משנה: הַמַּצְנִיעַ לְזֶרַע לְדוּגְמָא וְלִרְפוּאָה הוֹצִיאוֹ בַשַּׁבָּת חַייָב עָלָיו בְּכָל שֶׁהוּא. וְכָל אָדָם אֵין חַייָבִין עָלָיו אֶלָּא כְשִׁעוּרוֹ. חָזַר וְהִכְנִיסוֹ אֵינוֹ חַייָב עָלָיו אֶלָּא כְשִׁיעוּרוֹ:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו. הכא נמי פריך פשיטא דמכיון שחזר והכניסו נמלך הוא על מחשבתו הראשונה והרי הוא כשאר כל האדם וצריך שיעור אלא דמיירי שזה לא נמלך עליו כ''א אחר שהוציא זרקו לאוצר ומקומו ניכר הוא דמהו דתימא מכיון דמקומו ניכר אכתי במילתיה קמייתא קאי קמ''ל מדזרקו לאוצר בטולי בטל למחשבתו ולפיכך אם חזר והכניסו אינו חייב על הכנסה זו עד שיכניס כשיעור:
וכל אדם אין חייבין עליו אלא כשיעורו. הא קמ''ל דאע''ג דזה הצניעו ומתחייב בכל שהוא אין אדם אחר מתחייב בשביל מחשבתו של זה:
מתני' המצניע לזרע ולדוגמא לרפואה. לדוגמא להראות זה לדוגמא לפני הקונים והתם בגמרא פריך למה לי למיתני המצניע ליתני המוציא לזרע ולדוגמא או לרפואה חייב בכל שהוא דהא ודאי א''צ שיעור אלא במוציא סתם אבל זה שטרח להוציא לכך אחשביה הוא ומתחייב בכל שהוא. ומשני מתני' דמיירי בשהצניעו מתחילה לכך ושכח למאי הצניעו והוציאו בשבת סתם וה''א דמכיון דשכח בטולי בטלה מחשבתו קמ''ל דאמרי' כל העושה מסתמא על דעת ראשונה הוא עושה:
הלכה: הַמַּצְנִיעַ לְזֶרַע כול'. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה בָעֵי. מַתְנִיתָא דְרִבִּי יְהוּדָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה אָמַר. אוּמָּן בָּאוּמְנָתוֹ חַייָב. אָתָא רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. דְּרִבִּי יְהוּדָה הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. לֹא אַתְיָא אֶלָּא לְדֵיגְמָא. שֶׁכְּבָר נִתְפַּייֵס הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל לְזֶרַע וְלִרְפוּאָה אֲפִילוּ כָּל שֶׁהוּא חַייָב. הִצְנִיעוֹ זֶה וְהוֹצִיאוֹ זֶה פָּטוּר. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר מְחַייֵב. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁהוֹצִיאוֹ מִדַּעַת הַשִּׁינִי. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּטוּר. אִם בְּשֶׁהוֹצִיאוֹ מִדַּעַת הָרִאשׁוֹן. דִּבְרֵי הַכֹּל חַייָב. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בִּסְתָם. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. חֲזָקָה. מִדַּעַת הַשֵּׁינִי הוֹצִיאוֹ. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. חֲזָקָה. מִדַּעַת הָרִאשׁוֹן הוֹצִיאוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אלא כן אנן קיימין. לפלוגתייהו בהוציאו סתם דבהא פליגי דרבנן אמרי דחזקה שמדעת עצמו הוציאו השני ולא על מנת דעתו של הראשון ורשב''א ס''ל דמכיון שהוציאו סתם אמרי' חזקה שעל מנת דעת הראשון הוציאו ומתחייב בכל שהוא:
אם בשהוציאו מדעת השני. כלומר זה השני שהוציאו מדעתו הוא שהוציאו ולא על דעת הראשון שהצניעו לכך כזה ודאי לד''ה הוא פטור עליו שהרי אין בו שיעור ואיהו לא הוציאו על דעת מחשבתו של הראשון ואם בשהוציאו על דעת הראשון שחישב עליו להצניעו לכך בזה ודאי לד''ה חייב הוא כמו הראשון:
הצניעו זה והוציאו זה. פלוגתא דחכמים ור''ש בן אלעזר הוא דלחכמים פטור האחר בכל שהוא ורשב''א מחייב כדתני בתוספתא פ''ט. ומפרש לה הש''ס מה אנן קיימין פלוגתייהו:
שכבר נתפייס הלוקח. כלומר משום דמשמע שאפילו כבר נתפייס הלוקח בו אחר שראה לדוגמא זו מ''מ מתחייב זה לעולם עליו בכל שהוא וא''כ ע''כ דטעמא הויא משום שהוא כאומן בדרך אומנתו והלכך האי דלדוגמא לא מיתוקמא אלא אליבא דר' יהודה אבל הא דקתני לזרע ולרפואה ודאי ככ''ע אתיא שאפי' בכל שהוא מיתחייב דהני לא דמיין להאי דלדוגמא דבשלמא לדוגמא שייך שפיר למימר ביה שאף שהראה פנים אחת להלוקח ונתפייס בו עדיין מחזיקו זה בידו לראותו לדוגמא לאחר ומכיון דאמרי' דלעולם הוא מתחייב עליו בכל שהוא ואע''פ שעכשיו אינו מוציאו להראות לדוגמא וטעמא הואיל ולדוגמא קאי הוי כאומן דרך אומנתו וא''כ לא מיתוקמא אלא כר' יהודה אבל באינך הרי מכיון שהוציאו לזרע או לרפואה כבר אינו בידו שקיים מחשבתו ונתנו לזרע או לרפואה וברישא דאכתי לא איירי בחזר ונמלך בו או בגוונא אחריתא וכדפרישית במתני' ודאי לכ''ע מתחייב עליהן בכל שהוא:
אתא ר' יהודה בר פזי. וקאמר בהדיא בשם ר' יוסי בר' חנינא דאוקי למתני' כר' יהודה ולא כר' ירמיה דקאמר בדרך בעיא בשמיה וכדמפרש לה איהו גופיה דלא אתיא הא דאמרי דכר' יהודה היא דוקא אלא לדין המצניע לדוגמא והוציאו:
גמ' ר' יוסי בר' חנינה בעי. מי נימא דמתני' דקתני המוציא בשבת למה שהצניע לדוגמא מתחייב בכל שהוא דכר' יהודה היא דאתיא דקסבר אומן דרך אומנתו מתחייב לעולם אפי' בדבר שאין שאר כל אדם מתחייב עליו כדקתני בברייתא והובאה לעיל בפ''ק בהלכה ג' גבי לא יצא החייט במחטו וה''נ קס''ד דזה שמצניע לדוגמא או לדבר שדרכו בכך כמו זה שדרכו למכור דברים כאלו וכיוצא בו מתחייב הוא לעולם בכל שהוא ומטעמא דהוי כאומן דרך אומנתו וא''כ מתני' ר' יהודה היא דהא חכמים פליגי עליה התם וסבירא להו דלא מחלקינן בדין הוצאה בשבת. בין אומן דרך אומנתו ובין שאר כל אדם:
רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא כָּל שֶׁהוּא. 61b הָא טָהוֹר בֵּין חַי בֵין מֵת כַּגְּרוֹגֶרֶת. רִבִּי יְהוּדָה כְדַעְתֵּיהּ. דְּרִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אוֹכְלִין טְהוֹרִין אֵין מְשַׂחֲקִין בָּהֶן. וְהָא כְתִיב הַֽתְשַׂחֶק בּ֖וֹ כַּצִּפּ֑וֹר. לֹא הֵיתֵר מִן כְּלָל אִיסּוּר הוּא. וְהָא כְתִיב כַּצִּפּ֑וֹר. אָמַר רִבִּי מַתַּנְיָה. מִכֵּיוָן שֶׁהִיא מְחוּסֶּרֶת שְׁחִיטָה כִּטְמֵיאָה הִיא.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
הדרן עלך פרק רבי עקיבא
א''ר מתנייה. מהאי קרא דאיוב לק''מ דאע''ג דמשמע דבצפור טהור משתעי מ''מ מכיון שהיא מחוסרת שחיטה כטמאה היא לענין זה שניתן לשחוק בה דאכתי מחוסרת תיקון לאכילה היא וכי קאמר ר' יהודה אוכלין טהורין אין משחקין בהן בשאינן מחוסרין שחיטה וכגון חגבים טהורין שאינן טעונין שחיטה ואינן אסורין משום אבר מן החי ואע''ג דמיהת משום בל תשקצו אית ביה לאכלו כשהוא חי מ''מ הרי מותר לחתוך ממנו אבר ולאכלו ואע''פ שמדרך לרחצו ולאכלו אין זה נקרא מחוסר תיקון לאכילה ואין משחקין בו ולפיכך קאמר ר' יהודה חגב חי טמא שזהו ניתן לשחוק בו בחגב:
והא כתיב כצפור. בפת''ח תחת הכ''ף דמשמע כצפור הידוע ומסומן במה שכתוב אצלו ואין לך צפור מסומן בתורה אלא זה בלבד כל צפור טהורה וא''כ קרא לא קאי אלא על הצפור הטהור ואכתי ש''מ דמשחקין בטהורין:
לא היתר מן כלל איסור הוא. כלומר מהיכא פשיטא דצפור טהורה היא ואי מדכתיב כל צפור טהורה תאכלו וכי לא היתר מכלל איסור הוא דשאר צפור מהטמאים אסור הוא לכם וצפור טהורה אני מתיר לכם א''כ משמע דטמא ג''כ נקרא צפור וקרא דאיוב בצפור טמא משתעי:
והא כתיב התשחק בו כציפור ותקשרנו לנערותיך. וצפור טהורה משמע אלמא בר שחיקה הוא להנערים:
הא טהור בין חי בין מת כגרוגרת. דרך בעיא היא אי נימא דהואיל ור' יהודה קאמר טמא דוקא א''כ תידוק מינה אבל טהור לעולם שיעורו כגרוגרת אפילו חי ופליג את''ק גם בטהור או לא. וקאמר דבחי טהור לא פליג וס''ל נמי שיעורו בכל שהוא והא דנקיט טמא ר' יהודה כדעתיה דס''ל אוכלין טהורין אין משחקין בהן דלא ניתנו אלא לאכילה:
הלכה: ב'. חִזְקִיָּה אָמַר. בְּקוּפָּה שֶׁלְקִישּׁוּאִים וְשֶׁלְדִּילוּעִין הִיא מַתְנִיתָא. שֶׁמִּקְצַת הָאוֹכֶל מִבִּפְנִים וּמִקָצָתוֹ מִבַּחוּץ. אֲבָל בְּקוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה פֵּירוֹת כֵּיוָן שֶֶׁהוֹצִיא מִמֶּנָּה כִגְרוֹגֶרֶת חַייָב. אָֽמְרִין. מִילְּתֵחהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן פְלִיגָא. דְּאָמַר רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. סָרוּד שֶׁמִּקְצָתוֹ מִבִּפְנִים וּמִקָצָתוֹ מִבַּחוּץ. נָטַל מִיכָּן וְנָתַן לְכָאן פָּטוּר. אִם עֲקָרוֹ. עַד שֶׁיַּעֲקוֹר כּוּלּוֹ כָאַחַת.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אם עקרו. כלומר אפילו אם עקרו להסרוד או לאותן שמבפנים אינו כלום עד שיעקור לכולו כאחת והוציאו מרשות היחיד לר''ה:
נטל מכאן. מהפירות שמונחין במקצתו שמבפנים ונתן לכאן למקצתו שמבחוץ וכן איפכא פטור דקסבר אגד כלי שמיה אגד כדפרישית במתני':
סרוד. היא עריבה ונזכר כמה פעמים במסכת כלים בפ''ה ובפט''ו סרוד של נחתומין:
אמרין. בני הישיבה דמילתי' דר' יוחנן פליגא על דחזקיה:
גמ' בקופה של קישואין ודלועין היא מתני'. דוקא במליאה קשואין ודלועין מיירי בסיפא דמתני' לפי שהן ארוכין ומשכחת לה שמקצת האוכל מבפנים ומקצתו בחוץ והלכך לא מקרי הוצאה עד שיוציא את כל הקופה אבל בקופה שהיא מלאה בשאר פירות מכיון שהוציא מהן כגרוגרת לחוץ חייב ולא איכפת לן במה שמקצת הקיפה עדיין מבפנים הוא דקסבר אגד כלי לאי שמיה אגד:
משנה: 62a הַמּוֹצִיא אוֹכְלִין וּנְתָנוֹ עַל הָאַסְקוּפָּה בֵּין שֶׁחָזַר וְהוֹצִיאָם בֵּין שֶׁהוֹצִיאָם אַחֵר פָּטוּר מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מְלַאכְתּוֹ בְּבַת אַחַת. קוּפָּה שֶׁהִיא מְלֵיאָה פֵירוֹת וּנְתוּנָה עַל הָאַסְקוּפָּה הַחִיצוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁרוֹב הַפֵּירוֹת מִבַּחוּץ פָּטוּר עַד שֶׁיּוֹצִיא אֶת כָּל הַקּוּפָּה:
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אע''פ שרוב הפירות. שבתוכה הן מבחוץ הואיל והקופה עדיין מקצתה בפנים פטור עד שיוציא את כל הקופה לחוץ ואפילו בקופה מליאה חרדל שבודאי יש מהן הרבה שהן כולן מבחוץ אפ''ה פטור דקי''ל אגד כלי שמיה אגד דמכיון שהן מונחין בתוך הכלי עושה אותן הכלי כאלו חפץ אחד והרי מקצת הכלי עדין מבפנים ולפיכך לעולם הוא פטור עד שיוציא את כל הקופה:
קופה שהיא מליאה פירות. והוציא את רובה ונתנה על האסקופה החיצונה שהיא לצד ר''ה והיא ר''ה כגון שאינה גבוה שלשה ורבים דורסין עליה:
פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת. שלא הוציא להדיא מרשות היחיד לרשות הרבים בבת אחת אלא שהניח בכרמלית ונמצא דהוי עקירה מרה''י והנחה בכרמלית וכשחזר והוציא הוי עקירה מכרמלית והנחה בר''ה ואין זה מרשות לרשות אבל אם לא הניחן על אסקופה אלא שהוציא מרה''י דרך האסקופה לר''ה חייב מכיון דלא נח בכרמלית דמהלך לאו כעומד דמי:
מתני' המוציא אוכלין ונתנו על האסקופה. והיא המשקוף התחתון שהדלת שוקף עליו ובאסקופה שהיא כרמלית מיירי וכגון שהיא גבוה משלשה ועד עשרה ורחבה ארבעה על ארבעה שזהו דין כרמלית:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source