Shabbath
Daf 62b
משנה: הַמּוֹצִיא בֵּין בִּימִינוֹ בֵּין בִּשְׂמֹאלוֹ בְּתוֹךְ חֵיקוֹ אוֹ עַל כְּתֵיפוֹ חַייָב שֶׁכֵּן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת. לְאַחַר יָדוֹ בְּרַגְלוֹ וּבְפִיו בְּמַרְפְּקוֹ בְּאָזְנוֹ וּבִשְׂעָרוֹ וּבַאֲפוּנְדָּתוֹ וּפִיהָ לְמַטָּה בֵּין אֲפּוּנְדָּתוֹ לַחֲלוּקוֹ וּבִשְׂפַת חֲלוּקוֹ בְּמִנְעָלוֹ וּבְסַנְדָּלוֹ פָּטוּר שֶׁלֹּא הוֹצִיא כְּדֶרֶךְ הַמּוֹצִיאִין:
Traduction
Si l’on emporte soit de la main droite, soit de la gauche, sur son sein, ou sur l’épaule, on est condamnable; car cette dernière manière était celle de la famille de Qehath sous Moïse (437)(Nb 4, 15).. Mais si l’on porte sur le revers de la main, ou avec le pied, ou par la bouche, ou au coude, ou à l’oreille, ou aux cheveux, ou à la ceinture (438)Funda, ou ceinture creuse servant de bourse, citée (Berakhot 9, 5). dont l’ouverture est tournée par en bas, ou entre la ceinture et la chemise, à la bordure de la chemise, ou au soulier, ou à la sandale, on n’est pas coupable; parce que c’est un transport contraire aux modes habituels.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המוציא בין בימינו בין בשמאלו או בתוך חיקו. שהכל דרך הוצאה היא:
או על כתיפו. אפילו המשאוי למעלה מעשרה:
חייב. שכן היה משא בני קהת במשכן שנאמר בכתף ישאו וכל המלאכות ממשכן ילפינן:
כלאחר ידו או ברגלו או בפיו או במרפקו. בתוך המרפק קוד''א בלע''ז או באזנו או בשערו וכל אלו אין דרך הוצאה בכך:
באפונדתו. הוא אזור חלול שמשימין בו מעות אם פיה למטה אין דרך הוצאה בכך אבל פיה למעלה הוי דרך הוצאה וכגון שהאזור היה תפור בבגדו או קשור עליו דאי לאו הכי מתחייב על האזור עצמו:
בין אפונדתו לחלוקו. לא הוי דרך הוצאה וכן בשפת חלוקו בהשפה של החלוק או של בגד ונקט חלוקו לפי שרוצה להטמינו או במנעלו או בסנדלו פטור שבכל אלו לא הוציא כדרך המוציאין:
משנה: הַמִּתְכַּוֵּין לְהוֹצִיא לְפָנָיו וּבָא לוֹ לְאַחֲרָיו פָּטוּר. לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַייָב. בֶּאֱמֶת הָאִשָּׁה הַחוֹגֶרֶת בַּסִּינָר בֵּין מִלְּפָנֶיהָ וּבֵין מִלְּאַחֲרֶיהָ חַייֶבֶת שֶׁכֵּן רָאוּי לִהְיוֹת חוֹזֵר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף בִּמְקַבְּלֵי פִיטְקִין כֵּן:
Traduction
Si quelqu’un a l’intention d’emporter un objet par devant lequel se glisse en arrière, il n’est pas condamnable; si, au contraire, il se proposait de le porter en arrière (sur le dos), et l’objet glisse en avant (à sa place régulière), il est coupable. En vérité on a dit (légalement): une femme qui s’entoure d’une petite ceinture et y porte un objet, soit par devant, soit par derrière, est condamnable; car cette ceinture a l’habitude de tourner. R. Juda y joint aussi les porteur de lettres (439)Les courriers officiels portaient les actes dans un bâton creux, suspendu au cou..
Pnei Moshe non traduit
מתני' המתכוין להוציא. איזה משאוי לפניו ובא לו לאחריו פטור שזה נתכוין לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה וכל שנעשה פחות מכוונתו אין בו חיוב. ואם נתכוין לאחריו ובא לו לפניו חייב שהרי נעשית יותר מכוונתו:
באמת אמרו. כל מקום שנאמר באמת הלכה למשה מסיני:
האשה חוגרת בסינר. שעושה אותו לחגור בו לצניעות ולפעמים תולה היא איזה דבר בו ובין שבא המשא הזה מלפניה ובין מלאחריה (חיי') שכן ראוי מתחלה לזה ודרכו להיות חוזר סביבותיה:
ר' יהודה אומר אף במקבלי פיתקין כן. אלו הרצים של המלך שמקבלין פיתקין ואגרות ונותנין אותן בתוך הכלי שתולה עליהן דרכו ג''כ להיות חוזר מלפניו ומלאחריו. ואין הלכה כר''י לפי שאין זה ראוי להיות חוזר כעין המשא שבין הסינר לבין החלוק שתמיד חוזר חלילה הוא:
הלכה: ג'. רִבִּי יוֹסֵי בָעֵי. מֵעַתָּה הוֹצִיא בִגְרוֹגֶרֶת עַל כְּתֵיפוֹ חַייָב. וְהֵן מַשָּׂא בְנֵי קְהָת. וְכָתוּב וּפְקֻדַּ֞ת אֶלְעָזָ֣ר ׀ בֶּן אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֗ן שֶׁ֤מֶן הַמָּאוֹר֙ וּקְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֔ים וּמִנְחַ֥ת הַתָּמִ֖יד וְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה. שֶׁמֶן הַמָּאוֹר בִּימִינוֹ. וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים בִּשְׂמֹאלוֹ. וּמִנְחַת הַתָּמִיד שֶׁל יוֹם תְּלוּיָה בִזְרוֹעוֹ. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה אֵיכָן הָיָה נָתוּן. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמִין צְלוֹחִית קְטַנָּה הָיָה לוֹ בָּאֲפוּנְדָּתוֹ.
Traduction
S’il en est ainsi, objecta R. Yossé, que le mode de transport de la famille de Qehath règle la défense, on conçoit que le port sur l’épaule, fut-ce d’une figue sèche, soit interdit, parce que c’est le mode de transport des gens de Qehath; mais d’où tire-t-on la défense pour les autres ports énoncés dans la Mishna? C’est qu’il est écrit (Nb 4, 16): Sous les ordres d’Eléazar fils d’Aaron, le pontife, se trouve l’huile d’éclairage, l’encens composé d’épices, le sacrifice quotidien et l’huile d’onction; ce qui indique que l’huile était dans sa droite, l’encens dans sa gauche, le sacrifice du jour suspendu à son bras. Où était l’huile d’onction? Elle était contenue, dit R. Aboun au nom de R. Eliézer, dans un petit flacon serré dans sa ceinture;
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' יוסי בעי. דקתני המוציא סתם א''כ מעתה משמע אפילו הוציא כגרוגרת על כתיפו חייב והן משא בני קהת בתמיה וכי משא בני קהת כגרוגרת הוה:
וכתיב וכו'. מלתא אחריתא היא ולהביא ראיה. דבין בימינו ובין בשמאלו או בתוך חיקו או באפונדתו ופיה למעלה דרך הוצאה הויא שכן מצינו במשכן דכתיב ופקודת אלעזר בן אהרן הכהן וגו' והיכן היה נושא אותם בשעת מסעות שמן המאור בימינו וכו':
ומנחת התמיד של יום. שיהא מוכן להקריב:
היה לו באפונדתו. באזור שלו או בבגדו תחת מערפתו והיתה הצלוחית של שמן המשחה נתון בתוך הכיס:
אִין תֹּאמַר שֶׁהָיָה קָטָן. אָמַר רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוֵי. כְּתוּב וּנְשִׂיא֙ נְשִׂיאֵ֣י הַלֵּוֵ֔י אֶלְעָזָר֖ בֶּן אַֽהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֑ן. דּוּךּ דּוּכָּנִים הָיָה. רִבִּי יְהוּדְה בִּירְבִּי אָמַר. מַרְכָּל הָיָה. תַּנֵּי רִבִּי חִייָה. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מַרְכָּל. שֶׁהָיָה מַר עַל הַכֹּל. אֶלָּא שֶׁאֵין גְּדוּלָּה בְפַּלַטִין שֵׁלְּמֶלֶךְ. אָמַר רִבִּי לֵוִי. כְּתִיב וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד... וְהֵרִ֣ים אֶת הַדֶּ֗שֶׁן. אֶלָּא שֶׁאֵין גְּדוּלָּה בְפַּלַטִין שֵׁלְּמֶלֶךְ.
Traduction
et ce n’est pas à dire que cet homme tant chargé avait un rang inférieur, car, dit R. Josué b. Levi, le verset (Nb 3, 32), le prince des princes lévites, Eléazar fils d’Aaron, indique qu’il était le chef (dux) des chefs. R. Juda b. Rabbi dit (440)Midrash Rabba à (Lv 5), et sur (Nb 4). qu’il avait rang de gouverneur en chef, ce qui signifie, selon R. Hiya, qu’il donnait les ordres (441)Jeu de mots entre le terme précité et celui d'ordonnateur, désignés tous deux par Mar Kol pour tous les détails; et cependant il se chargeait de soins nombreux, comme un dignitaire dans le palais (palatium) d’un roi. De même, dit R. Levi, il est écrit (Lv 6, 3): le pontife se revêtira de lin et prélèvera les cendres; ce travail infime lui avait été octroyé à titre de dignité comme dans le palais d’un roi.
Pnei Moshe non traduit
אין תאמר שהיה קטן. כלומר שלא היה חשוב כל כך והטריחוהו לשאת כל אלה לא כן דאמר רבי יהושע בן לוי כתיב ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן:
דוך דוכנים. שר על השרים היה ור' יהודה בר' אומר אמרכל היה ולמה נקרא שמו אמרכל שהוא אומר ומצוה על הכל הרי שחשוב שבחשובים היה אלא שאין גדולה בפלטין של מלך ואין להראות עצמו גדול לפני הקב''ה ולפיכך הטריח א''ע בכל אלה כאחד משאר בני לוי:
אמר ר' לוי וכו'. ג''כ ראיה שאין להראות גדולה בפלטין של מלך שהרי הכהן לובש בגדי בד שלו ומרים את הדשן מעל המזבח:
אָמַר רִבִּי מָנָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵה. תִּיפְתָּר בְּפָרוּץ. אָמַר לֵיהּ. וְהָא תַנִּינָן. קוּפָּה. אִית לָךְ מֵימַר. קוּפָּה פְרוּצָה. מַיי כְדוֹן. אֵין לָךְ מִיטַּלְטֵל בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְנַעֲשֶׂה כַרְמְלִית אֶלָּא אָדָם בִּלְבַד. חִזְקִיָּה אָמַר. הוֹצִיא חֲבִילָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים. עַד שֶׁלֹּא הִנִּיחָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הָיָה רֹאשָׁהּ לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה. הוֹאִיל וְאֵין כּוּלָּהּ נִיחָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. הוֹצִיא קוֹרָה מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הָרַבִּים. עַד שֶׁלֹּא הִנִּיחָהּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים נִכְנַס רֹאשָׁהּ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲחֶרֶת. הוֹאִיל וְאֵין כּוּלָּהּ נִיחָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים פָּטוּר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אֶבֶן שֶׁהִיא נְתוּנָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ חַייָב. שְׁמוּאֵל אָמַר. קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת וּנְתוּנָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה הַמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ פָּטוּר. מַה פְלִיג. כָּאן כְּשֶׁהָֽפְכָהּ עַל צִידָּהּ. וְכָאן בְּשֶׁלֹּא הָֽפְכָהּ עַל צִידָּהּ. 62b רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בָעֵי. עָקַר אֶבֶן בִּרְשׁוּת הָרַבִּים גָּבוֹהָה עֲשָׂרָה וּרְחָבָה אַרְבָּעָה מָה אַתְּ עֲבַד לָהּ. כְּמִּשְׁתַּמֵּשׁ מִתּוֹכָהּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְתוֹכָהּ וּמֵרְשׁוּת הָרַבִּים לִרְשׁוּת הָרַבִּים אֲחֶרֶת. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִין אָֽמְרִין. רִבִּי יוֹחָנָן בָּעֵי. נָתַן חֲמִשָּׁה עַל גַּבֵּי חֲמִשָּׁה מָה אַתְּ עֲבַד לוֹן. כְּמִּשְׁתַּמֵּשׁ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים לְכַרְמְלִית. מִכַּרְמְלִית לִרְשׁוּת הַיָּחִיד. מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲחֶרֶת.
Traduction
R. Mena répliqua, en présence de R. Yossa, que cet enseignement peut ne pas être exclusif à R. Yohanan, en supposant que, pour l’avis de R. Hiskia, il s’agit d’un panier rompu (435)En raison de la rupture, la partie sise de ce côté est comme externe et entraîne la pénalité.. Mais, fut-il objecté, puisque la Mishna parle de hotte, peut-on supposer qu’il parle d’une hotte qui est rompue? (C’est donc de l’avis seul de R. Yohanan). En somme, il y a lieu d’admettre que l’homme seul se déplace sur la voie publique, en étant considéré comme emplacement intermédiaire, échappant à la pénalité. Hiskia dit: lorsqu’on passe une corde d’une propriété privée sur la voie publique, aussi longtemps qu’elle n’est pas déposée sur la voie publique et que l’extrémité est à une hauteur supérieure de 10 palmes, il n’y a pas de culpabilité, par suite du défaut de séjour dans une autre place. R. Samuel b. R. Isaac dit: lorsqu’on a porté une poutre d’une propriété privée sur la voie publique, et qu’avant d’être déposée sur la voie publique, une extrémité se trouve avoir déjà pénétré dans une autre propriété privée, il n’y a pas non plus de pénalité, par suite du défaut de séjour complet dans la rue. R. Yohanan dit: s’il se trouve sur la voie publique une pierre haute de 10 palmes et large de 4, c’est un péché d’emporter un objet de là pour le déposer sur la voie publique, ou de procéder à l’inverse. Samuel dit que si une hotte pleine de fruits, de même hauteur et largeur, se trouve sur la voie publique, il est permis d’en prendre un objet, tout en se trouvant sur la voie publique, et réciproquement. Est-ce à dire qu’il conteste l’avis de R. Yohanan? Non, car Samuel en permet l’usage, supposant la hotte un peu penchée (à moins de 10 palmes), tandis que R. Yohanan parle d’une pierre non penchée (droite). R. Aboun b. Hiya demanda: à quoi ressemble l’enlèvement d’une pierre de la voie publique, haute de 10 palmes et large de 4? Est-ce comme si l’on portait de là sur la voie publique et vice versa, puis de celle-ci dans un bien privé, comportant un déplacement dans des lieux divers ou non? De même, selon les rabbins de Césarée, R. Yohanan demanda: si, sur un monceau de pierres haut de 5 palmes et large de 4, on ajoute de la propriété privée une pierre constituant ainsi 5 palmes carrées, cela équivaut-il à un déplacement du bien privé (436)''Si la pose d'un objet constitue du même coup la propriété privée, c'est permis; mais aller dans un intermédiaire et y porter est interdit.'' à l’intermédiaire (Karmelith), ou de ce dernier dans le bien privé, ou enfin d’une propriété privée dans une autre? (questions non résolues).
Pnei Moshe non traduit
א''ר מנא קומי ר' יוסי תיפתר בפרוץ. כלומר משום דהוה קשיא ליה לר' מנא להא דקאמר אם עקרו עד שיעקור כולו כאחת וקס''ד דהסרוד הזה כרשות בפ''ע הוא וככרמלית חשיב שאינו לא כרה''י ולא כרה''ר וא''כ אפי' עקרו כולו כאחת והוציאו אמאי חייב שהרי זה כמטלטל לכרמלית הוא ואינו מוציא החפץ מרה''י לרה''ר והלכך בעי לאוקמיה דמיירי בסרוד שהוא פרוץ מאחת מרוחותיו ונתבטל מתורת רשות והוי כמוציא כלי עם חפצים מרה''י לרה''ר:
א''ל ר' יוסי. רבו דר' מנא דלאו מילתא הוא דאמרת דהא תנינן קופה במתניתין ואם הוציא את כל הקופה חייב וכי אית לך למימר. בקופה פרוצה מיירי הא קופה סתמא קתני ועוד סתם קופה שמניחין לתוכה מליאה פירות אינה פרוצה דאם כן לא היתה מחזקת הפירו' שבתוכה:
מאי כדין. סיומא דמילתיה דר' יוסי היא ומאי טעמא אמרינן בה דמיחייב בהוציא את כולה ולא מחשבינן לה כרשות בפ''ע ולא שוה לכרמלית לפי שאין לך דבר שהוא מטלטל ברה''ר ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד וכלומר באדם המטלטל ברה''ר אשכחן ביה דאינו אלא ככרמלית וכדתנן בפ''י דעירובין עומד אדם ברה''י ומטלטל ברה''ר שאע''פ שהוא עצמי ברה''י אפ''ה ניטל את החפץ בר''ה מכאן ומניחו בכאן ובלבד שלא יוציאנו חוץ לד' אמות דככרמלית מחשבינן ליה והלכך מיהת לא יטלטל חוץ לד' אמות אבל בכלים לא נעשו כרמלית דאין כרמלית בכלים אא''כ היתה גבוה עשרה ורחבה ארבעה על ארבעה דאז כרה''י היא דמיחשבה והלכך לא צריכת לאוקמיה בפרוץ:
הוציא חבילה. ארוכה של קנים מרה''י לרה''ר והיה צריך למיזקפה ולמירמה וא''כ עד שלא הניחה בר''ה היתה ראשה למעלה מעשרה לפי שהיא ארוכה מעשרה והואיל ואין כולה נוחה ברה''ר מתחלה שהרי הגביהה למעלה מעשרה שהיא מקום פטור הלכך פטור:
הוציא קורה. ארוכה ולא היה יכול להניחה כך ברה''ר עד שהיה צריך להגביהה ובא ראשה לרה''י אחרת וכו' פטור ורבותא טפי קמ''ל שאע''פ שלא היתה ראשה במקום פטור וכהאי דחזקיה אעפ''כ פטור הואיל ולא היתה יכולה מתחלה להיות נוחה כולה ברה''ר:
אבן שהיא נתונה ברה''ר וכו'. הא קמ''ל דדוקא כשהיא נתונה כך וזקופה ולאפוקי אם נתנה על צידה וכדלקמן:
מה פליגי דרך שאלה היא מה זה אם שמואל פליג על הא דר' יוחנן שהרי הקופה רה''י היא כמו אבן דקאמר ר' יוחנן וקאמר הש''ס דלא פליג אלא כאן בשהפכה להקופה על צדה דמעתה אינה גבוה עשרה ולא הוי כמשתמש מרה''י לרה''ר וכאן באבן דקאמר ר' יוחנן בשלא הפכה על צידה והוי כמשתמש מרה''י לרה''ר להדיא וכל חד וחד אורחא דמילתא הוא דנקט דסתם אבן שהוא גבוה עשרה אין הופכין על צידה וסתם קופה שהיא גבוה עשרה הופכין אותה על צדה כשרוצין ליטול ממנה החפצים לפי שמונחין בחללה ואפי' היא מוטה על צדה נוחה היא להשתמש ואין נופלים החפצים מתוכה:
עקר אבן בר''ה וכו' מה את עבד לה. היכי את מדמת להאי דינא אם הוי כמשתמש מתוכה לרה''ר ומרה''ר לתוכה כשהניחה וחייב:
ומרה''ר לרה''ר אחרת. כלומר או דילמא דלא הוי אלא כמשתמש מרה''ר לרה''ר דעקירתה ממקום למקום אינו כמשתמש מתוכה ודינה כמטלטל ברה''ר עצמה דעד ד' אמות פטור:
נתן חמשה. דבר שהיא גבוה ה' טפחים ורחב ארבעה ונתנו ע''ג דבר שהוא גבוה חמשה ורחב ארבעה מה את עבד להאי דינא אם זה כמשתמש מרה''י לכרמלית או איפכא הוא שהרי כל גבוה מג' ועד עשרה ורחב ארבעה כרמלית הוא וא''כ הה' שהיו כרמלית עשאו עכשיו רה''י שהוא גבוה עשרה ורחב ד' והוי כמכרמלית לרה''י וכן מרה''י לכרמלית משכחת לה כגון שנטל האבן ה' שעל גבי ה' ונתנו ע''ג הארץ דהוי מרה''י לכרמלית:
מרה''י לרה''י אחרת. כלומר או דלמא כל כה''ג לא מיקרי כמשתמש מרה''י לכרמלית ומכרמלית לרה''י ולאסרו לכתחלה אלא דהוי כאלו מוציא ומשתמש מרה''י לרה''י אחר דאין בו שום איסור והכא נמי נתינת ה' על ה' או נטילה ממנה לאו כלום הוא. ולא איפשטו הנך בעיי:
Shabbath
Daf 63a
משנה: הַמּוֹצִיא כִכָּר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים חַייָב. הוֹצִיאוּהוּ שְׁנַיִם פְּטוּרִין. לֹא יָכוֹל אֶחָד לְהוֹצִיאוֹ וְהוֹצִיאוּ הוּ שְׁנַיִם חַייָבִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר. הַמּוֹצִיא אוֹכְלִין פָּחוֹת מִכַּשִּׁיעוּר בַּכֶּלִי פָּטוּר אַף עַל הַכְּלִי שֶׁהַכְּלִי טְפֵילָה לוֹ. אֶת הַחַי בַּמִּיטָּה פָּטוּר אַף עַל הַמִּיטָּה שֶׁהַמִּיטָּה טְפֵילָה לוֹ. אֶת הַמֵּת בַּמִּיטָּה חַייָב וְכֵן כַּזַּיִת מִן הַמֵּת וְכַזַּיִת מִן הַנְּבֵילָה וְכָעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ חַייָבִין. וְרִבִּי שִׁמְעוֹן פּוֹטֵר:
Traduction
Le transport d’une miche de pain sur la voie publique est interdit; mais le transport par 2 personnes est permis. Si elle est trop lourde pour un homme et que 2 l’ont portée, ils sont coupables; R. Simon le permet (445)Dans le texte jérusalémite, le 5 commence à la phrase suivante, et le chapitre est divisé en 7.. Celui qui emporte dans un vase des comestibles au-dessous de la quantité légale n’est pas coupable, même pour le port de ce vase, parce que ce dernier n’est qu’un accessoire. Le transport d’un homme vivant dans le lit est permis, et il n’y a même pas de faute pour le port du lit, parce que ce dernier est un accessoire. Mais le transport d’une personne morte dans le lit est défendu, ainsi que la valeur d’une olive d’un cadavre, ou cette quantité d’une charogne, ou celle d’une lentille pour un reptile. R. Simon le permet.
Pnei Moshe non traduit
מתני' המוציא ככר וכו'. משום סיפא קתני לה שאם הוציאוהו שנים פטורים לד''ה ואפילו להת''ק שהרי אחד יכול הוא להוציאו וכדאמרי' לעיל בפ''ק דכתיב בעשותה אחת מכל מצות ה' בעשותה את כולה ולא מקצתה יחיד שעשה אותה ולא שנים:
לא יכול אחד להוציאו. כגון שהוא גדול וכבד והוציאוהו שנים חייבין שהרי זה כמי שכל אחד עושה הכל ובכה''ג לא פטרה התורה לשנים שמתחלה ניתנה המלאכה לשנים:
ור''ש פוטר. אפילו בכה''ג ואין הלכה כר''ש:
מתני' המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי. מכיון שפטור על האוכלין פטור אף על הכלי שהכלי טפילה לאוכלין ואין כונתו להוצאת הכלי אלא בשביל להוציא מה שבתוכו והרי אין בו כשיעור:
את החי במטה. ועל הוצאת החי אינו מתחייב לפי שהחי נושא את עצמו הלכך פטור אף על המטה שהיא טפילה ודוקא אדם חי אבל בהמה וחיה ועוף אפילו חיים חייב שהן דומין לכפותין וכן אם הוציא אדם כפות או חולה חייב:
את המת במטה חייב. ה''ה אם הוציאו לבדו אלא אורחא דמילתא קתני:
וכן כזית וכו'. כלומר לאו דוקא מת שלם אלא כך הוא אם הוציא אפילו כזית מן המת או כזית מן הנבילה וכעדשה מן השרץ חייב דכשיעור טומאתן כך שיעור הוצאתן:
ור''ש פוטר. אפילו במת שלם ואפילו במוציאו לקברו דס''ל מלאכה שא''צ לגופה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת לדידיה שאין זה אלא לסלקו מעליו ואין הלכה כר''ש:
הלכה: ד'. 63a תַּמָּן תַּנִּינָן. רִבִּי שִׁמְעוֹן הַשְּׁזוּרִי וְרִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים. לֹא נֶחְלְקוּ עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם אֶחָד שֶׁהוּא חַייָב. עַל מַה נֶּחְלָקוּ. עַל דָּבָר שֶׁהוּא מִשֵּׁם שְׁנֵי שֵׁמוֹת. שֶׁרִבִּי אֱלִיעֶזֶר מְחַיֵּב חַטָּאת וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ פּוֹטֵר. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמָאן דְּאָמַר. בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת נֶחְלְקוּ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בְּשֵׁם אֶחָד נֶחְלְקוּ. וְכָאן שְׁנֵי שֵׁמוֹת הֵן וְהוּא פָטוּר. לְאַחֲרָיו וּבָא לוֹ לְפָנָיו חַייָב. כְּמָאן דְּאָמַר. בְּשֵׁם אֶחָד נֶחְלְקוּ. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. בִּשְׁנֵי שֵׁמוֹת. וְכָאן בְּשֵׁם אֶחָד הוּא וְהוּא חַייָב. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. תַּנָּיִין אִינּוּן. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. חַייָב. אוּף הָכָא. חַייָב. מָאן דְּאָמַר תַּמָּן. פָּטוּר. אוּף הָכָא. פָּטוּר.
Traduction
– On a enseigné ailleurs (442)(Kritot 4, 3).: R. Simon Shezori et R. Ismaël disent que R. Eléazar (n’exigeant pas la connaissance de l’objet sur lequel on a péché) et R. Josué (qui l’exige) ne discutent pas la question de savoir si l’on est coupable lorsque le nom du péché commis est le même; ils discutent seulement lorsqu’il y a doute pour 2 fautes différant de nom; en ce cas, R. Eliézer prononce la pénalité du sacrifice, tandis que R. Josué en dispense. R. Ila demanda au nom de R. Eliézer: le commencement de notre Mishna (§ 4) n’est-il pas conforme à celui qui est d’avis de supposer la discussion en cas de faute différant de nom (443)Puisqu'en cas de déviation de la pensée, on est coupable.? Car, si elle était conforme à l’avis opposé, que la discussion a même lieu en cas d’unité de nom sur le doute de la faute commise, et que tous admettent la culpabilité au cas où il y a 2 noms différents, d’après qui l’avis exprimé par la Mishna aurait-il été émis? N’y aurait-il pas contradiction entre le commencement et la fin? En effet, dit R. Ila au nom de R. Eliézer, il faut supposer 2 interlocuteurs; celui qui prononce la pénalité au 1er cas, la dit aussi à la fin, et celui qui en dispense au commencement, en dispense aussi à la fin de la Mishna.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תמן תנינן. בפ''ד דכריתות גבי פלוגתא דר''א ור' יהושע במתני' בעושה מלאכה בשבת ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה שר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ופליגי התם ר''ש ור''ש שזורי עם ר' יהודה במה נחלקו ר''א ור' יהושע דר''ש ור''ש שזורי אומרים לא נחלקו על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב כגון שהיו לפניו שני אילנות אחד של תאנים ואחד של ענבים ולקט מאחד מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקט דבהא כ''ע ל''פ שחייב דשם לקיטה אחת היא ועל מה נחלקו על דבר שהיא משני שמות כגון שאינו יודע אם קצר או אם טחן בזה ר''א מחייב חטאת שהרי מכל מקום חטא ור' יהושע פוטר דבעינן עד שידע במה חטא. ור' יהודה אומר אפילו נתכוין ללקוט תאנים ולקט ענבים. ענבים ולקט תאנים שהוא שם אחד ר''א מחייב חטאת ור' יהושע פוטר דס''ל אליבא דר' יהושע עד שידע באיזה מן המין הוא חטא:
ר' אילא בשם ר' אלעזר כמ''ד בשם אחד נחלקו ברם כמ''ד בשני שמות נחלקו וכאן שני שמות הן והוא פטור. כצ''ל. ונתחלפו השיטות בהעתקה. ומה שכתוב לקמן על הסיפא שייך הוא לכאן והאי דלכאן שייך להא דלקמן. והכי פירושא דהא במתני' שם אחד הוא שהרי שם הוצאה חדא היא אלא דלא אתעבידא מחשבתו שנתכוין לפניו ובא לו לאחריו והשתא קאמר דרישא דמתני' לא אתיא אלא כמ''ד בשם אחד נחלקו ואפילו בכה''ג פליג ר' יהושע ופוטר וא''כ לא אתיא אלא כר' יהושע ומיהת שפיר מצינו לאוקמי להאי רישא דמתני' אבל למ''ד בשני שמות הוא דנחלקו ולדידיה הכל מודים בשם אחד שהוא חייב וא''כ רישא דמתני' כמאן וכאן שני שמות הן והוא פטור בתמיה וכי כאן שני שמות הן דתאמר כר' יהושע הוא דאתיא והרי שם אחד הוא ולכ''ע חייב והלכך על כרחך רישא דמתני' לא אתיא אלא כמ''ד בשם אחד נחלקו ור' יהושע פוטר אפילו בשם אחד ואתיא רישא כר' יהושע והשתא קשיא אימא סיפא:
לאחריו ובא לו לפניו חייב כמ''ד בשני שמות נחלקו ברם כמ''ד בשם אחד נחלקו וכאן בשם אחד הוא והוא חייב כצ''ל. וכלומר והרי הסיפא לא מיתוקמא אלא למ''ד בשני שמות נחלקו ובשם אחד הכל מודים שהוא חייב וא''כ אזלא הסיפא ככ''ע דאפי' ר' יהושע מודה שהוא חייב אבל למ''ד בשם אחד נחלקו ור' יהושע פוטר והרי כאן שם אחד הוא וקתני חייב וקשיא הרישא להסיפא דלא מצית מתרצה להמתני' דכמאן אתיא דמרישא משמע דר' יהושע הוא וכמ''ד אף בשם אחד נחלקו וא''כ אליבא דהאי מ''ד הסיפא לאו כר' יהושע אלא כר''א ולהאי מ''ד דקאמר בשני שמות נחלקו ובשם אחד ד''ה חייב הסיפא ניחא והרישא קשיא דכמאן אתיא:
ר' אילא בשם ר' אלעזר. תניין אינון. כלומר הלכך קאמר ר' אילא גופיה בשם ר' אלעזר דלא מצית לאוקמה להמתני' אלא בתנאי ומי ששנה זו לא שנה זו אלא דמ''ד תמן דבשם אחד חייב אוף הכא חייב בין ברישא ובין בהסיפא ומ''ד תמן פטור אף בשם אחד ולר' יהושע אוף הכא פטור בין בהרישא ובין בהסיפא וכן מצית לאוקמה להמתני' אליבא דמ''ד דאף בשם אחד נחלקו בלחוד הוא דאתיא ומיהת סוף סוף בעית ע''כ לאוקמי כתנאי ובפלוגתא דר''א ור' יהושע גופייהו דלר''א בין ברישא בין בסיפא חייב ולר' יהושע בין ברישא בין בסיפא פטור ומיהו לאידך מאן דאמר דבשני שמות הוא דנחלקו אבל בשם אחד ד''ה חייב לא מצינן לאוקמי אליביה כתנאי דפלוגתא דר''א ור' יהושע גופייהו וכדאמרן:
בֶּאֱמֶת. אָמַר רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. כָּל מָקוֹם שֶׁשָּׁנוּ בֶּאֱמֶת הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי.
Traduction
– ''En vérité, y est-il dit''. Chaque fois, dit R. Eliézer, que l’on s’exprime ainsi (444)(Terumot 2, 1)., on entend désigner par là une règle qui remonte à Moïse, qui l’a promulguée au Sinaï.
Pnei Moshe non traduit
באמת אמרו וכו'. והכי אמר לעיל בפ''ק ובכמה מקומות:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source