Le texte Le vocabulaire Les révisions
משנה: הַחוֹשֵׁשׁ בְּשִׁינָּיו לֹא יְגַמַּע בָּהֶן חוֹמֶץ אֲבָל מְטַבֵּל הוּא כְדַרְכּוֹ וְאִם נִתְרַפָּא נִתְרַפָּא. הַחוֹשֵׁשׁ בְּמָתְנָיו לֹא יָסוּךְ יַיִן וָחוֹמֶץ אֲבל סָךְ הוּא אֶת הַשֶּׁמֶן וְלֹא שֶׁמֶן ווֶרֶד. בְּנֵי מְלָכִים סָכִין עַל מַכּוֹתֵיהֶן שֶׁמֶן ווֶרֶד שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לָסוּךְ בַּחוֹל. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל יִשְׂרָאֵל בְּנֵי מְלָכִים׃
Traduction
Celui qui a mal aux dents ne devra pas, en ce jour, se gargariser avec du vinaigre, mais on peut y tremper un objet quelconque, comme d’ordinaire, pour se frotter les dents; et si l’on guérit ainsi, c’est bon. Celui qui a mal aux reins ne devra pas se frotter de vin ou de vinaigre, mais avec de l’huile, sans que ce soit de l’huile de rose. Cette dernière est réservée aux fils de princes, pour panser leurs blessures, selon leur usage habituel aux jours ordinaires de semaine. R. Simon dit: tous les israélites sont considérés comme fils de princes (et peuvent en user).
Pnei Moshe non traduit
מתני' החושש בשניו לא יגמע בהן חומץ. אם מגמע הוא ופולט דמוכחא מילתא דלרפואה קעביד אבל מגמע הוא ובולע:
ר''ש אומר כל ישראל בני מלכים הן. וראויין לכך ואין הלכה כר''ש אם אינו שכיח ואין דרך הבריאי' לסוך בו. אבל אם דרך הבריאים לסוך בו מותר:
שכן דרכן לסוך בחול. משום תענוג:
ולא שמן ורד. שדמיו יקרים ומוכחא מלתא דלרפואה קעביד:
לא יסוך יין וחומץ. שאין מדרך לסוך בהן אלא לרפואה:
מטבל הוא. אכילתו בחומן כדרכו:
שִׁמָעוֹן בַּרַ בָּא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. זֶה שֶׁהוּא לוֹחֵשׁ נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵשׁ. בִּלְבַד שֵׁלֹּא יִתֵּן לֹא בְיָד וְלֹא בְכֶלִי. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי יוֹחָנָן בְשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. נוֹתֵן בֵּין בַּיָּד בֵּין בְּכֶלִי. מַה בֵינֵיהוֹן. מָאִיסָה. מָאן דְּאָמַר. נוֹתֵן בֵּין בַּיָּד בֵּין בְכֶלִי. מָאוּס הוּא. מָאן דְּאָמַר. נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ. אֵינוֹ מָאוּס. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. מַעֲשֵׂר שֵׂינִי בֵּינֵיהוֹן. מָאן דְּאָמַר. נוֹתֵן בֵּין בַּיָּד בֵּין בְכֶלִי. 75b מַעֲשֵׂר שֵׂינִי אָסוּר. מָאן דְּאָמַר. נוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּי רֹאשׁוֹ וְלוֹחֵשׁ. מַעֲשֵׂר שֵׂינִי מוּתָּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. וְכִי כָל שֶׁמּוּתָּר בַּשַּׁבָּת מוּתָּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׂינִי וְכָל שֶׁאָסוּר בַּשַּׁבָּת אָסוּר בְּמַעֲשֵׂר שֵׂינִי. וְהָא תַנֵּי. מַדִּיחָה הִיא אִשָּׁה עַצְמָהּ וּבְנָהּ בְּיַיִן מִפְּנֵי הַזִּיעָה. בִּתְרוּמָה אָסוּר. הִיא תְרוּמָה הִיא מַעֲשֵׂר שֵׂינִי. מָהִיא כְדוֹן. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה בַשַּׁבָּת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַחוֹל.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
מה ביניהון. כלומר במאי פליגי ולמאן דאמר לא ביד ולא בכלי ואלא היאך הוא נותן:
מה היא כדון. ומ''ט דמאן דאמר דאסור בין ביד בין בכלי וקאמר דהאי עיקרא דטעמא דמילתא שצריך ובלבד שלא יעשה בשבת וכו' ואידך ס''ל דלא חששו לכך:
א''ר יוסה וכי כל שמותר בשבת וכו'. בתמיה כלומר הא ע''כ בלאו הכי אינן למדין זה מזה שהרי מצינו בדבר שמותר בשבת ואע''פ כן במעשר שני הוא אסור דהתני מדיחה היא אשה עצמה ובנה ביין בשבת מפני הזיעה. דאע''ג ששנינו לא יסוך יין וחומץ מ''מ להדיח ולהעביר את הזיעה מותר. ובתרומה אסור לעשות כן מפני שמאבד את התרומה. ומעתה היא תרומה היא מעשר שני דדין אחד להן בזה שלא ניתנו אלא לאכילה ולשתייה ולסיכה בדבר שדרכו לכך. וא''כ הרי מצינו דבשבת מותר וכנגדו במעשר שני אסור ואין לדמות זה לזה והכא נמי כן. והלכך לא מיתוקמא הנ''מ דמעשר שני דקאמרת:
דמאן דאמר נותן בשבת בין ביד בין בכלי וממיסו על פני כל הראש וזה במעשר שני אסור לעשות כן דשמן של מעשר שני שניתן לסיכה היינו לסיכת גופו אבל זה שהוא מעבירו אח''כ בכלי מכיון שנדבק בהכלי נמצא מפסיד הוא למעשר שני ואי נמי שמעבירו ביד לכאן ולכאן גם כן הפסד הוא במה שנדבק ביד מכיון שזה לא נתכוין כשאר סיכה שסכין את הגוף ביד. והשתא נמצינו למדין דדבר שהוא מותר בשבת אסור במעשר שני אבל למאן דאמר דגם בשבת נותן הוא השמן ע''ג הראש בלבד. אבל אינו מעבירו לכאן ולכאן לא ביד ולא בכלי. א''כ גם במעשר שני מותר בכך:
אמר ר' יונה מעשר שני ביניהן. כלומר דלמאי דאמרן במאי הוא דפליגי איכא בינייהו נ''מ גם במעשר שני:
מ''ד נותן שמן ע''ג ראשו אינו מאוס. כלומר שאינו מתיר אלא ליתן את השמן ע''ג הראש במקום אחד ואינו ממיסו על כל הראש והיינו דקאמר לא ביד ולא בכלי שאסור להמיסו ממקומו לכאן ולכאן לא ביד ולא בכלי. ומשום דזה ניכר דלרפואה הוא דעביד וזה אסור בשבת:
מאיסה. איכא בינייהו ולאו לשון מאוס הוא אלא מלשון נמס וכלומר דבהא פליגי דמ''ד נותן בין ביד בין בכלי מאוס הוא והיינו שמתיר ג''כ שלאחר שנתן השמן ע''ג הראש ממאיס ומעבירו לכאן ולכאן וזהו דקאמר בין ביד בין בכלי שממיס את השמן ע''ג הראש כולו ואינו חושש כלום:
זה שהוא לוחש. גרסינן להא כולה לעיל בפ''ב ממעשר שני בהלכה א' וקצת נזכר גם כן לעיל בפרק במה אשה. הלוחש להעלות גידי האזנים שנפלו נותן שמן על גבי ראשו ולוחש ובלבד שלא יתן לא ביד ולא בכלי ולקמיה מפרש לה:
לוֹחֲשִׁין לָעַיִן וּלְמֵעַיִים וְלִנְחָשִׁים וּלְעַקְרַבִּים וּמַעֲבִירִין עַל הָעַיִן בַּשַּׁבָּת. מַעֲשֶׂה בְירִבִּי עֲקִיבָה שֶׁאָחַזְתּוֹ הָעַיִן וְהֶעֱבִירוּ עָלָיו כֵּלִים בַּשַּׁבָּת.
Traduction
Il est permis de réciter les formules de prières pour guérir les ophtalmies, ou les maux d’intestins, ou les morsures de serpents et des vipères, ou passer sur l’œil malade un métal thérapeutique. Ainsi, il arriva un samedi que l’on traita de cette façon R. aqiba qui souffrait d’un œil.
Pnei Moshe non traduit
ולחשין לעין. למי שחושש בעינו ולמעים וכו' ומעבירין כלים לקרר ע''ג העין בשבת למי שאחזתו מיחוש החמימות בעיניו ומעשה בר''ע כו':
רַב וְרִבִּי חִייָה רַבָּה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מֵתִים בָּעַיִן וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם. רִבִּי חֲנִינָה וּשְׁמוּאֵל תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מֵתִים בְּצִינָּה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם. רַב אָמַר כְדַעְתֵּיהּ וְרִבִּי חֲנִינָא אָמַר כְדַעְתֵּיהּ. רַב עַל יְדֵי דַהֲוָה שְׁרֵי תַמָּן דְּעֵייְנָא בִישָׁא שְׁכִיחָה תַמָּן הֲוָה אֲמַר. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מֵתִים בָּעַייְנָא וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם. רִבִּי חֲנִינָה עַל דַּהֲוָה שְׁרֵי בְצִיפֳּרִין דְּצִינְּתָא תָמַּן הֲוָה אֲמַר. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מֵתִים בְּצִינָּה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מֵתִים בַּשָּׁרָב וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם. וְרַבָּנִין אָֽמְרֵי. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מֵתִים בִּפְשִׁיעָה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם.
Traduction
Rav et R. Hiya le grand disent tous deux (531)B., Baba Metsia 107b.: Sur cent morts, il y en a 99 provenant du mauvais œil et une par voie ordinaire. R. Hanina et Samuel disent tous deux: 99 personnes meurent de refroidissements et une par voie céleste (532)Midrash sur Lv section 16.. Chacune de ces 2 opinions est confirmée par un fait. Ainsi, Rav ayant demeuré en Babylonie, où l’effet du mauvais œil est fréquent, y attache une grande importance; R. Hanina au contraire, ayant demeuré à Sephoris où les effets du froid étaient désastreux, rattache à cette épidémie les causes des décès. R. Samuel b. Nahman dit au nom de R. Jonathan: il y a 99 décès par suite de grande chaleur, contre une mort ordinaire; les autres rabbins disent: il y a 99 décès de notre faute pour manque d’hygiène, contre un imprévu.
Pnei Moshe non traduit
דהוה שרי תמן. שהיה דר שם במקום שעין הרע שכיח:
בשרב. בחמימות הגוף:
בפשיעה. שפושע בעצמו מלשמור מהיזק גופו:
תשעים ותשעה וכו' איידי דאיירי במיחושים מייתי להא:
בעין. עין הרע:
רִבִּי חוֹנִיָּא יָעֲקֹב מֵעֲפַרְתַּים בְּשֵׁם רִבִּי. וְהֵסִ֧יר יְי מִמְּךָ֖ כָּל חוֹלִי. זוֹ שְׂרֵיפָה. רִבִּי חוּנָה וְתַנֵּי לָהּ בְּשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב. וְהֵסִ֧יר יְי מִמְּךָ֖ כָּל חוֹלִי. זֶה רְעָיוֹן. דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. וְנָתַ֞ן עוֹל בַּרְזֶל֙ עַל צַוָּארֶ֔ךָ. זֶה רְעָיוֹן. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְהֵסִ֧יר יְי מִמְּךָ֖ כָּל חוֹלִי. זֶה יֶצֶר הָרַע שֶׁרֹאשׁוֹ מָתוֹק וְסוֹפוֹ מַר. רִבִּי תַנְחוּמָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר רִבִּי מְנָחֵמָה בְשֵׁם רַב. וְהֵסִ֧יר יְי מִמְּךָ֖ כָּל חוֹלִי. זֶה הַמָּרָה. דְּאָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר. תִּשְׁעִים וְתִשְׁעָה מֵתִים בְּמָרָה וְאֶחָד בִּידֵי שָׁמַיִם.
Traduction
R. Honia Jacob d’Ephrataïm interprète ainsi ce verset (Dt 7, 16): Dieu écartera de toi toute maladie; ceci s’applique aux fièvres. Selon R. Houna, ou selon d’autres au nom de R. Eliézer b. Jacob, ledit verset s’applique aux maladies de l’imagination (ou commotions); car, dit R. Eliézer, par l’expression il mettra un joug de fer sur ton cou (Ib. 28, 48), il faut entendre les maladies provenant de l’imagination frappée, lesquelles ne quittent plus l’homme qu’à sa mort. Selon R. Aboun, le verset précédent, Dieu écartera de toi, etc., s’applique au mauvais penchant, qui commence par être agréable et finit par l’amertume. R. Tanhuma au nom de R. Eliézer, ou R. Menahem au nom de Rav, dit que le verset précité s’applique aux maladies de la bile, car dit R. Eliézer, il y a 99 cas de décès provenant de ce mal contre un ordinaire.
Pnei Moshe non traduit
זה המרה של האדם וגו':
כל חולי. זה יצה''ר וכו'. וזהו כל שסופו מר הוא:
ונתן עול ברזל וכו' זה הרעיון. שהוא דומה לעול ברזל הנתון על הצואר וא''א לו לפנות אנה ואנה כך הוא זה שמשתקע ברעיונו אינו יודע היכן לפנות:
זה רעיון. מלשון ורעיונך על משכבך סליקו וזו היא המחשבה המועלת והדאגה אשר אדם משום אל לבו הרבה:
זה שריפה. חמימות הרבה כשריפה:
רוֹחֲצִין בְּיַם הַגָּדוֹל וּבְמֵי טִיבֵּרִיָּא אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין לִרְפוּאָה. אֲבָל לֹא בְמֵי מִשְׁרָה וְלֹא בְמֵי סְדוֹם. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁהוּא מִתְכַּוֵּין לִרְפוּאָה. הָא לַעֲלוֹת מִטּוּמְאָה לִטְהָרָה מוּתָּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל אָחוֹי דְרִבִּי בֶרֶכְיָה. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֵא.
Traduction
Il est permis de se baigner dans l’eau de la grande mer, ou aux thermes de Tibériade, bien que ce soit dans un but médical, non dans de l’eau de trempage du lin, ni dans l’eau de Sodom ou lac Asphaltide (533)C'est un remède évident, en raison de son sel très fort.; et encore n’est-ce interdit dans ces 2 dernières, que s’il s’agit d’un bain médical, mais c’est permis pour se purifier et substituer un état pur à l’impureté. Toutefois, ajoute R. Samuel frère de R. Berakhia, il ne faudra pas y séjourner longtemps (parce qu’alors ce n’est plus un bain légal, mais un remède) – (534)Suit un passage traduit au (Berakhot 1, 2)..
Pnei Moshe non traduit
רוחצין בים הגדול וכו'. תוספתא היא בפ' י''ג ולא גריס שם ים הגדול אלא הא דלקמן:
בלבד שלא ישהה שם. שניכר שנתכוין לרפואה:
תַּנֵָּי. סָכִין אֹלִינְתִּין לָחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁטְּרָפוֹ בֵעֶרֶב שַׁבָּת. אֲבָל אִם לֹא טְרָפוֹ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אָסוּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בֶּן אֶלְעָזָר. מַתִּיר הָיָה רִבִּי מֵאִיר לִטְרוֹף יַיִן וְשֶׁמֶן וְלָסוּךְ לְחוֹלֶה בַשַּׁבָּת. וּכְבָר חָלָה וּבִקַּשְׁנוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ כֵן. וְלֹא הִנִּיחַ לָנוּ. אָמַרְנוּ לוֹ. רִבִּי. מְבַטֵּל אַתְּ דְבָרֶיךָ בְחַייֶֽךָ. אָמַר לָהֶן. אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי אוֹמֵר כֵּן לֹא מְלֵאָנִי לִבִּי מִיָּמַיי לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי חֲבֵרָיי.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתיר היה ר''מ וכו'. שם:
אלינתן. יין ושמן מטורף זע''ז:
הלכה: ד'. 76a כָּתוּב כַּחוֹמֶץ לַשִּׁינַּיִם וְכֶֽעָשָׁ֥ן לָעֵינָיִ֑ם וְאַתְּ אָמַר הָכֵין. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּרַ בָּא. כְּחוּמְצָן שֶׁלְפֵּירוֹת הִיא מַתְנִיתַא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר בַּר יוֹסֵה. וְאֲפִילוּ תֵימַר בְּמַתְנִיתִין. טַב לְבִישְׁתַּא וּבִישׁ לְטַבְתַּא.
Traduction
Puisqu’il est écrit (Pr 10, 26): Comme le vinaigre pour les dents, ou la fumée pour les yeux, comment se fait-il que la Mishna semble lui attribuer une vertu médicale? R. Simon b. Aba répond que la Mishna parle du vinaigre d’autres fruits, qui, étant moins fort, n’est pas nuisible. Selon R. Eliézer b. Yossa, elle peut traiter de vinaigre ordinaire, parce qu’en effet il guérit les mauvaises dents (ou: remédie au mal de dents), tandis qu’il est nuisible pour de bonnes dents.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב כחומץ לשיניים וגו'. אלמא חומץ קשה לשינים ואת אמר הכין דמרפא בתמיה ומשני בחומצן של פירות היא מתניתין והכתוב בחומץ יין מיירי:
ואפי' תימר במתני' נמי בחומץ יין מיירי מפני שהוא טב לבישתא אם השניים רעות ורפויין הן מחזיק החומץ אותן וביש הוא לטבתא. אם הן טובים וחזקים:
תַּנֵּי. לֹא יְהֵא מְגַמֵּא חוֹמֶץ וּפוֹלֵט. אֲבָל מְגַמֵּא הוּא חוֹמֶץ וּבוֹלֵעַ. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְגַמּוֹת וְלִבְלוֹעַ. דְּתַנִּינָן. הַחוֹשֵׁשׁ שִׁינָּיו לֹא יְגַמֵּא בָּהֶן חוֹמֶץ. מָה הִיא כְדוֹן. אוֹ כְרִבִּי. אוֹ כְדִבְרֵי הַכֹּל בִּמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמַה אַחַר טִיבּוּלוֹ.
Traduction
On a enseigné qu’il ne faut pas se gargariser avec du vinaigre puis le cracher, mais on peut opérer ainsi lorsqu’ensuite on l’avale (c’est encore le boire). Mais au contraire, la Mishna ne défend-elle pas formellement ce dernier procédé? Or, d’après qui s’est-elle exprimée ainsi? Ou cet enseignement est dit d’après Rabbi, et la Mishna d’après les autres rabbins; ou bien encore, des avis unanimes ont été émis dans l’un et l’autre, et ici il s’agit du cas où le prêtre avale du vinaigre d’oblation aussitôt après avoir mangé un objet trempé au vinaigre (ce qui réconforte) – (535)Suit un passage traduit au (Terumot 6, 1).
Pnei Moshe non traduit
מתניתא אמרה. והלא ממתני' משמע דאפילו לבלוע אסור דתנינן החושש וכו' וסתמא קתני ומשמע דלעולם אסור:
מאי כדון. היכי מתרצינן להברייתא עם המתני' וקאמר הש''ס או דמוקמינן הברייתא כרבי דאמר לקמן החומץ משיב את הנפש אלמא מעלי הוא. וכשהוא בולע לא מיחזי דלרפואת השנים הוא מתכוין אלא להשיב את נפשו וזה מותר או דמוקמינן הברייתא כדברי הכל במגמע וכו' וכלומר כדאמרינן לעיל בפ''י דתרומות בהלכה א' ומייתי לה לקמיה גבי זר המגמע חומץ של תרומה לוקה ומיירי במגמע אחר טיבולו שבתחלה היה מטבל בו ואם מגמעו אח''כ אינו מזיק לו. וה''נ בכה''ג הוא דמיירי:
תני. בתוספתא פרק י''ג:
רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן הַכּוֹסֵס חִטֵּי כִלְאֵי הַכֶּרֶם לוֹקֶה. הַכּוֹסֵס חִיטֵּי תְרוּמָה לוֹקֶה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה לוֹקֶה. הַמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. הַכּוֹסֵס חִטִּים שֶׁלִּתְרוּמָה מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן וְאֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַחוֹמֶשׁ. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֶן וְחוֹמֶשׁ. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אִימִּי. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי בִּמְגַמֵּא חוֹמֶץ שֶׁלִּתְרוּמָה אַחַר טִיבּוּלוֹ שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם קֶרֵן וְחוֹמֶשׁ. שֶׁהַחוֹמֶץ מְיַישֵּׁב אֶת הַנֶּפֶשׁ.
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
הכוסס חיטי תרומה. במזיד לוקה דדרך אכילה היא ואגב דלקמן מייתי לה:
המגמע וכו'. במזיד:
משלם וכו'. אם הוא בשוגג וכן בכוסס חטין דלא מחייב חומש אלא בדבר שדרכו הוא לכל:
מודים חכמים לרבי וכו' אחר טיבולו שהיה מטבל בו בתחלה שכן דרך ובכה''ג מודים שהוא משיב את הנפש:
חֲבֵרַייָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. כָּל שֶׁהוּא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים מְרַפִּין אוֹתוֹ בַּשַּׂבָּת. הָתִיב רִבִּי זְעִירָא. הָתַנֵּי. הַחוֹשֵׁשׁ שִׁינָּיו לֹא יְגַמֵּא בָּהֶן חוֹמֶץ. וְלֹא מִן הַשָּׂפָה וְלִפְנִים הוּא. [רִבִּי זְעִירָא] לֹא אָמַר כֵּן. אֶלָּא רִבִּי זְעוּרָא בְשֵׁם רִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. כָּל שֶׁהוּא מִן הֶחָלָל וְלִפְנִים מְרַפִּין אוֹתוֹ. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי בָּא בַּר זוּטְרָא רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי. מַעֲלִין עֶצֶם שֶׁלְּרֹאשׁ בַּשַּׁבָּת. רִבִּי חִייָה בַּר מָדַייָה רִבִּי יוֹנָה רִבִּי זְעִירָא רַבָּא בַּר זוּטְרָא רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי. מַעֲלִין בְּנוֹת אָזְנַיִם בַּשַּׁבָּת. תַּמּן אָֽמְרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַיִן שֶׁמָּרָדָה מְרַפִּין אוֹתוֹ בַּשַּׂבָּת. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. גַּבּוֹת יָדַיִם וְגַבּוֹת רַגְלַיִם סַכָּנָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הָהֵן סִימוּקָא סַכָּנָה. אָמַר רִבִּי אַבּוּן. לוֹקְטִין לוֹ עוֹקֶץ עַקְרָב בַּשַּׁבָּת. רַב אָמַר. הָהֵן חַמְרָא לְבַר מִן עַייְנָא שָׁרֵי. לְגַו מִן עַייְנָא אֲסִיר. שְׁמוּאֵל אָמַר. הָהֵן רוֹק תָּפֵל אָסוּר לִיתֵּן עַל גַּבֵּי הָעַיִן בַּשַּׁבָּת. מִינָּהּ אַתְּ שְׁמַע לַחֲזָזִיתָא. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרֵי. הָדָא אוּרְדְּעָנָא סַכָּנָה. רִבִּי חִזְקִיָּה עַכָּייָא בְּשֵׁם רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין. הָדָא עַכְשְׁמוּנִיתָא סַכָּנָה. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הָדָא גוּמַרְתָּא סַכָּנָה. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. נוֹתְנִין עָלֶיהָ חָמֵץ בַּפֶּסַח. הָהֵן בְּלָעָה שָׁרֵי מִיפְקָתֵיהּ בְּשׁוּבְתָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מַתְנִיתָא אָֽמְרָה כֵן. מַחַט שֶׁל יָד לִטּוֹל בָּהּ אֶת הַקּוֹץ. דִּלֹא כֵן. מַה בֵין קוֹץ וּמַה בֵין בָּלַע. וְהָהֵן דְּעַיינָא שְׁאָלוּן לְרִבִּי יִרְמְיָה. אֲמַר לוֹן. הָא רִבִּי בָּא קוּמֵיכוֹן. שְׁאָלוּן לֵיהּ וְשָׁרָא. אֲמַר לוֹן. אוּף אֲנָא שָׁרֵי.
Traduction
. Les compagnons disent au nom de R. Aba b. Zabda (536)''Jér. (Avoda Zara 2, 2) ( 40d); B. ib. 28a.'': tout ce qui est à l’intérieur du corps à partir des lèvres pourra être soigné par des remèdes le samedi. Mais, objecta R. Zeira, n’est-il pas dit que ''celui qui a mal aux dents ne devra pas, en ce jour, se gargariser avec du vinaigre''? Or, les dents sont bien à l’intérieur des lèvres? Ce n’est pas ainsi que s’est exprimé R. Zeira, et il ne permet de guérir qu’à partir de la cavité du corps (depuis la gorge). R. Zeira, R. Aba b. Zoutra, R. Hanina dit au nom de Rabbi: on peut redresser le samedi un os frontal qui aurait dévié. R. Hiya b. Marieh, R. Yona, R. Zeira, Raba b. Zoutra, R. Hanina, disent au nom de Rav: on peut aussi redresser en ce jour les nerfs allant des oreilles aux mâchoires, en raison du danger. On a dit encore en Babylonie au nom de R. Yohanan: on peut guérir le samedi un œil prêt à sortir de son orbite. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan: on peut de même traiter comme dangereuse une plaie faisant gonfler les mains ou les pieds (quoiqu’externe). Il dit aussi de traiter comme dangereuses les rougeurs de l’œil; et à cet effet, ajoute R. Aboun, on peut aller recueillir en ce jour une queue de lézard, avec laquelle on enlève cette rougeur. Rav permettait de bassiner avec du vin l’extérieur de l’œil (simple lavage), non, l’intérieur. Samuel défend de mettre sur l’œil, en ce jour, de la salive rejetée à jeun, formant un remède évident; ce qui prouve que c’est interdit aussi pour la gale sèche. Les rabbins de Césarée considèrent aussi comme dangereuse la maladie palatale dit la grenouille, et R. Hiskia ‘Akhia, en leur nom considère comme telle la plaie dite l’araignée; de même, dit R. Samuel b. R. Isaac, l’anthrax charbonneux est un danger. C’est si vrai, ajoute R. Jérémie, qu’à Pâques on peut y appliquer du pain levé comme emplâtre, de même qu’il est permis, le samedi, de faire en sorte de rendre un ver que l’on aurait avalé en buvant. En effet, dit R. Yossé, ce qui le prouve, c’est qu’il est dit plus loin (17, 2): on peut prendre une aiguille pour s’en servir à tirer une épine. Or, s’il n’était pas permis de s’aider à rendre un ver avalé, on ne comprendrait pas la différence qu’il peut y avoir entre ceci et l’épine. On demanda à R. Jérémie, s’il est permis d’élaborer ce qu’il faut pour retirer un éclat entré dans l’œil; puisque R. Aba est devant vous, leur dit-il, allez lui demander; ce qu’ils firent, et il le déclara permis. Je le permets alors aussi, ajouta R. Jérémie.
Pnei Moshe non traduit
ההן רוק תפל. שמרפא אסור למשוח בו ע''ג העין בשבת שאינו אלא משום רפואה:
ושרא. להון לעשות רפואה בשבת ואמר לון ר' בא אוף אנא שרי דכוותיה ס''ל:
מינה את שמע לחזיזתה. מכאן אתה למד לחזזית שבתוך העין מה שהוא מותר בשבת ומה שהוא אסור:
הדא אורדענה. צפרדע כתרגומו ולפעמים עולה מכה באדם כצורת צפרדע סכנה הוא ומרפאין אותו בשבת:
עכשובניתא. עכביש. וזהו ג''כ מכה כצורת עכביש וכן גומרתא כצורת הגחלת והיא בועה אדומה וכולן סכנה הן ומותר לרפא אותן בשבת:
נותנין עליה. רטיה ואפי' היא מחמץ בפסח ואסור בהנאה מותר בפני הסכנה:
ההן בלעה. מורסא על שם שהליחה מכונסת ובלועה בתוכה נקראת בלעה ושרי לכתחלה להוציא ממנה הליחה בשבת:
מתני' אמרה כן. ממתני' שמעינן דמותר דתנינן לקמן בפ' כל הכלים מחט של יד ניטלת בשבת ליטול בה את הקיץ שנכנס בבשרו וא''כ ה''ה שמותר להפיס את המורסא להוציא את הליחה דאם לא כן קשיא מה בין קוץ שמותר להוציאו ומה בין בלע הלא הקוץ ג''כ מובלע בבשרו אלא ודאי דבשתיהן מותר הוא לכתחלה:
וההן עיימא דעיינין. כך הוא בע''ז שם:
עין שהוכהה מראיתו. והנה כהה תרגומו והא עמיא:
ההן חמרא. היין הזה שמשימין לרפואת העין מותר לתת אותו מחוץ לעין בשבת והוא נכנס מאליו לתוכו אבל להשימו בתוך העין אסור:
לוקטים לו עוקץ עקרב בשבת. אם נשכו עקרב לוקטין לו עשבים ונקרא עוקץ עקרב אפילו בשבת:
ההן סימוקא. כלומר ר' אבהו אמר דהכי אמר ר' יוחנן אם נתאדם המכה שעל גב היד והרגל אז היא סכנה:
גבות ידים. מכה שעל גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל ומרפאין אותו בשבת:
עין שמרדה. רוצה לצאת כאדם המורד ויוצא:
בנות אזנים. גידי אזנים שלפעמים הן נופלים מחמת פיהוק שפותח אדם פיו בכח ומעלין אותן בשבת מפני שהוא סכנה:
מעלין עצם של ראש בשבת. כשהוא נחלש וגורם לכאב ראש קושרין אותו לחזקו ובזה מעלין אותו למקומו:
ר' זעירא לא אמר כן. הכי גריס לה בע''ז. לא אמר בהך דחברייא אלא כל שהוא מן החלל הגוף ולפנים וכו' ול''ק ממתני':
ולא מן השפה ולפנים הוא. ואמאי לא התירו:
כל שהוא מן השפה ולפנים וכו' כדלעיל וגרסינן לכולא הך סוגיא בפרק שני דע''ז בהלכה ב':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source