משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בְּהֶעְלֵם אֶחָד חַייָב. כָּתַב בִּדְיוֹ בְּסַם בְּסִיקְרָא בְּקוֹמוֹם וְקַלְקַנְתּוֹם וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא רוֹשֵׁם עַל שְׁנֵי כוֹתְלֵי הַבַּיִת וְעַל שְׁנֵי דַפֵּי פִינַקְס וְהֵן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה חַייָב. הַכּוֹתֵב עַל בְּשָׂרוֹ חַייָב. וְהַמְסָרֵט עַל בְּשָׂרוֹ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַייֵב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁע פּוֹטֵר:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ור' יהושע פוטר. לפי שאין דרך כתיבה בכך והלכה כר' יהושע:
והמסרט על בשרו. צורת כתב בשריטת הברזל:
הכותב על בשרו חייב. מפני שהכתב עומד על העור ואף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לשאר כתב שנמחק לאחר זמן:
ועל שני דפי פנקס. בקצה שפות של הלוחות והן סמוכין ויכולין הן להיות נהגין ונקרין זה עם זה חייב:
על שני כותלי הבית. כגון הזויות הסמוכין:
ובכל דבר שהוא רושם. ועומד ומתקיים כגון מי עפצים ובלבד שיכתוב ג''כ על דבר המתקיים כדקאמר בגמ':
וקנקנתום. היא חרותא דאושכפי ווידריאל''ו בלע''ז:
בסיקרא. הוא מין צבע שחור ויש של אדום:
וקימוס. הוא גומא:
מתני' הכותב שתי אותיו' בהעלם אחד חייב. הא קמ''ל שאם כתבן בהעלם אחד חייב הוא לעולם ואפילו חזר ועשאן אות אחת וכך הוא בתוספת' פי''ב בהדיא הכותב אות אחת ועשאן שתי אותיות שתי אותיות ועשאן אות אחת הרי זה חייב נתכוין לכתוב אות אחת ונעשו בידו שתי אותיות שתי אותיות ונעשו בידו אות אחת ה''ז פטור. וסיפא היינו דתנינן לקמן נתכוין לכתוב חי''ת וכתב שני זיינין פטור:
בסם. אורפמינט''ו בלע''ז:
תַּנֵּי. וְגַד מִגַּדִּיאֵל. מֵתִיבִין לְרִבִּי יְהוּדָה. וַהֲלֹא אֵילּוּ פְשׁוּטִים וְאֵילּוּ כְפוּפִים. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. כָּתַב שְׁנֵי אוֹתוֹת שָׁוִים וְהֵן שֵׁם חַייָב. כְּגוֹן שש תת גג רר חח. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. שְׁתֵּי אוֹתוֹת בְּכָל מָקוֹם. אַשְׁכָּחַת אֲמַר. קַלַּת וְחוֹמְרַת עַל דְּרִבִּי יוּדָה. קַלַּת וְחוֹמְרַת עַל דְּרַבָּנִן. קַלַּת עַל דְּרִבִּי יוּדָה. כָּתַב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת שָׁוִין וְהֵן שֵׁם. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה חַייָב. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן פָּטוּר. קַלַּת עַל דְּרַבָּנִן. שְׁתֵּי אוֹתוֹת מִכָּל מָקוֹם אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָן שֵׁם. עַל דַּעְתְּהוֹן דְּרַבָּנִן חַייָב. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה פָּטוּר. 70a מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי. יָכוֹל עַד שֶׁיִּכְתּוֹב אֶת כָּל הַשֵּׁם. עַד שֶׁיְּאָרֵג אֶת כָּל הַבֶּגֶד. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת כָּל הַנָּפָה. תַּלְמוּד לוֹמַר. מֵֽאַחַת֭. אִי מֵאַחַת יָכוֹל אֲפִילוּ כָתַב אוֹת אַחַת. אֲפִילוּ אָרַג חוּט אֶחָד. אֲפִילוּ עָשָׂה בַיִת אֶחָד בְּנָפָה וּבְכַבָּרָה. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעָשָׂ֡ה אַחַ֣ת. הָא כֵיצַד. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה שֶׁכְּיוֹצָא מִזֶּה מִתְקַייֶמֶת. וְהָכָא הוּא אָמַר. הַשׁוֹבֵט וְהַמְקַטְקֵט עַל הָאָרִיג הֲרֵי זֶה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְיַישֵּׁב בְּיָדוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תני וגד מגדיאל מתיבין לר' יהודה וכו'. כלו' על הא דמשוה אלו דקחשיב זה לזה דהא לא דמי דבשלמא גד מגדיאל שניהן שוין הן אלא דשם משמעון ושמואל ודן מדניאל אלו מאותיות הפשוטים ואלו מאותיות מנצפ''ך הכפולים ולא משני הכא מידי:
שתי אותיות בכל מקום. כלו' שתי אותיות מכל מקום בעינן שיהא אות זה משונה מאות זה לאפוקי הני דשוין הן וכאות אחד הוו:
אשכחת אמר. נמצאו למידין קולא וחומרא לר' יהודה וקולא וחומרא לרבנן דבכותב שתי אותיות שוין לר' יהודה חייב ולרבנן פטור והרי חומרא לר' יהודה וקלת על דרבנן:
שתי אותיות בכל מקום אע''פ שאינן שם. כלו' ואם כתב שתי אותיות מכל מקום ואפילו אינן שם במקום אחר כגון אה אף וכיוצא באלו לרבנן חייב ולר' יהודה פטור דבעי דוקא שיהו שם במקום אחר:
מחלפה שיטתיה דר' יהודה. בהא דקאמר האי בענינא להא דקאמר לעיל בסוף הלכה. דתני בת''כ פ' ויקרא:
ת''ל מאחת. משמע אפילו מקצת הכתיבה והאריגה:
אי מאחת וכו' הא כיצד עד שיעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר. והיינו שם משמעון וכיוצא או בשניהן שוין כגון שש וכיוצא אלמא דמיהת לר' יהודה דסתם סיפרא אליבא דר' יהודה היא בעינן שתהא נקראת מלאכה בפני עצמה במקום אחר. והכא הוא אמר בהלכה דלעיל השובט וכו' ומה בכך שמיישב בידו לאריגה הא מיהת במקום אחר לאו מלאכה בפני עצמה מיקריא ולא משני מידי:
הלכה: ד. כָּתַב בִּדְיוֹ עַל עֲלֵי יְרָקוֹת. בְּמַשְׁקִין וּבְמֵי פֵירוֹת עַל הַלּוּח. פָּטוּר. עַד שֶׁיִּכְתּוֹב דָּבָר שֶׁלְּקַייְמַא עַל דָּבָר שֶׁלְּקַייְמַא. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּתַב אוֹת אַחַת בְּטִיבֵּרִיָּא וְאוֹת אַחַת בְּצִיפּוֹרִין חַייָב. וְהָא תַנִּינָן. אִם אֵינָן נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר מָמָל. בִּסְרָרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אמר ר' אבא בר ממל בסדרה. לפי מה שכתוב לפנינו ה''פ שמיירי שכתב אות השני בצפורי כסדר של האות הראשון שכתב בטבריה כגון שכתב להראשון בשפת הלוח וכסדר הזה כתבו גם להשני בצפורי בשפת לוח אחר דאף על גב דעכשיו אינן נהגין זה עם זה מ''מ יכול הוא לקרבן זה אצל זה ויהיו נהגין זע''ז ומכיון שכתבן בהעלם אחת מצטרפין וחייב והא קמ''ל דקריבה דלאחר זמן שפיר קריבה מיקריא ובהא דנקט בצפורי עוד רבותא קמ''ל שאפי' לא השלימו לאות השני במקום שהתחיל לכתוב וה''א שהמקומות מחלקין להשיעור אפ''ה מכיון שהן בהעלם אחת חייב:
והא. אנן תנן אם אינן נהגין זה עם זה פטור וקס''ד דכתב אא השניה בצפורי על לוח אחר ואינן יכולין להתקרב זה לזה:
כתב אות אחת בטבריא והלך משם לציפורי וחזר וכתב אות אחת והכל בהעלם אחד חייב:
גמ' כתב בדיו על עלי ירקות וכו'. תוספתא היא בפ' י''ב:
משנה: כָּתַב בְּמֵי מַשְׁקִין בְּמֵי פֵירוֹת בַּאֲבַק דְּרָכִים בַּאֲבַק סוֹפְרִים וּבְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַייֵּם פָּטוּר. לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ בְּפִיו וּבְמַרְפְּקוֹ. כָּתַב אוֹת אַחַת סָמוּךְ לַכְּתָב כָּתַב עַל גַּבֵּי כְתָב נִתְכַּווֵן לִכְתּוֹב חֵית וְכָתַב שְׁנֵי זַייְנִין אֶחָד בָּאָרֶץ וְאֶחָד בַּקּוֹרָה עַל שְׁנֵי כוֹתְלֵי הַבַּיִת עַל שְׁנֵי דַפֵּי פִינַקְס וְאֵין נֶהְגִּין זֶה עִם זֶה פָּטוּר. כָּתַב אוֹת אַחַת נוֹטָרִיקוֹן רַבִּי יְהושֻׁעַ בֶּן בְּתֵירָא מְחַייֵב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִין:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מתני' כתב במי משקין. שיש בהן איזה רושם או במי פירות או שנטל אבק דרכים או אבק סופרים הוא עפרורית של עיבוד הקלפים או של קסת הסופר ועשה בהן צורות אותיות או בכל דבר שאינו מתקיים פטור:
לאחר ידו. שאחז הקולמוס בין אצבעותיו והפך גב ידו וכתב או ברגלו או אחזו בפיו או אחזו במרפקו קווד''ו בלע''ז ואחז הקולמוס בין הפרקים שבזרוע או שכתב אות א' סמוך לאות א' שכבר נכתב או שכתב השתי אותיות ע''ג הכתב או שנתכוין לכתוב חי''ת וכתב שני זיינין וה''ה בשאר אותיות ונקט שני זיינין שמדרך לעשות שני זיינין ואח''כ מושך לחוטרתו שלמעלה מזה לזה או א' בארץ ואחד בקורה או על ב' כותלי הבית ולא בזויות או על ב' דפי פנקס זה רחוק מזה ואינן נהגין זע''ז בכל אלו פטור:
כתב אות אחת נוטריקון. כעין שכותבין לסימן ק' קרבן מ' מעשר וכיוצא:
ר' יהושע בן בתירה מחייב. לפי שמבינים מזה לכמה אותיות:
וחכמים פוטרין. דעכ''פ לא כתב שתי אותיות והלכה כחכמים:
כָּתַב. לֹא חֻקֵק. וְכָתַב. לֹא הַמַּטִּיף. כָּתַב. לֹא הַשׁוֹפֵךְ. וְכָתַב. לֹא חוֹקֵק. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲפִילוּ חוֹקֵק. אָמַר רַב חִסְדָּא. מָאן דְּאָמַר. לֹא חוֹקֵק. בְּבוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. כְּגוֹן הָדֵין דִּינָרָא. מָאן דְּאָמַר. אֲפִילוּ חוֹקֵק. כְּגוֹן הָהֵן פִּינַקְסָא. וְכָתַב. לֹא הַמַּטִּיף. רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי שָׁלוֹם וְרִבִּי מַתַּנְיָה. חַד אָמַר. בְּשֶׁלֹּא עִירֵב נְקוּדוֹת. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ עִירֵב נְקוּדוֹת. וְכָתַב. לֹא הַשׁוֹפֵךְ. אָמַר רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא. אִילֵּין בְּנֵי מַדִּינְחָא עָרוּמִין סַגִּין. כַּד חַד מִינְּהוֹן בָּעֵי מִשְׁלְחָה מִילָּה מִסְטֵרִיקוֹן לְחַבְרֵיהּ הוּא כְתַב בְּמִי מִילִין. וְהָהֵן דִּמְקַבֵּל כְּתָבַייָא הוּא שׁוֹפֵךְ דְּיוֹ שֶׁאֵין בָּהּ עֲפַץ וְהוּא קוֹלֵט מְקוֹם הַכְּתָב. עָשָׂה כֵן בַּשַׁבָּת מָהוּ. רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ תְּרַווֵיהוֹן אָֽמְרִין. והוּא שֶׁכָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי דְּיוֹ וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי סִיקְרָא. אֲבָל אִם כָּתַב דְּיוֹ עַל גַּבֵּי סִיקְרָא וְסִיקְרָא עַל גַּבֵּי דְּיוֹ חַייָב. רִבִּי יִצְחָק בַּר מְשַׁרְשִׁיָּא בְשֵׁם רַבָּנִן דְּתַמָּן. חַייָב שְׁתַּיִם. מִשּׁוּם מוֹחֵק וּמִשּׁוּם כּוֹתֵב.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
כתב. גבי גט כתיב וכתב ודריש ולא החוקק על הטבלא בסכין ולא המטיף נקודות כצורת האות ולא השופך כדמפרש לקמן:
אמר רב חסדא. דלא פליגי מ''ד לא חוקק בבולט מקום הכתב שהוא בולט מחמת שדוחק התוכות וסביבות צורות האותיות וע''י כך האותיות בולטין מאליהן:
כגון הדין דינרא. כעין שעושין צורת המטבע על הדינר שדוחק בדפוס תוכות וסביבות הצורה והצורה בולטת מאליה דהוי חק תוכות ולאו כתב היא ומ''ד אפי' חוקק כשר כגון ההן פינקסה כעין חקיקת הפנקס של סופרים שחוקקין עליהן בעט ברזל על פנקס של שעוה ונחקקין ירכי האותיות בעצמן:
אמר מר וכתב לא המטיף. ופליגי בה דחד אמר כשלא ערב הנקודות שלא משך אח''כ מנקודה לנקודה לערבן ולעשות מהן אית גמור ואם עירבן כשר ואידך אמר אפילו עירבן אח''כ פסול כיון שמתחלה לא כתב צורת האות ממש. א''נ בשלא עירב שלא עשאן רצופות זו אצל זו ואם עשאן רצופות יכיל לעשות מהן אות ואידך אמר אפי' עשאן רצופות ותכופות לאו כתב הוא ולא מהני אח''כ לעשות מהן אות גמור:
וכתב לא השופך. ומפרש לה כגון אלו בני מזרח שהן בעלי ערמה ביותר וכשאחד מהן רוצה לשלוח בכתיבה דבר סוד וסתר כותבו במי מילין והן מים ששרה בהן עפצים והקלפים שלהן היו מעופצים ולא היה הכתב ניכר שאין מי מילין ע''ג מי מילין ניכרין וזה שמקבל הכתב שופך עליו שאר דיו שאין בו עפצים וקולר האותיות וניכר הוא לקרותן וכגון זה פסול בגט:
עשה כן בשבת מהו. ששפך דיו ע''ג כתב של מי מילין אם הוא חייב ופשיט לה מדאמרי ר''י ור''ל על דתנינן במתני' כתב ע''ג כתב פטור ודוקא בכותב בדיו ע''ג דיו או בסיקרא ע''ג סיקרא לפי שאינו ניכר ולא הוי כתב אבל אם כתב דיו ע''ג סיקרא או איפכא חייב וה''נ בדיו ע''ג סיקרא הוא וחייב:
חייב שתים בדיו ע''ג סיקרא אחת משום כותב וא' משום מוחק דזה כמוחק על מנת לכתוב הוא:
עֵדִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין לַחֲתוֹם. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּדְּיוֹ וְהֵן חוֹתְמִין בְּסִיקְרָא. בְּסִיקְרָא וְהֵן חוֹתְמִין בַּדְּיוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ עֲסוּקִין בְּהִילְכוֹת שַׁבָּת אָנוּ מַתִּירִין אֵשֶׁת אִישׁ. אֶלָּא מֶבִיא נְייָר חָלָק וּמְקָרֵעַ לִפְנֵיהֶן וְהֵן חוֹתְמִין. וְלֹא כְתַב יָדוֹ שֶׁלְּרִאשׁוֹן הוּא. מַרְחִיב לִפְנֵיהֶן אֶת הַקֶּרַע. רִבִּי מָנָא בָעֵי. וְלָמָּה לֵי נָן אָֽמְרִין. רוֹשֵׁם לִפְנֵיהֶן בַּמַּיִם. אִם בָּא וְעִרְעֵר עֱרָרוֹ בָטֵל. הַקּוֹרֵעַ עַל הָעוֹר בְּתַבְנִית כְּתָב חַייָב. הָרוֹשֵׁם עַל הָעוֹר בְּתַבְנִית כְּתָב פָּטוּר. אָמַר לָהֶן רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַהֲלֹא בֶּן סַטְדָא 70b לֹא הֵבִיא כְשָׁפִים מִמִּצְרַיִם אֶלָּא בְכָךְ. אָֽמְרוּ לוֹ. מִפְּנֵי שׁוֹטֶה אֶחָד אָנוּ מְאַבְּדִין כַּמָּה פִיקְחִין.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
א''ל וכי מפני שוטה אחד שעשה כך אנו נחייב את כל הפקחין. כך הוא בתוספתא שאין למדין מן השוטים:
אמר להן ר' אלעזר וכו'. תוספתא היא בפי''ב ועל המסרט על בשרו קאי שא''ל ר''א לחכמים דפטרי והלא בן סטדא והוא אותו האיש ונקרא כאן על שם אמו כלו' סטת דא מבעלה והוא לא הביא כשפים ממצרים אלא בסריטה תוך בשרו שכתב בו שם הטומאה וסומא בכך עיני התועים אחריו שעשה לפניהם מעשה הבל תעתועים:
הקורע על העור. בשבת כתבנית כתב חייב לפי שהוא מתקיים אבל הרושם ברשימה בעלמא על גבי העור ולא קרע בתוך העור פטור:
אם בא ועירער עררו בטל. כלו' שאם אתה אומר רושם במים אתי הבעל ומערער לומר שלא נחתם כהוגן משום דמ''מ הרושם ניכר לפי שעה ויאמר שכתב ע''ג כתב היא לפיכך האי תקנתא עדיפא שמקרע לפניהן והן חותמין דרך הקרע ואם אף על זה יבא ויערער ערעור בטל דשפיר קרינן ביה וכתב לה:
ולמה לית אנן אמרין רושם לפניהן במים. שהרי רשימת מים לאו כתב מיקרי ויכולין הן לחתום בדיו על הרושם:
מרחיב לפניהן את הקרע. כלו' שעושה הקרעים של האותיות חלולין ומשים אותן על הנייר שהן חותמין והן ממלאין דיו בתוך חלל האותיות ולא הוי כתב על הכתב:
ולא כתב ידו של ראשון הוא. שהרי כשהן חותמין על צורת האותיות. שנעשו בראשונה כתב על גבי כתב נקרא ולאו כלום הוא:
ומקרע לפניהן. בהנייר צורת אותיות והן חותמין בהן:
מפני שאנו עסוקין בהלכות שבת. וכי מפני שאנן מתמירין לקרותו כתב לענין שבת אנו מתירין אשת איש בתמיה שאתה מדמה לסמוך על זה לענין מעשה להקל באשת איש:
רושם לפניהן בדיו והן חותמין. על הרושם נבסיקרא או איפכא דקסבר הואיל ובכה''ג מיקרי כתב לענין שבת הוי מי כתב לענין הגט:
עדים שאינן יודעין לחתום וכו'. גרסי' להא בפ''ב דגטין בהלכה ג' לכל הא דלקמן עד סוף הלכה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source