מתני' הזורק ארבע אמות בכותל. שמתחלת זריקתו ארבע אמות ברשות הרבים הוא ונח החפץ בכותל ובגמרא מוקי לה כגון בדבילה שמנה וכיוצא בה מדבר הנדבק אם נדבק בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר הוא כלמעלה מעשרה ופטור דלמעלה מעשרה ברשות הרבים מקום פטור הוא ואם נדבק בכותל למטה מעשרה טפחים כזורק בארץ הוא וחייב ואפי' אין שם אלא ד' אמות מצומצמות שאין עובי דבר הנדבק ממעט כלום:

זרק לתוך ד' אמות ונתגלגל חוץ לד' אמות. ואפי' הרוח גלגלתו פטור שזה לא נתכוין מתחלה לזריקה של חיוב אבל אם זרק מתחלה לחוץ מד' אמות ואחר כך נתגלגל לתוך ד' אמות חייב ודוקא שנח החפץ מתחלה חוץ לד' על גבי משהו ואחר כך נתגלגל לתוך ד' אמות אבל לא נח כלל הרי זה פטור:

גמ' א''ר יוחנן העומד והחלל מצטרפין בארבעה. משום דקשיא ליה לר' יוחנן דלמה ליה למיתני חולית הבור ליתני הבור והסלע וכו' אלא ודאי דקמ''ל דחולית הבור מצטרף הוא להחלל ומפרש לה דלא תימא לענין צירוף גבוה י' הוא דקתני דהא ליתא דנהי דדינא הכי דמצטרף גם לגובה לענין עומק הבור שמשלימו לעשרה מ''מ מדקתני שהן גבוהין עשרה משמע שיש בהן גבוה י' ועוד דאם החוליא אינה גבוה בעצמה י' היאך מתחייב בנותן על גבה ומכיון דעל כרחך בגבוה י' מיירי לענין מאי אשמעינן הצירוף הלכך קאמר דלהכי הוי הצירוף שהעומד של החוליא מצטרף הוא להחלל להשלים הרוחב ארבעה על ארבעה והלכך הנותן על גבה חייב שהרי גבוה עשרה ויש שם רוחב ד' על ד' ע''י צירוף עם החלל:

והוא שיהא העומד. של החוליא רבה על החלל דאז מצרף עמו החלל להשלימו לארבעה לחייב להנותן על גבה:

ר' זעירא בעי. מאי עד שיהא העומד רבה דקאמר ר' יוחנן אם בעינן עד שיהא העומד שמכאן ומכאן בשני צדדי הבור רבה על החלל וכדמפרש לה לקמן להבעיא דר' זעירא. א''ר יוסי פשיטא ליה לר''ז שאין וכו' פשיטא ליה שאין עומד מצד א' רבה. בתמיה כלומר ומאי קא מיבעיא ליה וכי פשיטא ליה להא דאין עומד מצד אחד מהני לצירוף ולמימר דעד שיהא עומד מכאן ומכאן ותו דאפי' את''ל דס''ל דבעינן דוקא עד שיהא עומד מכאן ומכאן אכתי קשיא וכי פשיטא ליה שאין עומד מצד אחר רבה וכלומר דלא תהני הריבוי אם אינו אלא מצד אחד ואמאי לא והרי כשהוא רבה הוא רבה ומהיכי תיתי לומר עד שיהא רבה משני הצדדין:

לא צורכה דלא אפי' עומד השני. כלו' לא כדס''ד בפירושא דהבעיא דרבי זעירא דלא צריכא ליה למיבעי אלא בכה''ג אם אפי' עומד השני מהני אם הוא רבה וכגון שלא היה בו בתחלה כ''א עומד מצד אחד ולא היה רבה על החלל דאלו היה רבה תו לא בעינן טפי אלא שלא היה רבה ואחר כך בא לו עומד שני שעשאו מצד האחר והכי הוא דקא מיבעי ליה מי אמרי' עד שיהא עומד שבכאן או שבכאן רבה בתחלה דאז מצטרף הוא עם החלל ולאפוקי אם לא היה רבה מצד אחד ושוב עשאו לצד השני דלא מהני אפילו הוא רבה ומטעמא דמכיון שמתחלה לא היה בו שיעור צירוף תו לא מהני מה שהוסיף בו אחר כך או שעשאו מצד השני רבה או דילמא מכיון דהשתא מיהת איכא עומד שהוא רבה מצטרף הוא עם החלל. כל זה נראה לפרש לפי מה שכתוב כאן לפנינו וא''א לפרש להא אדלעיל ולכאורה מתפרש שפיר על חולית הבור והסלע ומיהו מדמציין הש''ס אחר כך לדין חולית הבור והסלע ואם שאין לסמוך על הציוני' בהעתקה ובדפוס כמו בהספרים שלפנינו כמו שתראה שברוב המקומות מהופכים ומסורסים המה וכמו שהודעתיך בכמה וכמה מקומות בחיבורי על הש''ס הזה מכל מקום כאן משמע דלא קאי הא דר' יוחנן ודר''ז על דין חולית הבור והסלע דמתני' דהכא שהרי בתר הכי הוא דמפרש לה וקאמר מה אנן קיימין וכו' כדמפרשינן לקמן וזה סותר הוא להא דר' יוחנן לכן נראה דהאי דר' יוחנן לא שייך לכאן לדין דחולית הבור והסלע דהמתני' אלא עיקר מקומו לקמן הוא בעירובין בפ' כיצד משתתפין בהלכה ג' דהתם גרסי' לה לכולא מילתא ואיידי דאיירי גם כאן בחולית הבור והסלע מייתי לה כדרך הש''ס הזה בכל מקום. והתם על המתני' הוא דשייכא דתנינן אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו כל שגבוה עשרה טפחים למרפסת וכו' חולית הבור והסלע. גבוהין י' טפחים למרפסת פחות מכאן לחצר בד''א בסמוכה וכו' איזו היא סמוכה כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים ועלה הוא דגריס שם א''ר יוחנן העומד והחלל מצטרפין לארבעה וכו' עד אפי' עומד השני. וזה מתפרש בפשיטות וכפי הדרך שפרשנו לעיל דהני ארבעה טפחים מצטרפין העומד והחלל של הבור למיקרי אינה סמוכה למרפסת והוא שיהא העומד רבה על החלל וכו' הכל כדפרישית וזהו הנכון והאמת:

חולית הבור והסלע וכו'. השתא מפרש לה לדינא דמתני' דמה אנן קיימין בה אם דמיירי שהן גבוהין עשרה ורחבן ארבעה בפני עצמן בלא צירוף הבור והסלע א''כ קשיא פשיטא ומאי קמ''ל הנוטל מהן וכו' הלא החוליא לבדה רשות בפני עצמה היא ככל רשות היחיד בעלמא העומד ברשות הרבים ואם גבוהין עשרה הן אבל אינן רחבין ארבעה וקמ''ל דמצטרף עם הבור או עם הסלע לרוחב ארבעה קשיא אמאי הרי הדא היא דאמר רב חסדא בשם איסי לעיל בפ''ק בסוף הלכה א' קנה נעוץ בר''ה אפי' הוא גבוה עשרה הואיל ואינו רחב ד' מותר לר''ה ממנה וכן מרה''י לתוכה דמקום פטור בעלמא הוא ובלבד שלא יחלוף וכדפרישית שם וא''כ לרב חסדא דמחשביה למקום פטור בכל כה''ג לא מהני ליה צירוף דהרי רשות שהוא פטור לגמרי ויש בו גובה עשרה אינו מצטרף לחיובא:

אלא כן אנן קיימין. להמתני' כשאינן לא רחבין ארבעה ולא גבוהין עשרה בפני עצמן והשתא מכיון שבתחלה אין בהן לא שיעור גובה ולא שיעור רוחב מצטרפין הן עם החלל הבור או עם הסלע ואם יש מחמת הצירוף גבוה עשרה ורחב ארבעה הנוטל מהן והנותן על גבן חייב:

לית כאן פטור אלא מותר. הא דקתני פחות מכאן פטור לא תימא פטור אבל אסור כדאמרי' בעלמא אלא דהכא מותר לגמרי דמכיון שאינן גבוהין עשרה או שאינן רחבים ארבעה אינן אלא כמקום פטור בעלמא ואפי' לכתחלה מותר ליטול מהן לר''ה וליתן על גבן:

תמן תנינן. בפ''ב דעדיות ואיידי דאיירי בפטור ומותר מייתי לה דהני נמי פטור ומותר כדקאמר ר' יוחנן:

המפיס מורסא. הוא שחין שיש בו מוגלא קוויסטר''א בלעז:

אם לעשות לה פה. כדרך שהרופאים עושין להרחיב פי המכה ומתכוונין לרפואה חייב משום מכה בפטיש שזה נקרא גמר מלאכה ממלאכת הרופא לית כאן פטור אבל אסור אלא מותר לכתחלה לעשות כדי להוציא הליחה:

הצד נחש בשבת וכו' לית כאן פטור אלא מותר לכתחלה אם נתכוין להנצל מנשיכתו:

תמן תנינן ועל לפסים וכו'. האי לא שייכא מידי לפטור או מותר אלא אגב דקתני להא התם דזהו משלשה דברים שאמרו לפני ר' ישמעאל ולא אמר בהם לא איסור ולא היתר ופירשן ר' יהושע בן מתיא מייתי להא נמי הכא:

לפסים אירוניות. כלי חרס של בני כפרים והן עשויין ככדור חלול מבפנים ולאחר שמצרפין אותן בכבשן חותכין אותן באמצע ונעשה מהן שני כלים והן טהורות באהל המת כל זמן שהן סתומין לפי שאין להם אויר ואין כלי חרס מיטמא מגבו אלא מאוירו אבל טמאות במשא הזב אע''פ שאין להם אויר:

אמר ר' זעירא ויאות. על צידת נחש היא דקאי דשפיר מוכחא נמי מהא דלקמן דפטור ומותר הוא:

אם לצורך הדא דתנינן אם לרפואה חייב. כלומר דהא דתנינן לקמן בריש פ' שמונה שרצים ושאר שקצים ורמשים כגון נחשים ועקרבים וכיוצא בהן הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור והאי לצורך הוא הדא דתנינן בעדיות אם לרפואה חייב והשתא הא דמסיים ושלא לצורך פטור נמי הוא הדא דתנינן שם ואם מתעסק שלא ישכנו פטור ואי ס''ד דהאי פטור פטור ואסור הוא ואמאי מהפך התנא התם ושונה הפטור קודם החיוב ולא כדתנינן בכל המקומות לצד החיוב ברישא ובתר הכי לצד הפטור וכהאי דשנה בשמונה שרצים בהאי דינא גופיה אלא ודאי הא קמ''ל דהאי פטור פטור ומותר הוא ואי הוה תני לה כמו בכל המקומות הוה מפרשינן נמי להא כמו בכל המקומות דבזה איכא חיובא ובזה לאו חיובא איכא אלא דפטור אבל אסור ומדהפך ותני להא הוי דעל כרחך בדין דצידת נחש שמעינן דפטור דקאמר פטור ומותר הוא ואף דלמפיס מורסא אין לנו ראיה והוכחה דמותר מיהו לצידת נחש יאות הוא דמוכחא כר' יוחנן:

מתני' הזורק בים ארבע אמות פטור. בגמרא קאמר דלאו דוקא ד' אמות ואפי' יותר שהרי כל הים אינו אלא כרמלית ואין בו חיוב אלא הואיל ושיעור החיוב בר''ה ד' אמות נקט נמי הפטור בכרמלית ד' אמות:

אם היה רקק מים. שיש בהם רפש וטיט ונקרא רקק ור''ה מהלכת בו דעבידי דרבים מהלכין שם:

וכמה היא. עמקו של רקק שיהא לו דין ר''ה ולא כרמלית:

פחות מעשרה טפחים. דשכיח דמהלכין בו ואם הוא יותר כרמלית הוא:

רקק מים וכו'. בגמ' קאמר הא דהדר תנא לה לאשמועינן שאפי' אין מהלכין בו אלא ע''י הדחק ר''ה הוא דהילוך ע''י הדחק שמיה הילוך:

מתני' הזורק מן הים ליבש'. זהו מכרמלית לר''ה או איפכא:

ומן הים לספינה. מכרמלית לרה''י או איפכא ומשום סיפא נקט לה:

ומן הספינה לחברתה. דהוי מרה''י לרה''י וקמ''ל דאפי' יש הפסק ביניהן אפ''ה פטור דליכא אלא איסורא כדקתני בסיפא:

ספינות קשורות זו בזו. והן של שני בני אדם מטלטלין מזו לזו וע''י עירוב ואם אינן קשורות אע''פ שמוקפות שהן סמוכות זו לזו אין מטלטלין מזו לזו ולא מהני עירוב מכיון שיש אויר כרמלית מפסיק ביניהן:

גמ' מתניתא. דקתני בכותל סתם בשאין שם חור בכותל מיירי ודנח בכותל כדמוקי לה לקמן בדבילה שמינה אבל אם יש שם חור ונח בחור בזה תליא במחלוקת רבי מאיר וחכמים ששנינו בברייתא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר''מ מחייב וחכמים פוטרין ומפר' ואזיל לפלוגתייהו:

על דעתיה דר''מ בין שיש בו ד' על ד' בין שאין בו ד' על ד' את רואה את הכותל כגמום. כלומר דטעמא דר''מ דס''ל חוקקין להשלים ורואין את הכותל כאלו חתוך וחקוק הוא והיינו מפני שדרך החורין שהן לצד רשות הרבים שמפולשין הן לרשות הרבים ומבפנים הם רחבים ארבעה אבל לא מבחוץ לצד רה''ר שהוא הולך ומיצר והחפץ שנח בו אינו חוזר לאחוריו וקסבר ר''מ דמכיון שהכותל הוא עב וראוי לחוק בי שהרי יש בה חור מבפנים ארבעה אע''פ שאין בו רחב ארבעה מבחוץ במקום שנח החפץ רואין אותו כאלו הוא זה החור גמום ומפולש ברחב ד' על ד' ועל דעתייהו דרבנן אם יש בו במקום שנח מבחוץ ד' על ד' את רואה את הכותל כאלו כולו החור שבכותל גמום ומפולש והוי כנח ברה''י אבל אין מבחוץ רחב ד' על ד' אין רואין אותו כאילו הוא מפולש אלא כסתום הוא ופטור. והא דנקיט אליבא דרבנן את רואה את הכותל כגמום לאו דבעי שיהא מפולש לרה''י בדוקא דהא ודאי ליתא שהרי למעלה מי' נחה ואם יש בחור מבחוץ רוחב ד' על ד' הוי רה''י אפי' אינו מפולש למבפנים אלא דה''ק דדינא כמו שהיה גמום ומפולש לרה''י:

רב חסדא אמר במוקד לוכסין. אמתני' קאי דקתני בכותל והא לא נח ומיקי לה בכותל משופע והוא באלכסון ופריך ואכתי וכי אין סופה לירד להדבר אשר זרק ונח בו דמ''מ לאו הנחה מיקריא שהרי מתגלגל ויורד:

תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה. בכותל ולא צריכין לכותל מדרון:

לית הדא אמרה שיפוע מדרגה כלמטן. התם בפ''ו דכלאים בהלכה ב' היא דקאי ששנינו שם אף הנוטע שורה אחת בארץ ואחת במדרגה והוא מקום שיפוע בארץ אם גבוה המדרגה מן הארץ עשרה טפחים אין מצטרפת עם השורה התחתונה להיות נחשבת ככרם ואם לאו ה''ז מצטרפת עמה ובעי שם בגמרא אם מקום השיפוע שבמדרגה כלמטן נחשבת ולענין שתצטרף עם השורה שבארץ אם יש שם עוד שורה תחתיה או שיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת והדר פשיט לה התם דשיפוע המדרגה לעולם כלמעלה נחשבת היא ובתר הכי מייתי להא דהכא תמן תנינן הזורק ד' אמות בכותל וכו' עד תיפתר שהיתה דבילה שמינה וניטוחה והדר מקשי עלה ר' חגיי קומי ר' יוסי והייני הא דהכא וכי לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן נחשבת הדא מקשינן אהאי אוקימתא דרב חסדא דמוקי בכותל מדרון ונח בהשיפוע דלאו כלום הוא שהרי סוף החפץ לירד אלמא לא חשבינן כאלו נח ומשום שהשיפוע כלמטה נחשבת וכלומר שהחפץ שבה למקום שלמטה יורד ונמשך הוא דאלו היה מקום השיפוע נחשב כלמעלה א''כ מה שנח בשיפוע הרי הוא כאלו נח למעלה בארץ וקשיא להא דפשטינן לעיל לענין כרם דשיפוע המדרגה כלמעלה היא:

אמר ליה. שאני היא תמן בהא דלעיל שם בשורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין הן ויונקין משם והרי הן כנחין ולפיכך השורה הנטוע בשיפוע כאלו נטועה למעלה מחשבינן לה ואינה מצטרפת עם השורה התחתונה שבארץ לפי שכל המדריגה כמקום בפ''ע היא אבל הכא שזרק ונח בשיפוע הכותל או התל והרי זה כמדרגה לא הוי הנחה לפי שדרך בני אדם להיות שפין בה ע''י מהלך רגליהן ונישוף אותו החפץ ונופל היא למטה:

אילו אמר כשהיה שם חור. כלומר אילו הוה מוקי לה רב חסדא בשהיה שם חור בכותל ונח בחור שפיר הויא דומיא לדהתם שהוא נהנה מן החור כלומר שנח שם כשם שהזרעים נהנין מן המדרגה ויאות הוה להאי אוקימתא אבל השתא דאוקי לה שנחה במקום המדרון סתם לא דמיא להאי דמדרגה והלכך פרכינן עלה כדלעיל:

גמ' לא סוף דבר ארבע אמות בים וכו'. כדפרישית במתני':

ולמה תנינתה תרין זמנין. להאי דינא דרקק:

בשהיו שני רקקים וכו'. כלו' ואפי' יש כאן אצלו אחד שמהלכין בו שלא ע''י הדחק דמהו דתימא דזה השני שאין בו הילוך אלא ע''י הדחק לא הוי ר''ה אלא כרה''י כלומר דלאו שם ר''ה עליו קמ''ל דאפ''ה ר''ה נקרא דלעולם הילוך על ידי הדחק שמיה הילוך:

בשהיה מקום מונדרין בהדא דתנינן וכו' ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב כלומר להדא דתנינן בסיפא דאם זרק חוץ לד' אמות ונתגלגל לתוך ד' אמות חייב מיירי כשהיה המקום מדרון שאע''פ שמתחלה היה עומד לכך שתחזור ותתגלגל אפילו כן מכיון שנתכוין לזרוק למקום החיוב חייב:

אתא ר' חזקיה ור' אבוהו. וקאמרי בשם ר' יוחנן דדוקא והיא שנחה ע''ג משהו חוץ לד' אמות כדפרישית במתני':