הֲווֹן בָּעֵי מֵימַר. מָאן דְּאָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. מָאן דְּאָמַר. גְּבוֹהוֹת עֲשָׂרָה אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. וְהוּא שֶׁיְּהֵא כָל אֲוֵיר כַּרְמְלִית בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה.
הלכה: ה'. 67a אַבָּא בַּר רַב חוּנָא אָמַר. בִּקְשׁוּרוֹת בְּגָמֵי. רִבִּי יוֹסֵי בֵירִבִּי בּוּן אָמַר. וְהֵן שֶׁעֵירִיבוּ. רִבִּי חִייָה רִבִּי אִימִּי תְּרֵיהוֹן בְּשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. חַד אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְחוֹרָנָה אָמַר. אֲפִילוּ יֵשׁ בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבַּע. וְלָא יָֽדְעִין מָאן אֲמַר דָא וּמָאן אֲמַר דָא. מִן מַה דְאָמַר רִבִּי יוּסֵה רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. אֲפִילוּ אֵינָן גְבוֹהוֹת עֲשָׂרָה. הֲווֵי דוּ אָמַר. בְּשֶׁאֵין בֵּינֵיהֶן רוֹחַב אַרְבָּעָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' בקשורות בגמי. כלו' אפילו קשורות בגמי בעלמא מטלטלין מזו לזו ע''י עירוב וכדקאמר ר' יוסי בר' בון והן שעירבו בדוקא הוא דאיירי במתני':
כשאין ביניהן. אויר מפסיק ברחב ארבעה שאם יש ביניהן רחב ארבעה הרי יש שיעור רוחב כרמלית מפסיק בין זו לזו ולא מהני עירוב ואידך אמר שאפי' רוחב ארבעה מפסיק ביניהן אינו מבטל העירוב:
מן מה דאמר ר' יוסי בשם ר' אלעזר אפילו אינן גבוהות עשרה. כלו' אפי' הגובה של הספינות שהוא למעלה מן המים אין בו עשרה הוי דשמעינן דר' אלעזר דהוא דאמר שצריך שלא יהא ביניהן רוחב ארבעה מפני שזהו דין כרמלית כל שרחב ארבעה ואינה גבוה עשרה ואם הספינות אינן גבוהות עשרה מעל פני המים הרי אויר כרמלית מפסיק ביניהן דאלו למ''ד שצריך שיהו הספינות גבוהות עשרה מעל פני המים ואז יש להן דין רה''י ולא מחשבינן לחלל עומקה משום שאינו ניכר מבחוץ שעומקה בתוך המים היא א''כ לדידיה אפילו יש ביניהן רוחב ארבעה לא איכפת לן מידי שהרי אויר כרמלית הוא ודינו ככרמלית שאינה תופסת אלא עד עשרה ולמעלה מזה מקום פטור הוא ומכיון שהן גבוהות עשרה למעלה מן המים אין כאן אויר כרמלית מפסיק ביניהן שיבטל העירוב. וכן אמר ר' חנניא בריה דר' הילל דדוקא שיהא כל אויר כרמלית בתוך עשרה דאז אויר הכרמלית ככרמלית היא אבל למעלה מזה מקום פטור הוא:
סְפִינָה שֶׁבַּיָּם גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אִם הָֽיְתָה עֲמוּקָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הַמַּיִם עֲשָׂרָה טְפָחִים מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אֲבָל לֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. רִבִּי אַבָּהוּ אָמַר. רִבִּי יוֹחָנָן בָעֵי. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי שֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. וְלָמָּה מִן הַיַּם לְתוֹכָהּ אָסוּר. מִפְּנֵי שֶׁהִיא עֲמוּקָה עֲשָׂרָה. אִין כֵּינִי. אֲפִילוּ מִתּוֹכָהּ לַיָּם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. וְלָמָּה מִתּוֹכָהּ לַיָּם מוּתָּר. מִפְּנֵי סַכָּנָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מפני סכנה. היינו טעמא שהתירו מתוכה לים שאם אתה אוסרו לטלטל אף מתוכה לים ולא יכול להוציא השופכין שלו ושאר צרכיו יבא לידי סכנה:
ולמה מן הים לתוכה אסור. וכן איפכא דמן הים לתוכה אמאי אסור אם מפני שהיא עמוקה עשרה ומחשבת לה רה''י א''כ אפי' מתוכה לים נמי לא דמ''ש דאי אזלת בתר עומקה א''כ לעולם אסור:
ולמה מתוכה לים מותר מפני שאינה גבוה עשרה מן המים ולא הויא אלא כרמלית ואינו אלא כמטלטל מכרמלית לכרמלית בתוך ד' אמות דמותר אפי' לכתחלה:
אין כיני. אם כן אפי' מן הים לתוכה מותר:
ספינה שבים וכו'. תוספתא היא בפ' אחד עשר:
ר' יהודה אומר וכו'. ולקמיה פריך עלה ומשני:
סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. פָּחוּת מִכֵּן מוּתָּר. מַה בֵין סֶלַע וּמַה בֵין סְפִינָה. סְפִינָה עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת. סֶלַע בִּמְקוֹמָהּ הִיא. וְלֹא כַרְמְלִית הִיא. כְּלוּם הוּא מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכַרְמְלִית אֶלָּא בְאָרְבַּע אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי אִילָא. עַל רֹאשָׁהּ. סֶלַע שֶׁבַּיָּם גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים אֵין מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וְלֹא מִן הַיָּם לְתוֹכָהּ. יוֹתֵר מִכֵּן נַעֲשִׂית כִּמְחִיצָה שֶׁהוּקְּפָה זְרָעִים שֶׁאֵין מוּתָּר לְטַלְטֵל בָּהּ אֶלָּא בְאַרְבַּע אַמּוֹת. פָּחוּת מִכֵּן מְטַלְטְלִין מִתּוֹכָהּ לַיָּם וּמִן הַיָּם לְתוֹכָהּ וּמְטַלְטְלִין בָּהּ עַד בֵּית סְאָתַיִם. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. מֵעַתָּה שְׁתֵּי כַרְמְלִיּוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לְזוֹ מְטַלְטְלִין מִזּוֹ לְזוֹ. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה בְרֵיהּ דְּרִבִּי הִילֵּל. מִכֵּיוָן שֶׁהַיָּם מַקִּיפָהּ מִכָּל צַד כְּמִי שֶׁכּוּלָּה כַּרְמְלִית אַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
מכיון וכו'. שאני הכא דמכיון שהים מקיפה להסלע מכל צד כמי שכולה כרמלית אחת היא:
ר' בון בר חייה בעי. על הא דקאמר מטלטלין מתוכה לים הא מיהת כרמלית היא ומעתה נאמר שתי כרמליות סמוכו' זו לזו מותר לטלטל מזו לזו בתמיה הא מיהת לכתחלה אסור הוא:
פחות מכאן וכו'. סיומא דדברי ר' אילא היא כלו' אבל הסיפא דקתני פחות מכאן מותר והיינו שהיא פחותה מגבוה עשרה אין לה דין כגדר גבוה עשרה שהוקף לזרעים ומטלטלין מתוכה לים וכו' ובתוכה מותר לטלטל עד בית סאתים והכי תני לה בתוספתא פחות מכאן ה''ז מותר ובלבד שיהא כבית סאתים:
אמר ר' אילא על ראשה. כלומר דר' אילא לא בעי לפרש הכי להסיפא אלא על ראשה היא דשייך למימר הכי דקתני אם גבוה עשרה אין מטלטלין וכו' והיינו בגוונא דלא שייך בה דין כרמלית כגון שאינה רחבה הרבה הלכך מתוכה לים או איפכא אסור דהוי כמטלטל מרה''י לכרמלית או מכרמלית לרה''י ואם הוא יותר מכאן והיינו שהיא רחבה ביותר נעשית כמחיצ' שהוקפה לזרעים שבתוכה לא לדירה דין כרמלית יש לה שאין מותר לטלטל בה אלא בארבע אמות:
אלא בארבע אמות. הא דקתני מותר לאו בכולה קאמר אלא עד ד' אמות:
ולא כרמלית היא. אסיפא הוא דפריך דקתני פחות מכאן מותר ואמאי והרי אם אינה גבוה עשרה מיהת ככרמלית היא וכלום מותר הוא לטלטל לכתחלה בכרמלית ואמאי קתני סתם מותר:
ספינה עולה ויורדת. היא וכלומר שאי אפשר לו לצאת מתוכה ולעשות צרכיו שתמיד הולכת היא ולפיכך התירו לטלטל מתוכה לים אבל סלע במקומה היא ויכול לילך ממקום שהוא לטלטל ולשפוך שופכין דידיה:
סלע שבים וכו'. תוספתא שם וכדמפרש טעמא לקמיה:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. בְּשׁוֹגֵג בְּלֹא תַעֲשֶׂה. וּבְמֵזִיד בְּלֹא תַעֲשֶׂה. רִבִּי יְהוֹשֻׁע בֶּן לֵוִי אָמַר. בְּשׁוֹגֵג בְּהִיכָּרֵת. וּבְמֵזִיד בְּהִיכָּרֵת. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מְסַייֵעַ לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֶת יְי ה֣וּא מְגַדֵּ֑ף וְנִכְרְתָ֛ה. הַגַּע עַצְמָךְ. אֲפִילוּ מֵזִיד בְּהִיכָּרֵת מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הַשּׁוֹגֵג בְּחֵלֶב וּמֵזִיד בַּחַטָּאת מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
משום שהזיד בחלב הוא. ומביא קרבן דקסבר ר' יוחנן כמ''ד דשגגת קרבן שמה שגגה כדמוכח מהרבה מקומות לר' יוחנן אין מתעסקין לא בחלבים ולא בעריות. כלומר דמה דקי''ל המתעסק פטור מקרבן וכגון בשבת שלא נתכוין למלאכת איסור כלל שנתכוין לחתוך את התלוש ונמצא שהוא מחובר וכל כיוצא בזה זהו נקרא מתעסק ושוגג נקרא שמתכוין למלאכה זו שעושה אלא ששגג ולא ידע שהיום שבת או שידע שהוא שבת וכסבור שמלאכה זו מותרת זהו שוגג ובחלבים ובעריות אף המתעסק חייב ואפי' לא נתכוין לעבירה כדמפרש ואזיל היך עבידא מתעסק בשבת שהוא פטור:
ר' אבהו בשם ר' יוחנן. הך דר' יוחנן גרסי' לה בפ''ז דתרומות ובכמה מקומות והעיקר כמו דגרסינן שם ובפ' מרובה בשני מקומות ובכל מקום אשר תמצא כתוב בהפך טעות דמוכח הוא. וכצ''ל כמו שהוא שם הזיד בחלב ושגג בחטאת מתרין בו ולוקה:
תני ר' שמעון בן יוחי. לדרוש מפרשת מגדף ומסייע לריב''ל דכתיב בפרשה ואם נפש אחת תחטא בשגגה והקריבה עז בת שנתה לחטאת וגו' והנפש אשר תעשה ביד רמה וגו' את ה' הוא מגדף ונכרתה וגו' דמשמע דאדלעיל קאי מדכתיב והנפש והכא במזיד משתעי דכתיב ביד רמה ובא ללמדנו דלפעמים מביא קרבן אפי' הוא במזיד והשתא היכי דמי אם מזיד הוא בכל הגע עצמך שאפי' מזיד הוא גם בהכרת א''כ מתרין בו ולוקה ומביא נמי קרבן בתמיה הרי אם מזיד הוא בכל ודאי לאו בר קרבן הוא אלא דה''ק והנפש אשר תעשה ביד רמה משכחת ביה נמי קרבן כגון שהזיד בהלאו ושגג בהכרת דמיקרי שוגג לענין קרבן ומסייע לריב''ל:
בשוגג בל''ת ובמזיד בל''ת. בשוגג ומזיד דעלמא קאמר דפליגי בה דר' יוסי בן חנינה ס''ל דשוגג בלאו היא דהויא שגגה ואלו ידע בלאו מזיד הוא ואע''פ ששגג בהכרת ולאו בר קרבן הוא וריב''ל ס''ל דאפי' ידע בלאו אלא דשגג בהכרת שמיה שגגה ובהזיד גם בהכרת הוא דהוי מזיד:
הלכה: ו'. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וְהֵזִיד. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ יָרָה חֵץ לַהֲרוֹג בּוֹ אֶת הַנֶּפֶשׁ וְהִתְרוּ בוֹ וְחָזַר בּוֹ. שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. הֲוֵי סוֹפָךְ מֵימַר. וְהֵזִיד.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' כיני מתניתא והזיד. כלומר דמפרש דלאחר שנזכר לא חזר ושכח אלא סופו היה בזדון אבל אם חזר ושכח אע''פ שבאמצע נזכר הוא הוי תחלתו וסופו בשגגה וחייב וקשיא אלו ירה חץ וכו'. כלומר וכן על כרחך אתה מפרש להסיפא זרק לעשות חבורה וכו' מפני שנזכר עד שלא נעשית החבורה הלכך פטור הוא משום שבת דאי לא תימא הכי אלא שנזכר וחזר בו ממה שהיה מתכוין בתחלה א''כ קשיא הרי מי שזרק חץ להרוג בו את הנפש והתרו בו מה אתה עושה וחזר בו שמא כלום הוא מה שחזר בו בתמיה וה''נ דכוותה שאם זרק האבן אי החץ לעשות החבורה מה איכפת לן שחזר בו הלא כבר יצאת מידו לעשות כוונתו והחזרה שלו לאו כלום הוא אלא הוי סופך מימר והזיד דטעמא דמתני' משום שסופו במזיד הוא ובחייבי חטאות בעינן עד שיהא תחלתן וסופן בשגגה:
משנה: הַזּוֹרֵק וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא תֵצֵא מִיָּדוֹ קְלָטָהּ אַחֵר קְלָטָהּ כֶּלֶב אוֹ שֶׁנִּשְׂרְפָה פָּטוּר. זָרַק לַעֲשׂוֹת חַבּוּרָה בֵּין בָּאָדָם בֵּין בַּבְּהֵמָה וְנִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית חַבּוּרָה פָּטוּר. זֶה הַכְּלָל כָּל חַייָבֵי חַטָּאוֹת אֵינָן חַייָבִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִלָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה. תְּחִילָּתָן שְׁגָגָה וְסוֹפָן זָדוֹן תְּחִלָּתָן זָדוֹן וְסוֹפָן שְׁגָגָה פְּטוּרִין עַד שֶׁתְּהֵא תְחִילָּתָן וְסוֹפָן שְׁגָגָה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
זה הכלל. לאתויי כל חייבי חטאות ואפי' אינן של שבת:
זרק וכו'. וכן בזרק בשוגג לעשות חבורה ונזכר מקודם שנעשה חבורה פטור משום חובל בשבת דבעינן עד שיהא תחלתן וסופן שגגה:
קלטה אחר. או שקלטה אחר או כלב או שנשרפה ולא עביד הנחה פטור:
מתני' הזורק ונזכר עד שלא תצא מידו. ולנוסחת המשניות וכן בנוסחת המשנה בבבלי ונזכר לאחר שיצתה מידו וכך צריך לפרש לנוסחא דהכא שמיד שיצתה מידו נזכר והיינו עד שלא תצא מידו כלומר שאפי' לא שהא אלא בכדי עד שלא תצא מידו דאלו נזכר מקודם שיצאת מידו צריכא למימר דלאו בר קרבן הוא:
רַב הַמְנוּנָא אָמַר. נֶסֶר שֶׁהוּא חוּץ לַסְּפִינָה וְאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבַּע מוּתָּר לֵישֵׁב בּוֹ וְלַעֲשׂוֹת צְרָכָיו בַּשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי מָנָא. 67b אִילּוּ אָמַר. תֵּיבָה פְתוּחָה. יֵאוּת. אָמַר רִבִּי אָבוּן. מָאן דְּבָעֵי מֵיעֲבֲד תַּקָּנָה לְאִילְפָא. מוֹצִיא נֶסֶר חוּץ לִשְׁלֹשָׁה שֶׁאֵין בּוֹ רוֹחַב אַרְבָּעָה וְאַתְּ רוֹאֶה אֶת הַמְחִיצוֹת כְּאִילּוּ עוֹלוֹת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רַב הַמְנוּנָא. שֶׁכָּל שֶׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשָׁה שֶׁהֵן סְמוּכִין לִמְחִיצָה כִּמְחִיצָה הֵן. רִבִּי יִצְחָק בֵּירִבִּי אֶלְעָזָר מְפַקֵּד לְרִבִּי הוֹשַׁעְיָה בֵּירִבִּי שַׁמַּי דַהֲוָה פָרִישׂ. מֵיעֲבֲד לֵיהּ סַל פָּחוּת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
דהוה פריש. שהיה נוהג לפרוש בים והיה מצוה אותו לעשות לו סל פחות כהאי דר' מנא דקאמר תיבה פחותה בכדי שיכול לישב בו לעשות צרכיו בשבת:
ר' יעקב בר אחא מפרש לה בשם רב המנונא להא דקאמר ר' אבון מוציא חוץ לשלשה מפני שכל שלשה ושלשה כלומר עד שלשה שהן סמוכין למחיצה כמחיצה עצמה הוא דאמרינן לבוד ואם אינו מוציאו חוץ לשלשה הוי ליה כמחיצת ספינה עצמה וא''כ מטלטל מספינה לים להדיא ואסור והלכך הא דקאמר מוציאו חוץ לשלשה:
מאן דבעי למיעבד תקנה לאילפא שיהא מותר לטלטל מתוכה בשבת מוציא נסר חוץ לשלשה מהספינה שלא יהיה בו תורת לבוד והוי כספינה וכו'. ושאין בו רוחב ארבעה. טעות הוא בכאן ואגב שיטפא דלעיל היא דאם אין בו רוחב ארבעה מאי האי דקאמר ואת רואה את המחיצות כאלו עולות וכי שייך מחיצות למקום שאין בו רוחב ד' אלא צ''ל ויש בו רוחב ארבעה ופליג אדרב המנונא דלעיל דס''ל דמקום ארבעה על ארבעה בעינן והלכך קאמר דאת רואה את המחיצות של הנסר כלומר שפת הנסר כאלו מחיצות עולות ממנו דאמרינן גוד אסיק ואם מטלטל מן הספינה לתוכו ומתוכו לספינה ודרך הנהר ממלא מן הים ומכניס להספינה דמחיצה תלויה היא והתירו במים:
אילו אמר תיבה פחותה יאות. ר' מנא לא מדייק לדינא מידי אלא משום דקאמר נסר וכו' ואין זה דרך צניעות ושפיר הוה לי' למימר תיבה פחותה ויושב בה וכו':
נסר שהוא. בולט חוץ לספינה ואין בו רוחב ארבע. כלומר אפילו אין בו רוחב ארבע מותר לישב בו וכו' דקסבר כרמלית דהים מארעא הוא דמחשבינן ואויר שהוא למעלה מי' מקום פטור הוא ובדין הוא דבלאו הכי מותר אלא משום היכרא בעלמא עביד לה והלכך סגי אפי' אין בו רוחב ארבע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source