רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. הֲלָכָה כְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. רִבִּי אַבִּין בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. טַעֲמָא דְּרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה. וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כּוֹאֲבִים. בִּהְיוֹתוֹ כוֹאֵב אֵין כָּתוּב כָּאן. אֶלָּא בִּֽהְיוֹתָ֣ם כּוֹאֲבִים. בְּשָׁעָה שֶׁכָּל אֵיבָרֵיהֶם כּוֹאֲבִים עֲלֵיהֶם. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי יוֹחָנָן מְפַקְּדִין לַחַייָתָא. כָּל שִׁיקּוּיִין דְּאַתּוּן עָֽבְדִין בְחוֹלָא עָֽבְדִין בְּשׁוּבְתָא. לָכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ בַיּוֹם הְשְּׁלִישִׁי שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. שְׁמוּאֵל אָמַר. מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. אִם מִפְּנֵי הַסַּכָּנָה מְחַמִּין לוֹ חַמִּין. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְשֵׁם רַבָּנִן תַּמָּן. מְחַמִּין לוֹ חַמִּין בַּשַּׁבָּת. וְתַנֵּי כֵן. מְחַמֵּם הוּא אָדָם לוּנְטִית וְנוֹתְנָהּ עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. לֹא יִטּוֹל אָדָם עֲרִיבָה מְלֵיאָה חַמִּין וְיִתְּנֶינָּה עַל גַּבֵּי מֵעָיו בַּשַּׁבָּת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. לֵית כָּאן אֶלָּא מוֹתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ע''ג מעיו בשבת. משום רפואה שלא שפכו על גבי מעיו ורבי יהושע בן לוי פליג ואמר לית כאן חששא אלא תני מותר:
לא יטול וכו'. סיפא דהאי ברייתא מסיים ואזיל:
שמואל אמר מפני הסכנה. אמתני' מהדר דטעמא דמרחיצין את הקטן מפני הסכנה הוא וכלומר שאם רואין שסכנה היא לו אם לא ירחצו אז מותר:
ר' יוסה בעי. עלה אם מפני סכנה וכדקאמרת א''כ מאי איריא דקתני מרחיצין דמשמע בחמין שיש להם מע''ש אפי' מחמין לו חמין לכתחלה בשבת וכן אמר ר' יוסי בר' בון בשם רבנן דתמן של בבל שמחמין לו חמין בשבת ותניא נמי הכי שמחמין האלונטית ונותנה אפי' על שאר מכה בשבת אלא לאו דווקא לאחר המילה שרואין שיש סכנה ואפי' לפני המילה שלא יבא לידי סכנה:
בהיותו כואב אין כתיב. דהוה קאי על היום אבל השתא דכתיב בהיותם כואבים משמע שעל האברים קאי שכל האיבריהם כואבים עליהם ולפיכך המתינו להם עד יום הג' וא''כ מותר לרחוץ כל אבריו של הקטן שכואבים לו מחמת המילה:
מפקדין לחייתא. היו מצווין לנשים המילדות. כל המשקין שאתם עושין בחול לרפואת הקטן תעשו כן בשבת:
לכן צריכה. לכך הוצרכו לצוותן שאפי' ביום הג' שחל להיות בשבת מותר דאי ביום המילה עצמו בשבת פשיטא היא ולא היו צריכין להזהירן:
אֲנָן תַּנִּינָן. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. תַּנֵּיי דְבֵית רַב. מַרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֲלָכָה כְּמִי שֶׁהוּא אוֹמֵר. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. 60a עַל כּוֹרְחָךְ אַתְּ אוֹמֵר. מַרְחִיצִין אֶת הַקָּטָן. תַּנֵּי שְׁמוּאֵל. לְעוֹלָם אֵין מוֹנְעִין לֹא שֶׁמֶן וְלֹא חַמִּין מֵעַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל שָׁעָה הָיָה רִבִּי זְעִירָא רִבִּי אוֹמֵר לִי. תְּנִי מַתְנִיתָךְ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְזַלְּפִין חַמִּים עַל גַּבֵּי מַכָּה בַשַּׁבָּת. אִם אוֹמֵר שֶׁמַּרְחִיצִין אֶת הַמִּילָה. מַה בֵּין מַכָּתוֹ שֶׁלְּגָדוֹל לְמַכָּתוֹ שֶׁלְּקָטָן.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
אנן תנן. במתני':
מרחיצין את הקטן ותני דבית רב מרחיצין את המילה. ולא גרסי את הקטן:
על כורחך אתה אומר. שמרחיצין את הקטן היא הנוסחא האמיתית שהרי כל עצמן שהתירו ביום הג' שחל להיות בשבת מפני הסכנה הוא וא''כ מרחיצין את כל גופו מפני הסכנה וכדמסיק ר' יוסי למילתיה ואזיל:
תני שמואל. כלומר דאשכחן דתני שמואל לעולם אין מונעין וכו' מעל גבי מכה בעלמא בשבת:
אמר ר' יוסי. סיומא דמילתה היא שאמר דכל שעה הוה ר' זעירא רבי שלי אמר לי תני מתניתך ותסיים בה דלאו דוקא אין מונעין חמין מליתן ע''ג המכה אלא ולא עוד אלא שאף מזלפין חמין וכו' והיינו רחיצה ביד והשתא אם אומר את שמרחיצין את המילה תנינן א''כ מה בין מכתו של גדול וכו' ומאי איריא דקתני מרחיצין את המילה הא אפי' שאר מכה של גדול מרחיצין ביד בחמין אלא ע''כ דמרחיצין את כל גופו של קטן היא דתנינן טעמא דר''א בן עזרי' דמתיר לרחוץ כל גופו של קטן כדתנן לקמן בפ' ר''א דמילה:
בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ קוֹשְׁרִין אוֹתוֹ בַחֲלוֹנוֹתֵיהֶם. וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁהָיָה מַלְבִּין וְיֵשׁ מֵהֶם שֶׁהָיָה מַאֲדִים. וְהָיוּ מִתָבַּייְשִׁין אֵילּוּ מֵאֵילּוּ. חָֽזְרוּ לִהְיוֹת קוֹשְׁרִים אוֹתוֹ בְפִתָחוֹ שֶׁלְהֵיכָל. וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁהָיָה מַלְבִּין וְיֵשׁ שָׁנִים שֶׁהָיָה מַאֲדִים. חָֽזְרוּ וְקָשְׁרוּ אוֹתוֹ בַסֶּלַע.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
בראשונה וכו' אקושרין לשון של זהורית קאמר דבראשונה וכו' חזרו וקשרו אותו בסלע אצל מקום דחיפתו כדפרישית במתני':
כְּתִיב לְכוּ נָ֛א וְנִוָּֽכְחָה֭ יֹאמַ֣ר יְי וגו'. תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ וגו'. כַּשָּׁנִים שֶׁבֵּין שָׁמַיִם לָאָרֶץ. כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. יֶתֶר מִיכֵּן כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙. כִּשְׁנֵי אָבוֹת. כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. יֶתֶר מִיכֵּן כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ אָמַר רִבִּי יוּדָן בַּר פָּזִי. אִם יִֽהְי֙וּ חֲטָֽאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. בָרִאשׁוֹן. וְאִם יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָע֭ כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ בַּשֵּׁינִי. וְרַבָּנִן אָֽמְרֵי. אִם יִהְיוּ חַטָּאָיו שֶׁלְּאָדָם כְּפִי שָׁנָיו. כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. יֶתֶר מִיכֵּן כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃ אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתֹדְרַייָא. בְּשָׁעָה שֶׁעֲווֹנוֹת קַלִּין כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ. בְּשָׁעָה שֶׁהֵן כְּבֵידִין כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
וגרסי' להא לקמן בפ''ו דיומא בהלכה ה' וגריס התם בדברי ר' יודה בר פזי כשני ילבינו בראשונה וכו' והיה נראה לפרש בפעם ראשונה ומיהו אין מתיישב כל כך. ובראשונה כמו בראשון הוא:
בשעה שעונות קלין. שהן כשני ואינו אדום כתולע כשלג ילבינו ובשעה שהן כבידין ואדומים כתולע כצמר יהיו וזהו משמעות פשטיה דקרא:
ורבנן אמרי. דכשנים על ימי שנותיו של האדם קאי:
כצמר יהיו בשני. לפי שבימי בית שני לא היה להם זכות כל כך וחסרו מהם חמשה דברים שלא היו כמו בית ראשון:
כשלג ילבינו בראשון. כימי בית ראשון:
כשני אבות. זהו כשנים הידועים וקרוב למספר שבין השמים לארץ:
כשנים. דריש על השנים ממש וכשנים משמע הידועים שאם יהיו כאותן שנים שבין השמים והוא מהלך ת''ק שנה אז כשלג ילבינו ואם יותר מכאן שירבו בעונות בשנים הרבה יותר מזה כצמר יהיו שאינו לבן כל כך כשלג:
כתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה' וגו'. וכתיב כשלג וכתיב כצמר הא כיצד:
משנה: מִנַּיִין לְסִיכָה שֶׁהִיא כַשְּׁתִייָה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר זֵכֶר לַדָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר וַתָּבוֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ותבא כמים וגו'. ואיתקש שמן למים ומיהו ראיה גמורה ליכא דאיכא למימר דקרא לא משתעי בשתייה אלא ברחיצה ומים דומיא דשמן מה שמן מאבראי אף מים מאבראי ולמילף איסור לרחיצה מסיכה וסיכה גופה מקרא דדניאל נפקא לן וסוך לא סכתי ואיכא למימר נמי איפכא דמים בשתייה משתעי וסיכה ילפינן משתייה להכי קאמר דמיהת זכר לדבר איכא לסיכה או מהאי קרא או מהאי קרא:
מתני' מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכפורים לאיסור אבל לא לכרת כשתיה וכדקאמר בגמרא:
הלכה: 60b ד. מִנַּיִין לְסִיכָה כול'. כְּהָדָא דְּתָנֵי. בַּשַּׁבָּת בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים בֵּין סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג בֵּין סִיכָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. בְּתִשְׁעָה בְאַב וּבְתַעֲנִית צִיבּוּר סִיכָה שֶׁהִיא שֶׁלְתַּעֲנוֹג אָסוּר. שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְתַּעֲנוֹג מוּתָּר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' וקשיא. דקתני תבלין מצטרפין זה עם זה וכי כמון ומלח ראוין להצטרף הן:
במיני מתיקה שנו. שכן דרך לתת שאר תבלין ממינין הרבה בתוכן:
גמ' כהדא דתני וכו'. לפרש דלאו כשתייה ממש ולענין עונש נמי קאמר אלא לענין איסור בלבד הוא דאמרי וכהאי ברייתא דתני שוות סיכה לשתייה לאסור ולענין תשלומין לזר בתרומה אבל לא לעונש עליה כשתייה וביום הכפורים לאיסור אבל לא לעונש וגרסי' להא לקמן בפ''ק דתענית בהלכה ו' ובפ''ב דמעשר שני בהלכה ב':
תַּנֵּי. שָׁווַת סִיכָה לִשְׁתִייָה לְאִיסּוּר וּלְתַשְׁלוּמִים אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים לְאִיסּוּר אֲבָל לֹא לָעוֹנֵשׁ. וְהָא תַנֵּי. וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ. לָהָבִיא אֶת הַסָּךְ וְאֶת הַשּׁוֹתֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן סָךְ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. אִם אוֹמֵר אַתְּ. לֵית כָּאן סָךְ. לֵית כָּאן שׁוֹתֶה. דִּלֹא כֵן דָּבָר שֶׁהוּא בָא מִשְׁנֵי לָווִין מִצְטָרֵף. מְנַיִין שֶׁהוּא מְחוּוָּר בַּעֲשֵׂה. רִבִּי אֶלָעָזָר בְשֵׁם רִבִּי סִימַיי. לֹא נָתַ֥תִּי מִמֶּ֖נּוּ לְמֵ֑ת. מָה אֲנָן קַייָמִין. אִם לְהָבִיא לוֹ אָרוֹן וְתַכְרִיכִין. לַחַי אָסוּר לֹא כָל שֶׁכֵּן לָמֵת. אֵי זֶה דָבָר שֶׁהוּא מוּתָּר לַחַכ וְאָסוּר לַמֵּת. הֲוֵי אוֹמֵר. זֶה סִיכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. לקמן בפ' האורג שיעור וכו' כמלא רחב הסיט כפול והכא את אמר הכין לשיעור אחר. ומשני תמן בצובע מיירי השיעור והכא במוציא כדי לצבוע קאמר:
והא תני. בת''כ פ' אמור ולא יחללו דכתיב גבי זר האוכל בתרומה להביא את הסך ואת השותה אלמא דהסך עובר בלאו:
לית כאן סך. סמי מכאן סך:
אם אומר את לית כאן סך לית כאן שותה א''כ סמי נמי מכאן שותה דלא איצטריך לרבות דהא שתיה בכלל אכילה הוא וכתיב וכל זר לא יאכל:
דלא כן דבר שהיא בא משני לאוין מצטרף. בתמיה וכלומר דאל''כ דמרבה את מולא יחללו את השותה הא מכיון שאינן משם אחד בדין הוא שאין אכילה ושתיה מצטרפין ואנן לא תנינן הכי דהא דתנינן גבי יה''כ האוכל ושותה אינן מצטרפין היינו משום דשאני גבי יה''כ דביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מיתבא דעתיה אבל בעלמא מצטרפין הן וכדתנן בפ''י דנזיר אפי' שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה''ה ה''נ בתרומה וטעמא דהכל משם א' הוא ואי אמרת לרבות את השותה בדוקא קתני א''כ אכילה ושתיה משני לאוין הן באין ובדין הוא שלא יצטרפו אלא על כרחך דה''ק לרבות את הסך כשותה ושותה נפקא לן דאכילה ושתיה הכל אחד הוא:
מנין שהוא מחוור בעשה. לענין חוץ לחומה הוא דאע''ג דאמרינן הסך חוץ לחומה אינו עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דאינה בכלל אכילה מ''מ בעשה הוא עובר ומנין לזה. וקאמר ר' אלעזר מדכתיב גבי וידוי מעשר ולא נתתי ממנו למת ומה אנן קיימין להמקרא הזה אם כהאי דתנינן התם בפ''ה דמעשר שני דלהביא לו ארון ותכריכין לחוד הוא דקאי קשיא דהא דבר שאסור לחי הוא דמעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ולשתייה ולא לעשות ממנו שאר צרכיו ולקנות מלבושין ואם לחי הוא אסור לכ''ש למת ולמאי איצטריך אלא איזה דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אמר זה סיכה ואם סך ממנו למת עובר בעשה הוא דמכלל דלא נתתי הוא בא וה''ה לענין חוץ לחומה דנהי דאין בכלל לאו דלא תוכל לאכול דאע''ג דכתיב התם נמי ויצהרך אמרי' דסיכה אינה בכלל הלאו מ''מ בעשה הוא:
משנה: הַמּוֹצִיא עֵצִים כְּדֵי לְבַשֵּׁל בֵּיצָה קַלָּה. תַּבְלִין כְּדֵי לְתַבֵּל בֵּיצָה קַלָּה וּמִצְטָֽרְפִין זֶה עִם זֶה. קְלִיפֵּי אֱגוֹזִים קְלִיפֵּי רִמּוֹנִים אִסָטִיס וּפוּאָה כְּדֵי לִצְבֹּעַ בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּשְׂבָכָה. מֵי רַגְלַיִם נֶתֶר וּבוֹרִית קְימוּנְיָא וְאָֽשְׁלָג, כְּדֵי לְכַבֵס בָּהֶן בֶּגֶד קָטָן כִּשְׂבָכָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כְּדֵי לְהַעֲבִיר עַל הַכֶּתֶם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתר. אלו''ם בלע''ז והוא מין אדמה:
ובורית. הוא שעושין לנקות את הגוף והידים:
קימונייא. עשב שמנקין בעפרו את הזוהמא מהידים ונקרא קליא בגמרא והוא לשון ערבי אלקליא:
אשלג. מפרש בגמרא אצרות רוח שנוצר מהרוח ובבבלי אמרו דמשתכח בניקבי מרגניתא:
כדי להעביר על הכתם. כתם הנמצא בבגד ואינו ידוע אם מדם הנדה הוא או לא תנינן בפ''ט דנדה דמעבירין עליו שבעה סממנין לבדקו ואלו ארבעה הם ג''כ מהן דאם העביר עליו הז' סממנין כסדר דקתני התם ולא עבר ה''ז צבע ואם עבר או שדיהה ה''ז כתם ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' פלפלת כל שהוא. אין זה פלפלין המצוי בינינו אלא מין בפ''ע ונקרא פלפלת והוא לריח הפה:
ועטרן. סגולה לכאב חצי הראש:
מיני בשמים. לריח טוב וכל שהוא חזי:
ומיני מתכות כל שהן. דחזי למיעבד לדרבן קטן:
ממקק הרקב שבא מהספרים ומן מטפחותיהן וטעונין גניזה כל שהן וכו':
מאומה מן החרם. ומדאחשביה קרא לאיסוריה א''כ כשמוציאו אפילו כל שהוא חשיבא הוצאה ואין הלכה כר' יהודה:
בגד קטן בסבכה. בפי סבכה שעושין בראש השבכה כמין מעט בגד:
מתני' המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ביצת תרנגולת כדלעיל בפ''ח:
ומצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה:
קליפי רמונים וצובעים בהם ואסטיס ופואה הן עשבים שצובעין במימיהן:
הלכה: ה'. וְקַשְׁיָא. כָּמוּן וּמֶלַח מִצְטָֽרְפִין. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. בְּמִינֵי מְתִיקָה שָׁנוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
גמ' וקשיא. דקתני תבלין מצטרפין זה עם זה וכי כמון ומלח ראוין להצטרף הן:
במיני מתיקה שנו. שכן דרך לתת שאר תבלין ממינין הרבה בתוכן:
גמ' כהדא דתני וכו'. לפרש דלאו כשתייה ממש ולענין עונש נמי קאמר אלא לענין איסור בלבד הוא דאמרי וכהאי ברייתא דתני שוות סיכה לשתייה לאסור ולענין תשלומין לזר בתרומה אבל לא לעונש עליה כשתייה וביום הכפורים לאיסור אבל לא לעונש וגרסי' להא לקמן בפ''ק דתענית בהלכה ו' ובפ''ב דמעשר שני בהלכה ב':
תַּמָּן תַּנִּינָן. שִׁיעוּר הַמְלַבֵּן הַמְנַפֵּס וְהַצּוֹבֵעַ וְהַטּוֹוֶה. וְהָכָא אַתְּ אָמַר הָכֵין. תַּמָּן בְּצוֹבֵעַ. בְּרַם הָכָא בְּמוֹצִיא לִצְבוּעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
תמן תנינן. לקמן בפ' האורג שיעור וכו' כמלא רחב הסיט כפול והכא את אמר הכין לשיעור אחר. ומשני תמן בצובע מיירי השיעור והכא במוציא כדי לצבוע קאמר:
והא תני. בת''כ פ' אמור ולא יחללו דכתיב גבי זר האוכל בתרומה להביא את הסך ואת השותה אלמא דהסך עובר בלאו:
לית כאן סך. סמי מכאן סך:
אם אומר את לית כאן סך לית כאן שותה א''כ סמי נמי מכאן שותה דלא איצטריך לרבות דהא שתיה בכלל אכילה הוא וכתיב וכל זר לא יאכל:
דלא כן דבר שהיא בא משני לאוין מצטרף. בתמיה וכלומר דאל''כ דמרבה את מולא יחללו את השותה הא מכיון שאינן משם אחד בדין הוא שאין אכילה ושתיה מצטרפין ואנן לא תנינן הכי דהא דתנינן גבי יה''כ האוכל ושותה אינן מצטרפין היינו משום דשאני גבי יה''כ דביתובי דעתא תליא מילתא ובהכי לא מיתבא דעתיה אבל בעלמא מצטרפין הן וכדתנן בפ''י דנזיר אפי' שרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וה''ה ה''נ בתרומה וטעמא דהכל משם א' הוא ואי אמרת לרבות את השותה בדוקא קתני א''כ אכילה ושתיה משני לאוין הן באין ובדין הוא שלא יצטרפו אלא על כרחך דה''ק לרבות את הסך כשותה ושותה נפקא לן דאכילה ושתיה הכל אחד הוא:
מנין שהוא מחוור בעשה. לענין חוץ לחומה הוא דאע''ג דאמרינן הסך חוץ לחומה אינו עובר בלאו דלא תוכל לאכול בשעריך דאינה בכלל אכילה מ''מ בעשה הוא עובר ומנין לזה. וקאמר ר' אלעזר מדכתיב גבי וידוי מעשר ולא נתתי ממנו למת ומה אנן קיימין להמקרא הזה אם כהאי דתנינן התם בפ''ה דמעשר שני דלהביא לו ארון ותכריכין לחוד הוא דקאי קשיא דהא דבר שאסור לחי הוא דמעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ולשתייה ולא לעשות ממנו שאר צרכיו ולקנות מלבושין ואם לחי הוא אסור לכ''ש למת ולמאי איצטריך אלא איזה דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אמר זה סיכה ואם סך ממנו למת עובר בעשה הוא דמכלל דלא נתתי הוא בא וה''ה לענין חוץ לחומה דנהי דאין בכלל לאו דלא תוכל לאכול דאע''ג דכתיב התם נמי ויצהרך אמרי' דסיכה אינה בכלל הלאו מ''מ בעשה הוא:
נֶתֶר. נִטְרוֹן. בִּירִית. בִּירִיתָה. קְימוּן. קַלְיָא. אָֽשְׁלָג. רִבִּי יוּסֵי בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. אצרות רֵוח.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתר וכו'. כדפרישית במתני':
נשרון. היינו אלו''ם ונקרא כך שכך הוא בטבעו ממין אדמה:
משנה: פִּלְפֶּלֶת כָּל שֶׁהוּא. וְעִיטְרָן כָּל שֶׁהוּא מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתְּכוֹת כָּל שֶׁהֵן. מֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ מִמֶּקֶק סְפָרִים מִמֶּקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם כְּל שֶׁהֵן מִפָּנֵי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגוֹנְזָן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה כָּל שֶׁהוּא שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם׃
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
נתר. אלו''ם בלע''ז והוא מין אדמה:
ובורית. הוא שעושין לנקות את הגוף והידים:
קימונייא. עשב שמנקין בעפרו את הזוהמא מהידים ונקרא קליא בגמרא והוא לשון ערבי אלקליא:
אשלג. מפרש בגמרא אצרות רוח שנוצר מהרוח ובבבלי אמרו דמשתכח בניקבי מרגניתא:
כדי להעביר על הכתם. כתם הנמצא בבגד ואינו ידוע אם מדם הנדה הוא או לא תנינן בפ''ט דנדה דמעבירין עליו שבעה סממנין לבדקו ואלו ארבעה הם ג''כ מהן דאם העביר עליו הז' סממנין כסדר דקתני התם ולא עבר ה''ז צבע ואם עבר או שדיהה ה''ז כתם ואין הלכה כר' יהודה:
מתני' פלפלת כל שהוא. אין זה פלפלין המצוי בינינו אלא מין בפ''ע ונקרא פלפלת והוא לריח הפה:
ועטרן. סגולה לכאב חצי הראש:
מיני בשמים. לריח טוב וכל שהוא חזי:
ומיני מתכות כל שהן. דחזי למיעבד לדרבן קטן:
ממקק הרקב שבא מהספרים ומן מטפחותיהן וטעונין גניזה כל שהן וכו':
מאומה מן החרם. ומדאחשביה קרא לאיסוריה א''כ כשמוציאו אפילו כל שהוא חשיבא הוצאה ואין הלכה כר' יהודה:
בגד קטן בסבכה. בפי סבכה שעושין בראש השבכה כמין מעט בגד:
מתני' המוציא עצים כדי לבשל ביצה קלה. ביצת תרנגולת כדלעיל בפ''ח:
ומצטרפין. כל מיני תבלין זה עם זה:
קליפי רמונים וצובעים בהם ואסטיס ופואה הן עשבים שצובעין במימיהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source