Shabbath
Daf 71a
משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בִּשְׁנֵי הֶעְלֵימוֹת אֶחָד שַׁחֲרִית וְאֶחָד בֵּין הָעַרְבַּיִם רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
Traduction
Si l’on écrit 2 lettres dans un même état d’ignorance, l’une au matin, l’autre vers le soir, on est blâmable, selon R. Gamliel; selon les autres sages, il n’y a pas de délit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכותב שתי אותיות בשתי העלמות שלאחר שכתב אות אחת בהעלם נודע לו וחזר ושכח וכתב אות אחרת בהעלם האחר:
אחת שחרית ואחת בין הערבים לרבותא אליבא דר''ג קתני לה שאפי' זו בשחרית וזו בין הערבים אעפ''כ מצטרפות לשיעור וחייב דקסבר ר''ג אין ידיעה לחצי שיעור שאפילו נודע לו בנתיים אין זו ידיעה והלכך מצטרפות:
וחכמים פוטרין. דקסברי יש ידיעה לחצי שיעור ואין ב' העלמות מצטרפות לכשיעור והלכה כחכמים:
משנה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג שְׁלשָׁה חוּטִין בַּתְּחִילָּה וְאֶחָד עַל הָאָרִיג חַייָב. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין בַּתְּחִילָּה בֵּין בַּסּוֹף שִׁיעוּרוֹ שְׁנֵי חוּטִין׃
Traduction
R. Eliézer dit: en tissant 3 fils au commencement de l’œuvre, ou un seul fil dans une pièce en train, on est coupable; selon les autres sages, la mesure interdite est de 2 fils, soit au commencement, soit à la fin.
Pnei Moshe non traduit
מתני' רבי אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחלה. אם בתחלת האריגה היא צריך שיארוג שלשה חוטין ואז הוא חייב וטעמיה דר''א מפרש בגמרא משום דס''ל מלאכה המתקיימת בעינן ובתחלת האריגה אינה מתקיימת בפחות מג' חוטין:
ואחד על האריג. שאם היה איזה דבר ארוג והוסיף עוד עליו אפי' חוט אחד חייב:
וחכמים אומרים. דשני חוטין שאמרו במתני' דאבות מלאכות לעולם השיעור הוא בכך בין בתחלת האריגה בין בסוף. כלומר אפי' הוסיף על הארוג. אבל אם היה הבגד אריג ולא היה חסר אלא חוט אחד בזה אף לחכמים מתחייב בחוט אחד שזהו משלים להבגד והלכה כחכמים:
הלכה: ו'. וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל. אִילּוּ קָצַר כִּגְרוֹגֶרֶת בְּשַׁחֲרִית וְכִגְרוֹגֶרֶת בֵּין הָעַרְבַּיִם בָּהֶעֱלֵם אֶחָד שֶׁמָּא אֵינוֹ חַייָב. כְּשֵׁם שֶׁאֵין הֶעֱלֵימוֹת חוֹלְקוֹת כָּךְ לֹא יְצָֽרְפוּ. רִבִּי מָנָא אָמַר לָהּ סְתָם. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל תַּמָּן. אֵין יְדִיעָה לַחֲצִי מְלָאכָה. וְדִכְווָתָה. אֵין זָדוֹן לַחֲצִי זַיִת. אָכַל חֲצִי זַיִת בְּזָדוֹן וַחֲצִי זַיִת בִּשְׁגָגָה מָהוּ שֶׁיְּצָֽרְפוּ.
Traduction
Est-ce que l’avis de R. Gamliel n’est pas contredit par lui-même? Si l’on a coupé une figue sèche le matin et une autre le soir dans un même état d’ignorance, on n’est évidemment coupable qu’une fois; si donc on ne divise pas en 2 parts l’état d’ignorance du matin au soir, on ne devrait pas non plus en joindre les parties, pendant lesquelles on a commis 2 demi-fautes, selon l’exemple de la Mishna, et ne pas être coupable? R. Mena répond au nom d’un anonyme, et R. Aboun au nom de R. Yohanan: le motif de R. Gamliel, de n’appliquer qu’une pénalité, tient à ce qu’il n’y a pour ainsi dire pas de connaissance pour le demi travail (non condamnable); voilà pourquoi il joint l’écriture de 2 lettres et l’interdit. S’il est admis de même qu’il n’y a pas d’infraction volontaire pour l’équivalent d’une demi-olive interdite (504)Ci-dessus, 7, 1., supposera-t-on une jonction en cas de consommation d’une demi-olive en connaissance de cause et l’autre demie consommée par erreur, ou non? (question non résolue).
Pnei Moshe non traduit
גמ' וקשיא על דר''ג אילו קצר כגרוגרות שחרית וכו'. כלומר שהרי אלו עשה המלאכה כשיעור פעם א' בשחרית וחזר ועשאה כשיעור בין הערבים והכל בהעלם אחת שמא אינו חייב הוא דהא מיהת אחת הוא דמיחייב וא''כ דוק מינה שאם עשאה לזו בהעלם אחת ולזו בהעלם אחרת ודאי דמודה ר''ג דחייב שתים דיש כאן כשיעור לכל העלם והעלם והעלמות מחלקות הן ומעתה קשיא:
כשם שאין העלמות חולקות כך לא יצרפו. כלומר כשם ששתי העלמות אין חולקות הן זו מזו דחייב על העלם זה בפ''ע ועל העלם זה בפ''ע וזהו דקאמר אין העלמות חולקות הן וא''כ בדין הוא שג''כ לא יצטרפו זע''ז לכשיעור שהרי כל אחד וא' העלם אחד הוא ואמאי חייב כאן בשתי העלמות:
טעמא דר''ג תמן. כלומר במתני' לפי שאין ידיעה לחצי מלאכה דהואיל ואין כאן אלא חצי שיעור בכל העלם הוי כמו שלא נודע לו והכל בהעלם אחת הוא דהויא והלכך ס''ל דמצטרפות:
ודכוותה. בעיא היא אליבא דר''ג דמי נימא ודכוותה שאין נקרא זדין לחצי זית דהואיל ואינו אלא חצי שיעור אפי' הוא במזיד לאו זדון מיקרי כמו דס''ל שהידיעה לחצי שיעור לאו ידיעה היא ומעתה מיבעיא לן אם אכל חצי זית בזדון וחצי זית בשגגה מהו שיצטרפו אליבא דר''ג לחיוב קרבן וכדאמרן או דילמא דאין ידיעה לחצי שיעור בדוקא הוא דקאמר לענין דלא מיחשב כשתי העלמות ומצטרפות אבל חצי שיעור במזיד וחצי שיעור בשגגה אפילו לדידיה אין כאן צירוף לחיוב קרבן. ולא איפשיטא אליבא דר''ג:
הדרן עלך הבונה
הלכה: ה'. הָיָה צָרִיךְ לִכְתוֹב אֶת הַשֵּׁם וְנִתְכַּווֵן לִכְתוֹב יְהוּדָה וְשָׁכַח וְלֹא כָתַב דַּלֶּת. הֲרֵי הַשֵּׁם בִּמְקוֹמוֹ הוּא. מוֹחְקוֹ וּמְקַייְמוֹ הוּא בִקְדוּשָּׁה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מַעֲבִיר אֶת הַקּוֹלְמוֹס עָלָיו וּמְקַייְמוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ. אַף הוּא אֵינוֹ מִן הַמּוּבְחָר. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֵינוֹ כְתָב. וְהָכָא הוּא אָמַר. כְּתָב הוּא. 71a בְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. בְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. כְּתָב הוּא. אַף הוּא אֵינוֹ מִן הַמּוּבְחָר. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ לֹא אָמַר כֵּן אֶלָּא מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה. תַּמָּן הוּא אָמַר. אֵינוֹ מִן הַמּוּבְחָר. הָא כְתָב כְּתָב הוּא. וְהָכָא הוּא אָמַר. כְּתָב עַל גַּבֵּי כְתָב אֵינוֹ כְתָב. מָהוּ כְּתָב עַל גַּבֵּי כְתָב. חַד לְעֵיל מִן חַד.
Traduction
Si, en ayant besoin d’écrire le mot ''Yehova'' (le tétragramme), on s’applique par erreur à écrire le nom Yehuda, puis par nouvel oubli on omet la lettre d, le nom divin se trouve toutefois à sa place, mais sans avoir été écrit dans un but sacré; on peut donc l’effacer et le rétablir ensuite avec sainteté. Selon R. Juda, il suffit d’y passer de nouveaux traits d’encre pour le reconstituer avec son caractère saint; ce procédé, dirent les autres sages, n’est pas le plus convenable (les lettres étant surchargées). Est-ce que les interlocuteurs de R. Juda se contredisent, en disant ailleurs (pour l’inscription du nom divin) que l’écriture surchargée, sans être bien convenable, est admise, tandis que dans notre Mishna il est dit qu’elle n’entraîne pas de culpabilité, étant sans valeur? -Non, ils ont seulement émis leur opinion dans l’hypothèse de l’avis de R. Juda; et s’il admet qu’une écriture surchargée est valable, il doit au moins reconnaître que cette façon d’écrire le nom divin n’est pas la meilleure. R. Jacob b. Zabdi au nom de R. Abahou dit que l’on n’a pas résolu l’objection de cette façon, mais l’on a objecté que le préopinant de R. Juda (non les autres sages) se contredit, puisqu’il dit de cette écriture surchargée du nom divin, que, sans être bien convenable, elle est admise, tandis que notre Mishna n’y attache pas de valeur et ne prononce pas de pénalité en ce cas? L’écriture surchargée dont parle la Mishna, répondit-il, est celle qui se compose de lettres écrites l’une dans l’autre (illisibles).
Pnei Moshe non traduit
גמ' היה צריך לכתוב את השם בספר תורה או בתפלין ומזוזה ונתכוין לכתוב יהודה ושכח ולא כתב הדלית והרי השם כתוב הוא אלא שאינו מקודש שהרי נתכוין לכתוב יהודה מוחקו לפי שאינו נתקדש ואח''כ כותב ומקיימו הוא בקדושה:
ומקיימו. לשם קדושה:
אמרו לו אף הוא אינו מן המובחר. לפי שלא נתקדש בתחלה:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה תמן אומר אינו כתב. כלומר הכא במתני' דתנינן כתב ע''ג כתב אינו כתב וקס''ד מדלא פליג ר' יהודה מודה הוא דלא הוי כתב והכא הוא אמר מעביר עליו הקולמוס ומקדשו אלמא דהוי כתב דמדאמרו לו אף הוא אינו מן המובחר ותיפוק ליה דלא הוי כתב כלל אלא ש''מ דסבירא ליה לר' יהודה דכתב הוא:
בשיטתו השיבוהו. כלומר דהא על כרחך לרבנן נמי קשיא מאי האי דקאמרי ליה אינו מן המובחר תיפוק ליה דאין כאן כתב כלל אלא ודאי דשמעי רבנן לר' יהודה דפליג אמתני' וסבירא להו כתב על גבי כתב הוי כתב והם בשיטתו השיבוהו ואפילו בשיטתך שאת אומר לענין חיוב שבת כתב הוא מ''מ לענין קדושת השם אף הוא אינו מן המובחר:
לא אמר כן. שלא שנה ופרט להך ברייתא כדשנינן. אלא כך היא דמעיקרא פרכינן הכי מחלפא שיטתיה דר' יהודה דתמן הוא אומר אינו מן המובחר כלומר מדאמרו לו אינו מן המובחר ש''מ דהא לענין כתב שפיר כתב הוא והכא הוא אמר כתב ע''ג כתב אינו כתב דהא לא פליג ר' יהודה אמתני' וזהו כעין האי פירכא דלעיל אלא שמהפך הפירכא והיינו הך אלא דלא משני כדשנינן אלא כדלקמי':
מהו כתב ע''ג כתב חד לעיל מן חד. כלומר דאיכא למימר דמהו כתב ע''ג כתב דמתני' כגון שכתב אות א' למעלה מהאות שלמטה ופטור היא מטעמא דאינן נהגין ונקרין זה עם זה ולעולם בעלמא אימא לך דבין לרבנן ובין לר' יהודה כתב על גבי כתב אחר הוי כתב ולפיכך לא השיבוהו אלא כך אף הוא אינו מן המובחר:
מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָה. מֵאוֹת אַחַת אַתְּ לָמֵד כַּמָּה אוֹתוֹת.
Traduction
– R. Juda b. Betera condamne l’inscription ''d’une lettre abréviative'', parce qu’elle suffit à faire deviner les autres lettres du mot.
Pnei Moshe non traduit
מאי טעמא דר' יהושע בן בתירה דמחייב במתני' באות א' נוטריקון לפי שמאות אחת אתה למד כמה אותיות:
Shabbath
Daf 71b
הלכה: רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הָאוֹרֵג כול'. אָמַר רִבִּי עולָּא. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. מַה רִבִּי אֱלִיעֶזֶר כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּשַׁלֵּשׁ. הַשַּׂק וְהַקּוּפָּה מִצְטָֽרְפִין לַכִּלְאָיִם: אָמַר רִבִּי סִימוֹן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. תַּמָּן עַל יְדֵי שְׁלִישִׁי מְלַאכְתּוֹ מִתְקַייֶמֶת. בְּרַם הָכָא פָּחוֹת מִיכֵּן 71b מִיסְתַּתֵּר הוּא. אַשְׁכָּחַת אוֹמֵר עַל דְּרִבִּי אֱלִיעֶזֶר. פְּעָמִים שְׁלֹשָׁה בַתְּחִלָּה. פְּעָמִים שְׁנַיִם עַל גַּבֵּי אֶחָד אָרוּג מֵאֶתְמוֹל. פְּעָמִים שְׁנַיִם עַל גַּבֵּי אֶחָד אֲרוּגִים מֵאֶתְמוֹל.
Traduction
R. Oula dit que R. Eliézer assigne pour mesure le tissage de 3 fils, parce qu’à l’aide du 3e fil ce travail est consolidé. Est-ce que R. Eliézer se conforme ici à ce que R. Juda dit ailleurs (505)''Au (Kilayim 9, 10), l'on se réfère au présente texte, en raisonnant de même; V. ci-dessus, 7, 2.'': ''La couture n’est réelle que si l’on a fait au moins 3 points; un sac en fil et une hotte d’osier sont considérés comme joints en cas de réunion d’éléments hétérogènes, et sont interdits''? -Non, répond R. Simon: R. Eliézer se fonde là sur ce que le 3e fil sert à constituer l’œuvre véritable (à la parfaire), tandis que R. Juda pourrait admettre l’avis des autres rabbins au sujet du Shabat; et s’il exige ici 3 points, ce n’est pas qu’à moins le travail se déferait. Il se trouve que l’on peut dire au sujet de l’avis de R. Eliézer: tantôt il s’agit de 3 fils à tisser pour commencer, tantôt de 2 fils à joindre à celui qui a été tissé la veille, tantôt enfin d’un seul fil sur 2 tissés la veille.
Pnei Moshe non traduit
גמ' טעמא דר' אליעזר וכו'. כדפרישית במתני':
מה ר''א כר' יהודה. ושואל הש''ס מה הוא אי נימא דר''א כר' יהודה דסוף מס' כלאים ס''ל דתנינן תמן התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ואם עשה שני ראשיה לצד אחד שתחב המחט עם החוט וחזר והוציא החוט לאותו צד ונמצא ששני ראשי החוט בצד אחד הן חיבור ר' יהודה אומר עד שישלש שיכניס החוט ויחזור ויכניס ג' פעמים. וקס''ד דהיינו נמי דר''א דבעי ג' חוטין בתחלה:
השק וכו'. סיפא דמתני' דהתם ואגב מייתי זה:
א''ר סימון. ובסוף כלאים דאיתא נמי להא גריס הכא ר' עולא. דלא היא דלא דמי הך דכלאים לדינא דשבת בענין הזה דטעמיה דר''א תמן כלומר בשבת. משום דעל ידי החוט השלישי מלאכתו מתקיימת. ובפחות מכאן אינה מתקיימת אם היא בתחלת האריגה. וסבירא ליה לר''א בשבת מלאכה המתקיימת בעינן אבל הכא בכלאים דמשום חיבור הוא טעמיה דר' יהודה מפני שבפחות מכאן אם איני משלש החוט מסתתר הוא שבקל יכול להוציאו ולסתור החיבור. והלכך ס''ל עד שישלש ואיכא למימר דר''א מודה הוא לרבנן בכלאים וכן ר' יהודה מודה לרבנן בשבת דלעולם שיעורו בשני חוטין דאריגה היא ומיהת מלאכה מקריא:
אשכחת אמר על דר''א. כלומר לכשתמצא אליבא דר''א לא דלעולם סבירא ליה דבעינן דווקא ג' חוטין בתחלה אלא פעמים שצריך ג' בתחלה כגון שהיא התחלת האריגה ממש ולא היה ארוג כלל:
פעמים שנים ע''ג אחד ארוג מאתמול. אם היה א' ארוג מאתמול אעפ''י שעדיין כתחלת האריגה אפ''ה בשנים סגי שהוסיף עליו והוי ג' חוטין:
פעמים אחד על גבי שנים ארוגים מאתמול. כצ''ל. ופעמים באחד שהוסיף ע''ג השנים ארוגים מאתמול נמי מתחייב דהיינו אחד על האריג:
רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין בְּעָייָן. מָהוּ אֶחַד עַל הָאָרִיג. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁנַיִם. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁלֹשָׁה. רַבָּנִן דְּהָכָא אָֽמְרֵי. אֶחָד עַל גַּבֵּי שְׁנַיִם. הָֽיְתָה טַלִּית אַחַת גְּדוֹלָה. בַּתְּחִילָּה עַד שֶׁיַּעֲרוֹג בָּהּ שְׁנַיִם חוּטִין וּבַסּוֹף אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוֹא. הָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין עַל גַּבֵּי הַגַּב עַל גַּבֵּי אִימְרָא אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוֹא חַייָב. לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְצִילְצוּל קָטָן שֶׁאָרַג בָּהּ שְׁנֵי חוּטִים עַל רוֹחַב שְׁלֹשָׁה בָתִּים חַייָב. וּבְנֶפֶשׁ מַסֶּכֶת כְּמָאן דְּהוֹא בַתְּחִילָּה. וְהָהֵן בַּדָּא אֲפִילוּ בְסוֹף כָּאָרִיג הוּא. וְהָהֵן לַסּוֹטָה אֲפִילוּ בְסוֹף כָּאָרִיג הוּא.
Traduction
Les rabbins de Césarée demandèrent s’il s’agit selon lui d’interdire un fil sur le tissu, ou sur 2 de la veille, ou même 1 sur 3? Les rabbins d’ici (Palestiniens) disent qu’il y a délit en ajoutant un fil à 2 existant déjà. Lorsqu’on a devant soi une grande étoffe, ou manteau, si c’est au commencement, on est coupable en y tissant 2 fils; si c’est à la fin, la moindre parcelle est blâmable, parce que c’est achever l’œuvre. Celui qui tisse 2 fils à la suite d’un gros tissu, ou celui qui ajoute une seule trame à la suite d’une autre chaîne (d’une autre pièce), est condamnable; cela ressemble au cas où, sur une ceinture étroite, n’ayant que 3 mailles de large, on ajouterait le tissage de 2 fils; ce qui est aussi condamnable. Quant au corps même de la trame, il faut le nombre fixé en principe (3 fils); de même, pour les pièces de lin fin, le tissage final est le même qu’en commençant, ainsi que des jaquettes, suta (pour tous, c’est 3 fils que comprend la mesure).
Pnei Moshe non traduit
רבנן דקיסרין בעיין. כלומר מה דפשיטא ליה לסתמא דהש''ס אליבא דר''א באחד ע''ג שנים ארוגים מאתמול דהיינו אחד על האריג לרבנן דקיסרין מיבעיא בעו להו מהו אחד על האריג אם היא אחד ע''ג שנים דמיקרי נמי אחד על האריג או דוקא אחד אחד ע''ג שלשה דלר''א לא מיקרי ארוג אא''כ יש בו שלשה ואז הוא דמתחייב אם הוסיף אחד עליהן בשבת:
רבנן דהכא אמרו א' ע''ג שנים. דפשיטא להו כדלעיל דזהו מיקרי נמי אחד על האריג לר''א:
היתה טלית אחת גדולה. אליבא דרבנן קאמר לה האורג טלית אפי' היא גדולה אם בתחלה עד שיארוג בה שנים חוטין בשבת הוא דמתחייב ואם בסוף שכבר היא ארוגה כולה ואינה חסרה אלא להשלים אפי' בכל שהוא מתחייב כדפרי' במתני' דלהשלים הבגד לכ''ע מתחייב אפי' בחוט אחד:
האורג שני חוטין על גבי הגס. תוספתא היא בריש פ' י''ג וגרים שם על גבי הגס ועל גבי אימרא ה''ז חייב והאורג שני חוטין על רוחב ג' בתים ה''ז חייב למה הדבר דומה לצלצול קטן וכו'. כלומר דמפרש הא דקתני על הגס שהיא אריג הרבה ועל האימרא שהוא תחלת הבגד שאורגין בו ברוחב לאימרא בזה אפי' בכל שהוא מתחייב וא''צ על רוחב שלשה בתים ואם היא בתחלה לגמרי שעורו שני חוטין על רוחב שלשה בתים והן כהבתים שעושין בנירין:
צלצול קטן. חגורה קצרה שאין בה יותר מג' בתים רוחב:
ובנפש המסכת. זהו הערב ומפני שהיא בתוך השתי כנפש בתוך הגוף נקרא כן:
כמאן דהוא בתחלה. שיעורו לעולם כבתחלת האריגה:
וההן בדא. מלשון בדי מחטין וצינורות ויש שעושין ממיני אריגה להשים בה המחטין אפי' הוא בסוף כאריג הוא ודינו כשני חוטין ולא כהאי דלעיל דבסוף אפי' כל שהוא ומשום דאין זה נקרא להשלים הבגד לפי שאינו כבגד שמדתו ידוע לפי מה שהוא:
וההן לסוטה. הוא הרדיד של הנשים כדמפרש לעיל בפ' במה אשה בהלכה ד' הרדידים לסוטה כך שמו אפי' בסוף כאריג היא. ומטעמא דאמרן לפי שיש שעושין הרדיד קצר. ויש שעושין אותו קצת יותר ארוך:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source