לכך שנינו נקרא פיקח. כלומר דמהאי טעמא גופיה נקרא פקח שאם הבעלים מבקשין חשבון אחר השבת שיחזירו לו מה שהצילו אם היו פקחין ויודעים שמן ההפקר הוא שזכו ורוצין לעכב לעצמן הרי הוא שלהן:

תמן תנינן. לקמן בפ' שואל שאם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת וקס''ד דהאי חשבון דקתני הכא אהצלה נמי עצמה קאי שעושין עמו חשבון מה שהצילו הלכך פריך בשלמא התם את אמר חשבון ניחא דמשכוניה גבי ועושה עמו חשבון מה שהוא חייב לו על המשכון הכא מאי אית לך למימר חשבון הא את הכל זכו מהפקירא:

תני וכו'. בתוספתא פי''ב פלוגתא היא דגריס שם לא יציל ואח''כ יזמין. כלומר אם מזמין אורחים שיכול להציל יותר וכראוי להן לא יציל וכו' אלא יזמין ואח''כ יציל הציל פת נקיה אין רשאי להציל פת הדראה הציל פת הדראה רשאי להציל פת נקיה ואין מערימין בכך. שירצה להציל בתחלה פת הדראה ויאמר אח''כ שרוצה בפת נקיה ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין בכך. ומייתי הכא לדעת ר' יוסי בר' יהודה. ונראה דה''ג אין מערימין ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין. ור' יוסי בר' בון הכתוב בספרים טעות הוא. אית תניי תני מצילין ואח''כ מזמין אורחים ואית וכו' וקאמר דהני תנאי כהני תנאי דמ''ד מציל וכו' כמ''ד מערימין ולקולא ומ''ד וכו':

ואומר לאחרים וכו'. שכן דרכן להזמין אורחים בשבת ולא יהא אלא כמזמין אותן ומצילין להם:

אני מצילין לחולה ולקטן. אף על פי שאין אוכלין הרבה מצילין להן כשיעור לאדם בינוני ולרעבתן שאוכל הרבה כדי מזונו:

מערבין. גבי עירוב הוא לקולא שמשערין לחולה ולקטן כדי מזונו ולרעבתן בבינונית:

תני אף מכבין להציל. תוספתא היא שם מכבין להציל כתבי הקדש אבל לא לתרומה יפה כח הקדש מכח תרומה שהקדש מציל כולו תרומה אין מציל אלא כדרך שמציל מחולין:

מתניתא. הך ברייתא דתוספתא דר''ש היא דאמר בפ' בתרא דעירובין והובא לעיל אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקדש. ולר''ש כיבוי אינו אלא משום שבות דמלאכה שאינה צריכה לגופה היא הלכך לדידיה מכבין הדליקה להציל כתבי הקדש:

והתני. בת''כ פ' תזריע בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה והיאך נתיר דבר שהוא אסור מן התורה כדי להציל מן הדליקה היא תרומה היא מעשר שני. חדא דינא אית להו וגרסי' להא לעיל בפי''ד בהלכה ג' וכן האי מאי כדון וכו' דאבתרה והתם הוא דשייך ולא הכא ואגב שיטפא דלעיל הועתק זה כאן ולא משני מידי להקושיא על האי ברייתא:

תני בברייתא אחריתא אף מטמאין להציל אם אינו יכול להציל את התרומה אלא ע''י שיטמא אותה כגון אדם טמא או כיוצא בזה מטמאין אותה ומצילין:

כך מצילין מיד הגייס. בשבת ומיד הנהר וכו' כלומר כשיעור וכדרך שאמרו גבי דליקה כך הוא אם בא להציל מדברים הללו:

לחצר המעורבת. עם אותה חצר שנפלה הדליקה בה בן בתירא אומר אף לשאינה מעורבת דסבירא ליה דאף באלו התירו דבר שאינו אלא משום שבות ואין הלכה כבן בתירה דלא אמר כך אלא בכתבי הקודש:

ולהיכן מצילין אותן. אלו מזונות או כלי' שאמרו חכמי':

ואם היו פקחין. כלומר אם המצילין רוצין להחזיר את מה שהצילו לבעל הבית מותר אלא שאם הם פקחין ויודעים שאם ישאלו ממנו שכר עמלם וטרחתם שמותר הוא ליטול דלאו שכר שבת הוא זה שהרי אין כאן מלאכה ולא איסור באין ועושין עמו חשבון לאחר שבת ונוטלין שכרן:

ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. וכל אחד ואחד מציל מזון שהוא צריך לו או כלי אחד גדול שמחזיק אפי' הרבה והרי הן שלהן לפי שמן ההפקר הן זוכין:

מתני' מצילין סל מלא ככרות. בבת אחת דהכל בהוצאה אחת ואפי' יש בו מאה סעודות וכן עיגול של דבילה וחבית של יין:

גמ' מתניתא דר' יוסי. מי נימא דהא דקתני סל מלא ככרות כרבי יוסי הוא דאתיא דאמר לעיל לעולם מצילין מזון שלש סעודות וקאמר הש''ס דלא היא דכד''ה היא דמכיון שכולה גוף אחד שהן בסל אחד כמי שכולה סעודה אחת שהרי בבת אחת הוא מוציא:

ואומר לאחרים וכו'. שכן דרכן להזמין אורחים בשבת ולא יהא אלא כמזמין אותן ומצילין להם:

אני מצילין לחולה ולקטן. אף על פי שאין אוכלין הרבה מצילין להן כשיעור לאדם בינוני ולרעבתן שאוכל הרבה כדי מזונו:

מערבין. גבי עירוב הוא לקולא שמשערין לחולה ולקטן כדי מזונו ולרעבתן בבינונית:

לכך שנינו נקרא פיקח. כלומר דמהאי טעמא גופיה נקרא פקח שאם הבעלים מבקשין חשבון אחר השבת שיחזירו לו מה שהצילו אם היו פקחין ויודעים שמן ההפקר הוא שזכו ורוצין לעכב לעצמן הרי הוא שלהן:

תמן תנינן. לקמן בפ' שואל שאם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר השבת וקס''ד דהאי חשבון דקתני הכא אהצלה נמי עצמה קאי שעושין עמו חשבון מה שהצילו הלכך פריך בשלמא התם את אמר חשבון ניחא דמשכוניה גבי ועושה עמו חשבון מה שהוא חייב לו על המשכון הכא מאי אית לך למימר חשבון הא את הכל זכו מהפקירא:

תני וכו'. בתוספתא פי''ב פלוגתא היא דגריס שם לא יציל ואח''כ יזמין. כלומר אם מזמין אורחים שיכול להציל יותר וכראוי להן לא יציל וכו' אלא יזמין ואח''כ יציל הציל פת נקיה אין רשאי להציל פת הדראה הציל פת הדראה רשאי להציל פת נקיה ואין מערימין בכך. שירצה להציל בתחלה פת הדראה ויאמר אח''כ שרוצה בפת נקיה ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין בכך. ומייתי הכא לדעת ר' יוסי בר' יהודה. ונראה דה''ג אין מערימין ר' יוסי בר' יהודה אומר מערימין. ור' יוסי בר' בון הכתוב בספרים טעות הוא. אית תניי תני מצילין ואח''כ מזמין אורחים ואית וכו' וקאמר דהני תנאי כהני תנאי דמ''ד מציל וכו' כמ''ד מערימין ולקולא ומ''ד וכו':

אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ודוקא שעושה על דעת אביו שכן שביתתו עליך וימחה בידו אבל אם עושה מדעת עצמו אין ב''ד מצוין להפרישו:

מתני' נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך שהרי אינו עבדו אלא יניחנו לעשות ואין צריך למחות בידו:

והן מתבקעין. מחמת האור לפי שהן חדשים ומכבין הם את הדליקה וקסבר דאפילו במקום הפסד גרם כיבוי אסור ואין הלכה כר' יוסי:

ועושין מחיצה. לפני האש בכל הכלים אפי' הן מלאים מים בשביל שלא תעבור הדליקה לשם:

מתני' ר''ש בן ננס אומר פורסין עור של גדי וכו'. שאחז בהן את האור. כלומר אפילו כבר אחז בהן את העור מצד אחד פורסין עור הגדי על קצה השני מפני שהעור גדי הוא מחרך ואין האור מלהט אותו וכדי שלא תעבור שם האש:

ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. כלומר כדרך שאני מציל כך תצילו עמי וכל אחד ואחד לובש ומתעטף כפי מה שהוא יכול והרי הן שלו שזוכה מן ההפקר וכדאמרינן גבי מזונות והתם לא תני עמי אלא לכם לפי שלפעמים אינן רשאין להציל את המזונו' כדרך שהוא מציל כגון שהוא לא סעד והן סעדו או להיפך:

ר' יוסי אומר שמונה עשר כלים ממלבושיו כדרך שהוא רגיל ללבוש בחול ולא יותר. וכדקחשיב להו בגמרא וחוזר ולובש ומוציא דברי ר' יוסי הן ואין הלכה כר' יוסי:

הוא מוציא גם כן כל כלי תשמישו שצריך לו להשתמש בשבת. וכן לובש הוא מלבושיו כל מה שהוא יכול ללבוש וכו':

ולשם. לאותה חצר שמציל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

ר' שמואל וכו' דר' יוסי היא לאו אהכא קאי אלא לעיל סוף פ' כירה והתם גריס להא על הא דקתני ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה וכדפרישי' שם ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה דרמז בקצרה:

ספר שאחז וכו'. כעין התירא דמתני':

גמ' כיני מתניתא משיאחוז האור בהן. כלומר דמפרש לה דהא דקתני שאחז בהן ה''ק אם רואה שיאחיז בהן האור גם על הקצה האחר לפי שכבר אחז בקצה האחד אפילו הכי מותר לפרוס על אותו קצה שלא יאחוז האור בו:

ואומר לאחרים וכו'. לפי שכן דרכן להשאיל כלים בשבת והלכך מצילין הן:

ואלו הן. השמונה עשר כלים מקטורן. בגד העליון מנט''ו בלע''ז. ניקלי הוא אונקלי לבוש הרחב שתחת המקטורן ופונדא אזור רחב שחוגר בו ופיליון הוא הסודר שעל הראש כמו ששנינו בפכ''ט דכלים ומעפורת מה שמתעטף בו סביב הראש וקולבין של פשתן הוא לבוש צר וקצר גוניי''ו בלע''ז וחלוק של צמר לפי מנהגם שעושין אותו של צמר נמי ושתי אמפליאות בתי שוקים קלצונ''ש בלע''ז שני סכריקון פצולייו''ש בלע''ז ושני אבריקין הן בתי רגלים קלצו''ט בלע''ז ושני מנעלים וכובע שבראשו שמשימו תחת הסודר וחגור שבמתניו שחוגר בו על חלוקו מבפנים וסודרין שעל זרועותיו שמכסה בהן הזרועות:

אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ודוקא שעושה על דעת אביו שכן שביתתו עליך וימחה בידו אבל אם עושה מדעת עצמו אין ב''ד מצוין להפרישו:

מתני' נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך שהרי אינו עבדו אלא יניחנו לעשות ואין צריך למחות בידו:

והן מתבקעין. מחמת האור לפי שהן חדשים ומכבין הם את הדליקה וקסבר דאפילו במקום הפסד גרם כיבוי אסור ואין הלכה כר' יוסי:

ועושין מחיצה. לפני האש בכל הכלים אפי' הן מלאים מים בשביל שלא תעבור הדליקה לשם:

מתני' ר''ש בן ננס אומר פורסין עור של גדי וכו'. שאחז בהן את האור. כלומר אפילו כבר אחז בהן את העור מצד אחד פורסין עור הגדי על קצה השני מפני שהעור גדי הוא מחרך ואין האור מלהט אותו וכדי שלא תעבור שם האש:

ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. כלומר כדרך שאני מציל כך תצילו עמי וכל אחד ואחד לובש ומתעטף כפי מה שהוא יכול והרי הן שלו שזוכה מן ההפקר וכדאמרינן גבי מזונות והתם לא תני עמי אלא לכם לפי שלפעמים אינן רשאין להציל את המזונו' כדרך שהוא מציל כגון שהוא לא סעד והן סעדו או להיפך:

ר' יוסי אומר שמונה עשר כלים ממלבושיו כדרך שהוא רגיל ללבוש בחול ולא יותר. וכדקחשיב להו בגמרא וחוזר ולובש ומוציא דברי ר' יוסי הן ואין הלכה כר' יוסי:

הוא מוציא גם כן כל כלי תשמישו שצריך לו להשתמש בשבת. וכן לובש הוא מלבושיו כל מה שהוא יכול ללבוש וכו':

ולשם. לאותה חצר שמציל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה:

ר' שמואל וכו' דר' יוסי היא לאו אהכא קאי אלא לעיל סוף פ' כירה והתם גריס להא על הא דקתני ולא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה וכדפרישי' שם ואגב מייתי לה נמי הכא כדרך הש''ס הזה דרמז בקצרה:

ספר שאחז וכו'. כעין התירא דמתני':

גמ' כיני מתניתא משיאחוז האור בהן. כלומר דמפרש לה דהא דקתני שאחז בהן ה''ק אם רואה שיאחיז בהן האור גם על הקצה האחר לפי שכבר אחז בקצה האחד אפילו הכי מותר לפרוס על אותו קצה שלא יאחוז האור בו:

ואומר לאחרים וכו'. לפי שכן דרכן להשאיל כלים בשבת והלכך מצילין הן:

ואלו הן. השמונה עשר כלים מקטורן. בגד העליון מנט''ו בלע''ז. ניקלי הוא אונקלי לבוש הרחב שתחת המקטורן ופונדא אזור רחב שחוגר בו ופיליון הוא הסודר שעל הראש כמו ששנינו בפכ''ט דכלים ומעפורת מה שמתעטף בו סביב הראש וקולבין של פשתן הוא לבוש צר וקצר גוניי''ו בלע''ז וחלוק של צמר לפי מנהגם שעושין אותו של צמר נמי ושתי אמפליאות בתי שוקים קלצונ''ש בלע''ז שני סכריקון פצולייו''ש בלע''ז ושני אבריקין הן בתי רגלים קלצו''ט בלע''ז ושני מנעלים וכובע שבראשו שמשימו תחת הסודר וחגור שבמתניו שחוגר בו על חלוקו מבפנים וסודרין שעל זרועותיו שמכסה בהן הזרועות:

אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ודוקא שעושה על דעת אביו שכן שביתתו עליך וימחה בידו אבל אם עושה מדעת עצמו אין ב''ד מצוין להפרישו:

מתני' נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה או אל תכבה מפני שאין שביתתו עליך שהרי אינו עבדו אלא יניחנו לעשות ואין צריך למחות בידו:

והן מתבקעין. מחמת האור לפי שהן חדשים ומכבין הם את הדליקה וקסבר דאפילו במקום הפסד גרם כיבוי אסור ואין הלכה כר' יוסי:

ועושין מחיצה. לפני האש בכל הכלים אפי' הן מלאים מים בשביל שלא תעבור הדליקה לשם:

מתני' ר''ש בן ננס אומר פורסין עור של גדי וכו'. שאחז בהן את האור. כלומר אפילו כבר אחז בהן את העור מצד אחד פורסין עור הגדי על קצה השני מפני שהעור גדי הוא מחרך ואין האור מלהט אותו וכדי שלא תעבור שם האש:

ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. כלומר כדרך שאני מציל כך תצילו עמי וכל אחד ואחד לובש ומתעטף כפי מה שהוא יכול והרי הן שלו שזוכה מן ההפקר וכדאמרינן גבי מזונות והתם לא תני עמי אלא לכם לפי שלפעמים אינן רשאין להציל את המזונו' כדרך שהוא מציל כגון שהוא לא סעד והן סעדו או להיפך:

ר' יוסי אומר שמונה עשר כלים ממלבושיו כדרך שהוא רגיל ללבוש בחול ולא יותר. וכדקחשיב להו בגמרא וחוזר ולובש ומוציא דברי ר' יוסי הן ואין הלכה כר' יוסי:

הוא מוציא גם כן כל כלי תשמישו שצריך לו להשתמש בשבת. וכן לובש הוא מלבושיו כל מה שהוא יכול ללבוש וכו':

ולשם. לאותה חצר שמציל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה: