Shabbath
Daf 67a
הלכה: ה'. 67a אַבָּא בַּר רַב חוּנָא אָמַר. בִּקְשׁוּרוֹת בְּגָמֵי. רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן אָמַר. וְהֵן שֶׁעֵירִיבוּ. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. חַד אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָא וּמָאן אֲמַר דָא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוּסֵה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. הֲווֵי דוּ אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה.
Traduction
Aba b. R. Houna dit qu’il suffit que ces vaisseaux sont joints par des lianes. Toutefois, ajoute R. Yossé b. R. Aboun, ils devront être unis par la jonction symbolique de l’eruv. R. Hiya et R. Imi, tous deux au nom de R. Eliézer, disent des avis différents au sujet de l’intervalle admis: l’un ne permet pas qu’il ait 4 palmes; l’autre l’autorise; on ne savait pas qui avait exprimé chacune de ces opinions. Mais de ce que R. Yassa, ou R. Jacob b. Zabdi, ou R. Hiya, dit au nom de R. Eliézer: si même les vaisseaux n’ont pas une hauteur de 10 palmes, ne constituant donc pas de domaine spécial, on peut pourtant y déplacer des objets; il résulte que R. Hiya a émis l’avis d’exiger un intervalle inférieur à 4 palmes (466)Sans quoi, il va sans dire que des emplacements larges de 4 et inférieurs à 10 sont permis à titre de Karmelith..
Pnei Moshe non traduit
גמ' בקשורות בגמי. כלו' אפילו קשורות בגמי בעלמא מטלטלין מזו לזו ע''י עירוב וכדקאמר ר' יוסי בר' בון והן שעירבו בדוקא הוא דאיירי במתני':
כשאין ביניהן. אויר מפסיק ברחב ארבעה שאם יש ביניהן רחב ארבעה הרי יש שיעור רוחב כרמלית מפסיק בין זו לזו ולא מהני עירוב ואידך אמר שאפי' רוחב ארבעה מפסיק ביניהן אינו מבטל העירוב:
מן מה דאמר ר' יוסי בשם ר' אלעזר אפילו אינן גבוהות עשרה. כלו' אפי' הגובה של הספינות שהוא למעלה מן המים אין בו עשרה הוי דשמעינן דר' אלעזר דהוא דאמר שצריך שלא יהא ביניהן רוחב ארבעה מפני שזהו דין כרמלית כל שרחב ארבעה ואינה גבוה עשרה ואם הספינות אינן גבוהות עשרה מעל פני המים הרי אויר כרמלית מפסיק ביניהן דאלו למ''ד שצריך שיהו הספינות גבוהות עשרה מעל פני המים ואז יש להן דין רה''י ולא מחשבינן לחלל עומקה משום שאינו ניכר מבחוץ שעומקה בתוך המים היא א''כ לדידיה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה לא איכפת לן מידי שהרי אויר כרמלית הוא ודינו ככרמלית שאינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מזה מקום פטור הוא ומכיון שהן גבוהות עשרה למעלה מן המים אין כאן אויר כרמלית מפסיק ביניהן שיבטל העירוב. וכן אמר ר' חנניא בריה דר' הילל דדוקא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה דאז אויר הכרמלית ככרמלית היא אבל למעלה מזה מקום פטור הוא:
הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. מָאן דְּאָמַר. גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל אֲוֵיר כַּרְמְלִית בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה.
Traduction
On a cru devoir supposer que celui qui exige un intervalle inférieur à 4 palmes est même de cet avis s’il s’agit de vaisseaux inférieurs à 10 palmes de hauteur; l’avis opposé, permettant un intervalle de 4 palmes, parle aussi de hauteur au-dessus de 10 palmes. R. Hanania fils de R. Hillel dit que tout l’air de cet emplacement intermédiaire devra être compris dans les 10 palmes sur le niveau de l’eau, non compris l’espace du fond.
סְפִינָה שֶׁבַּיָּם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה עֲמוּקָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אֲבָל לֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָעֵי. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. וְלָמָּה מִן הַיַּם לְתוֹכָהּ אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲמוּקָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי סַכָּנָה.
Traduction
Si un vaisseau a une hauteur de 10 palmes, il n’est pas permis d’y rien apporter de la mer, ni de lui dans la mer. R. Juda dit: si le bâtiment à une profondeur de 10 palmes, plongeant dans l’eau, sans dépasser de 10 p. le niveau de l’eau (467)Il plonge plus en raison de sa charge., on peut y apporter de la mer, non opérer à l’inverse. R. Abahou, au nom de R. Yohanan, objecta qu’il y a là une inconséquence: puisqu’il est permis d’en apporter dans la mer en raison de sa hauteur inférieure à 10 p., il devrait être aussi permis d’y apporter des objets venant de la mer, l’autorisation étant fondée sur son caractère intermédiaire? Si, au contraire, il est défendu d’y rien apporter venant de la mer, en raison de sa profondeur de 10 p., l’inverse devrait être également interdit? Il est seulement permis de décharger le bateau, répondit R. Aboun, en raison du danger d’eau que le bâtiment court et pour lequel il est indispensable de l’alléger de suite.
Pnei Moshe non traduit
ספינה שבים וכו'. תוספתא היא בפ' אחד עשר:
ר' יהודה אומר וכו'. ולקמיה פריך עלה ומשני:
ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה עשרה מן המים ולא הויא אלא כרמלית ואינו אלא כמטלטל מכרמלית לכרמלית בתוך ד' אמות דמותר אפי' לכתחלה:
אין כיני. אם כן אפי' מן הים לתוכה מותר:
ולמה מן הים לתוכה אסור. וכן איפכא דמן הים לתוכה אמאי אסור אם מפני שהיא עמוקה עשרה ומחשבת לה רה''י א''כ אפי' מתוכה לים נמי לא דמ''ש דאי אזלת בתר עומקה א''כ לעולם אסור:
מפני סכנה. היינו טעמא שהתירו מתוכה לים שאם אתה אוסרו לטלטל אף מתוכה לים ולא יכול להוציא השופכין שלו ושאר צרכיו יבא לידי סכנה:
סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. פָּחוּת מִכֵּן מוּתָּר. מַה בֵין סֶלַע וּמַה בֵין סְפִינָה. סְפִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. סֶלַע בִּמְקוֹמָהּ הִיא. וְלֹא כַרְמְלִית הִיא. כְּלוּם הוּא מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכַרְמְלִית אֶלָּא בְאָרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי אִילָא. עַל רֹאשָׁהּ. סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. יוֹתֵר מִכֵּן נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְּפָה זְרָעִים שֶׁאֵין מוּתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. פָּחוּת מִכֵּן מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכָהּ וּמְטַלְטְלִין בָּהּ עַד בֵּית סְאָתַיִם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מֵעַתָּה שְׁתֵּי כַרְמְלִיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לְזוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מִכֵּיוָן שֶׁהַיָּם מַקִּיפָהּ מִכָּל צַד כְּמִי שֶׁכּוּלָּה כַּרְמְלִית אַחַת.
Traduction
Si un rocher en mer est haut de 10 p., il n’est pas permis d’y rien porter venant de la mer, ni à l’inverse; s’il a un peu moins, ce sera permis. Pourquoi cette différence entre le rocher et le navire? Ce dernier monte et descend, selon les vagues; tandis que le rocher est immobile. Mais ne va-t-il pas sans dire que celui-ci est permis à titre de Karmelit? Oui: mais, dans cet espace intermédiaire, on ne peut déplacer d’ordinaire qu’en observant la limite des 4 coudées, tandis que le rocher pourra être parcouru en entier. R. Ila pose une autre règle, analogue à son point de départ (468)B. Eruvin 67b.: si le roc a 10 p. de haut, on ne peut rien y apporter venant de la mer, ni à l’inverse; s’il a plus, on le considère à l’instar des séparations imaginaires établies pour les plantations, dans les limites desquelles il est interdit de déplacer au-delà de 4 coudées; lorsqu’au contraire la hauteur est moindre, que l’on peut y apporter des objets venant de la mer, ou opérer à l’inverse, on peut y déplacer les objets jusqu’à une distance pouvant contenir 2 saas. S’il en est ainsi demanda R. Aboun b. Hiya, est-il permis de porter des objets d’un Karmelit à l’autre, lorsqu’ils se touchent? Non, répondit R. Hanania fils de R. Hillel, on permet le transport de la mer sur le roc, et vice versa, parce qu’elle l’entoure de tous côtés et constitue pour ainsi dire un seul Karmelith.
Pnei Moshe non traduit
סלע שבים וכו'. תוספתא שם וכדמפרש טעמא לקמיה:
ספינה עולה ויורדת. היא וכלומר שאי אפשר לו לצאת מתוכה ולעשות צרכיו שתמיד הולכת היא ולפיכך התירו לטלטל מתוכה לים אבל סלע במקומה היא ויכול לילך ממקום שהוא לטלטל ולשפוך שופכין דידיה:
ולא כרמלית היא. אסיפא הוא דפריך דקתני פחות מכאן מותר ואמאי והרי אם אינה גבוה עשרה מיהת ככרמלית היא וכלום מותר הוא לטלטל לכתחלה בכרמלית ואמאי קתני סתם מותר:
אלא בארבע אמות. הא דקתני מותר לאו בכולה קאמר אלא עד ד' אמות:
אמר ר' אילא על ראשה. כלומר דר' אילא לא בעי לפרש הכי להסיפא אלא על ראשה היא דשייך למימר הכי דקתני אם גבוה עשרה אין מטלטלין וכו' והיינו בגוונא דלא שייך בה דין כרמלית כגון שאינה רחבה הרבה הלכך מתוכה לים או איפכא אסור דהוי כמטלטל מרה''י לכרמלית או מכרמלית לרה''י ואם הוא יותר מכאן והיינו שהיא רחבה ביותר נעשית כמחיצ' שהוקפה לזרעים שבתוכה לא לדירה דין כרמלית יש לה שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות:
פחות מכאן וכו'. סיומא דדברי ר' אילא היא כלו' אבל הסיפא דקתני פחות מכאן מותר והיינו שהיא פחותה מגבוה עשרה אין לה דין כגדר גבוה עשרה שהוקף לזרעים ומטלטלין מתוכה לים וכו' ובתוכה מותר לטלטל עד בית סאתים והכי תני לה בתוספתא פחות מכאן ה''ז מותר ובלבד שיהא כבית סאתים:
ר' בון בר חייה בעי. על הא דקאמר מטלטלין מתוכה לים הא מיהת כרמלית היא ומעתה נאמר שתי כרמליות סמוכו' זו לזו מותר לטלטל מזו לזו בתמיה הא מיהת לכתחלה אסור הוא:
מכיון וכו'. שאני הכא דמכיון שהים מקיפה להסלע מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת היא:
Shabbath
Daf 67b
משנה: הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא תֵצֵא מִיָּדוֹ קְלָטָהּ אַחֵר קְלָטָהּ כֶּלֶב אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה בֵּין בָּאָדָם בֵּין בַּבְּהֵמָה וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית חַבּוּרָה פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל חַייָבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַייָבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִילָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה פְּטוּרִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִילָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה:
Traduction
Si, après avoir jeté un objet, au moment même où on l’a lâché, on se souvient de la solennité du Shabat, ou si une autre personne le rattrape, ou si un chien le happe, ou s’il a été brûlé, il n’y a pas de délit. Si on l’a jeté dans le but de blesser un homme ou un animal, et que l’on se souvient de la solennité du jour avant que la blessure soit faite, il n’y a pas de délit. Voici la règle: tous les délits entraînant le sacrifice de péché ne sont réels que lorsque le commencement et la fin de l’œuvre ont eu lieu à l’état d’erreur; mais si l’une des 2 parties, soit le commencement, soit la fin, s’est effectuée en connaissance de cause, il n’y a pas de délit.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. ולנוסחת המשניות וכן בנוסחת המשנה בבבלי ונזכר לאחר שיצתה מידו וכך צריך לפרש לנוסחא דהכא שמיד שיצתה מידו נזכר והיינו עד שלא תצא מידו כלומר שאפי' לא שהא אלא בכדי עד שלא תצא מידו דאלו נזכר מקודם שיצאת מידו צריכא למימר דלאו בר קרבן הוא:
קלטה אחר. או שקלטה אחר או כלב או שנשרפה ולא עביד הנחה פטור:
זרק וכו'. וכן בזרק בשוגג לעשות חבורה ונזכר מקודם שנעשה חבורה פטור משום חובל בשבת דבעינן עד שיהא תחלתן וסופן שגגה:
זה הכלל. לאתויי כל חייבי חטאות ואפי' אינן של שבת:
הלכה: ו'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְהֵזִיד. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ יָרָה חֵץ לַהֲרוֹג בּוֹ אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהִתְרוּ בוֹ וְחָזַר בּוֹ. שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. הֲוֵי סוֹפָךְ מֵימַר. וְהֵזִיד.
Traduction
Il faut compléter ce que dit cette Mishna en ajoutant qu’après ''s’être souvenu'', on a commis la faute volontairement; sans quoi, il y aurait lieu de demander si quelqu’un, lançant une flèche pour tuer, est averti qu’il va commettre un meurtre et qu’il manifeste le désir d’y renoncer, n’est-il plus coupable de la fin de l’action? Il faut donc admettre qu’ici l’on écarte l’obligation d’offrir le sacrifice de péché, parce qu’à la fin le mal a été commis en connaissance de cause.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא והזיד. כלומר דמפרש דלאחר שנזכר לא חזר ושכח אלא סופו היה בזדון אבל אם חזר ושכח אע''פ שבאמצע נזכר הוא הוי תחלתו וסופו בשגגה וחייב וקשיא אלו ירה חץ וכו'. כלומר וכן על כרחך אתה מפרש להסיפא זרק לעשות חבורה וכו' מפני שנזכר עד שלא נעשית החבורה הלכך פטור הוא משום שבת דאי לא תימא הכי אלא שנזכר וחזר בו ממה שהיה מתכוין בתחלה א''כ קשיא הרי מי שזרק חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו מה אתה עושה וחזר בו שמא כלום הוא מה שחזר בו בתמיה וה''נ דכוותה שאם זרק האבן אי החץ לעשות החבורה מה איכפת לן שחזר בו הלא כבר יצאת מידו לעשות כוונתו והחזרה שלו לאו כלום הוא אלא הוי סופך מימר והזיד דטעמא דמתני' משום שסופו במזיד הוא ובחייבי חטאות בעינן עד שיהא תחלתן וסופן בשגגה:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. בְּשׁוֹגֵג בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּבְמֵזִיד בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רִבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי אָמַר. בְּשׁוֹגֵג בְּהִיכָּרֵת. וּבְמֵזִיד בְּהִיכָּרֵת. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְסַייֵעַ לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֶת יְי ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה. הַגַּע עַצְמָךְ. אֲפִילוּ מֵזִיד בְּהִיכָּרֵת מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַשּׁוֹגֵג בְּחֵלֶב וּמֵזִיד בַּחַטָּאת מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן.
Traduction
R. Yossé b. Hanina dit qu’il y a dispense du sacrifice s’il s’agit, au cas involontaire, comme au cas volontaire, de la transgression d’une simple défense; selon R. Josué b. Levi au contraire, il s’agit, dans l’un et l’autre cas, de fautes graves entraînant le retranchement (472)Si c'étaient de simples défenses, le sacrifice serait obligatoire.. R. Simon b. Yohaï a émis un enseignement qui sert à confirmer cette dernière opinion, puisqu’après avoir dit (Nb 15, 29) quelle sera la règle ''si l’on agi par erreur'', la loi dit aussitôt après: celui qui aura agi de propos délibéré, … celui-là brave le seigneur, celle personne sera retranchée, etc.; ce qui indique une corrélation de pénalités même pour des cas divers. Or, on n’a jamais pu déduire qu’en dépit de la peine du retranchement pour l’acte volontaire, on avise l’ignorant du crime qu’il va commettre, puis en cas d’infraction il sera passible des coups de lanière et offrira un sacrifice (473)Donc, l'avis de R. Josué prédomine.. R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (474)(Terumot 6, 1).: si, en ignorant l’interdit d’une graisse consommée, on enfreint volontairement l’ordre du sacrifice dû pour ce cas, on avise le pécheur que c’est défendu, puis il subira la peine des coups de lanière, et il devra offrir le sacrifice.
Pnei Moshe non traduit
בשוגג בל''ת ובמזיד בל''ת. בשוגג ומזיד דעלמא קאמר דפליגי בה דר' יוסי בן חנינה ס''ל דשוגג בלאו היא דהויא שגגה ואלו ידע בלאו מזיד הוא ואע''פ ששגג בהכרת ולאו בר קרבן הוא וריב''ל ס''ל דאפי' ידע בלאו אלא דשגג בהכרת שמיה שגגה ובהזיד גם בהכרת הוא דהוי מזיד:
תני ר' שמעון בן יוחי. לדרוש מפרשת מגדף ומסייע לריב''ל דכתיב בפרשה ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת וגו' והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה וגו' דמשמע דאדלעיל קאי מדכתיב והנפש והכא במזיד משתעי דכתיב ביד רמה ובא ללמדנו דלפעמים מביא קרבן אפי' הוא במזיד והשתא היכי דמי אם מזיד הוא בכל הגע עצמך שאפי' מזיד הוא גם בהכרת א''כ מתרין בו ולוקה ומביא נמי קרבן בתמיה הרי אם מזיד הוא בכל ודאי לאו בר קרבן הוא אלא דה''ק והנפש אשר תעשה ביד רמה משכחת ביה נמי קרבן כגון שהזיד בהלאו ושגג בהכרת דמיקרי שוגג לענין קרבן ומסייע לריב''ל:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן. הך דר' יוחנן גרסי' לה בפ''ז דתרומות ובכמה מקומות והעיקר כמו דגרסינן שם ובפ' מרובה בשני מקומות ובכל מקום אשר תמצא כתוב בהפך טעות דמוכח הוא. וכצ''ל כמו שהוא שם הזיד בחלב ושגג בחטאת מתרין בו ולוקה:
משום שהזיד בחלב הוא. ומביא קרבן דקסבר ר' יוחנן כמ''ד דשגגת קרבן שמה שגגה כדמוכח מהרבה מקומות לר' יוחנן אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות. כלומר דמה דקי''ל המתעסק פטור מקרבן וכגון בשבת שלא נתכוין למלאכת איסור כלל שנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר וכל כיוצא בזה זהו נקרא מתעסק ושוגג נקרא שמתכוין למלאכה זו שעושה אלא ששגג ולא ידע שהיום שבת או שידע שהוא שבת וכסבור שמלאכה זו מותרת זהו שוגג ובחלבים ובעריות אף המתעסק חייב ואפי' לא נתכוין לעבירה כדמפרש ואזיל היך עבידא מתעסק בשבת שהוא פטור:
רַב הַמְנוּנָא אָמַר. נֶסֶר שֶׁהוּא חוּץ לַסְּפִינָה וְאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבַּע מוּתָּר לֵישֵׁב בּוֹ וְלַעֲשׂוֹת צְרָכָיו בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי מָנָא. 67b אִילּוּ אָמַר. תֵּיבָה פְתוּחָה. יֵאוּת. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מָאן דְּבָעֵי מֵיעֲבֲד תַּקָּנָה לְאִילְפָא. מוֹצִיא נֶסֶר חוּץ לִשְׁלֹשָׁה שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה וְאַתְּ רוֹאֶה אֶת הַמְחִיצוֹת כְּאִילּוּ עוֹלוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. שֶׁכָּל שֶׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִמְחִיצָה כִּמְחִיצָה הֵן. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר מְפַקֵּד לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֵּירִבִּי שַׁמַּי דַהֲוָה פָרִישׂ. מֵיעֲבֲד לֵיהּ סַל פָּחוּת.
Traduction
R. Hamonna dit: si une planche est sise en dehors du navire, n’ayant pas une largeur de 4 p., il est permis de s’y asseoir le samedi et d’y faire tout ce que l’on voudra. R. Mena observa qu’il serait pus juste de parler là d’une boîte ouverte (rompue), constituant un espace où il est permis de déplacer (469)La planche, au contraire, n'offre pas cet avantage.. R. Abin dit: lorsqu’on veut adapter au navire un moyen de faciliter les relations, on en tire une planche à un peu plus de 3 p., n’ayant pas une largeur de 4 p., de façon à constituer un intermédiaire, et l’on supposera que les parois de cet appendice s’élèvent à une hauteur suffisante pour en constituer un domaine privé. R. Jacob b. Aha dit au nom de R. Hamnona que tout espace de 3 p., auprès d’une séparation, se confond avec elle (470)''Ainsi, la planche a presque 4 p., la distance de séparation près de 3 p., et annulant l'écart de l'eau à moins de 3 p., on aurait un total de 10 p. Donc, il faut s'en écarter d'au moins 3. Cf. (Eruvin 10, 6); (Gitin 8, 3).''. R. Isaac b. R. Eliézer recommandait à R. Oshia b. R. Samei (471)Jér., Moed Qatan 2 ( 81b)., lorsqu’il quittait le rivage, de suspendre un panier rompu en dehors du navire pour servir d’intermédiaire entre l’eau et la terre.
Pnei Moshe non traduit
נסר שהוא. בולט חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע. כלומר אפילו אין בו רוחב ארבע מותר לישב בו וכו' דקסבר כרמלית דהים מארעא הוא דמחשבינן ואויר שהוא למעלה מי' מקום פטור הוא ובדין הוא דבלאו הכי מותר אלא משום היכרא בעלמא עביד לה והלכך סגי אפי' אין בו רוחב ארבע:
אילו אמר תיבה פחותה יאות. ר' מנא לא מדייק לדינא מידי אלא משום דקאמר נסר וכו' ואין זה דרך צניעות ושפיר הוה לי' למימר תיבה פחותה ויושב בה וכו':
מאן דבעי למיעבד תקנה לאילפא שיהא מותר לטלטל מתוכה בשבת מוציא נסר חוץ לשלשה מהספינה שלא יהיה בו תורת לבוד והוי כספינה וכו'. ושאין בו רוחב ארבעה. טעות הוא בכאן ואגב שיטפא דלעיל היא דאם אין בו רוחב ארבעה מאי האי דקאמר ואת רואה את המחיצות כאלו עולות וכי שייך מחיצות למקום שאין בו רוחב ד' אלא צ''ל ויש בו רוחב ארבעה ופליג אדרב המנונא דלעיל דס''ל דמקום ארבעה על ארבעה בעינן והלכך קאמר דאת רואה את המחיצות של הנסר כלומר שפת הנסר כאלו מחיצות עולות ממנו דאמרינן גוד אסיק ואם מטלטל מן הספינה לתוכו ומתוכו לספינה ודרך הנהר ממלא מן הים ומכניס להספינה דמחיצה תלויה היא והתירו במים:
ר' יעקב בר אחא מפרש לה בשם רב המנונא להא דקאמר ר' אבון מוציא חוץ לשלשה מפני שכל שלשה ושלשה כלומר עד שלשה שהן סמוכין למחיצה כמחיצה עצמה הוא דאמרינן לבוד ואם אינו מוציאו חוץ לשלשה הוי ליה כמחיצת ספינה עצמה וא''כ מטלטל מספינה לים להדיא ואסור והלכך הא דקאמר מוציאו חוץ לשלשה:
דהוה פריש. שהיה נוהג לפרוש בים והיה מצוה אותו לעשות לו סל פחות כהאי דר' מנא דקאמר תיבה פחותה בכדי שיכול לישב בו לעשות צרכיו בשבת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source