Shabbath
Daf 6b
הלכה: מתני' לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר כול'. אֲנָן תַּנִּינָן. סָמוּךְ לַמִּנְחָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. סָמוּךְ לַחֲשֵׁיכָה. מַתְנִיתִין צְרִיכָה לְמַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה. מַתְנִיתֵיהּ דְּרִבִּי חִייָה צְרִיכָה לְמַתְנִיתִין. אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. לֹא אָמַר אֶלָּא חֲשֵׁיכָה. הָא מִנְחָה לֹא. הֲוֵי צוֹרְכָה לְמַתְנִיתִין. או אִילּוּ תַנָּא רִבִּי חִייָה וְלָא תַנִּינָן אֲנָן הֲוִינָן אָֽמְרִין. כּוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן מִנְחָה. מִנְחָה. וְכוּלְּהֹן דְּתַנִּינָן חֲשֵׁיכָה. חֲשֵׁיכָה. מִן מַה דְתַנִּינָתָהּ מִנְחָה וְתַנִּתָהּ רִבִּי חִייָה רוֹבָה חֲשֵׁיכָה. הָדָא אָֽמְרָה. אֲפִילוּ חֲשֵׁיכָה דְתַנִּינָן דְּבַתְרָהּ מִנְחָה הִיא. 6b רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחוֹי דְרַב הוֹשַׁעְיָה אָמַר. מַתְנִיתִין בָּעֲמֵי הָאָרֶץ. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה. בַּחֲבֵירִין. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. מַתְנִיתִין כְּרִבִּי יְהוּדָה. מִן מַה דְתַנֵּי רִבִּי חִייָה כְרַבָּנִן.
Traduction
Notre Mishna prescrit de ne pas s’asseoir devant le barbier ''peu avant l’heure de la prière des vêpres'', tandis qu’un enseignement de R. Hiya assigne pour limite: un peu avant la nuit; et quoique ces 2 avis paraissent en désaccord, ils se complètement mutuellement. Par l’enseignement de R. Hiya seul, on eût supposé que c’est interdit seulement à l’approche de la nuit, mais permis vers l’heure des vêpres; c’est pourquoi la Mishna nous apprend qu’à ce moment aussi on ne doit pas s’y asseoir. Si au contraire il n’y avait que l’avis exprimé dans notre Mishna, on supposerait que tout ce qui est limité par l’heure des vêpres l’est d’une façon absolue, de même qu’au § suivant l’approche de la nuit est une limite absolue, tandis qu’un peu auparavant les sorties en question seraient permises; mais, par suite de la comparaison des 20 opinions émises, on voit qu’elles doivent s’étendre de l’une à l’autre et comprendre les mêmes défenses. R. Hanania, neveu de R. Oshia, dit: notre Mishna, prescrivant une limite plus étendue, s’adresse aux gens ignorants du peuple (de crainte d’infraction), tandis que l’enseignement de R. Hiya fixe une limite plus précise, parce qu’il s’adresse aux compagnons instruits. Les rabbins de Césarée disent: l’avis de notre Mishna est conforme à celui de R. Juda au sujet des vêpres (qu’elles ont pour limite la moitié de leur durée, une heure 1/2 avant la nuit), tandis que l’enseignement de R. Hiya est conforme à celui des autres sages (qui reculent cette limite des vêpres jusqu’à la nuit).
Pnei Moshe non traduit
גמ' אנן תנינן סמוך למנחה. ור''ח תני בברייתא לכל הני דלא יתחיל סמוך לחשיכה. ועביד הש''ס צריכותא דאיצטריך לתרווייהו דאלו אשמעינן להברייתא לחודה ה''א סמך לחשיכה היינו סמוך לחשיכה ממש הא סמוך למנחה לא דה''א דמכיון דאכתי לא הגיע זמן המנחה מותר להתחיל הוי דצורכה למיתני במתני' דאפילו סמוך למנחה לכתחלה לא יתחיל:
או אלו תנינן אנן ולא תני ר' חייא כצ''ל ובספרי הדפוס נתחלפו התיבות אגב שיטפא דלעיל. כלומר ואלו מהא דתני במתני' סמוך למנתה בלחוד לא סגי משום הנך דתני במתני' דלקמן לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה וכו' וה''א דכולהו בדוקא קתני והיכא דתני מנחה סמוך למנחה דוקא הוא והני כולהו דלקמן דתני בהו חשיכה סמוך לחשיכה דוקא הוא דגזרינן אבל מעט קודם והוא סמוך למנחה לא גזרינן שמא ישכח:
מן מה דתנינתה מנחה וכו'. כלומר אבל השתא שמעינן מן מה דתנינן במתניתין הכא סמוך למנחה ותני ר' חייה רבה עלה סמוך לחשיכה א''כ חשיכה לאו דוקא היא דהא על המתני' קאי והדא אמרה דאפילו הני חשיכה דתנינן אבתרה לקמן לאו דוקא חשיכה ממש אלא מנחה היא וגזרי' בכולהו אפילו סמוך למנחה שמא ישכח:
רבי חנניה וכו'. קאמר דלא היא דהמתני' והברייתא לאו בחדא גוונא מיירי ולמימר בהו דחדא אתי לגלויי אאידך אלא דמתני' איירי בעמי הארץ שאינם יודעים לכוין את השעה בזמן התפלה ואתו למיטעי לפיכך הקדימו חכמים למיגזר ואמרו דאפילו סמוך למנחה לא יתחילו בכל הני דקחשיב:
ומן מה דתני ר''ח. בברייתא בחבירים הוא דמיירי שיודעים לכוין את השעה ומותרין הן להתחיל סמוך למנחה עד שיגיע זמן המנחה ממש וזמנה עד הערב וכת''ק דמתני' דריש פ' תפלת השחר והיינו דקתני ר''ח סמוך לחשיכה:
רבנן דקיסרין אמרין. דלא תדחוק לאוקמי להמתני' ולהברייתא בתרי גווני בני אדם אלא דטפי ניחא לאוקמינהו כתנאי ומתני' כר' יהודה דפליג התם וקאמר דזמנה עד פלג המנחה והיינו שעה ורביע קודם הלילה ולפיכך לא תני במתני' סמוך לחשיכה ומן מה דתני ר''ח היינו כרבנן דהתם דזמנה עד הערב וזהו סמוך לחשיכה:
לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לַמִּנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. לֹא יִכָּנֵס לַמֶּרְחָץ. הַתְחָלַת הַסַּפָּר אֵי זוֹ הִיא. מִשֶּׁיַּתְחִיל לְגַלֵּחַ. וְהָתַנֵּי. יָשַׁב לוֹ לְגַלֵּחַ. בָּאוּ וְאָֽמְרוּ לוֹ. מֵת אָבִיו. הֲרֵי זֶה מַשְׁלִים אֶת רֹאשׁוֹ. אֶחַד הַמְגַלֵּחַ וְאֶחָד הַמִּתְגַּלֵּחַ. לֹא אַתְיָא אֶלָּא מִשֶּׁיִתְעַטֵּף בְּלוֹנְטִית.
Traduction
On ne devra pas s’asseoir devant le barbier, est-il dit, sans avoir récité, etc.''. En quoi consiste le commencement (31)Jér., (Qidushin 1, 7) ( 61a). de l’œuvre du barbier? lorsqu’il commence à raser. Mais n’a-t-on pas enseigné que lorsqu’en étant assis pour se faire raser l’on apprend la mort d’un proche parent, on pourra achever l’œuvre du barbier, soit que la nouvelle s’adresse à l’ouvrier, soit à celui qui est assis? Pourquoi donc, est-il dit ici, qu’il faut s’interrompre? En effet, fut-il répondu, le commencement a lieu lorsqu’on s’enveloppe du peignoir (32)A ce moment, il faut s'interrompre pour prier, mais non une fois que l'on a commencé à raser..
Pnei Moshe non traduit
לפני הספר וכו'. פיסקא דמתני' היא ומפרש הש''ס אימתי זמן התחלתן:
והתני בברייתא דאבל רבתי ישב לו לגלח וכו' אחד המגלח שאירע לו כן א''צ להפסיק ואחד המתגלח והא הכא במתני' בהמתגלח בלחוד הוא דמיירי כדקתני לא ישב לפני הספר ואי אמרת דלא מיקרי התחלה עד שיתחיל לגלח א''כ מאי איריא דקתני במתגלח הא ודאי דאף המגלח א''צ להפסיק דמה אנינות דאורייתא נידחה מפני כבוד הבריות זמן תפלה דמדרבנן לכ''ש והכי הוה מיבעי למיתני לא יסתפר לפני המנחה ואם התחילו וכו' דהוי משמע דגם המגלח בכלל אלא ודאי לא אתיא פירושא דהתחלה דמתני' אלא משיתעטף באלונטית והוא הסודר שמתעטף בו המתגלח והלכך קתני לא ישב לפני הספר דהואיל דהתחלה לא איירי אלא בהמתגלח קתני נמי ברישא בהמתגלח:
הַתְחָלַת הַמֶּרְחָץ אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי זְרִיקָן בְּשֶׁם רִבִּי חֲנִינָא אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר חֲגוֹרוֹ. רַב אָמַר. מִשֶׁיַּתִּיר מִנְעֲלוֹ. כְּהָדָא רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה יְלִיף שְׁמַע פַּרְשָׁתָה מִן בַּר בְּרֵיהּ בְּכָל עֲרוֹבַת שׁוּבָּא. חַד זְמַן אִינְשִׁי. וְעָאַל מִיסְחֵי בְּהָהֵן דֵּימוֹסִין דְּטִיבֵּרְיִאָ. וַהֲוָה מִיסְתַּמֵּיךְ עַל כְּתַפְתֵּיהּ דְּרִבִּי חִייָא בַּר בָּא. אִינְהַר דְּלָא שְׁמַע פַּרְשָׁתֵיהּ מִן בַּר בְּרֵיהּ וְחָזַר וּנְפַק לֵיהּ. מָה הֲוָה. רִבִּי דְּרוֹסַי אָמַר. סָךְ הֲוָה. רִבִּי לָֽעְזָר בֵּירִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. שָׁלִיחַ מָנוֹי הֲוָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. וְלֹא כֵן אַלְפַּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. אָמַר לֵיהּ. חִייָה בְנִי. קַלָּה הִיא בָעֵינֶיךָ. שֶׁכָּל הַשּׁמֵעַ פַּרְשָׁה מִן בֶּן בְּנוֹ כְּאִילּוּ הוּא שׁוֹמְעָהּ מֵהַר סִינַי. וּמַה טַעֲמָא. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ׃ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יְי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחֹרֵב֒.
Traduction
A quel moment commence le bain? R. Zeriqan dit au nom de R. Hanina: dès que l’on a défait la ceinture; selon Rav, lorsqu’on a retiré les souliers. Ainsi, R. Josué b. Levi avait l’habitude d’entendre expliquer une section du Pentateuque par son petit-fils chaque vendredi soir. Un jour, il oublia et alla prendre un bain aux thermes de Tibériade; et, tout en s’appuyant sur l’épaule de R. Hiya b. Aba, il se souvint n’avoir pas entendu lire la section biblique par son petit-fils, et il sortit. -Comment cela se fait-il? C’est que, dit R. Droussi, il était dans un tel état (encore presqu’habillé) qu’il a pu quitter de suite. Selon R. Eliézer b. R. Yossé, il était déjà déshabillé lorsqu’il se souvint et se rhabilla. -Mais, lui dit R. Hiya b. Aba, n’est-il pas enseigné que lorsque l’on a commencé l’une de ces opérations on n’est pas tenu de les interrompre pour la prière, encore moins pour l’étude? -O mon fils Hiya, lui répondit-il, tu fais bien peu de cas de ce que je vais écouter; pourtant l’acte d’entendre une section biblique, dite par un petit-fils, équivaut à l’audition de la Loi sur le Mont Sinaï (33)Cf. Berakhot 21b (1, p. 307).; et ce qui le prouve, c’est qu’il est dit (Dt 4, 9-10): Tu feras connaître à tes fils et à tes petits-fils, le jour où tu t’es tenu devant l’Eternel ton Dieu sur le mont Horeb (c’est la communication qui rappelle la révélation sinaïtique).
Pnei Moshe non traduit
משיתיר מנעלו. והיינו הפשטת בגדיו:
כהדא. עובדא דריב''ל שהיה רגיל לשמוע הפרשה מבן בנו בכל ע''ש ופעם אחת שכח ונכנס לרחוץ במרחץ של טבריא והוה מיסתמיך וכו' ונזכר שלא שמע עדיין הפרשה מן בר בריה ויצא לו מן בית המרחץ וחזר לביתו:
מה הוה. היאך היה המעשה וקאמר ר' דרוסי דכך הוה כדאמרן שנכנס למרחץ נשען על כתיפו דר''ח בר בא ועדיין לא התחיל לפשוט את בגדיו:
שליח מנוי הוה. שכבר היה מופשט מבגדיו ואף על פי כן חזר והלביש עצמו ויצא וא''ל ר' חייה לא כך למדתני רבינו אם התחילו אין מפסיקין ומשהפשיט את בגדיו התחלה היא והיינו כרב:
א''ל חייא בני וכו'. דכתיב והודעתם וגו'. וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב ללמד דשקולה היא כאותו יום:
רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אִם יָכוֹל אַתָּה לְשַׁלְשֵׁל אֶת הַשְּׁמוּעָה עַד מֹשֶׁה שַׁלְשְׁלַהּ. וְאִם לָאו. תְּפוֹשׂ אוֹ רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן אוֹ אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן. מַה טַעֲמוֹ. וְהֽוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶי֖ךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ. עד י֗וֹם אֲשֶׁ֨ר עָמַ֜דְתָּ לִפְנֵ֨י יי אֱלֹהֶ֘יךָ֘ בְּחוֹרֵב. גִּידּוּל אָמַר. כָּל הָאוֹמֵר שְׁמוּעָה מִפִּי אוֹמְרָהּ יְהֵא רוֹאֶה בַּעַל הַשְּׁמוּעָה כְּאִילּוּ הוּא עוֹמֵד כְּנֶגְדּוֹ. וּמַה טַעֲמוֹ. אַךְ בְּצֶ֤לֶם ׀ יִתְהַלֶּךְ אִ֗ישׁ. כָּתוּב רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ וְאִ֥ישׁ אֱמוּנוֹת מִ֣י יִמְצָֽא. רָב אָדָ֗ם יִ֭קְרָא אִ֣ישׁ חַסְדּ֑וֹ. זֶה שְׁאָר כָּל אָדַם. וְאִ֥ישׁ אֱ֝מוּנִ֗ים מִ֣י יִמְצָֽא. זֶה רִבִּי זְעִירָא. דָּמַר רִבִּי זְעִירָא. לֵית אֲנָן צְרִיכִין חֲשָׁשִׁין לִשְׁמוּעָתֵיהּ דְּרַב שֵׁשֶׁת דְּהוּא גַבְרָא מְפַתְחָא. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי יָסָא. חֲכִים רִבִּי לְבַר פְּדָיָה דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רִבִּי יוֹחָנָן אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ. אֲמַר רִבִּי זְעִירָא לְרִבִּי בָּא בַּר זַבְדָּא. חֲכִים רִבִּי לְרַב דְאַתּ אֲמַר שְׂמוּעָתָא מִן שְׁמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. רַב אָדָא בַּר אַהֲבָה אָֽמְרָן מִשְּׁמוֹ.
Traduction
R. Hiskia, R. Jérémie, ou R. Hiya dit au nom de R. Yohanan: si l’on peut faire remonter la chaîne de la tradition jusqu’à Moïse, il faut le faire; si non (fauté de temps), on ne mentionnera que les premiers et les derniers, en vertu du même verset, c.-à-d. en remontant l’ordre des temps, jusqu’à ce jour. Ghidoul dit: celui qui rapporte une opinion au nom d’autrui doit s’imaginer qu’il voit l’auteur de cette opinion présent devant lui, afin de transmettre cet avis d’autant plus fidèlement; c’est conforme à ce verset (Ps 39, 7): Certes, l’homme ne marche qu’en présence de l’ombre, c.-à-d. d’après elle il se dirigera. Il est dit aussi (Pr 20, 6): La plupart des hommes vantent leur beauté; mais qui trouvera un homme de foi? Or, la 1re partie de ce verset se rapporte à la majorité des hommes, qui n’ont pas souci de transmettre fidèlement ce qui s’est dit au nom de quelqu’un (et se l’approprient); la 2e partie est applicable à R. Zeira, qui avait soin de vérifier les opinions. C’est ainsi qu’il disait: nous n’avons pas à tenir compte des opinions répétées par R. Sheshet, parce que cet homme est comme aveugle (en ne voyant pas les gens dont il redit les avis, ceux-ci peuvent être tronqués). R. Zeira dit à R. Yassa: -Connais-tu Bar-Padieh pour que tu puisses lui attribuer tel ou tel avis? (peut être est-ce faux)? -C’est par R. Yohanan (que je connais et qui l’a connu), répondit-il, que cet avis a été transmis. De même, sur une question semblable fait par R. Zeira et R. Ada b. Zaba, celui-ci répondit que R. Ada b. Zabda l’avait répété au nom de l’auteur direct de cette opinion.
Pnei Moshe non traduit
ר' חזקיה וכו'. איידי דאיירי בדרשא דהאי קרא דריש נמי לדרשת משמעותיה. וגרסינן להא בפ''ב דשקלים ובפ''ק דקידושין בהלכה ז':
אם יכול את לשלשל את השמועה. ששמעת איזו הלכה ויכול אתה לחבר ולהזכירם זה קיבל מזה וזה מזה עד משה רבינו אמור ומשום דמצוה לאומרו בשם אמרם ודריש לה מדכתיב והודעתם לבניך וגו' דור אחר דור וקבלה זה מזה עד יום אשר עמדת בחורב:
ואם לאו. שאין את יכול להזכיר את כולם תפוס או ראשון ראשון האומרה או אחרון אחרון שקיבלה וכלומר דאעפ''כ יאמר בשם מי שיודע לאמרה בשמו כדמסיק ודריש דמצוה גדולה היא לאמר הדבר בשם אומרו:
אך בצלם יתהלך איש. כשיאמר דבר בשם אומרו יראה בעיניו כאלו זה עומד לנגדו והרי זה האיש שנאמר הדבר בשמו כאלו מתהלך בצלם תמיד:
זה ר' זעירא. שדרכו היה שלא קיבל שמועה בשם אדם אא''כ נתאמת לו שבודאי מפיו יצאו הדברים:
לית אנן צריכין. לחוש לשמועות דרב ששת מה שאומר בשם אמרם:
דהוא גברא מפתחה. סגי נהור היה ואפשר שטעה. ואינו בקי בהם בטביעת קלא:
חכים רבי לבר פדיא. וכי מכיר הוא מר לבר פדייה דאת אמר שמועות מהאומרים לפניך בשמו:
ר' יוחנן אמר משמו. ועליו אני סומך שבודאי הגיד האמת וכן רבי בא סמיך על רב אדא בר אהבה דאמר בשם רב:
Shabbath
Daf 7a
וְלֹא לַבּוּרְסְקִי. אִיתָא חֲמִי. בְּדֵילִין מִמִּי שֶׁרֵיחוֹ רַע. וְאַתְּ אֲמַר הָכֵין. 7a לָא אַתְיָא דְלָא מִשֶּׁיִתְלַבֵּשׁ בִּגְדֵּי אוּמְנָתוֹ.
Traduction
Ni à la tannerie'' est-il dit. Mais n’y a-t-il pas à objecter que, pour la prière, il faut s’écarter de ce qui sent mauvais? Comment donc dit-on ici qu’au moment de tanner (si l’heure est avancée) il faut d’abord prier? C’est qu’il n’y a pas eu d’autre commencement que de revêtir le tablier de travail (sans qu’il y ait déjà de l’odeur).
Pnei Moshe non traduit
איתא חמי. בא וראה בתמיה דקתני גבי בורסקי נמי ואם התחיל אינו מפסיק וקס''ד משהתחיל באומנות והרי בדילין ממי שריחו רע בתפלה ובד''ת וא''כ צריכא למימר שאם התחיל אינו מפסיק להתפלל:
לא אתיא דלא וכו'. אלא ע''כ דלא אתיא אלא דהיינו ההתחלה משיתלבש בגדי אומנותו ועדיין לא התחיל להתעסק וקמ''ל דאפילו כן א''צ להפסיק:
וְלֹא לֶאֱכוֹל. הַתָחָלַת אֲכִילָה אֵי זוֹ הִיא. רִבִּי אָחָא רִבִּי בָּא בְשֵׁם ר'. מִשֶּׁיִּטּוֹל יָדָיו. רִבִּי אָחָא אָמַר. לְקִידּוּשׁ אִתְאֲמָרַת. רִבִּי בָּא אָמַר. לִבְרָכָה אִתְאֲמָרַת. רַב נָסַב לְיָדוֹי. רְמַז חִייָה בְרֵיהּ לִמְזוֹגָא. בְּעָא מִיתֵּן לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ. כְּבָר הִתְחַלְנוּ בִּסְעוּדָה.
Traduction
– ''Ni se mettre à table'', est-il dit ensuite. En quoi consiste le commencement du repas? C’est, dit R. Aha, ou R. Aba au nom de Rabbi, dans l’ablution des mains. Selon R. Aha, c’est pour réciter la sanctification du Shabat que cela a été dit (qu’il n’est plus permis, dès lors, de différer); selon R. Aba, il s’agit de la bénédiction à réciter après l’ablution (sans nul intervalle). Rav s’étant lavé les mains, Hiya, son fils, fit signe d’apprêter la coupe pour boire; mais comme Hiya voulut présenter cette coupe à Rav, celui-ci lui dit: déjà le commencement officiel du repas a eu lieu, et il n’est plus permis de l’interrompre (en buvant) avant les formules obligatoires à réciter – (34)Suit un passage déjà cité et traduit au (Berakhot 2, 9), fin (t. 1, p. 51-2)..
Pnei Moshe non traduit
לקידוש איתאמרית. האי משיטול ידיו לענין דין דקידוש איתמר ולא לענין דהמתניתין ומשום דמוזגין כוס של יין קידוש במים והמזיגה צריך שיהיה קודם נטילת ידים שלא להפסיק כדלקמן:
לברכה. הוא דאיתמר לענין ברכת המוציא דמשיטול ידיו צריך לברך ולא להפסיק א''נ לברכת המזון אחר שנטל ידיו במים אחרונים:
רב נסב לידוי. נטל ידיו ואחר כך רמז חייה בריה למזוגא והוא השמש המוזג את היין במים למזגו ורצה ליתן לו ואמר לו כבר התחלנו בסעודה. מאחר שנטלתי את ידי ואין למזוג עכשיו:
דֵּלֹמָא. רִבִּי מִייָשָׁא וְרִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק הֲווֹן יָֽתְבִין אָֽכְלִין בְּהָדָא מִן כְּנִשְׁתָּא עִלְייָתָא. אֲתַא עֹנָתֵיהּ דִּצְלוּתָא. קָם לֵיהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק מִיצְלַייָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי מִייָשָׁא. וְלֹא כֵן אַלְפַּן רִבִּי. אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. וְתַנֵּי חִזְקִיָּה. כָּל מִי שֶׁהוּא פָטוּר מִן הַדָּבָר וְעוֹשֵׂהוּ נִקְרָא הֶדְיוֹט. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנֵּי. חָתָן פָּטוּר. חָתָן אִם רוֹצֶה לִקְרוֹת קוֹרֵא. אֲמַר לֵיהּ. יְכִיל אֲנָא פְתִיר לָהּ כְּרַבָּן גַּמְלִאֵל דְּאָמַר. אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם שָׁעָה אַחַת:
Traduction
vide
Pnei Moshe non traduit
דילמא. מעשה בר' מיישא ור' שמואל שהיו יושבין ואוכלין באחד מבית הכנסת שבעלייה והגיע עונת תפלת המנחה וקם ר' שמואל והפסיק כדי להתפלל וא''ל ר' מיישא ולא כן למדתני רבינו אם התחילו וכו' ואם אתה רוצה להחמיר על עצמך הא תני חזקיה וכו':
א''ל והתני חתן פטור חתן אם רצה לקרות קורא. כלומ' שאף ע''פ ששנינו שהחתן פטור מק''ש אפ''ה חזר ושנה רבי חתן אם רצה לקרות קורא אלמא דרשאי להחמיר על עצמו בדבר שהוא פטור מן הדין ולא נקרא הדיוט:
א''ל יכול אנא פתיר לה. להאי מתני' חתן אם רצה לקרות קורא דכר''ג אתיא שלא רצה לפטור עצמו מק''ש כדאמר לתלמידיו איני שומע לכם וכו' ומשום דשאני ק''ש דאית ביה קבלת מלכות שמים. וגרסי' להא בסוף פ''ב דברכות:
וְלֹא לָדִין. רַב יִרְמְיָה וְרַב יוֹסֵף. חַד אָמַר. מִשֶּׁיָּֽשְׁבוּ לָדִין. וְחוּרָנָה אָמַר. מִשֶּׁיַּשְׁמִיעוּ טַעֲנוֹתֵיהֶן.
Traduction
Ni entrer en justice'', est-il dit encore. R. Jérémie et R. Joseph diffèrent d’avis à ce sujet: l’un dit que l’action commence dès que l’on s’assoit pour juger; selon l’autre, dès l’audition de la cause – (35)Autre long passage textuel, ib. 1, 5 (p. 15-16)..
Pnei Moshe non traduit
חד אמר וכו'. ולא פליגי אלא כדפרישית במתני':
אִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין. מַפְסִיקִין לְקִרְיַת שְׁמַע וְאֵין מַפְסִיקִין לִתְפִילָּה: אָמַר רִבִּי אָחָא. קִרְיַת שְׁמַע דְּבַר תּוֹרָה וּתְפִילָּה אֵינָהּ דְּבַר תּוֹרָה. אָמַר רִבִּי בָּא. קִרְיַת שְׁמַע זְמַנָּהּ קָבוּעַ. תְּפִילָּה אֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַווָנָה וּתְפִילָּה צְרִיכָה כַווָנָה. אָמַר רִבִּי מָנָא. קַשִּׁייתָהּ קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. וַאֲפִילוּ תֵימָא. קִרְיַת שְׁמַע אֵינָהּ צְרִיכָה כַווָנָה. שְׁלֹשָׁה פְּסוּקִים הָרִאשׁוֹנִים צְרִיכָה כַווָנָה. מִן גַּו דְּאִינּוּן צִבְחַר הוּא מְכַוֵּין.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' אחא. דהיינו טעמא דמחלקינן בין ק''ש לתפלה לפי שהק''ש היא מן התורה ותפלה אין חיובא אלא מדרבנן זמנה קבוע. מן התורה דכתיב בשכבך ובקומך. ותפלה אפי' נימא דמן התורה היא דכתיב ולעבדו בכל לבבכם ואמרי' איזו היא עבודה שבלב הוי אומר זו תפלה אפ''ה אין זמנה קבועה אלא מדרבנן:
ותפלה צריכה כוונה. ואם אתה אומר שיפסיק אף היא אינו מתכוין מחמת הטרדא:
קשייתה. הקשיתי לפני ר' יוסי דאפילו תימר דק''ש כולה אינה צריכה כוונה ולפיכך קאמרת דמפסיק וקורא ואע''פ שטריד הוא. ואינו יכול לכוין מי לא מודית דמיהת ג' פסוקים הראשונים צריכין כוונה והרי אינו יכול לכוין:
מן גו דאינון ציבחר. מתוך שהן מועט יכול הוא לכוין דעתו ולהניח טרדתו על שעה מועטת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source