Vayedaber

Le texte Le vocabulaire Les révisions

משנה: שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים הָאֲמוּרִין בַּתּוֹרָה הַצָּדָן וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב. וּשְׁאָר שְׁקָצִים וּרְמָשִֹים הַחוֹבֵל בָּהֶן פָּטוּר הַצָּדָן לְצוֹרֶךְ חַייָב וְשֶׁלֹּא לְצוֹרֶךְ פָּטוּר. חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הַצָּדָן פָּטוּר וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב׃

Traduction

Si, en ce jour, l’on chasse l’un des 8 reptiles énoncés dans la Loi (Lv 21, 29), ou si l’on blesse l’un d’eux, on est coupable. Si l’on blesse une autre espèce de vers, ou d’insectes (516)N'ayant pas de peau., il n’y a pas de délit. Celui qui les chasse pour en tirer parti est coupable; si ce n’est qu’en vue de les prendre, il n’y a pas de délit. Si l’on chasse une bête sauvage, ou un oiseau que l’on a dans son domaine, on n’est pas coupable, mais c’est un délit de les blesser (517)Ceux-ci ont une peau, que l'on déchire alors..

Pnei Moshe non traduit

מתני' שמונה שרצים ה א מ ו ר י ן בתורה. החלד והעכבר וכו' כמו שמנויין הן בפ' שמיני הצדן חייב לפי שיש צידה במינן וכן החובל בהן חייב לפי שיש להן עור ושייך בהו מפרק שהחבל משום מפרק הוא והוא תולדה דדש ואפי' נצרר הדם ולא יצא חבורה היא וחייב לפי שנפרק הדם ממקומו:

ושאר שקצים ורמשים. אין להם עור לכולן לפיכך החובל בהן פטור והצדן אם לצורך חייב ושלא לצורך פטור והאי אליבא דמ''ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה אבל למאי דקיי''ל כר' יהודה דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב בין לצורך ובין שלא לצורך אם יש צידה במינן חייב:

חיה ועוף שברשותו הצדן פטור שאין זה נקרא צידה כלל והחובל בהן חייב שיש להן עור והחובל בבהמה חיה ועוף אינו חייב עד שיהא צריך לדם שיצא מן החבורה אבל אם לא נתכוין אלא להזיק מקלקל הוא וקיי''ל מקלקל בחבורה פטור ואם חבל בחבירו לעולם הוא חייב ואפילו אינו צריך לדם שזה עושה נחת ליצרו ושככה חמתו בזה והרי הוא כמתקן:

רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. מָהוּ לְכַפּוֹת עָלָיו כֶּלִי. ייָבֹא כְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֵּירִבִּי יַנַּאי. אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא. אֲחוֹתִי אָֽמְרָה לִי מִשְּׁמוֹ. בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בְיוֹם טוֹב סוֹמְכִין לָהּ כֶּלִי בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא תִּתְגַּלְגֵּל. אֲבָל אֵין כּוֹפִין עָלֶיהָ כֶלִי. שְׁמוּאֵל אָמַר. אַף כּוֹפִין עָלֶיהָ כֶלִי. רִבִּי שַׁמַּי בָעֵי. 74a מָהוּ לְקוֹשְׁרוֹ בְחֶבֶל. ייָבֹא כְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. מוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צִידְדֵי בְהֵמָה בַּשַּׁבָּת. הִיא צִידְדֵי בְהֵמָה הִיא צִידְדֵי אִילָן. כָּל שֶׁמּוּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צִידְדֵי בְהֵמָה מוּתָּר לְקוֹשְׁרוֹ. כָּל שֶׁאָסוּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ עַל צִידְדֵי בְהֵמָה אָסוּר לְקוֹשְׁרוֹ.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

מותר. שהרי לא נתכוין אלא לנעול בעדו והצבי מאליו הוא ניצוד. ובתינוק אפי' נתכוין להעלות הדגים עמו מותר לפי שבעסקי נפשות הוא מפקח ואין זה אלא באגב וכן במפקח את הגל להציל למי שנפל עליו הגל:

מהו לכפות עליו הכלי. לזה שכבר ניצוד ועומד הוא אם מותר לכפות עליו הכלי שלא ינוד אנה ואנה או דילמא מכיון שאסור ליגע בו אסור ג''כ לכפות עליו הכלי וקאמר דדין זה יבא כהאי דלעיל בפ' במה טומנין בהלכה ב' דאמר ר''ש וכו' ופלוגתא דאמוראי היא שם וה''נ תליא בהאי פלוגתא:

מהו לקושרו בחבל. הואיל וכבר ניצוד ועומד היא או דילמא משתמש בצדדים הוא וקאמר דהאי דינא יבוא כהאי דאמר וכו' לעיל בפ' במה בהמה בהל' ב' וה''נ בגוונא דמותר להשתמש בצדדיו מותר לקושרו ואם אסור להשתמש בצדדיו אסור דכשקושרו משתמש בצדדים הוא:

הדרן עלך פרק רבי אליעזר

משנה: אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בַּשַּׁבָּת אֲבָל עוֹשֶׂה הוּא מֵי מֶלַח וְטוֹבֵל בָּהֶן פִּיתּוֹ וְנוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַתַּבְשִׁיל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי וַהֲלוֹא הוּא הִילְמִי בֵּין מְרוּבֶּה וּבֵין מוּעֶטֶת. וְאֵילוּ הֵן מֵי מֶלַח הַמּוֹתָּרִין נוֹתֵן שֶׁמֶן בַּתְּחִילָּה לְתוֹךְ הַמַּיִם אוֹ לְתוֹךְ הַמֶּלַח׃

Traduction

On ne soit pas le samedi, préparer de la saumure almh; mais on peut faire de l’eau salée pour y tremper son pain, ou pour assaisonner un mets. Mais, dit R. Yossé, n’est-ce pas aussi une sauce salée, qu’il y en ait beaucoup ou peu? On n’autorise que l’eau salée suivante: celle que l’on prépare en mettant d’abord de l’huile dans l’eau, ou dans le sel.

Pnei Moshe non traduit

אמר ר' יוסי והלא הוא הילמי וכו'. ר' יוסי ס''ל שאם המרובין אסורין אף מועטין אסורין שלא יאמרו מלאכה מרובה אסורה ומלאכה מועטת מותרת ואם שנראה כעושה מלאכה ממלאכת התבשיל א''כ זה וזה אסור:

מתני' אין עושין הילמי בשבת. הילמי הוא כשעושה מי מלח מרובין וטעמא מפרש בגמרא לפי שהילמי צריכה אומן כלומר שהוא כמלאכה ממלאכת התבשיל וצריכה אומן ולידע כמה יהא נותן בהן:

אבל הוא עושה מי מלח. כלומר מי מלח מועטין וטובל בהן פתו או נותנן לתוך התבשיל שזה א''צ אומן לכך:

ואלו הן מי מלח המותרין. כלומר ואלא מה הן שמותרין אם עושה ע''י שנוי שנותן השמן שמערב בהן בתחלה לתוך המים קודם שיתן המלח בהן או שנותנו לתוך המלח קודם שיתן המים וכשעושה ע''י שנוי לא מיחזי כמלאכה. ואין הלכה כר' יוסי:

הלכה: שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים כול'. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֵׁם רִבִּי אִימִּי. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. חַד אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. וְחוֹרָנָה אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. וְלָא יָֽדְעִין מַאן אֲמַר דָא וּמַאן אֲמַר דָא. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. נְפָרֵשׁ מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִן מִן מִילֵּיהוֹן. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אֵילּוּ שֶׁעוֹרוֹתֵיהֶן כִּבְשָׂרָן. עוֹר הָאָדָם וְעוֹר חֲזִיר שֶׁלְייִשּׁוּב. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. אַף עוֹר חֲזִיר שֶׁל בָּר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא שָׁנוּ אֶלָּא לְאִיסּוּר וּלְטוּמְאָה. אֲבַל לִלְקוֹת עוֹר הוּא וְאֵין לוֹקִים עָלָיו מִשּׁוּם נְבֵילָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. מִשְׁנָה תְמִימָה שָׁנָה רִבִּי. בֵּין לְאִיסּוּר בֵּין לִלְקוֹת בֵּין לְטוּמְאָה. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין וּמַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְדֵין. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי יוֹחָנָן. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. לְפִיכָךְ אוֹמֵר אֲנִי. שְׁמוֹנָה שְׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. מַתְנִיתָא מְסַייְעָא לְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַחוֹבֵל בַּשְּׁרָצִים. אֶת שֶׁיֵּשׁ לָהֶן עוֹרוֹת חַייָב. וְאֶת שֶׁאֵין לָהֶן עוֹרוֹת פָּטוּר. רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר. לְפִיכָךְ אוֹמֵר אֲנִי. כָּל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן עוֹרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב. עוֹר הוּא. וְאֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם נְבֵילָה. וְאַתְיָא כְּהַהִיא דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַצָּד זִיזִין זְבוּבִין חַגָּזִין יְתוּשִׁין חַייָב. וְרִבִּי יְהוּדָה פוֹטֵר. וְכֵן הָיָה רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אֵין חַייָבִין אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לִיצוּד. הַצָּד חַגָּבִים בַּטַּל פָּטוֹר. בַּשָּׁרָב חַייָב. אֶלְעָזָר בֶּן אַחְבַּאי אוֹמֵר. אַף בַּשָּׁרָב 74b בְּשָׁעָה שֶׁמְקַלְּחִין פָּטוּר. הַצָּד צְבִי חִיגֵּר סוּמֵא חוֹלֶה קָטָן פָּטוּר. יָשֵׁן חַייָב. דּוּ קְמִיץ חָדָא וּפְתַח חָדָא.

Traduction

R. Zeriqan dit, au nom de R. Yohanan b. Imi, que R. Yohanan et R. Simon b. Lakish diffèrent d’avis à ce sujet: selon l’un, notre Mishna est admise à l’unanimité par tous; selon l’autre, elle est l’objet d’une discussion; l’on ignorait par lequel d’entre eux chacune de ces 2 opinions avait été émise. R. Zeira dit: nous pouvons éclaircir ce doute d’après ce qui a été dit ailleurs (518)(Hulin 9, 2)., que dans certains corps les peaux rendent aussi bien impur que la chair même, comme la peau humaine, ou celle du porc domestique (519)Leur peau tendre est comestible.; R. Yossa y comprend aussi la peau du sanglier. Or, dit R. Yohanan, il est vrai qu’il y a égalité entre la peau et le reste de la chair au point de vue de la défense d’en manger et de l’impureté, non jusqu’à entraîner la pénalité des coups de lanière, comme si c’était de la charogne, en cas de consommation; selon R. Simon b. Lakish, Rabbi a émis cet enseignement d’une façon générale, sans distinguer entre l’interdit d’en manger, la pénalité des coups, et la susceptibilité de rendre impur (c’est donc, selon ce dernier, qu’au sujet du Shabat il y a discussion pour la question des reptiles). Il y a une barayeta venant confirmer l’avis de R. Yohanan, et une autre à l’appui de R. Simon. En faveur du premier avis, l’on cite cet enseignement, disant que 8 reptiles sont munis de peau, et si on les blesse le samedi on est coupable; c’est pourquoi, dit R. Yohanan b. Nouri, j’attache autant d’importance à l’interdit de la consommation qu’à l’impureté (520)Donc, selon lui, les rabbins admettent sans conteste l'interdit sabbatique et la pénalité des coups. Un autre enseignement confirme l’avis de R. Simon, c’est celui qui dit qu’en blessant les reptiles munis de peau on est coupable, et pour ceux qui n’en ont pas on serait absous. R. Yohanan b. Nouri dit: Selon moi, tous les reptiles sont munis de peau, sans établir de distinction pour les 8 espèces (c’est que, selon lui, les rabbins contestent le premier avis). R. Yossé b. R. Aboun dit au nom de Rav que les 8 espèces ont bien une peau (au point de vue shabatique), mais la consommation n’entraîne pas la même pénalité que la charogne. C’est conforme à ce que R. Yohanan a enseigné: celui qui chasse les larves, des insectes, des guêpes, des mouches, est coupable; R. Juda prononce en ce cas la dispense, et de même, ajoutait ce dernier, on n’est coupable que pour ce qu’il est d’usage de chasser. Si l’on prend des sauterelles comestibles à la rosée (lorsqu’à demi aveuglées elle ne peuvent voler), il n’y a pas de délit; mais, au grand jour du soleil on est coupable; même en ce dernier cas, dit Eliézer b. Hakaï, il n’y a pas de mal lorsqu’étant entassées il y a plus de facilité de les prendre. La prise d’un cerf boiteux, ou aveugle, ou malade, ou bien jeune, n’est pas un délit; mais, s’il est seulement endormi, on est coupable, parce qu’en fermant un œil il ouvre l’autre, et voyant ce qui se passe il ne se laisse pas aisément prendre.

Pnei Moshe non traduit

ושאינה שוקעת. מפני המלח המרובה שבהן חזק הוא והביצה צפה זו היא הילמי:

גמ' מה בין הילמי וכו' כדפרישית במתני':

רב הונא אמר וכו'. לפרש שמן ולא פליג אטעמא וכל שנותנין מלח לתוך המים והוא נשרית מיד זהו מי מלח מועטין ושאינה נשרית אלא לאחר זמן מפני שמרובה הוא זהו הילמי:

ישן חייב דהוא קמיץ חדא. שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות לברוח:

הצד צבי חיגר וכו'. תוספתא שם ולא גריס התם סומא דג''כ מרגיש הוא ובורח ואינו ניצוד ועומד:

אף בשרב בשעה שמקלחין שבאין הרבה ביחד כקילוח הזה פטור לפי שמזומנין הן לקחת אותן:

בטל. בשעת הטל שעיניהן מתעורות פטור לפי שניצודין ועומדין הן:

אלא על דבר שדרכו ליצוד. שבמינו ניצוד הוא ודרך לצודן לאפוקי אלו שאין מדרך לצודן:

הגזין. מיני חגבין:

זיזין. מיני יתושים כמו הזיזים שבעדשים:

הצד זיזין וכו'. תוספתא הוא בפרק י''ג:

ר' יוסי ברבי בון בשם רב. קאמר נמי כהאי דר' יוחנן דלא אמרו חכמים התם שעורותיהן כבשרן אלא לענין אסור וטומאה אבל לענין מלקות עור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה. וכן לענין שבת ואתיא כההיא דאמר ר' יוחנן לעיל וכדאמרן:

את שיש להן עורות. כגון אלו שלא מנו חכמים התם מהשמונה האמורין בתורה חייב ואת שאין להן עורות הן אלו שמנו שם האנקה והכח והלטאה וחומט פטור ר' יוחנן בן נורי אומר לפיכך פליגנא עלייכו ואומר אני כל השרצים מהשמונה האמורין בתורה יש להן עורות אלמא דפליגי בין לענין טומאה בין לענין שבת והך ברייתא מסייעא לר''ש בן לקיש דלא מיתוקמא מתני' דקתני כל שמנה שרצים האמורים בתורה החובל בהן חייב אלא כר' יוחנן בן נורי:

אמר ר' יוחנן בן נורי לפיכך אני אומר שמונה שרצים יש להן עורות. כלו' לפיכך פליג אני ואמינא התם גבי טומאה דנמי אין עורותיהן כבשרן דיש להן עורות אלמא דלרבנן לא אמרו על אלו שמנו שם שעורותיהן כבשרן אלא לענין איסור וטומאה ולא לענין שבת. והך ברייתא מסייעא לר' יוחנן דמתני' דידן כדברי הכל מיתוקמא דלענין שבת לא פליגי:

גמ' ר' יוחנן אימי. כך שמו:

חד אמר דברי הכל. היא המתני' דקתני שמונה שרצים החובל בהן חייב אלמא יש להן עור כרבנן דר' יוחנן בן נורי דלקמן נמי אתיא דמודים דלענין שבת יש להן עור. ואידך אמר במחלוקת היא שנויה ולא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי:

נפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא כדלקמן:

החובל בשרצים. בשבת:

שמונה שרצים יש להן עורות לענין שבת מיתניא והחובל בהן חייב:

מתניתא מסייעא לדין וכו'. תנינן חדא ברייתא דמסייעא לר' יוחנן ותניא אידך דמסייעא לר''ש בן לקיש:

רבי שמעון בן לקיש אמר משנה תמימה שנה רבי. שם שעורותיהן כבשרן ובין לאיסור וכו' ולדידיה גם לענין שבת עור הוא שהרי לוקין עליו. וש''מ דמדאורייתא עור הוא דמיחשב וא''כ מתני' דקתני כל השמונה שרצים החובל בהן חייב לא אתיא אלא כר' יוחנן בן נורי דהתם:

דתנינן. בפ' העור והרוטב אלו שעורותיהן מטמאין כבשריהן עור האדם כו' וקחשיב התם עור האנקה והכח והלטאה והחומט. והן משמונה שרצים ועורותיהן כבשריהן וקאמר ר' יוחנן עלה לא שנו שאלו ג''כ עורותיהן כבשרן אלא לאיסור ולטומאה נחשבין כבשרן אבל לענין מלקות לא דעור הוא ואין לוקין עליו משום נבילה כשאר עור נבילה שאין העור מטמא טומאת נבילה מן התורה אלא מדרבנן הוא דאמרו על אלו שמטמאין כבשרן וממילא שמעינן דר' יוחנן הוא דמוקי למתני' כדברי הכל דהא דפליג ר' יוחנן בן נורי וקאמר התם שמונה שרצים יש להן עורות רבנן נמי מודה דלענין שבת וכן לענין מלקות יש להן עורות ולא פליגי אלא לענין איסור וטומאה ומדבריהן מפני שעורן של אלו שמנו התם רך הוא וגזרו עליהן איסור וטומאה כבשרן:

ולא ידעין. אנחנו מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:

Traduction

Quelle différence y a-t-il entre la saumure et l’eau salée? Pour la première, il faut la main exercée d’un ouvrier, non pour la seconde. R. Houna dit: on nomme eau salée celle où l’on a mis du sel qui fond; s’il ne fond pas (par d’autres ingrédients), c’est de la saumure. R. Abahou dit: lorsqu’on jette un œuf dans cette eau et qu’il va au fond, c’est de l’eau salée simple (peu forte); mais s’il surnage, c’est la saumure qui le soutient.

Pnei Moshe non traduit

ושאינה שוקעת. מפני המלח המרובה שבהן חזק הוא והביצה צפה זו היא הילמי:

גמ' מה בין הילמי וכו' כדפרישית במתני':

ישן חייב דהוא קמיץ חדא. שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות לברוח:

הצד צבי חיגר וכו'. תוספתא שם ולא גריס התם סומא דג''כ מרגיש הוא ובורח ואינו ניצוד ועומד:

אף בשרב בשעה שמקלחין שבאין הרבה ביחד כקילוח הזה פטור לפי שמזומנין הן לקחת אותן:

בטל. בשעת הטל שעיניהן מתעורות פטור לפי שניצודין ועומדין הן:

אלא על דבר שדרכו ליצוד. שבמינו ניצוד הוא ודרך לצודן לאפוקי אלו שאין מדרך לצודן:

הגזין. מיני חגבין:

זיזין. מיני יתושים כמו הזיזים שבעדשים:

הצד זיזין וכו'. תוספתא הוא בפרק י''ג:

גמ' ר' יוחנן אימי. כך שמו:

נפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא כדלקמן:

החובל בשרצים. בשבת:

שמונה שרצים יש להן עורות לענין שבת מיתניא והחובל בהן חייב:

מתניתא מסייעא לדין וכו'. תנינן חדא ברייתא דמסייעא לר' יוחנן ותניא אידך דמסייעא לר''ש בן לקיש:

ולא ידעין. אנחנו מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:

הלכה: ב'. אֵין עוֹשִׂין הִילְמִי בַּשַּׁבָּת. מַה בֵין הִילְמִי וּמַה בֵין מֵי מֶלַח. הִילְמִי צְרִיכָה אוּמָן. מֵי מֶלַח אֵין צְרִיכָה אוּמָן. רַב חוּנָא אָמַר. כָּל שֶׁנּוֹתְנִין לְתוֹכָהּ מֶלַח וְהִיא נִשְׁרִית זוֹ הִיא מֵי מֶלַח. וְשֶׁאֵינָהּ נִשְׁרִית זוֹ הִיא הִילְמִי. אָמַר רִבִּי אַבָּהוֹ. כָּל שֶׁנּוֹתְנִים לְתוֹכָהּ בֵּיצָה וְהִיא שׁוֹקַעַת זוֹ הִיא מֵי מֶלַח. וְשֶׁאֵינָהּ שׁוֹקַעַת זוֹ הִיא הִילְמִי.

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ושאינה שוקעת. מפני המלח המרובה שבהן חזק הוא והביצה צפה זו היא הילמי:

גמ' מה בין הילמי וכו' כדפרישית במתני':

ישן חייב דהוא קמיץ חדא. שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות לברוח:

הצד צבי חיגר וכו'. תוספתא שם ולא גריס התם סומא דג''כ מרגיש הוא ובורח ואינו ניצוד ועומד:

אף בשרב בשעה שמקלחין שבאין הרבה ביחד כקילוח הזה פטור לפי שמזומנין הן לקחת אותן:

בטל. בשעת הטל שעיניהן מתעורות פטור לפי שניצודין ועומדין הן:

אלא על דבר שדרכו ליצוד. שבמינו ניצוד הוא ודרך לצודן לאפוקי אלו שאין מדרך לצודן:

הגזין. מיני חגבין:

זיזין. מיני יתושים כמו הזיזים שבעדשים:

הצד זיזין וכו'. תוספתא הוא בפרק י''ג:

גמ' ר' יוחנן אימי. כך שמו:

נפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא כדלקמן:

החובל בשרצים. בשבת:

שמונה שרצים יש להן עורות לענין שבת מיתניא והחובל בהן חייב:

מתניתא מסייעא לדין וכו'. תנינן חדא ברייתא דמסייעא לר' יוחנן ותניא אידך דמסייעא לר''ש בן לקיש:

ולא ידעין. אנחנו מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:

Traduction

Pnei Moshe non traduit

ושאינה שוקעת. מפני המלח המרובה שבהן חזק הוא והביצה צפה זו היא הילמי:

גמ' מה בין הילמי וכו' כדפרישית במתני':

ישן חייב דהוא קמיץ חדא. שעוצם עינו אחת ומניח פתוח אחד לראות לברוח:

הצד צבי חיגר וכו'. תוספתא שם ולא גריס התם סומא דג''כ מרגיש הוא ובורח ואינו ניצוד ועומד:

אף בשרב בשעה שמקלחין שבאין הרבה ביחד כקילוח הזה פטור לפי שמזומנין הן לקחת אותן:

בטל. בשעת הטל שעיניהן מתעורות פטור לפי שניצודין ועומדין הן:

אלא על דבר שדרכו ליצוד. שבמינו ניצוד הוא ודרך לצודן לאפוקי אלו שאין מדרך לצודן:

הגזין. מיני חגבין:

זיזין. מיני יתושים כמו הזיזים שבעדשים:

הצד זיזין וכו'. תוספתא הוא בפרק י''ג:

גמ' ר' יוחנן אימי. כך שמו:

נפרש מיליהון דרבנן. ר''י ור''ל מן מיליהון דאמרי בעלמא כדלקמן:

החובל בשרצים. בשבת:

שמונה שרצים יש להן עורות לענין שבת מיתניא והחובל בהן חייב:

מתניתא מסייעא לדין וכו'. תנינן חדא ברייתא דמסייעא לר' יוחנן ותניא אידך דמסייעא לר''ש בן לקיש:

ולא ידעין. אנחנו מי משניהם אמר כך ומי אמר כך:

אָמַר רִבִּי יַנַּאי. מוּתָּר לַהֲרוֹג אֶת הַצִּרְעָה בַשַּׁבָּת. וְתַנֵּי כֵן. חֲמִשָּׁה נֶהֱרָגִין בַּשַּׁבָּת. זְבוּב הַמִּצְרִי וְצִירְעָה שֶׁבְּנִינְוֶה וְעַקְרָב שֶׁבְּהַדַּייָת וְנָחָשׁ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְכֶלֶב שׁוֹטֶה שֶׁבְּכָל מָקוֹם. מַעֲשֶׂה שֶׁנָּפַל נָחָשׁ בַּשַּׁבָּת וְעָמַד נַפַּתִּי אֶחָד וַהֲרָגוֹ. אָמַר רִבִּי. פָּגַע בּוֹ כְיוֹצֵא בוֹ. וְלֹא מִן הַדְּבָרִים הַנֶּהֱרָגִין בַּשַּׁבָּת אִינּוּן. פָּתַר לָהּ בְּבָאִין לְהַזִּיק. תַּנֵּי. רִבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר. הָרוֹאֶה נָחָשׁ וְעַקְרָב בְּתוֹךְ אַרְבַּע אַמּוֹת רָאוּי הָיָה שֶׁיָּמוּת בָּהֶם. אֶלָּא שֶׁרַחֲמִים שֶׁלְמָקוֹם מְרוּבִּין. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן. בַּמֶּה דְבַרִים אֲמוּרִים. בִּזְמַן שֶׁלֹּא הָֽרְגָן. אֲבָל אִם הָֽרְגָן לֹא נִרְאוּ לוֹ אֶלָּא שֶׁיְּהָֽרְגֵם. וְחֲכָמִים אוֹמְרִים. בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ לֹא נִרְאוּ לוֹ אֶלָּא בִזְכוּת.

Traduction

R. Yanaï dit qu’il est permis de tuer une guêpe le samedi; et l’on a enseigné aussi que 5 animaux peuvent être tués le samedi sans culpabilité, savoir: la mouche égyptienne, la guêpe de Ninive, le scorpion d’Hadaïb (Adiabène), le serpent de la Palestine, et le chien enragé en tous lieux. Comme il arriva un jour qu’un serpent survint le samedi, un israélite nommé Nafti se leva et le tua. Cet homme, dit Rabbi, a rencontré son semblable (c’est un impie d’avoir tué en ce jour). -Mais le serpent ne fait-il pas partie des animaux nuisibles, qu’il est permis de tuer le samedi? -Ce n’est vrai, selon lui, que s’ils arrivent pour nuire. On a enseigné que R. Jacob dit: lorsqu’on voit un serpent et un scorpion à une distance moindre que 4 coudées, c’est un indice que l’on méritait de recevoir la mort par eux (pour les péchés commis) et que Dieu, dans sa grande miséricorde, a détourné le mal. Toutefois, dit R. Simon, cette théorie n’est applicable qu’au cas où l’homme n’a pas tué ces animaux dangereux; mais s’il les a tués, ils lui ont apparu précisément pour qu’il en débarrasse la terre. Les autres sages disent qu’en tous cas (tués ou non) leur apparition est une preuve de manifestation favorable (521)''S'il leur échappe, c'est une preuve de mérite; s'il les tue, c'est un bienfait.''.

Pnei Moshe non traduit

אמר רבי פגע בו כיוצא בו. לגנאי דלאו שפיר עביד. ולא מן הדברים הנהרגים בשבת אינון. דקתני הנחש שבא''י ואמאי אמר רבי כן:

פתר לה רבי. להך ברייתא בבאין להזיק מיירי שרואה שרצין הן אחריו וזה נפל מאליו ולא היה ניכר שבא להזיק:

בתוך ארבע אמות. שלו סימן הוא לו שהיה ראוי שימות על ידיהם אלא שרחמי של מקום מרובין עליו:

בין כך ובין כך לא נראו אלא בזכות. כלומר אפילו לא הרגן לא נראו לו אלא בזכות שיש לו ונזדמנו לו כדי להרגן לפי שמגלגלין זכות ע''י זכאי:

ותני בחדא ברייתא כן. מעשה שנפל נחש בשבת לבית המדרש ועמד נפתי אחד על שם מקומו נקרא והרגו:

מותר להרוג את הצירעה בשבת. מפני שהיא עלולה לנשוך:

כָּתוּב שִׁמְעוּ זֹ֥את כָּל הָֽעַמִּ֑ים הַֽ֝אֲזִ֗ינוּ כָּל י֥שְׁבֵי חָֽלֶד: רִבִּי אָחָא אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ וְרַבָּנִן. חַד אָמַר. לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּחוּלְדָּה. אֶלָּא לְפִי שֶׁכָּל מַה שֶׁיֵּשׁ בַּיַּבָּשָׁה יֵשׁ בַּיָּם. הַרְבֶּה מִינִים בַּיָּם מַה שֶׁאֵין בַּיַּבָּשָׁה וְאֵין חוּלְדָּה בַּיָּם. וְחוֹרָנָה אָמַר. לָמָּה הוּא מוֹשֵׁל כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם בְּחוּלְדָה. אֶלָּא מָה הַחוּלְדָּה הַזֹּאת גּוֹרֶרֶת וּמַנַּחַת וְאֵינָהּ יוֹדַעַת לְמִי הִיא מַנַּחַת. כָּךְ הֵן כָּל בָּאֵי הָעוֹלָם. גוֹרְרִין וּמַנִּיחִין גוֹרְרִין וּמַנִּיחִין וְאֵינָן יוֹדְעִין לְמִי הֵן מַנִּיחִין. יִ֝צְבֹּ֗ר וְֽלֹא יֵדַ֥ע מִי אוֹסְפָם׃

Traduction

Il est écrit (Ps 49, 2): Ecoutez ceci tous les peuples, prêtez l’oreille tous les habitants de la terre, verset que R. Aha au nom de R. Abahou et d’autres rabbins interprètent ainsi: l’un dit que, par ce dernier terme (522)''Heled signifie à la fois: terre et fourmi; B. Hulin 127a.'', on semble comparer les habitants de la terre à une fourmi, parce que tout ce qui se trouve sur la terre ferme a son équivalent dans la mer, outre bien des espèces exclusivement maritimes; tandis que la seule espèce terrestre de la fourmi n’a pas d’équivalent en mer. D’après l’autre, cette comparaison a lieu pour dire qu’à l’instar de la fourmi, qui ne cesse de traîner des aliments et de les accumuler sans savoir pour qui elle amasse, les habitants de la terre ne cessent aussi d’entasser sans savoir pour qui ils travaillent, selon ces mots (Ps 39, 6): le temps de ma vie (523)Même observation qu'auparavant, le terme vie employé ici étant aussi en hébreu Heled. est comme le néant devant toi; on amasse, sans savoir qui recueillera. –

Pnei Moshe non traduit

כתיב שמעו זאת וכו'. איידי דאיירי בשמנה שרצים ואחד מהן החולד מייתי לה להך דרשא:

חד אמר למה הוא מוטל וכו'. להאי מ''ד לאו דרך תוכחה מתפרש הכתוב הזה אלא שמכנה העולם על שם החלד שאינו אלא במקום הישוב ולאידך דקאמר למה הוא מוטל וכו' גם הכתוב הזה קאמר על הענין האמור למטה הבוטחים על חילם וגו' וכפל הכתוב הוא דדריש שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד לפי שהאזנה נאמר על היותר התבוננות על הדבר ושישימו על לבם כי יושבי חלד המה וכענין הכתוב יצבור ולא ידע מי אוספם וכתיב לעיל מיניה הנה טפחות נתת ימי וחלדי כאין נגדך וגו' כשמתבונן אני בחלדי ועל מה יקרא כך הכל הוא כאין נגדך וכו':

חַיָּה וָעוֹף שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ הַצָּדָן פָּטוּר וְהַחוֹבֵל בָּהֶן חַייָב: לֹא אָֽמְרוּ אֶלָּא שֶׁבִּרְשׁוּת אָדָם. הָא אִם אֵינָן בִּרְשׁוּת אָדָם חַייָב. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָֽמְרָה. שׁוֹר שֶׁמָּרַד הַצָּדוֹ בַשַּׁבָּת חַייָב. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רַב אֲבִדָן. עוֹר עוֹף מוֹתָּר לִכְתוֹב עָלָיו מְזוּזָּה.

Traduction

Si l’on chasse une bête sauvage, ou un oiseau que l’on a dans son domaine, on n’est pas coupable''; ce n’est vrai que si l’on a l’animal dans son domaine (sous la main); au cas contraire, l’on est coupable. Ceci prouve, dit R. Yossé, que si le samedi on prend un bœuf qui échappe à la domination (qui n’obéit pas à l’appel), on est coupable comme d’une chasse difficile. – Les rabbins de Césarée disent au nom de R. Abdan: il est permis d’écrire sur de la peau d’oiseau, quoique percée de trous, en les couvrant d’encre.

Pnei Moshe non traduit

לא אמרה אלא שברשות אדם. כלומר שרשותו עליהן והדא אמרה שור שמרד וברח הצדו בשבת חייב:

עור עוף מותר לכתוב עליו מזוזה. מדקתני החובל בהן ש''מ דעור שלהן מיקרי עור לכל מילי ועור עוף לכתוב עליו הוא דקמ''ל דאע''ג דאית ביה נקבי נקבי מכיון שהדיו עוברת עליו לאו נקב הוי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source