Shabbath
Daf 68b
וְהָהֵן דְּנָקַר כֵּיפִין כַּפִּין עֲמוּדִין רֵחַיִין. מְקַטֵּעַ פְּסֵפָס. מְקַטֵּעַ בּוּלִין. חַייָב מִשּׁוּם מְסַתֵּת. רַב יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַמַּרְכִּיב מִיטָּה שֶׁלְּגִילָה חַייָב מִשׁוּם בּוֹנֶה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָא. אֵינוֹ אֶלָּא כְנוֹטֵל מַלְבֵּן וְנוֹתְנוֹ עַל גַּבֵּי לְבֵינִים בַּשַּׁבָּת. רַב הַמְנוּנָא הוֹרֵי לְרֵישׁ גָּלוּתָא לְהַתִּיר שׁוּלְחָן שֶׁלִּפְרָקִים בַּשַּׁבָּת. אָמַר. רַב חוּנָה בַּר חִייָה הֲוָה עִמֵּיהּ. שָׁמַע רַב יְהוּדָה וְאָמַר. מָאן דְּהוֹרֵי לֵיהּ לָא יְלִיף וְלָא שִׁימֵּשׁ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. מָאן דְּהוֹרֵי לֵיהּ כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הוֹרֵי לֵיהּ. דְּתַנֵּי. לְווָחִים שֶׁבַּסְּפִינָה וְשֶׁבָּעֲרִיסָה וְנַקְלִיטֵי הַמִּיטָּה וְרֶגֶל הַשּׂוּלְחָן וְיַד הַסַּכִּין שֶׁבְּרֹאשׁוֹ הֲרֵי זֶה לֹא יַחֵזִיר. אִם הֶחֱזִיר הֲרֵי זֶה פָטוּר. וְאִם תָּקַע הֲרֵי זֶה חַייָב. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. אִם הָיוּ 68b רָפִים נוֹטֵל וּמַחֲזִיר. תַּנֵּי. תְּקוּעִים חִיבּוּר לְטוּמְאָה וּלְהַזָּיָה. קְּבוּעִים חִיבּוּר לְטוּמְאָה וְאֵינוֹ חִיבּוּר לְהַזָּיָה. הַנּוֹטְלִין וְהַנּוֹתְנִין אֵינָן חִיבּוּר לֹא לְטוּמְאָה וְלֹא לְהַזָּייָה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן דַּרְכָּן לְקֶבַע. לֹא לְקֶבַע אֵינָן חִיבּוּר. בְּרַם הָכָא תְּקִיעָתָן הִיא גְּמַר מְלַאכְתָּן.
Traduction
(478)En tête de ce, se trouve un passage cité et traduit ci-dessus, (7, 2) Celui qui perce des rocs, ou qui taille des colonnes de séparations, ou scie des pierres, est coupable d’avoir taillé. R. Jérémie dit au nom de Rav: celui qui emboîte un lit composé de tiges éparses est coupable d’avoir construit; selon R. Zeira, cela équivaut seulement à l’action d’avoir pris la presse aux briques et de l’avoir imposée sur les briques molles le samedi, ce qui n’entraîne pas de pénalité. R. Hamnona enseigna au chef de la captivité qu’il est permis de mettre sur pied, le samedi, une table qui se plie en morceaux, et l’on dit que R. Houna b. Hiya était placé à ses côtés pour l’approuver. R. Juda l’ayant entendu, s’écria: celui qui a émis un tel avis n’a guère dû s’instruire auprès des savants (479)Selon lui, c'est au contraire défendu.. Celui qui a fixé cette opinion, dit R. Simeï, s’est conformé à l’avis de R. Simon b. Gamliel, puisqu’il est dit (480)Tossefta sur Kelim 8.: on ne doit pas remettre en place les banquettes d’un navire, ni les planches d’un lit (ou berceau), ni les baldaquins de lit (inclitus), ni les pieds de table, ni le manche d’un couteau; en cas de fait accompli, on n’est pas coupable; mais si l’on a enfoncé avec force, on est coupable d’infraction au repos; enfin, selon R. Simon b. Gamliel, si la jonction de ces parties est relâchée, on peut les enlever, ou les replacer à volonté, n’ayant pas la crainte d’avoir à enfoncer. On a dit à ce sujet: si les parties à joindre sont rattachées par des chevilles, la jonction a lieu pour l’impureté (se propageant de l’un à l’autre) et pour l’aspersion de pureté (481)Il suffit d'asperger l'un pour que l'autre soit purifié du coup.; si elles sont seulement enfoncées l’une dans l’autre, il y a jonction pour l’impureté, non pour l’aspersion; enfin, ce que l’on met et que l’on enlève sur place pendant le travail, ne constitue une jonction, ni pour l’impureté, ni pour l’aspersion; comment donc se fait-il qu’ici l’on interdise comme travail l’action d’enfoncer? C’est qu’ailleurs il s’agit du cas où c’est l’usage de fixer avec des chevilles; à leur défaut, c’est un manque de jonction; tandis qu’ici où ce n’est pas l’usage, l’action de les enfoncer constitue le travail final, entraînant la culpabilité.
Pnei Moshe non traduit
וההן דנקר כיפין. וזה שהוא מנקר כיפי האבנים או לעמודין או לרחיים מקטע פספס מקטע או שהוא קוצץ ועושה פספסין ואח''כ חוזר ומקטע להצדדין ומחליקן כולן אלו תולדות דמסתת הן:
המרכיב מטה של גילה. נקרא מיטה גללניתא והיא עשוייה פרקים פרקים ומפרקין אותה לעת הצורך וכשרוצה לשכב עליה מרכיב הפרקים זע''ז ונעשית שלימה ואם עשה כן בשבת חייב משום בונה:
אמר ר' זעירא. אמאי חייב שהרי אינו אלא כנוטל מלבן ונותנו ע''ג לבינים אחרים בשבת ולא נקרא בנין אלא כשתוקע בחוזק ומחבר הפרקים זה לזה:
להתיר שולחן של פרקים בשבת. לפרק אותן ולחזור להרכיבן כדי להשתמש בו:
אמרי רב הונא בר חייה הוה עמיה והסכים עמיה להיתר ושמע רב יהודה וכעס ואמר מאן דהורה ליה להיתר לא יליף ולא שימש חכמים דסבירא ליה לרב יהודה כתנא קמא דברייתא דלקמי' דמיהת איסורא איכא להחזיר אותן:
כרשב''ג הורי ליה. דסבירא ליה אם היו רפוים נוטל ומחזיר והלכה כמותו:
דתני וכו' ואם החזיר פטור אבל אסור לכתחלה ואם תקע בחוזק ע''י יתידות ה''ז חייב:
תני. בתוספתא פ''א דב''ב דכלים גבי יתידות המחרישה ושאר הכלים שלה בזמן שהן תקועים חיבור לטומאה שאם נטמא אחד נטמא חבירו:
ולהזייה. שאם הזה על האחד מהן עלתה הזאה על כולן ואם קבועים ולא תקועים חיבור הן לטומאה אבל לא להזייה והתם גריס גם בקבועים חיבור לטומאה ולהזייה אבל הניטלין זה מזה וחוזרין ונותנין עליהן אינו חיבור לא לטומאה ולא להזייה קתני מיהת גבי קבועין דחיבור הן לטומאה והכא את אמר הכין בתמיה דדוקא אם תקע ה''ז חייב הא אפילו בקבע חיבור מיקרי תמן דרכן לקבע לא לקבע אינו חיבור. כלומר שאני התם שדרכן בכך אם תקע אותן ואע''פ שלא תקען נוחין הן להשתמש בהן ואם לא קבע אז הוא דאינן חיבור והלכך בקבע תליא מילתא אבל הכא תקיעתן הוא גמר מלאכתן לפי שמדרך לתקוע אותן בחוזק שלא יתפרדו ולפיכך דוקא אם תקע ה''ז חייב:
תַּנֵּי. רִבִּי סִימַיי אוֹמֵר. הַמַּרְכִּיב קֶרֶן עֲגוּלָה חַייָב. קֶרֶן פְּשׁוּטָה פָטוּר. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. קְנֵי מְנוֹרָה חַייָב. קָנֶה שֶׁלְּצַייָדִין (שֶׁלְּסַייָדִין) פָּטוּר. קְנֵי מְנוֹרָה לָמָּה הוּא חַייָב. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן וְרַב חוּנָה תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מִשּׁוּם בּוֹנֶה. קָנֶה שֶׁלְּצַייָדִין לָמָּה הוּא פָּטוּר. מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִלְּמַעֲלָן לְמַטָּן. הָתִיבוּן. הֲרֵי הַחוֹפֵר בַּחוֹלוֹת הֲרֵי מִלְּמַעֲלָן לְמַטָּן הוּא. וְאַתְּ אָמַר. חַייָב. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר יוּדָן. כָּאן לְשָׁעָה כָאן לִשְׁהוֹת.
Traduction
On a enseigné que R. Simeï dit: celui qui emboîte une corne ronde (482)''Selon le Qorban 'Eda, il s'agirait d'un instrument à vent composé de 2 tubes concentriques, soit arrondis, soit droits. On peut admettre que nul historien de la musique ne connaît de tel instrument;puisque Fétis, au t. 1 de son Histoire générale, p. 394 et 399 n'indique, à ce titre, que le cornet ou la cornemuse.'', qu’il faut enfoncer, est coupable; mais dans une corne droite, à accès facile, l’emboîtage est permis. R. Eliézer b. R. Simon dit: il est défendu de visser les godets d’un candélabre, mais il est permis d’enfiler les tiges creuses superposées d’une canne à pêche (483)Alias: d'une brosse à badigeonner.. Pourquoi est-ce défendu pour les premiers? C’est que, disent tous deux, R. Abahou au nom de R. Yohanan et R. Houna, cela équivaut à l’acte de construire; pour l’autre cas, il n’y a pas d’interdit, parce qu’en superposant ces tiges additionnelles de haut en bas, on ne suit pas le mode habituel de construction. Mais fut-il objecté, n’opère-t-on pas de même du haut en bas lorsqu’on fouille dans le sable, où l’on consolide les parois par des planches au fur et à mesure de la descente, et pourtant il y a pénalité en ce cas? C’est que, répond R. Samuel b. Judan, pour les tiges additionnelles il n’y a pas de délit, parce que c’est une adaptation momentanée que l’on défera aussitôt après; tandis que les planches à garer les parois d’une fouille ont un caractère permanent, et il y a délit.
Pnei Moshe non traduit
קרן עגולה. הוא מין כלי זמר ועשוי נקבים נקבים ומכניסין בהן חלילין ומוציאין קולות הרבה ואם היא עגולה דרכן לתקוע בהנקבים בחוזק וחייב ואם הוא פשוטה מכניס אותן בריוח ודרכן לפרקן תמיד ולפיכך פטור:
קני מנורה. המחזירן חייב:
וקנה של ציידין. של הסיידין המלבנין את הבית בסיד ועשוי פרקים פרקים להאריך אותו ולקצר לפי הצורך והמחזירן פטור:
משום בונה. דקסבר ר''א בר' שמעון יש בנין בכלים. מפני שהוא מלמעלן למטן. כלומר אין זה נקרא בנין אלא שלפעמים הוא מאריך ולפעמים מקצרו ואינו מקפיד על הפרקים שבאמצע הקנה אם מה שהוא מלמעלה נתון הוא למטה או בהפך:
הרי החופר בחולות. הרי זה אינו מקפיד למה שלמעלן אם יהיה למטן ואפ''ה את אמר חייב משום חופר:
כאן בקנה של סיידין אינו אלא לשעה בעת שצריך ללבן בו וכאן בחופר הוא לשהות שמתקיים הוא כך:
שְׁמוּאֵל אוֹמֵר. הַמַּלְחִים אֵת הַתִּירְצִין חַייָב מִשּׁוּם בּוֹנֶה. וְקַשְׁיָא. דָּבָר שֶׁאִילּוּ עֲשָׂאָהּ בַּשַּׁבָּת חַייָב חַטָּאת בֵּית הִלֵּל מַתִּירִין אַף לְהַחֲזִיר. רִבִּי חֲנֲנְיָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הִתִּירוּ סוֹפוֹ מִפְּנֵי תְחִילָּתוֹ. שֶׁאִם אָמַר אַתְּ שֶׁלֹּא יַחֲזִיר. אַף הוּא אֵינוֹ פּוֹתֵחַ. וְלֹא יִפְתַּח. אַף הוּא מְמָעֵט בְּשִׂמְחַת יוֹם טוֹב. אָמַר רִבִּי אָחָא. מַחֲזִיר. בִּלְבַד שֶׁלֹּא יַחֲזִיר כָּל צָרְכוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר בּוּן. כְּשֶׁאֵין שָׁם פֶּתַח. אֲבָל אִם יֵשׁ שָׁם פֶּתַח מִשְׁתַּמֵּשׁ כְּנֶגֶד הַפֶּתַח.
Traduction
Samuel dit (484)B. Betsa 9b.: on est coupable du même fait de construction si l’on pousse les barres de clôture; or, fut-il objecté à cet égard, se peut-il qu’un fait qui, le samedi, entraîne la pénalité du sacrifice, soit permis même en principe par Hillel au jour de fête (485)Bien que la remise des verrous ne puisse être utile pour avoir à manger.? On a permis la fin ou la remise, dit R. Hanania au nom de R. Yohanan, à cause du commencement, ou l’enlèvement, de crainte qu’en interdisant la fermeture, on n’ouvre même pas sa boutique; or, si l’on se passait d’ouvrir, on serait réduit dans la jouissance de la fête (se privant des comestibles qui y sont conservés). R. Aha permet de fermer, à condition de ne pas enfoncer tout à fait ces verrous. R. Yossé b. R. Aboun ne permet de les retirer que lorsqu’il n’y a pas de porte, mais non s’il y en a une, parce qu’alors on utilisera cet accès pour prendre ce qu’il faut à l’usage de la fête.
Pnei Moshe non traduit
שמואל אמר המלחם את התריסין וכו'. גרסינן להא לקמן בפ''ק דביצה בהלכה ה' על המתניתין ב''ש אומרים אין מסלקין את התריסין בי''ט וב''ה מתירין אף להחזיר. המלחם וכמו המחלם מלשון הדר חלים לפי שעשוין הן כעין שני פרקים ומחוברין על ידי ציר וכשמסלק מן פתח החנות פותח אותן ומפרקן ומניחן על העצים שלפני החנות ונותן עליהן הדברים למכור וכשהוא מחזיר מחלים ומחבר אותן הפרקים בציר הקבוע באחד מהן ותוחבו בהחור שבשני ומחזירן לסגור את החנות:
וקשיא. לשמואל אם דבר שאלו עשאו בשבת חייב עליו חטאת בזה יהיו ב''ה מתירין אף להחזיר בי''ט:
התירו סופו מפני תחלתו וכו'. ואם לא יפתח אף הוא ממעט בשמחת י''ט שלא יהיו מצוי לקנות דברים הצריכין להיום ומשום שמחת יום טוב התירו חכמים:
אמר ר' אחא. דאיכא לשנויי אליבא דשמואל נמי בהכי דכשהתירו ב''ה להחזיר לא התירו אלא מחזיר בעלמא ובלבד שלא יחזיר כל צרכו ולתקוע הציר בחוזק שלא ינוד ממקומו וכי קאמר שמואל דחייב עליו בשבת כשמחזיר כל צרכו:
בשאין שם פתח. אחר להחנות אבל אם יש שם פתח בזה לא התירו לסלק ולהחזיר אלא משתמש דרך אותו הפתח:
Shabbath
Daf 69a
משנה: הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ בֵּין מִשֵּׁם אֶחָד בֵּין מֵשְּׁנֵי שֵׁמוֹת בֵּין מִשְּׁנֵי סֵימָנִיּוֹת בְּכָל לָשׁוֹן חַייָב. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי לֹא נִתְחַייְּבוּ שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אֶלָּא מִשּׁוּם רוֹשֶׁם שֶׁכָּךְ הָיוּ רוֹשְׁמִין עַל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן לֵידַע אֵי זֶהוּ בֶן זוּגוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה מָצִינוּ שֵׁם קָטָן מִשֵּׁם גָּדוֹל שֵׁם מִשִּׁמְעוֹן וּמִשְּׁמוּאֵל נֹחַ מִנָּחוֹר. דָּן מִדָּנִיֵּאל גָּד מִגַּדִּיאֵל:
Traduction
Celui qui écrit 2 lettres, soit de la droite, soit de la gauche, soit d’un même caractère, soit de deux, ou même en employant 2 encres différentes, et en quelque langue que ce soit, est coupable. R. Yossé dit: on a interdit d’écrire même 2 lettres, parce qu’elles peuvent servir aux désignations, puisque c’est ainsi que l’on écrivait sur les poutres du Temples, afin de savoir les allier ensemble. Rabbi dit: on trouve parfois qu’un petit nom dérive d’un plus grand (dont c’est la 1re syllabe), p. ex. Sem de Simon ou de Samuel; Nah de Nahor; Dan de Daniel; Gad de Gadiel.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו. ודוקא בשולט בשתי ידיו בשוה אבל בשאר כל אדם בימינו חייב בשמאלו פטור ועיטר יד שכתב בימינו שהוא שמאל כל אדם פטור ואם כתב בשמאלו חייב שזהו דרך כתיבתו:
בין. השתי אותיות הן משם אחד בין הן משני שמות ובין הן משני סימניות שאות זה לסימן זה ואות זה לסימן אחר ובין בכל לשון חייב:
לא נתחייבו ב' אותיות אלא משום רושם וכו'. כלו' דר' יוסי ס''ל דעיקר החיוב של הכותב משום רושם הוא שרושם הוא שמצינו במשכן שכך היו רושמין על קרשי המשכן לידע איזו היא בן זוגו של כל אחד ואחד שלא יוחלפו אחר שנתפרקו והיו צריכין ליזהר שיקימו אותן כמשפט הראשון שהוקמו זה אצל זה כדקאמר בגמרא אבל כותב לא מצינו במשכן ואינו אלא תולדת רושם ופליג ר' יוסי על שסידרו לכותב במנין אבות ואין הלכה כמותו לענין קריאת התולדה לכותב אבל לענין חיוב מתחייב ברושם כמו בכותב ותולדת כותב הוא:
א''ר יהודה. ובנוסחת הבבלי גריס אמר רבי מצינו שם קטן משם גדול וכו' וכלומר שאפילו לא נגמר מלאכתו שנתכוין לכתוב שם הגדול שמעון ולא כתב אלא שם משמעון או כיוצא בזה חייב שהרי מיהת כתב שתי אותיות וראויות לשם וכך הלכה באותיות שלא כתבן פעמיים בכפל וכגון אלו אבל אם כתבן כפולות כגון אא או בב אינו מתחייב אא''כ הן שמות במקום אחר כגון שש גג רר תת סס חח:
משנה: הַחוֹרֵשׁ כָּל שֶׁהוּא הַמְנַכֵּשׁ וְהַמְקַרְסֵם וְהַמְזָרֵד כָּל שֶׁהוּא חַייָב. הַמְלַקְּט עֵצִים לְתַקֵּן כָּל שֶׁהֵן. אִם לְהַסִּיק כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. הַמְלַקֵּט עֲשָׂבִים לְתַקֵּן כָּל שֶׁהֶן אִם לַבְּהֵמָה כִּמְלוֹא פִי גְדִי:
Traduction
Il est défendu de labourer si peu que ce soit, de sarcler, d’émonder, de trier, si peu que ce soit. Il est défendu aussi d’enlever du petit bois, même fort peu, si c’est pour mieux utiliser le terrain; si c’est pour brûler, la mesure sera celle qu’il faut pour cuire un œuf léger. De même, pour la cueillette de l’herbe, si c’est de l’amélioration, la plus petite mesure sera interdite. Comme fourrage, on adopte pour mesure une bouchée d’agneau (487)Le texte sur ce est traduit ci-dessus, (7, 2), et pour la suite, (9, 7).
Pnei Moshe non traduit
מתני' החורש כל שהוא. חייב דחזיא לזריעה לגרעין כל שהוא:
המנכש. תולש עשבים רעים מתוך הזרעים:
והמקרסם. שקוצץ ענפי יבשים של האילן:
והמזרד. קוצץ ענפים לחים המרובים וכל זה לתקן את האילן ובכל שהוא חייב שזה הוא כנוטע:
המלקט עצים. אם לתקן את השדה או את האילן וקצץ ממנו בכל שהוא חייב:
ביצה קלה. כגרוגרת מביצה קלה כדלעיל בפ''ח בהלכה ה':
כמלא פי גדי. לפי שהן ראוין לגדי:
הלכה: ב'. מַה חֲרִישָׁה הָֽיְתָה בַמִּשְׁכָּן. שֶׁהָיוּ חוֹרְשִׁין לִיטַּע סִימְמָנִין. וְכַמָּה יַחֲרוֹשׁ וִיהֵא חַייָב. רִבִּי מַתַּנְיָה אָמַר. כְּדֵי לִיטַּע כְּרֵישָׂה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב. כְּדֵי לִיטַּע זִכְרוּתָהּ שֶׁלְּחִיטָּה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה חרישה היתה במשכן וכו'. כתוב לעיל פ' כלל גדול בהלכה ב' עד שאינן נאכלין ושם מפורש:
תַּמָּן תַּנִּינָן. זֶרַע קִישּׁוּאִין שְׁנַיִם. זֶרַע דִּילוּעִין שְׁנַיִם. תַּנֵּי. חִיטִּים מָדִיּוֹת שְׁתַּיִם. רִבִּי שְׁמוּאֵל בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. חִיטִּין עַל יְדֵי שֶׁהֵן חֲבִיבוֹת עָשׂוּ אוֹתָן כִּשְׁאַר זֵרְעוֹנֵי גִינָּה שֶׁאֵינָן נֶאֱכָלִין.
Traduction
לָמָּהָ לִי לְתַקֵּן כָּל שֶׁהוּא. לָמָּה לִי כִּמְלֹא פִי גְדִי׃
Traduction
Pnei Moshe non traduit
למה לי וכו'. משנה יתירא הוא בעשבים דלתקן כל שהוא שמעינן מהמלקט עצים ואם לאכילת בהמה כמלא פי הגדי כבר תנינן להא לעיל בסוף פ' כלל גדול ולא משני מידי:
מַתְנִיתָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנִּי. הַגּוֹרֵד הַקּוֹדֵחַ הַקּוֹצֵץ כָּל שֶׁהוּא בַשַּׁבָּת חַייָב. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. הַגּוֹרֵד עַד שֶׁיִּגּוֹר כָּל צוֹרְכוֹ. הַקּוֹדֵחַ עַד שֶׁיִּקְדַּח כָּל צָרְכוֹ. הַקּוֹצֵץ עַד שֶׁיְּקַצֵּץ כָּל צָרְכוֹ. הָעוֹבֵד אֶת הָעוֹר עַד שֶׁיְּעַבֵּד כָּל צוֹרְכוֹ. 69a וְאָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. לֹא אַתְיָא אֶלָּא כְרִבִּי שִׁמְעוֹן. דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן לֹא עָבַד מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ. וְרַבָּנִן עָֽבְדִין מִקְצַת מְלָאכָה כְכוּלָּהּ.
Traduction
Notre Mishna doit être conforme à l’avis de R. Simon (486)Jér., (Pessahim 6, 1) ( 33c)., non des autres sages, puisqu’il est dit: on est coupable d’avoir gratté un objet (pour finir le travail) ou d’avoir percé des trous, ou d’avoir taillé le samedi, si peu que ce soit; selon R. Simon, il n’y a délit que si ces travaux ont été accomplis en entier, pour les besoins. Or, dit R. Jacob b. Aha, la Mishna ne saurait être conforme qu’à l’avis de R. Simon, qui n’admet pas qu’une partie de travail égale l’œuvre entière, non d’après les autres sages qui l’admettent même partiellement (et condamneraient même l’œuvre inachevée, ce qui est contraire à la Mishna);
Pnei Moshe non traduit
מתניתא כר''ש. לאו אמתני' דידן קאי אלא בפ''ו דפסחים דגרסינן להא שם בהלכה א' ואברייתא דמייתי התם קאי דתני ר' ישמעאל בנו של ריב''ב בשבת היה מפשיט את הפסח עד החזה וקאמר עלה ר' יוסי בר' בון התם דזה הוא דלא כר''ש דתני בתוספתא פי''ב הגורד שמגרר העץ להחליקו והקודח וכו' ולר''ש דוקא עד שיגמור כל צרכו והלכך מפשיטו עד החזה דזה לא מיקרי נגמר כל צרכו. ואם נפרש דאמתני' דידן קאי צ''ל מתניתא דלא כר''ש ומיהו הא דר' יעקב בר אחא ע''כ דהתם הוא דקאי כדגריס שם:
ואמר ר' יעקב בר אחא. וכן אמר ר יעקב דלא אתיא הך דר' ישמעאל אלא כר''ש דלא עביד מקצת מלאכה ככולה דאלו לרבנן דעבדי מקצת מלאכה ככולה דאף הקודח כל שהוא חייב אפילו עד החזה אינו מפשיט בשבת:
וְקַשְׁיָא עַל דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. אִילּוּ נָטַל לִקְצוֹר וְלֹא קָצַר שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. אָמַר רִבִּי אָדָא. אַתְיָא דְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּרִבִּי יְהוּדָה. דְתַנֵּי. הַשׁוֹבֵט וְהַמְקַטְקֵט עַל הָאָרִיג הֲרֵי זֶה חַייָב מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְייַשֵּׁב בְּיָדוֹ. וְהָכָא מִפְּנֵי שֶׁהוּא כִמְייַשֵּׁב בְּיָדוֹ.
Traduction
n’y a-t-il pas lieu de demander, selon l’avis de R. Simon b. Gamliel qui ''interdit même de frapper avec le marteau sur l’enclume'', sans rien opérer, que si l’on a seulement pris un instrument pour couper, sans le faire, l’on soit également condamnable? R. Ada répond:cet avis de R. Simon b. Gamliel est conforme à l’avis de R. Juda, qui dit: on est coupable si l’on égalise la trame avec la navette, ou si l’on rajuste les fils des tissus, parce que cette dernière mise à point faite à la main achève le travail; il en est de même dans notre Mishna, au sujet de l’opinion émise par R. Simon b. Gamliel.
Pnei Moshe non traduit
וקשיא על דרשב''ג. דמתני' דקאמר אף המכה בקורנס וכו' וכי מה איכפת שהוא מתקנו למלאכה אילו נטל דבר לקצור ותיקנו להכינו כדי לקצור ולא קצרו שמא כלום הוא והכא נמי הרי לא עשה להמלאכה:
אתיא דרשב''ג כר' יהודה דתני. בברייתא דר' יהודה מוסיף באבות מלאכות דאף השובט והמקשקש שמכה בכלי על האריגה כדי ליישבה ולסדרה בשיווי ה''ז חייב משום שהוא כמיישב בידו לתקנו למלאכה ה''נ לרשב''ג כן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source