Le texte Le vocabulaire Les révisions
Shabbath
Daf 76a
הלכה: ד'. 76a כָּתוּב כַּחוֹמֶץ לַשִּׁינַּיִם וְכֶֽעָשָׁ֥ן לָעֵינָיִ֑ם וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּרַ בָּא. כְּחוּמְצָן שֶׁלְפֵּירוֹת הִיא מַתְנִיתַא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵה. וְאֲפִילוּ תֵימַר בְּמַתְנִיתִין. טַב לְבִישְׁתַּא וּבִישׁ לְטַבְתַּא.
Traduction
Puisqu’il est écrit (Pr 10, 26): Comme le vinaigre pour les dents, ou la fumée pour les yeux, comment se fait-il que la Mishna semble lui attribuer une vertu médicale? R. Simon b. Aba répond que la Mishna parle du vinaigre d’autres fruits, qui, étant moins fort, n’est pas nuisible. Selon R. Eliézer b. Yossa, elle peut traiter de vinaigre ordinaire, parce qu’en effet il guérit les mauvaises dents (ou: remédie au mal de dents), tandis qu’il est nuisible pour de bonnes dents.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כחומץ לשיניים וגו'. אלמא חומץ קשה לשינים ואת אמר הכין דמרפא בתמיה ומשני בחומצן של פירות היא מתניתין והכתוב בחומץ יין מיירי:
ואפי' תימר במתני' נמי בחומץ יין מיירי מפני שהוא טב לבישתא אם השניים רעות ורפויין הן מחזיק החומץ אותן וביש הוא לטבתא. אם הן טובים וחזקים:
תַּנֵּי. לֹא יְהֵא מְגַמֵּא חוֹמֶץ וּפוֹלֵט. אֲבָל מְגַמֵּא הוּא חוֹמֶץ וּבוֹלֵעַ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְגַמּוֹת וְלִבְלוֹעַ. דְּתַנִּינָן. הַחוֹשֵׁשׁ שִׁינָּיו לֹא יְגַמֵּא בָּהֶן חוֹמֶץ. מָה הִיא כְדוֹן. אוֹ כְרִבִּי. אוֹ כְדִבְרֵי הַכֹּל בִּמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמַה אַחַר טִיבּוּלוֹ.
Traduction
On a enseigné qu’il ne faut pas se gargariser avec du vinaigre puis le cracher, mais on peut opérer ainsi lorsqu’ensuite on l’avale (c’est encore le boire). Mais au contraire, la Mishna ne défend-elle pas formellement ce dernier procédé? Or, d’après qui s’est-elle exprimée ainsi? Ou cet enseignement est dit d’après Rabbi, et la Mishna d’après les autres rabbins; ou bien encore, des avis unanimes ont été émis dans l’un et l’autre, et ici il s’agit du cas où le prêtre avale du vinaigre d’oblation aussitôt après avoir mangé un objet trempé au vinaigre (ce qui réconforte) – (535)Suit un passage traduit au (Terumot 6, 1).
Pnei Moshe non traduit
תני. בתוספתא פרק י''ג:
מתניתא אמרה. והלא ממתני' משמע דאפילו לבלוע אסור דתנינן החושש וכו' וסתמא קתני ומשמע דלעולם אסור:
מאי כדון. היכי מתרצינן להברייתא עם המתני' וקאמר הש''ס או דמוקמינן הברייתא כרבי דאמר לקמן החומץ משיב את הנפש אלמא מעלי הוא. וכשהוא בולע לא מיחזי דלרפואת השנים הוא מתכוין אלא להשיב את נפשו וזה מותר או דמוקמינן הברייתא כדברי הכל במגמע וכו' וכלומר כדאמרינן לעיל בפ''י דתרומות בהלכה א' ומייתי לה לקמיה גבי זר המגמע חומץ של תרומה לוקה ומיירי במגמע אחר טיבולו שבתחלה היה מטבל בו ואם מגמעו אח''כ אינו מזיק לו. וה''נ בכה''ג הוא דמיירי:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִטֵּי כִלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. הַכּוֹסֵס חִיטֵּי תְרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה לוֹקֶה. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַכּוֹסֵס חִטִּים שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה אַחַר טִיבּוּלוֹ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֵן וְחוֹמֶשׁ. שֶׁהַחוֹמֶץ מְיַישֵּׁב אֶת הַנֶּפֶשׁ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הכוסס חיטי תרומה. במזיד לוקה דדרך אכילה היא ואגב דלקמן מייתי לה:
המגמע וכו'. במזיד:
משלם וכו'. אם הוא בשוגג וכן בכוסס חטין דלא מחייב חומש אלא בדבר שדרכו הוא לכל:
מודים חכמים לרבי וכו' אחר טיבולו שהיה מטבל בו בתחלה שכן דרך ובכה''ג מודים שהוא משיב את הנפש:
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. כָּל שֶׁהוּא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים מְרַפִּין אוֹתוֹ בַּשַּׂבָּת. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא. הָתַנֵּי. הַחוֹשֵׁשׁ שִׁינָּיו לֹא יְגַמֵּא בָּהֶן חוֹמֶץ. וְלֹא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים הוּא. [רִבִּי זְעִירָא] לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. כָּל שֶׁהוּא מִן הֶחָלָל וְלִפְנִים מְרַפִּין אוֹתוֹ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי בָּא בַּר זוּטְרָא רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי. מַעֲלִין עֶצֶם שֶׁלְּרֹאשׁ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי חִייָה בַּר מָדַייָה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא רַבָּא בַּר זוּטְרָא רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי. מַעֲלִין בְּנוֹת אָזְנַיִם בַּשַּׁבָּת. תַּמּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַיִן שֶׁמָּרָדָה מְרַפִּין אוֹתוֹ בַּשַּׂבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גַּבּוֹת יָדַיִם וְגַבּוֹת רַגְלַיִם סַכָּנָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָהֵן סִימוּקָא סַכָּנָה. אָמַר רִבִּי אַבּוּן. לוֹקְטִין לוֹ עוֹקֶץ עַקְרָב בַּשַּׁבָּת. רַב אָמַר. הָהֵן חַמְרָא לְבַר מִן עַייְנָא שָׁרֵי. לְגַו מִן עַייְנָא אֲסִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. הָהֵן רוֹק תָּפֵל אָסוּר לִיתֵּן עַל גַּבֵּי הָעַיִן בַּשַּׁבָּת. מִינָּהּ אַתְּ שְׁמַע לַחֲזָזִיתָא. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. הָדָא אוּרְדְּעָנָא סַכָּנָה. רִבִּי חִזְקִיָּה עַכָּייָא בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין. הָדָא עַכְשְׁמוּנִיתָא סַכָּנָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא גוּמַרְתָּא סַכָּנָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. נוֹתְנִין עָלֶיהָ חָמֵץ בַּפֶּסַח. הָהֵן בְּלָעָה שָׁרֵי מִיפְקָתֵיהּ בְּשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מַחַט שֶׁל יָד לִטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. דִּלֹא כֵן. מַה בֵין קוֹץ וּמַה בֵין בָּלַע. וְהָהֵן דְּעַיינָא שְׁאָלוּן לְרִבִּי יִרְמְיָה. אֲמַר לוֹן. הָא רִבִּי בָּא קוּמֵיכוֹן. שְׁאָלוּן לֵיהּ וְשָׁרָא. אֲמַר לוֹן. אוּף אֲנָא שָׁרֵי.
Traduction
. Les compagnons disent au nom de R. Aba b. Zabda (536)''Jér. (Avoda Zara 2, 2) ( 40d); B. ib. 28a.'': tout ce qui est à l’intérieur du corps à partir des lèvres pourra être soigné par des remèdes le samedi. Mais, objecta R. Zeira, n’est-il pas dit que ''celui qui a mal aux dents ne devra pas, en ce jour, se gargariser avec du vinaigre''? Or, les dents sont bien à l’intérieur des lèvres? Ce n’est pas ainsi que s’est exprimé R. Zeira, et il ne permet de guérir qu’à partir de la cavité du corps (depuis la gorge). R. Zeira, R. Aba b. Zoutra, R. Hanina dit au nom de Rabbi: on peut redresser le samedi un os frontal qui aurait dévié. R. Hiya b. Marieh, R. Yona, R. Zeira, Raba b. Zoutra, R. Hanina, disent au nom de Rav: on peut aussi redresser en ce jour les nerfs allant des oreilles aux mâchoires, en raison du danger. On a dit encore en Babylonie au nom de R. Yohanan: on peut guérir le samedi un œil prêt à sortir de son orbite. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: on peut de même traiter comme dangereuse une plaie faisant gonfler les mains ou les pieds (quoiqu’externe). Il dit aussi de traiter comme dangereuses les rougeurs de l’œil; et à cet effet, ajoute R. Aboun, on peut aller recueillir en ce jour une queue de lézard, avec laquelle on enlève cette rougeur. Rav permettait de bassiner avec du vin l’extérieur de l’œil (simple lavage), non, l’intérieur. Samuel défend de mettre sur l’œil, en ce jour, de la salive rejetée à jeun, formant un remède évident; ce qui prouve que c’est interdit aussi pour la gale sèche. Les rabbins de Césarée considèrent aussi comme dangereuse la maladie palatale dit la grenouille, et R. Hiskia ‘Akhia, en leur nom considère comme telle la plaie dite l’araignée; de même, dit R. Samuel b. R. Isaac, l’anthrax charbonneux est un danger. C’est si vrai, ajoute R. Jérémie, qu’à Pâques on peut y appliquer du pain levé comme emplâtre, de même qu’il est permis, le samedi, de faire en sorte de rendre un ver que l’on aurait avalé en buvant. En effet, dit R. Yossé, ce qui le prouve, c’est qu’il est dit plus loin (17, 2): on peut prendre une aiguille pour s’en servir à tirer une épine. Or, s’il n’était pas permis de s’aider à rendre un ver avalé, on ne comprendrait pas la différence qu’il peut y avoir entre ceci et l’épine. On demanda à R. Jérémie, s’il est permis d’élaborer ce qu’il faut pour retirer un éclat entré dans l’œil; puisque R. Aba est devant vous, leur dit-il, allez lui demander; ce qu’ils firent, et il le déclara permis. Je le permets alors aussi, ajouta R. Jérémie.
Pnei Moshe non traduit
כל שהוא מן השפה ולפנים וכו' כדלעיל וגרסינן לכולא הך סוגיא בפרק שני דע''ז בהלכה ב':
ולא מן השפה ולפנים הוא. ואמאי לא התירו:
ר' זעירא לא אמר כן. הכי גריס לה בע''ז. לא אמר בהך דחברייא אלא כל שהוא מן החלל הגוף ולפנים וכו' ול''ק ממתני':
מעלין עצם של ראש בשבת. כשהוא נחלש וגורם לכאב ראש קושרין אותו לחזקו ובזה מעלין אותו למקומו:
בנות אזנים. גידי אזנים שלפעמים הן נופלים מחמת פיהוק שפותח אדם פיו בכח ומעלין אותן בשבת מפני שהוא סכנה:
עין שמרדה. רוצה לצאת כאדם המורד ויוצא:
גבות ידים. מכה שעל גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומרפאין אותו בשבת:
ההן סימוקא. כלומר ר' אבהו אמר דהכי אמר ר' יוחנן אם נתאדם המכה שעל גב היד והרגל אז היא סכנה:
לוקטים לו עוקץ עקרב בשבת. אם נשכו עקרב לוקטין לו עשבים ונקרא עוקץ עקרב אפילו בשבת:
ההן חמרא. היין הזה שמשימין לרפואת העין מותר לתת אותו מחוץ לעין בשבת והוא נכנס מאליו לתוכו אבל להשימו בתוך העין אסור:
ההן רוק תפל. שמרפא אסור למשוח בו ע''ג העין בשבת שאינו אלא משום רפואה:
מינה את שמע לחזיזתה. מכאן אתה למד לחזזית שבתוך העין מה שהוא מותר בשבת ומה שהוא אסור:
הדא אורדענה. צפרדע כתרגומו ולפעמים עולה מכה באדם כצורת צפרדע סכנה הוא ומרפאין אותו בשבת:
עכשובניתא. עכביש. וזהו ג''כ מכה כצורת עכביש וכן גומרתא כצורת הגחלת והיא בועה אדומה וכולן סכנה הן ומותר לרפא אותן בשבת:
נותנין עליה. רטיה ואפי' היא מחמץ בפסח ואסור בהנאה מותר בפני הסכנה:
ההן בלעה. מורסא על שם שהליחה מכונסת ובלועה בתוכה נקראת בלעה ושרי לכתחלה להוציא ממנה הליחה בשבת:
מתני' אמרה כן. ממתני' שמעינן דמותר דתנינן לקמן בפ' כל הכלים מחט של יד ניטלת בשבת ליטול בה את הקיץ שנכנס בבשרו וא''כ ה''ה שמותר להפיס את המורסא להוציא את הליחה דאם לא כן קשיא מה בין קוץ שמותר להוציאו ומה בין בלע הלא הקוץ ג''כ מובלע בבשרו אלא ודאי דבשתיהן מותר הוא לכתחלה:
וההן עיימא דעיינין. כך הוא בע''ז שם:
עין שהוכהה מראיתו. והנה כהה תרגומו והא עמיא:
ושרא. להון לעשות רפואה בשבת ואמר לון ר' בא אוף אנא שרי דכוותיה ס''ל:
Shabbath
Daf 76b
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָהֵן (סִפְדּוֹנָה) צִיפּוֹרְנָה סַכַּנָה. רִבִּי יוֹחָנָן 76b מַטְּתֵי כֵן וַהֲוָה מִיתְסֵי קוֹמֵי בְּרַתֵּיהּ דְדֹמִיטִיָנִיס דְּטִיבְּרִיָּא. בָּעֲרוּבְתָא כְּפַתֵּי רוּמְשָׁא סְלַק לְגַבָּהּ. אֲמַר לָהּ. מִצְרָךְ אֲנָא כְּלוּם לְמָחָר. אָֽמְרָה לֵיהּ. לֹא. וְאִין צָֽרְכַתָּהּ סַב גַּלְעְינִין דְּתָמָרִין בְּפַלְגֵּהוֹן יְקִידִין. וְאִית דְּאָֽמְרִין. דְּנִיקֹלַבְסִ. וְעוֹר דִּשְׂעָרִין וְצוֹאָה דְּמַייְנוֹק יְבֵישָׁה. שְׁחוֹק וּטְפוֹל. וְלָא תֵימַר קוֹמֵי בַּר נַשׁ. לְמָחָר אָעַל וּדְרָשָׁהּ בְּצִיבּוּרָא. אִית דְּאָֽמְרִין דְּחָֽנְקַת נַפְשָׁהּ. וְאִית דְּאָֽמְרִין דְּאִיתְגַּייְרַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ תְּלַת. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. הָהֵן צִיפְדּוֹנָה סַכָּנָה. אַתְּ שְׁמַע מִינָהּ דְּכָל שֶׁהוּא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים מְרַפִּין אוֹתוֹ. וְאַתְּ שְׁמַע מִינָהּ. הַהוּא דְּאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם הָיָה רוֹפֵא אוּמָּן מוּתָּר.
Traduction
R. Abahou dit au nom de R. Yohanan que la maladie de l’haleine putride est dangereuse. R. Yohanan souffrait de ce mal, et il en fut guéri par les soins de la fille d’un Domitien (ou d’un consul) à Tibériade. Le vendredi, vers le soir, il se rendit auprès d’elle, lui demandant s’il a besoin de continuer à prendre le remède le lendemain. Non, dit-elle; mais si tu ressens encore un peu de mal, tu prendras des noyaux de dattes à demi rôties au feu, ou selon d’autres de Nicolaï (537)Pour ce fruit, V. t. 3, p. 232 n., avec de l’écorce d’orge, de la fiente sèche d’enfant, le tout bien pilé ensemble; tu auras soin de ne rien dire à personne de ce remède. Mais R. Yohanan ne put s’empêcher de le faire connaître au public dès le lendemain (vu son importance). On dit que cette femme en mourut de chagrin; selon d’autres, au contraire, elle se convertit à la suite de ce fait (538)Admirant le désintéressement de ce rabbin, qui ne garda pas le secret et n'en tira pas de profit.. De ce récit, on peut déduire 3 règles 1. Cette maladie est dangereuse 2. On guérit le samedi tout mal à l’intérieur du corps, à partir des lèvres 3. On peut avoir recours à un médecin païen qui est habile, comme l’a dit aussi R. Jacob b. Aha au nom de R. Yohanan.
Pnei Moshe non traduit
ההן ציפדונה. חולי השינים סכנה הוא לפי שמתחיל בפה וגומר בבני מעים ומרפאין אותה בשבת:
מטתיה כן. בא לו החולי הזה והיה מתרפא מן בתו של הנכרי דמיטינוס שמו דטבריה. ובערב שבת בא לפניה לעת ערב ושאלה אם יצטרך לעשות הרפואה למחר ואמרה לא. ואם תצטרך קח גרעיני תמרה ואית דאמרין גרעיני של הפרי שנקרא נקליבס ושרוף אותן לחציין ותקח עוד קליפות דשעורין וצואה של קטן נגובה ותשחוק אותם ביחד ותטפול על מקום הכאב אבל לא תגלה רפואה זו לשום אדם:
למחר. נכנס ודרש לרפואה זו בצבורא. ואית דאמרין כששמעה חנקה נפשה ואית דאמרין לא עלתה לה כך אלא אדרבה חזרה למוטב ונתגיירה:
את ש''מ. מזה תלת דההן ציפדונה סכנה מדעשה הרפואה בשבת ודבר שהוא מן השפה ולפנים מותר ומותר לרפאות מן הנכרי אם הוא רופא אומן לפי שהיתה כאומן ברפואה זו וסמך עלה ר' יוחנן:
רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה לֵיהּ קוֹלוֹס. הוֹרוּן לֵיהּ רִבִּי חֲנִינָא וְרִבִּי יוֹנָתָן מִישְׁחוֹק תַּחְלוּסִין בְּשׁוּבְתָא וּמִיתַּן גַּו חַמְרָא עֲתִיקָא וְישְׁתֵּי וְלָא יִסְכָּן.
Traduction
R. Josué b. Levi souffrait de coliques (colicus). R. Hanina et R. Jonathan lui enseignèrent de piler du cresson et de le jeter dans du vieux vin, puis de boire de ce mélange, pour échapper au danger (s’il différait jusqu’au soir).
Pnei Moshe non traduit
קוליס. חולי במעים קוליקוס בלע''ז:
תחלוסין. שחליים:
בַּר בְּרֵיהּ הֲוָה לֵיהּ בָּלַע. אֲתַא חַד וּלְחַשׁ לֵיהּ בִּשְׁמֵיהּ דְּיֵשׁוּ פַּנְטֵרָא וְאִינְשָׁם. כְּדִנְפִיק אֲמַר לֵיהּ. מָאן לְחַשְׁתְּ לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מִילַּת פַּלָּן. אֲמַר לֵיהּ. נִיחַ הֲוָה לֵיהּ אִילּוּ הָוָה מַייִת וְלָא כֵן. וַהֲווָת לֵיהּ כֵּן כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצֵא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט.
Traduction
Le petit-fils de R. Josué b. Levi ayant avalé un os (539)''Ou: '''' souffrant de la gorge '''', V. Midrash rabba sur (Qo10, 5)'', un homme vint lui murmurer à l’oreille la formule d’usage, et l’enfant en guérit. Lorsque cet homme sortit, R. Josué lui demanda ce qu’il avait murmuré: telle et telle parole, répondit-il. Autant valait qu’il meure de suite, répliqua le rabbin, que d’être l’objet d’une telle incantation; et en réalité, le malade mourut, cette parole ayant produit aussitôt son effet, comme une erreur qui procède du prince (Qo 10, 5).
Pnei Moshe non traduit
הוה ליה בלע מורסא בתוך גרונו. א''נ שבלע נימא והוא שרץ:
ולחש ליה. שם טומאה בשם אליל ונתרפא:
מי נפק. כשרצה זה לצאת שאלו מה הלחש הזה וא''ל ממלה פלוני ואמר מה עשית מוטב היה לו שימות ולא כן שישמע הדבר הזה והיה לו כן כשגגה וכו':
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בַּכֹּל מִתְרַפִּין. חוּץ מֵעֲבוֹדָה זָרָה וְגִילּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים. רִבִּי פִינְחָס בָּעֵי. עַד כְּדוֹן כְּשֶׁאָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי עֵצִים מֵעֲבוֹדָה זָרָה. וְהֵבִיא לוֹ. אָמַר לוֹ. הֲבֵא לִי עָלִים סְתָם. וְהֵבִיא לוֹ מֵעֲבוֹדָה זָרָה. נִשְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. רִבִּי יוֹנָה הֲוָה לֵיהּ צְמַרְמוֹרִין. אַייתוֹן לֵיהּ מִן זִכְרוּתֵיהּ דְּדוֹרִי וְשָׁתָה. רִבִּי אָחָא אַייתוֹן לֵיהּ וְלֹא שָׁתָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. אִילּוּ יָדַע רִבִּי יוֹנָה אַבָּא מְמַן הֲוָה לָא אִשְׁתֵה.
Traduction
R. Jacob b. Idi au nom de R. Jonathan dit: On peut recourir à tout remède pour guérir, sauf à l’idolâtrie, aux relations illicites, et au meurtre. Quelle est la règle, demanda R. Pinhas, lorsque quelqu’un demande de lui apporter du bois, ou des feuilles, sans désignation, et qu’on les lui apporte de provenance idolâtre? On peut déduire la réponse du fait suivant: R. Aha ayant souffert d’une fièvre (inflammation), on lui apporta une eau minérale dans une corne ou phallus d’idole, nommée Doron, et il refusa d’en boire, tandis que R. Yona en but (c’est donc permis?). -Non, dit R. Mena, si R. Yona avait connu la provenance de ces eaux, il n’en aurait pas bu (ce fait ne prouve donc rien).
Pnei Moshe non traduit
בכל מתרפאין. וכו' עד כדון כשאמר לו בפירוש הבא לי עלים של ע''ז להתרפאות ואם סתם לו והביא לו מע''ז מהו:
נישמעינה מן הדא וכו'. אלמא שאפי' אמר לו סתם והוא הביא לו מע''ז אסור דהא אמר ר' מנא אלו הוה ר' יונה אבא ידע וכו':
צמרמורין. חמימות דוגמתן בפ''ט דנדה כמין צמרמורות אוחזין אותה:
אייתון ליה מים מן המעין המקלח דרך ע''ז ששמה דוהי. א''נ דוהי כנוי לגנאי כעין דאמרינן התם דוהין של מימי רגלים:
זכרותיה. היא מקור המעין של המים כדאמרינן בפ''ט דבכורות זכרותיה דירדנא ממערת פמייס. ולפי הגירסא דהכא דדורי הוא ג''כ שם גנאי כמו דארורי:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source