרַגֵּל עִמּוֹ בִימֵי טוּמְאָתוֹ הוּא מִתְרַגֵּל עִמּוֹ בִימֵי טַהֳרָתוֹ. רִבִּי חִייָה רוֹבָה מְפַקֵּד לְרַב. אִין אַתְּ יְכִיל מֵיכוּל כָּל שַׁתָּה חוּלִין בִּטַיֳרָה אֲכוֹל. וְאִם לָאו תְּהֵא אֲכִיל שִׁבְעָה יוֹמִין מִן שַׁתָּה.
Traduction
On a enseigné (46)B. même, 13a.: Shammaï dit que le pharisien atteint de gonorrhée ne doit pas manger avec l’ignorant ayant ce mal; mais Hillel le permet. Celui-ci le permet, parce qu’ils ont tous deux la même maladie. Shammaï s’y oppose, parce que, dit-il, si le compagnon se familiarise avec l’ignorant aux jours d’impureté, il continuerait cette relation avec lui une fois pur (et serait entraîné à manger alors de l’impur). R. Hiya Rouba recommandait ceci à Rab: si toute l’année tu peux manger le profane à l’état pur, il faut le faire; sinon, prends au moins ce soin aux 7 premiers jours de l’an qui précèdent le Kippour.
Pnei Moshe non traduit
פרוש. שאוכל הכל בטהרה בימי טהרתו:
זה זב וזה זב. והואיל ועכשיו אף הפרוש דברים טמאים קאכל ליכא למיחש מידי:
ומ''ט דב''ש. מפני שחששו מתוך שהוא מתרגל עם העם הארץ בימי טומאתו של הפרוש יבא להתרגל עמו בימי טהרתו ויטמא העם הארץ את הטהרות שלו וב''ה לא חששו לכך:
שבעה יומין מן שתא. והן הימים שבין ר''ה ליוה''כ:
Shabbath
Daf 9a
משנה: אֵילּוּ מֵהֲלָכוֹת שֶׁאָֽמְרוּ בַעֲלִיַית חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גָּרוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ. נִמְנוּ וְרַבּוּ בֵּית שַׁמַּאי עַל בֵּית הִלֵּל וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר דָּבָר גָּֽזְרוּ בוֹ בַיּוֹם:
Traduction
Ces dernières règles sont de celles qui ont été énoncées (sans discussion) dans la chambre supérieure de Hanania b. Hiskia b. Gorion, lorsque les savants vinrent lui rendre visite. Ce jour là, on procéda au vote pour prendre une décision sur les opinions émises; l’école de Shammaï obtint la majorité sur celle de Hillel, et 18 ordres divers (50)On les énumère tous ci-après. furent prononcés ce jour-là selon la 1re école.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו מהלכות שאמרו וכו'. לפי נוסחא זו אדלקמן קאי אין שורין וכו':
נמנו ורבו וכו'. כלומר ויש מן הלכות שנמנו ורבו ב''ש על ב''ה כשעמדו למנין:
וי''ח דבר גזרו בו ביום. מפרש בגמ' מאי נינהו:
הלכה: אֵילּוּ מֵהֲלָכוֹת שֶׁאָֽמְרוּ בַעֲלִיַית חֲנַנְיָה בֶן חִזְקִיָּה בֶן גָּרוֹן כְּשֶׁעָלוּ לְבַקְּרוֹ כול'. אוֹתוֹ הַיּוֹם הָיָה קָשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כַּיּוֹם שֶׁנַּעֲשֶׂה בוֹ הָעֶגֶל. רִבִּי לִיעֶזֶר אוֹמֵר. בּוֹ בַיּוֹם גָּֽדְשׁוּ אֶת הַסְּאָה. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בּוֹ בַיּוֹם מָֽחֲקוּ אוֹתָהּ. אָמַר לוֹ רִבִּי לִיעֶזֶר. אִילּוּ הָֽיְתָה חֲסֵירָה וּמִילְאוּהָ. יְאוּת. לְחָבִית שֶׁהִיא מְלֵיאָה אֱגוֹזִין. כָּל מַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָהּ שׁוּמְשְׁמִין הִיא מְחַזֶּקֶת. אָמַר לוֹ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. אִילּוּ הָֽיְתָה מְלֵיאָה וְחִיסְּרוּהָ. יְאוּת. לְחָבִית שֶׁהָֽיְתָה מְלֵיאָה שֶׁמֶן. כָּל מַה שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָהּ מַיִם הִיא מְפַזֶּרֶת אֶת הְשֶּׁמֶן.
Traduction
Ce jour fut aussi funeste aux Israélites que celui où ils firent le veau d’or. R. Eliézer (shammaïte) dit: en ce jour on remplit la mesure. R. Josué (hillélite) soutint qu’en ce jour on la fit déborder. R. Eliézer dit alors à R. Josué: La mesure ayant été incomplète, on a bien fait de la remplir; un tonneau plein de noix peut encore contenir autant d’huile de sésame qu’on veut en verser. Mais R. Josué répliqua: Non, la mesure avait été pleine, et il aurait été juste de la diminuer. C’est comme pour un vase rempli d’huile, en y versant de l’eau, on répand l’huile!
Pnei Moshe non traduit
גמ' אותו היום וכו'. תוספתא היא בפ''ק לפי שהיה הלל יושב כפוף לפני שמאי ועוד שהיו ב''ש הורגין בתלמידי ב''ה כדלקמן:
בו ביום גדשו את הסאה. כלו' דר''א מרבה בשבח על הגזירות שגזרו בו ביום כדי לעשות גדר והרי זה כסאה מלאה וגדושה ע''י כך. ור' יהושע קאמר דלא היא אלא אדרבה שע''י שגזרו הרבה יותר מדאי ורוב הצבור אין יכולין לעמוד בהן וע''י כך עוברין הן על דברי תורה וה''ז כסאה מחוקה שע''י שהרבו עליה בטפיפתה חסרה ממדתה ונמחקה. ומביא כל אחד מהן משל ודמיון לדבריו:
אילו היתה חסירה ומליאה יאות. האי אילו להאמת שהוא כן מיתפרשא וכך הוא דרך הש''ס הזה בכל מקום לתפוס לשון אלו על דבר שהוא כך וכלו' הרי זה כאילו היתה חסירה בתחלה ומילאוה אותה ויאות הוא כן כדמסיק להמשל שהרי זה דומה לחבית שהיא מליאה אגוזין וכל מה שאתה נותן לתוכה שומשמין היא מחזקת והאגוזים עומדין במקומן במלואן ונמצאת חבית זו אע''פ שמליאה היתה מאגוזים מ''מ חסירה משומשמין היתה ועל ידי שמילאוהו גם בשומשמין מחזקת היא הכל וכך הוא זה שמתוך שהוסיפו עליהן לגזור ולהחמיר ע''י כך מתקיימין הן דברי תורה ונזהרין הן מכולן:
תַּנָּא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹנָייָא. תַּלְמִידֵי בֵית שַׁמַּי עָֽמְדוּ לָהֶן מִלְּמַטָּה וְהָיוּ הוֹרְגִין בְּתַלְמִידֵי בֵית הִלֵּל. תַּנֵּי. שִׁשָּׁה מֵהֶן עָלוּ וְהַשְּׁאָר עָֽמְדוּ עֲלֵיהֶן בַּחֲרָבוֹת וּבִרְמָחִין.
Traduction
On lit dans une barayeta au nom de R. Josué (fils de) Unia: les disciples de l’école de Shammaï guettaient en bas (de la maison de Hanania) les disciples de l’école de Hillel et en tuèrent quelques-uns (51)Frankel, Mabo, 132a.. Dans une autre barayeta on lit: Six d’entre les Hillélites montèrent; les autres furent attaqués à coups d’épées et de lances (52)Ce passage a été traduit par M. Derenbourg, Essai etc., p. 273..
Pnei Moshe non traduit
א''ל ר' יהושע. אני אומר בהפך אלא כאלו שהיתה הסאה מליאה והם חיסרוה ויאות הוא לדמות ענין זה לחבית זו שהיתה מליאה שמן וכשאתה נותן לתוכה מים היא מפזרת את השמן וכך הוא זה שע''י שגזרו עליהן יותר מדאי מתוך כך עוברין הן אף על מה שהיו נזהרין בהן בתחלה:
ששה מהן. מתלמידי ב''ש עלו לעלייה ותשאר מהם עמדו עליהן מלמטה על תלמידי ב''ה בחרבות וברמחים כדי שלא יעלו וירבו אותן שהן מב''ש למעלה על אותן של ב''ה:
מִיכָּן הָיָה רִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר אוֹמֵר. זְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת. נְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טַהֳרָה. טַהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי קְדוּשָּׁה. קְדוּשָּׁה לִידֵי עֲנָוָה. עֲנָוָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְ. יִרְאַת חֵטְ לִידֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ לִידֵי חֲסִידוּת. חֲסִידוּת לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים. תְּחִיַּת הַמֵּתִים לִידֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. זְרִיזוּת לִידֵי נְקִיּוּת. וְכִלָּה וְכִיפֵּר. נְקִיּוּת לִידֵי טַהֳרָה. וְכִפֶּ֥ר עָלֶי֛הָ הַכֹּהֵן֭ וְטָהֵֽרָה. טַהֳרָה לִידֵי קְדוּשָּׁה. וְטִֽיהֲרוֹ וְקִידְּשׁוֹ. קְדוּשָּׁה לִידֵי עֲנָוָה. כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר רָ֣ם וְנִישָּׂא שֹׁכֵ֥ן עַד֙ וְקָד֣וֹשׁ שְׁמ֔וֹ מָר֥וֹם וְקָד֖וֹשׁ אֶשְׁכּ֑וֹן וְאֶת דַּכָּא֙ וּשְׁפַל ר֔וּחַ. עֲנָוָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְ. דִּכְתִיב עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְי. אָמַר רִבִּי יִצְחָק בַּר אֶלְעָזָר. מַה שֶׁעָשָׂת חָכְמָה עֲטָרָה לְרֹאשָׁהּ עָשָׂת עֲנָוָה עֵקֶב לְסוּלְייָסָהּ. דִּכְתִיב רֵ֘אשִׁ֤ית חָכְמָ֨ה ׀ יִרְאַ֬ת יְי. וּכְתִיב עֵ֣קֶב עֲ֭נָוָה יִרְאַ֣ת יְי. יִרְאַת חֵטְ לִידֵי רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ. דִּכְתִיב אָ֗ז תָּ֭בִין יִרְאַ֣ת יְי וְדַ֖עַת אֱלֹקִים תִּמְצָֽא׃ רוּחַ הַקּוֹדֶשׁ לִידֵי חֲסִידוּת. דִּכְתִיב 9a אָ֤ז דִּבַּ֪רְתָּֽ בְחָ֡זוֹן לַֽחֲסִידֶ֗יךָ. חֲסִידוּת לִידֵי תְחִיַּת הַמֵּתִים. דִּכְתִיב וְנָֽתַתִּ֨י רוּחִ֤י בָכֶם֙ וִֽחְיִיתֶ֔ם. תְּחִיַית הַמֵּתִים לִידֵי אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב. דִּכְתִיב הִנֵּ֤ה אָֽנֹכִי֙ שׁוֹלֵחַ לָכֶ֔ם אֵת֭ אֵלִיָּ֣ה חַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְי הַגָּד֭וֹל וְהַנּוֹרָֽא וְהֵשִׁ֤יב לֵֽב אָבוֹת֙ עַל בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִי֭ם עַל אֲבוֹתָ֑ם. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי מֵאִיר. כָּל מִי שֶׁהוּא קָבוּעַ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאוֹכֵל חוּלָיו בְּטַהֳרָה וּמְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ וְקוֹרֵא אֶת שְׁמַע בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב מוּבְטַח לוֹ שֶׁהוּא מֵחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
Traduction
– De ce que la Mishna prescrit d’éviter l’occasion de pécher, R. Pinhas b. Yaïr dit: le zèle religieux conduit à la propreté et celle-ci à la pureté; celle-ci à la sainteté, celle-ci à l’humilité, celle-ci à la crainte du péché, celle-ci à l’esprit saint, celui-ci à la piété; celui qui atteint ce terme aura sûrement part à la résurrection des morts (47)Sentences et proverbes du Talmud, par le R. Schuhl, p. 463. Il cite les passages parallèles où le texte varie peu.. Celle-ci mène à concevoir l’arrivée d’Elie dont le souvenir est rappelé en bien. Le zèle religieux conduit à la propreté, comme il est dit (Lv 16, 20): Lorsqu’il aura cessé etc. (lorsqu’il aura agi avec zèle), il pardonnera etc.. La propreté mène à la pureté, comme il est dit ensuite (Ibid. 12, 7&8), le cohen invoquera le pardon pour elle, puis elle sera pure. La pureté mène à la sainteté, selon ces mots (Ibid. 16, 19): il le purifiera, puis le sanctifiera. La sainteté mène à l’humilité, comme il est dit (Is 57, 15): car ainsi l’a dit celui qui est haut, élevé, qui habite dans l’éternité et dont le nom est le saint. J’habiterai dans le lieu haut et saint, avec celui qui a le cœur brisé et qui est humble d’esprit. L’humilité mène à la crainte du péché, comme il est dit (Pr 22, 4); la récompense de l’humilité est la crainte de Dieu. R. Isaac b. R. Eliézer dit à ce propos: en plaçant la sagesse comme une couronne sur la tête, on a fait de l’humilité une semelle au talon (48)Cantique Rabba, ch. 22., comme il est dit (Ps 111, 12): le principe de la sagesse est la crainte de Dieu; et il est dit au verset précité (des Proverbes): la récompense de l’humilité est la crainte de Dieu. La peur du péché mène à la conception de l’esprit saint, comme il est dit (Pr 2, 5): Alors tu comprendras la crainte de Dieu et tu trouveras la pensée divine. L’esprit saint mène à la piété, selon ces mots (Ps 89, 20): tu as parlé alors en vision à tes pieux adorateurs. La piété assure la part à la résurrection future, selon ces mots (Ez 37, 5): je mettrai mon esprit en vous, puis vous vivrez. Enfin, la résurrection mène à concevoir l’arrivée d’Elie, selon ces mots (Ml 3, 23-24): Voici, je vais vous envoyer Elie le prophète, avant l’arrivée du jour grand et redoutable de l’Eternel. Il convertira le cœur des pères envers les enfants, et le cœur des enfants envers leurs pères. On a enseigné au nom de R. Meir (49)Sentences, p. 257.: tout individu qui a son domicile fixé en terre sainte, qui mange le profane à l’état pur, parle hébreu, et lit le Shema soir et matin, est assuré d’avoir part à la vie future.
Pnei Moshe non traduit
מכאן היה ר' פנחס בן יאיר אומר. מדאיירינן בזריזות הדבר שלא יבאו לידי הרגל עבירה זריזות וכו'. זריזות לידי נקיות. דכתיב בעבודת כ''ג ביוה''כ וכלה וכפר מתוך שהוא זריז בעבודה ולכלותה כפי הציווי בא לידי כפרת עונות ואין לך נקיות גדול מזה:
וכפר עליה. מכיון שכפר עליה טהרה:
וטיהרו. וע''י כך בא לוקידשו:
מרום וקדוש אשכון. עם מי שהוא קדוש אשכון עמו לפי שעי''כ בא לידי ענוה ואהיה שוכן את דכא ושפל רוח:
עקב ענוה. סופה מביאה לידי יראת ה' וזהו יראת הרוממת שהיא ירא' המובחרת לפי שמחשב בעצמו וכי מה אני השפל רוח וברי' שפילה לפני גודל רוממות יתברך ב''ה וירא מלפניו מלעבור על מצותיו וכן יהיה זריז לקיים ולעשות:
מה שעשת חכמה עטרה לראשה. והוא היראה האנושית שהיא יראת העונש ואצל החכמה היא עטרה לראשה כדכתיב ראשית חכמת יראת ה' שהיא ראשית להחכמה שאם אין יראה אין חכמה דמה תועלת מהחכמה שלו אם אין לו יראה ואם כל זה אותה היראה עשת הענוה עקב לשולייתה כמו לשוליה כדכתיב עקב ענוה יראת ה' וכלומר יראת ה' האמורה אצל החכמה והיא הגורמת ליראה שאם אין חכמה אין יראה שאינו יודע להזהר ולהתנהג ביראה ואעפ''כ יראה זו אינה אלא עקב עצל הענוה לפי שאם מתרגל האדם בענוה מתוך שהוא חושב תמיד מה אני ומה חיי יבא לידי יראת הרוממות כמו שאמרנו:
אז תבין יראת ה'. אם תבין יראת ה' ומהו יראת ה' השלימה אז דעת אלהים תמצא תדע ע''י רוח הקדש:
אז דברת בחזון. שהוא רוח הקדש וזהו שתדבר ע''י כך לחסידיך לפי שזה יבא לידי חסידות:
ונתתי רוחי בכם. וכבר תבאו לידי מדה הראויה להביא מדת חסידות ואז יהיה תחיית המתים וע''י אליהו זכור לטוב כדכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה וגו' לפני בא יום ה' הגדול והנורא והשיב וגו' וזהו תחיית המתים שהכל יחיו וישובו לכם זא''ז:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source